×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כה) וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל⁠־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
then you shall exchange it for money and bind up the money in your hand, and you shall go to the place which Hashem your God shall choose.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראחזקוניטור הפירוש הקצררלב״גר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
ונתתה בכסף – מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף מנין לעשות שאר מטבע ככסף דין הוא הואיל והקדש מתחלל ומעשר שני מתחלל מה הקדש עשה בו שאר מטבע ככסף אף מעשר שני עשה בו שאר מטבע ככסף מה להקדש שעשה בו שאר מטבע ככסף שהרי עשה בו שאר מטלטלים ככסף תאמר במעשר שני שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף תלמוד לומר וצרתה הכסף דבר שדרכו ליצרר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה פרט לסימון שאין עליו צורה.
בידך – פרט לשיצא חוץ מרשותך.
והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו – זו שילה ובית עולמים.
"then you shall change it to money": This tells me that he can exchange it only for silver ("Money,⁠" literally, is "silver.⁠") Whence do I derive that he can use other coins as well as silver? It follows, viz.: Since offerings may be redeemed for silver and second-tithe may be redeemed for silver, then just as offerings may be redeemed for other coinage as well as for silver, so, second-tithe may be redeemed for other coinage as well as for silver. — (No,) this may be true of offerings, where other movables are equated with silver — as opposed to tithe, where other movables are not equated with silver! It is, therefore, written (twice, in 14:25) "money,⁠" "money,⁠" to include (any kind of money).
"vetzarta the money": Something which is customarily bound (litzror). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: something which has a design (tzurah), to exclude an asimon (uncoined metal), which has no design.
"in your hand": to exclude (money) which is not in your possession.
"and you shall go to the place which the Lord your G-d chooses": Shiloh or the Temple.
ונתת בכסף אין נפדה אלא בכסף:
וצרת הכסף דבר שדרכו להיצרר דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה ואיזה זה מטבע פרט לאסימון שאין עליו צורה:
בידך שלא יחלל על מעות שאינו ברשותו ואם חילל לא קנה מעשר:
והלכת אל המקום זו שילה:
אשר יבחר ה׳ אלהיך בו זה בית עולמים:
ד״א אשר יבחר ה׳ אלה׳ בו על ידי נביא וה״א (ע׳ ש״ב כ״ד:י״ח) עלה הקם מזבח לה׳:
ד״א וצרת הכסף בידך א״ר יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו שנ׳ וצרת הכסף בידך ואמר ר׳ יצחק לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש בידו שנ׳ וצרת הכסף בידך:
וְתִתֵּין בְּכַסְפָּא וּתְצוּר כַּסְפָּא בִידָךְ וּתְהָךְ לְאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּיהּ.
then you shalt put (change) it into silver, and bind the silver in your hand, and go to the place which the Lord your God will choose,
ותפרקוןא מעשרה ת⁠(מ){ני}⁠נה בכסף ותצורוןב כספאג בידיכון ותיזלון לאתרה די יתרעי י״י אלהכון בה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותפרקון״) גם נוסח חילופי: ״ותפרשון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותצורון״) גם נוסח חילופי: ״ותצרפון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כספא״) גם נוסח חילופי: ״כספה״.
ותחליל בכספא ויהון פריטי צרירין בידך ותהך לאתרא דיתרעי י״י אלקכון ביה.
then you mayest make exchange for it into silver, and bind the sum in thy hand, and proceed to the place which the Lord thy God shall choose,
וצרת הכסף בידך – דבר שיש עליו צורה, 1שאין מעשר שני מתחלל על אסימון.
1. שאין מעשר שני מתחלל על אסימון. מעשר שני פ״א מ״ב, עדיות פ״ג מ״ב.
וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף – מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁחִלְּלוֹ עַל אֲסִימוֹן, אֵינוֹ פָדוּי, דְּרַחֲמָנָא אֲמַר וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, (דָּבָר) [כֶּסֶף] שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה.
אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי דּוֹסָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ דָבָר אֶחָד, דְּתַנְיָא מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא, מַאי אֲסִימוֹן, פּוּלָסָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתַנְיָא וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ לְרַבּוֹת דָּבָר הַנִּצְרָר בַּיָּד. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה.
הַכֶּסֶף, כֶּסֶף – רִבָּה וַאֲפִלּוּ כֶסֶף שֵׁנִי.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא, מַעֲשֵׂר אֵין מִתְחַלֵּל עַל אֲסִימוֹן דִּכְתִיב ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף״, חֹמֶשׁ מַעֲשֵׂר מַהוּ שֶׁיִּתְחַלֵּל עַל אֲסִימוֹן. [אֲמַר רָבָא], אֲמַר קְרָא ״עָלָיו״ לְרַבּוֹת חֻמְשׁוֹ כְמוֹתוֹ.
הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. בִּשְׁלָמָא כֻּלְּהוּ שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, אֶלָּא צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד. אֲמַר רָבָא אֲמַר רַבִּי יִצְחָק, אֲמַר קְרָא וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן צְרוּרִין יִהְיוּ בְּיָדְךָ. וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק, לְעוֹלָם יַשְׁלִישׁ אָדָם אֶת מָעוֹתָיו שְׁלִישׁ בְּקַרְקַע וּשְׁלִישׁ בְּפְּרַקְמַטְיָא וּשְׁלִישׁ תַּחַת יָדוֹ. וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק, לְעוֹלָם יְהֵא כַסְפּוֹ שֶׁל אָדָם מָצוּי בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״.
וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף – מְלַמֵּד שֶׁאֵין מִתְחַלֵּל אֶלָּא עַל הַכֶּסֶף. וּמִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מַטְבֵּעוֹת כְּכֶסֶף, וְדִין הוּא, הוֹאִיל וְהֶקְדֵּשׁ מִתְחַלֵּל עַל הַכֶּסֶף וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלֵּל [עַל הַכֶּסֶף] מַה הֶקְדֵּשׁ עָשָׂה בּוֹ שְׁאָר מַטְבֵּעוֹת כְּכֶסֶף אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נַעֲשֶׂה בּוֹ שְׁאָר מַטְבֵּעוֹת כְּכֶסֶף. [מַה לְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁעָשָׂה בּוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִים כְּכֶסֶף, תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִים כְכֶסֶף]. תַּלְמוּד לוֹמַר וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִצָּרֵר דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה פְּרָט לַאֲסִימוֹן. בְּיָדְךָ. פְּרָט לְשֶׁיָּצָא חוּץ מֵרְשׁוּתוֹ. וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. זוֹ שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים.
פַבִּעהֻ בִּתַּ׳מַןֵ וַצִרֻּהֻ וַכֻ׳ד׳הֻ פִי יַדִךַּ וַאמץִ׳ אִלַי׳ אלּמַוְצִ׳עִ אַלַּדִ׳י יַכ׳תַּארֻהֻ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ
אזי מכר אותו בתשלום כסף, ושים אותו בצרור, וקח אותו בידך וצא לדרך אל המקום אשר ה׳ אלהיך, הוא בוחר בו.
פס׳: ונתתה בכסף – מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף. שאר מטבעות מנין תלמוד לומר וצרת הכסף דבר שדרכו לצרור, דברי ר׳ ישמעאל. רבי עקיבא אומר דבר שיש עליו צורה פרט לאסימון שאין עליו צורה. בידך פרט לכשיצא חוץ מרשותך. והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו. זה בית עולמים:
ונתת בכסף – שב אל המעשר (דברים י״ד:כ״ב-כ״ג).
בידךא – שיהיה מופקד בידך.
א. בכ״י פריס 177: בידיך.
THEN SHALT THOU TURN IT INTO MONEY. The reference is to the tithe.⁠1
IN THY HAND. It is placed in your hands.⁠2
1. That is, the second tithe.
2. You are to take care of it so that it is not lost.
וצרת הכסף בידך – הדל״ת בשוא.
וצרת הכסף בידך, "and bind up the money (silver coins);⁠" the letter ד in the word of בידך, has the semi vowel sh'va.
וצרת – ב׳ במסורה וצרת הכסף בידך וצרת אותם בכנפיך והיינו דתנן המפקיד מעות אצל חבירו וצררן והפשילן לאחוריו חייב ומפרש טעמא אמר קרא וצרת הכסף בידך אע״פ שצרורין יהיו בידך וזהו אע״פ שצרת אותם בכנפיך יהיו בידך.
ונתת בכסף – כבר אמר בפרשת בחקותי שזה הפדיון יהיה אם גאול יגאל איש ממעשרו שיוסיף חמישיתו עליו והנה התבאר שזה הכסף ראוי שיהיה ראוי לקנות בו בקר וצאן ויין ושכר וכל אשר תשאל נפשו וזה לא ישלם כי אם במטבע לא בחתיכת כסף כי לא יוכלו להשתמש בו לקנות מה שירצו כמו הענין במטבע ולפי שאלו הענינים שזכר הם הסבה כשיוכל לחלל קדושת המעשר שני על הכסף למדנו מזה שאם נכנס המעשר שני בירושלם אינו יכול לפדותו.
וצרת הכסף בידך – למדה התורה שישתדל שלא יאבד כדי שתשלם כונת התורה בזה המעשר.
ונתתה בכסף – אז תפדה אותו ותקח שוויו בכסף:
בידך – כלומר שתוכל לשאת כל המשא בידך אחת:
וצרת – כן דרך הלשון לומר על נשיאת הכסף, על שם צרור הכסף (משלי ז׳:כ׳).
ונתתה בכסף – העבר את אופיו ותכליתו אל הכסף. זהו המקרה שכבר נידון בספר ויקרא (כז, לא), שם נאמר שאם הבעלים עצמם פודים את פירותיהם, הם חייבים להוסיף חומש (עיין שם).
וצרת הכסף בידך – השווה מלכים ב׳ ה, כג [שם לשון ״וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים״ מורה, ש״צרר״ פירושו בפשטות לשים דבר בתוך כלי, ותו לא]. אולם כאן הביטוי ״וצרת הכסף בידך״, הווי אומר קח את הכסף בחוזקה (״צר״) לתוך ידך, הוכנס למשפט כדי ללמד פרט מדויק של הדין. שכן למעשה, ״צור״ ו״צרר״ פירושם: לדחוק יחד, לצמצם במקום צר, לדחוס לתוך המקום הקטן ביותר האפשרי.
והנה, הכתוב כאן עוסק במקרה שפירות המעשר הינם כה רבים וכה גדולים, עד שאי אפשר להעלות אותם בעצמם לירושלים. אולם הכתוב משתמש בלשון ״וצרת״, כדי לומר: הפדיון ימעט ויפחית דבר גדול להיות כה קטן, עד שתוכל להעלות אותו בידך. בכך רומז כבר הכתוב את ההלכה שניתן לפדות את פירות המעשר רק בכסף, ורק במטבע היוצא במדינה באותו הזמן, שאפשר בכל רגע להמירו שוב לפירות. בכסף זה, החפץ המקורי עדיין קיים, כביכול, וניתן לומר שהמחזיק בכסף מחזיק בחפץ הפדוי. דבר גדול עד למאוד יכול להיות מרוכז במקום הקטן ביותר – כאשר ממירים אותו לכסף. לפיכך, ״⁠ ⁠׳וצרת׳ הכסף בידך״, וההלכה מלמדת:
״אין מחללין מעשר שני על אסימון [היינו, מטבע שלא הוטבעה בו צורה (או, לפי התוספות [בבא מציעא מד.] שהצורה לא הוטבעה כראוי)], ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו״ (מעשר שני א, ב). ר׳ ישמעאל (בבא מציעא מז:) מפרש: ״וצרת הכסף בידך״, ״לרבות כל דבר הנצרר ביד״ – הווי אומר, כל דבר שניתן לדחוס אותו לתוך היד, לרבות מטבע שלא הוטבעה בו (או שלא הוטבעה כראוי) צורה [היינו אסימון, כמבואר לעיל]. לעומת זאת ר׳ עקיבא מפרש: ״וצרת הכסף בידך״, ״לרבות כל דבר שיש עליו צורה״, היינו רק מטבע שהוטבעה בו צורה. פירושו של ר׳ עקיבא איננו מבוסס רק על הדמיון שבין ״וצרת״ ל״צורה״; אלא הוא מסיק מסקנה מושלמת יותר מן הדרישה שהכסף יהיה ״נצרר ביד״ [מוכן מידית להמרה], שכן הפירות אינם נחשבים ״נצרר ביד״ אלא אם כן פודים אותם על מטבע עם צורה [שאינו טעון שקילה או הערכה כדי לדעת את שוויו]. כמו כן, ההלכה הדורשת שהכסף יהיה יוצא במדינה נלמדת בירושלמי מלשון ״וצרת״: ״שיש לו צורה ויוצא על גב צורתו״. (לדעת הר״ש והרמב״ם, הלכה זו נלמדת מהאמור בפסוק כו, ״ונתתה הכסף״ וגו׳, שכן דבר זה אפשרי רק אם הכסף יוצא במדינה. לא מצאנו דרשה זו לא בספרי ולא באחד מהתלמודים.)
כל עוד הפירות לא הובאו לירושלים, אסורה אכילתם ללא פדיון מחמת מצווה זו של פדיון; היא נאסרת מכוח ״לאו הבא מכלל עשה עשה״. מצווה להעלות לירושלים את הפירות עצמם או את כסף פדיונם; לפיכך, אכילת הפירות ללא פדיון אסורה מחוץ לעיר ה׳ (תוספות מכות יט: ד״ה אמר). אולם משהובאו הפירות אל בין חומות עיר ה׳, אסורה אכילתם מחוץ לעיר בלאו שעונשו מלקות: ״מעשר שני מאימתי חייבין עליו? משיראה פני החומה״; שאז ״קלטוהו מחיצות״: המקום הלאומי קיבל אותם בשם המקדש, כך שהם ייאכלו בתחום ראיית המקדש. מכאן ואילך חל עליהם: ״לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך וגו׳ כי אם לפני ה׳ אלקיך תאכלנו״ (לעיל יב, יז–יח; מכות יט:–כ.). אכילת הפירות מחוץ לעיר ללא פדיון תהיה פעולה של כפירה באמת הבסיסית המסומלת על ידי האכילה לפני ה׳, שכן מעשה כזה מעיד שהנאה חושנית אינה כלולה בהתקדשות היוצאת ממקדש התורה.
[קח] ונתתה בכסף וצרת הכסף – מה שחזר שנית שם הכסף הוא למותר, ופי׳ מפני ששם כסף בדיוק משמע דוקא מטבע של כסף אבל בהרחבה כל מטבע היוצא בהוצאה נקרא בשם כסף, ומבואר אצלי באילת השחר (כלל קמ״ה) בדיני שם הנכפל שאם השם הראשון בא בדיוק מורה כפילת השם שדי כל שהוא, ודי מטבע היוצא בהוצאה, ובאר שלכאורה יש ללמדו מהקדש שכתב בפדיונו כסף ויכול לפדות בכל דבר כמו שלמד בספרא בחקותי (סי׳ ק״ה) שממ״ש ופדויו מבן חדש תפדה למד מדין כלל ופרט וכלל כל דבר המיטלטל וא״כ נלמד לכאן דיכשר כל מטבע, ע״ז משיב דשם כשר כל מטלטלין וכאן לא תוכל ללמד רק למטבע ואינו דומה לשם. והנה הרמב״ם (פ״ד מה׳ מעשר שני ה״ב) כתב שיכול לחלל פירות מ״ש על פירות אחרות והראב״ד השיג עליו שאינו מתחלל רק על הכסף, והנה לדעת הראב״ד אתא הספרי כפשטיה, ולדעת הרמב״ם אף שיכול לחלל על פירות הלא כתב שם שדוקא על פירות ממינו, והמטבע הוא דבר שאינו מינו של המעשר ודומה כמטלטלין וא״א ללמדו מהקדש דהא במעשר לא עשה שאר מטלטלין ככסף ולמד ממ״ש כסף כסף ריבה:
[קט] וצרת הכסף – לר׳ ישמעאל הוא מענין צרירה כמו צרורות כספיהם, ומצאנו מנע״ו ויצר ככרים כסף (מלכים ב ח׳ כ״ג), ולר״ע הוא מענין צורה כמו נצור עליה לוח ארז וכן מ״ש ויצר אותו בחרט פרשתי מענין צורה, ומובא פלוגתתן בב״מ (דף מ״ז ע״ב), ומ״ש בידך היינו שיהיו המעות ברשותו כמ״ש במשנה דמעשר שני (א׳:ב׳) וכבר בארתי זה בהתו״ה משפטים (סי׳ ס״ג):
[קי] והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו – זה שילה ובית עולמים, סתמא כר״ש דלר׳ יהודה (זבחים דף קי״ט) שלש בירות הן לאכילת מ״ש שילה ונוב וגבעון ובית עולמים:
וצרת הכסף בידך:⁠1 שיהא משומר בידך, אע״ג שהוא ממון גבוה ואין לו תובעין ודיני שמירה, מ״מ מצוה לשמור2. או משמיענו המקרא שלא יבוש בכך להיות צרורים בידך3, שהרי ממון גבוה הוא ואין בזה חרפה.
1. האם הכתוב צריך לתת עצות כיצד להעביר סכום כסף מהכא להתם. (חז״ל דרשו בב״מ נד,א: ״וצרת״ – לרבות כל דבר שיש עליו צורה – ולא אסימון).
2. חידוש רבינו בהלכה מפשוטו של מקרא, שאינו נסתר מחז״ל (ועיין בזה בספרנו ׳פשוטו של מקרא׳, מדור א׳ פרק 1). ועיין בבבא מציעא (מב,א), וז״ל: המפקיד מעות אצל חבירו (להוליכם בדרך), צררן והפשילן לאחוריו (ונאנסו) – חייב, דאמר קרא ״וצרת הכסף בידך״ – אע״פ שצרורין, יהיו בידך.
3. נראה שאהבת הממון אינה מניחתו להוציאו מידו.
וצרת – ונתת בכסף ואז לא יהיה לך עוד המעשר למשא כי תוכל לעשות ממנו צרור קטן ולהביאו גם בידך אם תרצה.
וצרת הכסף. חז״ל אמרו דבר שיש בו צורה, והרי זה מאמר רב האיכות להיותו מניח במונח קיים היות מזמן מרע״ה מטבע מצוייר — ועל זה קמו מערערים בכל דור ודור, לא כן בימינו אלה כפי דעת גדולי החוקרים מהם Hussey, 'Essays on the Ancient Weights and Moneys'. Oxford 1836. — וכן De — Witte אחר שבדפוסים הראשונים מספרו כחש בזה, חזר בשלישית והודה במציאות המטבע מזמן מרע״ה. ראה Munk Palestine p. 401.
ונתת בכסף וגו׳ – על ידי הפדיון עוברת קדושת המעשר על הכסף.
וצרת הכסף – בכל מקום הננו מוצאים כי ״צרור הכסף״ הוא ארנק הכסף, על כן הלשון ״וצרת הכסף״ מוכיח בבירור, כי הכוונה כאן במלת ״כסף״ למטבעות, ולא למתכת הכסף. על כן אומר רבי עקיבא, שמכאן נמצינו למדים, שהפדיון טעון ״כסף שיש בו צורה״, כלומר מטבעות כסף טבועות (ספרי).
...בידך – לשון קצרה, כלומר ולקחת אותו בידך (השוה מלכים ב ה׳:כ״ג).
וצרת – וצרת – לרבות כל דבר שיש עליו צורה, מכאן למעשר שני שאין מתחלל על האסימון1. (ב״מ נ״ד.)
הכסף – כסף הכסף – לרבות אפי׳ פרוטות.⁠2 (קדושין י״א:)
הכסף – מכאן למעשר שני שאין נפדה אלא בכסף ולא בשוה כסף.⁠3 (בכורות נ״א:)
בידך – מכאן למעשר שני שאין מחללין על מעות שאינן ברשותו, דכתיב וצרת הכסף בידך – בעינן מצוי בידך.⁠4 (ב״ק צ״ח:)
בידך – המפקיד מעות אצל חבירו [להוליכם בדרך], צררן והפשילן לאחוריו [ונאנסו] חייב, דאמר קרא וצרת הכסף בידך – אע״פ שצרורין יהיו בידך.⁠5 (ב״מ מ״ב.)
בידך – א״ר יצחק, לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנא׳ וצרת הכסף בידך.⁠6 (שם שם)
1. היא מטבע שאין עליה צורה. והרמב״ם בפ״ד ה״ט ממעש״ש כתב שפודין במטבע שיש עליו צורה או כתב, ולא נתבאר מניין לו דכתב הוי כמו צורה. וצ״ל דס״ל דהכונה בדרשה כאן צורה היא גם לתמונה גם לאותיות הכתב, דבאמת הפעל צור והשם צורה אינם מורים אך ורק על תמונת פני איזה דבר בלבד, כ״א גם על כל רושם המתאר איזה דבר להבדילו מדבר אחר ולהגבילו, וכולל גם אותיות הכתב וכדומה, ולכן מצינו שהפעל צור והשם צורה יונחו גם על אותיות הכתב כמו בגטין ל״ו א׳ רב צייר כורא, ר׳ חנינא חרותא, רב חסדא סמ״ך, רב הושעיא עי״ן, ומוסב הכל על הפעל צייר. ובקדושין מ״ט א׳ המתרגם פסוק כצורתו, היינו ככתבו וכן מצינו צורת האותיות וכדומה ואין להאריך בזה.

ודע דעל יסוד דרשה זו שלפנינו באו כמה דרשות בתלמוד, בברכות מ״ז ב׳ איתא, אכל מעש״ש שלא נפדה אין מזמנין עליו כמו על דבר איסור, ופריך פשיטא, ומשני לא צריכא שנפדה ולא נפדה כהלכתה, והיינו שנפדה ע״י אסימון, ובשבת קכ״ח א׳ אין מפנין בשבת מעש״ש שלא נפדה ופריך פשיטא, ומשני ג״כ כזה, ובעירובין ל״א ב׳ אין מערבין במעש״ש שלא נפדה ופריך פשיטא ומשני ג״כ כזה, ובפסחים ל״ה ב׳ אין יוצאין חובת מצה במעש״ש שלא נפדה ופריך ומשני ג״כ כזה.

ויש להעיר כיון דבאמת אסור לפדות ע״י אסימון א״כ מאי שייך לומר נפדה ולא נפדה, והרי כיון שאסור לפדות הרי הוי כמו לא נפדה כלל והדרה הקושיא פשיטא, וי״ל משום דבעדיות פ״ג מ״ב איתא דעת ר׳ דוסא דמחללין ע״י אסימון, וכן דעת ר׳ ישמעאל בב״מ מ״ג ב׳, וטעמם משום דדרשי וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד, ולא דרשי דבר שיש עליו צורה, ואשמעינן בזה דאע״פ שיש דעות דמחללין הו״א דבדיעבד גם חכמים מודו, קמ״ל.
2. עיין מש״כ בדרשה בריש פסוק הסמוך.
3. וע׳ בסוכה מ״א א׳ דרק מעש״ש עצמה אין נפדה בשוה כסף אבל דמי מעש״ש נפדה.
4. ומפרש בגמרא, כיצד, היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין, ופירש״י קסטרא שם מקום ורחוק מאוד ויש בו סכנת דרכים ואין שיירות מצויות שם, עכ״ל. ולו״ד נראה דקסטרא פירושו מצודה או מבצר, דכן פרשו בבמד״ר פ׳ י״ב מצודה – קסטרא, וממקומות אלו קשה להשיג. ומהו הר המלך לא פירש, ויתכן שהיא העיר טור מלכא שאמרו בגיטין נ״ז ב׳ חריב טור מלכא, ופירש״י מדינה ששמה הר המלך, עכ״ל, וצ״ל שהיא רחוקה מאוד ויש ג״כ סכנת דרכים לבא לשם, אי כי בשעת חירום שנו. וטעם נפל כיסו לים הגדול הוא משום שצריך לחפש אחר מי שיכול לשוט בו ולהעלותו.
5. הוספנו במוסגר להוליכם בדרך דבזה איירי דין זה וכמש״כ הרמב״ם בפ״ד ה״ו משאלה ופקדון, וגם פסוק זה איירי בדרך, אבל בבית אין לכספים שמירה אלא בקרקע. ומה שהוספנו במוסגר ונאנסו, היינו אפילו נאנסו, משום דתחלתו בפשיעה הוא דחייב.
6. פירש״י מצוי בידו שלא יפקידנו לאחרים במקום אחר כדי שאם תזדמן לו סחורה לשכר יהא מזומן לו, עכ״ל. והנה מצינו עוד מאמר בענין זה לר׳ יצחק זה, לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו, והיינו שיהיה לו מזומן לצורך עסק הבא לידו, וצ״ל דמאמר ר׳ יצחק שלפנינו איירי באותו השליש שצריך להיות תחת ידו.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראחזקוניטור הפירוש הקצררלב״גר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144