Devarim 14 – דברים יד‏ – Mikraot Gedolot

שלא לאכול עוף טמא – יראים ס״ח. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה ע״ג, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה קע״ד, סמ״ג מצוות לא תעשה קכ״ח, סמ״ק ר״ז, ספר החינוך קנ״ז

שלא לאכול ציפורי מצורע – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה ששכחן ו׳

או כשם שמשולחת מותרת כך שחוטה תהא מותרת תלמוד לומר וזה אשר לא תאכלו מהם.

הנשר והפרס והעזניה – רבי עקיבה אומר נאמר כאן נשר ונאמר להלן (ויקרא י״א:י״ג) נשר מה נשר האמור להלן עשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובבל תאכל אף נשר האמור כאן נעשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובבל תאכל.

But perhaps, just as the sent-away bird is permitted, so, the slaughtered bird is permitted; it is, therefore, written "And this is what you may not eat of them" (including the slaughtered bird.)

"the great vulture, the bearded vulture, and the osprey": R. Akiva says: It is written here "nesher" (great vulture), and, elsewhere (Vayikra 11:13) "nesher.⁠" Just as there, all relating to nesher, both feeding and eating, is forbidden, so, here.

וזה אשר לא תאכלו ממנו הנ׳ זו השחוטה נמצאת אומר שהאוכל צפור שחוטה עובר בעשה ולא תעשה:

הנשר והפרס והעזניה מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכת׳ פורט את הממועט:

מפני מה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסועה ובעוף מפני הראה ללמדך שלא יהא אדם בוש לומר שכחתי והרי הדברים קל וחומר ומה אם משה חכם החכמים גדול הגדולים אבי הנביאים לא בוש לומר שכחתי מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות של תלמיד תלמידיו על אחת כמה וכמה שלא יהא בוש לומר שכחתי:

וְדֵין דְּלָא תֵיכְלוּן מִנְּהוֹן נִשְׁרָא וְעָר וְעָזְיָא.

but of these you shall not eat: the eagle, ossifrage, osprey,

ואיליין^א די לא תיכלון מינהון נשרא וברגזה ואיזה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואיליין״) גם נוסח חילופי: ״ודן״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וברגזה ואיזה״) גם נוסח חילופי: ״ועוזה וברגזה״.

ודין דלא תיכלון מנהון נשרא ועוזא ובר ניזא.

But these are they which you may not eat: the eagle, the ossifrage, the osprey,

ודין דלא תיכלון מנהון נישרא ועדיא וברגזא.

And these are they of which you may not eat; the eagle, and the sea eagle (ossifrage), and the osprey.

וַהַדִ׳הִ אלּאַשׁכַ׳אצֻ לַא תַּאכֻּלֻוהַא מִנהַא אַלנִּסרַ וַאלּעֻקַאבַּ וַאלּעַנקַתַּ

ואלה הזהויות אשר לא תאכלו מהן, הנשר¹ והעיט², והעזניה.

1. (ניזון מפגרים מתים)

2. (ניזון מטרף חי, זהו סוג נץ קטן יחסית הנקרא barbatus בלעז)

והפרס וכו׳ – שם עוף גדול, ובערבי: עֻקָאב. (ספר השרשים ״פרס״)

וזה אשר לא תאכלו – לאסור את השחוטה.

וזה אשר לא תאכלו מהם BUT THESE ARE THEY WHICH YOU MAY NOT EAT – This again is intended to forbid as food the bird that is slaughtered in the case of a leper (Sifre Devarim 103:1-2; Kiddushin 57a).

וזה אשר לא תאכלו – כלומר: אם אין אתה יודע איזו טהורה ואיזו אינה טהורה, אני אפרש. ומפרש אינם טהורים – שהם מיעוט, ללמדנו דרך קצרה. כמו שאמרו רבותינו (בבלי חולין ס״ג:): גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות טמאות מרובות מן הטהורות, ומנה הטהורות. ובעופות איפכא – דבעופות^א הטהורות מרובים, ומנה הטמאים. ובדגים – אילו ואילו מרובים מאוד, וסמך אסימן. ועיקר הסימן קשקשת, כי כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. אלא שלא תאמר: קשקשת הוא סנפיר, ויבואו לאכול כל שיש לו סנפיר, [הגה״ה. אַלְטְא¹]⁠^ב כדאיתא בחולין (בבלי חולין ס״ו:). ומיהו קשקשת מפורש בקבלה, דכתיב: ושריון קשקשים הוא לבוש (שמואל א י״ז:ה׳).

1. בלעז: ailette (סנפיר).

א. בכ״י מינכן 52: ובעופות.

ב. ההגהה קוטעת את רצף הרובד המקורי של הפירוש.

וזה אשר לא תאכלו – AND THESE THAT YOU SHALL NOT EAT – Meaning to say: if you do not know which are pure and which are not pure, I will elaborate. And it details those who are not pure – for they are the minority, to teach us in a concise manner. Like our Rabbis said (Bavli Chulin 63b:8): It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that impure animals are more numerous than the pure ones, and it lists the pure ones. And with fowl it is the opposite – that with birds the pure are the majority, and it lists the impure. And with fish, both are very numerous, and it relies on signs. And the main sign is the scale, because everything that has scales, has fins. But so that you shall not say: the scale is a fin, and come to eat everything that has a fin, [a glossed annotation. ailette] as it appears in Chulin (Bavli Chulin 66b:3). And, nonetheless, scales are explained in the Received Law, as it is written: “he was clad with a coat of mail” (Shemuel I 17:5).

וזה אשר לא תאכלו – פר״ש: לאסור את השחוטה בת״כ מפני שהיא קצרה.

וזה אשר לא תאכלו, "and these are the ones of which you may not eat;⁠" Rashi explains that the word זה is meant to include that the prohibition includes if these birds had been of the permitted kind, but were used in a procedure prescribed as a sin offering. They must not be eaten even though slaughtered in the appropriate manner. (Compare Leviticus 14,4)

הנשר – אינו אותו שקורין אייגיל״א בלע״ז אנש״ר בערבי שהרי לאגיל״א יש לו אצבע יתירה ונשר מפרש באלו טרפות שאין לו שום סימן טהרה.

הנשר, contrary to common perception, this bird is not the one known to us as "eagle,⁠" as it does not have a claw at the rear of its leg, one of the marks of identification for birds of prey. Forbidden birds listed are not supposed to possess any marks that the pure birds have in common. This is why the Talmud in tractate Chulin, folio 61.defines ythis bid as not possessing any of the marks that would suggest that it is a pure bird. There us a bird with by a similar name in Arabic [According to Mendelsohn, eagles in his time did not possess this extra claw at the rear of its leg.⁠¹

1. [Compare D. Hoffman in his discussion on the Book of Leviticus. Ed.]

את הנשר – אינו אותו שקורין אגי״לא בלע״ז שהרי יש לו אצבע יתירה ונשר מפרש בגמ׳ באלו טרפות שאין לו סימני טהרה.

וזה אשר לא תאכלו – לרבות השחוטה שכיון שראוייה לקבל טומאה תדבק בה הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה והיא בכלל אכילה הנתעבת:

וזה אשר לא תאכלו, "this is the type of bird you may not eat;⁠" this includes birds which have undergone ritual slaughter. The following had to be stated explicitly, as once no longer alive, such birds are susceptible to ritual impurity. One might have thought since the ritual impurity that had left the person stricken with tzoraat had been transferred to his offering, that offering had become contaminated. The Torah therefore indicates that this is not the case.

הנשר – התחיל בנשר מפני שהוא מלך בעופות שנא׳ אם על פיך יגביה נשר אם על פיך, סופי תיבות: מלך.

וזה אשר לא תאכלו מהם – לאסור את השחוטה, פי׳ דמצורע. והטעם שהשחוטה נאסרה והחיה מותרת, מפני שהבעלי חיים לא יקבלו טומאה אם יגיעו בשרץ או בשאר טומאות כל זמן שהם בחיים, ולכן טומאת המצורע לא תדבק בחיה. אבל השחוטה שראוייה לקבל טומאה ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה ואכילתה נתעבת. א״נ לא אמרה תורה שלח לתקלה, ואם החיה היתה אסורה היו באים האנשים לידי מכשול (ל)⁠כשהיו צדים עופות שמא היה בא בידם זה של המצורע, וא״כ אנו צריכים לומר שהוא מותר וכן מפר׳ (פ״ק) [בפ״ב] דקדושין (נ״ז ב׳).

לאסור את השחוטה וכו׳. ואין להקשות דילמא איפכא, לאסור המשולחת ולהתיר את השחוטה, דזה אינו, דמסתברא שלא אמרה התורה ״שלח״ (ויקרא יד, ז) לתקלה, שיהיו נכשלין בה בני אדם. ומיהא אי לאו קרא (פסוק יא) ״כל צפור טהורה״, מכח הך סברא לא מכשרינן, דהוי מקשינן אותה לציפור השחוטה, והוי אמרינן אף על גב שמשלח לתקלה, כיון שהוקשו הך שניהם – אסורים:

לאסור את השחוטה. נראה דדרש כן דוזה אשר לא תאכלו יתור הוא, דהא כתיב בסופה (פסוק יט) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו, אלא לאסור השחוטה דמצורע. ובגמרא (קידושין נז.) פריך ואפוך אנא, דמשולחת לאיסור והשחוטה להיתר. ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה, שתהא למכשול עון, כשיקחנה ויאכלנה. והקשה הרא״ם וא״ת אי הכי למה לי רבויא דכל צפור לרבות המשולחת. וי״ל אסמכתא בעלמא הוא, וכן כתב רש״י שם בהדיא (קידושין שם):

This prohibits the slaughtered bird [offered by the metzora]. Apparently it is expounded this way because the phrase, "This is what you may not eat,⁠" is apparently superfluous. For below it is written (v. 19), "And all flying creeping creatures are ritually unclean for you, they may not be eaten.⁠" Rather, the verse here intends to forbid the bird that is slaughtered by the metzora. The Gemora (Kiddushin 57a) asks, "I would say the opposite — forbid the [metzora's] released bird and permit the slaughtered bird.⁠" And the Gemora answers, "The Torah does not say to release the bird if eventually it may cause a liability" — that a person might unknowingly sin by taking and eating it. Re"m asks: If [this reasoning is] so, then why is the phrase, "[You may eat] any pure bird,⁠" needed to permit the released bird? Re"m answers: The explanation, "Any pure bird — this permits the released bird,⁠" is only an asmachta [a loose interpretation]. Also Rashi there says this explicitly (ibid.).

אשר לא תאכלו – לרבות השחוטה שלא תאכל.

הנשר והפרס – כ״ד עופות טמאים. כ״א מפורשים כאן וכ״א מפורשים בפ׳ שמיני. אך שראה היא דאה ואיה היא דיה נמצא לא הוי אלא כ׳. ובארבע כתיב למינו לרבות עוד ד׳ מינים. והוי כ״ד. במתניתין אמרו כל עוף הדורס טמא. וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור פי׳ כל הטמאין דורסין וכל הטהורין אינם דורסין. ונשר לית לי׳ כלל סימן טהרה וכל שאר עופות לית להו רק סימן א׳ של טהרה ודורסין. ועורב יש לו שני סימנין. ופרס ועזניה חד מהם יש בו שני סימנים אחד והוא דלא דרס. והשתא ה״פ במתניתין. כל עוף הדורס טמא שטהור אינו דורס. וכל הטמאין דורסין. וכל שיש לוג׳ סימנים כשר. דבמה איכא לספוקי. נשר אין לו סימן טהרה כלל. וכל שאר עופות אין להם אלא סימן אחד. ועורב אין לו אלא ב׳ סימנים. ואתי שפיר נמי מה שאמר ר״נ היה בקי וכו׳ עוף הבא בסימן א׳ טהור והוא דלא דרס פירוש הסימן האחד שמטהרין אותו יהיה הסימן שלא דרס דכל עופות טמאין דורסין. מאי איכא למימר דלמא פרס ועזני׳ לא שכיחי ביישוב כלל.

לא תאכלו מהם – כאלו אמר לא תאכלו מבשרם (רמב״ן ר״פ מצורע) הסב מלת מהם על הטמאים הנאמרים אח״ז, דלמה שלפניו אין שייך לומר מהם דהא בצפור מדבר, וכי מן הטהורים לא יאכל הנשר. ולירושלמי דנזיר (הובא ברמב״ן שם) דאית תנא תני כל העופות בין טמא בין טהור קרוי צפור, נוכל להסב מלת מהם על הקדום, וטעמו כל מינים רבים שבצפור כשהוא מן הטהורים תאכל ואלה מן הצפרים שלא תאכלו, ולרבותינו (ספרי וקדושין נ״ו) מוסב מלת מהם על צפור טהור, והוא הצפור השחוט שבמצורע, והרב בחתם סופר סי׳ ע״ד פירש מהם היוצא מהם, דבבהמה היוצא מטהור טהור, פרה שילדה כמין חמור אעפ״י שיש לו כל סימני טומאה טהור הוא, ובעוף אינו כן, תרנגולת שהטילה ביצה ויצא ממנה אפרוח שאין לו שום סימן טהרה אסור, דלאו יוצא מן התרנגולת הוא אלא מעפרא קא גביל, וזהו מהם, היוצא מן הטהורים דומי׳ דנשר שאין לו סימן טהרה לא תאכל.

וזה אשר וגו׳: בספר ויקרא (יא,יג) כתיב ״ואת אלה תשקצו מן העוף וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכאן כתיב ״וזה״¹ אע״ג דמסיים ״אשר לא תאכלו מהם״ בלשון רבים, והיה ראוי יותר לכתוב ׳ואלה אשר לא תאכלו מהם׳. מכאן יצא הדרש (חולין שם) ״וזה״ – לרבות את השחוטה דמצורע² ולאסור בעשה ולא תעשה³. ומתפרש ״מהם״⁴ על המקרא דלעיל ״צפור טהורה״ – יש אחד שלא ניתר באכילה, וקאי ״מהם״ אלמעלה ואלמטה.

1. לשון יחיד.

2. שיש לאו באכילתה (״לא תאכלו״).

3. עשה מהפסוק הקודם, ולאו מהפסוק הזה, וכנ״ל ברבינו.

4. לכאורה אם מוסב על שחוטה דמצורע היה צריך לכתוב ׳ממנו׳.

וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר כו׳ – הלשון קשה מאד שמהם משמע מן הצפרים הטהורות לא תאכלו, ובפרט למה דמסיק ר׳ יצחק בפרק שלוח הקן דצפור עוף טהור מקריא, עוף טמא לא מקריא. ואולי מזה דריש בספרי לאסור שחוטה של מצורע. ויתכן לפי מה שפרשו רבוותא בתוספות נדה דף נ׳ דביצת עוף טהור שיצא ממנה עוף טמא היינו בדמות נשר או פרס אסור, ולא דמי לקלוט בן פרה דשרי דהא לא נברא מן העוף רק מן הביצה א״ש כפשוטו, וזה אשר לא תאכלו מהם היינו מן הצפרים הטהורות הנשר כו׳. וזה רמז נכון.

אשר לא תאכלו מהם – לרבות את הצפור השחוטה שבמצורע¹. (קדושין נ״ז.)

1. עיין מש״כ בדרשה הקודמת, ומפרש בגמרא חולין ק״מ א׳ דאצטריכי שתי הדרשות לעבור בעשה ול״ת.

ועיין בירושלמי ע״ז פ״ה הי״ב סמיך מדרשה זו לפרש טעם דין המשנה שם שצפרי מצורע אוסרין בכל שהוא, ר״ל אפילו אם נתערבו אחת באלף אוסרין את כולן. ומה דנקט צפרי מצורע בלשון רבים הכונה צפרי מצורע דעלמא, אבל באמת מהשני צפרים שלוקחין למצורע רק האחת השחוטה אסורה, אבל המשולחת מותרת כמו שמבואר למעלה, וחדוש על מפרשי המשנה שלא העירו בזה, והרמב״ם פט״ז ה״ז ממאכלות כתב בדיוק צפור מצורע השחוטה.

אבל התוס׳ בקדושין נ״ז א׳ רצו לדייק מלשון צפרי מצורע דבאמת גם המשולחת אסורה משעת שחיטת השחוטה עד שעת שילוחה, יעו״ש. וצ״ע לחדש דין זה ע״פ דיוק קל כזה אשר י״ל כפשוטו דצפרי – פירושו צפרי דעלמא כמש״כ וכמו שרגיל בגמרא בכ״מ לשון כזה, וגם כסמך ראיה לפי׳ זה מתמורה ל״ד ב׳ דחשיב בין הנקברים צפרי מצורע, והסברא נותנת דאיירי רק בשחוטה, משום דהמשולחת לאחר השילוח מותרת, ודוחק לומר דאיירי אם שחטה עד השילוח, ומה דנקט צפרי בלשון רבים אשיגרא דלישנא הוא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון