Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה מִסּוֹף אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן יְהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָּא לוּחֵי קְיָמָא.

It was at the end of forty days and nights, when the Lord gave to me the two tables of the stones, the tables of the covenant,

והוה לסוף ארבעין יומין וארבעין לילוון יהב י״י לי אמר משה ית תרין לוחי אבנייה לווחי קיימה.

והוה מסוף ארבעין יומין וארבעין לילוון יהב י״י לי ית תרין לוחי מרמירא לוחי קיימא.

But at the end of the forty days and nights, when the Lord gave to me the two tables of marble, the tables of the covenant,

וַכַּאןַ דַ׳לִךַּ בַּעדַ אַרבַּעִיןַ יַוְמַא וַאַרבַּעִיןַ לַיְלַתַּ דַפַעַהֻמַא אִלַי

והיתה זאת אחר ארבעים-ימים וארבעים-לילות, העביר אותן, אלי.

פס׳: ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה וגו׳ – ה׳ פעמים כתיב לוחות בפרשה לקחת לוחות האבנים לוחות הברית. נתן ה׳ אלי את שני לוחות האבנים לוחות הברית הרי ה׳ כנגד חמשת חומשי תורה. ע״א כנגד חמשה דברות שעל לוח זה וה׳ דברים שעל לוח זה:

מקץ – סוף או תחלת ארבעים. והנה הראה כי ביום שניתנו הלוחות למשה נעשה העגל.

AT THE END.⁠¹ At the end or the beginning of the fortieth day.⁠² Look. This verse shows that the golden calf was made on the day that the tablets were given to Moses.⁠³

1. Hebrew, mi-ketz.

2. According to Ibn Ezra the word mi-ketz sometimes means at the beginning and sometimes at the end. See Ibn Ezra on Num. 13:25 (Vol. 4, pp. 104,105).

3. For God told Moses about the calf on the day He gave Moses the tablets. Ibn Ezra assumes that had the calf been made a few days earlier, God would then have told Moses to descend from the mountain.

ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה – שכלו בעלות השחר של יום ששי בשבת שבעה עשר בתמוז.

ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה, "it was at the end offorty days and forty nights;⁠" these forty nights had expired at dawn on the Friday of the seventeenth day in Sivan.

ויהי מקץ ארבעים יום וגו׳ נתן ה׳ אלי – מכאן למדו שביום שנתנו הלוחות בו ביום נעשה העגל, כי כשהזכיר למעלה ויתן ה׳ אלי לא פירש באיזה יום, על כן חזר ופירש כאן מקץ ארבעים יום. וזהו שאמר ישעיה ע״ה (ישעיהו י״ז:י״א) ביום נטעך תשגשגי, מלשון סיגים, והוא עון העגל, וכן תרגם יונתן באתר דאתקדשתון למהוי עם תמן קלקלתון עובדיכון.

ויהי מקץ ארבעים יום וגו'...נתן ה' אלי, "it was at the end of forty days...that the Lord gave to me the two Tablets of stone, etc.⁠" We learn from this verse that on the very day that Moses received the Tablets the golden calf was made. Previously Moses had mentioned only: "God gave to me the two Tablets (verse 10), without mentioning a date. This is why here he repeats the receipt of the Tablets adding the date. This is also what Isaiah 17,11 meant when he said: "on the day that You plant you see it grow...but the branches wither away.⁠" The word תשגשגי used for "growing" by the prophet is related to סיגים, "refuse, garbage.⁠" This was a reference to the sin of the golden calf. Targum Yonathan there also translates Isaiah in that sense.

^אשני לוחות – כנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין וכנגד שמים וארץ וכנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנגד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ואמ״ר חנינא לוחת כתיב חסר ללמדך שהיו שתיהן שוות.

א. בדפוס ראשון, ד״ה זה צורף בטעות לסוף דברים ח׳:ז׳.

שני לוחות, "two Tablets;⁠" they symbolised bride and groom, as well as the two respective groomsmen and bridesmaids, as well as heaven and earth, the written and oral law, the physical world and the spiritual world. Rabbi Chanina points out that the word luchot, is written defectively, both letters ו, being missing. This is to teach that each Tablet is considered as equally important as is its partner.

האחד מזמן עשייתו [א] ועליו אמר ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן י״י אלי את שני לוחות האבנים לוחות הברית כי היה המרד ההוא ביום האחרון של הארבעים בסוף טרחו וגמר מלאכתו ושכבר היו הלוחות שלימות ומסורות בידו והיה החטא הנופל בענינם אז קשה מאד וכמו שדרשו קצת על זה (שבת פ״ח:) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו (שיר השירים א׳:י״ב).

והוכיח עוד מעלת הלוחות באמרו ויהי מקץ ארבעים יום וגו׳ נתן ה׳ אלי. ואין הפסוק הזה כפול ולא מיותר אבל גלה בו שלא נתנו הלוחות כי אם בסוף ארבעים יום והוא המורה על מעלתם כיון שהוצרך כל אותו הזמן מההתבודדות לקבלם ושהוא עליו השלום לא עזר בעשייתם דבר שהרי לא ראה אותם כי אם מקץ הארבעים יום שישב בהר וכמו שאמר ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני. כי היה כל זמן שבתו בהר מתבודד בדבור האלהי והדבקות העצום. ואחרי כלותו נתנו הלוחות אליו בשלמותם. ואפשר עוד לפרש ויהי מקץ ארבעים יום דבק עם ויאמר ה׳ אלי קום רד יאמר שבסוף הארבעים יום שכבר היו ישראל מלוכלכין בעון העגל נתן לו הש״י הלוחות ואמר לו בתתו אותם אליו קום רד כי שחת עמך כי היתה הנתינה והמאמר המר הזה שניהם יחד. והותר עם זה הספק השמיני:

ואמנם למה נתן הש״י את הלוחות למשה אחרי שכבר עשו ישראל את העגל. הסבה הזאת היא בעיני למה משה רבינו ע״ה לא שברם שם בהר והורידם למחנה שהיה זה כלו כדי שישראל יקבלו צער גדול ויגון ואנחה גדולה בראותם הלוחות האלהיות בשלמותם ומעלתם נשברות לעיניהם ואלו לא נתנם הש״י למשה אז לא הורידם משה מההר אל המחנה לא היו מאמינים בפעל אלהי הנבהל ההוא ולא היו דואגים כל כך על שבירתם כי הדברים הנשמעי׳ לא תתפעל הנפש מהם כמו שתתפעל מהדברים הנראים:

מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן ה׳ אלי – אעפ״י שהיה גלוי לפניו יתברך שכבר עשו את העגל ביום שלפניו, כמו שכתוב ויעשהו עגל מסכה, ואח״כ ישכימו ממחרת (שמות ל״ב ו׳) ואז ירד משה מן ההר, הנה רצה השם לתת לו את הלחות ואח״כ אמר לו הרף ממני ואשמידם, כדי שיבין משה שעוד יש תקוה אם יתאמץ להתפלל בעדם:

ויהי – ונגד מ״ש ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה מפרש ויהי מקץ ארבעים יום וכו׳ נתן ה׳ אלי, שלכן ישבתי ארבעים יום כי לא נתן אלי את הלוחות עד סוף הארבעים יום שנעשיתי בריה חדשה ע״י מ׳ יום האלה וזכיתי לקבל אותם:

נתן ה׳ אלי וגו׳ לוחות הברית: בשעה שנגמרה הנתינה בסוף מ׳ יום אז נקראו¹ ״לוחות הברית״. וזהו כפילות הכתובים ״ויתן ה׳ אלי וגו׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק י׳), ״ויהי מקץ וגו׳ נתן ה׳ אלי״, אלא משום דבתחילת ארבעים בעוד לא נגמרה הנתינה לא נקראו כי אם ״לוחות האבנים״, עד סוף מ׳ יום שנגמרה הנתינה נקראו ״לוחות הברית״. והענין, דידוע מאמרם ז״ל² דבלוחות נכללו כל התורה שבכתב והלכות שבע״פ. וכל זמן שלא נגמר הלימוד עם משה ולא נתבאר המרומז בם למשה, עוד לא נגמרה ״הברית״, שהרי דבר אחד מעכב, כדאיתא בבכורות (ל,ב) ׳נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו׳, והכי נמי כל זמן שלא נגמרו קבלות כל הלכות לא נגמרה ״הברית״.

1. גם ״לוחות האבנים״ אך גם ״לוחות הברית״, בניגוד לפסוק י׳.

2. לא מצאנו בחז״ל ענין זה. אמנם הרס״ג אומר שכל תרי״ג מצוות כלולים בעשרת הדברות, כמובא ברש״י שמות (כד,יב), אך היכן מוזכר גם כל תורה שבע״פ, כל הידוע לנו שמשה קיבל גם את כל תורה שבע״פ בהיותו בהר ארבעים יום ולילה, אך לא מצאנו שהם נרמזים בלוחות, או בעשרת הדברות.

ויהי מקץ – משה רבינו רוצה לקבוע את הזמן המדוייק בו אירעה העובדה המסופרת, על כן הוא חוזר להזכיר את קבלת הלוחות, אף על פי שכבר נזכרה בפסוק י.

נתן... הברית – הפירוש הקולע ביותר. הוא פירושו של רבי שמשון ב״ר רפאל הירש, שמשפט זה הוא מאמר מוסגר, האומר, שבשעה שאירעה העובדה הנזכרת בסמוך כבר נמסרו הלוחות למשה רבינו; השוה מבנה דומה של משפט בשמות י״ב:נ״א, כפי פירוש הראב״ע שם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון