Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

משה בהר סיני מ׳ יום – שמות כ״ד:י״ח, שמות ל״ד:כ״ח, דברים ט׳:ט׳-י״א, דברים ט׳:י״ח

וְאִשְׁתַּטַּחִית קֳדָם יְיָ יָת אַרְבְּעִין יְמָמִין וְיָת אַרְבְּעִין לֵילָוָן דְּאִשְׁתַּטַּחִית אֲרֵי אֲמַר יְיָ לְשֵׁיצָאָה יָתְכוֹן.

but I fell down before the Lord the forty days and the forty nights that I was prostrate, for the Lord had spoken to consume you.

ואשטתחית בצלו ובעית^א רחמין מן קדם י״י ארבעין יומייא^ב וית ארבעין לילוותה^ג די צליית ארום אמר י״י למשיציה^ד יתכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואשטתחית בצלו ובעית״) גם נוסח חילופי: ״וצליית ובעית״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יומייא״) גם נוסח חילופי: ״יומין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לילוותה״) גם נוסח חילופי: ״לילוון״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למשיציה״) גם נוסח חילופי: ״לשיצי״.

ואשטתחית בצלו קדם י״י ית ארבעין יממין וית ארבעין לילוון דאשתטחית בצלו ארום אמר י״י למשציא יתכון.

And I bowed down in prayer before the Lord for the forty days and nights in which I was prostrate in supplication, because the Lord had said He was about to destroy you.

ואתנפל לפני ה׳ – ¹אלו ארבעים יום אחר סמיכת שבירת הלוחות, שנאמר ועתה אעלה אל ה׳ אולי אכפרה בעד חטאתכם (שמות ל״ב:ל׳).

1. אלו שארבעים יום אחר סמיכת שבירת הלוחות. עיין רש״י בפסוק י״ח.

פַשַׁפַעתֻ עִנדַהֻ תִלךַּ אַלּאַרבַּעִיןַ יַוְמַא וַאלּארבַּעִיןַ לַיְלַתַּ אִד׳ אַרַאדַ אַללָּהֻ אַן יֻנפִדַ׳כֻּם

והעתרתי אצלו, אותם הארבעים-ימים והארבעים-לילות, כי רצה ה׳ כי ישמיד אתכם.

ואתנפל – ואתפלל אל ה׳. ¹גדולה תפלה ממעשים טובים שאין לך בישראל גדול במעשים טובים ממשה רבינו ואפילו הכי כל מה שהיה עושה על ידי תפלה הוא עושה:

1. גדולה תפלה ממע״ט (ברכות ל״ב):

ואתנפל – עתה חוזר לראש, אל ארבעים יום שהתפלל על מעשה העגל, כדי לסדר תפילתו ולצרף עם הארבעים של לוחות אחרונות.

ואתנפל – SO I FELL DOWN – Now it goes back to the top, to [the] FORTY DAYS that he prayed about the deed of the calf, to order his prayer and to combine [it] with the forty of the second tablets.

ואתנפל לפני י״י – פר״ש: אלו הן עצמן האמורים למעלה וכו׳ וראיה לדבר שכתוב בהם את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה – כלומר אותם הנזכרים למעלה.

'ואתנפל לפני ה, "I threw myself down before the Lord;⁠" according to Rashi, these are the same forty days of which Moses had spoken already in verse 18. His proof is that he himself wrote: "the forty days and nights,⁠" i.e. the ones referred to already.

ואתנפל לפני י״י – יאמר: הוצרכתי להתנפל עליכם ארבעים יום וארבעים לילה על החטא הגדול הזה, כי מתחלה אמר י״י להשמיד אתכם עד שאתפלל אל י״י ואומר אל תשחת עמך ונחלתך, כי זאת היתה תפלתו קודם רדתו מן ההר, וממנה נענה בוינחם י״י על הרעה אשר דבר^א לעשות לעמו (שמות ל״ב:י״ד). ולא הזכיר תפלת הארבעים יום וארבעים לילה כי ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.⁠¹ וטעם השמות הכתובים בא׳ד׳ וי׳ה׳ פרשתיו (רמב״ן דברים ג׳:כ״ד).

1. השוו ללשון הפסוק באיוב י״א:ט׳.

א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255: ״בקש״.

AND I FELL DOWN BEFORE THE ETERNAL. He is stating: "I had to cast myself down in prayer for you forty days and forty nights because of this great sin, for at first G-d said to destroy you, until I prayed to G-d and said '[O G-d Eternal], destroy not Thy people and Thine inheritance.'"¹ This was his prayer before he came down from the mountain, and it was because of this prayer that he was answered with And the Eternal repented of the evil which He said He would do unto His people.⁠² He did not mention the prayer of the forty days and forty nights, for the measure thereof is longer than the earth, and broader than the sea.⁠³ I have already explained⁴ the reason why the Divine Names are written both with Aleph Daleth, and Yod Hei [in (26): O G-d Eternal, destroy not Thy people etc.].

1. (26).

2. Ibid., (14). The word "repented" here is an anthropomorphism (Ibn Ezra).

3. Job 11:9. See also Vol. II, p. 561: "for who can write down the many supplications etc.⁠"

4. Above, at the beginning of Seder Va'ethchanan.

ואתנפל לפני י״י – פי׳ הרמב״ן הוצרכתי להתנפל עליכם ארבעים יום וארבעים לילה על החטא הגדול שחטאתם כי מתחלה אמר י״י להשמיד אתכם עד שהתפללתי אל השם:

ואתנפל לפני ה', "I threw myself down before Hashem;⁠" Nachmanides interprets these words as "I was forced to throw myself down on your behalf for forty days and forty nights on account of the terrible sin you had committed,⁠" for initially, Hashem had threatened to destroy you all together, until I had completed my prayers.

ואתנפל לפני ה׳ וגו׳ עד בעת ההיא אמר ה׳ אלי וגו׳. לפי שזכר משה רבינו ע״ה בדבריו למעלה מזה שעמד בהר ארבעים יום וארבעים לילה לקבל הלוחות ושעמד ג״כ בהר ארבעים יום וארבעים לילה לשאול מחילה וסליחה וכפרה על עונם פעם אחרת כמו שאמר וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא לכן לא ידענו מה שאמר כאן את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה בה״א הידיעה. אם אמרו על הפעם הראשונה שעמד בהר או על הפעם השנית. כי בכל אחד ואחד מהם עמד ארבעים יום וארבעים לילה. וחשבו המפרשים שלא אמר את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה כי אם על הפעם הראשונה והביאם לזה לפי שראו שדברי התפלה שזכר כאן שעשה נזכרו בפ׳ כי תשא שזכר שאמרם משה רבינו ע״ה קודם רדתו מן ההר כשאמר לו הש״י לך רד כי שחת עמך. ואין הכרח מזה לדעתי לפי שג״כ מצאנו רוב הדברים שזכר בתפלה הזאת שאמרם ג״כ על עון המרגלים. והוא המורה שהוא ע״ה אמרם בפעם ראשונה קודם רדתו מן ההר ושחזר לאמרם בפעם הב׳ כשעלה על ענין הכפרה. וכן בענין המרגלים אשר להיותם דברים צדיקים וטובים וטענות חזקות היה מרצה בהם הש״י בכל עת צרה:

ואני ראיתי לפרש את הפסוקי׳ בכל אחד מהדרכי׳ באופן נאות ומתיישב אצלי. אם שנאמר שארבעים היום שזכר כאן הם מהפעם הראשונה וענין הכתובי׳ הוא אחרי שזכר משה רבינו ע״ה ספור העגל להוכיח חטאתם חשש אולי ישראל יקשו על דבריו ויאמרו איך אמרת שאין בנו צדק ושעם קשה עורף אנחנו ושעל פשעינו וחטאתינו נשתברו הלוחות. והנה ראינו אשר הקב״ה סלח לנו על עון העגל וחטאתינו בו. ואיך הי׳ זה אם לא להיותנו צדיקם וטובים בכל הענינים ושיצא הדבר הרע ההוא מן העגל כשגגה שיוצאה מלפני השליט. ועוד איך אמרת ששבירת הלוחות הוא היה להיות אנשי הדור ההוא בלתי ראויים לאותה מתנה כיון שמיד נתנו אליהם לוחות אחרות אשר הן בידנו היום הזה. הנה להשיב אל שני הספקות האלה אמר אם הקב״ה שב מחרון אפו ולא עשה בכם כליה הנה היה זה בעבור שהתנפלתי שם לפניו בטענות חזקות לחייבו שלא יעשה בכם שמד וכליה ומאשר נתנו הלוחות השניות אלי נתנו לא אליכם וזהו מה שאמר אמר ה׳ אלי פסל לך ר״ל בעבורך נתנו ולא בצדקתם:

האמנם יש לי בכתוב שתי ראיות על שלא אמר זה על הפעם הראשונה כי אם על השנית. האחת לפי שאמר ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה. מורה שכל אותם הימים עמד בתפלה על ענין העגל והנה בפעם הראשונה לא התפלל עליו כי אם בשעה חדא בסוף הימים כשאמר לו הש״י לך רד כי שחת עמך. והראי׳ השני׳ ממה שאמר בעת ההיא אמר ה׳ אלי פסל לך וידוע שזה לא נאמר כי אם בפעם השני׳ והוא המורה שמ׳ היום ומ׳ הלילה שזכר כאן הם מהפעם השני׳ שעמד בהר. והוצרך מרע״ה לזכור זה כאן אחרי שכבר זכרו למעלה. לפי שאולי ישראל יקשו ויאמרו מה צורך היה לך לעמוד בהר בפעם השני׳ מ׳ יום ומ׳ לילה על עון העגל כיון שפעם הראשונה התפללת עליו ושם נאמר וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. ואיך אמר כי יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה׳ עליכם כי הוא קודם לזה כבר נחם על הרעה. וכדי להסיר הספק הזה אמר ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי ר״ל בפעם השני׳ מפני שעם היות שנחם ה׳ מהכליה כרגע כשהתפללתי בפעם הראשונה קודם הירידה מן ההר. הנה לא כפר לכם אז בהחלט אבל הי׳ רצונו להשמיד אתכם וההשמד ההוא לסלק מכם שכינתו והשגחתו ושתמותו במדבר כמו שהי׳ בדור המרגלים. ועל זה הוצרכתי אני להתפלל לפניו ית׳ כדי שלא ישמידכם גם באותו אופן וישוב מחרון אפו בהחלט ויכפר לכם. וגם הוכרחתי לעמוד בהר אותם ארבעים יום השניים בעבור הלוחות לפי שהי׳ הקב״ה רוצה לסלק שכינתו מכם והתפללתי אני על זה ואז בפעם השני׳ ההיא אמר לי פסל לך שני לוחות אבנים וגו׳. הנה א״כ הוצרכתי לאותו מעמד שני לקנות הכפרה והסליחה ההחלטי׳ ולקנות הלוחות ושריית השכינה:

ואפשר עוד אצלי לפרש הכתובי׳ האלה באופן שלישי מורכב מהשנים הראשוני׳ והוא שיאמר ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה על הימים השניים. אמנם אמרו אחריו אשר התנפלתי כי אמר ה׳ להשמיד אתכם שזה אמר על הפעם הראשונה אמר שהנה הוצרך להתנפל הארבעים יום השניים לפי שאם היות שבראשונים התפלל ואמר אל הש״י אל תשחת עמך ונחלתך ושאר הדברים שיזכור כאן. הנה הש״י לא השיבו על תפלתו כלל כי אם אחרי שהתנפל הארבעים יום השניים כי אז נתרצה עליו. ובעת ההיא ר״ל אחרי המ׳ יום השניים אמר לו פסל לך שני לוחות אבנים וגו׳ לא קודם זה.

ואמנם בפעם הראשונה שהתפלל קודם רדתו מן ההר עם היות שהתורה הודיעתנו אמתת הדבר והוא שנחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. הנה לא אמר יתברך למשה דבר מזה אז כי לא נאמר שם ויאמר ה׳ אליו נחמתי על הרעה או סלחתי כדבריך וכדומה ללשונות האלה. אבל התורה הודיע׳ אותנו שהש״י בלבו נחם על הרעה אשר דבר והיא לכלותם כרגע. ולא אמרו למשה עד סוף הארבעים יום השניים וכן לא נתרצה ללכת עמהם ולהשרות את שכינתו בתוכם ולתת להם לוחות שניות עד המ׳ יום השניים שהתפלל עליו מרע״ה. וזהו אמרו בכאן ואתנפל לפני ה׳ את הארבעים היום ואת וגו׳ ר״ל והנה הוצרכתי להתנפל לפני ה׳ את הארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר זכרתי למעלה שהם השניים. בעבור שאני בראשונה קודם הירידה מן ההר כבר התנפלתי בתפלה כאשר אמר ה׳ להשמיד אתכם והיא הכליה כרגע ושם התפללתי ואמרתי ה׳ אל תשחת עמך וגו׳ ר״ל ולא השיבני דבר ולכן הוצרכתי לעמוד המ׳ יום השניים. ובעת ההיא אחר הימי׳ השני׳ ההם אמר ה׳ אלי פסל לך וגו׳ הנה א״כ אמרו ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום אמרו על ארבעים יום השני׳ שזכר למעלה.

ואמרו אשר התנפלתי כי אמר ה׳ להשמיד אתכם אמרו על התפלה הראשונה שהיו בימי׳ הראשוני׳ קודם הירידה מן ההר ושם היתה התפלה הזאת שזכר כאן. והותר בזה הספק השנים עשר:

והנה ג״כ כיון בדברי התפלה הזאת שזכר בכאן שהש״י ראוי הוא שיכפר בעד חטאתם משלש טענות:

אֵ֣ת דארבעים: בספרי׳ כ״י ובדפוס קדמון האל״ף בצירי, ובגלגל, לא במקף. [אֵ֣ת].

ואתנפל – אין זה כפל במה שזכר למעלה נפילת ארבעים יום, אלא כך פירושו, וכאשר התנפלתי אותם ארבעים היום שסיפרתי למעלה, התפללתי כך וכך, ורצה לפרט להם כל דברי תפלתו, שלא יאמרו והלא חטא גדול כמעשה העגל הועיל תפילתו של משה וניצולנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תמיד תפילות הנביאים, לכך פירש להם שאין הענין דומה, כי עתה נתכפר להם כדי שלא יתחלל שמו הגדול, כמו שאמר פן יאמרו הארץ וכו׳ מבלתי יכולת ה׳ וכו׳, אבל לאחר שיהרוג ל״א מלכים וינחילכם את הארץ, שוב אין כאן חילול השם, שלא יוכלו עוד האומות לטעון מבלתי יכולת ה׳ וכו׳, אלא יאמרו שעונותיכם גרמו זאת לכם, כמו שמפורש לקמן (כ״ט כ״ג), ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה וכו׳ ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ אלהי אבותם:

ואתנפל וגו׳ ואתפלל וגו׳ – טעמו כאשר התנפלתי או התפללתי, שני הווי״ן יורו על התיחסות שני המשפטים זע״ז בבחינת הזמן, כמו ויהי ביום השלישי וישא אברהם, שענינו כאשר היה אז נשא (אלס, זאָ), כי התנפלו האמור כאן הוא בעצמו מה שהזכיר למעלה (פי״ח) ואתנפל. ודלא כמפרשים המחלקים בין שני נפילות אלו שהראשון נאמר על ארבעים יום אמצעיים מח״י תמוז עד כ״ט אב, כי באמת בהמשך זמן זה לא התעכב משה בהר מ׳ יום ומ׳ לילה, אבל היה במחנה ישראל, אשר עלי׳ נאמר (פ׳ כי תשא) ומשה יקח את האהל, כי אמנם שתי נפילות אלו שהן באמת אחת, היה בארבעים יום שניים לקבל הלוחות, שהתחילו מכ״ט אב וכלים ביהכ״פ, וכמו שהחזיר שתי פעמים נתינת שתי הלוחות בשני פסוקים זה אח״ז (לעיל יו״ד י״א) אף שאין כאן רק נתינה אחת. ולזה אמר כאן ארבעים היום וארבעים הלילה, בה״א הידיעה להורות על מה שהזכיר כבר מקודם. ואמר תחלה דרך כלל ואתנפל, וכאן חזר לומר ואתנפל ואתפלל להזכיר קצת מענין תפלתו, וכמ״ש רשב״ם שבא להודיע לישראל שמא תאמרו הלא חטא גדול כמעשה עגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפלות הנביאים לכן אמר להם, כי עתה נתכפר להם כדי שלא יתחלל שמו פן יאמרו מבלתי יכולת וגו׳, אבל אחר שינחילכם את הארץ אם תחטאו יגרש אתכם מן הארץ, כי אז לא יהיה חלול השם לאמר מבלתי יכולת, אלא יאמרו ישראל חטאו לו כמפורש בפ׳ נצבים ויאמרו כל העם על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת ומה חרי האף וגו׳ על אשר עזבו וגו׳ ויתשם וגו׳ וישלכם וגו׳. עיי׳ ראב״ע שכ׳ בדרך הפשט לא נתענה משה כ״א שמונים יום, וזה מסכים עם דברי פרקי דר״א ותדב״א שמבואר בשם הגר״א פ׳ כי תשא כי כן הוא העיקר.

אשר התנפלתי – אחר שאמר ואתנפל בא לומר עוד הפעם אשר התנפלתי, ואפשר דלשון התנפלתי משונה בהוראתו מלשון ואתנפל, שהראשון נפילה לתפלה, והשני נפילת המדרגה ופחיתת הערך (העראבגע- ווירדיגט) כמו איך נפלת משמים (ישעיהו י״ד) ויפלו מאד בעיניהם (נחמי׳ ו׳) כי משה הכניס עצמו ג״כ בחטא העגל, על אשר לקח מדעתו את הערב רב מצרים בלתי שאלת קונו, והם היו המתחילים בחטא זה וישראל נמשכו אחריהם וכאמרו אליו לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת, רד מגדולתך כי אתה המסבב לזה, גם חשב לו לעון ששיבר את הלוחות, לכן הוסיף אשר התנפלתי, ר״ל אנכי הסבותי נפילה לעצמי (איך זעלבסט ענטווירדיגטע מיך).

^א{ואתנפל זה (כ״ה) הוא עצמו ואתנפל שלמעלה (י״ח) וחזר וכפל כדי להגיד תפילתו (רש״י) ולהזכירם כמה טרח להשיב אף ה׳ מעליהם, למען יתרשם הענין בלבבם ולא יוסיפו לחטוא (נתיבות השלום).}

א. בכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893 מופיע כאן הביאור שהובא על פסוק י״ח בדפוס ראשון, ובסופו נוסף קטע זה.

ואתנפל וגו׳ – סקירה זו של חטאי העבר, שחטא העגל הוא הבולט שבהם, מסתיימת בתוכן התפילה שמשה התפלל בארבעים היום האמצעיים, כאשר ביקש כפרה לעם. מכוח כפרה זו הוא ביקש והשיג את חידוש קשר הברית בין ה׳ לישראל. כאן מספר משה את תוכנה של תפילה זו כדי להודיע לעמו את דרכי הנהגת ה׳; שכן תפילה זו מציינת את הנימוקים שבכוחם להניע את הנהגת ה׳ להתעלם מהחטאים הגדולים החוזרים ונשנים, ולהביא לידי כך שה׳ יאפשר לעם להוסיף ולהתקיים למען עתידו ולמען ייעודו ההיסטורי בקרב העמים.

אשר התנפלתי – שכבר נזכרו לעיל (פסוק יח).

ואתנפל – עתה חוזר לפרש בפרטות מ״ש בפסוק י״ח ואתנפל לפני ה׳ כראשונה ארבעים יום, כי התפלה שהתפלל בארבעים יום השניים לא נזכר בפ׳ תשא, ובאר זה פה:

את ארבעים היום וגו׳: כבר נתבאר (פסוק י״ח) הכוונה – בכל עת תפלה קבועה. ושעה אחת ביום מיקרי ״יום״ ושעה אחת בלילה מקרי ״לילה״, כמו שכתבתי לעיל (שם).

למעלה סיפר משה רבינו על שתי גזירות קשות שבאו על ישראל מחמת חטא העגל: א) ה׳ גזר להשמיד אותם, ב) הוא בעצמו היה מוכרח לשבר את הלוחות, ובכן אבדה תעודת ברית ה׳ עם ישראל (פסוק י״ז). בפסוקים יח-כ סיפר רק איך הציל את ישראל מגזירת הכלייה על ידי תפילתו. שוב המשיך בנאומו, כדי להוכיח, שישראל המרו תמיד את פי ה׳. עכשו מוסיף משה רבינו לבאר עוד איך הצליח בתפילתו לא רק לבטל את גזירת הכלייה המיידית, אלא עוד חזר לחדש את הברית עם ישראל, על ידי צוויו לעשות שני לוחות חדשים. ובכן ניתנה להם תעודה חדשה, הנמצאת עדיין ברשותם של ישראל. כדי לתאר זאת, חוזר הכתוב להמשך הסיפור שבפסוק יח, ועל כן הוא חוזר על המשפט העיקרי שלמעלה, ועל ידי המלים ״את ארבעים וגו׳ אשר התנפלתי״ הוא רומז לפסוק י״ח והלאה.

אשר התנפלתי – כמו למעלה א׳:מ״ו.

ואתפלל וגו׳ – כאן נזכר גם תוכן התפילה, בפרט מפני שדברי הסיום ״והם עמך ונחלתך״ היו גם בקשה לחידוש הברית, השוה ״וסלחת לעוננו וגו׳ ונחלתנו״, שמות ל״ד:ט׳, ואחרי כן כתובה כריתת הברית (שם פסוק י׳). אולם התפילה הכתובה כאן מתאימה בתוכנה, ובחלקה באופן מילולי, אל התפילה הנזכרת בשמות ל״ב:י״א-י״ג. על כן מפרש הראב״ע שהתפילה ההיא לא נאמרה מיד אחרי גזירתו של ה׳ הנזכרת שם, אלא משה רבינו ירד תחילה מן ההר, כדי להשמיד את החטא ולהעניש את החוטאים, ורק אחרי זה חזר לעלות אל ההר והתחנן לפני ה׳. אבל הכתוב הזכיר את תחנוניו של משה רבינו מיד אחרי הגזירה. אין מוקדם ומאוחר בתורה, כמו בהרבה מקומות.

אבל יותר טוב לפרש כפירוש הרמב״ן, שהמלים ״ואתנפל וגו׳⁠ ⁠⁠״ נמשכים אל סיום הפסוק הקודם ״כי אמר ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״, כלומר, כיון שאמר ה׳ להשמיד אתכם. התפללתי את התפילה הבאה וכו׳. אמנם נמנע בכך אסון מיידי, אבל בכל זאת הייתי צריך להתפלל עוד ארבעים יום, עד שה׳ צוה לי לעשות לוחות חדשים. אבל את התפילות שאמר באותם ארבעים יום לא הזכיר משה רבינו כאן, מפני שהיו ארוכות מאד ויפסיקו את המשך דבריו יותר מדאי.

אל תשחת וגו׳ – שמות ל״ב:י״א.

את ארבעים היום וגו׳ – ת״ר, מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר״א והיה מאריך יותר מדאי, אמרו לו תלמידיו, רבינו, כמה ארכן הוא זה, אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה.⁠¹ (ברכות ל״ד.)

1. וכנגד זה איתא בגמרא כאן שתלמיד אחד היה מקצר יותר מדאי, אמרו לו תלמידיו לר״א כמה קצרן הוא זה, אמר להם כלום קצרן הוא יותר ממשה רבינו שאמר אל נא רפא נא לה (ס״פ בהעלותך), ולא נתבאר בגמרא טעם יתרון הקצור והאריכות, ואנחנו בארנו זה בפסוק הנזכר בפ׳ בהעלותך יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון