Devarim 14 – דברים יד‏ – Mikraot Gedolot

לבדוק בסימני העוף – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה ק״נ, סמ״ג מצוות עשה ס׳, ספר החינוך ת״ע

[פיסקא קג]

כל צפור טהורה תאכלו – מכלל שנאמר (ויקרא י״ד:ד׳) וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו.

[Piska 103]

"Every clean bird you may eat": Because it is written (Vayikra 14:4) "And the Cohein shall command, and he shall take for the one to be cleansed (from leprosy) two birds,⁠" I might think that just as the slaughtered bird is forbidden (to be eaten), so, the sent-away bird; it is, therefore, written "Every clean bird you may eat (including the sent-away bird).

כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה:

כל צפור טהו׳ זו בנין אב כל מקום שנ׳ צפור בטהורה הכת׳ מדבר דברי ר׳ יאשיהו ר׳ יצחק אומר עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור עוף טמא [אין] נקרא אלא עוף בלבד:

ד״א כל צפור טהורה תאכלו זו המשתלחת:

ד״א כל צפור ט׳ תא׳ יש לך טהורה אחרת חוץ מזו שאין אתה אוכל ואיזו זו השחוטה:

כָּל צִפַּר דְּכֵי תֵּיכְלוּן.

You may eat any clean bird;

עמי בני ישראל כל צפר דדכיה^א תאכלון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דדכיה״) גם נוסח חילופי: ״דדכי״.

כל ציפר דכי (דלית) דאית ליה זפק וקורקבניה קליף ואית ליה ציבעא יתירא ולא דריס תיכלון.

Every bird which hath a vesicle or crop which may be picked away,⁠^a and which (bird) is longer than a finger, and not of the rapacious kind, you may eat.

a. Every bird which hath a crop, and of which the internal coat of the stomach may be readily peeled off, is clean. – Mishna, Chulin, iii, 6.

כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ – לְרַבּוֹת הַמְשֻׁלַּחַת. וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ. לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחוּטָה. וְאֵיפוּךְ אֲנָא. אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, לֹא מָצִינוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֲסוּרִים. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא (שם י״ד:ז׳) ״וְשִׁלַּח עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״, כְּשָׂדֶה, מַה שָּׂדֶה מֻתֶּרֶת אַף הָא נַמֵּי מֻתֶּרֶת. וְהַאי שָׂדֶה מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא ״שָׂדֶה״, שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּיָפוֹ וְיִזְרְקֶנָּה לַיָּם, בִּגְבַת וְיִזְרְקֶנָּה לַמִּדְבָּר, וְשֶׁלֹּא יַעֲמֹד חוּץ לָעִיר וְיִזְרְקֶנָּה בְּתוֹךְ הָעִיר אֶלָּא כָּל שֶׁעוֹמֵד בָּעִיר וְיִזְרְקֶנָּה חוּץ לַחוֹמָה. וְאִידָךְ, אִם כֵּן לִיכְתּוּב קְרָא ״שָׂדֶה״, מַאי ״הַשָּׂדֶה״, שְׁמַע מִ(י)⁠נָּהּ תַּרְתֵּי. רָבָא אֲמַר, לֹא אָמְרָה תוֹרָה שְׁלַח לְתַקָּלָה.

הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״נֶשֶׁר״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא י״א:י״ג) ״נֶשֶׁר״, מַה נֶּשֶׁר הָאָמוּר לְהַלָּן עָשָׂה כָּל הָאֲמוּרִים עִם הַנֶּשֶׁר בְּבַל תַּאֲכִיל וּבַל תֹּאכַל אַף נֶשֶׁר הָאָמוּר כָּאן עָשָׂה כָּל הָאֲמוּרִים עִם הַנֶּשֶׁר בְּבַל תַּאֲכִיל וּבַל תֹּאכַל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״אַיָּה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אַיָּה״, מָה אַיָּה הָאֲמוּרָה כָּאן עָשָׂה אֶת הָרָאָה מִין אַיָּה אַף אַיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן עָשָׂה אֶת הָרָאָה מִין אַיָּה. דָּבָר אַחֵר: ״הָרָאָה״, זוֹ דַּיָּה וְכֻלָּן מִין דַּיָּה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵשׁ מֵאָה עוֹפוֹת בַּמִּזְרָח וְכֻלָּן מִין אַיָּה, אַיָּה דַּיָּה רָאָה (שם) ״דָּאָה״, לָמָּה נִשְׁנוּ בְּמִשְׁנֶה תוֹרָה, בַּבְּהֵמָה מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה וּבָעוֹף מִפְּנֵי הָרָאָה.

וַכֻּלֻּ טַאאִרֵ טַאהִרֹ פַכֻּלֻוהֻ

וכל-מעופף טהור אזי אכלו אותו.

כל צפור טהורה תאכלו – להתיר משולחת שבמצורע.

כל צפור טהרה תאכלו ALL CLEAN BIRDS YOU MAY EAT – 'All' – this is intended to permit as food also the bird that is set free in the case of a leper (i.e. at his purification rite; Vayikra 14:7) (Sifre Devarim 103:1; Kiddushin 57a).

כל צפור טהורה תאכלו – הנה צפור שם כלל [כאשר פירשתי בפסוק לא בתר (ראב״ע בראשית פירוש ראשון ט״ו:י׳) שהוא שם כלל],⁠^א ותר וגוזל (בראשית ט״ו:ט׳) השנים המינין שהן תחת הצפור.

א. ההוספה בגיליון כ״י לוצקי 827, פריס 177 (שם חסרות המלים האחרונות ״שם כלל״). ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח. והשוו להוספה בדברים ל״ב:י״א.

OF ALL CLEAN BIRDS YOU MAY EAT. Tzippor (birds) is a general term.⁠¹ The dove and turtledove are subcategories of the general term "birds.⁠"²

1. It does not refer to a specific species of birds.

2. Gen. 15:10 reads, "but the birds (tzippor) divided he not.⁠" The reference there is to the dove and the turtledove mentioned in Gen. 15:10. Scripture can refer to the dove and turtledove by the term tzippor because they are subcategories of tzippor.

כל צפור טהרה – כל מקום שנאמר צפור בטהור הכתוב מדבר אמר רב יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור והטמא אינו נקרא אלא עוף בלבד.

כל צפור טהורה, "any ritually pure bird;⁠" whenever the Torah uses the term צפור instead of עוף for "bird,⁠" it is automatically referring to a ritually pure species of birds. The latter term, however, is used on different occasions for either category of birds. Ritually impure birds are always described as עוף. (Sifri)

כל צפור טהורה תאכלו – רוצה לומר: שכל עוף טהור תאכלו ולא פרט מיניו לרבויים וכבר נתבאר מזה שצפור המצורע אשר שולחה על פני השדה אשר היא טהורה כמו שאמר שני צפורין חיות טהורות היא מותרת באכילה וכבר ביארנו סימני טהרה בפרשת ויהי ביום השמיני והנה הוסיף בעופות הטמאים בזה המקום הדיה ואמרו רבותינו שכבר נכלל זה גם כן במה שנזכר בפרשת שמיני ושם נתבאר שהוא ההולך על ארבע רגלים.

כל צפור טהורה תאכלו להתיר משולחת שבמצורע. כדתניא בספרי ומייתי לה בפרק האיש מקדש כל צפור טהורה תאכלו מכלל שנאמר וצוה הכהן ולקח למטהר וגו׳ יכול כשם ששחוטה אסורה כדכתיב וזה אשר לא תאכלו מהם ותניא לרבות את השחוטה משולחת כך תהא אסורה ת״ל כל צפור טהורה תאכלו ופרש״י כל רבויא הוא אשר רבויא הוא אי כשם שמשולחת מותרת כך שחוט׳ תהא מותרת ת״ל וזה אשר לא תאכלו מהם ופריך בגמרא ואיפוך אנא וזה אשר לא תאכלו לרבות המשולחת וכל צפור טהורה תאכלו לרבות את השחוטה ומשני לא אמר׳ תורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון שילכדנה אדם ויאכלנה וא״ת אי הכי למה לי רבויא דכל צפור לרבות את המשולחת י״ל אסמכתא בעלמא הוא וכן כתב רש״י שם בהדיא:

וביאר שלישית בהיתר העוף הטהור. לפי ששם בארה תורה העוף אשר לא יאכלו כמו שכתב ואת אלה תשקצו מן העוף ולא ביאר כלל בעוף הטהור להתירו. ועם היות שמכלל לאו אתה שומע הן. ומכלל הן אתה שומע לאו ומה שאינו בכלל עוף הטמא יובן שהוא מותר באכיל׳ הנה מ״מ לא נתבאר שם התר בעוף בפירוש כמו שביאר בו האיסור. ומפני זה הוצרך מרע״ה לבאר כאן היתר העוף הטהור כל צפור טהורה תאכלו כי צפור הוא שם כלל לעוף הטהור.

כל צפור טְהֹרָה: חס׳ וי״ו, כמ״ש¹ בריש פ׳ נח. [טהרה].

1. כמ״ש: מ״ש בר׳ ז ב (׳אשר לא טהרה׳).

להתיר משולחת שבמצורע. פירוש, כל ריבוי הוא, לרבות המשולחת:

This permits the bird released by the metzora. I.e., the word כל (all) is an inclusive term [and here it comes] to include the bird released by the metzora.

כל צפור טהרה – כ״מ שנא׳ צפור נלמד בבנין אב מכאן שנא׳ אצל צפור טהרה. שבכ״מ הוא טהור.

כל צפור וגו׳ – לרבות המשולחת שמותרת (והיינו אחר השילוח דווקא).

כל צפור טהרה תאכלו – שם צפור הוא כלל לעופות הקטנים המשכימים בבוקר לצפצף ולשורר, ונקרא כן מלשון ישוב ויצפור (שופטים ז׳ ג׳), פירוש ישכם בבוקר, ואמר התשחק בו כצפור (איוב מ׳ כ״ט), כי דרך הנערים לשחק בעוף קטן, וכן בלשון ארמית צפרא הוא בוקר. והנה צפור כולל טהורין וטמאין, ולכן הוסיף בו טהורה, ולפי שלעיל לא נתבאר היתר העוף בפירוש, כי לא אמר אלא ואת אלה תשקצו מן העוף, לכן בא להתירם כאן בפירוש, להודיע שכל שלא נזכר בין הטמאים טהור הוא, ובספרי אמרו כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה, והכונה שהיא מצות עשה לבדוק בסימני הטהרה והטומאה:

כל צפור טהרה תאכלו – במסכת חולין (סג:) אומרים חז״ל שבנוגע לעופות המותרים באכילה יש לסמוך על המסורת של אותו מקום: ״עוף טהור נאכל במסורת״ (עיין פירוש, ויקרא יא, יג–יט). הוראה זו ניתנה כהלכה מעשית, ולדעתנו ניתן ללמוד אותה מהאמור כאן, בהשוואה לפסוקים ד–ה.

מספרם של מיני הבהמות והחיות המותרות מוגבל; ולפיכך, לצורך ההלכה המעשית, די לנקוב בשמם כדי שיהיו ידועים לכולם. לעומת זאת, מיני העופות הטהורים מרובים כל כך, עד שהתורה העדיפה למנות את עשרים וארבעת מיני העופות הטמאים כדי לנקוט בלשון קצרה (חולין סג:). ובנוגע להנהגה המעשית לציבור הרחב [הווי אומר, אילו עופות מותר לאכול], יש לסמוך על מסורת שיש לה יסוד (עיין פירוש, ויקרא יא, יג–יט).

במסכת קידושין (נז.) לומדים חז״ל מלשון ״כל צפור״ וגו׳, ש״המשולחת״, היינו הציפור החיה שמשתלחת בטהרת המצורע, מותרת באכילה (עיין פירוש, ויקרא יד, ז).

כל צפור טהורה:⁠¹ ולהלן (פסוק כ׳) כתיב עוד הפעם ״כל עוף טהור תאכלו״, וזה פלא. מזה למדו חז״ל בחולין (קלט,ב) ד״צפור״ לא מיקרי אלא טהור², מה שאין כן ״עוף״ יש טהור וטמא³, משום הכי פירש הכתוב – עד שלא הוציא הטמאים – מ״מ ״צפור תאכלו״, שאין טמא נקרא ״צפור״. אבל קודם שבא לומר (פסוק כ׳) דעוף טהור תאכלו פירש ׳את אלה לא תאכלו׳⁴ והמותר⁵ ״כל עוף טהור תאכלו״. והא דכתיב בצפור ״טהורה״⁶, ודאי מיותר ולדרשה, כדאיתא שם (חולין קמ,א) לאסור את השחוטה של מצורע בלאו הבא מכלל עשה – טהורה ולא שחוטה⁷. והכי דרשו בתורת-כהנים במקרא להלן (פסוק כ׳) ״כל עוף טהור״ – ולא טמא, כפירוש רש״י⁸.

1. רש״י הביא כאן דרשת חז״ל ׳להתיר משולחת שבמצורע׳, ולהלן כתב ׳ולא את הטמא, בא ליתן עשה על לא תעשה׳. ועיין בהמשך דברי רבינו.

2. בסוגית ׳עוף טמא פטור מלשלח׳ (בדין שילוח הקן): מנא הני מילי? אמר רבי יצחק, דאמר קרא ״כי יקרא קן צפור לפניך״, ״עוף״ משמע בין טהור בין טמא, ״צפור״, טהור אשכחן דאקרי ״צפור״, טמא לא אשכחן דאיקרי ״צפור״.

3. ומסביר רבינו את דברי חז״ל, שהרי לכאורה גם על ״עוף״ כתוב ״כל עוף טהור תאכלו״, על כך ממשיך רבינו... ועיי״ש ברש״י ד״ה עוף משמע בין טמא וכו׳, וזה לשונו: כדכתיב ״כל עוף טהור תאכלו״, וכתוב (פסוק י״ט) ״כל שרץ העוף טמא הוא לכם״. וכתיב (ויקרא יא,) ״תשקצו מן העוף״.

4. כל הרשימה בפסוקים יב-יט.

5. כלומר, מכלל לאו, עתה בהמשך אנו שומעים את ההן. כלומר, הרשימה בפסוקים יב-יט היא מלאה ואין מוסיפים עליה, באשר התורה נקטה דרך קצרה בזה שהיא כתבה את האסורים, כשהמותרים רבים מהם.

6. והרי כבר הגדרנו ש״צפור״ היא רק טהורה, ומאי אתא ״טהורה״ לאשמועינן? (אך ניתן היה לומר שכאן הוא המקור לכך).

7. עיין בהערה 58. אך רש״י על-אתר כתב ׳להתיר משולחת שבמצורע׳.

8. בא ליתן ׳עשה׳ על ׳לא תעשה׳.

צפור – (משורש ״צפר״⁠־צפצף) משמש לפעמים בהוראה של מין צפור מסויים (תהלים פ״ד:ד׳) ולפעמים בהוראה של צפור בכלל, כמו ״עוף״; בהוראה זאת הוא משמש כאן. לדברי רבי יצחק (ספרי וחולין קל״ט:) רק צפור טהורה נקראת ״צפור״; אבל בספרא לויקרא י״ד:ד׳ לא משמע כן (השוה רמב״ן ומלבי״ם שם). גם בירושלמי נזיר א׳:א׳, יש מחלוקת על כך. פשוטם של כמה מקראות משמע, ש״צפור״ יכול לציין גם עוף טמא. השוה את פירושנו לויקרא י״ד:ו׳. בספרי מבואר עוד, שמכאן אנו למדים, כי הצפור המשולחת בשעת טהרת המצורע (ויקרא י״ד:ז׳) מותרת באכילה (השוה את פירושנו לויקרא שם).

כל צפור טהורה תאכלו – פירוש שאם יש לו כל הה׳ סימנים של טהרה אז תאכל הא אם אין לו כל הה׳ סימנים איכא לספוקי דלמא הוה מינא דפרס ועזניה, וזה כל, שיהא כולו טהור בכל הסימנים.

כל צפור טהרה – לרבות את המשולחת מצפרי מצורע.⁠¹ (קדושין נ״ז:)

כל צפור טהרה – טהורה מכלל דאיכא אסורה, ואיזו היא, זו השחוטה שבמצורע². (חולין ק״מ.)

1. דריש כן מלשון כל צפור טהורה תאכלו דמשמע כל צפור טהורה שתמצאו מותרת באכילה, וממילא מבואר שגם הצפור המשולחת מותרת, דאל״ה היה לחוש שמא היא משולחת של מצורע. ובגמרא מסיק דעיקר ההיתר הוא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ר״ל אי ס״ד דאסורה לא הוי אמרה תורה לשלחה אחרי שאפשר לאדם למצאה ולאכלה ויכשל באיסור, ופירש״י דדרשת פסוק זה היא רק לאסמכתא בעלמא, ועיין מש״כ בענין זה במקומו בפ׳ מצורע.

2. יליף כן מלשון טהורה דמיותר הוא משום דבלא״ה קיי״ל דשם צפור כולל רק טהורה [ע״ל בפ׳ תצא בפ׳ כי יקרא קן צפור], וא״כ אין לומר דטהורה בא למעט טמאה כיון דא״צ כלל למעוט, ולכן צ״ל דבא למעט אסורה, ואי אפשר לומר דבא למעט האסורה מחמת טריפה דטריפה בהדיא כתיב בתורה, אלא בא למעט הצפור השחוטה של מצורע דאסורה, וע״ע בדרשה הבאה.

וטעם איסורה י״ל ע״פ מש״כ בדרשה הקודמת בטעם ההיתר מצפור המשתלחת משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה שמא ימצאנה אדם ויאכלנה, יעו״ש. וא״כ בהצפור השחוטה דלא שייך סברא זו לכן קיימה באיסורה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון