Devarim 9 – דברים ט‏ – Mikraot Gedolot

אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה׳ – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קנ״א, יראים רנ״א, סמ״ק י״ד

לָא תֵּימַר בְּלִבָּךְ בִּדְיִתְבַּר יְיָ אֱלָהָךְ יָתְהוֹן מִן קֳדָמָךְ לְמֵימַר בְּזָכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יָת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָּא הָאִלֵּין יְיָ מְתָרֵיךְ לְהוֹן מִן קֳדָמָךְ.

You shalt not (therefore) speak in your heart when the Lord your God has broken them before you, saying: For the sake of my righteousness has the Lord brought me in to inherit this land; but for the wickedness of these nations the Lord drives them out before you.

לא תאמרון בלבביכון בזמנה די ישיצי מימרה די״י אלהכון יתהון מן קדמיכון למימר בזכוותן אעיל יתן ממרה למירת^א ית ארעא הדה ובחוביהון^ב דאומייה האליין מימרה די״י^ג טרד יתהון מן קדמיכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובחוביהון״) גם נוסח חילופי: ״ובחובי״.

ג. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מטרוד״.

לא תימרון בליבכון כד ידחי י״י אלקכון יתהון מן קדמיכון למימר בזכותי אעלני י״י למירת ית ארעא הדא ובחובי עממיא האילין י״י מתרכהון מן קדמיכון.

Speak not in your heart when the Lord your God hath driven them away from before you, saying, For the sake of my righteousness hath the Lord brought me in to inherit this land; for on account of the sins of these people the Lord driveth them out before you.

וַלַא תַּקֻל פִי נַפסִךַּ אִדַ׳א דַפַעַהֻם אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מִן בַּיְןִ יַדַיְךַּ אִד׳ בִּצַלַאחִי אַדכַ׳לַנִי אַללָּהֻ לִאַחֻוזַ הַדַ׳א אַלּבַּלַדַ וַבִּטֻ׳לםִ אֻולַאִךַּ אַלּאַמַם אַללָּהֻ קַארִצַ׳הֻם מִן בַּיְןִ יַדַיְךַּ

ולא-תאמר בנפשך, באם הסגיר אותם ה׳ אלהיך, בין-ידיך, כי מפני שאני צדיק, הכניסני ה׳ בכדי לקבל את הארץ הזאת לאחזתי, ומפני חמסנות האמות האלו׳ ה׳ מאביד אותם מבין-ידיך.

אל תאמר בלבבך – צדקתי ורשעת הגוים גרמו.

אל תאמר בלבבך SAY NOT IN YOUR HEART – "My righteousness and the wickedness of these nations brought it about that I possess the land;

פס׳: אל תאמר בלבבך בהדוף ה׳ – והלא רשעים היו שנאמר כי ברשעת הגוים האלה אלא לגבי צדקתכם לא היו רשעים כלומר אין צדקותיך שוה לחייב את אלו לגרשם מפניך. לכך נאמר אל תאמר בלבבך אבל רשעים היו לפני הקב״ה שנא׳ כי ברשעת הגוים האלה. למען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך. כפי הצדקה הרי אלו רשעים. אבל כפי מעשיך לא היו אלה רשעים שיגורשו מלפניך על שום מעשיך ומעשיהם לא גורשו אלא למען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך:

אל תאמר בלבבך – כשיהדוף י״י אלהיך אותם מלפניך, שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת: אילו האומות נתחייבו ברשעתם להתגרש מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת, כי^א בצדקתי הביאני י״י – יותר משאר אומות, הואיל כי ברשעת הגוים האלה י״י מורישם.

א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ חסרה מלת: כי.

אל תאמר בלבבך DO NOT SAY TO YOURSELVES: When God thrusts¹ them [i.e., the inhabitants of Canaan] from your path, [do not then say]:

Two things have caused me to inherit this land. (1) These nations, through their wickedness, deserved to be expelled from the land. And (2) the reason that I, more than any other nation, deserve it, is that “It is because of my virtue that God brought me,” more than any other nation, [to inherit the land], now that “the LORD is dispossessing the inhabitants of the land because of their wickedness.”

1. Rashbam paraphrases the phrase בהדוף ה'‏ as כשיהדוף ה'‏. Perhaps he does this in order to make it very clear that the prefix ב is used in two different ways in this verse: in the word בהדוף it means “when,” and in the words בצדקתי and ברשעת it means “because of.”

אל תאמר בלבבך – פירש״י אל תאמר צדקתי ורשעת הגוים גרמה לי כי לא צדקתך גרם לך רק רשעת הגוים לבד גרם. וכתב הרמב״ן ואיננו נכון. ופי׳ הוא לא תחשוב כי עשה עמך כל זה בצדקתך כי לא עשה כן רק ברשעת הגוים האלה והנה נתן טעם באבדון הגוים האלה ברשעם ולא נתן טעם ברשת ישראל את הארץ על כן חזר וביאר:

אל תאמר בלבבך, "do not say, even in your heart, etc.⁠" Rashi says that the meaning of the verse is that you may be tempted when you observe how God puts all these people to flight before you to credit your success to a combination of your righteousness and their wickedness. Moses warns you not to credit anything to your righteousness, but that only their wickedness caused them to lose their land. Nachmanides does not agree with this interpretation, i.e. that the Israelites' righteousness did not have any bearing on their success. Moses is telling the people that whether righteous in deed, or even righteous in their hearts, this could not have been a reason for God to dispossess another nation of their heritage. It was only their wickedness that is due to their suffering the fate that will unfold in another few weeks after Moses' death. He underlines,

הביאני – ד׳ במסורה בצדקתי הביאני ה׳. במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל. הביאני אל בית היין. הביאני המלך חדריו. זהו שדרשו חז״ל שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וזהו במראות אלהים הביאני שכלם היו נביאים וזכו למראה וכן במתן תורה הביאני אל בית היין פי׳ לפני הר סיני ונתן לי התורה שנדרשת בשבעים פנים הביאני חדריו והראני השמים ושמי השמים.

אל תאמר בלבבך בהדוף י״י אלהיך וגו׳ – ביאר לך כי לא בצדקתך ירשו הארץ אך ברשעת הגוים ההם כי לולי רשעתם לא ענשם השם יתעלה בזה העונש כי מעשה ידיו כלם ולזה אמר לאברהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה ולפי שלא תספיק זאת הסבה לבד בהורשת הארץ לישראל ביאר שזה הטוב היה לישראל מצד ברית השם יתעלה עם האבות לא בצדקת ישראל לבדה כי לא היתה עדין באופן שתספיק בכמו זאת ההשגחה הנפלאה והנה היה התועלת בזה אולי אם יחשבו ישראל כי צדקתם היתה סב בירושת הארץ עם רשעת הגוים ההם הנה בראותם כי כל הגוים עובדי עבודה זרה לא ייראו אם יעשו כמעשיהם שיורשו מן הארץ כי אינם צדיקים מהם בדרך שיתן להם השם יתעלה הארץ בצדקתם אך עתה שידעו כי רשעת הגוים היתה הסבה בזה ולא היתה הארץ לישראל כי אם מצד ההשגחה הפרטית אשר היה דבוקה באבות יש לירוא שברשעתם תאבד הארץ מהם על ידי שאר הגוים כשתהיה להם מצד ההשגחה הכללית.

ואם תאמר אם כן נתבאר שהיה זכותי גדול אשר למעני עשה והרי זה כח יפה מהראשון אל תאמר בלבבך בהדוף י״י אות׳ מלפניך לאמר בצדקתי הביאני י״י לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה י״י מורישם מפניך.

אל תאמר בלבבך צדקתי ורשע׳ הגוים גרמו לא בצדקתך אתה בא לרש׳ כי ברשע׳ הגוי׳ הרי כי משמש בלשון אלא. פי׳ לא יקשה עליך ממה שכתב תחלה אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני י״י לרשת וברשעת הגוים האלה דמשמע דלא צדקתך ולא רשעת הגוים גרמו לרשת ואח״כ כתב לא בצדקתך אלא ברשעת הגוים האלה כי אין פי׳ אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאנו י״י וברשעת הגוים האלה לא זה ולא זה אלא הכי פירושא אל תאמר בלבבך ששניהן יחד גרמו אלא רשעת הגוי׳ לבד ההוא שגרמה ולא צדקתך ומה שכתב לא מרובכם מכל העמי׳ חשק י״י בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים אלא מאהבת י״י אתכם ומשמרו את השבעה ולא תפול אהבת השם אלא על שומרי מצותיו כבר פירש הרמב״ן ז״ל ששם ידבר עם ישראל בכללם וכאן יוכיח הדור שהיו ממרים את י״י. ומה שטען ואמר ואיננו נכון וכוונתו בזה מפני שאין צדקתם ורשעת הגוים סבה לדבר אחד עד שיאמר אל תאמר ששניהם גרמו שהרי כתיב אל תאמר בצדקתי הביאני לרשת וברשעת הגוים מורישם דמשמע שצדקת׳ סבה לרשת ולא להוריש ורשע׳ הגוים סבה להוריש ולא לרשת אינה טענה מפני שרש״י ז״ל לא אמר אל תאמר צדקתי ורשעת הגוים יחד גרמו לרשת או להוריש עד שיטעון שאין שניהם יחד סבה לרשת או להוריש ואיך יעלה על הדעת שיהיו שניהם סבה כי רש״י ז״ל לא אמר רק אל תאמר שניהם גרמו ויהיה פירושו על הכבוש שלא גרמו הכבוש שניהם יחד רק ישראל מצד צדקתם זכו לרשת והגוים מצד רשעתם נתחייבו להתגרש ופירושו לא בצדקתך זכית לירש אלא ברשעת הגוים נתחייבו הגרוש משם ונשאר המקו׳ הפקר וכל הקוד׳ בו זכה ומאחר שאתם הקודמי׳ זכית׳ בו:

אבל אני חושש שמא תאמר בלבך בהדוף ה׳ אלהיך אותם מלפניך ר״ל שהמה אבדו את הארץ ואתה תירשנה שהתחברו בזה ב׳ סבות. סבה אחת לאבדם הם את הארץ והוא ברשעתם. וסבה הב׳ לשאתם תירשוה ולא אומה אחרת והוא בצדקתך וזהו אמרו בצדקתי הביאני ה׳ לבוא לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה׳ מורישם מפניך כי כן דרך בני אדם ליחס הצלחותיהם לעצמם בצד מן הצדדים אם בגבורה ואם בכח מן ההשתדלות וכאשר יראו שהדברים נשגבים מכחם ייחסום לעצמם לזכותם ולצדקתם. והזהיר משה אותם שלא יאמרו כן ר״ל בצדקתי הביאני ה׳ וברשעתם ה׳ מורישם מפניך לפי שאין מאמרם זה אמתי בכללו והוא אמרו לא בצדקתך הנה במה שאמרת צדקת מצד וכזבת מצד. הנה צדקת במה שאמרת שהעמים אבדו הארץ ברשעתם כי כן הוא באמת.

אל-תאמר בלבבך בהדף – כשתראה שתנצחם שלא כמנהג העולם, ותכיר שהוא פועל אלהי,

אל תטעה לומר: בצדקתי הביאני... לרשת – וכדי שאירש הארץ מהרה בזכותי, הדף אותם מהרה.

וברשעת הגוים האלה ה׳ מורישם מפניך – והנה הסבה שהוא נלחם היא ברשעתם, לא כדי שתירש אתה מהרה.

אל תאמר בלבבך בהדוף, when you see that you enjoy victory against all odds, so that you realise this victory has to be credited to your enjoying a heavenly assist, do not commit a terrible error.

בצדקתי הביאני...לרשת, that God did all this on account of your being a model of righteousness, and that furthermore the speed with which all this occurred was on account of

ברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך, that the Lord dispossessed them on account of their wickedness, because He wanted His retribution against these people to be orchestrated by your destroying them. This would be the very opposite of what David prayed for when he thought God was punishing him. He prayed that the judgment should not be executed by man but that he preferred to be punished by G;d directly, not by one of His surrogates, especially one of his peers. (Samuel II 24,14)

לא בצדקתך אל תאמר בלבבך צדקתך ורשעת הגוים גרמו וכו׳. פירוש, הא דכתיב ״לא בצדקתך וברשעת הגוים״, ולבסוף כתיב (ראו פסוק ה) ״כי אם ברשעת הגוים״, אלא כך פירושו, לא בצדקתך ורשעת הגוים יחד, אלא רשעת הגוים [לבדה], כדמסיק (כ״ה ברא״ם). וקשיא על פירושו, דהא צדקת ישראל ענין בפני עצמו, דהוא גורם לירושה שיהיו ישראל יורשים הארץ, ורשעת הגוים סבה שיהיה מוריש אותם, ואם כן איך יאמר ״לא בצדקתך וברשעת הגוים כי אם רשעת הגוים״, דמשמע רשעת הגוים הוא סיבה לירושה, שהרי הכתוב אמר לא בצדקתך ורשעת הגוים יחד גרמו, כי אם ברשעת הגוים. וזה לא יתכן, כי הכתוב נותן לכל אחד ואחד ענין בפני עצמו; כי אצל ״בצדקתך״ כתב (פסוק ה) ״לא בצדקתך אתה בא לרשת״, ואצל רשעת הגוים כתב (שם) ״וברשעת הגוים מורישם״. וכך הוי לפרש, לא בצדקתך אתה יורש וברשעת הגוים מורישם, אלא ברשעת הגוים אתה מוריש, ולמען הקים השבועה אתה יורש, וכך הוי ליה לפרש לקרא. ומדכתב רש״י ׳לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים׳, משמע דרשעת הגוים גם כן סבה לירושה
:ויש לומר, דודאי קרא איירי בגרמת הביאה, אף על גב דכתיב ״לא בצדקתך אתה בא לרשת וברשעת הגוים אתה מוריש״, כך פירושו, לא היה גרמת ביאתכם לארץ שבשביל צדקתכם אתם באים לרשת ובשביל רשעת הגוים אתה מורישם, אלא גרמת ביאת הארץ – רשעת הגוים ושבועת האבות, רשעת הגוים להורישם ושבועת האבות לרשת. ומה שדחקיה לזה לכלול יחד צדקת ישראל ורשעת הגוים, כדי שלא יקשה לך, למה הוצרך כלל להזכיר רשעת הגוים, דהוי ליה לומר ׳לא בצדקתך אתה בא לרשת אלא למען הקים השבועה׳, אלא שבא להזכיר כל גרמת הביאה, ולפיכך אמר לא היה גרמת הביאה צדקתך ורשעת הגוים וכו׳:

וברשעת: אין מאריך בוי״ו.⁠^א [וּבְרִשְׁעַת֙].

א. ההערות לפסוקים ד-כח בפרקנו: וכן לפרק י פסוק ח ופסוק ב: נמצאים בכ״י א לאחר ׳שמר ושמעת׳ (יב כח = א, דף 220 ע״א).

צדקתי ורשעת הגוים גרמו. רצ״ל דברישא דקרא כתיב אל תאמר בלבבך וגו׳ בצדקתי הביאני וברשעת הגוים וגו׳, דמשמע דלא צדקתם ולא רשעת הגוים גרמו לרשת, ואח״כ כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים האלה וגו׳. לכך פירש דה״פ רישא של קרא אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמו, ר״ל דשניהם גרמו, אלא רשעת הגוים לבד גרמה להתגרש, ונשאר המקום הפקר, וכל הקודם זכה בו ואתם הקודמים זכיתם בו. ומה שאמר (לעיל ז׳:ח׳) מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבועה, ולא תפול אהבת השם אלא על שומרי מצותיו, כבר פי׳ הרמב״ן ששם מדבר עם ישראל בכללן, וכאן מוכיח הדור שהיו ממרים את ה׳:

My righteousness and the wickedness of the nations was the cause. Rashi is answering the question: In the beginning of the verse it is written, "Do not think ... Because of my righteousness and because of the wickedness of these nations, etc.,⁠" which implies that neither of these reasons caused the Jewish People to inherit. Yet afterwards it is written, "Not because of your righteousness ... rather because of the wickedness of these nations, etc.⁠"! Therefore, Rashi explains the verse as follows: The beginning of the verse, "Do not think ... Because of my righteousness and because of the wickedness of these nations was the cause,⁠" means not to think that both reasons were the cause. "Rather the wickedness of these nations,⁠" alone, caused them to be expelled. Then the land was abandoned, and the first to come could take possession of it. Since you are the first to come, you could take possession of it. [You might ask:] the verse above says, "Rather, out of Adonoy's love for you and out of His keeping the oath (7:8),⁠" and Adonoy's love only applies to those who keep his commandments [therefore they should deserve to inherit the land in their own right]! Ramban has already explained [the answer]: The verse above refers to the Jewish People in general [throughout history], but here he is rebuking the generation that rebelled against Hashem.

אל תאמר וגו׳ – קשה בשלמא מה שצוה בבל יאמרו בצדקתם מצינו שסתרו בדבריו אלא מאמר וברשעת הרי גם הוא מסכים והולך כאומר בסמוך כי ברשעת וגו׳ ואם כן למה יצוה להם בבל תאמר. ואולי שחש שיחשבו שלא אסר להם מאמר בצדקתי אלא כשלא יגמרו אומ׳ וברשעת אבל כשיאמרו גם כן וברשעת וגו׳ אין איסור הגם שיאמרו בצדקתי, תלמוד לומר אל תאמר בצדקתי הגם שתגמרו אומר וברשעת וגו׳.

אל תאמר בלבבו, "Do not say in your heart, etc.⁠" We can appreciate that the Israelites were not to credit their own righteousness as the reason they dispossessed the inhabitants of the land of Canaan and therefore Moses had to warn them not to do so. However, why were they not to credit their possession of the land to the sins of the Canaanites when the Torah itself gives this as the reason in verse 5? Perhaps Moses was afraid that the Israelites would think that they were only forbidden to take exclusive credit for conquering the land by ascribing it to their righteousness. However, as long as they would acknowledge that both their own righteousness coupled with the wickedness of the local inhabitants had led to those inhabitants being expelled or killed, this would be acceptable, Moses said that no thought of their own righteousness was acceptable under any circumstances.

אל תאמר בלבבך – הנה כבר הבאתיך להודות כי רק בה׳ תעשה חיל ולא מכח עצמך, אולם אני מתיירא עתה שמא תחשוב אמת כי ה׳ הוא העובר לפני, אבל זהו חלף צדקתי ויושר לבבי, כי אני זכיתי לנפלאות האלה:

וברשעת הגוים האלה – אינו מחובר בטעם עם בצדקתי הביאני, כי הם דברי העם שאולי יאמרו כן, אבל אלה דברי משה, כמו שיעיד מלת מפניך שהוא לנוכח ישראל, וכך אמר להם משה, אני מתיירא שתאמרו בצדקתי הביאני ה׳ לרשת את הארץ הזאת, ותבקשו למצוא ראיה לאמתת דבריכם מרשעת הגוים, כי תדינו גזירה שווה לאמר, כמו שהגוים האלה שנתחייבו כלייה אינו אלא בעבור רשעתם, כן אני שאנחול את ארצם אינו אלא בעבור צדקתי, ואם תחשוב כך אפשר שירום לבבך, ומתוך כך תשכח את ה׳ אלהיך:

וברשעת הגוים האלה – הנכון כדעת רמבמ״ן {ביאור דברים ט׳:ה׳}, לא כרש״י ורשב״ם, שאם כן מִפָנַי היה לו לומר. והנה וי״ו וברשעת ענינה התנגדות (quum, mentre, tandis que) ודוגמתה (למטה פסוק כ״ט) והם עמך ונחלתך, וכן מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי (בראשית כ״ו:כ״ז), למה תקראנה לי נעמי וה׳ ענה בי (רות א׳:כ״א), איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי (שופטים ט״ז:ט״ו), {מה תתן לי ואני הולך ערירי (בראשית ט״ו:ב׳), וכן בראשית י״ח:י״ג וכו׳,}^א מה לך לספר חקי וגו׳ ואתה שנאת מוסר (תהלים נ׳:ט״ז-י״ז).

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.

בהדף – ״הדף״: לדחוף (עיין במדבר לה, כ,כב); ״הדף מ⁠־״ לדחוף מעליו (עיין ישעיהו כב, יט).

בצדקתי – כאן ובפסוק הבא, ״צדקה״ היא הניגוד הגמור ל״רשעה״. ״צדקה״ היא נאמנות למצוות ה׳. הפירוש המילולי של ״רשעה״ הוא פעולה בשרירות לב, מרי, פריקת עול המצווה. ״רשע״ קרוב ל״רשה״, ״רשא״ (השווה פירוש, שמות כג, א).

אל תאמר בלבבך – ר״ל אחר שיהדוף ה׳ את העמים, ואתה תירש את הארץ תחתם, תאמר שמה שהדף אותם הוא ע״י רשעתם, ומה שאתה היורש את הארץ ולא אחר, הסבה לזה הוא צדקתך:

אל תאמר בלבבך וגו׳: הזהיר הרבה להוציא מלבבם שתי טעויות: הטעות הראשונה, שלא יהיו בטוחים בעצמם שלא יהיו נכשלים בעבודה זרה, והיא אזהרת חז״ל (אבות ב,ד) ׳אל תאמין בעצמך עד יום מותך׳, דהאמנה בעצמו גורם שלא להיות נזהר בדברים הקרובים להיכשל ולבא לידי עבירה, וזה באמת אסור כדאיתא במסכת עבודה זרה (יז, א-ב) ׳ניזיל אפיתחא דעבודה זרה דנכיס יצריה׳¹. (והא דקאמר חבריה ׳ניזיל אפיתחא דבי זונות וניכפיה ליצרין ונקבל אגרא׳, אינו אלא משום שהיו עוסקין בתורה, כמבואר שם², וכמו שכתבתי לעיל (דברים ג,כו) לענין שישבו בגיא מול בית פעור. וגם אך ההכרח הביא לידי כך³ כדי לעבור מעבודה זרה שיש אזהרה ״אל תקרב וגו׳⁠ ⁠⁠״⁴, אבל בלא זה ודאי אסור לבטוח על עצמו ולהתקרב לדברים שמביאים לידי עבירה). הטעות השנית: שלא יהיו בטוחים בהקב״ה שלא יחרב וישום את ארץ ישראל בשום אופן אפילו יעבדו עבודה זרה שהרי⁵ הוא יתברך חפץ מאד בישוב ארץ ישראל.

על זה אמר⁶ ״בצדקתי הביאני ה׳⁠ ⁠⁠״, והוא בטוח בי שלא אחטא, א״כ גם אני יכול לבטוח בזה. ״וברשעת⁷ הגוים האלה ה׳ מורישם מפניך״⁸ – כל כך גבר חפץ ה׳ בישוב ארץ ישראל, עד שבכל רשעת הגוים שהיתה גם עד כה, לא הוריש אותם ולהניח ארץ ישראל שממה, אלא ״מפניך״ – שמצא אותך זכאי וצדיק, אבל⁹ אם גם אתה תחטא בעבודת כוכבים, הלא לא תימצא אומה אחרת טובה ממך, ולהניח את ארץ ישראל שממה זה אי אפשר כמו שלא הוריש את ז׳ אומות עד כה.

1. ר׳ חנינא ור׳ יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי, חד פצי (פתוח) אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות. אמר ליה חד לחבריה, ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה (רש״י: יצרא דעכו״ם נשחט ע״י אנשי כנסת הגדולה. כלומר, ניזיל בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות, שלא ישלוט בנו יצר הרע), אמר ליה אידך, ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא.

2. כי מטו התם חזינהו לזונות איתכניעו מקמייהו (רש״י: נכנסו מפניהם לקובתן), אמר ליה מנא לך הא (רש״י: דסמכת אנפשך למיתי הכא, ולא מסתפית מיצר הרע), אמר ליה ״מזימה תשמור עליך, תבונה תנצרכה״ (משלי ב,יא)... תורה תנצרכה.

3. שר׳ חנינא ור׳ יונתן הלכו בשביל שפיתחו לבית זונות.

4. ע״פ דברי התוספות שם, וז״ל בד״ה ניזיל אפיתחא דבי זונות: מכאן יש ללמוד, שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיוכל, משום דכתיב ״אל תקרב אל פתח ביתה״ ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים, שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות.

5. ובטחון זה שלהם יסתמך על כך שהוא יתברך...

6. כנגד הטעות הראשונה – ״אל תאמר בלבבך״...

7. וכנגד הטעות השניה.

8. מחשבתך תהיה...

9. המשך מחשבתך תהיה...

וברשעת הגוים וגו׳. לדעת רמבמ״ן אין פירושו כדעת רש״י זה וזה גורם, רק וברשעת כמו והם עמך ונחלתך כלומר ונהפוך הוא כי ברשעת וגו׳, ובאמת שאם כדעת רש״י היל״ל מורישם מפני ולא מפניך אלא שאם כדברי רמבמ״ן מה צורך להוסיף אח״כ לא בצדקתך וגו׳ כי אם ברשעת, וטוב לסבול הקושי הראשון שהרי כמוהו מצינו פסוקים רבים.

אל תאמר בלבבך – ח׳:י״ז, ז׳:י״ז.

בהדוף – ו׳:י״ט.

בתרגום השבעים המקורי חסר החלק השני, ״וברשעת... מפניך״. קל להבין שהשמיטוהו מפני שראו בזה סתירה לפסוק ה. רוב המפרשים והמתרגמים הבינו את הפסוק, כאילו היה מקדים מה שנאמר בפסוק ה, כלומר ״והלא ברשעת הגויים האלה ה׳ מורישם מפניך״.

מבקרי המקרא רואים בפיסקא זו הגהה מאוחרת. אבל אין להסביר כלל מה היתה כוונת ה״הגהה״ הזאת, האומרת אותו הדבר שנאמר כבר בפסוק ה; ואם נייחס אותה ל״אל תאמר״, היא סותרת את הפסוק ה.

אבל הפירוש הנכון הוא פירוש רש״י ורשב״ם. הכתוב אומר: אל תחשוב שמשני טעמים זכית לרשת את הארץ, גם בצדקתך וגם ברשעת הגוים, לא כן, אלא רשעת הגוים היא הסיבה הראשית שהביאה לידי גירושם, ומה שזכית אתה דווקא לקבל את ירושת המגורשים הללו, אין זה אלא הודות לשבועת האבות. היה הכרח להוסיף בפסוק ד׳ ״וברשעת וגו׳⁠ ⁠⁠״, שהרי לא יתכן שישראל יעלו על דעתם שה׳ ישמיד גוים שלא חטאו רק בזכות צדקתם של ישראל. אם כן, על כל פנים, השמדת העמים היא תוצאה של רשעתם. רק יתכן שישראל יעלו על דעתם שצדקתם היא הסיבה לכך שהם זכו לקבל את ירושת העמים ההם (הביאני ה׳ לרשת).

אמנם צריך ביאור, מפני מה כתוב ״מפניך״ ולא ״מפני״ (כמו הביאני, מדבר בעד עצמו). אולם כיון שהפסקא ״וברשעת וגו׳⁠ ⁠⁠״ מובנת מאליה (מפני שמשפטי ה׳ הם בצדק, אינה נזכרת אלא כמשפט⁠־נשוא בלתי⁠־ישר); כלומר: הלא גם אתה בעצמך תאמר, שברשעת הגוים הם מגורשים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון