Devarim 14 – דברים יד‏ – Mikraot Gedolot

איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני אם מעשר ראשון אם מעשר שני תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום דברי רבי יהודה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר י״ח:כ״א) ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אינה זזה אף מעשר ראשון אין זז.

יכול אף לקט שכחה ופיאה יהו חייבים במעשר תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום, דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך אתה נותן לו יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך.

סליק פיסקא

[פיסקא קי]

והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך – יכול בין חסרים ובין שאין חסרים ואל תתמה שהרי הוא אומר (דברים כ״ד:י״ז) ולא תחבול בגד אלמנה בין עניה ובין עשירה תלמוד לומר (ויקרא י״ט:י׳) עני מה עני חסר אף כולם חסרים.

יכול בין בני ברית ובין שאינם בני ברית תלמוד לומר לוי מה לוי בן ברית אף כולם בני ברית.

ואכלו ושבעו – תן להם כדי שבעם מיכן אמרו אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים.

בשעריך – מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לחוצה לארץ.

אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלם ונתנו להם שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציא חוץ לירושלם.

סליק פיסקא

But I would not know which tithe is replaced by the poor-tithe — first-tithe or second-tithe? It is, therefore, written (Ibid. 14:29) "And the Levite shall come, for he has no portion and inheritance with you" — The Levite comes and takes his portion (first-tithe) in any event, (and there is no second-tithe). These are the words of R. Yehudah.

R. Eliezer b. Yaakov says: This (verse) is not needed (to tell us this). It is written (Bemidbar 18:21) "And to the sons of Levi I have given all the tithe in Israel as an inheritance" — Just as an inheritance does not "move" (i.e., is not rescinded), so, the first-tithe.

I might think that leket, shikchah, and peah, too, (see Vayikra 19) are subject to the tithe; it is, therefore, written "And the Levite shall come, for he has no portion and inheritance with you.⁠" (For) things in which he has no portion or inheritance with you you give him (a tithe), to exclude those things (the above) in which he does have a portion and an inheritance with you, (viz. Vayikra 19:10) "To the poor and to the stranger shall you leave them.⁠"

[End of Piska]

[Piska 110]

"and the stranger, and the orphan, and the widow that are in your gates": I might think (that they take poor-tithe) whether or not they are needy. And do not wonder about this, for it is written (Ibid. 24;17) "You shall not take as a pledge the garment of a widow" — whether rich or poor. It is, therefore, written (Vayikra 23:22) "To the poor man and to the stranger shall you leave them.⁠" Just as a poor man is needy, so, all (to take poor-tithe) must be needy.

I might think (that they take poor-tithe) whether or not they are "children of the covenant"; it is, therefore, written (Ibid.) "and the Levite" — Just as the Levite is a "child of the covenant,⁠" so, all must be "children of the covenant.⁠"

"and they shall eat and be sated": Give them enough to be sated — whence they ruled: The poor man is not to be given less in the threshing floor than a half kav of wheat or a kav of barley.

"who are in your gates": We are hereby taught that we do not send the poor out (of Eretz Yisrael to earn a living.)

They said: There was a (poor) family. Nevlatah, in Jerusalem to whom they gave six hundred talents of gold (to support themselves), not wanting to send them out of Jerusalem.

[End of Piska]

ובא הלוי בחלקו:

והגר והיתום והאלמנה בחלקן:

ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך דברים שאין לו בהן חלק עמך אתה נותן לו יצא לקט שכחה ופיאה שיש לו בהן חלק עמך:

והגר והיתום והאלמנה אשר בש׳ בזמן שהן חסירין:

אשר בש׳ ואכלו לימד שאין מוציאין אותו מהארץ לחוצה לארץ:

ד״א אשר בש׳ ואכ׳ וש׳ שיכול לא יהא נאכל אלא בפני הבית כמעשר שני ת״ל אשר בש׳ ואכ׳ וש׳ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:

ואכלו ושבעו תן להם כדי שבען מיכן אמרו אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים:

(יכול אף מעשר עני המתחלק בתוך הבית יהא חייב ליתן לעניים כל אחד כדי שבעו ת״ל בשעריך ואכלו ושב׳ בשדה אתה מצווה ליתן להן כדי שבען שהרי אינו מוצא שם ליקח אבל בבית אין אתה מצווה ליתן להן כדי שבען אלא נותנו להן אפלו כזית לכל אחד ואחד):

(ד״א) למען יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר׳ אליעזר כל מקום שהכת׳ מזכיר עונש הפסד וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה שנ׳ למען יברכך ה׳ אלהיך:

וְיֵיתֵי לֵיוָאָה אֲרֵי לֵית לֵיהּ חוּלָק וְאַחְסָנָא עִמָּךְ וְגִיּוֹרָא וְיַתְמָא וְאַרְמַלְתָּא דִּבְקִרְוָךְ וְיֵיכְלוּן וְיִשְׂבְּעוּן בְּדִיל דִּיבָרְכִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל עוּבָדֵי יְדָךְ דְּתַעֲבֵיד.

and the Levite, because he has no part or inheritance with you, and the stranger, the orphan, and the widow who are in your cities, shall come and eat and be satisfied, that the Lord your God may bless you in all the work of your hand which you shalt do.

וייתון לוויי ארום חולקהון חלק^א ואחסנה עמכון בפלוג ארעא וגיוריה ואיתמיה^ב וארמלתה דבקורייכון^ג ויאכלון וישבעון מן בגלל די יברך יתכון י״י אלהכון בכל עובד ידיכון די תעבדון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חלק״) גם נוסח חילופי: ״חול׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואיתמיה״) גם נוסח חילופי: ״וית׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבקורייכון״) גם נוסח חילופי: ״דאית בקר׳⁠ ⁠⁠״.

וייתי ליואה ארום לית ליה חולק ואחסנא עימכון וגיורא ויתמי וארמלתא דבקירויכון ויכלון ויסבעון מן בגלל דיברככון י״י אלקכון בכל עובדי ידיכון דתעבדון.

And the Levite, because he hath no part or heritage with you, and the stranger, the orphan, and the widow who are in your cities, shall come and eat and be satisfied; that the Lord your God may bless you in all the works of your hands that you do.

וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְגוֹ׳ – רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן אוֹמֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יֵשׁ לְךָ אַרְבָּעָה בְּנֵי בָּתִּים, יֵשׁ לְךָ וְשִׂמְחַת בְּחַגְּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וְאַמָּתְךָ (דברים ט״ז:י״ד). וַאֲנִי יֵשׁ לִי אַרְבַּע בְּנֵי בַּיִת, הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, שֶׁלִּי. וְכֻלָּן בְּפָסוּק אֶחָד. אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי וְאֶת שֶׁלְּךָ בַּבַּיִת בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַתִּי לְךָ, אַף אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי וְאֶת שֶׁלְּךָ בְּבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׁמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי. אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.

(Deut. 14:29:) “Then the Levite, because he has no share or inheritance with you shall come….” R. Judah b. R. Simon said, “The Holy One, blessed be He, said, ‘If you have four children in the house, you have (according to Deut. 16:14:) “And you shall rejoice during your festival, you, and your son, and your daughter, your bond servant, and your bondmaid.” And as for Me, I have four children in the house: (ibid., cont.:) “the Levite and the sojourner, the orphan and the widow.” [These are] mine. So they all are in a single verse. If you give joy to Mine during the festival days that I have given you, I will give joy to yours in the Temple (literally, in the house of choice). It is so stated (in Is. 56:7), “I will bring them unto My holy hill and give them joy in My house of prayer.”’ Amen, so may it be His will!”

ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה וגו׳ (דברים י״ד:כ״ט). ר׳ יהודה ב״ר סימון אמר, אמר הקב״ה אתה יש לך ארבעה בני בתים ואני יש לי ארבעה בני בנים, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך (שם ט״ז:י״ד), שלך, והלוי והגר והיתום והאלמנה (שם), שלי, וכולם בפסוק אחד. אם אתה משמח את שלי, בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלך, בבית הבחירה, שנאמר והביאותים ללאל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו׳ (ישעיהו נ״ו:ז׳).

חסלת פרשת ראה

ובא הלוי – נוטל מעשר ראשון.

והגר והיתום והאלמנה – נוטלין מעשר שני.⁠¹

1. כוונתו כנראה כדברי רש״י, שהמעשר ״השני״ בשנה השלישית ובשנה הששית הוא מעשר עני.

פַיַאתִי אַללַאוִי אִד׳ לַיְסַ לַהֻ נַצִיבֹּ וַלַא נַחלַתֹ מַעַכַּ וַאלּגַ׳רִיבֻּ וַאלּיַתִימֻ וַאלּאַמַלַתֻ אַלַּדִ׳יןַ פִי מַחַאלִךַּ פַיַאכֻּלֻוןַ וַיַשׁבַּעֻוןַ לִכַּיְ יֻבַּארִךַּ לַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ פִי גַמִיעִ מַא תַּצנַעֻהֻ

אזי יבוא הלוי, כי אין לו חלק ולא-נחלה אתך, והאיש הלא מקומי והיתום והאלמנה, הנמצאים במקומותך, ולכך יאכלו וישבעו, בכדי שיתן ה׳ אלהיך, ברכה לך בכל מה שתעשה אותו.

ובא הלוי – ויטול מעשר ראשון.

והגר והיתום – ויטלו את המעשר השני שהוא של עני של שנה זו, ולא תאכלנו אותה בירושלם כדרך שנזקקת לאכל מעשר שני של שתי שנים.

ואכלו ושבעו – תן להם כדי שביען. מכאן אמרו: אין פוחתין לעני בגורן כו׳ (בבלי עירובין כ״ט.).

ואתה הולך^א לירושלם מעשר של ראשונה ושנייה שהשהיתה, ומתוודה: בערתי הקדש מן הבית (דברים כ״ו:י״ג), כמו שמפורש בכי תכלה לעשר (דברים כ״ו:י״ב).

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בכ״י ליידן 1: ״מוליך״.

ובא הלוי AND THE LEVITE SHALL COME – and take the "First Tithe" which you have failed to give him,

והגר והיתום AND THE STRANGER AND THE FATHERLESS [SHALL COME] – and take the "Second Tithe", which belongs to the poor in that year, and you shall not eat it yourself in Jerusalem, as you were bound to eat the "Second Tithe" of the first two years,

ואכלו ושבעו AND THEY SHALL EAT AND BE SATISFIED – Give them sufficient to satisfy them. From here they (the Rabbis) derived the law: one must give the poor in the barn no less than half a kab of wheat or a kab of barley (Sifre Devarim 110:3).

As for you, go up to Jerusalem with the tithe (i.e. מעשר שני) of the first and the second years which you have delayed, and make the confession there: "I have removed the hallowed things from the house" – as it is stated in the section beginning with the words כי תכלה לעשר (Devarim 26:12).

פס׳: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה – למה נאמר לפי שהוא אומר (שם) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנה שאין בה אלא מעשר אחד מן המעשרות הנוהגות. ואיני יודע אי זה ידחה אם מעשר שני אם מעשר ראשון. לכך נאמר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יבוא הלוי ויטול חלקו מכל מקום כדברי רבי יהודה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר י״ח:כ״א) ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה איננה זזה אף מעשר ראשון אינו זז.

והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו – תן להם כדי שבען. מיכן אמרו חכמים אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים. רבי מאיר אומר חצי קב חטים קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה. ר׳ עקיבא אומר פרס. וחצי לוג יין. רבי עקיבא אומר רביעית יין. ורביעית שמן. ר׳ עקיבא אומר שמינית. ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן שתי סעודות.

בשעריך – מלמד שאין מוציאין אותו מן הארץ לחוצה לארץ:

יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך – וסמיך ליה וזה דבר השמטה שמוט. שצריך לומר לו משמט אני.

ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך – מגיד שאם לא היה לו חלק עמך תן לו מזה המעשר ולמדנו מזה שזה המעשר הוא נתן לעניים וזה יתבאר גם כן מפני שצוה לתת ממנו לגר מפני שסתמו שהוא עני כמו שאמר במתנות עניים לעני ולגר תעזוב אותם ואמר עוד בזה המקום שינתן ליתום ולאלמנה לפי שסתמן להיות עניים כי אין סומך ידם. וראוי שתדע שהגר הנזכר בזה המקום הוא גר צדק ויעיד על זה שכבר סמך אותו ללוי שהוא בן ברית וכן הענין ביתום ואלמנה והענין בעצמו יחייב זה כי כמו אלו המתנות צותה התורה המקומות שינתנו לעניים ולא אמר בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אלא מפני שאיננה ראויה לעניי ישראל.

ואכלו ושבעו – למדנו מזה שראוי שתהיה נתינה לכל אחד מהם כדי שבעו.

למען יברכך י״י אלהיך – ביאר כי בשכר מה שיתן לעניים מזה יברכהו השם יתעלה בכל מעשה ידיו כי הוא חנן אותו כדי שיחון העניים כמו שאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך י״י אלהיך.

ובא הלוי ויטול מעשר ראשון והגר והיתום ויטלו מעשר עני של שנה זו. שהיא השלישית והרי זה מקרא קצר כי בלתי התוספת הזאת היה נראה שהלוי והגר והיתום והאלמנה משפט אחד להם והוא שתתן להם מאכל שיאכלו וישבעו:

ואתה הולך לירושלים במעשר של שנה ראשונה ושנייה שהשהית ומתודה בערתי הקדש. פי׳ במעשר שני של ראשונה ושנייה כדי שתאכלנו בירושלם ותתודה שם בערתי הקדש שבשנה ראשונה ושנייה של שמיטה מוציא בכל אחת מעשר ראשון ומעשר שני וכן ברביעית ובחמשית ובשנה השלישית ובשנה הששית מוציא מעשר ראשון ומעשר עני המעשר ראשון ומעשר עני נאכלים בכל מקום והמעשר שני נאכל בירושלם כמו שמפורש במקום אחר ופירוש המקרא הזה של מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך הוא כאשר יכלו השלש שנים הראשונות של שמיטה תלך בירושלם ותוציא המעשר שני של שנה ראשונה ושניה אם השהית אותם ולא הוצאתם בזמנם כדי לאכלם שם וכן כאשר יכלו השלש שנים שאחריהם תלך בירושלם ותוציא המעשר שני של שנה רביעית וחמשית אם השהית אותם ולא הוצאתם בזמנם לאכלם שם ומתודה שם בערתי הקדש מן הבית כמו שמפורש בפרשת כי תכלה לעשר ואח״כ אמר ובא הלוי ויטול המעשר ראשון של כל שנה ושנה והגר והיתום והאלמנה ויעלו המעשר עני של שנה שלישית וששית ולא יאכלהו בירושלם כמו המעשר שני אלא יאכלום בכל מקום כמו שמפורש במקום אחר:

ובא הלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו ואמר למען יברכך ה׳ אלהיך להגיד שלא ירע לבבו בתתו המעשר לעניי׳ שהם בסתם גר ויתום ואלמנ׳ כי על הרוב הם העניי׳ לפי שבשכר זה יברכהו ה׳ בכל מעשה ידיו. וברכת ה׳ היא תעשיר. והנה המעשר השני הזה בשנה הג׳ נקרא מעשר עני. לפי שהוא לעניי׳ ואינו לבעלי׳ כמו שזכרתי. הנה התבאר שאחר שנת השמט׳ השתי שנים הסמוכי׳ יפריש מע״ש לאכול בירושלי׳. ובשנה הג׳ יפריש אותו לתתו לעניי׳. ובשתי שנים הנמשכו׳ אחריו יעשה כדת השנים הראשוני׳ ובשנה האחרת כדת השנה הג׳. ואז תבא שנת השמט׳ וכן חוזר חלילה ועל המעשר השני הזה יתוד׳ בירושלם ויאמר בערתי הקדש מן הבית (פ׳ תבא) וכמו שיתבאר שם:

וצוה שיתנוהו ללוי לגר ליתום ולאלמנה.

יצאו לקט ושכחה וכו׳. פירוש, הא דכתיב – כשאין לו חלק ונחלה אז יתן לו מעשר, אבל אם היה דבר שיש לו חלק בו – אין ללוי בו מעשר, שלא נתן להם הקדוש ברוך הוא את המעשר אלא מפני שאין להם חלק:

ובא הלוי ליטול מעשר ראשון והגר והיתום והאלמנה ליטול מעשר עני. פירוש, שאין הלוי והגר והיתום נוטלים דבר אחד, כמשמעות הכתוב, אלא זה מעשר ראשון, וזה מעשר עני (כ״ה ברא״ם)

ולא תאכלנו בירושלים וכו׳. דאם לא כן, משמע שיתן מעשר עני חוץ ממעשר שני, וזה אינו, שהרי מעשר עני במקום מעשר שני, ולפיכך פירש דהכי קאמר ״והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך״, כלומר שאין צריך לאכול אותו בירושלים, רק בשעריך. ממילא יש ללמוד שאין צריך להפריש מעשר שני, דאם לא כן, מהיכי תיתי שיש לאכול מעשר עני בירושלים, אלא שמעשר עני במקום מעשר שני, והוה אמינא כי דין מעשר שני עליו:

ואתה הולך לירושלים וכו׳. פירוש, הא דמשמע רק יאכל בשעריך ולא בירושלים, ולא צריך יותר רק ליתן המעשרות, וזה אינו, דלא די במה שהוא מוציא את המעשרות כדכתיב בקרא (פסוק כח), דצריך ודוי (להלן כו, יג), ולכך קאמר ׳ואתה הולך וגו׳⁠ ⁠׳, והכתוב סומך על מה שהתבאר במקום אחר (שם), ולא הוצרך לפרש פה:

ויטול מעשר ראשון. והרי זה מקרא קצר, כי בלתי תוספת הזאת היה נראה שהלוי והגר היתום והאלמנה משפט אחד להם, והוא שתתן להם מאכל שיאכלו וישבעו:

ואתה מוליך לירושלים כו׳. פי׳ במעשר שני של שנה ראשונה ושנייה כדי שתאכלנו בירושלים, ומתודה בערתי הקודש מן הבית. בשנה ראשונה ושנייה של שמיטה מוציאים בכל אחת מהן מעשר ראשון ושני, וכן ברביעית ובחמישית, ובשנה שלישית וששית מוציאים מעשר ראשון ומעשר עני, מעשר עני ומעשר ראשון נאכלין בכל מקום, ומעשר שני נאכל בירושלים, כמו שמפורש במקום אחר:

And take the first tithe. This verse is abridged. For without adding, "...and take the first tithe,⁠" it seems that the Levite, proselyte, orphan, and widow are treated equally; that you are to give them [enough] food to eat their fill.

You must bring to Jerusalem, etc. I.e., you must bring the second tithes of the first and second year in order to eat it in Jerusalem, and confess, "I have divested my home of the sacred produce.⁠" In the first and second years of the Sabbatical cycle, the first and second tithes are separated each year. Likewise, in the fourth and fifth years [of the Sabbatical cycle]. In the third and sixth years the first tithes and tithes to the poor are separated. The tithes to the poor and the first tithes may be eaten anywhere, but the second tithes must be eaten in Jerusalem (as explained elsewhere).

ובא הלוי – לפי פשוטו ידבר במעשר עני, ולפי שאין ללוי חלק ונחלה הנה יחשב לעני:

למען יברכך – ולא ירע לבבך בתתך לעניים המעשר עני, כי בשכר זה יברכך ה׳, וברכת ה׳ היא תעשיר:

כי אין לו חלק – מכאן למדו רבותינו בירושלמי (הובא בר״ש פרק קמא דפאה מ״ו) דהפקר פטור מן המעשר, כי במידי דהפקר ידך וידו שוים אם הוא לוי עצי, ואמרו כאן בספרי, דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך אתה נותן ללוי, יצאו לקט שכחה ופאה שיש לו ללוי בהם חלק ונחלה עמך אינם חייבים במעשר.

ובא הלוי יכול להתפרש שגם הלוי זכאי למעשר עני, שכן בדרך כלל הוא מחוסר אמצעים. ייתכן גם, שהפסוק כולל גם את המעשר הראשון, הניתן ללוי בכל שנה.

במקומות שונים, הטעם שניתן לזכות הלויים למעשר הוא ״כי אין לו חלק ונחלה עמך״. מכאן למדו חז״ל את ההלכה, שפירות הפקר – ולפיכך גם לקט שכחה ופאה – פטורים מן המעשרות: ״במה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו, יצא הפקר שידך וידו שווין בו״ (ירושלמי מעשרות א, א).

[קיח] ובא הלוי – כבר באר שממ״ש בשנה השלישית שנת המעשר מבואר שאין בו רק מעשר אחד, אבל עדיין לא ידענו מי נדחהאם מעשר ראשון או מעשר שני, ופירש ר׳ יהודה שידעינן ממ״ש ובא הלוי מבואר שגם בשנה הג׳ יקח הלוי חלקו ממעשר ראשון, וראב״י למד לה ממ״ש נתתי כל מעשר בישראל לנחלה כמ״ש בספרי (קרח סי׳ מט) ומובא בר״ה (דף יב):

[קיט] ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך – מבואר שבדברים ששוה בהם ליתר עניי ישראל כגון לקט שכחה אין חייב במעשרות:

[קכ] והלוי והגר והיתום – וגבי מתנת עניים אמר לעני ולגר, ולמדינן מפה שדבר בישראל לא בגר תושב ועניי עכו״ם, ומשם למדינן שמדבר מעניים ע״פ הכלל שהשמות הבאים ביחוס א׳ מוקשים זל״ז, וכ״ה בספרא קדושים (סי׳ כא), ומ״ש ואכלו ושבעו התבאר (בסי׳ קיז), ומ״ש מכאן אמרו (בפ״ח דפאה):

[קכא] אשר בשעריך – כפל זה ללמד שאין מוציאין המעשר לח״ל, כ״כ הרמב״ם (ספ״ו מה׳ מת״ע), ופי׳ שמשפחה זו הוצרכו שנה זו בח״ל ולא רצו להוציא להם מעשר עני ונתנו להם ככרי זהב לפרנסתם, והגר״א גורס שאין מוציאין את העניים חוצה, וגרס ולא רצו להוציאם ועיין בז״א:

ובא הלוי: למשמעות הראשונה¹ – ״ובא הלוי״ היינו מעשר ראשון², ובזה נכלל גם כן כהן לתרומתו. אלא משום שדרך שלא להשהות תרומה בביתו גם בלא זה כמו שכתבתי בפרשת קרח (במדבר י״ח:י״ב,י״ט,כ״ד) בשם הירושלמי, משום הכי כתיב ״הלוי״ לחוד.

והגר וגו׳: היינו למשמעות השניה³ – שהיא מצות עשה⁴.

ואכלו ושבעו:⁠⁵ כדי שיתחייבו בברכת המזון⁶, ובזה יהיה שפע ברכה לבעלים, כמו שכתבתי בפרשת עקב. והיינו דמסיים ״למען יברכך וגו׳״⁷. וגם בלי ברכת המזון, כשהעני שבע בבית העשיר, נותן ברכה להעשיר, והברכה פועלת הרבה יותר מזכות מצות תרומות ומעשרות לבד⁸. והיינו דמסיים ״בכל מעשה ידך״, דמשמעו אפילו עסקים שלא בקרקע⁹. אבל תרומות ומעשרות לבד¹⁰, אע״ג דמברכי לבעלים, כדאיתא בתענית פ״א (תענית ז׳:), אבל אינו אלא ברכת הארץ, מה שאין כן ברכת העני פועלת בכל.

1. שהוזכרה בפסוק הקודם – מצות עשה דביעור.

2. כך ברש״י על-אתר.

3. שהוזכרה בפסוק הקודם – מצות נתינת מעשר עני.

4. מעשר עני.

5. רש״י מפרש בעקבות הספרי שהפסוק בא ללמדנו את שיעור הנתינה למעשר עני – ׳תן להם כדי שבען׳, אך רבינו מפרש ע״פ פשוטו.

6. ״ואכלת ושבעת – וברכת״ (לעיל ח,י).

7. כתוצאה מברכת המזון של העניים.

8. חידוש גדול של רבינו קא חזינא הכא – ״ברכת״ העני פועלת יותר מברכת קיום מצות ה׳! ועיין בהמשך...

9. כך מפרש רבינו בכל מקום שמוזכרת ברכה על ׳מעשה ידים׳.

10. שאינם ניתנים דוקא לעניים.

ובא הלוי – מסתמא הוא עני, כמו שממשיך הכתוב: ״כי אין לו וגו׳⁠ ⁠⁠״. אחרי כן נמנים שאר העניים: ״לגר וגו׳⁠ ⁠⁠״. מובן מאליו, שאין הכוונה רק לעניים. וכן מוכיחים רבותינו בספרי.

להלן כ״ו:י״ג, נקרא גם מעשר עני זה ״קודש״, ומכאן סניף לדעתנו על מעשר שני הנזכרת למעלה.

ואכלו ושבעו – מכאן למדו רבותינו: ״תן להם כדי שבען וגו׳⁠ ⁠⁠״. הכמות המדוייקת של כל מין נזכרת במשנתנו פאה ח׳:ה׳. אבל במכילתא (מדרש תנאים 79) למדנו, שאין המדובר אלא במעשר עני המתחלק בשדה; מה שאין כן במעשר עני המתחלק בתוך הבית, שבעל הבית רשאי לתת לכל אחד כרצונו (ראה רמב״ם הלכות מתנות עניים ו׳:י״ב).

בעמוס ד׳:ד׳ כתוב ״לשלשת ימים מעשרתיכם״, והרד״ק שם מפרש שהכוונה לכתוב כאן. מפני שהוא מפרש ״ימים״ כמו ״שנים״; אבל פירושו צריך עיון. רש״י מפרש שם, שהכוונה למעשר בהמה.

עם סיום מצות המעשר עלינו להעיר עוד, כי רבותינו בעלי התלמוד מסרו לנו (השוה בייחוד יבמות פ״ו: ובסוף מכות ובקונטרס שם), שעזרא קנס את הלויים ותקן שלא רק הם יקבלו מעשר ראשון אלא שיש גם לכהנים עניים חלק בו, ואולי אף לישראלים. אולם עדיין אנחנו צריכים לעיין, עד כמה הוצא קנס זה לפועל בתקופת הבית השני, וגם אם לא נתקנה תקנה כעין זו כבר בימיו של חזקיהו (ראה ריב״ן במכות). השוה ח. ביברפלד, דער צעהנטע אים נאך⁠־עכסיליש פאל׳ שטאטע, ברלין 1888.

ובא הלוי – מהו ובא – כל זמן שבא תן לו, מכאן למעשר ראשון שאינו בטל.⁠¹ (ר״ה י״ב:)

כי אין לו חלק – לו אין חלק ולך יש חלק חייב במעשר, יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש גם לו חלק בהם פטורות מן המעשר.⁠² (ירושלמי מעשרות פ״א ה״א)

אשר בשעריך – מלמד שאין מוציאין מארץ לחוץ לארץ³ (ספרי).

1. עיין מש״כ לעיל בפ׳ כ״ב בדרשה עשר תעשר דמעש״ש ומעשר עני אין נוהגין יחד בשנה אחת, אלא נדחים הם זה מפני זה במשך שנים ידועות, עיי״ש בארוכה, ואמר כאן דמעשר ראשון אינו נדחה, אלא נוהג לעולם, ומסמיך זה על הלשון ובא הלוי כל זמן שבא תן לו, וכבר באה דרשה כזו לפנינו בפ׳ קרח, בפ׳ ואל הלוים תדבר וגו׳ מאתם בנחלתכם, מה נחלה אין לה הפסק אף מעש״ר אין לו הפסק, יעו״ש.

2. ועיין מש״כ לעיל בפסוק כ״ב בדרשה עשר תעשר מדין פטור מעשר בהפקר.

3. ר״ל אין מוציאין מעשר עני מא״י לחו״ל, כך פירש הרמב״ם בפ״ו הי״ז ממתנ״ע וכפי הנראה כך היתה גירסתו בספרי. אבל הגר״א ז״ל גורס שאין מוציאין את העניים מא״י לחו״ל, ואולי הטעם הוא שלא למעט בישוב הארץ. והנה בספרי מביא מעשה בענין זה שהיתה משפחה אחת בירושלים ונתנו להם שש מאות ככר זהב לפרנסתם ולא רצו להוציא חוץ לירושלים, ולפי׳ הרמב״ם הוי הפירוש שלא רצו להוציא את המעשר עני, אבל זה קשה טובא, דמשמע לפי״ז שהמשפחה הזאת הוצרכה לפרנסה בחו״ל ונתנו להם שם בחו״ל שש מאות ככרי זהב ולא להוציא להם את המעשר מא״י, וא״כ היתה המשפחה בחו״ל, ובספרי הלא מבואר מפורש שהיתה בירושלים.

וגם צ״ע לפי׳ זה מתוספתא פ״ד דפאה הובאה שם מעשה זו לענין סתם צדקות, ואי ס״ד דהיציאה קאי על המעשר א״כ מאי שייכות מעשה זו לתוספתא דלא איירי כלל בענין מעשר, וצ״ע רב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון