Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲחַדִית בִּתְרֵין לוּחַיָּא וּרְמֵיתִנּוּן מֵעַל תַּרְתֵּין יְדָי וְתַבַּרְתִנּוּן לְעֵינֵיכוֹן.

And I took the two tables, and cast them away from my two hands, and broke them before your eyes.

ותפשית בתרין לווח⁠(ו){י}⁠ה וטלקית^א יתהון מעילווי תרתין ידיי ותברית יתהון לעיינכון^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וטלקית״) גם נוסח חילופי: ״וטלק״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לעיינכון״) גם נוסח חילופי: ״קודמיכון״.

ואחדית בתרין לוחיא וטלקתינון מעילוי תרתין ידיי ותברתינון ואתון חמיין כד לוחיא מיתברין ואתוותא פרחין.

And taking the two tables, I cast them from my two hands and broke them; and you looked on while the tables were broken, and the letters fled away.⁠^a

a. Vide Palestinian Targum on Exodus 32.

ותפשית בתרין לוחיא וטלקית יתהון.

And I took both the tables and cast them down.

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת – (כָּתוּב בְּרֶמֶז שצ״ו).

וַצַ׳בַּטתֻ אַללַוְחַיְןִ וַטַרַחתֻהֻמַא עַן יַדַי וַכַּסַּרתֻהֻמַא בִּחַצ׳רַתִכֻּם

ותפשתי בשני-הלוחות, והשלכתי אותם מעם-ידי, ושברתי אותם במעמדכם.

פס׳: ואתפוש בשני הלוחות – שברם בחזקה והוא שאמרו חכמים אשר שיברת יישר כחך ששיברת:

ואשברם – כי לא עצרתי כח, כמו שפרשתי בפרשת כי תשא (רשב״ם שמות ל״ב:י״ט).

ואשברם I BROKE¹ THEM [i.e., the tablets of the covenant]: For I could not summon the strength [to continue to hold them], as I explained in the Torah portion Ki Tissa’.⁠²

1. I have not translated the verb as “shatter,” as most translators do, since that translation is not consistent with Rashbam’s explanation. See the following note.

2. Rashbam reiterates the explanation that he offered at greater length ad Exodus 32:19. Moses did not choose to shatter the tablets. His strength was sapped by the sight of the sinning Israelites and he dropped the tablets unintentionally.
Rashbam’s tenuous explanation is even less attractive here in Deuteronomy, since we are told that Moses gripped the two tablets and then flung them away. See notes 26, 27 and especially 28 in my Exodus volume.

ואשברם – כי לא חפצתי לתתם לבני אדם שעוברים על מה שכתוב בהם.

ואשברם – AND I BROKE THEM – Because I did not want to give them to people who violate what is written on them.

ואשברם לעיניכם – שלא לחייבכם שהרי כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ׳:ב׳) ואתם עשיתם את העגל.

ואשברם לעיניכם, "I smashed them in front of your eyes.⁠" I did this in order not to make you guilty of transgressing the laws written thereon. It was written on them that you are not to have other deities, and you had made a golden calf for yourselves.!⁠".

וטעם ואתפוש בשני הלוחות – ^אמן התוכחת. יאמר היה עונכם גדול מנשוא עד כי בראותי אתכם משחקים לפני העגל לא יכולתי להתאפק ושברתי הלוחות. והוצרך להזכיר זה בעבור שירצה להודיעם ענין הלוחות השניות כאשר יפרש.

ויתכן שירמוז עוד לטובה שעשה עמהם, כי סיכן בנפשו לשבור לוחות האלהים לטובתם כמו שאמרו רבותינו (שמות רבה מ״ג:א׳): מוטב תדון בפנויה ולא באשת איש.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בדפוס רומא נוסף כאן: ״גם זה״.

AND I TOOK HOLD OF THE TWO TABLETS. This is also meant to be part of the chastisements. He is saying: "your sin was greater than could be borne,⁠¹ to the point that when I saw you being merry before the calf I could not restrain [my anger] and I broke the Tablets.⁠" He had to mention this because he wanted them to realize the significance of the second Tablets, as he will explain [in the section that follows]. Possibly he is alluding further to the favor he did them when he endangered his own life by breaking the Tablets of G-d for their sake, as our Rabbis have said:⁠² "It is better that you [Israel] be judged like an [unchaste] unmarried woman and not like an [adulterous] wife.⁠"³

1. See Genesis 4:13.

2. Shemoth Rabbah 46:1.

3. The Tablets represented the testimony of Israel's "marriage" to G-d. Under such circumstances the sin of the golden calf would have brought a severe punishment upon Israel, like that of an adulterous wife. By risking his life in breaking the Tablets, Moses turned their status into that of an "unmarried person" and thus lessened their punishment. The second Tablets re-established the original bond between G-d and Israel.

ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי – כתב הרמב״ן לפרש שירמוז לטובה שעשה עמהם כי סכן בנפשו לשבר לוחות האלהים לטובתם, כמו שאמרו רז״ל מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש.

ואתפוש בשני הלוחות ואשליחם מעל שתי ידי, "I took hold of the two Tablets and threw them from my two hands.⁠" Nachmanides writes that Moses describes that he placed his life in jeopardy smashing God's Tablets for the benefit of the people. He considered it as preferable that the people committed infidelity while not married than to their being married at the time (if they had already received the Tablets).

ואשליכם מעל שתי ידי – זש״ה עת להשליך אבנים זה לוחות הראשוני׳. ועת כנוס אבנים זה לוחות אחרונות.

ואשליכם מעל שתי ידי, "I cast them out of my two hands;⁠" this is what Kohelet 3,5 had in mind when he wrote: עת להשליך אבנים, "there is an appropriate time for throwing stones.⁠" (instead of gathering them in)" He referred to the first set of Tablets. When he continued with: עת כנוס אבנים, "an appropriate time for gathering in stones,⁠" he referred to the second set of Tablets.

ואתפוש בשני הלוחות – גם זו מן התוכחות לומר כי היה עוונכם גדול שלא יכלתי להתאפק מלשברם והוצרך להזכיר זה בעבור שרצה להודיעם ענין הלוחות השניות. ויתכן לפרש שירמוז עוד לטובה שעשה עמהם כי סיכן בנפשו לשבור לוחות אלהים לטובתם כמו שאמרו רבותינו ז״ל מוטב תידון כפנוי׳ ואל תידון כאשת איש:

ואתפוש בשני הלוחות, "I grasped the two Tablets;⁠" this too is part of the admonition, i.e. Moses described that he was unable to refrain from smashing the Tablets. He mentioned this as he wants to elaborate on the second set of Tablets, and what had occasioned the need for such a second set.

It is also possible that he hinted at the favour he had done for the people at that time when he had risked immediate death by destroying God's handiwork deliberately. He had done so for the sake of the people, as our sages explain in Shemot Rabbah 46 it is better to be convicted of infidelity while still only betrothed, than to be convicted after already being properly married. As long as the people had not received the Tablets, the final step in the nuptials between God and the people begun on the day of the revelation had not yet been taken.

ואשלכם – חסר י׳ שפרחו י׳ הדברות מהם.

ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם יורה כי לעוצם ההפעלות למרא׳ עיניו הרע תפש בהן והשליכן בחזק׳ לשבר אותם לעיניהם לא שנפלו מידיו לחולשת כח.

וָאַשְלִכֵם: בדפוסי׳ קדמוני׳ ובספרי׳ כ״י מדוייקי׳ חס׳ יו״ד, וכ״כ בעל הטורי׳¹ ובעל מנחת כהן². גם במסורת הגדול³ נמנה עם חסרי׳ בלישנא, וכמ״ש⁴ בפ׳ שמות. [ואשלכם].

1. בעל הטורי׳: על אתר.

2. מנחת כהן: על אתר.

3. במסורת הגדול: מ״ס-ד של 25.

4. וכמ״ש: מ״ש שמ׳ ד ג (׳השליכהו׳).

ואתפש בשני וגו׳ – צריך לדעת למה הוצרך לתופשם והלא בידו היו. ואולי כשלא חטאו ישראל היו הלוחות גבוהות על יד משה ולא היתה ידו משגת לקחת אותם, וכמו שדקדק לומר בפסוק שלפני זה ושני הלוחות על שתי ידי ולא אמר בשתי ידי או בידי, אלא נתכוון לומר שלא היו בידיו ממש אלא גבוהות למעלה מידיו והיו נושאות עצמן, ואחר שראה העגל הוסר כח קדושתם והוצרך לתופשם בידו.

ואתפש בשני הלחות ואשלכם, "and I took hold of the two Tablets and I flung them, etc.⁠" Why did Moses have to mention that "he took hold" of something which was already in his hands? Perhaps as long as the Israelites had not yet been guilty of sin the Tablets were suspended in the air slightly above Moses' hands so that he could not actually touch them. This may be what is meant when we were told in verse 16: "and the two Tablets of the covenant "were above my two hands.⁠" Moses had not said that the two Tablets were "in his hands.⁠" They seemed to carry themselves. Once Moses espied the golden calf, the Tablets lost their holiness so that Moses had to "take hold of them" with his hands.

ואתפש – בתחלה היו על ידיו, ומתוך כעס תפשם בידיו להפילם בחזקה:

לעיניכם – כדי שיקבלו צער גדול בראותם הלוחות שבורות לעיניהם:

ואתפש בשני הלוחות – יאמרו בזה, בתחלה היו על ידיו ומתוך כעס תפשם אל תוך ידיו להפילם, וזהו דחוק דא״כ ה״ל לומר אח״כ ואשליכם משתי ידי מהו מלת מעל; וי״מ שהרצון במאמר זה כי כשאמר לו הקב״ה לך רד, היה בדעתו להניח הלוחות למעלה, אכן למען ידעו ישראל גודל אשמם אמר שתפוש שני הלוחות עוד בידו כדי לשברם לעיניהם וידעו מה שהפסידום בעונם; ורז״ל יאמרו (אבות דר״נ פ״ב) כיון שראה משה שסרחו במעשה העגל חזר לאחוריו, וראו אותם שבעים זקנים ורצו אחריו, הוא אחז בראש הלוח והם אחזו בראש הלוח, חזק כחו של משה, יעו״ש. הביט מלת ואתפש כפשוטה תפיסה מיד חברו (ולשון חזר לאחוריו שאמרו שזה כמדומני שיצא להם כן מלשון ויחר אף משה שהוזכר בהך ענינא בכי תשא, שלדעתי אין ענינו בכ״מ לשון אף וחמה רק חזרת פנים לאחור כמ״ש בפ׳ ויחר אף ה׳ במשה); ולדעתי מלת ואתפוש כאן יתפרש כמו ותפשתי שם אלהי (משלי ל׳ ט׳) שתרגומו ואחלל (פעראכטען גערינגשאֶטצען), כי עיקר שרש תפש הוא פש לשון פשיון והתרבות, כמו ואם פשה תפשה (ע״מ תאב תאבתי לפקודיך, משרש אבה), כי כל התופס בדבר בהתאמצות יתרה שלא ישמט ממנו, כענין ותתפשהו בגדו, בהנה הוא מתפשט בכחו ומתרבה על כח אחר, וכן הנשבע לשקר בשם ה׳ ואינו נרתע לאחוריו מפני כבודו ית׳, הנה הוא מתפשט בכח רצונו על רבונו של המקום ב״ה כביכול, ויפה תרגמוהו לשון חלול, ועל כוונה זו יאמר גם האשכנזי (זיך פערגרייפען), ומענין זה אמר כאן ואתפוש בשני הלוחות (איך האבע מיך פערגריפפען), שלא נתתי לבי על גודל חשיבות ויקר ערך של הלוחות, ולא חששתי מלהתנהג בהם דרך בזיון וחלול, וקרוב לזה ארז״ל (בשמות רבה פמ״ו) ראה משה שאין לישראל עמיד׳ וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר הם חטאו ואני חטאתי ששברתי את הלוחות, יעו״ש.

ואתפש – עד כה נשאתי אותם על שתי ידי; הייתי רק הנושא והמביא של אוצר שהופקד בידי. אך למראה חטאכם, תפשתי אותם. פעלתי על דעת עצמי, על פי החלטתי שלי. הבנתי ששליחותי הגיעה לסיומה, ושתהיה זו בגידה באוצר שהופקד בידי אם אעשה אתכם לשומריו.

ואשלכם מעל שתי ידי – השלכתי ארצה את מה שהופקד בידי להביאו לכם.

ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם: לא שהטיתי את ידי וממילא נפלו, אלא ׳תפשתי אותם והשלכתים׳. וזהו שלא בדרך הטבע, שהרי היו מונחים ׳על שתי ידיו׳ ואיך היה אפשר לאחוז בהם ולהשליכם, אלא שהיה בזה עזר מה׳¹. הרי דלא חס המקום על הלוחות היקרים האלה².

1. ודלא כהרמב״ן שסובר ששבירת הלוחות היה מעשה של מסירות נפש מצד משה ׳כי סיכן בנפשו לשבור לוחות האלהים לטובתם׳.

2. המשך דברי משה (ע״פ הסבר רבינו) ׳להראות שאין דבר חוצץ בפני מדת הדין׳ (לשון רבינו בפסוק ח׳).

ואתפש בשני הלחת – א״ר יוחנן, אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולם ממשה, גבור – דכתיב ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא, הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה.⁠¹ (נדרים ל״ח.)

ואתפש בשני הלחת – א״ר יוחנן בשם ר׳ יוסי בר אביי, הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב ואתפוש בשני הלחות.⁠² (ירושלמי תענית פ״ד ה״ה)

ואשברם לעיניכם – א״ר אלכסנדרי, כתב הלחות חזרו למטעתן, דכתיב ואשברם לעיניכם, ותניא, לוחות שברו ואותיות פורחות.⁠³ (פסחים פ״ז:)

1. מקודם אחזן בידו אחת וכשהיה צריך לשברם אחזן בשתי ידיו כדי להשליכן בכח כדי שישברו בהשלכה זו, וזה מורה על גבורתו ששברן בהשלכה בעלמא אף שהיו עבים כמבואר. ובעיקר דרשה זו ותכונתה ובאורה עיין מש״כ בפ׳ בהעלותך בפסוק והאיש משה ענו מאוד, יעו״ש באור נכון ונאמן וראוים הדברים להצטרף לכאן.

2. כפי הנראה לא ס״ל כר׳ יוחנן בדרשה הקודמת דתכלית התפישה בשתי ידיו היתה כדי להשליכן בכח לשברם כמש״כ באות הקודם, ולכן מפרש צורך התפישה דמשמע שתפש בכח לכונה אחרת כדמפרש מפני שהיו מבקשין לפרוח, ועיין בתנחומא כאן.

3. עיין מש״כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון