Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

דִּלְמָא יֵימְרוּן דָּיְירֵי אַרְעָא דְּאַפֵּיקְתַּנָא מִתַּמָּן מִדְּלֵית יוּכְלָא קֳדָם יְיָ לְאַעָלוּתְהוֹן לְאַרְעָא דְּמַלֵּיל לְהוֹן וּמִדְּשָׂנֵי יָתְהוֹן אַפֵּיקִנּוּן לְקַטָּלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא.

lest the inhabitants of the land from where You have led us should say: Because there was no power before the Lord to bring them into the land which He had told them of, or because He hated them, He led them forth to kill them in the wilderness.

דלא יימרון דיירי^א דארעא די אפקת יתן פריקין מן תמן על^ב דלא הוות יוכלא מן קדם י״י למיעלה יתהון לארעא די מלל להון ועל דהווה סני יתהון {אפיק יתהון} למקטלה יתהון במדברה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיירי״) גם נוסח חילופי: ״דירי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״על״) גם נוסח חילופי: ״מן בגלל״.

דילמא יימרון דיירי ארעא דאפקתנא מתמן מדאיתתיש חילא מן קדם י״י לאעלותהון לארעא דמליל להון ומדסני יתהון ואפיקינון לקטלותהון במדברא.

lest the inhabitants of the land from whence You hast led us say, that power failed before the Lord to bring them into the land of which You hast told them, and that because You didst hate them, therefore didst You lead them out to kill them in the wilderness.

כַּיְ לַא יַקֻולַ אַהלֻ אַלּבַּלַדִ אַלַּדִ׳י אַכ׳רַגתַּנַא מִנהֻ מִמַּא לַם יַטִק רַבֻּהֻם אַן יֻדכִ׳לַהֻם אַלּבַּלַדַ אַלַּדִ׳י וַעַדַהֻם בִּהִ וַמִן שַׁנאַתִהִ לַהֻם אַכ׳רַגַהֻם לִקַתּלִהִם פִי אלּבַּרִּ

כדי שלא יאמרו, תושבי הארץ אשר הוצאתנו ממנה, כי מפני שלא יכל אלהיהם להכניס אותם אל הארץ אשר הבטיח להם אותה ומן-שנאתו אותם, הוציא אותם להריגתם במדבר השומם.

פן יֹאמרו הארץ – כלומר: יושבי הארץ, וכן: וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז) – כלומר: וכל יושבי הארץ. (ספר הרקמה כ״ה)

פס׳: פן יאמרו הארץ – והם עמך ונחלתך. אע״פ שחטאו אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם בשעה שהוצאת את ישראל ממצרים אמרת לי (שמות ג׳:י׳) והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ועכשיו אתה אומר אלי (שם לה) כי שחת עמך. חבים וזכים. עמך הם שנא׳ והם עמך ונחלתך:

פן יאמרו – כמו כן יאמרו. כלומר: זכור לאבות (דברים ט׳:כ״ז) ועשה בשבילם, וגם: פן יאמרו מבלי יכולת י״י – היה סבור לתת [להם] הארץ, ולא יכול, והמיתם.

{ו}⁠משנאתו^א – כמו: או משנאתו. כלומר: או שמא לא היה דעתו לתת להם את הארץ, אלא פיתן בדברים עד שהוציאן במדבר והרגם, כי שונא היה אותם, כמו: הנה אנכי^ב מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב׳:ט״ז) והמיתיה בצמא (הושע ב׳:ה׳). ובלשון התלמוד יש ו״וין הרבה שהם במקום ״או״, כמו: חלץ ועשה מאמר ונתן גט, ביבמות (משנה יבמות ה׳:ג׳).

א. השלמת האות מהפסוק ומספר הג״ן.

ב. בכ״י מינכן 52 ובספר הג״ן: הנני.

פן יאמרו – LEST THEY SAY – so, too, they will say. Meaning: Remember the forefathers (Devarim 9:27) and do because of them, and also: פן יאמרו מבלי יכולת י"י – LEST THEY SAY BECAUSE HASHEM WAS NOT ABLE TO – He intended to give [them] the land, and was not capable, and He killed them.

{ו}⁠משנאתו – BECAUSE HE HATED THEM – Like: or because He hated them. Meaning: Or maybe it was not His intention to give them the land, but He enticed them with words until He brought them out into the wilderness and killed them, because He hated them, like: “behold, I will allure her, and bring her into the wilderness” (Hoshea 2:16) “and kill her with thirst” (Hoshea 2:5). And in the language of the Talmud there are many “vav”s which are in the place of “or”, like: “if he performed chalitzah [release from levirate marriage], and performed levirate betrothal or gave a bill of divorce” in Yevamot (Mishna Yevamot 5:3).

ומשנאתו אותם – וי״ו זה במקום או כמו מן הכשבים (ויקרא א׳:י׳) ומן העזים, ומקלל אביו ואמו (שמות כ״א:י״ז), ומכה אביו ואמו (שמות כ״א:ט״ו), וכן הרבה. וכן כאן פי׳ או משנאתו אותם פתה אותם בדברים והוציאם להמיתם.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

ומשנאתו אותם, "or because of His hatred for them;⁠" the letter ו at the beginning of the word ומשנאתו is to be understood as if the Torah had written: או, "or.⁠" We have numerous occasions where the letter ו means "or,⁠" for instance in Exodus 12,5: מן הכבשים, "or from amongst the sheep;⁠" or in Exodus 21,17: ומכה אביו ואמו, "or if someone strikes his father or his mother,⁠" to mention just a few.

מבלי יכולת י״י להביאם אל הארץ אשר דבר להם – אמר במרגלים: מבלתי יכולת י״י להביאם^א אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר (במדבר י״ד:ט״ז) – כלומר, יאמרו כי כאשר באו והיו קרובים לארץ וראה שאין יכולת בידו כנגד העמים ההם שחטם במדבר. אבל בכאן אמר: ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר, כי היתה השנאה הזאת בהם במצרים טרם שהוציאם משם.

והטעם: בעבור שהיו במעשה העגל עדיין קרובים למצרים רחוקים מארץ כנען, יאמרו כי גם בהיותם במצרים ידע שאין יכולת בידו להביאם אל הארץ אשר דבר להם באזני המצרים, ועל כן שנאם, לבלתי החל לעיני הגוים אשר¹ נודע אליהם לעיניהם, והוציאם ממצרים להמיתם במדבר במקום שלא יודע מה היה להם. וזהו: ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים (שמות ל״ב:י״ב) – שחשב עליהם מחשבת רעה טרם שיצאו, שהוציאם מתוך עם מצרים להרוג אותם בין ההרים במקום אשר לא יעבור בו איש ולא ישב אדם שם.⁠² והכונה בטענות האלה כי הגוים ידברו בי״י אלהי ישראל לאמר עליו כאלהי גויי הארצות (דברי הימים ב ל״ב:י״ז), וכענין שנאמר: ועתה אשוב להלחם עם שר פרס (דניאל י׳:כ׳). וכבר הזכרתי מן הענין הזה (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ה).

1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל כ׳:ט׳.

2. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ב׳:ו׳.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים וכן בפסוק: ״להביא את העם הזה״.

BECAUSE THE ETERNAL WAS NOT ABLE TO BRING THEM INTO THE LAND WHICH HE PROMISED THEM. During the affair of the spies, Moses said, [that the nations will say] Because the Eternal was not able to bring this people into the Land which He swore unto them, therefore He hath slain them in the wilderness,⁠¹ meaning, they [the nations] will say that as they [the Israelites] approached and were near to the Land, and He saw that He was not able to be victorious over those nations He slew them [the Israelites] in the wilderness. But here [with reference to the calf] he [Moses] said [that the Egyptians would claim], and because He hated them, He hath brought them out to slay them in the wilderness,⁠² since this hatred already existed in Egypt before He took them out from there. The purport of this was that, since at the time when the calf was made, they were still close to Egypt and far from the land of Canaan, the Egyptians would claim that even when they were still in Egypt, He realized that He lacked the power to bring them into the Land of which He spoke to them within hearing of the Egyptians. Therefore He hated them that it [His Name] should not be profaned in the sight of the nations³ in whose sight He made Himself known to them [the Israelites]. He brought them forth out of the land of Egypt to slay them in the wilderness⁴ in a place where their fate would not become known. This is the intent of the verse, [Why should the Egyptians speak, saying:] for evil did He bring them forth, to slay them in the mountains?⁵ meaning, that He planned this evil design against them before He brought them out from among the people of Egypt to slay them between the mountains, a place that no man passed through, and where no man dwelt.⁠⁶ The point of these arguments was that the nations would speak of the Eternal, the G-d of Israel, [in a manner as they speak of other gods], speaking against Him [saying:] 'As the gods of the nations of the lands,'⁷ similar to what is stated, and now I will return to fight with the prince of Persia.⁠⁸ I have already mentioned something of this subject.⁠⁹

1. Numbers 14:16.

2. In (28) before us.

3. Ezekiel 20:9.

4. In (28) before us.

5. Exodus 32:12.

6. Jeremiah 2:6.

7. II Chronicles 32:17.

8. Daniel 10:20.

9. Leviticus 18:25 (Vol. III, pp. 268-269).

****

ומשנאתו אותם. כמו או משנאתו כלומר או שמא לא היה בדעתו ליתן להם את הארץ אלא פיתה אותם בדברים להוציאם ממצרים והרגם כי היה שונא אותם וכמו הנני מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב׳:ט״ז) והמיתיה בצמא. ובלשון תלמוד יש ווי״ן הרבה שהם במקום או. כמו חלץ ועשה מאמר.

ומשנאתו אותם – כלומר או שמא לא היה בדעתו ליתן להם הארץ אלא פתה אותם בדברים עד שהוציאם ממצרים והרגם כי שונא היה אותם כד״א הנה מפתיה והולכתיה המדבר והמתיה בצמא. ובלשון תלמוד יש ואוי״ן הרבה שהן במקום או כמו חלץ ועשה מאמר ביבמתו שר״ל או עשה בה מאמר.

ומשנאתו אותם, "and because He hated them;⁠" they reasoned that G–d may never have had the intention of giving them the land of Canaan, but He lured them into the desert out of His hatred for them, in order to let them perish in the desert.⁠" This concept is also found in the Book of Hoseah 2,16, where the prophet speaks of G–d saying that He will punish the idol-worshipping Israelites precisely in such a manner: הנה אנכי מפתיה והולכתי המדבר והמתיה בצמא, "I will speak to her coaxingly and lead her into the wilderness and let her die through thirst. [The author misquoted parts of verses 8 and 16 in that chapter to arrive at this comparison. Ed.

מבלי יכולת י״י להביאם אל הארץ – כתב הרמב״ן במרגלים כתיב מבלתי יכולת י״י להביאם אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר וכאן אמר ומשנאתו אותם הוציאם מארץ מצרים והטעם כי במרגלים שהיו קרובים לארץ וראה שאין בידו יכולת כנגד העמי׳ ההם שחטם במדבר אבל בכאן אמר ומשנאתו אותם הוציאם להמית׳ במדבר כי היתה השנאה הזאת בהם במצרים טרם הוציא׳ אותם משם והטעם שהיו במעשה העגל עדיין קרובים למצרים ורחוקים מארץ כנען יאמרו גם בהיותם בארץ מצרים ידע שאין יכולת בידו להביאם אל הארץ אשר דבר להם ועל כן שנאם לבלתי החל להם לעיני הגוים אשר נודע אליהם לעיניה׳ ויוציאם מארץ מצרים להמיתם במדבר במקום שלא יודע מה היה להם וזהו ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים מקום אשר לא עבר בו איש והכוונה בטענות האלה כי הגוים יאמרו על י״י אלהינו כאלהי גויי הארצות:

מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ, "beyond God's ability to bring them to the land, etc.⁠" Nachmanides points out that in Moses' prayer to God after the debacle with the spies he uses the expression מבלתי יכולת ה' אל הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר, instead of the words used here, i.e מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר.. Why, did Moses mention God's oath to bring the people to the Holy Land in Numbers 14,16, whereas he did not mention a word about God having hated this people already in Egypt, and the orchestration of the Exodus only being a preamble to mask God's inability to keep His promise? At the sin of the golden calf he only mentioned that God had "said" that He would bring them there? Nachmanides reminds us that the supposed argument by the nations Moses presents to God, must be understood in terms of how matters appear to these nations. If God had made the people perish after only a few weeks away from Egypt, the surviving Egyptians would have interpreted this as proof that God had never intended the people to get to Canaan, but had wanted to kill them where no one would be a witness to His inability, but in fact God had already hated the people in Egypt, and that is why He had allowed them to suffer so long. The Canaanites could not have used quite the same argument after the people had survived and prospered in the desert for a year and a half. They, and the surrounding nations, would have concluded that the Jewish God, though willing to bring the people to Canaan, had found out that after all this was beyond His power, and rather than have witnesses to His failure, He had killed His own people.

והטענה הג׳ מפאת המצריי׳ שייחסו כליית העם הזה למיעוט יכלתך ונמצא שם שמים מתחלל. והתבונן אמרו פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם. כי הנה הוא רמז בזה שאי אפשר שהמצריי׳ יכחישו היכולת האלהי בהחלט כיון שראו אותותיו ומופתיו אשר עשה בקרבם ביציאת העם. וזהו אמרו הארץ אשר הוצאתנו משם כי מפאת היציאה הכירו גבורתו ויכלתו האמנם שיהיה הכח אלהי מוגבל כשאר האלהו׳ שרי מעלה ושיהיה יכלתו במצרים אבל בארץ כנען לא נתפשט שמה. ולכן יאמרו מבלתי יכולת ה׳ להביאם אל הארץ אשר דבר להם. ועוד יאמרו שגם היציאה ממצרים לא היתה כי אם בשנאתו אותם. כי אם לא היה יכול להביאם אל הארץ אשר דבר למה א״כ הוציא׳ האם נתחדש עתה העדר היכולת ההוא. אין זה כי אם שלשנאתו אותם הוציאם ממצרים כדי להרוג אותם בהרים כי לא רצה שישבו בארץ טובה כמצרים אבל הוציאם משם והביאם אל ארץ רעה במדבר להרוג אותם שמה:

ואפשר עוד לפרש ענין היכולת והשנאה בענין אחר. והוא שמנהג המלכים וגם כל שאר בני אדם הוא כשידרו לעשות איזה חסד ומתנה לאדם אחד ולא יוכלו לשלמו ישנאו אותו מפני הבושה והכלימה אשר להם ממנו תחת אשר לא שלמו לו מתנת׳ וחסדם. וכן אמר כאן שיאמרו כאן מצרים מבלתי יכולת ה׳ להביאם אל הארץ אשר נשבע לאבותם לתת להם. ומשנאתו אותם. רוצה לומר ששנא אותם בעבור שלא יוכל לשלם להם נדריו הנה בעבור זה רצה להוציאם ממצרים כדי שלא יתרעמו שם ממנו לבני אדם ולהביאם במדבר כדי להרגם במדבר השמם ההוא לבלתי החל לעיני הגוים אשר נודע להם הענין. ולכן בחר שתהיה מיתתם במקום לא יעבור בו איש ולא ישב אדם שם באופן שלא יודע מה היה להם. הנה אם כן אין סתירה בכתוב כי שתי הסבות רוצה לומר העדר היכול׳ והשנאה נמשכו׳ זו לזו ועל שתיהן אמר המשפט שהוא הוציאם להמיתם במדבר. וגם הטענה הזאת נגזרה בכי תשא באמרו למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים וגו׳. כי זו היא הרעה רוצה לומר העדר היכול׳ והשנאה הנמשכת אחריו. ואולי יהיה דעתם כי המערכו׳ העליונות הם מוגבלו׳ הזמנים ושיהיה השם יתברך יכול לתת להם את הארץ כשדבר זה להם ועבר זמן ההוראה ההיא ולכן עתה לא היה לו כבר יכולת עליו.

מִבְלִי: קדמאה¹ דשלח לך מִבִלְתִי, תניינא² דמשנה תורה מִבְלִי. [מבלי].

1. קדמאה: במ׳ יד טז.

2. תניינא: פסוקנו.

פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה׳ להביאם אל הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר – הקשה מהרי״א שהם מאמרים סותרים שאם לא יכול אע״פ שירצה לא יביאם ואם משנאתו אותם לא יביאם אע״פ שיכול? ולא עוד אלא שאם שונאם למה הוציאם ממצרים היה לו להמיתם שמה. כי אין תועלת הוצאתם להמיתם במדבר או במקום אחר כאשר נעשית מחשבתו למחות את שמם? וראוי לומר שהמצרים אמת שיחשבו גדול כח הבאת הארץ יותר מהוצאת מצרים ויאמרו שאין יכולת בו להביאם אע״ג שהיה בו כח להוציאם ואם תאמר אם כן למה הוציאם ממצרים אם ראה ויספרה שאין בכחו להכניסם לארץ? ויענו בפיהם שזה עשה ה׳ לעשות הרע בעיני המצרים ומשנאתו אותם שלא יעבדו אותם ישראל עוד באופן שנתחברו אל זה שתי סבות שנאת ה׳ אל המצרים וחולשתו להכניסם לארץ ולכן הוציאם והמיתם במדבר ולא הניחם שמה:

פן יאמרו וגו׳ – לשון כזה התפלל במרגלים, אבל עיקרו נכלל בויחל משה, למה יאמרו מצרים וגו׳ (שמות ל״ב:י״א-י״ב).

פן יאמרו – עכשיו התפלל שיעשה למען שמו שלא יתחלל:

הארץ – יושבי הארץ:

מבלי יכלת וכו׳ ומשנאתו אותם – לפי שלא היה בכחו להביאם אל הארץ הרגם במדבר, ואם תאמר אם אין לו יכולת איך הוציאם ממצרים ביד חזקה, לכן הוסיף ומשנאתו אותם שאף אם יודו ביכלתו יתברך, ידברו סרה על דרכי השם כאילו הוא שונא אותם חלילה, ושרק לכן הוציאם כדי להמיתם, ובין כך או בין כך נמצא שם שמים מתחלל:

פן יאמרו וגו׳ – יתירה מכך, לא רק למענם ולמען אבותיהם עשית לעם הזה כל מה שעשית; אלא לפחות באותה מידה ביקשת להאיר את עיני כל אומות העולם ולהורותן, וגם למען מטרה זו עשית לעם הזה את כל הנסים האלה. אם לא תביאם אל מחוז חפצם אלא תניח אותם למות במדבר, ייצא מכך ההפך ממה שבקשת להשיג, שכן עובדי האלילים ידמו אותך לאליליהם. לפי התפיסה האלילית, האל הוא חסר אונים מול גורל גבוה יותר, והוא אויב לאדם. העמים ידמו בדעתם שגם ה׳ הוא כזה. ודווקא גורלו של ישראל, בהנהגת ה׳, היה אמור ללמד את העמים שמץ דבר אודות כוח חירותו של ה׳ וגודל אהבתו.

מבלי יכולת ה׳ וגו׳: בזה היה שינוי מנוסח שעל ההר, דשם אמר (שמות לב,יב) ״למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם¹ וגו׳⁠ ⁠⁠״. משום שזה היה בשעה שאמר ה׳ לכלות לגמרי², והיה החשש שיאמרו דמתחילה הוציאם כדי לכלות ולא כדי לעשות אותם לו לעם. אבל כאן שניחם ה׳, אלא שביקש להשמיד זה הדור ולהשאיר הטף עד שיגדלו ויבואו לארץ ישראל³, ובטל זה החשש⁴, אלא שיאמרו שאינו יכול להכניסם לארץ ישראל ואינו רוצה אלא לעשות ממדבר ישוב ולהושיב את הטף⁵, ומשום שהוא שנא אותו הדור⁶ על כן הרגו.

וזוהי טענת משה עצמו במרגלים⁷, לפי שהיתה תחילת⁸ הגזירה שם להשמיד את הדור כאחד ולהשאיר את הטף, כמו שביארנו שם, וטען על זה שיאמרו ״מבלתי יכולת ה׳ וגו׳ וישחטם במדבר״ (במדבר יד,טז). אלא שכאן אמר שיאמרו ״ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר״, וגם זה מדויק הכל יפה בשעתו, דשם שהיו בקדש ברנע סמוך לארץ ישראל, והיה נוח ליכנס לארץ ישראל אפילו בלא נס נגלה, טוב לא לומר החשש⁹ שמשנאה הרגם, דזה ודאי דבר רחוק¹⁰, אלא¹¹ משום שאין יכולת לכבוש הכנענים, וגם זה אין רצון לה׳ שיכלו הכל ביד הכנענים, שהרי ברור לכל שרוצה הקב״ה לעשות ישראל לעם, על כן שחטם כדי שיתרצו הטף לשבת במקום אחד עד שיהיה באותו מקום ישוב. מה שאין כן כאן¹² שמן הנמנע היה ליכנס בעל כרחם, שהרי מחורב עד ארץ ישראל מקום מדבר גדול ונורא, וא״כ אם היה רצון ה׳ שישארו במדבר מבלתי יכולת לכבוש הכנענים, למאי ישחט זה הדור, הרי היה די במה שלא היה מנהיג אותם בענן ובעמוד אש במדבר. משום זה היה ההכרח לומר שיאמרו דמשנאתו את הדור הזה חשבם מתחילה להמיתם במדבר, ולוקח את בניהם אחריהם לו לעם בישוב במדבר.

1. כלומר, יאמרו שהוציאם על מנת לכלותם לגמרי, לעומת האמירה כאן – שאין לו יכולת להכניסם לארץ ישראל. ועיין ברמב״ן היטב על-אתר.

2. גם את הטף שלא היו בני חיובא, וכפי שביאר רבינו לעיל פסוק י״ד.

3. וכפי שביאר רבינו לעיל פסוק י״ט.

4. שיאמרו מצרים שמתחילה הוציאם כדי לכלותם.

5. וכנ״ל ברבינו בפסוק י״ט בד״ה להשמיד אתכם.

6. ״ומשנאתו אותם״ – פסוקנו.

7. כלומר, ה״פן יאמרו״ המוזכר בפסוקנו בטענת משה בחטא העגל, הוא אותו ״פן״ שמשה הזכיר בחטא המרגלים, ולא הזכיר שם במרגלים את טענתו הראשונה שנאמרה בעגל ״לכלותם מעל פני האדמה״.

8. כלומר, במרגלים לא היתה הוה-אמינא להשמיד את כולם, אלא מראש, הכוונה היתה להשמיד רק את דור יוצאי מצרים.

9. שמא יאמרו מצרים שמשנאה הרגם.

10. שהעבירם את כל המדבר הגדול והנורא כדי להרגם כאן משנאתו אותם.

11. אלא החשש הוא שיאמרו שאין יכולת...

12. לאחר חטא העגל.

הארץ – כלומר יושבי הארץ, כמו בראשית מ״א:ל״ו.

מבלי יכולת – במדבר י״ד:ט״ז.

הוציאם להמיתם במדבר – שמות ל״ב:י״ב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון