Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ מִיּוֹמָא דִּידַעִית יָתְכוֹן.

You have been contumacious before the Lord from the day that I have known you;

מסרבין הויתון קדם י״י מן יומא די חכמית^א יתכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די חכמית״) גם נוסח חילופי: ״דחכמת״.

מסרבין הויתון קדם י״י מן יומא דחכימית יתכון.

You have been perverse before the Lord from the day that I have known you.

וַבִּאלגֻמלַתִ לַם תַּזַאלֻוא מֻכַ׳אלִפִיןַ לִלָּהִ מִן יַוְםִ עַרַפתֻכֻּם

ובסך הכל הכללי, עדין היתם מרגיזים, בצורה המעוררת נקם, את ה׳ מן היום שאני הכרתי אתכם.

מיום דעתי אתכם – תחילה שכשאמרתי לרשע:⁠^א למה תכה רעך^ב (שמות ב׳:י״ג), עמד והלשין עלי.

א. בכ״י מינכן 52: לרשה. בספר הג״ן: לרש׳.

ב. כן בפסוק ובספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: רעיך.

מיום דעתי אתכם – FROM THE DAY THAT I KNEW YOU – In the beginning, when I said to the wicked one: “Why do you strike your fellow” (Shemot 2:13), he stood and tattled on me.

מיום דעתי אתכם – בתחלה כשאמרתי לרשע למה תכה רעך (שמות ב׳:י״ג) עמד והלשין עלי.

ממרים הייתם – הפסוק מתחיל במ״ם ומסיים במ״ם לומר לך שכל מ׳ שנה שהייתם במדבר ממרים הייתם.

והנה להשלים הספור לבאר להם שהם היו תמיד ממרים עם השם יתעלה זכר להם ענין מה שהקציפו השם יתעלה בתבערה ובמסה ובדבר המרגלים קודם שיבאר הענין מהתפלה שהתפלל לשם יתעלה בהר להשיב חרון אפו על כל החטא שהיה בעשיית העגל כבר ביארנו ענין התפלה הזאת בפרשת כי תשא וממה שבארנו שם התבאר הכונה במה שנזכר התפלה בזה המקום כי הכונה אחת ואם הומר הלשון והסדור בדברים.

סוף דבר ממרים הייתם עם ה׳ מיום דעתי אתכם. ועתה בידוע שאין תולין הקלקול כי אם במקולקל. [ג] והנה עם זה נראה שלא נזכר בכאן ענין המרגלים רק דרך העברה עם חביריו אלא שספר בקצרה להוכיח על דבריו כי שם בתחלת הספר היתה עקר תוכחתו עליו ומכל מקום עד כאן מה שראהו לזוכרו להם מהבחינות להראות גודל חטאתם ועוצם חומרתו והוא הענין האחד.

א״כ מזה יראה שאתם בעצמכם מבלי מסית ממרים הייתם עם ה׳ מיום דעתי אתכם ואין ראוי לתלות הקלקלה כי אם במקולקל ואפשר שזכר להם עונותיהם במסה ובתבערה ושאר המקומות להגיד שעם כל מה שראו שעשה בעון העגל לא לקחו מוסר אבל מיד הוסיפו לחטוא באותם המקומות אשר זכר הנה בזה השלים להעיר על אמתת הדברים המורים על כובד עון העגל וקשיו כדי להוכיח כי עם קשה עורף הוא. והותר עם זה הספק הי׳ למה נכנס ענין תבערה ומסה וקברות התאוה בתוך ספור ענין העגל שהיה כדי להסיר הפקפוק מענין אהרן. והספק הי״א למה נזכר ענין המרגלים כאן ובקוצר גדול כי הי׳ זה להוכיח שמעצמם היו חוטאים בעגל ולא היה אהרן הגורם:

מַמְרים: בתיקון ס״ת ישן מ״ם ראשונה קטנה וכן מנו אותה באותיות קטנות¹, אבל ברוב הספרי׳ לא נמצא כן. וכ״כ בעל א״ת שאין המ״ם זעירא. [ממרים].

1. באותיות קטנות: מ״ג-ד וי׳ א א; מ״ס-ד א1.

מיום דעתי אתכם – לרמוז על תלונותיהם קודם מתן תורה:

ממרים וגו׳ הוא משפט סיכום, השופט את כל עברם (עיין פירוש, פסוק ז).

מיום דעתי¹ אתכם: גם במצרים בעת אשר צר לכם, ותקדו ותשתחוו על הפקידה², גם אז הייתם ממרים בסוף {בעת שאמר משה בשם ה׳ (שמות ו,ז) ״והייתי לכם לאלהים״, אז (פסוק ט׳) ״ולא שמעו אל משה״, משום שלא רצו לקבל עול מלכות שמים, כמו שכתבתי שם בשם חז״ל³}. כל זה ראיה שאין בטחון בעצמכם⁴. ומשום הכי הכרח להזהר מדבר הגורם לעבודת כוכבים ממש. וזהו עיקר הדרוש ⁵.

1. רס״ג: ׳מיום שהכרתיכם׳. והרמב״ן כתב ׳לרמוז על תלונותיהם קודם מתן תורה׳. ורבינו הולך אחורה עד מצרים.

2. שמות (ד,לא) ״ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל וכי ראה את ענים, ויקדו וישתחוו״.

3. רבינו לא פירש כך, שם.

4. שלא תפנו לעבודה זרה, וכפי שביאר רבינו בפסוק כ״א, עיי״ש.

5. שלא תפנו לעבודה זרה, וכפי שביאר רבינו בפסוק כ״א, עיי״ש.

ממרים הייתם – הכתוב חוזר ושונה את הטענה שבפסוק ז.

מיום דעתי – מקביל למה שנאמר בפסוק ז: למן היום אשר יצאת וגו׳⁠ ⁠⁠״, והרי משה רבינו יודע את העם עוד לפני יציאת מצרים, על כן אנחנו צריכים לפרש כאן ״מיום דעתי״ כמו ״מן היום שהייתי הפרנס שלכם״, השוה משלי כ״ז:כ״ג. השומרוני (וכן תרגום השבעים) קורא ״דעתו״, ולפי זה הוא מתייחס אל ה׳. אבל אינו מתאים, שהרי ה׳ פרנס תמיד את ישראל בזכות ברית האבות.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון