Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

וְעַל אַהֲרוֹן הֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ לַחְדָּא לְשֵׁיצָיוּתֵיהּ וְצַלִּיתִי אַף עַל אַהֲרוֹן בְּעִדָּנָא הַהוּא.

And against Aharon was there great displeasure before the Lord to destroy him; but I prayed for Aharon also at that time.

ובאהרן רגז ממרה די״י^א עליכון למישצייה יתיה וצליית ובעית רחמין לחוד^ב על עסק^ג אהרן בשעתה ההיא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רגז ממרה די״י״) גם נוסח חילופי: ״תקף רוגזה די״י״.

ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין: ״להוד״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחוד על עסק״) גם נוסח חילופי: ״אוף על עסקי״.

ועל אהרן הוה רגז מן קדם י״י לחדא לשצייותיה וצליתי אוף על אהרן בעידנא ההיא.

But against Aharon was there great displeasure before the Lord, (so that) He would destroy him; but I prayed for Aharon also at that time.

ובאהרן התאנף ה׳ מאד – ¹שביקש להרוג את כל בניו, ואין להשמידו אלא איבוד בנים, שנאמר ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב׳:ט׳), אלא נתפלל עליו משה רבינו ²ונעשה מחצה על מחצה, ועל זה נאמר על כל דבר פשע (שמות כ״ב:ח׳), על אותו הדבר שפשע אהרן, שאמר להם שיביאו זהב ויעשה להם העגל, שנאמר ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו׳ (שמות ל״ב:ב׳), ועל שעשה להם תבנית שור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים ק״ו:כ׳).

על חמור (שמות כ״ב:ח׳). אלו המצריים שהם ערב רב, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם וגו׳ (יחזקאל כ״ג:כ׳).

על שה (שמות שם). אלו ישראל שטעו אחריהם, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיהו נ׳:י״ז).

על שלמה (שמות שם). שעשו קצין לע״ז, שנאמר שמלה לך קצין תהיה לנו (ישעיהו ג׳:ו׳).

על כל אבדה (שמות שם). שאבדו לא יהיה לך.

אשר יאמר כי הוא זה (שם). זה משה, שנאמר כי זה האיש וגו׳ (שם ל״ב:א׳).

עד האלהים (שם כ״ב:ח׳). זה משה שנקרא אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (שם ז׳:א׳).

יבא דבר שניהם (שם כ״ב:ח׳). דין הקב״ה עם אהרן.

אשר ירשיעון אלהים (שם). זה משה.

ישלם שנים לרעהו (שם). שמתו שני בני אהרן ונשתיירו שנים.

1. שביקש להרוג את כל בניו ואין להשמידו אלא איבוד בנים. עיין פסיקתא רבתי ריש פמ״ז פסקא אחרי מות שכן אתה מוצא באהרן שנאמר ובאהרן נתאנף ה׳ מאד להשמידו א״ר יהושע דסיכנין בשם ר״ל אין להשמידו אלא עקירת בנים ובנות שנאמר ואשמיד וגו׳.

2. ונעשה מחצה על מחצה. ר״ל מתו שנים ונשארו שנים, ועיין בפסיקת׳ רבתי שם.

וַעַלַי׳ אהַרֻוןַ וַגַדַ אַללָּהֻ גִדַּא וַכַּאדַ אַן יַנפִדַ׳הֻ פַאסתַּג׳פַרתֻ לַהֻ אַיְצַ׳א פִי דַ׳לִךַּ אַלּוַקתִ

ועל-אהרן, מצא ה׳ מאד, וכמעט כי השמידו, מיד בקשתי כפרה, עליו גם כן, באותו הזמן.

ובאהרן התאנף י״י – לפי ששמע לכם.

להשמידו – זה^א כילוי בנים, וכן הוא אומר: ואשמיד פריו^ב (עמוס ב׳:ט׳).

ואתפלל גם בעד אהרן – והועילה תפילתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1: זו

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 34 נוסף כאן: ״ממעל״. בדפוס רומא נוסף כאן: ״ממעל ושרשיו מתחת״.

ובאהרן התאנף י"י AND WITH AHARON HASHEM WAS ANGRY – because he listened to you.

להשמידו TO DESTROY HIM – this denotes the extermination of one's children, and so, too, it states, "And I destroyed (ואשמיד) his fruit (offspring) from above" (Amos 2:9) (Vayikra Rabbah 7:1).

.(אחרי מות AND I PRAYED FOR AHARON ALSO, and my prayer availed to atone half, so that only two of his sons died, and two remained alive.

וגם בעד אהרן התפללתי בפעם הזאת שחזרתי שם, כי עד שיבער את העגל לא השגיח רק להשיב חמתו מהשחית¹ את העם כרגע.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ק״ו:כ״ג.

For Aaron, also, I prayed at that time when I returned there [to the mountain] because, until he had cleansed [the camp of] the calf, [Moses' main] concern was but to turn back His wrath, lest He should destroy¹ the [whole] people in a moment, [and hence he did not pray especially for Aaron until he returned to the mountain].

1. Psalms 106:23.

ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו – ידוע מה שדרשו רז״ל בפסוק זה, השמדה זו כלוי בנים שנאמר (עמוס ב׳:ט׳) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה עשה תפלתו מחצה. ומכל מקום פסוק זה הנכתב בתורה לאות ולמופת שאהרן חטא בעגל חטא גדול עד שנענש עליו בכלוי בנים, ובודאי יש לתמוה כי אהרן לשם שמים נתכוון ומחשבתו היתה זכה בעבודת הש״י, והנה הכתוב אמר (שמות ל״ב:כ״א) אשר עשה אהרן, לא יתפוש אותו רק על המעשה לבדו לא על המחשבה, וא״כ למה התאנף בו השם. והתשובה בזה כי הקב״ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, וכן דרשו רז״ל ממה שכתוב (תהלים נ׳:ג׳) וסביביו נשערה מאד, ואע״פ שכוונתו היתה לשמים מכל מקום המעשה לאהרן בידים היה חלול השם, ואע״פ שהוא לא חטא בו הנה החטיא את ישראל שלא בכוונה, שהרי על ידו טעו אחריו ונפלו הרבה מישראל, וכן הזכיר לו משה (שמות ל״ב) כי הבאת עליו חטאה גדולה. וראיה גדולה שהוא לא חטא בו כלל ממה שהזכיר משה בתוכחותיו ואמר (דברים ל״ג:ח׳) תריבהו על מי מריבה, וקראו חסיד (שם) שלא נמצא בו חטא אחר, ושם אכתוב בעה״י.

ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, "and against Aaron the Lord was very angry wanting to destroy him.⁠" Our sages in Vayikra Rabbah 10,5 explain that the word להשמיד in this verse refers to the death of Aaron's children. They base this on Amos 2,9 ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, "I destroyed his boughs above and his roots below.⁠" As a result of Moses' prayer on behalf of Aaron God carried out only half of His plan, allowing two of Aaron's sons to survive. At any rate, this verse is testimony that Aaron was guilty of a great sin in connection with the golden calf, so much so that the penalty was loss of his children. Having read this, we must surely ask: "seeing that Aaron did whatever he did with the purest intentions, לשם שמים, "for the sake of heaven,⁠" (compare author's comments on Exodus 32,4) and even the text attributes to him only a deed which was wrong not a faulty intention, why would God be so angry at him?
The answer is that God measures great people by a most severe yardstick, according to Baba Kama 50 even deviating from the straight and narrow by as little as a hair's breadth becomes a culpable sin. That wording is based on Psalms 50,3 וסביביו נשערה מאד, "and people close around Him will be judged even by a hair.⁠" Even though Aaron's deed was well intentioned, he personally not having sinned in thought, he became the instrument of the Jewish people not only sinning but desecrating the Lord's name in public. This is why when Moses confronted him he said to him: "How could you bring such a great sin upon this people?⁠" (Exodus 32,21).
We find proof of the fact that Aaron personally had not committed a sin in Deut. 33,8: "You tested him at the waters of Merivah.⁠" Moses also called Aaron חסיד in that same verse, i.e. he had not been guilty of any personal sin other than not speaking to the rock or reminding Moses that he was supposed to speak to the rock. I will discuss this further when discussing the verse in question in detail.

ובאהרן התאנף י״י וגו׳ – הנה אף השם יתעלה היה על אהרן על שכבר היה סבה באופן מה לחטא ישראל ואף על פי שהיתה כונתו טובה כמו שביארנו בפרשת כי תשא והעד שהיתה כונתו טובה שכבר נמחל לו ונתנה הכהונה לו ולזרעו וזה לא היה ראוי אם היה חושב להעשות כומר לעבודה זרה אך היה ראוי שיהיה ענשו יותר חזק מהאנשים שהשתחוו לעגל שלפי יתרון מעלת החוטא ראוי שיהיה העונש יותר גדול ועוד כי משה זכר בזה המקום שהתפלל על ישראל אחר הריגתו לחוטאים ולזה הוא מבואר כי הוא התפלל על אשר לא חטאו בזה מצד עצמם ואמר אחר זה ואתפלל גם בעד אהרן וזה ראיה שלא חטא אהרן בזה כי אם במקרה אך הצילם מהחטא לפי כוחו ומפני מה שנמשך במקרה מהחטא לישראל בסבתו הוצרך אל שיתפלל משה עליו להצילו מההשמד וכבר הרחבנו המאמר בזה בפרשת כי תשא.

התועלת הארבע עשרה הוא להודיע שראוי שיהיה האדם זריז שלא יסבב בשום צד להחטיא את הרבים ואף על פי שתהיה כוונתו הראשונה לשמרם מהחטא הלא תראה כי אהרן אף על פי שהיה משתדל בחכמתו להצל מן החטא כמו שבארנו בפרשת כי תשא הנה מפני שהיו דבריו באופן שנמשך מהם במקרה החטא לישראל כמעט שהשמידו השם יתעלה לולי תפלת משה.

ועדין יש בחינה ששית שתורה על גודל חטאם והיא מה שיראה הרע בעבורם לזולתם להתקרב אליהם בו ועל זאת אמר ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא – ירצה לפי ששמע אליכם ונתעסק בחטאתכם אם שהיתה כוונתו רצויה כמו שנתבאר שם יצא הקצף להשמידו ואין השמד אלא כלוי בנים כמו שאמרו חז״ל (תנחומא פ׳ אחרי) ואף על פי שהתפללתי עליו כבר היה מה שהיה מחציים עוד מעט.

ובאהרן התאנף לפי ששמע לכם. לא לפי שחטא:

והועילה תפלתי למחצה ומתו השנים ונשארו השנים. מהכא משמע שמיתתן של נדב ואביהוא לא היתה רק מפני עון העגל ואלו בפרשת משפטים גבי ויראו את אלהי ישראל כתב נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקדוש ב״ה לערבב שמחת תורה והמתין לנדב ואביהו׳ עד יום חנוכת המזבח וכן כתב גם הרמב״ם ז״ל בספ׳ מורה הנבוכים בפרק ה׳ מהחלק הראשון גבי ויראו את אלהי ישראל ותח׳ רגליו וגו׳ ולא נאמר ויראו את אלהי ישראל לבד כו׳ עד והתחייבו כלייה ונעתר להם ע״ה והאריך השם להם עד שנשרפו הזקנים בתבערה ונשרפו נדב ואביהוא באהל מועד לפי מה שבאה בו הקבלה האמתים.

ושמא יש לומר דהא והא גרמה דכי האי גונא אמרו בגמרא בכמה מקומות:

עוד זכר ראיה שביעית מאשר גם באהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו מפני שעל ידו נעשה העגל. וגם זה מורה על כובד העון ההוא שלא די שקצף להשמיד אותם שנכשלו בו בכונתם לחטוא אבל גם באהרן התאנף להשמידו מפני שעל ידו נעשה העגל עם היות שכונתו רצויה לשם שמים לעשות אחור ועכוב בדבר עד שיבא משה יצא הקצף להשמידו אם לא שהתפלל בעדו בעת ההיא והמאמר הזה מורה שאהרן מת על אשר התעסק במעשה העגל ולכן בא ספורו במקום הזה בתוך ספור העגל.

ואמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא ר״ל הועילה תפילתי עליו בעת ההיא אבל אח״כ ביום פקדו פקד עליו מיתתו על זה וכמו שזכרתי בסדר אלה הדברים. ועם זה תדע כי לא היה ענין ההשמד הנזכר באהרן בנים ושהועילה תפלת משה בשמתו שנים מהם ונשארו שנים אחרי׳ כדברי רש״י (דברים ט׳:כ׳) כי אהרן הי׳ מה שחטא אם חטא יאמר לו ולמה יענשו הבני׳ בעון אביהם. אבל הי׳ ההשמד במיתתו ועליו התפלל משה והועילה התפלה לאותה שעה ואחרי כן לא נוצל ממנה על זה והותר בזה הספק התשיעי:

זה כלוי בנים. ואם תאמר, דהכא משמע דמיתת בני אהרן מפני חטא של אהרן, והרי כתיב (ויקרא י, א) דמתו מפני שהקריבו אש זרה. ועוד, דבפרשת משפטים (רש״י שמות כד, י) משמע דהיה מיתתם על ידי שראו את השכינה. ונראה דכלוי בנים דהכא – היינו שימותו בלא זרע (במדבר ג, ד), והשתא אי לאו חטא אהרן היו מולידים קודם, ואחר כך היו מתים. ולפיכך גרם חטא אהרן שיהיו מתים בלא בנים, והשתא יהיה כלוי בנים לאהרן. ואי לאו חטא אש זרה, כשהגיע זמנם היו מתים כדרך כל העולם – בלא בנים, דהשתא נמי נקרא כלוי בנים לאהרן, ומפני חטא אש זרה מתו באש ההוא. דאף על גב שנתחייבו מיתה בשביל שהציצו בשכינה, כיון שלא רצה השם להמיתם, שלא לערב שמחת תורה (רש״י שמות כד, י), ועברה שעת הזעם, אי לאו שהקריבו אש זרה – לא מתו, שכבר עברה שעת הזעם. ואי לאו שהציצו בשכינה, לא מתו מפני אש זרה, אחר שהשם יתברך אמר קודם זה (שמות כט, מג) ״ונקדש בכבודי״, אל תקרי ״בכבודי״ אלא ׳במכובדי׳ (רש״י ויקרא י, ג), ואיך יהיה זה, וכי יגרום שיחטאו כדי שיהיה מתקדש הבית – שיראה כמה גדול קדושת הבית שמיד שהקריבו אש זרה מתו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, אלו כבר חייבין מיתה, ומה שעשו שהציצו בשכינה – יהיה גורם שיקריבו אש זרה, ויהיו נשרפים, ויהיה הבית מתקדש. כי אותו החטא יגרום כדי שיקבלו עונשם, שכיון שראוי שיהיה הבית מתקדש על ידי צדיקים, יהיה אותה עבירה גורמת חטא זה. ואי לאו שיתקדש הבית לא היה גורם החטא שהציצו בשכינה עבירה זאת, והשתא הכל נכון. ועיין בפרשת שמיני
:ואם תאמר, והיאך נענשו נדב ואביהוא בשביל חטא אהרן, וכתיב (להלן כד, טז) ״לא יומתו אבות על בנים״. ויש לומר, דלא נאמר ״לא יומתו״ אלא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (סנהדרין כז ע״ב), וכאן אף על גב דנדב ואביהו צדיקים היו, וכן אלעזר ואיתמר – שהיו ראוים לעונש אי לאו תפלת משה, מכל מקום היו משתתפין גם כן בחטא ישראל, שהרי כל ישראל עשו את העגל. ואף על גב שהם לא חטאו בעגל, העולם נדון אחר רובו (קידושין מ ע״ב) כאילו חטאו הם גם כן. ולפיכך שייך שפיר שהיה ״פוקד עון אבות על בנים״ (שמות כ, ה), כיון דיש בהם גם כן מחטא העגל:
ועוד, דודאי נדב ואביהו לא נחשבים יותר צדיקים מאהרן, ודוקא כשהבן יותר צדיק מן האב אז אמרינן ״לא יומתו אבות על בנים״, אבל בענין זה בודאי נחשבים נדב ואביהו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, דלא עדיפי מן אהרן, אף על גב דלא עשו הם את העגל, ומכל מקום לענין זה לא אמרינן שהם יותר צדיקים, שאם בקשו לעשות העגל מנדב ואביהו – מכל שכן שהיו עושים. לכך לענין חטא העגל נחשבים ׳אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם׳. בודאי אם היה האב רשע והבנים צדיקים – ״לא יומתו אבות על בנים״, אבל אם האב צדיק ואפילו הכי חטא – אין ספק דלא עדיף הבן, שאינו כל כך צדיק כמו האב. ועיין בפרשת שמיני:

וּֽבְאַהֲרֹן: הוי״ו במאריך בס״ס. [וּֽבְאַהֲרֹ֗ן].

גם בעד אהרן בעת הַהִוא: ההוא כתי׳ בוי״ו, וק׳ בחירק. ועיין מ״ש¹ בפ׳ דברי׳. [הַהִוא].

1. מ״ש: מ״ש דב׳ א יח (׳בעת ההוא׳).

לפי ששמע לכם. פירוש, אבל לא לפי שחטא:

זה כלוי בנים כו׳. דייק מדכתיב להשמידו ולא כתיב להשמיד אותו כמו דכתיב להשמיד אתכם (פסוק יט), אלמא לא קאי אאהרן גופא, אלא ודאי דקאי אבנים:

והועילה תפלתי לכפר מחצה כו׳. רוצה לומר דגם לרבות הבנים:

ומתו שנים ונשארו שנים. וזהו גרם, וגם גרמה להם שנסתכלו והציצו במתן תורה ויאכלו וישתו, כדמשמע בפר׳ משפטים (שמות כ״ד:י״א) ובפרשת שמיני (ויקרא י׳:ב׳) ע״ש:

Because he listened to you. I.e., but not because he [i.e., Aharon] sinned.

This refers to the death of children, etc. Rashi infers this because it is written להשמידו rather than להשמיד אותו as it says above (v. 19) להשמיד אתכם. Therefore [the lack of the word אותי indicates] it is not referring specifically to Aharon. Rather, it must be referring to his children.

My prayer was effective in atoning for half, etc. I.e., the word גם (also) includes Aharon's sons.

Two died and two were spared. Their death was caused by a combination of reasons: For this [the golden calf], and for staring brazenly [at the Divine Presence] when the Torah was given, while engaged in eating and drinking. See Parshas Mishpatim (Shmos 24:11), and Parshas Shemini (Vayikra 10:2).

ובאהרן התאנף ה׳ – על שנתן מכשול לפני העם, אף שכוונתו לטובה:

ובאהרן וגו׳ – אילולא השתדלות משה בעדו, גם אהרן היה נידון לכליה, משום שלא השיב כהוגן לתביעות החטא של העם. מעמד הכהן בתוך העם הוא כמעמד ישראל בקרב שאר העמים. שניהם אינם יכולים להסתמך על מעמדם כדי להגן עליהם מפני תוצאות עוונם. להפך, מעמדם רק מגדיל את כובד משא אחריותם.

להשמידו: היינו אותו עצמו¹, שהרי אין בנים גדולים נענשים בעון האב². ומבואר במדרש ויקרא רבה פרשת צו (ז,א) דלהכי כתיב בכל פרשת ויקרא רק ״בני אהרן״ ולא ׳אהרן׳, בשביל שהיה הכעס רק על אהרן, עד שביקש משה ונתפייס³ ואמר לו ״צו את אהרן ואת בניו״. [אכן שם איתא ׳אין לשון השמדה הכתוב כאן אלא לשון כילוי בנים ובנות׳⁴ וכו׳. דייק המדרש ׳הכתוב כאן׳, דבכל מקום אינו כן⁵ אלא כאן הכוונה הכי, ולמדו מדכתיב ״גם בעד אהרן״, ומאי ״גם״, אלא משום שנגזר עליו ועל כילוי זרעו, והתפלל (גם) עבור הבנים וגם בעד אהרן].

1. לא כדעת חז״ל המובאת ברש״י, ועיין בזה בהמשך דברי רבינו.

2. ״לא יומתו... ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו״ (להלן כד,טז). רש״י שם: ... אבל מי שאינו איש, מת בעון אביו, והקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים.

3. אמר משה לפני הקב״ה, הבור שנואה ומימיה חביבין? חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם... ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?

4. כמה דתימא (עמוס ב,ט) ״ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת״.

5. שבנים ייענשו בעון האבות. וכנ״ל.

בשמות לא נזכר במיוחד שה׳ קצף על אהרן. הוא נכלל שם בכלל כל העם. שהרי ה׳ אמר למשה רבינו שרק הוא לבדו יישאר מכל העם (ואעשה אותך לגוי גדול). אף על פי שכוונתו של אהרן היתה לטובה, כמו שנראה מתוך הסיפור בספר שמות, קצף ה׳ עליו, ואפילו עוד יותר מעל האחרים (התאנף מאד), כיון שהוא בתור מנהיג היה אחראי בעד כל העם, שהגיע לכלל חטא בגלל ותרנותו.

ובאהרן התאנף ה׳ מאוד – הזכיר חטא ישראל בפרט וחטא אהרן לא הזכיר, כמו ששנינו במגילה עגל ראשון נקרא ומתרגם ועגל שני נקרא ולא מתרגם מפני שאינו דומה בושת רבים בפני רבים לבושת יחיד בפני רבים, ולכן לא הזכיר בושתו דזה נגד תרגום, וכמאמר הספרי גבי שלש רגלים. יעו״ש ודו״ק.

ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא – ר״ל דגז״ד דצבור נקרע משא״כ ביחיד וכמפורש בר״ה, לכן אמר בעת ההיא, שהואיל ונתכפר לכם שאתם רבים נתכפר גם לו, וכמו דתנן בהוריות בכהן משיח דחטא עם הצבור שמתכפר לו עמהם וא״צ כפרה אחרת כלל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון