×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) הֵ֚ן לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּֽהּ׃
Behold, to Hashem your God belongs heaven and the heaven of heavens, the earth, with all that is in it.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י בכור שורר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייונצי״בתורה תמימהעודהכל
הָא דַּייָ אֱלָהָךְ שְׁמַיָּא וּשְׁמֵי שְׁמַיָּא אַרְעָא וְכָל דְּבַהּ.
Behold, the heavens, the heavens of the heavens, are the Lord's your God, and all that is therein;
הא לי״יא אלהכון שמייא ושמי שמייא ארעא וכל מה דאית בה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הא לי״י״) גם נוסח חילופי: ״הא קדם י״י״.
הא די״י אלקכון שמיא ושמי שמיא וכיתי מלאכיא דבהון למשמשין קדמוי ארעא וכל דאית בה.
Behold, the heavens, and the heavens of the heavens, are the Lord's your God, and the hosts of angels are in them to minister before Him, and the earth, and whatsoever is therein.
הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם – מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין, אֶחָד הָיָה מְמֻנֶּה עַל מָה שֶׁבַּבַּיִת וְעַל מָה שֶׁבַּשָּׂדֶה וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁבַּבַּיִת וְכָל מָה שֶׁבַּשָּׂדֶה, וְאֶחָד הָיָה מְמֻנֶּה עַל מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶלָּא מָה שֶׁבַּשָּׂדֶה. כָּךְ מֹשֶׁה, כְּשֶׁעָלָה לַמָּקוֹם הָיָה יוֹדֵעַ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְקִלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר ״הֵן לַה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, אֲבָל דָּוִד שֶׁלֹּא עָלָה לַמָּקוֹם קִלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמָה שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ״ד:א׳) ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״ וְגוֹ׳.
רַבָּנָן אָמְרֵי, שְׁנֵי רְקִיעִין הֵן שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס״ח:ל״ד) ״לְרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם״. רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים, שְׁלֹשָׁה הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַים וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם״. רַבִּי יִרְמִיָּה בֶּן אֱלִיעֶזֶר אֲמַר, שִׁבְעָה, {א} שָׁמַיִם {ב} רָקִיעַ {ג} שְׁחָקִים {ד} זְבוּל {ה} מָעוֹן {ו} מָכוֹן {ז} עֲרָבוֹת וּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו״. וּמָה רַבוֹתֵינוּ מְקַיְּמִין ״סֹלּוֹ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה בְמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים וְעָרֵב עָלָיו מַעֲשֵׂיהֶם. רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא אוֹמֵר: עֲרָבוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹרֵעַ עָלָיו מַעֲשִׂים שֶׁל צַדִּיקִים וְהֵן עוֹשִׂין פֵּרוֹת.
הֻוַדַ׳א לִלָּהִ רַבִּךַּ אַלסַּמַוַאתֻ כֻּלֻּהַא וַ אַלּאַרץֻ׳ וַכֻּלֻּ מַא פִיהַא
הנה אל ה׳ אלהיך, רקיעי השמים, והארץ עם כל מה-שיש בה.
הן לי״י אלהיך – הכל.⁠א
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י וטיקן 94 נוסף כאן: ״ואינו צריך מכם לכלום כי אם ליראה את שמו מבקש הוא מכם״.
הן לי"י אלהיך BEHOLD, UNTO HASHEM YOUR GOD BELONGS – the whole Universe ("the heavens … and the earth and all that therein is").
הן לי״י אלהיך השמים ושמי השמים – ומה ישאל לך?⁠א הכל שלו, ואם רצה לבחור אומה אחרת היה יכול לבחור, מי יעכב על ידו, הכל שלו.
א. כלומר: ממך.
הן לי"י אלהיך השמים ושמי השמים – BEHOLD TO HASHEM YOUR GOD BELONGS HEAVEN AND THE HEAVEN OF HEAVENS – And what shall He ask of you? Everything is His, and if He wanted to choose a different nation He could choose; who would prevent Him, everything is His.
הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה – נראה לי בכאן כי אילו רצה הכתוב להגדיל ישראל על כל שאר האומות היה מספיק שיאמר הן לה׳ אלהיך הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק, ולא היה צורך להזכיר השמים ושמי השמים. אבל יתכן לומר שבא לרמוז שהעולם השפל הזה עיקר המציאות כלו, ופסוק מלא הוא (בראשית א׳:ט״ו) יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ, באר כי הגלגלים עם היותם נבראים עצומים הכוונה בהם לצרכי המין הזה, ואע״פ שחכמי המחקר סותרין זה, אנו אין לנו אלא דרך תורתנו וקבלת רז״ל שאמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. וכן מצינו שהזכיר דוד ע״ה (תהלים קמ״ח:י״ג-י״ד) הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, יאמר כי הקב״ה הרים קרן ישראל על הנבראים כלם שבשמים ובארץ, ואמר עוד (שם ק״ג) ברכו ה׳ מלאכיו וגו׳ ברכו ה׳ כל צבאיו וגו׳ ברכו ה׳ כל מעשיו, הזכיר העולמות השלשה ממעלה למטה, ועל העולם השפל הזכיר כל מעשיו, כלומר כי הוא כלל כל מעשיו. ואמרו במדרש (יואל ב׳:י״א) כי רב מאד מחנהו, אלו מלאכי השרת, וכי עצום עושי דברו, אלו ישראל. ועוד יש לנו ראיות ממה ששאלו הפילוסופים, הגלגל למה הוא סובב תמיד באותו סבוב, השיג או לא השיג, אם השיג כבר לשוא סובב, אם לא השיג מה תועלת בסבובו, שאין לומר שיוסיף בהשגתו בכל יום ויום שאם כן היה לו לחדש ולהוסיף בטובות העוה״ז שהוא מתקיים בתנועתו. והשיבו סבת סבובו כדי לקיים העולם השפל, לפי שבתנועתו מצטרפין ארבע יסודות שהם למטה בארץ שאין העולם יכול להתקיים זולתם. הרי שזאת ראיה כי חכמי המחקר מודים שמציאות הגלגלים בשביל האדם, והם האומרים שאין צורך לגלגלים כי אם להנהיג טבע המציאות.
ואם אתה אומר זה אפשר בשבעה כוכבי לכת שהם מנהיגים העולם הזה והם הם שנבראו לכך, אבל שמיני ותשיעי הם עליונים זכים בעצמם, לא נבראו לתשמישו של העוה״ז. תשובתך, כי כל התשע נבראו בשביל העולם הזה וכלן צריכין זה לזה, ותנועת האחד בסבת חברו מן התחתון עד העליון, שהרי כלן זה בתוך זה כגלדי בצלים, וכבר נתבאר בספרי החכמה שהמציאות כלו אחד מהגלגל העליון עד הנקודה הנקראת מרכז העולם או עמוד העולם. וקבלנו מופת לזה במלת אחד, כי אות אל״ף רומז אל הגלגל העליון המקיף הנקרא ערבות שהוא מיוחד מכל הגלגלים כמלך עליהם, אות ח׳ רמז לשמונה גלגלים שהם מוקפין בתוכו, אות ד׳ רמז על ד׳ יסודות שתחתיהם, והכל אחד, וכשם שהוא אחד כן מנהיגו יתברך אחד, והנה תשעה גלגלים וארבעה יסודות הם י״ג כמספר אחד. ומה שאמר הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים, השמים הן הגלגלים ושמי השמים הן היסודות שהם בכח השמים למטה מהם, כענין הארץ וכל אשר בה, וכן אמר במזמור (תהלים קמ״ח:א׳) הללו את ה׳ מן השמים, והזכיר מלאכיו וצבאיו וכוכבי אור, ואח״כ הללוהו שמי השמים. זה דעת הרמב״ן ז״ל בלשון השמים שפירושו הגלגלים והיסודות שתחתיהם.
אבל הרמב״ם ז״ל פירש כי שמי השמים על תשעה הגלגלים, ואמר כי השמים הוא הגלגל המקיף ושמי השמים שהם בתוכו שבהם הכוכבים, ולפי שכל הגלגלים נכללים בשני חלקים אלו, חלק אחד שאין בו כוכבים כלל וחלק שני עם כוכבים, על כן עשה הכתוב בכאן שני חלקים ואמר שמי השמים. וכן במסכת חגיגה חלקים רז״ל לשני חלקום הוא שהזכירו רז״ל שם אמר ריש לקיש שני רקיעין הן, שנאמר הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים. זה דעת הרב ז״ל בספר המורה בלשון השמים ושמי השמים.
ויש לך להתבונן בדבר ר״י האומר שני רקיעין הן, כי כנגדן היו שני גזרי עצים שבמערכה, והוא שאמרו במסכת יומא פרק אמר להם הממונה, מערכה ראשונה קודמת למערכה שניה, שניה קודמת לשני גזרי עצים, שני גזרי עצים קודמין לדשון מזבח הפנימי. מערכה ראשונה ירמוז לכל הבנין, מערכה שניה למציאות המלאכים, שני גזרי עצים ירמוז לכל הגלגלים הנחלקים לשני חלקים אלו שמשם באות הגזרות לעולם השפל, ודשון מזבח הפנימי ירמוז לעולם השפל. ומי יתן והיינו יודעין שאר הענינים שהזכיר בברייתא ההיא איך היה הסדר בהם ומה ענינם ועל מה ירמוז כל אחד ואחד, כי אין לך עבודה קלה בכל העבודות כלן הנעשות בבית המקדש שלא יהיה לה עיקר גדול ושלא יהיה בה רמז וציור לענינים של מעלה ודוגמא להם.
וע״ד הקבלה הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים רק באבותיך חשק ה׳, ירמוז לנפשות האבות שהן נאצלות מהאבות, ולכך היו מרכבה במותם כאלו הם והם דבר אחד, ומטעם זה הוא החשק והקשור והבחירה בזרעם, וזה מבואר.
הן לה' אלו-היך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, "Behold! the heaven and the heaven of the heavens belong to the Lord your God, the earth and all that is thereon.⁠" I believe that if all the verse was supposed to tell us was the superiority of the people of Israel over all the other nations, it would have been enough to simply write: "the earth and all that is thereon belongs to the Lord your God; however He took special liking to your forefathers, etc.⁠" There would have been no need to mention "the heaven and the heaven of the heavens.⁠"
It is more likely that this verse wanted to drive home the point that although God owns all the three regions mentioned in our verse, He considers the earth as the most important region. We have clear evidence of this already in the story of creation in Genesis when the functions of the luminaries in the heaven are defined as providing light for the earth (Genesis 1,14). The verse means that although the planetary systems are very powerful creations, the reason they were created was only to enhance earth and life on earth. Even though the scientists of our day do not accept this opinion, we are bound by our Torah and tradition. Our sages are on record that "the righteous on earth are greater than the ministering angels" (Sanhedrin 93). We find similarly that David writes: הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, "His splendor covers earth and heaven; He has exalted the horn of His people for the glory of His faithful ones, Israel.⁠" The psalmist means that God has elevated the people of Israel above all creatures in the universe both in heaven and on earth. We have another verse in Psalms 103, 20-22 in which the psalmist urges the following order: "bless the Lord, His angels, the mighty creatures, the ones who carry out His bidding; bless the Lord all of His hosts, His servants, the ones who perform His will. Bless the Lord, all of His (works) through the length and breadth of His realm.⁠" David lists the worlds in descending order reserving the title "His works" for the terrestrial part of the universe. In other words: "terrestrial earth comprises all His works.⁠" Tanchuma Vayikra 1, in commenting on Yoel 2,11 says that the words כי רב מאד מחנהו, "that His camp is indeed very great,⁠" refer to the ministering angels, whereas the words וכי עצום עושי דברו, "and powerful are those who do His bidding,⁠" are a reference to the people of Israel.
We have further proof from discussions of the philosophers who ask why a planet constantly describes the same repetitive orbit? If it has achieved its purpose, why does it keep repeating the same motion? Its motion, its orbit has then become a wasted effort. If it has still not achieved its mission after endless orbits, what good are its orbits? If it had really achieved something visible, how come we do not notice that our lives are constantly becoming more pleasant due to these efforts? The philosophers answer this seemingly unanswerable question by saying that these orbits of the planets are required in order to ensure the continued existence the "lower" world, i.e. man on this terrestrial earth. This proves that even the scientists admit that man is the focal and pivotal creature in the universe. Once you admit it, it is a small step to understanding that all the seven fixed stars have as their purpose to guide our globe in such a way that it does not come to harm, that the laws of nature operate satisfactorily.
However if you were to argue that the eighth and ninth star (planet) perform an independent function and have not been created for the sake of our globe there is no merit to such an argument. The fact is that all the planets are much like the skins around the onion, earth being the kernel, the innermost and most precious part, requiring the protection of all these outer layers. The orbital motions of each one of these layers is determined by the orbit of the planet closest to it.
[The author continues in this vein citing allusions from Scripture, etc. Seeing all of this is pre-Corpernicus astronomy there is little point in pursuing these "philosophical" musings further. The same applies to the interpretation of "heaven" and "heaven" of heavens" respectively. Ed.] ...
[...]
A kabbalistic approach understands the words רק באבותיך חשק ה' as an allusion to the souls of the patriarchs as having been derived from higher emanations such as חסד גבורה, and תפארת respectively This is why upon their deaths the patriarchs became part of the מרכבה, the carriers of God's Shechinah as if they and the emanations from which their souls had evolved were one and the same thing. This, of course, would account for the extraordinary degree of fondness of God for these patriarchs as described in our verse. This would also account for God's close relationship with the descendants of these patriarchs.
לי״י אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה – וכולם נותנים כבוד לשמו ואיננו צריך לך.
הן לה' אלוהיך השמים, ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה "Here the heaven, the most remote regions of heaven even, the earth and all that is therein, etc.⁠" Seeing that He owns it all, and that ownership confers tremendous glory upon Him, how could He be in need of your contributions for His sake rather than for yours?
הן לה׳ אלהיך – הפסוק מתחיל ומסיים בה״א לומר שבה״א נברא העולם וכנגד ה׳ חומשי תורה. וי׳ תיבות בפסוק לומר לא ירדה שכינה למטה מעשרה.
הארץ וכל אשר בה – וסמיך ליה רק באבותיך. לומר שהארץ וכל אשר בה לא נבראה אלא בזכות האבות. רק באבותיך מיעוט הוא שגם עליהם יש דין. אברהם במה אדע. יצחק אהב את עשו. יעקב אמר נסתרה דרכי מה׳. סמך לרק באבותיך ומלתם לומר שתמולו ערלת הלב כמו שעשו האבות.
והנה אחר שהציב זה הסלם המעולה אשר היתה היראה ראשית דרכו ופנת יסודו כמו שאמרנו הנה לא סר מהראות להם אמתת היסוד ההוא ולבארו על הענין ההוא אשר אמרנוהו ראשונה והוא אומרו בסמוך הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה אמר תדע לך שהאלוה שזוכרין אותו כל חכמי הגוים ופילוסופיהם אין ברשותו לא השמים ולא הארץ כי הוא אינו יכול לשנות סדרם ומערכותם בדבר גדול וקטון כלל ולזה אינן נקראין שלו ואינן קנינו אדרבא הוא קנינם והם משתמשים בו במה שהוא מעמיד ומקיים אותם ולזה אין שום יראה בלבם ואין פחד בכליותם אמנם לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה לעשות מהם כמו שירצה וכמ״ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך (דברים ג׳:כ״ד) וכמ״ש המשורר כל אשר חפץ י״י עשה בשמים ובארץ (תהלים קל״ה:ו׳) וכמו שנתבאר ממעשי האותות והמופתים בפרעה וגו׳. כמו שנאמר להלן וזה ממש היסוד האמתי הקובע היראה האלהית כאשר הונח.
הן לה׳ אלהיך השמים – ויעיד על זה שהוא מבקש לטוב לך, כי אמנם השמים והארץ הם שלו, ועם היותם נכבדים בלתי נפסדים.
הן לה' אלוהיך השמים...והארץ, the fact that He owns the entire universe is convincing proof that whatever He asks of you is only for your own good, not for His, seeing that He has everything. The phenomena in the heavens and on earth are indestructible, permanent, and if you observed that at times they performed out of character to their nature, this was only because I, God, made them perform so in your interest. However, God was fond of your forefathers
הן לה׳ אלהיך השמים וגו׳, רק באבותיך חשק ה׳ – במילת רק בא למעט השמים ושמי השמים שבכולם לא חשק ה׳ כ״א באבותיך, כדעת חכמי האמת שאמרו גדולים צדיקים ממעשה שמים וארץ והסכימו לומר שכולם נבראו בעבור האדם, לא כדעת הרמב״ם שכתב שהאדם עיקר בתחתונים אבל אין לו ערך עם העליונים ולסברת הרמב״ם יש מקום לפרש פסוק זה שכל הסיפור נמשך למ״ש ואהבתם את הגר וגו׳ כי חפץ ה׳ שתדבקו בגרים אע״פ שהם נמוכים מ״מ ממנו ית׳ תראו וכן תעשו, כי הן לה׳ אלהיך השמים וגו׳ ועם גודל רוממתו ית׳ מ״מ רק באבותיך חשק ה׳ עם היותם נמוכים בערך העליונים הקרובים אל ה׳. ועוד נתן מופת שני כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו׳ ואף עפ״כ עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר. ומפסוק זה אר״י כ״מ שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו כו׳ (עיין מגילה לא.) ומשני הקדמות אלו הוציא התולדה שאמר ואהבתם את הגר.
אך עדיין יש לדקדק, מ״ש רק באבותיך חשק ה׳ ויבחר בזרעם אחריהם, מדעשה ב׳ חלוקות, ועוד שהחשק אינו ענין הבחירה כמבואר למעלה סוף פר׳ ואתחנן (ז׳:ז׳) ש״מ שמלת רק קאי אשלמטה, ובא לומר שרק באבותיך לבד חשק ה׳ בחשק ובאהבה גמורה אבל לא בכם, אלא בחר בזרעם מכל העמים. ר״ל בערך העמים אתם נראים טובים כי לשון בחירה שייך אפילו בדבר שאינו טוב מצד עצמו זולת שהוא טוב מזולתו, לכך נאמר ויבחר בזרעם אחריהם בכם. כי חסרון זה תלוי בכם, לפיכך ומלתם את ערלת לבבכם וגו׳ כדי שתגיעו למדריגת אבותיכם.
הכל כו׳. ר״ל כל מה שכתיב בקרא שמים ושמי שמים והארץ:
All things, etc. This refers to all that is written in the verse, "The heavens and the heavens beyond the heavens, the earth, etc.⁠"
הן לה׳ אלהיך השמים – התבונן בגודל מעשי השם אשר הפליא לעשות בשמים ובארץ, ובזה תבוא יראתו בלבך:
הן לה׳ אלהיך וגו׳: באשר דיבר משה עם כל כת1 בפני עצמה, הזהיר לכל כת כראוי לה: א׳, את הגדולים ודבוקים בה׳2 – שלא יהיו סבורים שפטורים ממצוות מעשיות חלילה3, שהרי המה קרובים לה׳ והמקום ישא פניהם בשביל שמוסרים נפשם בשביל כבודו, ואין לך יקר בעיני ה׳ מזה אפילו לא ישמרו המצוות ח״ו4. ב׳, והזהיר את קטני הערך שלא יחשבו מה הם נחשבות מצוות שעושים בלי ידיעה. משום הכי הזהיר גם אותם לפי ערכם.
על כן אמר ״הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים וגו׳״ – המלאכים והשרפים5 וגבוה מהם – הכל דבקים ועומדים לפני ה׳.
1. מארבע הכתות שהזכיר רבינו בפסוק י״ב, בקטע המתחיל ׳ומזה נבוא לענין׳.
2. הנקראים ״זקני ישראל״, שהם תלמידי החכמים.
3. כפי שהדגיש רבינו נקודה זו במקומות רבים, בכוונו לתנועת החסידות כפי ש׳נתפסה׳ בזמנו אצל ה׳מתנגדים׳.
4. כך עלולים הם לחשוב בטעות.
5. הם נרמזים ב״כל אשר בה״.
השמים ושמי השמים – תניא, א״ר יהודה, שני רקיעים הן, שנאמר הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים.⁠1 (חגיגה י״ב:)
1. ולאפוקי מדעת ריש לקיש ששבעה רקיעים הן, או י״ל דלא פליגי, אלא דמר חשיב מספר הרקיעים בכללם, והם רק שנים, ומר חשיב בפרטם, והם שבעה, ועיין בסוגיא.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י בכור שורר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייונצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144