×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) וְֽאֶת⁠־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר⁠־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת⁠־הָעֵ֗גֶל לָקַ֘חְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר⁠־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת⁠־עֲפָר֔וֹ אֶל⁠־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן⁠־הָהָֽר׃
I took your sin, the calf which you had made, and burnt it with fire, and crushed it, grinding it very small, until it was as fine as dust: and I cast its dust into the brook that descended out of the mountain.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושאברבנאלגור אריהמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וְיָת חוֹבַתְכוֹן דַּעֲבַדְתּוּן יָת עִגְלָא נְסֵיבִית וְאוֹקֵידִית יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְשַׁפִית יָתֵיהּ בְּשׁוֹפִינָא יָאוּת עַד דַּהֲוָה דַּקִיק לְעַפְרָא וּרְמֵית יָת עַפְרֵיהּ לְנַחְלָא דְּנָחֵית מִן טוּרָא.
And your sin which you had made, the calf, I took and burned it in fire, and ground it to a fine grinding till it was small as powder, and I threw the dust of it into the stream that descended from the mount.
וית חוביכון די עבדתון ית טעוון נסבת ואוקדת יתיה בנורא ואכתת יתיה זקיק טבאות עד די עבד עפרה וארמי ית עפרה לוות (נורא) {נחלה} דנחת מן טורא.
וית סורחנתכון דעבדתון ית עיגלא נסיבית ואוקידית יתיה בנורא ושפיית יתיה בשופינא טבאות עד דהוה דקיק כעפרא וטלקית ית עפריה לנחלא דנחית מן טוורא.
And your sin, the calf which you had made, I took, and burned it in fire, and crushed it well with crushing until I had bruised it into dust; and I threw the dust into the stream that descended from the mountain.
ואשלך את עפרו – של עגל אל הנחל היורד מן ההר לאיסור, כמו ששנינו שוחק וזורה לרוח.
וְאֶת חַטַּאתְכֶם – (כָּתוּב בְּפָּסוּק (להלן י״ב:ב׳) ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן״).
וַאַמַּא כַ׳טִיאַתֻכֻּם וַהֻוַ אַלּעִגלֻ אַלַּדִ׳י אתַּכַ׳ד׳תֻמֻוהֻ פַאנִּי אַכַ׳ד׳תֻהֻ וַאַחרַקתֻהֻ בִּאלנַּארִ וַטַחַנתֻהֻ נַאעִמַא חַתַּי׳ דַקַּ כַּאלתֻּרַאבִּ וַטַרַחַתֻ תֻרַאבַּהֻ פִי וַאדִי אַלּמַאאִ אַלּמֻנחַדִרִ מִןַ אלגַבַּלִ
ואולם, עבירתכם והיא העגל אשר יחדתם אותו לעצמכם, אני לקחתי אותו, ושרפתי אותו באש, וטחנתי אותו לחלקים זעירים עד אשר נעשה דק כהעפר, והשלכתי את עפרו בנחל המים היורד מן ההר.
ו⁠{אשרף} אותו באש במקום ׳ואתך׳, כי הזהב לא נשרף אלא מתחמם, וזה ממה שבא ב⁠{מלה אחת} והוא מתכוון לזולתה, והיא רבה בעברית: ״ויטחן עד אשר דק״ (שמות ל״ב:כ׳), במקום ׳ויכת׳, ובא זה להכנסתם תחת הכתישה והתכת החלקים.
טחון – לשון הווה, כמו: הלוךא וגדל (בראשית כ״ו:י״ג), אלנט בלעז.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״הולך״ (והשוו לשון הפסוק באסתר ט׳:ד׳). בכ״י לונדון 26917: ״הלך״.
טחון – This is a present tense of continuous action like הלוך וכלות "going on destroying"; moulant in Old French1 (cf. Rashi on Devarim 3:6).
1. English: grinding.
פס׳: ואת חטאתכם1לא נתכוון משה אלא לבדקן כסוטות:
1. לא נתכוון משה. קאי על סיפא דקרא ואשליך את עפרו אל הנחל:
ואת חטאתכם – נקרא העגל חטאת, על כן הוסיף לבאר ואמר: את העגל.
ואכת לעפר דק – כעפר הארץ.
AND I TOOK YOUR SIN. The calf is referred to by the term sin. Hence Moses goes on to explain and says, the calf.
AND BEAT IT. Into fine dust like the dust of the ground.⁠1
1. Our verse literally reads, until it was fine to dust (le-afar). Ibn Ezra explains that le-afar (to dust) should be interpreted as ke-afar (as dust) and our text interpreted, until it was as fine as dust (Weiser).
ואכות אותו – שלא יהנה ממנו אדם, שחק וזרה והטיל למים. ואף על פי שלא נתכוונו לעבודה זרה, כמו שפירשתי בכי תשא (ר״י בכור שור שמות ל״ב:א׳) מכל מקום דבר מגונה הוא.
ואכות אותו – AND I CRUSHED IT – that no person shall benefit from it; he pounded and scattered and threw [it] into the water. And even though they did not intend foreign worship, as I explained in Ki Tisa (R״Y Bekhor Shor Shemot 32:1), in any case it is a disgraceful thing.
ואת חטאתכם – העגל והוא חטאת.⁠1
דק לעפר – הלמ״ד נקודה בשוא.
1. שאוב מאבן עזרא.
ואת חטאתכם, "and your sin;⁠" the golden calf (Ibn Ezra)
דק לעפר, fine as dust; the letter ל in this word has a semivowel, sh'va na.
ואמר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר – ולא הזכיר כי השקהו אותן, דרך כבודם, שלא רצה לאמר להם שעשה בהם מעשה הסוטות.
AND I CAST THE DUST THEREOF INTO THE BROOK THAT DESCENDED OUT OF THE MOUNT. He did not mention that he made them drink [of the water mixed with the dust of the calf]⁠1 by way of humiliating them for their deeds,⁠2 because he did not want to tell them that he had done to them what is done to wives suspected of adultery.⁠3
1. See Exodus 32:20.
2. The Hebrew reads: "by way of their honor" — but it is a euphemism. See Vol. II, p. 563 (on top): "disgracing their deeds by grinding etc.⁠"
3. Numbers 5:16-22.
ואכות אותו טחון – שלא ילקט אדם ממנו.
ואכות אותו טחון – כדי שלא יהנה איש ממנו.
ואכות אותו טחון, "I beat it into pieces grinding it into dust;⁠" he ground it into dust so that no one could benefit from it.
ואכות אותו טחון – שלא יהנה אדם ממנו. ובתבערה הם המתאוננים דכתיב ותבער בם אש ה׳. ובמסה דכתי׳ ויקרא שם המקום ההוא מסה. ומריבה ובקברות התאוה שנתאוו לשלו. ומשנאתו אותם. כלומר או שמא לא היה בדעתו ליתן להם הארץ אלא פיתה אותם בדברים עד שהוציאם ממצרים והרגם כי שונא היה אותם כד״א הנה מפתיה והולכתיה המדבר והמיתיה בצמא ובלשון התלמוד יש ווי״ן הרבה שהם במקום או כמו חלץ ועשה מאמר ונתן גט שר״ל או עשה בה מאמר או נתן גט.
לעפר – ג׳ במסורה אשר דק לעפר. וידק לעפר. הדק לעפר ביאשיהו כשביער העכו״ם והיינו דאמרינן בע״ג תמפרר וזורה לרוח.
[ב] וכדי לברר להם שהיה לו זה בעבורם ולא בעבור היותו בכלל החטא אמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי וגו׳ – לומר להם שכבר בדק אותם כשהשקם מי עפרו ונמצאו הם החוטאים כסוטות וכמו שאמר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל (שמות ל״ב:כ׳) והוא מה שרמז להם באומרו ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר. ומזה תדע שלא היה לו להזכיר זה אלא בכאן.
וטעם ואשרוף אותו כתבתי במקומו.
עוד זכר ראיה שמינית תורה על כובד חטאתם במה שבדקם כסוטות והי׳ זה כששרף את העגל וטחן אותו היטב עד אשר דק והשליך את עפרו אל הנחל והי׳ צורך הספור הזה להגיד שהשקה אותם עפר העגל כסוטות וכמו שאמר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל והוא אשר רמז להם כאן באמרו ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר שהיו שותים ממנו והעיר בזה עוד שבמקום שהיו שותים מים והשגות אלהיות המגיעות אליהם מן ההר ההוא באו לשתות מי העגל אשר עשו תחתיהן. והנה זכר ההשקאה כאן ברמז מפני כבודם וכמו שלא זכר גם כן מיתת העם והנקמה שעשו בהם בני לוי ולא היה כל זה שעשה בעגל אחר התפלה שזכר כי קודם לכן נעשה ולזה אמר כאן ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ר״ל קודם זה לקחתיו. ואמר זה להודיע שלא היתה תפלתו כטובל ושרץ בידו כי קודם לכן בער את העגל ואחר כך התפלל. והראב״ע בקש תחבולות איך ישרף הזהב ויש לנו לומר שלא שרף את העגל אבל לפי שראה שהיו מביאין אותו במחולות כחתן בחופתו ותלו עליו הצאצאים והצעיפים כל כלי יקר ראה משה רבינו ע״ה לשרוף כל אותם התכשיטים שהיו עליו. ועל זה אמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש. שהחטא הי׳ אותם הנויין והתכשיטין שהיו עליו ששרפם.
ואמנם עצם העגל לא שרף אותו באש רק כתת אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר. ואותו עפר השליך אותו אל הנחל והשקהו אותם. ועם היו׳ שכתב שם ויקח את העגל אשר עשו וישרוף אותו באש ראוי שיובן כמו שפירש אותו בכאן או נאמר שהשרפה שעשה לעגל הוא שהתיכו באש ועשה ממנו חתיכו׳ דקו׳ ואז טחן אותם ועשאם עפר. כי לא היה אפשר שיטחנו אותו בהיותו בעביו. אם ראשונה לא יתיך אותי באש ויעשהו חתיכות דקות שיהיו ראויות לטחינה. וזהו יותר נכון בפשטי הכתובים שאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש. ואחר השריפה באש שהיא ההתכה אמר ואכות אותו טחון וגומר. והרמב״ן כתב שעשה זה כדי להבזות אלהיהם שיוציאוהו דרך מטה ואולי היה כאומר אליהם אחרי אשר בלבותיכם ובנפשותיכ׳ האמנתם בו. יבא כמים בקרבכם ויכנס בעצמותיכם. ויהי אלהיכם קרוב אליכם בקרבכם ומעיכם. ולזה השליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר שמאותו בור ששתו התורה והנבואה ישתו עתה עפר העגל וכמו שפירשתי.
טחון לשון הוה. פירוש, שהיה הולך וטוחן טחינה אחר טחינה, עד אשר דק:
וְֽאֶת⁠־חטאתכם: הוי״ו בגעיא בס״ס. [וְֽאֶת⁠־חַטַּאתְכֶ֞ם].
ואשרף אֹת֣וֹ ׀: בפסק. [אֹת֣וֹ ׀].
ואת חטאתכם וגו׳ לקחתי וגו׳ – רמז שבמעשהו בעגל פעל גם כן בבחינת החטא ושרף כח הרע שנעשה ממעשיהם, ועיין מה שכתבתי בפרשת כי תשא בפסוק (ל״ב כ׳) ויקח את העגל אשר עשו.
ואת חטאתכם…לקחתי, "and I took your sin, etc.⁠" Moses hinted that when he burned the golden calf this also resulted in his burning the "sin" itself and the power which it represented. Please compare what I have written on Exodus 32,20: "he took the calf which they had made.⁠"
ואת חטאתכם – נקרא העגל חטאת כי בו חטאו, ועל כן הוסיף לבאר ואמר את העגל:
ואכת אתו טחון – הכתיתה היתה שטחנתי אותו, וכן בפרשת כי תשא לא נזכר רק טחינה, וענין שריפת הזהב פירשתי שם:
אל הנחל הירד מן ההר – שמשם היו שותים:
ואכת וגו׳ – אולי העגל היה עיקרו מטיט ועפר שגבלו בצורת עגל וייבשוהו באש וחפוהו זהב. והנה משה שרף את העגל באש להתיך מעליו הזהב, ואח״כ כִתֵת את החרס אשר בתוכו (אדוני אבי זצ״ל).⁠א
טחון – נ״ל לא טחינה ממש, אלא כתיתה דקה, כעין טחינה, ולפיכך מלת טחון דבוקה בטעם עם ואכת.
א. ביאור זה מופיע גם במהדורה קמא (בלבד) של פירושו לשמות ל״ב:כ׳.
ואת חטאתכם וגו׳ – השמדת עגל הזהב ופיזור עפרו היו לפני ארבעים היום, והם נזכרים כאן דרך אגב כהערה נוספת, כנראה כדי להזכיר לכל הדורות הבאים את האיוולת שבחטא זה. שכן הם ייחסו כוח אלוקי לעגל הזהב, ואז הוא הושמד בידי אדם ופוזר לכל רוח.
ואת חטאתכם וגו׳: אחרי שהוכיח1 שאין בטחון במה שיהיו כבר תושבי הארץ, כמו שלא היו בטוחים מצד שכבר נכנסו בברית ונתקבלו הלוחות. חזר להוכיח שאין בטחון בעצמם שלא יחטאו בעבודת כוכבים, שהרי לקחתי את העגל ״ואשרוף אותו באש ואכות אותו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ואין ספק שלא עשה משה מעצמו כל זה2, שהרי המים היו בודקין בנס3, כמו שהוכיחו מדכתיב (שמות לב,כ) ״וישק את בני ישראל״4. מזה מוכח שהיתה סכנה שלא תשובו לכסלה, על כן ציוה ה׳ לשרוף ולכתות אותו טחון היטב לעפר5. הרי שאין בטחון.
1. מפסוק ד עד כאן.
2. אלא בציווי ה׳.
3. שבדקם כסוטות (רש״י שמות לב,כ), ולולי שה׳ ציוהו לטחון ולהשליך למים לא היה משה מסתכן לעשות פעולה שיתכן שתפריע למעשה הנס הזה.
4. והובא שם ברש״י.
5. אך הראב״ע על הפסוק (שמות לב,כ) ״ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק וגו׳⁠ ⁠⁠״, מפרש שעשה זאת כחלק מהשקיית העם כסוטות, והחומר הטחון של העגל מקביל לעפר שהיה בקרקע המשכן שערבבו עם המים להשקות את הסוטה. והרמב״ן שם מפרש שעשה זאת לבזות את העגל – שישתו אותו ויצא מגופם בריע או בצואה, עיי״ש.
ואשליך את עפרו – מפרש בבירור מה שכתוב בפרשת תשא ״ויזר על פני המים וישק את בני ישראל״ לנסותם כסוטות כדברי רז״ל; כמו שאשה סוטה נתנה בסתירתה מקום קנאה לבעלה, אבל בלתי ידוע אם נטמאת אם לא, כך משה לא ידע אם בעשותם העגל היתה דעתם לעבוד את ה׳ אבל לציירו ע״י פסל ותמונה, או לנטות ממנו מכל וכל לעבוד אל אחר, וְנִסָּם במים.
ואכות אותו טחון. מה שנראה לי בידיעת הנביאים בחכמות שלא נגלו בזמנם הוא זה, כי פעמים נראה בהם סימני חכמה שלא נודעה כ״א אחר כמה דורות, ופעמים נראה אותם נעדרים אפילו מידיעות יותר נוחות וקלות, וזה לעד כי הידיעה הנשגבה ההיא לא היתה מושגת על ידי למוד, רק ברצוא ושוב כאשר תצלח בהם רוח ה׳ לפעמים בעת הצורך, ואחר עבור עת רצון ההיא ישובו לגבול ידיעתם האנושית. החסרה — ועל שלפנינו אפילו שלא מרצונם הודו חכמי הטבע שהיה למשה יד ואל אם לא בכל במקצת בידיעת התכת הזהב מה שלא נדע עדיין בימיו, וז״ל דומאס Philosoph. chimique p. 10 On a voulu faire de Moise un grand chimiste et l' on a cite en preuve la dissolution du veau d' or qui l' on a cherche a expliquer pur la theorie des Suffo-Sels. Mais il est evident qui rien ne prouve qui Moise ait su la chimie quoique on puisse lui accorder la connaisance de CERTAINS PROCEDES.. Dumas
[השמטה: ואכות אותו טחון. עיי״ש מה שכתבתי על גבול ידיעת הנביאים בטבעיות — ולרבינו סעדיה גאון ז״ל דברים יקרים בס׳ האמונות והדעות ע״ז ז״ל ״וקצתם הרחיק שיעלם ממנו (מן הנביא) דבר מן הנמצאות ומצאתי כל מה שהזכירו און ועמל אך התאמת לי וכו׳, וזה קרוב למה שכתבנו, ובענין שריפת העגל כתב ר״י בן ג׳נאח בס׳ הרקמה (פרנקפורט תרי״ו דקע״ח שער כ״ח) ״ממה שנאמר במלה והחפץ בה זולתה ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש במקום ויתך כי הזהב איננו נשרף אך הוא נתך, והמגיה העיר. 1 שם ״ואין צורך כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהי השחור ולעולם לא ישוב זהב כ״כ הראב״ע והאפודי ואין זה אמת כידוע מחכמת הבדלת המתכות, ושרפת המתכות היא המצאה חדשה על ידי יסוד הרוח הנק׳ אקסיגעניאוס מעורב עם יסוד הרוח עם המים הנק׳ הידרוגינוס וע״י שניהם יולדה שלהבת אש אשר תשרוף כל המתכות וכו׳, ולדעתי כבר מלתינו אמורה כי במקום שידבר הכתוב באר היטב אין להוציא המלה ממשמעותה בעבור כי לא נודעה תחבולה זו באותו זמן, כי אין מעצור לה׳ להודיע איזה פרט מן החכמה הטבעית לעת הצורך וברצוא ושוב כמו שכתבנו, ובזה ינוח לנו פעם ידיעת הנביאים הנפלאה, ופעם סכלותם בטבעיות, הכל כפי אשר תחול עליהם ההשפעה העליונית.]
רק אחרי שסיפר משה רבינו על ההצלה, איך ביטל את גזירת הכלייה מן העם ומאהרן על ידי תחנוניו וצומו שנמשכו ארבעים יום, הוא חוזר על הראשונות ומספר איך השמיד את החטא תמורת החוטאים. פסוק כ״א נמשך אל פסוק יז, אבל כיון שבפסוק י״ז סיפר משה רבינו את שיא אסונם של ישראל, המשיך מיד לספר על ההצלה ורק אחרי כן חזר לספר מה שאירע בינתיים. זהו גם הטעם, מפני מה נזכר תוכן תפילתו רק לבסוף.
חטאתכם – מפעל החטא, כמו ישעיהו ל״א:ז׳, עמוס ח׳:י״ד.
טחון – גרונדיום, איוו. 280, גזניוס-קאוטש 113.
היטב – כלומר כשאני מיטיב לכתת. איוו. שם.
היורד מן ההר – דבר זה אינו נזכר בשמות. אבל לעומת זה כאן לא נזכר מה שכתוב בשמות ל״ב:כ׳, שהשקה את המים לבני ישראל. זה היה חלק מפעולות העונשין, ואינו נזכר כאן, כמו שלא נזכרה כאן פעולת העונשין האחרת שנעשתה על ידי בני לוי. רק מעשי⁠־הצלה נזכרים כאן.
ואת חטאתכם וגו׳ – תניא, ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל, מלמד שמשעת עשיה קם ליה בחטא.⁠1 (ע״ז נ״ב.)
ואכת אתו – מלמד שביעור עבודת כוכבים – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים.⁠2 (שם נ״ד.)
1. דייק לומר קם ליה בחטא משום דרק לענין למיקם בחטא הוא משעת עשיה, אבל לענין איסורה בהנאה אינה אסורה עד שתעבד כפי שיתבאר לפנינו בפ׳ תבא בפסוק ושם בסתר.
2. והיינו רק לים שספינות עוברות בו צריך כתיתה דיש חשש שמא ימצאוה הנוסעים אבל לים המלח שאין ספינות עוברות בו א״צ כתיתה, וכ״מ בפסוק זה שאמר ואשליך אותו אל הנחל היורד וגו׳ ולכן היה צריך לכתתו.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושאברבנאלגור אריהמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144