×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת⁠־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת⁠־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
Not for your righteousness, or for the uprightness of your heart, do you go in to possess their land; but for the wickedness of these nations Hashem your God drives them out from before you, and that He may establish the word which Hashem swore to your fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנואור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
לָא בְזָכוּתָךְ וּבְקַשִּׁיטוּת לִבָּךְ אַתְּ עָלֵיל לְמֵירַת יָת אֲרַעְהוֹן אֲרֵי בְּחוֹבֵי עַמְמַיָּא הָאִלֵּין יְיָ אֱלָהָךְ מְתָרֵיךְ לְהוֹן מִן קֳדָמָךְ וּבְדִיל לְקַיָּימָא יָת פִּתְגָמָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
Not for your righteousness or the integrity of your heart do you go in to possess their land, but for the guilt of these nations the Lord your God does drive them out before you, and that He may confirm the word which he swore to your fathers, to Abraham, to Izhak, and to Jacob.
לא בזכוותכון ובקשיטותא לבביכוןב אתון עללין למירתג ית ארעהון ארום בחוביהון דאומייה האליין די״י אלהכון טרד יתהון מן קדמיכון ומן בגלל למקיימה ית פתגםה די קיים י״י לאבהתכון לאברהם ליצחק וליעקב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובקשיטות״) גם נוסח חילופי: ״ובישירות״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבביכון״) גם נוסח חילופי: ״לביכון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עללין למירת״) גם נוסח חילופי: ״עלין למירות״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״י״י ... וליעקב״) נוסח אחר: ״ממריה דיי׳ עם אברהם ועם יצ׳ ועם יע׳⁠ ⁠⁠״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פתגם״) גם נוסח חילופי: ״פיתגמא⁠(׳)״.
לא מטול זכוותכון ובתריצות ליבכון אתון עללין למירות ית ארעהון ארום בחובי עממיא האילין י״י אלקכון מתריך יתהון מן קדמיכון ומן בגלל לקיימא ית פיתגמא דקיים י״י לאבהתכון לאברהם ליצחק וליעקב.
Not for your righteousness, or the integrity of your heart, will you be brought in to possess their land, but for the sins of these people the Lord your God driveth them away before you; and that the Lord may establish the word which He swore to Abraham, Izhak, and Jacob, your fathers.
לֹא בְצִדְקָתְךְ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךְ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת
בתחילה הקיפו ששה ימים כנגד ששה צדיקי אמת
בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְבֹּשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, הִקִּיפוּ אוֹתָהּ שִׁשָּׁה יָמִים, פַּעַם אַחַת בְּכָל יוֹם, כְּנֶגֶד אוֹתָם שִׁשָּׁה צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם.
ובשבת ז׳ פעמים כנגד צדיק
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבַע פְּעָמִים, כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד צַדִּיק, שֶׁהוּא זָן אֶת כֻּלָּם וּמְקַיֵּם אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב (משלי ט) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. וְכָתוּב (שם ו) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. הוּא הַיְסוֹד וְהָעִקָּר שֶׁל כָּל אוֹתָם צַדִּיקִים,
ואילולי הצדיקים לא היו יכולים לכבשה וזהו דלא בצדקתך
וְאִם לֹא זְכוּתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים - לֹא יָכְלוּ לְכָבְשָׁהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ט) לֹא בְצִדְקָתְךְ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךְ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת כוּ׳, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֶיךְ לְאַבְרָהָם כוּ׳
(זוהר חדש כי תשא)
בַּל לַיְסַ בִּצַלַאחִךַּ וַצִחַתִ קַלבִּךַּ פַקַט אַנתַּ סַאאִרֹ לִחַוְזִ בַּלַדִ הִם לַכִּן מַעַ טֻ׳לםִ אֻולַאִךַּ אַלּאַמַם אַללָּהֻ רַבֻּךַּ קַארִצֻ׳הֻם מִן בַּיְןִ יַדַיְךַּ וַלִכַּיְ יַפִיַ בִּאלקַוְלִ אַלַּדִ׳י קַאלַהֻ לִאבַּאאִךַּ אַבּרַהַםַ וַיצחַקַ וַיַעַקֻובַּ
אלא שלא בלבד מפני שאתה צדיק וישר בלבך אתה הולך בדרך לקבל את ארצם לאחזה, אלא שביחד עם חמסנותם של אלו האמות ה׳ אלהיך, מאביד אותם מבין-ידיך, ולמען יעמוד באמירה אשר אמר אותה לאבותיך, אברהם ויצחק ויעקב.
לא בצדקתך אתה בא לרשת, כי ברשעת הגוים וגו׳ – הרי כי משמש בלשון אלא.
לא בצדקתך אתה בא לרשת … כי ברשעת הגוים NOT FOR YOUR RIGHTEOUSNESS … YOU GO TO POSSESS [THEIR LAND], but (כי) for the wickedness of these nations. – Here you have the word כי used in the sense of "but".
וטעם: ולמען הקים את הדבר – שאמר: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט״ו:י״ג), ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט״ו:ט״ז).
AND THAT HE MAY ESTABLISH THE WORD WHICH THE ETERNAL SWORE UNTO THY FATHERS. The purport thereof1 is that He had said and they shall serve them; and they shall afflict them four hundred years.⁠2 And in the fourth generation they shall come back hither.⁠3
1. Since the merits of that generation were not sufficient to bring them victory, the question arises, "Why could not the entry into the Land be delayed for a worthier generation?⁠" Ramban suggests that the verse before us gives an answer to this question.
2. Genesis 15:13.
3. Ibid., (16). Therefore it could not be postponed to a later generation.
לא בצדקתך וביושר לבבך וגו׳ כי ברשעת הגוים האלה – נראה כי אילו היו צדיקים לא היו מגורשים משם וא״כ מה יהיה בשבועת האבות, אבל הענין כי הגוים הרשעים ראויים שיתגרשו משם ואף אם היו צדיקים לא ישארו בארץ, כי הארץ פקדון בידם מזמן הבטחת האבות, והקב״ה יוכל להיטיב עמהם לתת להם ארץ אחרת כי לה׳ הארץ ומלואה, אבל זאת אי אפשר להם שישארו שם למען הקים את הדבר.
לא בצדקתך וביושר לבבך וגו'...כי ברשעת הגוים האלה, "not due to your righteousness or the uprightness of your heart, etc....but due to the wickedness of these nations, etc.⁠" This verse causes us to think that if only the Canaanites had been righteous they would not have been dispossessed, would not have been driven out of the land of Canaan. In that event, what would have happened to God's oath to our patriarchs? The situation is as follows: seeing that these nations are wicked they deserve to be exiled from that land. Even if they had been righteous they would not have been allowed to remain in that land seeing the land had been assigned to them only as a פקדון, an object to be held in trust for the real owners. Ever since the time of the patriarchs the "real" owners are their descendants the Jewish people. God, however, is able to give these people some other land seeing that the whole earth belongs to Him. This particular land they could not hold on to seeing God had already promised it to someone else. Therefore, regardless of the righteousness of the inhabitants of that land they would have to be transferred elsewhere.
לא בצדקתך – שתהיה צדיק במעשה ולא אפילו ישר בלב רק ברשעת הגוים ההם אבדו ובעבור שבועת אבותיך ירשת הארץ כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך כי בשבועה נתנה לכם. ואם ישאל השואל והלא כתיב כי מאהבת השם אתכם והנה הם אהובים מלמעלה והשם לא יאהב רק הטובים א״כ גם בצדקתם ירשו ארץ יש להשיב כי השם מדבר שם עם ישראל בכללם וכאן מוכיח הדור ההוא שהיו ממרים עם השם מיום היותם במדבר:
לא בצדקתך, "not on account of your righteousness;⁠" as mentioned before, be it in deed or even also in thought; the only reason these people will lose their land and lives is their confirmed wickedness. An additional reason why they lose their lands to you, and not to another nation, is the oath Hashem had sworn to your forefathers to give this land in due course to their descendants. In the event that someone might counter that we have a specific verse in the Torah stating that God had chosen us because we are beloved by Him, and how could this be unless we had been righteous? Surely, God does not love a wicked rebellious people, and if so our righteousness must have played a role in our being victorious in our assault on the Canaanites! The answer is that our sins cannot annul an oath sworn by God to our forefathers, seeing that He had given the gift of this land to them reinforced by an oath. Hashem does not only love the good people, so that one could claim that they had had a share in receiving this land as a reward for their goodness. Besides, Moses reminds the people that whereas previous generations of Israelites might have been good, this present generation had been rebellious from the word "go!⁠" How could they even dream that their goodness had played a role in their receiving the gift of this land! Moses now proceeds to illustrate the point he has just made.
והכוונה שצדקו יחדו משפטי השם יתעלה בגרש גוים חטאים מן הארץ ולהביא צדיקים תחתם כי באמת לא בצדקתך ויושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם ואם שאינו עושה עול להם כי ברשעת הגוים האלה י״י אלהיך מורישם מארצם. אמנם אתה נכנס במקומם למען הקים את הדבר אשר נשבע י״י לאבותיך. וכבר נתברר זה הענין מאומרו כי לא שלם עון האמרי עד הנה (בראשית ט״ו:ט״ז). הנה שנתברר שלא באת בכחך לרשת את ארצם לא בכח הגופיי ולא בכח הנפשיי הנכבד ממנו.
האמנם כזבת במה שאמרת שאתה זכית בה לצדקתך כי אינו כן וזהו שאמר לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם שהיא ההקדמה האחת כי אם ברשעת הגוים האלה ה׳ מורישם מפניך שהיא ההקדמה השנית שהנחת. וא״ת אם הם אבדו את הארץ ברשעם א״כ למה נתנה לנו אם לא היה בצדקתנו דע לך שזכית בה מפני שבועת האבות למען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב מפני זה ירשת וזכית בארץ הזאת לא בצדקתך כי לא נתחברו רשעת הגוים וצדקת ישראל רק רשעת הגוים ושבועת האבות וכבר נאמר זה במעמד בין הבתרים כשנשבע השי״ת לאברהם לתת לזרעו את הארץ. אמר (פ׳ לך) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה. להגיד שעון האמרי סבב שיסחו מן הארץ לא צדקת ישראל הנה א״כ זכר שלא יבאו לרשת את הארץ לא בכח גופני ולא בכח נפשיי.
לא בצדקתך אתה בא לרשת – כי אמנם מה שאתה יורש הארץ אינו בזכותך, באופן שאין ראוי שילחם ה׳ לכם למען תירשו מהרה.
כי ברשעת הגוים האלה ה׳ אלהיך מורישם מפניך – שרצה שתהיה נקמתו בם על ידך שתחרימם בעונם, כאמרו ״ויאמר השמד״ (דברים ל״ג:כ״ז), על היפך ״וביד-אדם אל אפלה״ (שמואל ב כ״ד:י״ד).
ולמען הקים – וכדי שבקיום מצותו תזכה לרשת, על דרך ״ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל״ (מלכים ב י׳:ל׳). וכל זה עשה ״למען הקים״ מה שנשבע לאבות.
ולמען הקים, so that as a result of observing the commandments the nation would merit to inherit the land. We find another instance where, as a result of complying with a command by God to wipe out the family of Achav, God not only confirmed Jehu as king but extended his dynasty for four generations. (Kings II 10,30)
לא בצדקתך – פירוש לא בצדקתך אתה ראוי לרשת הארץ, אבל על כל פנים דור כשר היו באי הארץ, וכן תמצא שאמר להם ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וגו׳, אלא שלא היו שלמים לתת להם הארץ לזכותם אם לא היתה ברית אבות, והגם שברית אבות לא היתה מועלת לרשת הארץ אם היו רשעים ודור המדבר יוכיח, וכמו שכתב הראב״ד בפירוש המשנה בפ״ב דעדיות ששנינו האב זוכה לבן וכו׳ ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש ע״כ, וכתב הראב״ד וז״ל שהוא רואה את הדור שהוא זכאי ומתגלגל עמהם עד אותו דור וכו׳ כדורו של יהושע וכו׳ ע״כ, הרי שצריך גם כן דור זכאי אף על פי כן לא היה בזכותם שיעור אשר יזכו בשבילו לרשת את הארץ אם לא היתה ברית אבות, וכפי זה אומרו לא בצדקתך וגו׳ פירוש הגם שאתם עדה שלמה אין כח בזכותכם להשיג דבר זה, והחליט לומר לא בצדקתך להעיר שלא הועילה צדקותם אפילו לסייע כי ברית אבות מספקת אלא הועיל כשרון מעשיהם לבל ימנע הטוב מהם.
כי ברשעת וגו׳ ולמען וגו׳ אשר נשבע וגו׳ – ולא הספיק באחת מהנה, כי בלא רשעת הגוים לא היה ה׳ מורישם שלא על פי המשפט, וברשעת לבד אין ראויים ישראל ליטול ארצם. או אפשר כי פירוש מורישם הוא מאבדם ולזה צריך רשע שזולת הרשע לא הו׳ ה׳ גוזר עליהם (לקמן כ׳ ט״ז) לא תחיה כל נשמה.
לא בצדקתך, "Not because of your righteousness, etc.⁠" Moses meant that the Israelites' righteousness was not a reason for allowing them to dispossess other nations. This did not mean, however, that they were not a spiritually upright generation. Moses said something similar to the people in Deut. 4,4 when he attributed their being alive to their having cleaved to God. Such conduct does not, however, mean that other nations were to be killed on account of the Israelites' goodness. Had there not been a covenant with the patriarchs, God could not have justified expelling and killing the Canaanites on account of the Israelites. At the same time, the oath sworn by God to the patriarchs by itself would also not have resulted in the Israelites' victory over the Canaanites if they had not been wicked. We have a Mishnah in Eydiot 2,9 which states that "although a father confers upon his son certain attributes (genes) such as handsome appearance, intelligence, etc. etc., there is a limit to the effectiveness of such transfer of parental genes after a number of generations. The Mishnah bases this statement on Isaiah 41,4 קורא הדורות מראש, "He (God) determines ahead of time for how long the father can transmit his genes to successive generations.⁠" Raavad comments as follows on this statement. "God foresees whether a generation is deserving, and if so He allows these genes to be transmitted from father to son until a deserving generation arises such as the generation of Joshua. Thus far Raavad. From this we learn that in addition to God's promise to the fathers it is also essential that their descendants be worthy of that promise. Accordingly, Moses told the people that their righteousness was not enough by itself to bring about their conquest of the Holy Land. In fact their righteousness did not even help the oath to Abraham to be fulfilled. The only thing it was good for was to ensure that their conduct was no impediment to the good that God had promised being fulfilled now.
בי ברשעת הגוים…ולמען הקים…אשר נשבע, "for due to the wickedness of those nations…and in order to keep the oath which God swore, etc.⁠" None of these reasons would have sufficed by itself. Had the Canaanite nations not been wicked God would not have had a legal excuse to dispossess them. Their wickedness by itself was not reason enough to give their land to the Israelites unless the Israelites had also proved worthy to take that land. It is also possible that the meaning of the word מורישם is "He destroys them.⁠" If that is so, these people certainly had to be wicked as God would not decree upon them what He did in Deut. 20,16: "you must not allow a soul of theirs to remain alive.⁠"
לא בצדקתך – אין הדבר כן אלא עיקר הכונה העליונה בהוריש את הגוים האלה הוא בעבור רשעתם, כי נתמלאה סאתם, ואין השמדתם תלויה בדבר אחר זולתי ברשעתם, אולם מתוך שגזר להורישם ותשאר ארצם מבלי יושב, הנה רצה שתזכה בה אתה יותר מאומה אחרת בעבור שכך נשבע לאבותיך, ואלמלא הבטיח כן לאבות, לא היה זכותך כדאי לרשת את ארצם, והמופת הברור שלא בצדקתך אתה בא לרשת את הארץ, שהרי עם קשה עורף אתה, כמו שיאמר בסמוך:
ולמען הקים את הדבר – אין להקשות ממה שאמר למעלה (ז׳ ח׳) כי מאהבת ה׳ אתכם, למדנו שהם אהובים למקום, והשם לא יאהב רק את הטובים, כי רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אם כן גם בצדקתם יירשו ארץ, כי שם לא זכר דבר מירושת הארץ, ורק בא לתת טעם למה בחר ה׳ בם מכל העמים, וזה ודאי בעבור אהבתו אותם כמו שפירשנו שם, אבל לא ימשך מזה שהנוחלים את הארץ יהיו צדיקים גמורים, כי באמת עם קשה עורף היו וכמה פעמים המרו את ה׳, ולכן אין בהם זכות לבא לרשת את הארץ לולי נשבע ה׳ לאברהם לאמר, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט״ו ט״ז):
ובישר לבבך – ״ישר לבב״ הוא הרוח המופנית רק אל מה שעולה בקנה אחד עם החובה. ״צדקה״ הוא כשרות המעשים; ״ישר לבב״ הוא נאמנותם של רגשותינו. כל אחד מאלה יכול להתקיים בלא חברו, בעוד שרק שניהם ביחד יוצרים את האדם המוסרי באמת. אולם בך אין אף אחת מתכונות אלה במידה מספקת.
כי ברשעת וגו׳ – כניסת הניצחון שלך לארץ תלויה בשני גורמים: התמלאות הסאה של רשעת הגויים שבגללה נידונו לכליה, וההבטחה שניתנה לאבותיך והציבה אותך במקומם.
לא – תדע כי אם צדקת בצד א׳ שמה שהדף אותם הוא ע״י רשעתם לא צדקת בצד האחר, כי מה שמביא אותך לרשת, אינו ע״י צדקתך רק למען הקים את השבועה שנשבע להאבות:
על זה משיב משה רבינו דשני הדמיונות האלה כוזבים: לא בצדקתך וביושר לבבך:⁠1 ידוע דיש ׳צדיק׳ ע״פ הרגלו עד שנעשה טבע ואינו בא מהר לידי עבירה, ויש שהוא ׳ישר לב׳ בטבע שאינו צריך להגביר דעתו על יצרו. ואמר משה רבינו כי ״לא בצדקתך ולא ביושר לבבך״ בטח ה׳ בכם.
כי ברשעת הגוים האלה ה׳ אלהיך:⁠2 הוסיף משה רבינו לומר ״אלהיך״3 שמשמעו – על פי השגחתו עליך4 נעשתה רשעת הגוים האלה5. כדתניא בתורת כהנים פרשת אחרי6: ומנין שלא היתה אומה שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים וכו׳. ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם ת״ל וכו׳. ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו, שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם ת״ל וכו׳. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם כל המעשים הללו, ת״ל ״אשר אני מביא אתכם שמה״. הרי מבואר דהשגחת ה׳ על ישראל לטובה גרמה שיתעיבו הכנענים מעשיהם ביותר כדי שתמלא סאת דינם. ועיין מה שכתבתי בספר בראשית (יט,א)7 דכך היא המדה8. וא״כ בטלה הטענה השניה שבטחו ישראל שאי אפשר שישום9 הקב״ה את ארץ ישראל מדלא הוריש את הכנענים עד כה, דבאמת לא נתמלאה סאתם ו״לא שלם עון האמורי״10 עד שהגיע זמן שיכנסו ישראל לארץ, ואז גרם הקב״ה שיתעבו11 הכנענים מעשיהם ביותר. הא אילו היו מעשיהם מכבר מתועבים ביותר, היתה הארץ קאה אותם אפילו אם היתה הארץ שממה. וכן אם יחטאו ישראל ביותר אין בטחון להם שלא יגלו ותהיה הארץ שממה כמו שנאמר בתוכחה.
ולמען הקים וגו׳:⁠12 ולא מחמת שהוא יתברך בטוח עליך13 שלא תטמא את הארץ בעבודת כוכבים, אלא משום שכבר הבטיח בשבועה, על כן גרם להם שיגיעו הכנענים למדת הדין.
1. כאן מתייחס משה לטענה הראשונה של בנ״י ״בצדקתי הביאני״, ועונה משה ״לא בצדקתך״, ועיין המשך התשובה בפסוק הבא.
2. כאן מתייחס משה לטענה השניה של בנ״י ״וברשעת הגויים האלה״ – כפי שהסבירם רבינו.
3. לעומת הנאמר בפסוק הקודם ״ה׳ מורישם״.
4. שם ״אלהים״ מסמל תמיד – השגחה והנהגה.
5. וממשיך רבינו ומבאר את דבריו.
6. פרק י״ב פרשתא ח׳ (ג׳) על הפסוק (ויקרא יח, ב-ג) ״דבר אל בני ישראל... אני ה׳ אלוהיכם... וכמעשה ארץ כנען וגו׳⁠ ⁠⁠״.
7. בהרחב דבר.
8. ז״ל רבינו שם: יש לדעת דכך מדתו של הקב״ה, כשרצונו יתברך להעניש אומה או אדם, ועדיין לא הגיעה מדת הדין לכך, אזי מסבב המקום יתברך להגיעם לידי חטא חמור ויענשו ע״פ מדת הדין.
9. מלשון ׳שממה׳.
10. בראשית (טו,טז) ״ודור רביעי ישובו הנה (לארץ ישראל) כי לא שלם עון האמורי עד הנה״. רש״י: ״כי לא שלם עון האמורי״ – להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב״ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה.
11. פרק י״ב פרשתא ח׳ (ג׳) על הפסוק (ויקרא יח, ב-ג) ״דבר אל בני ישראל... אני ה׳ אלוהיכם... וכמעשה ארץ כנען וגו׳⁠ ⁠⁠״.
12. המשך הטיעון של משה מהקטע הקודם.
13. כפי שחשבו עם ישראל באמרם ״בצדקתי הביאני ה׳⁠ ⁠⁠״ וכפי שביאר רבינו בפסוק ד׳.
לא בצדקתך – לא היית צדיק במעשיך.
וביושר לבבך – וגם לבך לא היה ישר והגון לפני ה׳. אחרי כן באות הוכחות על שני הדברים על פי עובדות היסטוריות. מעשים רעים — מעשה העגל (פסוק ח׳ והלאה), לב רע — התנהגות המעידה על קטנות אמונה ועל מרי נגד ה׳ (פסוק כ׳ והלאה).
ולמען הקים וגו׳ – הוא הנימוק מפני מה זכו דווקא ישראל לקבל את ארצם של העמים המגורשים.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנואור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144