Devarim 14 – דברים יד‏ – Mikraot Gedolot

רבי שמעון אומר נאמר כאן איה ונאמר להלן (שם י״א:י״ד) איה מה איה האמור כאן עשה את הראה מין איה אף איה האמורה להלן נעשה את הראה מין איה.

R. Shimon says: It is written here "the ayah,⁠" and there (Vayikra, Ibid. 14) "the ayah.⁠" Just as here, "the ra'ah" is understood as a kind of ayah, so, there.

וּבַת כַּנְפָא וְטָרָפִיתָא וְדַיְתָא לִזְנַהּ.

gleed, vulture, and kite after his kind,

ובת ביתה^א וית אייבו ודייתה למינה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ביתה״) גם נוסח חילופי: ״וות׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למינה״) גם נוסח חילופי: ״למיניהון״.

ודייתא חיורא ואוכמתא דהיא איבו ודייתא לזנה.

the daitha (lammer geyer?) white or black, which is a bird of prey, a kind of vulture.⁠^a

a. Or, "which is an ibu, a daitha after its kind.⁠"

וותא וית איבו ודייתא למינה.

And the rook, the heron also, and the vulture after his kind.

והראה ואת האיה והדיה למינה – תמן כתיב [ואת הדאה ואת האיה] למינה (ויקרא י״א:י״ד), והכא כתיב האיה למינה, ¹מכאן שהאיה והדיה אחת היא, ²ומצינו למדים כ״ד עופות טמאים, כ׳ שמפרש אותם, וד׳ הבאים מן למינם למינהו.

1. מכאן שהאיה והדיה אחת. עיין חולין ס״ג סוף ע״א וע״ב.

2. ומצינו למדים כ״ד עופות. חולין שם.

וַאלּגַּארִחַ וַאלצַּדַאאַ וַאלּחַדַאאַ לִאַצנַאפִהִ

והראה¹ והאיה והדיה² למיניהם.

1. (העוף הדורס החי בגבהי ההרים, וזה לא מופיע בפרשת שמיני)

2. (והדאה, ככה הוא נכתב בפרשת שמיני)

והראה – הוא שם מין מן העוף, נוסף על העשרים מין הנזכרים בספר ויקרא. ופירשו בו בערבי: אל גֵ׳אריח, וזה שם כולל לכל העוף הדורס, והמקום הזה איננו כי אם מקום מין ידוע מן העוף, וראוי אם כן שיהיה לו שם מיוחד לו, מבלי זולתו ממינו. וכבר אמרו קצת החכמים, כי דאה ב-ד׳ וראה ב-ר׳ – שני שמות למין אחד, אמרו: מאי שנא הכא דכתיבא דאה ומאי שנא הכא דכתיבא ראה! אלא שמע מינה דאה וראה אחת היא (בבלי חולין ס״ג:). ועל המאמר הזה סמך חפץ, ראש כלה ז״ל, בספרו המצוות.

ורבנו שמואל בן חפני ז״ל סמך על הנראה מהכתוב, ואנו נוטים אל דעתו, כי אם היה דאה וראה שני שמות למין אחד – לא היה שונה בפרשה אחת למין אחד שני שמות. רצונו לומר: הראה ב-ר׳ והדיה, והיה אוסר המין ההוא בשני השמות האלה באומרו: והראה ואת האיה והדיה למינה. וזה מה שלא יתכן ואין לו עניין, מפני שהוא ללא צורך, ואין זה ראוי בדברי הנבואה.

ואמרתי כי הראה ב-ר׳ והדיה – שני שמות למין אחד, מפני שהדיה היא הדאה ב-ד׳ עצמה, והאחת משני הלשונות נזכרה בספר ויקרא (ויקרא י״א:י״ד) והשנית במשנה תורה (דברים י״ד:י״ג), וכן פירשם הגאון רב סעדיה ז״ל פירוש אחד.⁠¹ ואם הדאה ב-ד׳ היא הדיה, והראה ב-ר׳ היא הדאה ב-ד׳ – תהיה ב-ר׳ הדיה עצמה, וכבר הוסיף האחת על השנית באיסור וזה מה שאינו ראוי בדברי בני אדם, כל שכן בדברי הבורא יתעלה. כי זה מדברי בטלה, שיאמר השמר מן הארי והלביא, והלביא הוא הארי עצמו, וזה מבואר. (ספר השרשים ״ראה״)

האיה – היא היה שצדה התרנגולין, וקיבוצה (הרבים): ופגשו ציים את איים (ישעיה ל״ד:י״ד), והתרגום אמר ב-וענה איים (ישעיה י״ג:כ״ב) – וינצפון חתולין, וידוע מלשון הקדמונים כי חתול הוא שונרא. והחיה הקטנה הזאת דומה לחתול, ואין מן התימה כי יאמר לצפור איה וגם לחיה יאמר איה, כי אמרו תנשמת לצפור ולחיה כאחד. (ספר השרשים ״אי״)

1. {הערת המהדיר: כך מפרש רס״ג בפסוקנו: דיה – היא הדאה האמורה בויקרא}

הראה – היא איה, היא דאה, היא דייה. [ראה ודאה, ואיה ודיה, אחת היא, ונראה לתרגם: דאה – בת כנפא, לשון ידאה.]⁠^א

למה נקראת^ב ראה – שרואה ביותר. ולמה הזהירך בכל שמותיה, שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק, שלא יהא האוסרה קורא אותה: דאה, והבא להתיר אומר: זו ראה שמה או אייה שמה, וזו לא אסר הכתוב. ובעופות פרט לך את הטמאים, ללמדך שעופות טהורין מרובין על הטמאים, לפיכך פרט את המועט.

א. הביאור המוסגר הוא תוספת מרש״י המופיעה בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ ת׳ר׳ש׳⁠ ⁠⁠״. התוספת אינה מופיעה בעדי נוסח אחרים.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34: ״ולמה נקראת שמה״.

ראה – הראה וראיה and איה and דיה are names for the same bird.

Why is it called ראה? Because it sees keenly. And why does Scripture prohibit it under each of its names? In order not to give an opponent occasion to argue, i.e. in order that he who regards it as forbidden may not say, "This is the ראה and is therefore forbidden", and he who wishes to declare it as permitted will then reply, "But this is named דיה", or "this is named איה and this Scripture has not forbidden". – In the case of birds, Scripture enumerates by name the unclean species, thus telling you that the clean birds are more numerous than the unclean (in contradistinction to quadrupeds; see verses 4–5), for which reason Scripture mentions those by name which form the minority (Chulin 63b).

ואת האיה – נאמר כאן איה ונאמר להלן איה מה איה האמורה כאן עשה את הראה מין איה אף איה האמורה להלן עשה את הראה מין איה:

פס׳: ואת בת היענה – זו ביצתה בנין אב לכל ביצת עוף טמא:

וכן: דיה וראה תחת דאה (ויקרא י״א:י״ד), כי עתה הוסיף לבאר.⁠¹

1. השוו ראב״ע ויקרא י״א:י״ד.

The dayyah (the kite)⁠¹ and the ayyah² (the falcon)⁠³ are subcategories of the da'ah (falcon) (Lev. 11:14),⁠⁴ as Scripture now elaborates.⁠⁵

1. Mentioned in our verse but not in Leviticus' enumeration of the prohibited birds. See Lev. 11:13-20.

2. Some suggest reading ra'ah, for ayyah is mentioned both here and in Lev. 11:14.

3. Mentioned in our verse.

4. Mentioned only in Leviticus. Thus there is no contradiction between the lists of the 20 prohibited birds in our chapter and the 21 of Leviticus. See The Secret of the Torah, pp. 36,37: "We find that the number of prohibited fowl listed in the Torah portion Shemini is 20. However, in the Torah portion Re'eh Anokhi, the number is 21. The answer is found in the science of logic, for da'ah (Lev. 11:14) is a supreme kind that includes both the dayyah and the ra'ah (Deut. 14:13).⁠"

5. That is, it lists some of the particulars, viz., the dayyah (the kite), the ayyah (the falcon), and the ra'ah (the glede), which are included in the category da'ah (falcon) in Leviticus.

ראה, דאה (ויקרא י״א:י״ד), איה, ודיה – ארבעתם אחת הם, דמדכתיב בויהי ביום השמיני: ״למינה״ אאיה (ויקרא י״א:י״ד), וכאן אדיה, שמע מינה איה ודיה אחת הם. דאי ב׳ נינהו, מכדי משנה תורה לאוסופי אתי, והוה ליה למכתב ״למינה״ גם אאיה. וראה ודאה^א אחד הם, דמשנה תורה לאוסופי אתי, ואי לא דדאה^ב חד מהני, תלת הוה מני לה הכא.⁠¹ וראה ואיה אחת הם, ואמר (בבלי חולין ס״ג:): למה נקרא שמה ראה, שרואה ביותר – עומדת כאן בבבל ורואה נבילה בארץ ישראל. ואיה רואה ביותר, דכתיב: {ו}⁠לא שזפתו עין איה (איוב כ״ח:ז׳), אלא דארבעתם^ג חד נינהו. אלא ארבע שמות יש לה, מפני מידת הדין, שלא תקרא אותה דיה והוא איה וכו׳, הזכיר כל שמות כדאיתא בחולין (בבלי חולין ס״ג:).

ויש מפרשים: דראה ודאה אחת הם, ואיה ודיה אחרת, ולא דריש ולא שזפתו עין איה (איוב כ״ח:ז׳).

והא ליכא למיבעי^ד דליכתוב דיה^ה במשנה תורה ולא לכתוב איה – כיון דאיה ודיה אחת היא, דמשנה תורה לאוסופי אתי, וכותב כל השמות. על {דכתיב בויקרא למינה אאיה, ובמשנה תורה}⁠^ו דכתיב למינה אדיה, ילפינן איה ודיה אחת. אבל דאה לא מצי למכתב במשנה תורה, דאי כתבה, לא ילפינן דראה ודאה אחת.⁠^ז

1. כלומר: והיה חסר הרביעי שהוא ״דאה״.

א. כן מתחייב מן ההקשר, והשוו גם ספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: ודיה.

ב. כן מתחייב מן ההקשר. בכ״י מינכן 52: דראה.

ג. בכ״י מינכן 52: דבארבעתם.

ד. השוו ניסוח השאלה באופן יותר בהיר בספר הג״ן: ״צריך לדקדק מאי שנא בויקרא כתב: דאה, ובמשנה תורה כתיב: ראה, ולא כתב תרווייהו בחד דוכתא. ובויקרא כתיב: איה, ובמשנה תורה כתיב: איה ודיה.⁠״

ה. בכ״י מינכן 52: דאה.

ו. ההשלמה מספר הג״ן, ואפשר שהושמט ע״י הדומות בכ״י מינכן 52.

ז. השוו לשון ספר הג״ן: משום דא״כ הוא אמרינן דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קאתי.

RED KITE, red kite (Vayikra 11:14), THE FALCON, and THE KITE – these four are one, and since in [the pericope] “And it was on the Eighth Day” it is written: “any of its kind” regarding the “ayah” kite (Vayikra 11:14), and here regarding the "dayah" kite, we deduce that the “ayah” kite and the “dayah” kite are one [species]. For if they were two, since Deuteronomy comes to add, it should have written “any of its kind” also about the “ayah” kite. And the “ra’ah” kite and the “da’ah” kite are one, since Deuteronomy comes to add, and if the “da’ah” is not one of these, it would have counted three here [and not four]. And “ra’ah” and “ayah” are one, and it says (Bavli Chulin 63b:4): Why is it called “ra’ah,” because it sees very well – it stands here in Babylonia and sees a carcass in the land of Israel. And the “ayah” sees very well, as it is written: “neither has the falcon’s eye seen it” (Iyyov 28:7), rather the four of them are one. But it has four names, so as to not leave room for argument, so that you will not call it a “dayah” when he calls it an “ayah” etc., therefore it mentions all the names, as it appears in Chulin (Bavli Chulin 63b).

And there are those who interpret: that the “ra’ah” and “da’ah” are one, and the “ayah” and “dayah” are different, and they do not make a derivation from: “neither has the falcon’s eye seen it” (Iyyov 28:7).

And one should not ask that it could have written [only] “dayah” in Deuteronomy and not have written “ayah” – since “ayah” and “dayah” are one, as since Deuteronomy comes to add, it writes all the names. Since {it is written in Vayikra “any of its kind" regarding the "ayah", and in Deuteronomy} “any of its kind" is written regarding the “dayah,” we learn that “ayah” and “dayah” are one. But “da’ah” is not found written in Deuteronomy, for if it was written, we would not learn that “ra’ah” and “da’ah” are one.

ראה דיה איה דאה – ארבעתן אחד הן כיצד הואיל וכתב כאן למינה גבי דיה כמו שכתב בפרשת שמיני גבי איה שמע מינה איה ודיה אחת הן. דאי סלקא דעתך תרי נינהו מיכדי משנה תורה קאתי לאוסופי אם כן הוה ליה למכתב הכא למינה גבי איה, וראה ודאה אחת הן דמשנה תורה לאוסופי קא אתי ואי לאו דדאה היא חדא מהני תלת הוה מני לה הכא. ודאה ודיה אחת הן דאמרינן למה נקרא שמה ראה שרואה ביותר שעומדת כאן ורואה בא״י את הנבלות. ואיה כמו כן רואה ביותר כדכתיב ולא שזפתו עין איה (איוב כ״ח:ז׳) אלמא ארבעתן חדא נינהו וד׳ שמות יש להם, וסימן דלא ליטעי בין דאה לראה, רר בשרו בפרשת ראה ראה ברי״ש.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

ראה, איה דיה, דאה "glede, falcon, buzzard and kite;⁠" [none of these species can be indentified with certainty. This is why different translations use some of the names interchangeably. Ed.] According to our author, the four names mentioned here are really one. How is this to be understood? Seeing that we find the expression למינה, "according to its kind (species)"in the singular mode instead of in the plural mode at the end of this verse, they must have something important in common with each other. We find a similar verse in Leviticus 11,14, in connection with the bird called איה, this proves that איה and דיה are two names for the same species. Similarly, ראה and דיה are also the same species. [I have omitted the author's somewhat convoluted method of proving this point. Ed.]

ואת הראה – תימא מאי שנא דבספר ויקרא בפ׳ שמיני כתיב דאה בדלי״ת ובמ״ת כתיב בפ׳ ראה ראה ברי״ש ולא כתב תרוויהו כחד דוכתא ובס׳ ויקרא כתיב איה ובמ״ת כתיב איה ודיה. וי״ל דהיינו טעמא דבשלמא ראה ודאה לא רצה לכתו׳ את שניהם במ״ת דאתא לאוסופי לפרושי משום דא״כ הו״א דדאה וראה תרתי נינהו לאוסופי אתי אבל בדאה ואיה אין לטעות אע״פי שכתובים שניהם בחד דוכתא דבס׳ ויקרא כתיב למינהו לגבי איה ובמ״ת נמי כתביה האיה ש״מ אחת הן.

והראה והאיה היא ראה היא איה היא דיה ולמה נקרא שמה ראה כו׳. ומה שכתוב בפרשת שמיני ואת הדאה ואת האיה צ״ל שהדאה היא הדיה או הראה האמורים בפרשה הזאת ואינם כתובים שם ובספרי והדאה זו דיה כו׳ ומסיים בה ולמה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסוע׳ ובעוף מפני הדאה ולא הבינותי כוונתם ז״ל בזה כי אח׳ שהדאה יש לה ארבע שמות דאה וראה ואיה ודיה ומה שנשנו העופות במשנה תורה אינו אלא להודיע שיש לעוף הזה עוד שם אחר היה לו לומר ולמה נשנו במשנ׳ תורה מפני הראה והדיה שלא נאמרו בת״כ לא מפני הראה בלבד ועו׳ אחר שהיא ראה היא איה היא דיה למה בחר דיה יותר מראה ואמר והדאה זו דיה ונשנת בעבור הדאה ולא ההיפך ועוד אם נשנת בעבור השם החדש שכתו׳ בפרשה הזאת שלא נאמר בת״כ לא היה לו לכתו׳ איה בפרש׳ הזאת אלא דיה וראה שלא נאמרו שם וא״ת אגב השם החדש כת׳ גם הבלתי חדש אם כן היה לו לכתוב גם שם דאה עמהם.

ושמא יש לומר שהם סוברים שאח׳ שהוזכר פה שם איה הכתו׳ בתורת כהנים אגב שם ראה החדש הנה בהכרח שיזכיר פה גם שם דאה הכתוב שם ולפיכך אמרו שדא׳ זו דיה כי היו״ד תחת האל״ף בכמה מקומות כמו ודניא ודנייל ואם כן אין לעוף הזה אלא שלשה שמות ראה ואיה ודיה וכלם נכתבו בפרשה הזאת אגב שם ראה החדש שנכתב פה:

ובעופות פרט לך הטמאות כו׳. פירש מה שאין כן בבהמה וחיה שפרט לך הטהורי׳:

היא ראה היא דאה וכו׳. בפרק אלו טריפות (חולין סוף סג.) מוכח לה ד״דאה״ היא ״ראה״, דקאמר ׳מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי׳, פירוש דלעולם משנה תורה מוסיף לך עוד על מה שכתוב בתורה, אם כן מאי שנא דפרשת שמיני כתב (ויקרא יא, יד) ״דאה״ וכאן ״ראה״, ולמה חסר במשנה תורה ״דאה״, אלא היא דאה היא ראה. וכן מוכח התם (חולין ריש סג ע״ב) דהיא ״דיה״ היא ״איה״ (ויקרא יא, יד), דאם לא כן, מאי שנא דבפרשת שמיני ״למינה״ כתיב א״איה״, וכאן כתיב ״למינה״ א״דיה״, אלא היא איה היא דיה, והיא דיה היא ראה. ד״ראה״ נקרא על שם שהיא רואה ביותר (חולין שם). וזה היא ״איה״ שרואה ביותר, דכתיב (איוב כח, ז) ״נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה״, אם כן איה היא שרואה יותר מכל העופות, ואם כן היא דיה היא ראה, היא איה היא דיה (חולין שם). דודאי אין להקשות למה חזר וכתב כאן שם ״איה״, שכן הוא המדה, שכל דבר שנאמר ונשנה – לא נשנה רק בשביל דבר שנתחדש (סוטה סוף ג.), דהא לא קשה למה חזר לכתוב שאר העופות כולם, שכולם נכתבו בשביל הראה, שהוא דבר שנתחדש:
ואדרבה, יש להקשות מה שלא חזר לכתוב שם ״דאה״, אף על גב שהוא אחד עם שם ״ראה״, שהרי איה ודיה גם כן שם אחד, ונכתבין כולם. ותרצו התוספות (חולין שם) דלא מצי למכתב כאן שם ״דאה״, דאם כן הייתי אומר דשם ״דאה״ בפני עצמו, ושם ״ראה״ עוף בפני עצמו. אבל השתא דקשיא ׳מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי׳, וצריך לומר דשם ״דאה״ ו״ראה״ אחת הוא. אבל גבי ״איה״ ״דיה״ לא מצי למיטעי, משום דיש לדקדק מן ״למינה״, דשם כתב א״איה״, וכאן א״דיה
:ועוד יש לתרץ, דלא הוצרך למכתב כאן ״דאה״, דקרא לשם עוף זה ״ראה״ על שם שרואה ביותר, אם כן יש לה שם שהוא שם העצם. כי פירוש ״והראה״ הוא עוף שהוא רואה ביותר, ואם כן שם העצם לא נזכר כאן, וממילא יש לך לדעת כי שם ״דאה״ הוא שמה, ומפני זה הוצרך רש״י לתת טעם לשם ״ראה״ יותר משאר שמות, לומר לך דשם ״ראה״ אינו שם העצם כלל, רק שנקרא על שם שהיא רואה ביותר. והשתא יש לה שם אחר חוץ משם ״ראה״. דאין לך לומר שם ״איה״ או ״דיה״ זה השם יש לעוף הרואה ביותר, דאין דרך להקדים שם התואר לשם העצם לכתוב שם ״ראה״ ואחר כך שם ״איה״ ו״דיה״, אלא שם העצם הוא ״דאה״. ומפני כך זכרה התורה ג׳ שמות כאן; ״ראה״ ״איה״ ״דיה״:

וְהָרָאָה: ברי״ש, ובפ׳ שמיני¹ בדלי״ת, והכי מוכח בחולין² פ׳ אלו טריפות. ובמסורת מערכת אות הדלי״ת³ חשיב להו בא״ב מן חד וחד, חד דל״ת וחד רי״ש. [והראה].

וְהַדַּיָה: הדלי״ת דגושה. [וְהַדַּיָּה].

1. ובפ׳ שמיני: וי׳ יא יד.

2. בחולין: חולין סג ע״ב.

3. מערכת אות הדלי״ת: מ״ס-ד ד 1.

היא איה היא דיה כו׳. והוכחת רש״י הוא מכדי משנה תורה לאסופי הוא דאתא אמה שכתב למעלה בת״כ, ואם כן למה לא כתיב הכא ואת הדאה ואת הראה, ולהורות דלהוסיף בא, כמו שאמרו (חולין סג:) למה נשנו בבהמות, משום השסועה שלא נאמרה בויקרא, א״כ מאי שנא התם (ויקרא יא יד) דכתיב דאה ומ״ש הכא דכתיב ראה ולא דאה, אלא ש״מ ראה ודאה אחת היא, ומשום הכי לא כתב הכא דאה, דא״כ ה״א ראה ודאה תרתי נינהו, ולאוסופי קא אתי, משום הכי לא נקט קרא כאן אלא ראה, ולהורות שדאה וראה אחת היא. ותו קשה לרש״י, אי הכי הל״ל ואת הראה למינה, כדי לכלול גם הדאה שבויקרא. ועל זה פי׳ היא דאה היא איה היא דיה שהכל אחד הוא, לכן כתב למינה לבסוף כדי לכלול אותם בכלל אחד, ללמד שהכל אחד הוא. ותו קש״ל א״כ שהכל אחד הוא למה נקט קרא והראה ואת האיה והדיה למינה, ואת דמפסיק בין והראה והאיה למה לי. ותירץ ולמה נקרא שמה ראה וכו׳, כלומר משום הכי הפסיק קרא, לומר שמשונה שם זה משאר שמות שיש לו, דמשום הכי נקרא בשם ראה שרואה ביותר, כדתני׳ (חולין שם) עומדת בבבל ורואה נבילה בא״י. ודברי הרא״ם קשה להולמם. עיין בגמרא פרק אלו טריפות (שם):

ובעופות פרט לך הטמאים ללמד כו׳. דקשה לי׳ לרש״י, לפי שפירש דמשום הכי הזהירך בכל השמות וכו׳ כדי שלא יבא להתיר, קשה למה יתיר, דשמא הוא מן העופות הטמאים, ולא פרט אותו כמו שלא פרט עופות טהורין. ומתרץ ופרט לך עופות הטמאים וכו׳, וכיון שלא פרט לך זה ודאי מן הטהורים הוא, לכן הזהירך בכל השמות. א״נ כיון דעופות טהורים מרובים מן הטמאים נלך אחר הרוב שהן טהורים ונטהר אותו, משום הכי פרט לך כל השמות:

לפיכך פרט את המועט. משא״כ בבהמה וחיה שפרט לך הטהורים:

Ayah, and dayah are one and the same, etc. Rashi's proof is: The Mishnah Torah [i.e., the book of Devarim] only intends to add upon what was previously written above in Toras Kohanim [i.e., the book of Vayikra]. And if so, why is it not written here, "The da'ah and the ra'ah,⁠" to [include what was said in Vayikra and merely] add [the ra'ah] to it? This would be similar to what is said in Chulin (63b), "Why are the animals repeated? Because of the dromedary, which is not mentioned in Vayikra.⁠" If so, why does the verse (Vayikra 11:14) say, "da'ah," yet here it says, "ra'ah,⁠" but not, "da'ah"? Rather, this indicates that ra'ah and da'ah are one and the same. Therefore Scripture here does not write "da'ah.⁠" For if it did, I would think that the ra'ah and the da'ah are different animals, and that the verse is coming to add [the ra'ah]. For this reason the verse here only says, "ra'ah,⁠" to teach that the da'ah and ra'ah are one and the same. Furthermore, Rashi is answering the question: If so [that the da'ah and ra'ah are the same], then the verse should say, "and the ra'ah according to its kind,⁠" to include the da'ah mentioned in Vayikra. For this reason Rashi explains, "The ra'ah, ayah, and dayah are one and the same.⁠" The indication that they are all the same is because in the verse it is written, "according to its kind,⁠" at the end to group them all together to teach that they are one and the same. Furthermore Rashi is answering the question: If they are all one and the same, why does the verse say, "The ra'ah and (ואת) the ayah and the dayah according to its kind"? Why is the word ואת, which interrupts between the words ra'ah and ayah, needed? Rashi answers: Why is it entitled "ra'ah", etc. In other words, the verse interrupts [with the word ואת] to say that this name [that it has] is different from its other names. For it is called "ra'ah" because its vision is exceedingly powerful, as is taught in Chulin (ibid.), "While standing in Babylon it can see a carcass in the Land of Israel.⁠" Re"m's explanation is most difficult to understand. See the Gemora (ibid.).

With the birds, the impure ones are specified. This teaches, etc. Rashi is answering the question: After having explained that all its names are specified, etc. so that one will not come to permit them, the question arises, why would one come to permit them? For perhaps they are from the impure birds and they were not specified — just as the pure birds were not specified. Rashi answers: "The impure ones are specified, etc.⁠" If these names were not specified [among the impure birds], then certainly they would be pure. Therefore all its names are specified. Alternatively: Since the pure birds are more numerous than the impure ones, we would follow the majority — which is pure — and consider it pure. Therefore all its names are specified.

Therefore, those less numerous are specified. But regarding the animals, the pure ones are specified.

והראה וגו׳ למינה – נראה שכל מין מהכ״ד (חולין ס״ג.) שיש בו מינים הרבה ומשונים אמר בהם הכתוב למינהו למיניהם וכל שאין בו אלא מינים מועטים ודומים קצת אינו אומר למינו, והראיה כי נשר לא נאמר בו למינו ואומר בגמ׳ (חולין ס״א.) על עוף אחד שאינו ניכר שהוא נשר שחוששין שהוא מין נשר, הרי שיש לנשר מינים ואף על פי כן לא אמר הכתוב למינו.

והראה ואת האיה, and the aforementioned birds, etc. It appears that every one of the 24 categories of unclean birds listed here has numerous sub-categories. This is the reason the Torah does not write למינה, "according to its kind,⁠" but למינהו, "according to their kind" (Chulin 63). When the bird mentioned is the only one of its kind or there are only a few variants of that category, the Torah speaks of למינו, "its kind.⁠" The proof for this theory is that the Torah does not write למינו in connection with the נשר (often translated as eagle), and the Talmud in Chulin 61 when not certain about a particular bird suggests that it may belong to the family of the נשר. Clearly, the sages of the Talmud considered the word נשר as a collective term for quite a variety of birds of its category.

ואת האיה וגו׳ – לרבות כל מיני איה.

והראה – היא הדאה הנזכרת לעיל:

והראה וגו׳ – לפי האמור במסכת חולין (סג:), ״דאה״ (ויקרא יא, יד) ו״ראה״ הם שמות שונים למין אחד של עוף, וכן גם ״דיה״ ו״איה״. יתירה מכך, לפי דעה אחת שם, דאה, ראה, דיה ואיה, הם כולם שמות שונים לאותו מין אחד של עוף (עיין פירוש, לעיל פסוק ג).

למינה: כבר נתבאר בספר ויקרא (יא,יד) ביאור ״למינה״ ו״למינהו״.

והראה – ובפרשת שמיני הדאה בדל״ת, ועל דעואל ורעואל, דדנים ורדנים, כתב שד״ל שהיה שמם דרעואל, דרדנים (Dardani), והשימו פעם הדל״ת ופעם הרי״ש, וכן מף ונף במקום מְנף Menfi העיר הגדולה למצרים, רק בשם זה העוף אין לומר כאלה; ולא לחנם כתבו בשני כתובים עיקריים ה׳ אחד (פרשת שמע) ופן תשתחוה לאל אחר (פרשת תשא) דל״ת ורי״ש רבתי כדי שלא יטעו בהעתיקן, וזה היה בימי הסופרים בזמן בית שני, אחר שהתחילו להשתמש בכתב אשורי במקום כתב עברי הקדמון הנהוג עוד היום בין השומרונים היושבים בעיר Naplusa מקום קרוב לחרבות עיר שכם ולהר גריזים.

והראה ואת האיה – א״ר אבהו, ראה זו איה ולמה נקרא שמה ראה שרואה ביותר, וכן הוא אומר (איוב כ״ח) ולא שזפתו עין איה.⁠¹ (חולין ס״ג:)

והראה ואת האיה והדיה – דאה וראה, איה ודיה אחת הן, ולמה נכתבו שני שמות, כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, שלא תהא אתה קורא איה והוא דיה אתה קורא דיה והוא איה.⁠² (שם שם)

1. אלמא דהיכי דצריך לתאר ראיה מופלגת תאר בשם איה, וא״כ היינו ראה, ועיין בדרשה הבאה.

2. ר״ל שלא יאמרו שזו שאסרה תורה איה שמה אבל דיה מותרת, וכן להיפך, והוא הדין בראה ודאה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון