×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָ֥סְע֛וּא מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי⁠־יַעֲקָ֖ן מוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
The Children of Israel traveled from Beeroth Bene Jaakan to Moserah. There Aaron died, and there he was buried; and Eleazar his son served in the priest's office in his place.
א. נָ֥סְע֛וּ =ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל=נָֽסְע֛וּ (געיה ותביר), וכמו כן בדפוסים וקורן
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״בהואיל משהתורה תמימהעודהכל
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְטַלוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן לְמוֹסֵרָה תַּמָּן מִית אַהֲרוֹן וְאִתְקְבַר תַּמָּן וְשַׁמֵּישׁ אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
And the children of Israel went forward from Bearith of the Beni Jaakan to Moserah; there Aharon died, and was buried there, and Elazar his son has ministered in his stead.
ובני ישראל נטלו מן ברייהא דיעקן למוסרה תמן אתכנשב אהרן ואתקבר תמן ושמש אלעזר בריה בכהונתה רבתה מן בתריה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ברייה״) גם נוסח חילופי: ״באירוותה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתכנש״) גם נוסח חילופי: ״ית׳⁠ ⁠⁠״.
ובני ישראל נטלו מן כופרני בירי בני יעקן למוסרה תמן אגח עימהון עמלק כד מלך בערד דשמע דמית אהרן ואסתלקו ענני יקרא ומדעקת על ישראל על קרבא ההוא בעו למתוב למצרים והדרי שית מטלין רדפו בני לוי בתריהון וקטלו מינהון תמני גניסן והדרו לאחוריהון אף מבני לוי אתקטלו ארבע גניסן אמרו דין לדין מאן גרם לנא קטולא הדא אלא על דאתרשלנא במספדא דאהרן חסידא וקבעו תמן מספדא כל בני ישראל כאילו תמן מית אהרן ואתקבר תמן ובכן שמיש אלעזר בריה באתרוי.
And the children of Israel journeyed from the villages of the wells of the Beni Jahakan to Mosera.⁠a There Amalek, who reigned in Arad, and who had heard that Aharon was dead, and that the Cloud of Glory had gone up, (came and) fought with them. And those of Israel who were distressed by that war sought to go back into Mizraim, and returned (towards it) six journeys; (but) the sons of Levi followed after them, and slew eight families of them, and the remainder returned. Of the sons of Levi also four families were slain. And they said one to another, What hath been the cause of this slaughter? Because we have been remiss in the mourning for Aharon the Saint. Therefore all the children of Israel observed there a mourning for Aharon's death; and there was he buried, and Elazar his son ministered. in his stead.
a. Compare the Samaritan Text.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה – (כָּתוּב בְּרֶמֶז רנ״ד).
לַעֲמֹד לִפְנֵי ה׳ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ – מַה מְּשָׁרֵת בַעֲמִידָה אַף מְבָרֵךְ בַּעֲמִידָה. וּמְשָׁרֵת גּוּפֵיהּ מִנָּלַן. דִּכְתִיב (להלן י״ח:ה׳) ״לַעֲמֹד לְשָׁרֵת״.
מַה כֹּהֵן מְשָׁרֵת מֻתָּר בְּחַרְצָן אַף כֹּהֵן מְבָרֵךְ מֻתָּר בְּחַרְצָן (כָּתוּב בְּבִרְכַּת כֹהַנִים).
וַלַמַּא שַׁפַעַנִי פִי אהַרֻוןַ אַקַאםַ אִלַי׳ אַן רַחַלַ בַּנֻו יִסרַאאִיל מִן בִּאִרֻותּ בַּנִי יַעַקַאןַ אִלַי׳ מֻוסִרַה תַּ׳םַ מַאתַּ אהַרֻוןֻ וַדֻפִןַ תַּ׳ם וַאַםַ אִלעַאזַארֻ אבּנֻהֻ מַכַּאנַהֻ
וכאשר קבל את עתירתי בנוגע לאהרן, אזי הוא התקים עד-שנסעו בני ישראל מן בארות בני יעקן אל מוסרות1, שמה מת אהרן ונטמן שמה2, וכהן אלעזר בנו במקומו.
1. (המסע הזה אינו כלול במסעות בני ישראל, ככתוב במדבר לג, אלא שחזרו אחורה מן הור ההר אשר בקצה ארץ אדום, דרך מדבר צן היא קדש אשר שם מתה מרים הנביאה, ודרך עציון גבר ודרך עברונה, ודרך יטבתה, ודרך חור הגדגד, ודרך בני יעקן עד מוסרה)
2. (בהר ההר)
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה – מה עניין זה לכאן? ועוד: וכי מבארות בני יעקן למוסרה נסעו,⁠א והלא ממוסירותב באו לבני יעקן, שנאמר: ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן וגו׳ (במדבר ל״ג:ל״א). ועוד: שם מת אהרן – והלא בהר ההר מת? וצאג וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרות להר ההר. אלא אף זה מן התוכיחה: עוד עשיתם את זאת, כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם מן מלחמת מלך ערד ונתתם לבד לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכםה שמונה מסעות עד בני יעקן, ומשם למוסירה, שם נלחמו לכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״נסעו למוסרה״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ממוסרה״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י ליידן 1, דפוס רומא: ״צא״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״ראש״.
ה. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״לאחוריהם״.
ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה AND THE CHILDREN OF ISRAEL JOURNEYED FROM BEEROTH OF THE CHILDREN OF JAAKAN TO MOSERA – What has this matter to do with what has been related here? Further: Did they indeed journey from Beeroth of the children of Jaakan to Mosera; did they not come from Mosera to Beeroth of the children of Jaakan, as it is said, "And they journeyed from Moseroth, [and they encamped in Bene Jaakan]" (Bemidbar 33:31)? And further: it states here, "There (at Mosera) did Aharon die". But did he not die at Mount Hor? Go and count and you will find that there are eight stations from Mosera to Mount Hor! – But really this also is part of the reproof offered by Moshe. In effect he said, "This, also, you did: when Aharon died on Mount Hor at the end of forty years and the clouds of Divine Glory departed, you feared war with the king of Arad and you appointed a leader that you might return to Egypt, and you turned backwards eight stages unto Bene Jaakan and hence to Mosera. There the sons of Levi fought with you, and they slew some of you, and you some of them, until they forced you back on the road along which you had retreated.
ויקבר שם – והלא בהר ההר מת אהרן אלא מלמד שחזרו לאחוריהן שמנה מסעות. ויש אומרים מסעות הללו היו קרובות זו לזו וכולן תחת ההר היו לפיכך אמר הכתוב שם מת אהרן.
ויכהן אלעזר בנו תחתיו – ממלא מקום אבותיו וכן הוא אומר (שם מה) תחת אבותיך יהיו בניך:
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן וגו׳ – וכי תאמרו אלי:⁠א אתה אומר: ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא (דברים ט׳:כ׳), בתחלת הארבעים, והלא אנו יודעים שאהרן מת, ואם כן מה הועילה תפלתך?
אמר להם משה: לא בתחלת הארבעים מת במעשה העגל, אלא בסוף הארבעים מת בהר ההר. באותו זמן כשנסעו מבארת בני יעקן, שבאו שם ממוסרות,⁠ב כדכתיב במסעות: ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן (במדבר ל״ג:ל״א), והלכו משם עד הר ההר.
שם מת אהרן – ולא במעשה העגל,
ויכהן אלעזר בנו תחתיו – שלבש שם בגדי אביו, ודרך גדולה וכבוד מת שם על פי י״י (במדבר ל״ג:ל״ח).
זהו דרך פשוטו, שהרי אין כתובג כאן: ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן ״ויחנו״ במוסרה, כענין שפירשתי אצל מקברות התאוה נסעוד העם חצרות (רשב״ם במדבר י״א:ל״ה) דלאה כתב ויחנו בחצרות.
אף כאןו ובני ישראל {נסעו}ז מבארות בני יעקן שאצל מוסרה. או כלך לדרך זו, מבארות בני יעקן כשבאו ממוסרה.
ורבותינו דרשו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:כ״ב) משינוי המקראות מה שדרשו.
א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: לי.
ב. כך נוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח ב׳: במוסרה.
ג. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ חסרה מלת: כתוב.
ד. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). המלים ״מבארות... נסעו״ הושמטו ע״י הדומות בנוסח א׳.
ה. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: ולא.
ו. המלים ״אף כאן״ מופיעות רק בנוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), ולא בנוסח א׳.
ז. כך השלים רוזין מהפסוק. לפי עדותו, המלה חסרה בשתי הנוסחאות בכ״ ברסלאו.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן THE ISRAELITES TRAVELED FROM BEEROTH-BENE-JAAKAN [MOSERAH]: [Moses is saying here:] “Should you say to me, ‘You [Moses] told us that you (9:20) “prayed also for Aaron at that time,” i.e., at the beginning of the forty years [of wandering in the wilderness, right after the sin of the golden calf]. What good was your prayer? We know that Aaron died despite your prayer.’”
Moses then answered them [by mentioning here the precise chronology of events,⁠1 and saying:] “Aaron did not die [then] in the beginning of the forty years after the incident of the golden calf. Rather he died at the end of those forty years at Mount Hor, at the same time that they traveled from Beeroth-bene-jaakan, which they reached after they left Moseroth.”2 For it is written in the [list of Israelites’] travels [in Numbers 33:31] that “they traveled from Moseroth and encamped at Bene-jaakan.” And they continued from there to Mount Hor (where Aaron actually died).
שם מת אהרן THERE AARON DIED: [The text emphasizes that he died there, in order to make it clear that it was] not after the incident of the golden calf.
ויכהן אלעזר בנו תחתיו HIS SON ELEAZAR BECAME PRIEST IN HIS STEAD: He put on his father’s priestly garments there (Numbers 20:28). In other words, Aaron died there “at the command of the LORD”3 in an honorable way, the death of a prominent person.⁠4
This is the explanation that follows the plain meaning of Scripture.⁠5 [I offer this explanation, that מבארות בני יעקן מוסרה need not mean from Beeroth-bene-jaakan to Moserah,] because the text is not written [in the standard style] “the Israelites traveled from Beeroth-bene-jaakan and they encamped (ויחנו) at Moserah.” I explained this same principle concerning the verse (Numbers 11:35), “The people traveled from Kibroth-hattaavah to Hazeroth,” where it does not say “and they encamped at Hazeroth.”
Here also, the phrase מבארות בני יעקן מוסרה means “the Israelites traveled from Beeroth-bene-jaakan, which is near Moserah.” Or, to try a different approach,⁠6 “they traveled from Beeroth-bene-jaakan, after they had arrived from Moseroth.”
Based on the stylistic variation, the rabbis offered the midrashic solution that they offered.⁠7
1. Rashbam’s comment deals with two anomalies related to this verse: (1) It is not common here in Deuteronomy to list the order of the Israelites’ travels. That was already done at length at the end of Numbers. Why then repeat the information about this specific journey? (2) Aaron’s death has been recorded in the Torah twice already (Numbers 20:26f. and Numbers 33:38). Why record it again and why specifically here? These chapters are describing events that occurred at the beginning of the period of wandering in the wilderness. Aaron, however, died in the fortieth year. See Rashi’s formulation of the problem: “מה ענין זה לכאן – what is the relevance of this matter here?”
Rashbam’s answer is that Moses wants the Israelites to realize that his prayer (mentioned in 9:20) at the time of the golden calf was efficacious. Although Aaron did die before Moses’ final oration, recorded here, he died many years after and many miles away from the events of the golden calf.
Rashbam is pointedly disagreeing with Rashi. Rashi attempts whenever possible to interpret words of Moses’ final oration as chastisements of the Israelites for, as he writes ad 1:1, he sees that as the theme of Deuteronomy. He finds a way to interpret this verse, too, as chastising the Israelites. In his commentary to vs. 7, Rashi offers a midrashic explanation of our verse, explaining (following VR 20:12) that Aaron’s death is mentioned here in chapter 9 in order to teach us that his death was as calamitous as the smashing of the tablets of the Law. Rashbam explains, though, that Aaron’s death has to be repeated specifically here in order to emphasize that Moses did really pray efficaciously on behalf of Aaron, as implied in chapter 9. Like Rashbam, see also Ibn Ezra. See however, NJPSC (p. 105) which argues (following Abarbanel) that the text mentions Aaron’s death here in order to emphasize that “although he was spared at the time, he did not escape punishment for his role in Israel’s idolatry.”
Moderns generally see this passage (vss. 6-7 or perhaps vss. 6-9) as an interpolation from a different source. See e.g. Weinfeld (Anchor, p. 419) and NJPSC, p. 105. See, however, Luzzatto’s discussion of the difficulty of both traditional and modern critical explanations of our passage:
This verse (6) and the following verse are very difficult; we do not know why they are here. Rashbam and Ibn Ezra say that they teach the Israelites that Aaron did not die right away [after the incident of the golden calf]. This explanation accomplishes nothing (זה לא יועיל ולא יציל). The Israelites [at the time of Moses’ oration certainly] knew that Aaron had died just recently. And if Moses was really trying to remind them of that, why mention the various travels of the Israelites? Why not just say that he lived until the fortieth year?
And as to those who suggest that these verses were added later, what have we gained from that explanation? What purpose could there have been to add them here? And if these verses were transposed here by mistake from somewhere else, we cannot know where they were taken from and where their true place is.
2. One of the side problems that Rashbam and Rashi are both trying to solve in this comment is the apparent contradiction between Numbers 33:31 (“they traveled from Moseroth and encamped at Bene-jaakan”) and our verse (“they traveled from Beeroth-bene-jaakan to Moserah”). The two verses describe the Israelites as traveling in opposite directions (on the assumption that Moserah and Moseroth are one and the same place and so are Bene-jaakan and Beeroth-bene-jaakan. Cf. the Torah commentaries of Ibn Ezra and of the Tosafists, who attempt to solve the problem by saying that Moserah is not Moseroth and that Beeroth-bene-jaakan is not Bene-jaakan).
Rashi’s solution (following Mekhilta Va-yassa’ 1, PT Yoma’ 1:1 [38b], and Tanh. Ḥuqqat 18) is that the Israelites actually did reverse directions. Moses mentions this turnabout as part of his chastisement of the people.
Rashbam offers two suggestions (one here and one below in the same comment) of the phrase מבארות בני יעקן מוסרה. Here he suggests that the phrase means, “from Beeroth-bene-jaakan, which they reached after leaving Moserah.” Below he will suggest that it means “from Beeroth-bene-jaakan, which is close to Moserah.” In other words, they left Beeroth-bene-jaakan and went to an unnamed destination, where Aaron died. We know from other texts, Rashbam would argue, that their destination must have been Mount Hor, since we know that Aaron died there (Numbers 20:23f., 33:39 and Deuteronomy 32:50). Cf. Andrew of St. Victor (p. 199) who argues that Mount Hor and Moserah might be two names of the same place.
3. The phrase, “at the command of the LORD” (על פי ה') is used to describe both Aaron’s death (in Numbers 33:38) and Moses’ death (in Deuteronomy 34:5). See Rashi who interprets each of those passages as meaning that the death occurred through a kiss of God. In any case, even without that midrashic approach, dying על פי ה'‏ is seen as dying in an honorable manner, not as a result of God’s anger.
4. Rashbam reiterates that Aaron did not die as a punishment for the sin of the golden calf. The ceremonious manner of his passing, where he passes on the mantle to his son, proves that point.
5. As usual, this phrase signals that Rashbam is taking issue with Rashi. See notes 33 and 34.
See also Rashbam’s lengthy comment to Numbers 11:35 and notes there, especially note 67. There Rashbam explains that when the Israelites travel and the standard biblical style for describing their travels, “They traveled from X and encamped at Y,” is not used, an explanation is called for. He gives a number of examples of midrashic explanations based on this stylistic variation. But both there in Numbers and here in Deuteronomy he offers his own explanation of the variation, an explanation that he considers to be peshaṭ, not midrash.
6. The phrase כלך לדרך זו is not part of Rashbam’s standard vocabulary. In fact, he does not frequently offer interpretive alternatives. The phrase is common talmudic language; see e.g. Pes. 61b.
7. The phrase רבותינו דרשו מה שדרשו is used by Rashi a number of times in his commentary to the Prophets or the Writings. See e.g. ad 1 Sam 1:11 or ad Esth 1:7. (It is difficult to tell whether there is a slight dismissive tone to the comment.) This comment on this verse seems to be the only time that Rashbam uses the phrase. Rashbam is alluding to the explanation cited by Rashi from the midrashic sources listed in note 34 above. See also the discussion in note 37 above.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה – נכנס זה הפסוק במקום הזה, בעבור שאמר: ואתפלל גם בעד אהרן (דברים ט׳:כ׳). ואמר כי לא מת אהרן רק בשנת הארבעים (במדבר ל״ג:ל״ח). והעד שכן פירושו,⁠1 שאמר: בעת ההיא הבדיל י״י את שבט הלוי (דברים י׳:ח׳). וזה היה בהר סיני, כאשר פירשתי בפרשת וידבר (ראב״ע במדבר ג׳:א׳).
וקדמונינו אמרו: כי נסעו לאחור. ומה נעשה במלת: שם מת אהרן ויקבר שם.
ורב יצחק בן גיאת ז״ל פירש: שם – כמו: אז, וכמוהו: משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט:כ״ד). [וראה ביראתו שיצדק דברי הקדמונים ודבריהם נכונים, רק אין אז כמו שם כלל, וזאת לשון נכריה, לא נשמעה בלשונינו. רק מצאנו בשדה יער, מקום לא ישוב.]⁠א
רק לפי דעתי: כי מבארת בני יעקן – איננו בני יעקן (במדבר ל״ג:ל״א), גם מוסרה – איננו מוסרות (במדבר ל״ג:ל״א). רק קדש יקרא בארות בני יעקן. ושם מדבר הר ההר מוסרה,⁠ב ורבים כן. הלא תראה הכתוב אומר: מדבר שור (שמות ט״ו:כ״ב), ופסוק אחר אומר: מדבר איתם (במדבר ל״ג:ח׳).
1. כלומר: שאין כאן סדר כרונולוגי.
א. ״וראה ביראתו... לא ישוב״ מופיע רק בכ״י פריס 177 וכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 176, ברסלאו 53 מופיע במקום זה: ״ואין צורך״.
ב. ״רק קדש... מוסרה״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 177 והושלם מכ״י פריס 176, ברסלאו 53, פרנקפורט 150.
AND THE CHILDREN OF ISRAEL JOURNEYED FROM BEEROTH-BENEJAAKAN TO MOSERAH; THERE AARON DIED. This verse is placed here1 because Moses said, And I prayed for Aaron also the same time (Deut. 9:20).⁠2 Moses indicated that Aaron did not die until the fortieth year (Num. 33:38).⁠3 Moses' statement, At that time the Lord separated the tribe of Levi (v. 8), which took place at Mount Sinai4 as I explained in the Torah portion which opens with And The Lord Spoke (Num. 1:1),⁠5 is proof that this is its meaning.⁠6 The early authorities7 tell us that Israel backtracked.⁠8 However, what shall we do with the clause, there Aaron died, and there he was buried?⁠9 Rabbi Isaac ibn Giat the Spaniard,⁠10 of blessed memory, says that the meaning of sham (there) is then.⁠11 He says that mi-sham (from thence) in misham ro'eh (from thence, from the shepherd) (Gen. 49:24) is similar. There is no need for this interpretation. On the contrary, I believe that Beeroth-benejaakan is not to be identified with Bene-jaakkan; neither is Moserah the same as Moserot (Num. 33:31).⁠12 In reality Kadesh13 is called the wilderness of Beeroth-benejaakan, and the wilderness of Mount Hor is called Moserah.⁠14 There are many such examples.⁠15 Do you not see that Scripture says the wilderness of Shur (Ex. 15:22)? However, in another place Scripture refers to it as the wilderness of Etam (Num. 33:18).⁠16
1. Amidst the account of the golden calf.
2. Saying, And I prayed for Aaron also at that time, Moses indicated that Aaron did not go along with those who worshipped the calf.
3. And not after the incident of the golden calf, for God accepted Moses' prayer.
4. Not after the death of Aaron.
5. See Ibn Ezra on Num. 3:1.
6. That our verse is a parenthetical statement.
7. The rabbis of the Talmud.
8. According to Num. 20:22-29, Aaron died at Mount Hor, not at Moserah. Furthermore, Num. 33:31 tells us that Israel journeyed from Moseroth to Bene-jaakan. The rabbis identify Bene-jaakan with Beeroth-benejaakan and Moserah with Moseroth. Additionally, the rabbis identify Hor-haggidgad (Num. 33:32) with Gudgod (v. 7). Thus according to the rabbis, verses 6 and 7 contradict Num. 33:31,32. The rabbis solve the contradictions by saying that Israel backtracked from Mount Hor to Moserah. See Rashi: "Moses reproved Israel saying that when Aaron died on Mount Hor at the end of 40 years and the clouds of glory departed you feared war with the king of Arad, and you appointed a leader that you might return to Egypt, and you turned backwards 8 stages unto Bene-jaakan and from there to Moserah. There the sons of Levi fought with you, and they slew some of you, and you some of them, until they forced you back on the road along which you had retreated. From Moserah you returned to Gudgod, (Num. 33:33), that is identical with Hor-haggidgad (v. 8).⁠" Also, see Yerushalmi Sotah, chapter 1, Hal. 10; Yoma, Chap 1, Hal. 1; Seder Olam, chapter 9.
9. Which indicates that Aaron died and was buried at Moserah.
10. An eleventh-twelfth century scholar. He was a student of Rabbi Samuel Ha-Nagid and the teacher of Rabbi Moses ibn Ezra.
11. At that time.
12. Thus our verse does not contradict Num. 33:31.
13. Not Bene-jaakan, for Num. 33:37 relates that Israel journeyed from Kadesh to Mount Hor.
14. Hence our verse does not contradict Num. 20:22-29.
15. Where a place has two names and Scripture refers to it in one place by one name and in another place by another name.
16. See Ibn Ezra on Ex. 15:22 (Vol. 1, p. 309).
ובני ישראל נסעו מבארת – כלומר אל תאמרו בתחילת הארבעים שנה במעשה העגל מת אהרן ולא הועילה לו תפלתי שהרי בסוף הארבעים מת הוא בהר ההר באותו זמן כשנסעו בנ״י מבארות בני יעקן שבאו שם ממוסרה כדכתיב בפרשת מסעי ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן (במדבר ל״ג:ל״א) והלכו משם עד הר ההר שם מת אהרן ולא במעשה העגל. שם מת אהרן – אז מת אהרן כמו משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט:כ״ד) שפי׳ מאז.⁠1
דבר אחר: נמצא במדרש מתוך שהיה קברו בראש ההר היו רואים את קברו כל השמונה מסעות שחזרו עד שבאו למוסרה שנעלם מהם, וחדשו שם צער גדול לאבלו ונדמה להם שמת שם היינו דכתיב שם מת אהרן – וגם דבר זה גרם להם לחזור.
1. שאוב מרשב״ם. השוו אבן עזרא.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן, "after Aaron had died at the beginning of the fortieth year the Children of Israel and journeyed from Bney Yaakon, etc;⁠" you should not assume that Aaron died at the beginning of the fortieth year and that Moses prayer therefore did not help him at all. The fact is that he died nearer the end of that year at Hor hahar, at the time when the Israelites had come from Bney Yaakon, to which they had come from Mosserah, as we find in Numbers 33,30. From there the people proceeded to Hor Hahar. This is where Aaron died, and not at the time in the first year when the people had worshipped the golden calf. [The assumption that he died then is contradicted by the Torah so many times, that it is not even worth denying. Ed.]
נסעו מבארות וגו׳ שם מת אהרן – פי׳ שם מת דהיינו בסוף מ׳ שנה ומעשה העגל הי׳ בתחלת מ׳ באופן שלא מת בעון זה שלא תאמר הלא כתיב ואתפלל גם בעד אהרן וגו׳ ומה הועילה תפלתו, לכן אמר שם מת.
נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת וגו׳ – פי׳ הג״ן בדרך שפי׳ הראב״ע, ותמוה הוא מכמה טעמים וכבר השיגו הרמב״ן ז״ל ועיין עליו.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה – דרשו רז״ל וכי מבארות בני יעקב נסעו למוסרה, והלא ממוסרה באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר ל״ג) ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן, ועוד מה שאמר עוד שם מת אהרן ויקבר שם, וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת, ומצינו שמונה מסעות ממוסרה להר ההר, אבל באור הכתוב שם מת אהרן ויקבר שם, במוסרה עשו ישראל אבל גדול כאלו שם מת אהרן ונקבר שם, וגם זה מן התוכחת, אמר להם לסוף ארבעים שנה כשמת אהרן בהר ההר ונסתלקו ענני כבוד יראתם ממלחמת הכנעני ואמרתם נתנה ראש וגו׳, וחזרו כלפי מצרים שמונה מסעות, ודרשו רז״ל כי בני לוי נלחמו בהם באותה שעה שאמרו כן והרגו מהן הרבה, ומזה עשו במוסרה אבל גדול.
ומה שנסמכה תוכחה זו לשבירת הלוחות, ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות. וכן דרשו רז״ל (ישעיהו כ״ט) הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וגו׳, קשה סילוקן של חכמי ישראל כפלים מחרבן ביהמ״ק, שבכל הקללות שבמשנה תורה לא נאמר בהן אלא הפלאה אחת, שנאמר (דברים כ״ח) והפלא ה׳ את מכותך, ובכאן שתי הפלאות, שנאמר (ישעיהו כ״ט) הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וגו׳.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, "and the Children of Israel journeyed from the wells of Beney Yakon to Mosserah.⁠" Our sages in Jerusalem Talmud Sotah query this as the order of the journeys indicated that the people traveled in the reverse order, i.e. from Mosserah to Beney Yakon (Numbers 33,31). Another difficulty in this verse is the reference to Aaron having died there when we know that Aaron had died at Har Hahor. We find that there are 8 stations between Har Hahor and Mosserah. The correct interpretation of our verse is that although Aaron had died at Har Hahor and had been buried there, the eulogy and mourning for Aaron occurred at Mosserah, so that anyone watching this would have concluded that this was the place where Aaron died and was buried. This is also one of the rebukes of Moses versus the people. He reminded the people that at the end of 40 years when Aaron had died and as a result the protective cloud-cover they had enjoyed during all these years disappeared, they became afraid of the Canaanites, so much so that they had actually retraced their steps through the desert as far back as Mosserah. They had wanted to appoint for themselves a new leader who would lead them back to Egypt. Our sages in the Jerusalem Talmud Sotah explain that the Levites fought against the people who wanted to return to Egypt at that time and killed many of them.
The reason that this paragraph appears next to that of the smashing of the Tablets is to teach us that the loss of Torah scholars is as great a loss for the Jewish people as the smashing of the Tablets was at the time. Our sages in Eychah Rabbati 1,39 interpreted Isaiah 29,14: "truly, I shall further baffle this people with bafflement upon bafflement; and the wisdom of its wise shall fail, and the prudence of its prudent shall vanish,⁠" as describing the loss of its Torah scholars as twice as painful for the Jewish people as the destruction of The Temple. The word הפלאה (bafflement) occurs in the curses of Deuteronomy only in a single form. Only in Isaiah, when referring to the Torah scholars is the word repeated, i.e. is the absence of such Torah scholars described as the greatest possible affliction for the people.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה – משמע שמבני יעקן באו מוסרה ושם מת אהרן. ובפ׳ מסעי כתי׳ ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן (במדבר ל״ג:ל״א). ואמרי׳ כי בהר ההר מת אהרן ח׳ מסעות אחר בני יעקן ואמרו רבותינו שחזרו לאחוריהם ח׳ מסעות ובמוסרות נתאבלו על אהרן כאלו מת שם. ולפי הפשט י״ל מוסרה ומוסרות שתים הוו. וכן בארות בני יעקן ובני יעקן אינו דבר אחד. והר ההר היה בין בארות ומוסרה ושם מת אהרן ולכך הוא אומר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן ללכת למוסרה ופגעו בהר ההר ושם מת אהרן.
ובני ישראל נסעו מבארות – לפי הפשט מוסרה אינו מוסרות דמסעי ובארות יעקן אינו יעקן ובין בארות ומוסרה היה הר ההר ושם מת אהרן וה״פ דקרא ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן ללכת למוסרה ופגעו בהר ההר ושם מת אהרן.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן, and the Children of Israel had journeyed from Beer Yaakon;⁠" according to the plain meaning of the text Mossera is not the same place as Mosserot in Numbers 33,3, and bney yaakon is not the same as yaakon in that chapter. Between these two locations was hor hahar where Aaron had died. The correct meaning of the text here is: the Children of Israel journeyed from beerot bney yaakon on the way to Mossera, and they encountered hor hahar on their journey, the place where Aaron died.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן – פרש״י מה ענין זה בכאן ועוד וכי מבארות בני יעקן באו למוסרה וכו׳ מדברי אגדה. ור׳ אברהם שרודף לעולם אחר הפשט נדחק לפרש כי בארות בני יעקן איננו בני יעקן ומוסרה איננו מוסרות אלא קדש נקרא בארות בני יעקן ושם במדבר הר ההר מוסר׳ ומשם נסעו הגודגודה איננו הר הגודגוד רק הוא שם כלל לצלמונה ופונון ואובות ויטבתה הוא המקום הנקרא בארה והנה טעם ארץ נחלי מים כי במשענותם כרו הנדיבי׳ ויצאו המים ופסוק משם נסעו הגודגודה דבק עם ויכהן אלעזר כי ישראל לא הקריבו זבחים אחר נסעם מהר סיני. ויתכן שהקריבו בבואם אל צלמונה ופונון ושם היתה תחלת כהונת אלעזר בכהונה גדולה ובאותם המקומו׳ שמש בראש השנה ושימש במקום הנקרא באר ביו׳ הכיפורים והנה פי׳ הפסוק ויכהן אלעזר כאשר נסעו אל מקום פלוני ולמה כיהן אלעזר כי השם הבדיל בעת עשיית העגל את שבט הלוי לשאת את הארון ולעמוד לפני י״י ולשרתו בני לוי עם בני אהרן ולברך בשמו עד היום הזה כי אלעזר היה נושא את כפיו. וכתב הרמב״ן וכל אלה דברי רוח כי איך יתכן בכל אלה מקומות חדשים שלא נזכרו במסעות ועוד שמנהג הפסוק בכל מקום לשנות מעט בהזכירו השמות פעמים בין בשם מקום בין בשם אדם וכ״ש בכאן שהם שוים כי מוסרה למוסרות איננו שינוי וכן חרה גדגד והגדגדה שם אחד הוא ויטבתה שוה לגמרי וטעם ויכהן אלעזר כי בהר ההר כיהן אלעזר כשמת אביו כאשר הלבישו הבגדים כי מיד היה מרובה בגדים. ונראה בעיני כי הם ההר גדול בהרים ארוך כמה פרסאות ושמו מוכיח עליו כי הוא נקרא הר וקראו לו ההר לגודלו והיה סוף ההר על גבול ארץ אדום וראשו קרוב לחשמונה והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות הנקראים מוסרות ובני יעקן וחר הגדגד ויטבתה ועברונה ועציון גבר וקדש ואלו המקומות אין ביניהם מרחק רב כי המחנה הגדול לא היו הולכים ביום אלא פרסה או פחות ונסעו מקדש וחנו בהר ההר במקום שפל אשר היה ברגלי ההר ואז ציוה השם למשה והעל אותם הר ההר שיעלה למעלה לראשו הוא תחלת ההר והנה עלו על ראשו של ההר והגיעו כנגד מוסרות ומת אהרן שם והוא שנאמר וימת שם אהרן בראש ההר והוא כנגד מוסר׳ ואיפשר שהיו מקומות האלה בשמותם נחשבים כהר עצמו ויקרא ראש ההר וכנגדו במישור מוסרות ושם כל אחד מוסרה שיאמרו מוסר׳ אשר בהר ומוסר׳ אשר בשפלה. והי׳ במקום שנקרא חשמונה בארות בשדה נקראים בארות בני יעקן כי הם חפרום ובאים להשקות צאנם ועברו עליהם ובאו למוסר׳ וזהו שאמר כאן נסעו מבארות בני יעקן מוסר׳ ומה שאומר במסעו׳ ויסעו ממוסר׳ ויחנו בבני יעקן זהו במקום שנקרא בני יעקן ואמר משם גוגדודה ויטבתה ארץ נחלי מים ולא הזכיר שאר המסעות שאינו בא עתה להזכיר המסעות ולא הזכיר אלא אלו לומר שכול׳ משקה ועמדו שם ימים בעבור הנחלים. ויתכן עוד שנאמר כי כאשר עלה אהרן בראש ההר וימת בראש ההר כנגד מוסר׳ ויקבר שם חזרו בני ישראל אל מוסר׳ לספוד ולבכות על קבר איש האלהים וזהו שנאמר כאן שנסעו מבארות בני יעקן מוסרה והיו גדוליהם בכל השלשים יום עולים לראש ההר וסופדים לקדוש י״י וישובו אל המחנ׳ במוסרה ואחר השלשים יום נסעו במסע אחד ממוסר׳ עד גודגדה כי עתה בשובם הלכו במהר׳ ולא חנו בבני יעקן שהי׳ באמצע הדרך ומשם יטבת׳ והזכיר כי היה שם המקום יטבתה בעבור שהי׳ שם נחלי מים ושאר המדבר ארץ ציה וצמאון. והזכיר כאן מיתת אהרן בעבור שאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא ולא הגיעו עונש לא בגופו ולא בזרעו כי לא מת עד שנת הארבעים שהי׳ זקן ושבע ימים ויכהן אלעזר בנו תחתיו. ואמר ובני ישראל נסעו ולא אמר ואתם כדרך כל הפרשה כי בתוכחות מדבר אליהם להוכיח אותם אבל בזה מספר מסעי בני ישראל:
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן, "The Children of Israel journeyed from Be-eroth-bney Yaakon.⁠" Rashi, feeling the need to explain how this apparently unrelated verse fits in here, and posing the rhetorical question if these wells came to the place called Mosserah, explains the verse by following aggadic interpretations, saying that seeing this is where Aaron was mourned in style, it appeared to the people as if this was where he had died.
Ibn Ezra, forever attempting to find a straightforward interpretation clearly suggested by the text, [author's words, not mine. Ed.] is hard pressed saying the words בארות בני יעקן (of the descendants of Se-ir, Edom) were not places by the same name mentioned in Numbers [The name of this individual appears in the Bible three more times, in Chronicles I 1,42, in Numbers 33,31, and 32. Ed.] He claims that the place is the one we know as Kadesh. Similarly, according to Ibn Ezra, מוסרה mentioned here is not identical with the מוסרות mentioned in Numbers Only the "Kadesh" mentioned in Numbers 33,37 is identical with בארות בני יעקן. The name of the desert surrounding הר ההר is מוסרה. From that location the Israelites moved on to Gudgoda. Gudgoda is not the name of a mountain. It is a term for a region comprising Tzalmona, Punon, and Ovot. (Numbers 33, 31-42) Yotvata, is the place referred to as באר, as we know from Numbers This is also why it is described as ארץ נחלי מים, a land with brooks and rivulets providing water. The region responded favourably to water diviners. The verse (7) משם נסעו הגוגודה belongs with ויכהן אלעזר תחתחו "and Eleazar, his son, performed the priestly duties in his stead.⁠" (6) I have already explained that after departing from Mount Sinai the (individual) Israelites no longer offered offerings on the Altar. [Ibn Ezra on Exodus]
It is possible that when arriving at Tzalmona they began to offer these sacrifices again and that is when Eleazar began his duties in practice. Perhaps on New Year's Day, as well as on the Day of Atonement, these rites were performed. [In his commentary on Exodus 29,42 Ibn Ezra justifies the non-performance on most days with the non-availability of the requisite amounts of wine and olive oil, etc. Ed.] The justification for referring to Eleazar as performing his duties as his father's successor at this point is that as a result of the golden calf episode the firstborn who up until that time had performed the priestly duties were exchanged for the Levites who had remained loyal, and among their various duties was the one to carry the Holy Ark on their shoulders during the journeys of the Israelites. Already in Numbers 6,23 Eleazar had blessed the people together with his father, i.e. had performed some priestly functions.
Nachmanides refuses to accept any part of Ibn Ezra's commentary on this subject (locations) declaring that the sudden emergence of locations that had not been mentioned in Parshat Massey is totally inadmissible. Furthermore, he sees nothing strange in locations appearing as having slightly different names on different occasions. He quotes numerous examples of this being the case. The Torah does so not only when referring to place names, but also when referring to the same people by different names. In this case where there is hardly any different between מוסרה and מוסרות, there is even less reason to "make a federal case" out of such nuances. He also sees nothing special about the variation from חור הגדגוד in Numbers 33,32, and הגדגודה in our verse here to justify looking for Ibn Ezra's far-fetched stretching of the meaning of the text on these two occasions. He feels that the various locations mentioned here are so close to one another that they did not warrant separate mention in Numbers chapter 33. By allowing for the fact that the camp of the Israelites was about 12-15 kilometers in length, the front section had reached another location before the rearguard had even left it. He assumes that the people hardly moved more than 3 or 4 kilometers in an average day's journey. When the Israelites journeyed sometimes for only a single day, they could easily have straddled both locations while encamped. He also argues that quite possibly, seeing mountains are named, the top of the mountain was named by a different name from the base of the same mountain, although both names fitted the same location. In a location known as חשמונה (Numbers 33,29) there were numerous wells in the field, collectively known as the wells of the sons of Yaakon, בארות בני יעקן, in order to water their flocks. The Israelites passed that region in their journeys and moved on to a place known as מוסרה. They encamped around the wells known as בארות בני יעקן, and remained there for some time. Moses singled out two places, Gudgoda and Yotvata as areas that were also well watered, skipping others which did not have much to commend them, seeing they had all been mentioned already in Parshat Massey. It is also possible that when Aaron ascended the mountain הר ההר to die there, a mountain that was facing the place known as מוסרה, that the people then moved back to Mosserah to mourn and eulogise Aaron in a manner befitting such a beloved leader. This is what is reported here when Moses writes that they journeyed from בארות יעקן to מוסרה, and that the notables of the people used these 30 days to each pay their respects to Aaron at his grave, ascending the mountain where he had died in order to do so. The Torah had not actually written that the people made camp in בארות בני יעקן. Once the thirty days of mourning were over, they moved on at greater speed all the way to Gudgodah. From there they moved to Yatvata The location was known as Yatvata on account of the abundant supply of drinking water in that region. This was by way of contrast with the desert of Tzin, which qualified for the description ציה וצמאון, completely devoid of water, a region in which one could only perish from thirst. The reason why Moses inserted reference to the death of Aaron at this juncture, may have been that he had already mentioned praying on behalf of Aaron who might have died many years earlier if not for Moses' prayer. He wanted the people to know and to remember that if Aaron did not die until the fortieth year this was proof that that he had not been guilty of sin but died of old age. He did not die until his son Eleazar was sufficiently mature to become his successor.
As to the formulation (verse 6) ובני ישראל נסעו, "the Children of Israel journeyed" (in the third person), as opposed to Moses speaking in these portions in direct speech i.e. "you have done,⁠" "I have done, etc.,⁠" Moses spoke to them in direct speech when he admonished them. Here he was merely relating some historical facts, without implying criticism of the people.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן – סמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות לומר לך קשה מיתת הצדיקים כשבירת הלוחות וגם ת״ח שמת הכל נעשין קרוביו שצריכין לקרוע עליו כמו על ספר תורה שנשרף ועוד סמך ואשים הלוחות בארון אצל מיתת אהרן לומר ספר תורה שבלה קוברין אותה אצל תלמיד חכם לומר קיים זה מה שכתוב בזה.
ויקבר, ויכהן – מיתת צדיקים מכפרת כבגדי כהונה.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה – רוצה לומר מבארות בני יעקן וממוסרה כמו שנזכר בפרשת מסעי שנאמר ויסעו ממוסרה ויחנו בבני יעקן.
שם מת אהרן – ידוע שלא מת אהרן במוסרה ולא בבני יעקן ואולם מת בהר ההר ונקבר שם וזה היה אחר מסעות רבות מעת היותם בבני יעקן כמו שנזכר בפרשת מסעי ולזה היה הרצון בזה כי שם באלו המסעות שנמשכו זה לזה מת אהרן ונקבר שם על דבר מי מריבה וכאלו היה זה הספור לספר מרי ישראל ולזה הזכיר בארות בני יעקן כאלו באר בזה כי בכל המקומות שעברו אז עד היותם בקדש היה להם מים לשתות ולזה נתרעמו ישראל על מי מריבה בזולת סבה גדולה תביאם אל זה ולזה ספר כי משם נסעו הגדגודה יטבתה כמו שנזכר בפרשת מסעי והנה זכר ביטבתה שהוא ארץ נחלי מים להעיר עוד כי בסבת מי מריבה מת אהרן כמו שנזכר בפרשת פרה ולהעיר שבכל המקומות שבאו באלו המסעות היה להם מים עד בואם בקדש כמו שקדם.
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם – [ו] ירצה גם מה שהתאנף על אהרן בגללכם והיה מגיע לכם הפסד גדול אם תגרמו מיתתו בהסתלק ענני הכבוד אשר היו בזכותו וזולת זה הנה לא מת עד שנת הארבעים בערבות מואב כי במוסרה מת ושמה נקבר וזכר להם ענין הקבורה לזכור מעשה על ידו כמו שכתבנו שם בספור מיתתו.
[ו] ולא עוד אלא שהכהונה שהוא צורך הרבים ותפארתם במקומ׳ עומדת שכבר כהן אלעזר בנו תחתיו שהי׳ כדאי למלאת מקומו כדרך העולם.
ואמנם אמרו אחרי זה ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה. כבר ראיתי דברי הרמב״ן. ומה שאחשוב אני בו שבא להגיד שהועילה תפלתו לכפר׳ העם ולהשיב השם יתברך שכינתו ולוחותיו כתובים ולא הועילה לאהרן הכהן. שנענש על כל פנים בעבור שנתעסק בדבר הרע הזה. כי הנה בני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכבר כתב הרמב״ן שהיה הר ההר גדול בפרסאות רבות ובשפולי ההר היו אותם המקומות שזכר כאן. ועם היות שאהרן מת בהר ההר. הנה ישראל היו כנגדו ובשפולי ההר באות׳ המקומו׳ שזכר. והנה רמז והעיד בזה משה רבינו עליו השלום לומר שעם היות שנזכר בכתוב שהיתה מיתתו בעון מי מריבה. הנה לא היתה זאת הסבה העצמי׳ במיתתו כי אם עון העגל כמו שזכרתי. והנה היה ענין המים תואנה לכסות דבר מיתתו ומיתת משה. והראיה לזה שכל הארץ ההיא היתה ארץ נחלי מים ואיך חסרו שם המים שתהיה המריבה כל כך שיתחייב וימשך ממנו מה שנמשך. אם לא שהקדוש ברוך הוא רצה לעשותו בעבור היותו ענין שהיה כמוס עמו חתום באוצרותיו. ומפני כבוד אהרן לבלתי יחשבו בני האדם שהיה גם הוא מעובדי העגל לכך הוצרך לתת סבה אחרת בדבר וזהו אמרו ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה רוצה לומר הנה הארץ ההיא היו שם בארו׳ הרבה כי לכן נקרא׳ בארות ולא היה אם כן הסבה ענין המים אבל היה מוסרה שנמסר אהרן לקבל ענשו וזהו שם מת אהרן. יחזור אל ענין העגל שמת שם בעבורו. או יחזור אל הר ההר אשר על ראש המקומות ההם שזכר.
ובני ישראל נסעו – אף על פי שראו שתפלת הצדיק מגינה על דורו, ושראוי להתאונן על מיתתו, הנה קצתם או רובם שהיו רועים במדבר נסעו למוסרה, למצוא מים ומרעה לצאן. ובעודם שם, מת אהרן ויקבר... ויכהן אלעזר – ולא באו להתאונן על המיתה ולא להתאבל על הקבורה, ולא חששו לכבד אלעזר שכהן תחתיו. אבל,
ובני ישראל נסעו, even though they had seen that the prayer of a righteous person may prove a protection for the members of his generation so that it is most appropriate to mourn his death, in this instance we find that the Israelites in their search for water journeyed on without delay, not a word being said about their taking time out to mourn the passing of Aaron. This is the meaning of the construction: “there Aaron died, was buried…and Eleazar became High Priest in his stead.” They neither took time out to mourn Aaron nor did they celebrate the appointment of a new High Priest, a position which made that person the interlocutor on their behalf. Rather, משם נסעו הגדגודה, to graze their sheep;
ומן הגדגודה יטבת, ארץ נחלי מים, for all the locations mentioned had water which was adequate for the needs of their livestock. Still, they paid no heed to the damage they had incurred by the death of a righteous man such as Aaron, neither to his honour, nor to the dishonour they had caused themselves by allowing the passing of a man of such caliber to go by unnoticed.⁠a
a. Numbers 20,28-29 reports Aaron’s death as well as the fact that the entire community of Israel bewailed his death for thirty days.
ח׳ מסעות ממוסרה וכו׳. ובפרשת חקת (רש״י במדבר כא, ד) קאמר ׳ז׳ מסעות׳, דהכא מקומות שהיו נוסעים ממקום למקום חשיב, כי יש ח׳ מקומות ממוסרה עד הר ההר, אבל לענין מסע שלהם שהיו נוסעים – אין כאן כי אם שבעה מסעות, כי ח׳ מסעות גורמים שבעה מסעות ממקום למקום. ולפיכך כתב בפרשת חקת ׳שחזרו לאחוריהם ז׳ מסעות׳. אבל מה שאמר כאן ׳ח׳ מסעות׳, פירוש מקומות שחנו שם מן המסע נקרא ׳מסעות׳. וראיה, בפרשת חקת פירש ש׳נסעו לאחריהם שבעה מסעות׳, לשון זה שייך על הנסיעה, שהיו נוסעים לאחוריהם שבעה מסעות. וכאן אמר שיש ׳ח׳ מסעות מן מוסירה׳, ורצה לומר המקומות. שאף מקום החניה נקרא מסעות, כדמוכח מסוף פרשת פקודי (שמות מ, לו), ובתחלת פרשת מסעי (במדבר לג, א):
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן – פירש״י והלא בהר ההר מת כו׳, יש בענין זה כמה ספקות א׳ הוא, אם הכוונה להודיענו שחזרו לאחוריהם מהר ההר למוסרה הל״ל שנסעו מהר ההר לקדש כו׳ עד מוסרה ולמה משמיט כל המסעות ולא זכר כ״א זה שנסעו מבארות בני יעקן מוסרה. ב׳, למה נאמר כאן בארות בני יעקן ובפר׳ מסעי לא הזכיר לשון בארות. ג׳, כאן מסיק שחזרו לאחוריהם ח׳ מסעות ובפר׳ חקת פירש רש״י חזרו ז׳ מסעות. ד׳, שם מת אהרן פירש״י שעשו שם הספד למה דווקא שם במוסרה ולא קודם לכן. ה׳, מה ת״ל ויכהן אלעזר בנו תחתיו כי זה אינו מענין התוכחה. ו׳, משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים למה פרט חנייה זו שביטבתה יותר מכל שאר חניות ולמה הזכיר כאן נחלי מים ולא הזכיר זה בפר׳ מסעי. ז׳, מ״ש בעת ההיא הבדיל את שבט הלוי הבדלה זו היתה בתחילת מ׳ ומה ענינה לכאן. ח׳, מ״ש ולברך בשמו עד היום הזה. על איזו יום הוא מראה באצבע לומר כי הוא זה אשר עליו אמר עד היום הזה וכי מכאן והלאה לא הובדלו. ט׳, מה שפירש״י בני לוי החזירום מנ״ל לרש״י לומר כן ואם קבלה נקבל. י׳, מה שפירש״י ללמדך שקשה מיתת הצדיקים כשבירת הלוחות והלא כל פרשה זו מדברת מלוחות שניות ומ״ש אשר שברת, לא לפסוק זה נסמכה מיתת אהרן. י״א, מה שפירש״י שקשה יום זה שאמרו נתנה ראש לפרוש ממנו כיום שעשו בו העגל, עגל מאן דכר שמיה כי לא הוזכר בכל הפרשה.
ועתה הט אזנך ושמע, והנני מבאר כל זה בהצעה קטנה אשר כבר זכרנו בפר׳ חקת (כב) שבמיתת מרים חסרו המים כי כל צדיק דומה למעין המתגבר כדאיתא באבות (ו׳:א׳) ומי שאינו מספידו כראוי אינו מרגיש בהעדר מקור מים חיים ע״כ דין הוא שיכזבו מימיו וכך קרה להם במיתת מרים שנאמר (במדבר כ׳:א׳) ותמת שם ותקבר שם. כי שם תהא קבורתה מיד ונשכחה תיכף כמת מלב ולא נאמר בה ויבכו אותה זה ראיה שלא הספידוה על כן חסרו המים, כמו כן עתה בפטירת אהרן היו יראים מחסרון המים שלא יקרה להם כאשר קרה בפטירת מרים, ועוד יעלה על ראשם מורה של מלך ערד, ומיראה הוצרכו לחזור אחוריהם ובתוך חזרה זו היה ג״כ מורא מים עליהם פן יחסר מהם הבאר ע״כ עשו חניה בכ״מ שמצאו שם מים, אע״פ שבהליכה לא עשו חניה במקומות המים לפי שהיה המסע קצר מ״מ בחזרה עשו חניה שם כי החזרה היתה אחרי מות אהרן.
והנה בין מוסרה ובין בני יעקן, היה מקום אחד שנקרא בארות לפי שהיו שם בארות הרבה, ולא היה רחוק מן בני יעקן עד שהיו אנשי בני יעקן שותים מן אותם הבארות וע״כ נקרא המקום בארות בני יעקן ר״ל בארות של בני יעקן וזה ראיה שהיה בארות סמוך לבני יעקן, והיה המסע קצר לעשות שם חניה לפיכך כשהלכו לפנים ולא לאחור הלכו בפעם אחת ממוסרה לבני יעקן ולא עשו חניה בבארות כי היה המסע קצר מלעשות שם חניה ואז לא היה מורא מים לנגד עיניהם אבל כשחזרו לאחוריהם אחרי מות אהרן מיראת מלך ערד עשו חניה גם בבארות כי היו יראים אולי פתאום יפסק הבאר כדרך שפסק במיתת מרים, ע״כ מנה ח׳ מסעות בחזרה אבל בהליכה לא היו כי אם ז׳, וע״כ לא מנה בחזרה לאחור כ״א ויסעו מבארות בני יעקן מוסרה כי לא בא להודיע כ״א דבר חידוש זה שעשו חניה בבארות מה שלא עשו בהליכה, וכאשר באו למוסרה מקום שלא היה בו מים כל צרכם והיו יראים מן חסרון הבאר הלכו והספידו את אהרן כאילו שם מת כי אמרו שבזכות ההספד ינצלו מן חסרון הבאר, ובזה חטאו שלא נתנו אל לבם להספידו קודם לכן לפי שבטחו במקום בארות ויטבתה ארץ נחלי מים שהיה לפניהם, והכתוב אומר ויכהן אלעזר בנו תחתיו שלא היה להם לירא מן חסרון המים בעבור פטירת הצדיק כי כל המעמיד בן צדיק כאילו לא מת (ב״ב קטז.) ואע״פ שמת אהרן מכל מקום זכות בנו קיים להצילם מן חסרון המים, ומכלל תוכחותיו שעדיין עמדו במרדם והיו מחוסרי אמנה ועשו גם אחר זה חניה ביטבתה לפי שהיתה ארץ נחלי מים משמע שלולא זה לא היו עושים שם חנייה.
ומ״ש שהלוים החזירום כו׳, ראייתו ממ״ש בעת ההוא הבדיל את שבט הלוי ודאי זה נאמר על זמן עשיית העגל ומהו שאמר עד היום הזה, אלא כך פירושו אע״פ שבמעשה העגל נבחרו הלוים וזכותם שמור לדורי דורות מ״מ לא היה צורך באותו זכות כ״א עד היום הזה ולא עד בכלל, לפי שביום זה עשו מעשה טוב שאף אם לא היו נבחרים לעבודת ה׳ מאז ומקדם היה מן הראוי שיבחרו מן יום זה והלאה והיינו מה שהחזירום לאחור מן אותו דרך עקלתון שהלכו בו, ומדאנו רואין שהשוה השכר של הלוים על מה שעשו עכשיו אל מה שעשו בזמן העגל, ש״מ שהוקשה יום זה שאמרו נתנה ראש לפרוש ממנו כיום שעשו בו העגל.
וכן מה שפירש שקשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות, מבואר ע״ז האופן, כי מדקאמר ויכהן אלעזר בנו תחתיו וסמך זה לפרשה זו המדברת מלוחות שניות ש״מ שקם אלעזר בנו תחתיו כמו הלוחות שניות שקמו תחת הראשונים שנשברו, וממילא נשמע שפטירת אהרן דומה לשבירת הלוחות כי ידיעת ההפכים אחד, ובא להאשימם בתוכחותיו על שחזרו לאחוריהם מיראה מפני מלך ערד והיה להם לבטוח שזכותו של אהרן ילחם להם גם במותו, כדרך שמצינו שהארון שבו היו שברי לוחות היה יוצא ובא עמהם למלחמה כך הצדיק הנפטר הדומה לשברי לוחות זכותו יעמוד להם גם במותו, שכן משה לא נענה עד שאמר זכור לעבדיך לאברהם וגו׳. ולהצעה זו כל סיפור זה הוא תוכחות עלי עון וכל הענין מקושר מראשו לסופו.
ותמצא שמנה מסעות כו׳. ומה שפירש רש״י בפרשת חקת (במדבר כ״א:ד׳) ז׳ מסעות ממוסרה להר ההר, מפורש בריש פרשת אלה מסעי (שם ל״ג:א׳):
You will discover that there were eight journeys, etc. Yet Rashi comments in Parshas Chukas (Bamidbar 21:4) that there were seven journeys from Moseiroh to Mount Hor. This [seeming contradiction] is clarified in the beginning of Parshas Masei (ibid. 33:1). [Here, as in Parshas Masei, Rashi is counting the number of places and in Parshas Chukas Rashi is counting the journeys from one place to another].
ובני ישראל וגו׳ – אמרתי ששמתי הלוחות בארון ויהיו שם וגו׳ (דברים י׳:ה׳), ועתה הקדש והמקדש על מכונו. ותאמרו אבל כשנסע בני ישראל למוסרה מת אהרן שם, שהיה פקיד ונגיד על כל דבר המקדש, ומי יעמד לנו תחתיו, הנה לכם אלעזר בנו אשר כהן תחתיו וממלא מקומו.
מבארות בני יעקן – מזכיר מסע זה בייחוד מתוך יתר שבעת המסעות שמן הר ההר למוסרה, כדי להזכיר לישראל על פי דרכו, חסדי המקום בכל לכתם במדבר, שלא צמאו בחרבות הוליכם,⁠1 כי בבני יעקן מצאו בארות מים. לכך קוראם כאן בארות בני יעקן, ובאלה מסעי בני יעקן (במדבר ל״ג:ל״א-ל״ב) סתם.
מוסרה – מבואר בפרשת חקת.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ח:כ״א.
ובני ישראל נסעו – מה ענין זה לכאן, אלא בעבור שאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, שמא יאמרו אם מת מה הועילה תפילתו, לכן אמר כי לא מת רק בשנת הארבעים זקן ושבע ימים, גם לא הכרית השם את זרעו אחריו כמו שאמר להשמידו, שהרי כהן אלעזר בנו תחתיו:
מבארת בני יעקן מוסרה – והלא ממוסרות באו לבני יעקן שנאמר ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן (במדבר ל״ג ל״א), ועוד שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, אלא צריך לידע כי הר ההר גדול שבהרים הוא, וארוך פרסאות רבות, ושמו מוכיח כי הוא יקרא הר ויקראו לו ההר לגדלו וארכו, וכך אמרו רבותינו שהיה הר ע״ג הר, והיה סוף ההר עד גבול ארץ אדום וראשו קרוב לחשמונה והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות רבים, ואלה שמותן, מוסרות, ובני יעקן, וחר הגדגד, ויטבתה, ועברונה, ועציון גבר, ואלה המקומות אין ביניהם מרחק רב, כי המחנה הגדול ההוא ביום אחד מהלכים כמו פרסה או פחות מכאן, ונסעו מקדש ויחנו בהר ההר, כלומר שנכנסו בו במקום שפל אשר היה ברגלי ההר ואז צוה ה׳ למשה והעל אותם הר ההר, שיעלה למעלה על ראשו הוא תחלת ההר. והנה עלו על ראשו של הר והגיע כנגד מוסרות, ומת אהרן שם, והוא שנאמר וימת שם אהרן בראש ההר, והנה מיתתו במוסרה, ואפשר שהיו מקומות האלה בשמם נחשבים כהר עצמו, ויקרא ראש ההר, וכנגדו במישור שני מוסרות, ושם כל אחת מוסרה, שיאמרו מוסרה אשר בהר ומוסרה אשר בשפלה, והיו במקום אשר נקרא חשמונה בארות הרבה, נקראו בארות בני יעקן שאנשי בני יעקן באים שם להשקות צאנם, ואין זה מקום בני יעקן, ולפיכך נכון לומר שנסעו מבארות בני יעקן למוסרה ומשם למוסרות, ומשם אל מקום בני יעקן:
ובני ישראל נסעו וגו׳ – דעת המפרשים חלוקה בביאור מקום ספור ענין זה כאן, והרע״ס כתב אעפ״י שראוי שתפלת הצדיק מגינה על הדור ושראוי להתאונן על מיתתו, הנה קצתם או רובם שהיו רועים במדבר נסעו למוסרה למצוא להם מים ומרעה לצאנם, ובעודם שם מת אהרן ויקבר ויכהן אלעזר, ולא באו להתאונן על המיתה ולהתאבל על הקבורה, ולא חששו לכבוד אלעזר המכהן תחתיו, אבל משם נסעו הגדגדה לרעות הצאן, ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים, שכל אותן המקומות הנזכרים עתה היה ארץ נחלי מים נכונים למרעה הצאן, ולא שתו לבם להיזק שקרה במות הצדיק ולא לכבוד בנו.
ובני ישראל – אחר שפי׳ מ״ש וישמע ה׳ אלי פי׳ מ״ש ואתפלל גם בעד אהרן ולא נאמר וישמע ה׳ אלי כמ״ש בספרא (פ׳ צו) שתפלתו בעד אהרן לא נתקבלה לגמרי, כי כבר התבאר אצלי בפ׳ שלח ובפ׳ חוקת, שמה שנגזר על משה ואהרן בחטא מי מריבה שלא יכנסו לארץ, לא היה בעבור חטא מי מריבה לבד, כי מה שמשה לא נכנס לארץ התפרש שהיה בעבור ענין המרגלים כמ״ש (דברים ה) גם בי התאנף ה׳ בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם וכן הוכפל בפרשת ואתחנן ויתעבר ה׳ בי למענכם, וכמש״פ שם במקומו, אולם מה שלא נכנס אהרן לא״י והוא לא שלח את המרגלים, ג״כ לא היה בעבור חטא מי מריבה רק שהיה שמור לו עונש זה בעבור חטא העגל וכמ״ש הרי״א והמפרשים, רק מפני כבוד מצוקי ארץ הצדיקים האלה שלא יאמרו כי בחטאם מתו, תלו הדבר במי מריבה, ופה גלה הטעם האמתי מה שהזכיר מיתת אהרן אצל התוכחה שהוכיחם על העגל, כאומר הגם ששמע ה׳ אל תפלתי בעד ישראל לא שמע אלי במה שהתפללתי בעד אהרן, כי בעבור זה לא נכנס לארץ ובעת שנסעו ישראל מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם [וכבר בארתי בפ׳ חוקת ליישב הכתוב דפה עם הכתוב שם שאהרן מת בהר ההר ע״ש]:
ובני ישראל נסעו וגו׳: כבר מבואר במפרשים ראשונים ז״ל חומר1 מקרא זה לפי הפשט. ופירש רש״י על פי הדרש, והוא במכילתא בשלח פרשת ויסע, שחזרו לאחור עד מוסרה והספידו את אהרן. והרמב״ן כתב שנתפשט מסע ישראל עד מוסרה ושם נתקבצו להספידו. אבל מה זה ענין לכאן 2, ולא ביארו לנו דבר המתקבל3.
אבל כבר ביארנו בספר במדבר (טו,לג) שהיו במדבר משה ואהרן שני ראשי סנהדראות. משה רבינו היה דרכו בבוא לפניו מעשה שלא היה מקובל מפי ה׳, להעלות הלכה למעשה על-פי דרך החקירה והפלפול, ואהרן היה כוחו רב בסברא שהיא דרך ההוראה בישראל, ולו ניתן זה הכח ביחוד שאמר לו ה׳ (ויקרא י,יא) ״ולהורות את בני ישראל״, וכמו שכתבתי באורך ריש פרשת תצוה (שמות כז,כ). ובהיותם במוסרה והספידו את אהרן, שם התבוננו כי לא הניח כמותו מכוין ההוראה לשעה לאמתה של תורה בלי שום פלפול וחקירה, ומתה4 חכמתו עמו5. ועיין בספר במדבר (לג,לט)6 מה שכתבתי בס״ד7. ואפילו אלעזר בנו היה מתלמידי משה8 דומה ליהושע, כדאיתא בסנהדרין (יט,ב): כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג,א) ״ואלה תולדות אהרן ומשה״9 (עכ״ל), ועל כרחך הכוונה על דרך הפלפול שקבל אלעזר כתלמיד מובהק יותר מכל ישראל. ושוב10 לא היו שני סנהדראות, ונמסר באותו מקום זו הדרך להורות ע״פ החקירה דוקא כל שאפשר. ומשום הכי נקרא זה המקום ״מוסרה״ עפ״י שנמסר זה הכח לחוק בישראל, וכלשון המשנה ׳משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע׳.
ויש לפרש עוד שם ״מוסרה״ מלשון ׳מוסר׳, וכמו דנקראת התורה ״מוסר ה׳⁠ ⁠⁠״ בספר משלי (ג,יא). והיינו משום דעמלה של תורה הוא יסורין, וכדאיתא במדרש שוחר טוב (מדרש תהילים) על הפסוק (תהילים צד,יב) ״אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו״ – אין לך אדם בלי יסורין, יש אדם ששינו כואבת ואינו יכול לישן, יש אדם שבטנו כואבת ואינו יכול לישן, ויש אדם שיגע בתורה ואינו יכול לישן, זה יסורים וזה יסורים, ״אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו״. וישעיה הנביא (כח,ז) הרבה להוכיח את תלמידי החכמים שבאותו הדור שביקשו תענוגי עולם הזה11. משום הכי נקרא אותו המקום שנמסר חלק תורה בזה האופן12 – ״מוסרה״. ותדע, דבפרשת מסעי (במדבר לג,ל) על ״מוסרות״ תרגם יונתן13 ״מרדותא״. והכי תרגם יונתן14 בספר משלי (ג,יא) על ״מוסר ה׳⁠ ⁠⁠״ – ״מרדותא״, הרי דזה השם מוצאו מלשון ׳מוסר׳. ועיין מה שכתבתי בספר שמות (טז,ד)15.
1. קושי.
2. לכתיבת הלוחות השניים ונתינתם בארון.
3. רש״י סיים בפסוק ז׳: וסמך משה תוכחה זו לשיבור הלוחות, לומר, שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב״ה כיום שנשתברו בו הלוחות, ולהודיעך... והרמב״ן כתב בסוף דבריו: וטעם הזכירו מיתת אהרן עתה במקום הזה, כי אמר (לעיל ט,כ) ״ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא״, ולא הגיעו עונש השמד לא בגופו ולא בזרעו, כי לא מת עד שנת הארבעים שהיה זקן ושבע ימים ויכהן בנו תחתיו.
4. וזה פשר הכתוב ״שם מת אהרן״. אך עדיין צ״ע מהו ״ויקבר שם״.
5. וע״פ דברי רבינו מובן הקשר של כל זה לכתיבת לוחות שניים, כי התורה ממשיכה לעסוק בענייני נתינת התורה ומסירתה.
6. על הפסוק ״ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר״.
7. זה לשונו שם: ומודיע הכתוב כאן, דמיתה זו נמשכה איזה ימים אחר מיתת גופו, וא״כ ״בן שלש וגו׳⁠ ⁠⁠״ היה במותו בהר ההר, ולא במותו במוסרה, דאז היה בן קכ״ד.
8. ולא תלמיד של אביו, בדרך הלימוד. ולכן כשמת אהרן – מתה חכמתו עמו.
9. רש״י: ומפרש בתריה בני אהרן, ולא הוזכרו בני משה שם.
10. מאז מיתת אהרן.
11. ״וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא שגו בשכר... כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה״...
12. של דרך הפלפול והחקירה.
13. יש לעיין, כי התרגום על התורה ועל הכתובים אינו מיונתן בן עוזיאל.
14. יש לעיין, כי התרגום על התורה ועל הכתובים אינו מיונתן בן עוזיאל.
15. על הפסוק ״למען אנסנו הילך בתורתי אם לא״, וכתב שם רבינו: שעסק התורה הוא ״מוסר ה׳⁠ ⁠⁠״, משום שקשה על האדם יותר מכל מחשבות ידיעת ה׳, וכמו שכתבתי בספר דברים (י,ו) שעל כן נקראת ׳מוסר׳.
ובני ישראל נסעו וגו׳ – עיין מה שכתבתי על מסעות אלה ריש פרשת מסעי {הואיל משה במדבר ל״ג:ל״א}, ובא כאן סיפור מיתת אהרן שאירעה ל״ט שנים אח״כ, לפי שכתב למעלה (ט׳:כ׳) ובאהרן התאנף וגו׳, מזכיר להם שאהרן לא מת בעון העגל גם כי חרה אף ה׳ בו על כי לא התנגד לחפץ העם השואלים מאתו מסכה (עיין מה שכתבתי על זה פרשת תשא), אבל מת בשנת המ׳ בהיות ישראל בשפולי הר ההר, ואין עונו כעון עובדי העגל, כי מבכוריהם ניטלה כהונה, ומאהרן לא בלבד שלא ניטלה רק גם בנו כִּהֵן תחתיו וגם בני שבטו נבחרו למשרתים לפני ה׳; וכל זה תוכחה לישראל, כאומר ראו כמה פעמים אתם מכשילים את מנהיגיכם, בעגל הכשלתם את אהרן וכמעט שלא גרמתם מיתתו, ובמי מריבה הכשלתם אותו ואותי וגרמתם לנו גזרה לבלתי הכנס לארץ, ובכן הזהרו ביהושע פן יכוה גם הוא בגחלתכם; ואולי פסוקים אלה שהם מאמר מוסגר לא נכנסו תוך דברי משה לבני דורו רק כתבם בספר לדורות הבאים לבלתי יטעו בסיבת מיתת אהרן, ולכן הוסיף ג״כ פרטים משם נסעו וגו׳.
מוסרה שם מת אהרן – וכי במוסרה מת והלא בהר ההר מת (פ׳ מסעי), אלא מכיון שמת נסתלקו ענני כבוד ובקשו הכנענים להתגרות בישראל ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה פסעות1 ורץ אחריהן שבט לוי והרג שמונה משפחות ואף הן הרגו ממנו ארבע משפחות, אמרו, מי גרם לנו לדמים הללו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק, ישבו והספידוהו וגמלו לו חסד והעלה עליהם המקום כאלו מת ונקבר שם2. (ירושלמי יומא פ״א ה״א)
שם מת אהרן – א״ר יודן ב״ר שלום, למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשבירת הלוחות, ללמדך שקשה מיתת צדיקים לפני הקב״ה כשבירת הלוחות.⁠3 (שם שם)
1. כמש״כ בפ׳ מסעי ויסעו ממסרות ויחנו בבני יעקן ויחנו בחר הגדגד ויחנו ביטבתה ויחנו בעברונה ויחנו בעציון גבר ויחנו במדבר צין ויחנו בהר ההר, הרי שבע מסעות לאחור, מהר ההר למדבר צין, לעציון גבר, לעברונה, ליטבתה, לחר הגדגד, לבני יעקן, למוסרה, ועם הר ההר הרי שמונה, הרי שבתחלה היתה נסיעתם ממוסרה לבני יעקן ואח״כ חזרו מבני יעקן למוסרה דרך שבעה תחנות, ובמ״ר איתא שחזרו שבעה מסעות, וצ״ל דהירושלמי חשיב שמונה עם זו האחרונה שהיו בה אבל האמצעים שבהליכה היו רק שבעה, ודו״ק. והמפרשים לא בארו בזה מאומה.
2. ועיין מש״כ השייך לאגדה זו בפ׳ חקת בפסוק וישמע הכנעני וגו׳ כי מת אהרן.

אמנם כל זה הוא ע״ד הדרש, ולפי פשוטו י״ל דמסרות דכתיב בפ׳ מסעי אינה מוסרה שבכאן וכן בני יעקן שבשם אינה בארות בני יעקן שבכאן, וראיה משנוי השמות, מוסרה – מוסרות, בארות בני יעקן – בני יעקן, ולפי״ז בין בארות ומוסרה היה הר ההר, וכשהלכו מבארות בני יעקן ללכת למוסרה ובאו באמצע הדרך להר ההר שם מת אהרן. ובכ״ז נראה דניחא להו לחז״ל לפרש דמוסרות היינו מוסרה ובארות בני יעקן היינו בני יעקן משום דאל״ה לא הוי משתמיט התורה לזכור שניהם בסדר המסעות בפ׳ מסעי.
3. נראה דדייק ענין הסמיכות משום דאי לא לדרשה באה אין שייכות כלל מיתת אהרן לענין פרשה זו. וטעם הדמיון זל״ז דכמו בשבירת הלוחות ח״ו אפסה תורה כך במיתת ת״ח, וכמ״ש בקדושין ס״ו א׳ בינאי המלך שרשע אחד יעץ אותו להרוג את חכמי ישראל, אמר לו, תורה. מה תהא עליה, יעו״ש. והארכנו בזה באחד מקונטרסי אגדה שלנו באגרתא דהספדא, וכאן אין המקום גורם להאריך.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״בהואיל משהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144