×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔ילא בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי⁠־טֽוֹב׃
to rule by day and by night,⁠1 and to separate between the light and the darkness. God saw that it was good.
1. by day and night | בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה – See R"Y Bekhor Shor, Radak, and Ramban. Alternatively: "over the day and over the night" (Shadal).
א. וּֽלְהַבְדִּ֔יל =ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובדפוסים.
• א⁠(ס),ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל (חטף) <א⁠(ס)=מתג ושוא לבד? אינו כן אלא הלמ״ד בחטף פתח>, וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים כגון היללי, פריז 25 ותנ״ך ליסבון.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושלקח טוברשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהשד״למלבי״םנצי״בעודהכל
[תרעד] 1ולמשול ביום ובלילה וגו׳, אמר רבי אילפא אם לענין המאורות הלא כבר נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ומה תלמוד לומר ולמשול ביום ובלילה אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה הה״ד (יהושע י׳:י״ג) וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר. (בראשית רבה ו):
[תרעה] יפה כלבנה ברה כחמה (שיר השירים ו׳:י׳) אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה יכול אף ישראל כן ת״ל יפה כלבנה מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה דכתיב בה ולמשול ביום ובלילה כך ישראל הן הן בעוה״ז הן הן לעוה״ב כו׳. (שמות רבה ו.):
[תרעו] ש׳ נ״ב באורייתא דז׳ קרני ולמשול, עשות (בראשית ב׳:ד׳), נשמת (בראשית ב׳:ז׳), לנפש חי׳ (בראשית ב׳:ז׳). (ספר התגין)
[תרעז] 2חמה וצד״ק שולטים במזלות אש, חמה ביום צד״ק בלילה, נוגה ולבנה שולטין במזלות מים, נוגה ביום ולבנה בלילה שבתי וכוכב חמה שולטין במזלות רוח, שבתי ביום וכוכב בלילה ומאדים שולטין במזלות מי׳ בלילה, זהו למשול ביום ובלילה וז׳ מלכים ממונים עליהם לכך ז׳ תגין על השי״ן של ולמשול ביום ובלילה שנתן כח וגבורה, חמה וכוכבים כאחת שולטין. (רזיאל י״ד)
שערי ציון: פ׳ י״ט לעיל מאמר שנב. שפו. תכז. תק״ז שג.
1. במבוא לתנחומא ישן ע״ז: מובא מאמר מכ״י באריכות ומבאר הא דמושלים ביום ולילה כדמצינו במשה שהתנה עמהם הקב״ה שישתקו לפני משה שנאמר האזינו השמים וביהושע שנא׳ שמש בגבעון דום. עיי״ש.
2. מבואר לעי׳ אות תרע״ו דיש ז׳ תגין על ש׳ ולמשול. ועי׳ בברייתא דשמואל הקטן ובס׳ הפליאה ובש״מ האריכו בענין זה של שליטת המזלות ועי׳ לעיל אות תרל״ט.
וּלְמִשְׁלַט בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא וּלְאַפְרָשָׁא בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב.
to rule in the day and the night, and to divide between the light and the darkness; and Hashem saw that it was good.
ולמהוי שליט באיממא ובליליא ולמפרש׳ בין נהורא ובין חשוכא וגלי קדם י״י ארום שפר ותקן.
ולמישמשאא ביממא ובלילייא ולמפרשא בין נהורא דיממא ובין חשוך לילייא וחמא אלקים ארום טב.
א. כן בטקסט בכ״י לונדון. בגיליון: ״ולמשלטא״.
and to minister by day and by night, to distinguish between the light of the day and the darkness of the night. And the Lord beheld that it was good.
[ט] וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וגו׳ – אָמַר רַבִּי אִילְפָא אִם לְעִנְיַן הַמְּאוֹרוֹת הֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אֶלָּא אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין בַּמֶּה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּיּוֹם, וּבַמֶּה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (יהושע י׳:י״ג), מַאי סֵפֶר הַיָּשָׁר, סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ סֵפֶר הַיָּשָׁר, דִּכְתִיב: תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים (במדבר כ״ג:י׳). רַבִּי חֲלַפְתָּא מַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל מַיְיתֵי לָהּ מִסֵּיפָא דְּסִפְרָא: וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ (בראשית מ״ח:י״ט), וְאֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. רַבִּי חָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִסֵּיפָא דְאוֹרָיְיתָא: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים ל״ג:י״ז), אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה סִגְנוֹן לִיהוֹשֻׁעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ: חֲזַק (יהושע א׳:ז׳) יְהוֹשֻׁעַ, אֱמָץ (יהושע א׳:ז׳) יְהוֹשֻׁעַ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו׳ (יהושע א׳:ח׳), נְטָלוֹ וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְגַלְגַּל חַמָּה, אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁלֹא דּוֹמַמְתִּי מִזֶּה, אַף אַתָּה דּוֹם מִלְּפָנַי, מִיָּד: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד (יהושע י׳:י״ג), אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לוֹ עַבְדָא בִּישָׁא לָא זְבִינָא דְאַבָּא אַתְּ, לֹא כָּךְ רָאָה אוֹתְךָ אַבָּא בַּחֲלוֹם: וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וגו׳ (בראשית ל״ז:ט׳), מִיָּד וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וגו׳.
ולמשול ביום ובלילה – כשם שמושלת החמה ביום, שנאמר וממגד תבואת שמש (דברים ל״ג:י״ד) כך ממשלת הלבנה בלילה, שנאמר וממגד גרש ירחים (דברים ל״ג:י״ד).
ולהבדיל בין האור ובין החשך – כשם שהיום אין כח לחשך להחשיך, כך החשך כל זמן שהוא מחשיך אין כח ביום להאיר.
וירא אלהים כי טוב – לכך תקנם הקב״ה בזה הענין לעולם.
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה – אִם לְעִנְיַן הַמְּאוֹרוֹת הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְגוֹ׳. אֶלָּא אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים בְּמָה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע י׳:י״ג) ״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר״. מַיְּתֵי לֵיהּ מֵהָכָא, וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

רמז יא

רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק, מַיְּתֵי לֵיהּ מִסֵּיפֵיהּ דְּסִפְרָא (בראשית מ״ח:י״ט) ״וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם״, אֶפְשָׁר כֵּן אֶלָּא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעָמַד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. רַבִּי חָנָן מַיְּתֵי לֵיהּ מִסֵּיפֵיהּ דְּאוֹרַיְתָא שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ״, אֶפְשָׁר כֵּן אֶלָּא זֶהוּ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אָמָר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה סִגְנוֹן לִיהוֹשֻׁעַ בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּיָדוֹ. אָמַר לוֹ, חֲזַק יְהוֹשֻׁעַ, אֱמַץ יְהוֹשֻׁעַ (יהושע א׳:ח׳) ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״. נְטָלוֹ וְהֶרְאָהוּ גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה. אָמַר לָהֶם, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא דֹּמַמְתִּי מִזֶּה אַף אַתֶּם דֹּמּוּ מִפָּנַי, מִיָּד ״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמַד״. אָמַר לָהֶם, עַבְדָּא בִּישָׁא, לָא זְבִינַת כַּסְפָּא דְאַבָּא אַתְּ לֹא כָּךְ רָאָה אוֹתָךְ אַבָּא בַּחֲלוֹם (בראשית ל״ז:י״ט) ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָר כּוֹכָבִים״ וְגוֹ׳ מִיָּד ״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמַד״.
ולאלתסלטא פי אלנהאר ופי אלליל ואלתפרזב בין אלנור ואלט׳לאם למא עלם אללהג אן ד׳לך ג׳יד.
א. ד וללאצ̇אה, וכ״ה בתפסיר שבפירוש הארוך: לאצ׳אה
ב. ד ואלתפרד, בתפסיר שבפירוש הארוך: ותפצל
ג. ד פעלם אללה
ולשלוט ביום ובלילה, ולהבדיל בין האור והחושך. לפי שידע ה׳ שזה טוב.
ולמשול ביום ובלילה – אחד מן החולקים נתלה בזה והוציא דעה מלבו {שה׳} יתע׳ רצה שנקבע את החודש עפ״י הירח. כי השמש לבד מורה על היום, והכוכבים מראים על הלילה. ורק הירח אינו משמש לכלום, והיות ואי אפשר שנברא שלא לצורך מתחייב {שנברא} להורות על קביעת החדשים. וזה שלא כחלוקת {התפקידים} שחלק להם השי״ת, כי הוא קבע את השמש לבדה ליום, ואת הירח עם הכוכבים ללילה ככתוב: ״ואת הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים״. ונאמר עוד: חקות ירח וכוכבים לאור לילה, ואומר: את הירח וכוכבים לממשלות בלילה, והרי בטלה חלוקת מי שחילק כפי שהבאנו.
ובאומרו ולהבדיל בין האור ובין החושך חייב שכל אור המופיע לפני עלות השמש הוא בזמן החושך וחלקו, עד שתופיע השמש עצמה. ומה שעלה על דעת מי שהוא שישנו בוקר לפני עלות השמש, בשני זמנים, ואחר מהם הוא בתוך החושך הקרוב לעמוד השחר, והביא לזה ראיה ממה שנאמר בסיפור על בועז׳: ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו, אין זאת {ראיה} קיימת, כי יתכן שיש כאן צמצום – כמעט ששכבה אצלו כל הלילה, אלא שקמה בעוד חושך; {והבקר} השני {לפי דעתו} הוא בשעת עלות עמוד השחר, ולזה הביא ראיה מהנאמר הבקר אור, והפסדה {של הראיה הזאת}, הרי האור הזה הוא אור השמש ככתוב כה אמר ה׳ נתן שמש לאור יומם.
כי טוב – טוב, תקון והנאה לבני אדם, ראשית, שיאירו להם ביום ובלילה, ולפי תנועותיהם בזמנם יחשבו {את תקופות} מזונותיהם ותבואותיהם ושנות חייהם ותאריכיהם ואת {זמני} הלואותיהם ויתר עסקיהם. וכמו שציוה: במספר שנים וגו׳, ונאמר: כימי שכיר וגו׳. ולהבשיל את פירותיהם וזריעותיהם. יש מהם הפועל עליהם ברטיבותו ככתוב: התקשר מעדנות כימה. ומהם המושכים אותם ומבשילים ומחממים אותם, ככתוב: או מושכות כסיל תפתח. ושילכו בימים על פי כוונם. ולאזן את גופותיהם {של בני אדם} ואת פרותיהם ואת מעינותיהם בזריחותיהם ושקיעותיהם, וכיוצא בדברים האלה.
ובמה שהודיענו שהוא בורא המאורות ארבע התועלות העיקריות המצויות במעשה בראשית.
• שנעבדהו מפני שהוא בוראם, ככתוב: שאו מרום עיניכם וגו׳, ואמר: המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא, אלה הכוכבים הקבועים שלכולם תנועה אחת. ואמר במקום אחר: מונה מספר לכוכבים, אלה כוכבי הלכת, אשר לכל אחד מהם תנועה מיוחדת, או תנועות...
• והב׳, שלא נעבוד דבר מאחר שנתברר לנו שהם מחודשים, מסודרים ונכנעים {לרצונו של הבורא}, ככתוב: ״ופן תשא עיניך השמימה וגו׳⁠ ⁠⁠״. וכמו שאני עומד לפרש ״אשר חלק יי אלהיך״ בז׳ אופנים במקומו.
• והג׳, שנאמין במה שהוא עתיד לספר לנו על {המופתים} שעשה בהם, כגון העמדת שני המאורות ליהושע ככתוב: וידם השמש וירח עמד. ואמנם היה דבר זה בעמידת הגלגל שתנועתו מן המזרח, כי אמר: ויאמר לעיני ישראל וגו׳. ורק התנועה המזרחית נראית לעינים מפני מהירותה, אבל כל יתר התנועות בלתי נראות. ומה שהשיב עשר מעלות לחזקיה, ככתוב: הנני משיב את צל המעלות וגו׳. ושהרבה את החום על צבא האויב ככתוב: הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ונאמר, אין ספק שמי שיכול לברוא אותם יכול לעשות בהם מעשים אלה, ויותר מזה.
• והד׳, כדי שנקבל את החוקים והמצוות שנצטוינו ביחס אליהם כגון: שתי התפילות שביום, אחרי עלות השמש ולפני שקיעתה, כמו שביארנו, וכמו שמסרו הראשונים: מצותה עם הנץ החמה. ושנברך על השמש ביום תקופת תמוז: ברוך עושה בראשית. ונברך פעם אחת על הלבנה כשאנו רואים אותה בתוך אחד עשר הימים, דהיינו, מן היום הרביעי עד יום י״ד, אשר במאמרו ברא שחקים, וכמו [שבארתי] בכתאב אלתסאביח. ושיהיו ראשי שנים קרוב לשנת השמש ולא נחשב לפי שנת השמש ממש, וכמו שכולנו מסכימים שיש שנים של י״ב חודש ויש שנים של י״ג חודש. ושלא נחשוב לפי ראית הירח ממש, כמו שקבלנו מאבותינו ששנים עשר חדשים {בשנה} עשרה קבועים ואחד של שלשים יום ואחד של כ״ט מלבד מרחשון וכסלו שהם משתנים. ואלהים נתן לנו סימנים המראים שהוא רוצה בעשיית שני חדשים בכל שנה, כמו שאני עומד לבאר בפרוש החדש הזה לכם.
והחולקים עלינו נתחלקו לט׳ כתות שהיו לעשר שיטות. מהם:
• המחזיקים בחשבון, שהחודש הוא כ״ט יום י״ב שעות ותשצ״ג דקות. וכל אימת שהחשבון הזה מגיע, אותו היום נחשב לראש חודש, ואפילו לא נשאר ממנו אלא דקה אחת. והוא מביא ראיה לזה ממה שאצל נדה מקצת היום ככולו. והתשובה על זה: הנדה אינה מטמאת את מה שנגעה בו באותו יום לפני נביעת הדם, ואיך יחשב ביום ההוא קודש מראשיתו.
• והכתה השניה, יש בה המחזיקים בחשבון, כמו בראשונה, אלא שאומרים שאם נשאר מן היום שעה אחת ודקה אחת אנו קובעים אותו ביומו, ואם לא, קובעים אותו למחרת. והראשונים הם התפליסי ותלמידיו, והשניים הם השומרונים, הטוענים שיש להם בזה קבלה מבני ישראל. ולאמיתו של דבר, אין {קבלה} כזאת בתוך בני ישראל.
• והכתה השלישית נוקטת בחדשים שמשיים, מבלי לשים לב לירח כלל. וראיתם מפרשת נח והתיבה וק״נ היום, ואני עומד להשיב עליהם אחרי זה שארצה את טענותיהם, והם הצדוקים.
• והרביעית, והם הביתוסין נוקטים {בקביעת החודש} על פי הירח בלבד, וכשאינו נראה הם מונים לו ל׳ יום, ואשיב עליהם, ועל {כל} מי שנתלה בראית הירח, אם שהם מוסיפים או גורעים בתנאיהם.
• והחמישית, הם הבדריים, והם הסוברים שראש החודש הוא הלילה שבו הירח במלואו, ומתמלטים מן הכיסוי, ואני אוכיח להם להלן ששלמותו של כל דבר הוא אמצעו, ולא ראשיתו.
• והשישית, שיטת ענן, {לקדש} עפ״י הראיה, {וכשהירח} מסתתר הוא מונה ל׳. וכשהוא נראה, בניסן או בתשרי, בליל שבת הוא עושה את יום י״א י״ב. ואף שייחדתי לו חיבור נפרד, אי אפשר מבלי להזכיר בספר זה הרבה ממה שיש להשיב עליו, אחרי הרצותו את דבריו.
• והשביעית, בנימין ואנשי סיעתו הסוברים שהחדשים הם לעולם עפ״י הסדר של כ״ט ול׳, פרט לניסן ותשרי שהם עפ״י ראות הירח, ואם אינו נראה בהם, הם עפ״י הסדר הנ״ל ועפ״י שיטתו, לפעמים כשהירח מסתתר עושים את החודש כ״ט יום, וזה {גם} כשתשרי נראה בכ״ט (?) והתשובה עליו דומה לתשובה על הביתוסין וענן בתוספת {על הנקודה} שהוא מתייחד בה.
• והשמינית, אנשי סיון, המחזיקים בדומה לשיטת בנימין שהחדשים הם בסדר של ל׳ וכ״ט, והמבחן {הקובע} אצלם הוא חודש סיון, הוא המאזן את השנה, ואליו הם נוטים בגלל שבו האויר זך בנעדר עננים, אבל אינם בטוחים בדבר שהם סומכים עליו.
• והשיטה העשירית היא דרך {השונות} והאמת שהזכרתיה קודם, והיא שתהיה לבני ישראל שנה בקרוב לשני השמש, לא כזאת בדיוק, וכן⁠{יהיו} חודשיהם בקרוב לחודשי הירח, לא בדיוק. וכמו שיש לשנים תנאים המודיעים לנו {אם} נתקדם... {השנה לשנת השמש} או נתאחרה, כך יש לחודש תנאים המורים לנו על הרצוי {אם נתקפם}... הירח או נתאחר וכל זאת מן המצוות בנוגע למאורות, ומהן קיבלו את השנה, ר״ל: התקופות, ובהן חלק בידיעת {הזמנים שחלק} לנו הכביר, וזה בענייני המ⁠{אורות}. ומחמת שידע שעתיד הוא לצוותינו את המצוות והחוקים בענייני המאורות, הודיענו שהוא בראם, כדי שנקבל את מצוותיו... ביום {הרביעי} ברא השמש ואת הירח והכוכבים.
ולמשול ביום ובלילה – זה בעתו וזה בעתו.
ולהבדיל בין האור ובין החשך – לא כמו שאמר למעלה להבדיל בין היום ובין הלילה. כי אותו עונה על האור וזה עונה על המאורות.
ולהבדיל בין האור ובין החשך – בין תחלת האור ובין תחלת החשך, הנץ החמה הוא תחלת האור, צאת הכוכבים הוא תחילת החשך.
Ulehavdil TO SEPARATE LIGHT FROM DARKNESS: I.e. to distinguish the beginning of the light and the beginning of the darkness. Sunrise is the beginning of LIGHT and the appearance of the stars is the beginning of DARKNESS.⁠1
1. Rashbam reiterates the point that he made ad vs. 14, s.v. lehavdil.
ולמשל – יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים, וצדקו האומרים: על פי שלשה עדים.⁠1
ודע כי עת שתחשך השמש, יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור (בראשית מ״ד:ג׳) קודם זרוח השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ט:ט״ו.
AND TO RULE. The day spoken of in the Torah begins at sunrise and lasts until sunset. Night begins when the stars are first visible. Those who say that night begins with the appearance of three stars are correct.⁠1 Know that evening begins at sunset and lasts for one and a third hours, during which time a light-like appearance is seen in the clouds. Similarly morning dawns before sunrise.⁠2 When the light of the sun shines during the day and the light of the moon at night, they separate between the light and the dark.⁠3
1. According to the Talmud (Sabbath 35b), night begins with the appearance of three stars.
2. Morning dawns one and a third hours before sunrise (Krinsky).
3. Thus and to divide the light from the darkness refers to both the sun and the moon.
ולהבדיל – זה שאמר בתחלה: ויבדל אלהים בין האור ובין החושך (בראשית א׳:ד׳), וביום הראשון היה בכח, וביום הרביעי במעשה.
ולמשול ביום ובלילה – כלומר: זה ביום וזה בלילה, שאף על פי שהלבנה נראית ביום, אין זו ממשלה, אלא שרגא בטיהרא.
TO DOMINATE THE DAY AND THE NIGHT – i.e., one during the day and the other during the night. Even though the moon can be seen during the day that does not constitute "dominating" but is merely "a candle at noon".
להבדיל בין האור ובין החשך – המאורות חמה ולבנה לא שמשו כלל בימי בראשי׳ שהאור׳ הית׳ גדול׳ כל כך שהחמה והלבנ׳ לא היו נזכרי׳ כלל. ובד׳ ימי בראשי׳ שמשו האור ביום והחשך בלילה. (כ״י אוקספורד 271/8)
ולמשול ביום ובלילה – זה ביום וזה בלילה.
ולהבדיל – כי מעת זרוח השמש הוא האור והוא היום, ומעת צאת הכוכבים הוא החשך והוא הלילה ונקרא הזמן ההוא חשך ואף על פי שיש בו מאירים לפי שהוא חשך כנגד אור היום.
ולמשול ביום ובלילה, the one, i.e. the sun by day, and the other, i.e. the moon, to govern by night.
ולהבדיל, from the time the sun rises it is light, day, and the domain of the sun, whereas from the time the stars become visible in the sky, it is nighttime, the moon’s domain. The night is called “darkness,” even though there is some light in the sky illuminating parts of the earth in a fashion.
ולמשול ביום ובלילה – למשול זה ביום וזה בלילה, כי ראות הלבנה ביום אין זה ממשלה אלא כשרגא בטהרא.⁠1
ולהבדיל בין האור ובין החשך – לא לשמש וירח קאי, שהרי אמרנו למעלה שהם מבדילים בין היום ובין הלילה (בראשית א׳:י״ד), אלא קאי הוא אכוכבים שנראים כשהאור יוצא והחשך נכנס.
1. שאוב מר״י בכור שור.
ולמשול ביום ובלילה, "and to rule during the day and the night.⁠" One would rule by day, the other by night. The moon even when visible by day, hardly "rules.⁠" Or, in the words of the moon itself, quoted in the Talmud Chulin folio 60, "who needs light at noontime?⁠"
ולהבדיל בין האור ובין החשך, "and in order to make a clear separation between periods of light and periods of darkness.⁠" This phrase does not refer to either the sun or the moon. The Torah had already told us in verse 14 that this would be the function of the great luminaries. The phrase therefore refers to the stars, whose visibility tells us if it is day or night. They become visible when day fades, and they fade when dawn approaches.
ולמשול ביום ובלילה – ענין הממשלה דבר אחר, מבלי האורה שהזכיר, יכלול מה שאמר תחלה: והיו לאותות ולמועדים (בראשית א׳:י״ד), כי יש להם ממשלה בארץ בשנויים אשר יולידו בה, וממשלה בהוייה ובהפסד בכל השפלים. כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימיםא וכל הלחים והקרים, ועל כן אמר סתם: ולמשול ביום ובלילה – כי ממשלת השפלים להם.
ויתכן שהממשלה עוד כח אצילותם, שהם מנהיגי התחתונים, ובכחם ימשול כל מושל. והמזל הצומח ביום ימשול בו, והמזל הצומח בלילה ימשול בה, כענין שכתוב: אשר חלק י״י אלהיך אותם לכל העמים (דברים ד׳:י״ט). והוא מהב שאמר הכתוב: מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא (תהלים קמ״ז:ד׳). וכן: לכולם בשם יקרא (ישעיהו מ׳:כ״ו) – כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם, לזה כח הצדק והיושר, ולזה כח הדם והחרב, וכן בכל הכחות כידוע באצטגנינות. והכל בכח עליון ולרצונו, ולכך אמר: גדול אדונינו ורב כח (תהלים קמ״ז:ה׳) – כי הוא גדול על כולם ורב כח עליהם. וכן אמר: מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ׳:כ״ו).
ועל דרך הסוד שרמזתי לך תהיה ממשלה גמורה באמת.
ולהבדיל בין האור ובין החשך – אמר ר׳ אברהם: כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך. ולפי דעתי: כי האור הנזכר בכאן הוא היום, והחשך הוא הלילה, כי כן שמם,⁠ג כמו שאמר: ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראשית א׳:ה׳).
והנה בכל מעשה בראשית יזכיר הכתוב הצואה, ויספר המעשה. ובכאן צוה: והיו למאורות (בראשית א׳:ט״ו), וספר: ויתן אותם אלהים וגו׳ד (בראשית א׳:י״ז), ואמר: ולמשול ביום ובלילה – שיהיה זה מושל ביום וזה בלילה, והממשלה הוא מה שצוה: והיו לאותות ולמועדים (בראשית א׳:י״ד), וסיפר שאין ממשלת שניהם שוה אבל: להבדיל בין האור ובין החשך,⁠ה כי הגדול ימשול ביום, ויהיה כלו אור גם במקום שאין השמש מגיע, והקטן ימשול בלילה ויהיה חשך זולתי הירח שיגיה חשכו, והיא הצואה שאמר: להבדיל בין היום ובין הלילה (בראשית א׳:י״ד), כמו: ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א׳:ד׳).
א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״ובימים״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״מה״.
ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שמים״.
ד. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 הושמט: ״והנה בכל מעשה... אותם אלהים וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ה. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״בין החשך ובין האור״.
AND TO RULE OVER THE DAY AND OVER THE NIGHT. The matter of rulership is a different matter from the function of light which He mentioned, since it includes that which He stated at first, And they shall be for signs, and seasons. Their rulership over the earth comprises the changes which they cause in it and the power of bringing about the existence and deterioration of all things in the lower world since the sun, by its rule during the day, causes the sprouting, the propagation and the growth of all the warm and dry things, while the moon by its rule increases the springs and the oceans, and all liquid and cold things. Therefore He said in a general way, And to rule over the day and over the night, because theirs is the dominion over things in the lower world.
It is possible that the rulership given to them contains also a power of emanation for they are the leaders of things in the lower world, and with their power, every ruling power in nature holds sway. Thus the constellation which comes up by day rules during it, even as it is written, The sun and the moon and the stars… which the Eternal thy G-d hath allotted unto all the peoples.⁠1 And this is what Scripture means when it says, He counteth the number of the stars; He giveth them all their names,⁠2 likewise, He calleth them all by name.⁠3 For the calling of names signifies the differentiation in their respective powers, giving to this one the power of justice and righteousness, and to that one the power of blood and the sword, and similarly all other powers, as is known in astrology. And all is done by the power of the Most High and in accordance with His Will. Therefore it says, Great is our Lord, and mighty in power,⁠4 for He is greatest of all and mightiest in power over them. And similarly it says, He calleth them all by name by the greatness of His might and the strength of His power.⁠5 In accord with the secret I have hinted to you, the matter of rulership is completely true.
AND TO DIVIDE THE LIGHT FROM THE DARKNESS. Rabbi Abraham ibn Ezra said: "By the coming forth of the sun at daytime and the light of the moon at night, they shall divide the light from the darkness.⁠"6 In my opinion, the light mentioned here refers to the day, and the darkness is the night for such are their names, as it says, And G-d called the light Day, and the darkness He called Night.⁠7
Now in connection with all the works of creation, Scripture mentions the Divine command and then tells of the deed. And here too He commanded, And they shall be for lights,⁠8 and then it relates, And G-d set them.⁠9 He further said, And to rule over the day and over the night,⁠10 meaning that one is to rule by day and the other by night, the rulership being that which He commanded when He said, And they shall be for signs, and for seasons.⁠11 And now He related that the rulership of the two is not alike but instead consists of dividing the darkness from the light. The greater luminary will rule by day and light will be everywhere, even where the sun does not reach, and the smaller luminary will rule by night, and there will be darkness except that the moon will lighten its darkness. This then is the command He gave in order to divide the day from the night,⁠12 as it says, And G-d divided the light from the darkness.⁠13
1. Deuteronomy 4:19.
2. Psalms 147:4.
3. Isaiah 40:26.
4. Psalms 147:5.
5. Isaiah 40:26.
6. Ibn Ezra's opinion is that the word ul'havdil (and to divide) refers to both the sun and moon, that each in coming forth separates between light and darkness. (Tur.)
7. (5). Thus according to Ramban, the meaning of the verse is: "and to divide the day from the night,⁠" meaning, that light is to serve at daytime and darkness at night. (Tur.)
8. (15).
9. (17).
10. (18).
11. (14).
12. (14).
13. (4).
ולמשול ביום ובלילה – השמש הוא מושל ביום והירח מושלת בלילה [וביום], ודע כי מלבד מעלת האורה שזכה להם נתן להם הממשלה בשפלים בהויה ובהפסד שהרי השמש באותה ממשלה שיש לו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והלבנה גם כן באותה ממשלה שיש לה בלילה תוסיף במעינות בימים ובנחלים ובכל הקרים והלחים.
וע״ד הקבלה ולמשול ביום ובלילה ירמוז למנהיגי שני המאורות הגדולים שהם מושלים ביום ובלילה ובכחם ימשול כל מושל, כנגדם תמצא בקרבן התמיד שני כבשים בני שנה תמימים את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים כלומר השמש והירח וכל צבא השמים ואתכם לקח ה׳ והמשכיל יבין וזהו שכתוב (דברים י״ז:ג׳) אשר לא צויתי, כלומר בשמש ובירח אבל צויתי במנהיגים, ובסדר שופטים בפסוק (דברים י״ז:ג׳) ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי אכתוב מזה בעה״י, ומכאן יתבאר לך סוד התענית בשגם הוא קרבן שנתמעט הבשר וחלבו ודמו של אדם, וע״כ התענית צריך קבלה בזמן ממשלת שני המאורות ביחד וזהו מבעוד יום קודם שתשקע החמה וזהו מאמר רב חסדא כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית, וכשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת תפלה קרבן כנגד נסוך המים עם הקרבנות, וכן דרשו רז״ל שערי דמעה לא ננעלו כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה והבן זה כי הוא עקר גדול.
ולהבדיל בין האור ובין החשך – הזכיר בכאן שלשה ענינים להאיר, ולמשול ולהבדיל, שהקב״ה נותן להם המעלה בג׳ דברים אלו, וידוע שהוא יתברך השליט מעשיו קצתם על קצתם, ומזה אמר הכתוב (ישעיהו נה י׳) ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל והגשם אינו נותן הזרע והלחם אבל הכתוב למדך שהקב״ה משליט מעשיו מקצתן על קצתן וכענין שכתוב (הושע ב׳:כ״ג) אענה נאם ה׳ אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר, כוון הכתוב הזה לומר כי אע״פ שהשמים והארץ פועלים מה שבכחם ומה שנתמנה תחת ידם אין כחם מעצמם רק מכח הסבה העליונה כי כלם הם שלוחים מאתו לפעול הפעלות בשפלים כרצונו, לא כרצונם, וזהו שהזכיר בכאן להאיר ולמשול ולהבדיל כלומר הטיל עליהם המנוי והכח הזה ומסרו בידם לא שיושלל הוא יתברך מן הכח שלו שהוא עליון עליהם, ואילו אמר להם האירו משלו והבדילו היה מוסר בידם הכח לגמרי והיה עושה אותן האלוהות והיה נמצא בהם פתח לעובדי כו״ם, וכבר באה האזהרה בתורה שלא יטעה אדם אחרי כו״ם, הוא אמרו (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ותתבונן בהם ומקוריהם שהם שואבים מהם והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים.
וכבר ידעת כי חכמי ישראל הוצרכו לכתוב לתלמי המלך אשר חלק להאיר כדי שלא יאמר שנמצא להם מזה פתח לעו״ג ויאמר כי מן הכתוב הזה התיר לעו״ג שיעבדו ע״ז מאחר שכתוב בתורה בפירוש שהקב״ה נתן אותם לחלק העמים ויבין מלת חלק כמו גזר, ולא כן הענין אבל הקב״ה נתן הבחירה ביד כל אומה ואומה שיעבדו לכל מי שירצו הן להקב״ה אם לע״ג וזהו לשון חלק נתן הרשות בידם מה שאין כן בישראל שאם ירצו ח״ו לעבוד ע״ג אינן יכולין הוא שאמר הנביא ע״ה בדבר הש״י (יחזקאל כ׳:ל״ג) אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.
ויש לך לדעת כי מה שנבראו המאורות ביום ד׳ מפני שיום ד׳ הוא אמצעי לשבעת ימי בראשית והחמה קבוע בגלגל רביעי שהוא אמצעי לגלגל ז׳ המשרתים על דרך שצ״ם חנכ״ל, ועוד מפני ששני המאורו האלה משתנים בכל יום ארבעה פעמים ביום בד׳ משמרות ובחדש בד׳ שבועות, ובשנה בד׳ תקופות, על כן נתיחד להם יום רביעי, זאת ועוד אחרת כי ענין מוכרח היה להברא המאורות ביום הרביעי אחרי בריאת הצמחים ביום השלישי כדי ללמדנו בזה אמתת חדוש העולם כי אילו היה מאמר יהי מאורות ביום שלישי ומאמר תדשא הארץ ביום רביעי, היה מתבאר מזה קדמות העולם כי לא היו האילנות והצמחים בעולם מכח המאמר רק מכח המאורות שנבראו כבר שהם המשפיעים כח בכל היוצא מן הארץ, אבל עתה שהקדים תדשא הארץ למאמר יהי מאורות זה מופת גמור על חדוש העולם כי בזמן שלא היו מאורות בעולם לפעול בארץ בתנועתם להולידה ולהצמיחה גזר הש״י תדשא הארץ והוציאה פירותיה במאמר טרם היות כחות המאורות שהן סבה להם בכח הסבה העליונה יתברך.
ודע כי תמצא בפרשה זו ה׳ פעמים לשון מאור לפי שה׳ מיני אור הם, אור היום אור השמש אור הלבנה אור הכוכבים אור המזלות אבל לא נברא להאיר על הארץ אלא גלגל חמה בלבד.
וירא אלהים את האור כי טוב – סדור המאורות טובה גדולה לבריות שהרי העולם השפל הזה הוא מתנהג באור ובחשך וכתיב (איוב ט׳:ט׳) עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן, כימה צוננת וכסיל חם ברא זה כנגד זה זה מצנן את העולם וזה מחמם את העולם ושניהם מגדלים הצמחים ומבשלים הפירות והוא שכתוב (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה, ומתוך סדר פעולה זו וסדור המאורות בני אדם רואין ומבינין כח מעשה הש״י ומשבחין ומרוממים אותו והוא שכתוב (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וזהו הטובה שמתוך שיראו פעולה זו יכירו שהם ברואים ולא יטעו אחריהם, ועוד אמר כי טוב על שם הנס הגדול שעתיד הקב״ה לעשות במאורות ע״י יהושע זהו שכתוב (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וכתיב (שופטים ה) הכוכבים ממסלותם וגו׳.
ולמשול ביום ובלילה. "and to rule by day and by night.⁠" The sun rules by day, the moon at night. Remember that God not only enabled these luminaries to provide light, but He also equipped them with the ability to exercise dominion over the creatures in the "lower" regions, i.e. they can cause damage to creatures on earth or their influence may enable creatures on earth to continue to exist. The sun contributes to our continued existence by means of its power to promote growth by day, whereas the moon has similar influence on certain plants which grow at night. Moreover, the moon controls the ebb and tide of the oceans exercising influence over wells and fountains.
From a kabbalistic point of view the words למשול ביום ובלילה also are an allusion to the powers which guide these two great luminaries in turn, i.e. the signs of the zodiac. These exercise a great deal of power over the fate of mankind unless countermanded by God' s personal intervention, השגחה פרטית.
You will note that the two daily communal offerings presented on the altar of the Temple by the priests on a daily basis corresponded to the powers exercised by sun and moon by day and by night respectively.(compare Numbers 28,4) The Torah writes in Deut. 4,19 אשר חלק להם ה' אלוהיך אותם לכל העמים, "which the Lord your God has assigned to all the (other) nations.⁠" This is a reference to the fate of the Gentiles who are governed by forces of the planetary system (and accounts for the preoccupation of people with astrology). Instead, the Jewish people offer two daily sacrifices in order to neutralize these forces presided over by sun and moon. The Torah continues in the same passage we quoted from Deuteronomy 4,19 to contrast the factors governing the fates of the Jews by writing (verse 20) ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו עם נחלה כיום הזה. "You, however, the Lord your God took and removed you from the iron crucible, from Egypt, in order to for you to become a people for Him, and inheritance as of this day.⁠" This verse sums up the difference between the forces governing the fates of the Gentiles and God's personal providence in supervising the fate of the Jewish people. When the Torah (Deut. 17,3) wrote the words אשר לא ציויתי "which I did not command,⁠" this referred to the sun and the moon whom God did not command to exercise this control over the people's fates. He did however, command the צבא השמים, "the host of the heaven", i.e. the stars "the guiding forces of sun and moon" to exercise such control. I plan to write more about this in my commentary on the respective verse in Deuteronomy 17,3.
This also explains to you the reason why fasting is effective in warding off negative influences on man. It is similar to an animal sacrifice and requires that one prepares for it beforehand, similar to a sacrificial animal which has to be checked out prior to its becoming offered on the altar. The act of fasting reduces the person's blood, fat and flesh, and the time (late afternoon) when one must officially prepare to observe a fast is the one when both sun and moon exercise their control on earth jointly. This is why Shmuel said (Taanit 12) that any fast-day which the person who observes it did not so designate before nightfall on the previous day is useless. He also said that any fast-day which did not include a sunset is not called a fast-day. Conversely, the tears shed by the supplicant as part of his fast also rank as part of an animal sacrifice as the latter was usually accompanied by a libation of water. We have a long-standing tradition that the gates of tears are never locked, i.e. that even when God has deliberately turned aside from our entreaties because of our sins, He did not turn away from our tears (Berachot 32). Tears are a derivative of the power of water, which itself is a derivative of the emanation חסד, "love" which is on the right (positive) side of the diagram representing the ten emanations. [The "left" side represents negative spiritual attributes. Ed.] The "right" side of God's emanations is always ready to welcome repentant sinners. This is such an important principle that everyone would do well to keep it in mind.
ולהבדיל בין האור ובין החשך, "and to separate between the light and between the darkness.⁠" The verse mentions three distinct functions of these luminaries. 1) To give light; 2) to exercise dominion; 3) to provide separation. God assigned three lofty purposes to these luminaries. It is clear, of course, that behind these apparent causes of what moves the universe is the real Ruler, i.e. the Creator. It is this idea which is expressed in Isaiah 55,10 where the prophet speaks of God as ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל "and provides seed for the farmer and bread for those who eat it.⁠" Although the prophet in that verse describes the rain, it is clear that there is a more basic force behind the rain. What the verse tells us is that the rain is an instrument of God at work just as the sun and the moon are manifestations of God their Creator at work controlling His universe This idea is elaborated on in Hoseah 2, 23-24 where the prophet writes concerning the future: אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ.והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעל, "I will respond declares the Lord, I will respond to the sky, and it shall respond to the earth, and the earth shall respond with new grain and wine and oil, and they shall respond to Jezreel.⁠" The thrust of the whole verse it that although these various forces of nature all contribute their best to successful life on earth and they each fulfill their appointed task, they do not possess independent powers but are agents of the Creator without whose input none of this would take place. Similarly here. The Torah describes the visible functions of the luminaries; this does not mean that God had abrogated His power in favor of His agents. Had He done so, these luminaries would indeed be deities as, unfortunately, many idol worshipers believe. It is precisely in order to forestall such mistaken ideas that the Torah warns us in Deut. 4,19 "lest you raise your eyes heavenwards and behold the sun, the moon and the stars, the heavenly hosts and be lured into bowing down to them or serving them.⁠" Had God wanted to invest these agents with independent powers the Torah would have described this by having God order them" האירו, משלו, הבדילו! "provide light!, exercise dominion! Establish separations!
You may recall that the sages of Israel had to write to King Talmai that the meaning of the words חלק להם אשר (compare the quote of Deut. 4,19. 4,19) does not mean that they have the powers of deities but that their function is merely to provide light (compare Megillah 9). This was a warning to the Gentiles not to be misled into paganism through the wording of the Torah. [King Talmai of Egypt third century BCE forced 72 Jewish scholars to translate the Torah while sitting in separate cubicles each unable to consult with the other. According to tradition they miraculously rendered the Torah into Greek using exactly the same words. Ed.] The word חלק could otherwise have been understood by Talmai and other Gentiles as meaning that God "engaged in power-sharing" with such heavenly bodies as the sun the moon and the stars. The fact is, however, that God did give the Gentiles the choice to either serve Him or to serve what they perceived to be deities. This did not, however, mean that He ever agreed that these phenomena were deities or had separate, independent powers. The Jewish people were not given such a choice at all. Proof that this is so is found in Ezekiel 20,33 where the prophet had debated this issue with Jews who had felt abandoned by God in exile claiming their "Master" had sold them, i.e. "freed them from the obligation to serve Him.⁠" Ezekiel threatened them saying חי אני נאום ה' אלוהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם .⁠"As I live, says the Lord God, with a strong hand and an outstretched arm and with outpoured fury will I rule over you.⁠"
The reason the luminaries were created (made functional) on the fourth day is because the fourth day is precisely in the middle of the seven days of the מעשה בראשית our chapter deals with. Another reason is that the sun and moon undergo four changes daily in the periods of time allocated to their respective dominance. [Both day and night are divided into four time-periods each known as a משמרת in the language of our sages. Ed.] Similarly, the month [period of lunar orbit (roughly)] is divided into four weeks. The solar year is divided into four seasons. For these and other reasons it was appropriate that the functions of sun and moon commenced on the fourth day of creation.
They had to be created following the emergence of vegetation on earth which became manifest on the third day so that we would have incontrovertible proof that God had preceded creation and not vice versa. If, for instance, the Torah would have reported the directive: "let there be luminaries" on the third day and the directive: "let the earth produce herbs, etc.⁠" on the fourth day, we would have concluded that not God but the celestial forces had been responsible for the universe as we know it. This concept was known in ancient times as קדמת העולם, "the eternal existence of the world.⁠" People would have had reason to believe that the existence of vegetation had been due to the respective influence of sun and moon on the ability of plants to grow. Now that the Torah had reported the directive תדשא הארץ דשא as having preceded the command יהי מאורות there is no room for misunderstanding. This proves that earth had not existed from times immemorial but had come into existence as a result of a directive of its Creator. If there had not yet been any celestial bodies such as sun, moon, the stars, who could have promoted the growth of vegetation if not God?
Please note that in this paragraph the expression מאור, "luminary" occurs five times. This corresponds to the five kinds of light there are. 1) The light of the day. 2) the light of the sun; 3) the light of the moon; 4) the light of the stars; 5) the light of the zodiac constellations. Only the planet sun was created in order to provide light for earth (compare Bereshit Rabbah 6,1).
וירא אלוהים את האור כי טוב, "God saw the light that it was good.⁠" The belief that the system of luminaries was beneficial for the creatures on earth is based on the availability of light and darkness. We read in Job 9,9 עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן, "the One who makes the Bear and the Orion, Pleiades and the chambers of the south wind.⁠" The constellation Pleiades supposedly cools, whereas the constellation Orion supposedly causes warmth on earth. The constellations each fulfill opposite roles and are matched one against the other. Each of them helps the growth and ripening of a variety of plants and fruit in its own fashion. This is also what God had in mind in Job 38,31 when He had asked Job: "can you tie cords to Pleiades?⁠" People on earth obtain an insight into God's power by observing the operation of the forces of nature and marveling at the intelligence which created such a system. As a result of their appreciation of God's intelligence and power they praise Him. This is what Isaiah 40,26 spoke of when he urged the people שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, "raise up your eyes to the heavens and behold who has created all these?⁠" All of this is meant when our verse reports that God took a look at how His directive had been carried out and concluded that the results were good.
Another reason God referred to all this as טוב, "good,⁠" is that He foresaw already the great miracle which would be invoked in the future when Joshua would bid the sun and the moon to stop orbiting until he had completed his pursuit of the Canaanites (Joshua 10,12). The wording there is שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, "stand still sun at Gibeon and moon in the valley of Ayalon.⁠" Another reference to a similar miracle is found in Judges 5,20 where the prophetess Devorah describes the stars as having changed their orbit to help Barak fight Siserah.
ולמשול ביום ובלילה – שיש להם ממשלה בארץ בשינויים אשר יולידו בה וממשלה בהויה ובהפסד בכל השפלים כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים והירח בממשלתו יפרה במעיינות ובמים ובכל הלחים והקרים ועל כן אמר סתם ולמשול ביום ובלילה כי ממשלת השפלים להם:
ולהבדיל בין האור ובין החשך – אמר ר׳ אברהם שעל שניהם הוא אומר שכל אחד ואחד מבדיל בין האור ובין החשך כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך. והרמב״ן פירש שפירושו של אור הוא יום ופירושו של חושך הוא לילה שכך שמם כמו שנא׳ ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה ופי׳ הפסוק ולהבדיל בין היום ובין הלילה שזה משמש ביום וזה משמש בלילה:
ולמשול ביום ובלילה, "and to have dominion by day and night respectively.⁠" This "dominion" would manifest itself in these luminaries materially influencing changes on earth, such as in the growth of vegetation, climate changes at different times of the year, etc. The sun would govern matters involving heat and dryness, whereas the moon would govern matters involving cold and wet matters (high and low tide of the oceans, as well as the promoting of plant growth in the watery regions.)
ולהבדיל בין האור והחושך, "as well as to separate daylight from darkness.⁠" According to Ibn Ezra, the function of separating between daylight and darkness is one performed by both the sun and the moon. Both sun and moon at daybreak and in the evening, signal by their appearance that the darkness or daylight respectively is about to emerge or disappear.
Nachmanides understands the words אור and חושך as alternates for "day" and "night.⁠" as this is the name give to light and darkness respectively. We have been told this already in verse 7, when God named these phenomena accordingly, having in mind more advanced stages of the development of the universe. Our verse would simply mean that the sun governs by day whereas the moon governs by night.
ואולם מה שסיים בזה ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך – הנה אין האור בכאן סמוך ליום ולא החשך ללילה, כי סתירת זה בצדו, שאמר שגם הלילה אור.⁠1 אבל הכונה בכאן שביום היה הבדל בין אור וחשך וכן בלילה מצד עצמה היה הבדל בין האור והחשך כדרך כל הבדל מתנגדים.⁠2 והחשך בכאן הוא העדר, לא קנין כמו שהיה ביום ראשון,⁠3 וכבר הארכנו על כל זה בספר מזרק כסף, ודי לנו אם נכתוב בכאן רמיזות קצרות אל הזכרות והעומד על אלו הענינים הנזכרים באלו הד׳ ימים יעמוד על נפלאות גדולות.
ואולם התר השאלות הרבות אשר כתבתי בענין אלו הד׳ ימים בספר כסף סיגים, הנה הכל ימצא בספר מזרק כסף. ובכאן נשלם ענין יום רביעי.
1. אין כאן הקבלה בין חלקי הפסוק, באופן ש׳יום׳ מקביל ל׳אור׳ ו׳לילה׳ ל׳חושך׳, שהרי אז ישתמע שהיום הוא זמן אור והלילה – זמן חושך, וזה נסתר מהפסוק הקובע שאף הלילה הוא זמן אור: ״ואת המאור הקטן לממשלת הלילה״.
2. הן ביום עצמו והן בלילה עצמו, יש הבדל בין אור לחושך, כדרך כל המושגים ה׳מתנגדים׳, שיש להם גם מצבי ביניים, ובין מצבי ביניים אלו יש ׳הבדל׳ יחסי (ראה גם מלות ההגיון, סוף שער י״א).
3. ׳חושך׳ כאן הוא העדר האור. ה׳חושך׳ שנזכר ביום הראשון הוא מציאות חיובית. ראה לעיל על פסוק ב, ד״ה וטעם חשך.
ולמשול ביום ובלילה בְּדרך שיסודרו מהם אלו המקרים המתחלפים המתחדשים בזה העולם השפל, בשימשול זה פעם וזה פעם, כמו שקדם; ולהבדיל בין אור הכוכב — והוא עת היותו על האופק, וחשכו — והוא עת היותו תחת האופק. וכן יהיה אור הכוכב - קורבתו מהפאה הצפונית אשר שם הישוב, כי אז יהיה ניצוצו חזק בזאת הפאה הצפונית; וחשך הכוכב - יהיה מרחקו מהפאה הצפונית, כי אז יהיה ניצוצו חלוש בה. ולזה אמר בכאן ׳ולהבדיל בין האור ובין החשך׳ תמורת מה שאמר ראשונה ׳להבדיל בין היום ובין הלילה׳, להוסיף ביאור על מה שכִּוֵּן בזה המאמר. וכזה אמר ׳ולמשול ביום ובלילה׳ תמורת אומרו ׳והיו לאֹתֹת ולמועדים ולימים ושנים׳, וזה ממה שיוסיף גילוי ושלמוּת על מה שביארנו בזה המאמר, רוצה לומר אומרו ׳והיו לאֹתֹת ולמועדים ולימים ושנים׳. ואמר אחר כן שה׳ יתעלה ידע שמה שהמציאוֹ מהכוכבים הוא טוב.
ואחר שהשלים ענינם תכונתם ותועלותיהם אמר וירא אלהים כי טוב כי עתה בתלייתן ותנועתן נגמרה מלאכת המאורות ועד עתה היה האור טוב לבד לא המאורות ועכשו כבר היה הכל יפה וטוב.
ועוד נתן בהם כח למשול ביום ובלילה בהויה ובהפסד שהוא תכלית האחר שכלל באמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ועוד זכר התועלת השלישי מהבדלי הזמן ועליו אמר ולהבדיל בין היום ובין הלילה. הנה א״כ כל מה שנזכר באמירה נזכר במעשה כי הממשל׳ היא מה שאמר והיו לאותות. והותרה בזה השאלה הט׳.
ולמשל ביום ובלילה – לחדש הויות בתחתונים. והוצרכו אז עם האור הראשון להוית בעלי חיים אשר הם יותר נכבדים מהצמחים.
ולהבדיל בין האור ובין החשך – להבדיל בתחתונים בזריחתם ובשקיעתם בין זמן האור שקראו ״יום״ ובין זמן החשך אשר קראו ״לילה״, כאמרו למעלה ״להבדיל בין היום ובין הלילה״ (פסוק י״ד).
ולמשול ביום ובלילה, in order to bring new creatures into life in the “lower” regions of the universe, i.e. these living creatures, as opposed to the plants, required more than the light God had created on the first day. Seeing they are more important and more sophisticated beings they require exposure to better light in order to flourish.
ולהבדיל בין האור ובין החושך, to establish clear demarcations amongst the inhabitants of the lower regions of the universe, between when these respective luminaries were to shine, and when they were to set, i.e. to disappear from view. Basically, the meaning is the same as in verse 14 above.
וּֽלְהַבְדִ֔יל: במקצת ספרי׳ הוי״ו במאריךא והלמ״ד בשוא, ובמקצתם הלמ״ד בשוא ופתח. וכן כתב בעל אור תורה שהוא״ו במאריך, והלמ״ד בשוא ופתח. וכן העיד הרב ר׳ מנחם 1המאירי בחבורו הנקרא קרית ספר (הזכיר שמו החכם קארו 2בא״ח סי׳ ל״ב). וטעם המלה זקף קטן. 3ובמאמ׳ המאריך אחוה דעי על אלו המאריכין בס״ד, עיין שם בתירוץ חקירה ב׳.⁠ב [וּֽלְהַבְדִּ֔יל].
1. המאירי: בראשית פרשה ד, כה ע״א.
2. בא״ח: בית יוסף, אורח חיים סי׳ לב, ד״ה וא״ת והיכי מכשירין (לג ע״א).
3. ובמאמ׳ המאריך: בצר, הנוספות, עמ׳ 108-107.
א. ראוי לשים לב לשינוי שעשה נורצי: בכ״י ל נקט כאן ׳בגעיא׳ ובכ״י א שינה ל״במאריך׳. ואותו שינוי עשה גם בהבאה שהביא כאן מא״ת.
ב. צריך להיות: בתירוץ חקירה ג. ראה בצר, הנוספות, עמ׳ 108, שורה 261. אכן שם קבע נורצי שניקודה של למ״ד ׳ולהבדיל׳ הוא שווא.
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב – ולא הזכיר כאן בנתינה אותם ברקיע.
ולמשול ביום ובלילה – נגד מה שצוה ״והיו לאותות ולמועדים״ וגו׳ שהן דברי ממשלתם שהמאורות יעשו אותות בארץ, ויעשו מועדים לזמנים ולמקומות; ועתה פירש כי אמרוֹ ״המאור הגדול לממשלת היום״ וגו׳, לא שהגדול לא ימשול קטנה או גדולה בלילה, והקטן והכוכבים לא יעשו דבר ביום, אלא עיקר הממשלה ביום יעשה המאור הגדול, ועיקר הממשלה בלילה יעשה הקטן והכוכבים. ואולם כלם מושלים רב או מעט ביום ובלילה כידוע לחוקרים בטבעיות.
ולהבדיל בין האור וגו׳ – פירש ראב״ע ז״ל כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור והחשך. ולפירוש זה יבדיל השמש בין חשך הלילה לאור היום, והלבנה בצאתה בחצי הלילה, או אחרי כן תבדיל גם היא בין החשך ובין האור. ולא יתכן זה כי גם עת נגה הלבנה יקרא בלשון הקדש ״חשך״. ובכל המקרא תמצא נגד אור ״חשך״, ונגד סור אור הלבנה ״אפלה״, כמו ״הלא חשך יום י״י ולא אור, ואפל ולא נגה לו״.⁠1 והנגה הוא הלבנה. וכאמרו ״ולנגה הירח לא יאיר לך,⁠2 ״וכוכבים אספו נגהם״.⁠3 ולא תמצא זה אצל השמש. וכן ״נקוה לאור והנה חשך, לנגהות באפלות נהלך״.⁠4 למדנו שנקרא חשך גם בעת הנגה.
אבל לדעתי ״ולהבדיל בין האור ובין החשך״ הוא כמו שאמר בצוואה ״להבדיל בין היום ובין הלילה״. וכן דעת רמב״ן ז״ל. והוצרך הכתוב לפרש ״בין האור ובין החשך״ ו״בין יום ובין לילה״ מטעם שמדת שניהן ישוה תמיד.⁠5 ובימות הקיץ שהימים ארוכים יחשב מקצת היום ללילה. ומהלך השמש יבדיל כשיהיה הצל במעלה ידועה שבו היום והלילה שוין. וכן להפך בימות החורף, יחשב מקצת הלילה ליום הנודע ע״י מהלך הלבנה וצלה, דומה לאור הראשון, ששמש בג׳ ימים הראשונים, שבלי ספק הבדיל ה׳ יום ולילה לחצאין. על כן פירש במעשה ״ולהבדיל בין האור והחשך״, להודיע שכל זמן שאור השמש על האופק יקרא ״יום״ כאמרו ״ויקרא אלהים לאור יום״. ובסורו שהוא זמן החשך יהיה ״לילה״. ולמדנו שבכל מדינה ומדינה6 היום והלילה הם כפי האור והחשך, שאם נוטה לצפון או לדרום מן [קו] המשוה, לפעמים יאריכו הימים מאד, ולפעמים הלילות. הנה הכל תלוי באור ובחשך, לא להבדיל הזמן לחצאין. ואולם בקצוות הארץ7 שהאור ג׳ חדשים, ולזמן אחר הלילה שלשה חדשים, כבר אמר ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״ שאין היום בכל מקום יותר מכ״ד שעות. וכפי מדת זה הזמן יחשבו הימים ויסכימו לחלק הזמן ההוא, ולהתחיל היום כפי אחת מהמדינות שיצאו8 ממנה. והנה אעפ״י שהימים והלילות מתחלפים כפי מקום המדינה לאורך ולרוחב9 בין הכל המדינות כלם שוין, שהחצי מזמן השנה אור והחצי חשך בצמצום גמור. והימים הגדולים במדינה זו כנגדם קצרים יותר בימות החורף. ואם בחורף שלשה חדשים לילה, בקיץ שלשה חדשים יום. ואם כן המאורות מבדילים ממש בין יום ללילה ובין אור לחשך הבדל לחצאין בכל כולה.
וירא אלהים כי טוב – עֵרֶךְ המאורות, וסדר והכנת אורם, והבדל ימי הארצות כפי נטייתם לצפון ולדרום, וכן עשות אותותיהם ומועדיהם וממשלתם בכל הארץ, הכל בחכמה. וכן מדינות שהחום גובר בהם, ומקצתן הקור, ומזה תלוים העשבים ופרי העץ שארץ זאת טובה לצמיחה זו הצריכה חום גדול, וזאת לאחרת המתרבה בקור. וכן הרעות המתילדות מאותות המאורות בגופות בעלי-החיים, וכענין ״יומם השמש לא יככה, וירח בלילה״ שנראה לעין הכסילים חסרון ועיוות, ראה אלהים כי הכל טוב, ובארח חכמה שאין לה חקר.
1. עמוס ה, כ.
2. ישעיה ס, יט.
3. יואל ב, י.
4. ישעיה נט, ט.
5. מדובר מבחינה הלכתית. כלומר במדינות הצפוניות ביותר שיש חושך ברוב היממה, יצטרכו לחשב השעות לפי המדידה שבקו המשוה, שם יום ולילה שווים זה לזה באורכם. והוא הדין בתקופות להיפך שרוב היממה יש אור, ימדדו לפי שעות של הקו המשוה.
6. ברוב מדינות העולם שאינן סמוכות לקוטב הצפוני או הדרומי. וההבחנה מי מהם נחשבת סמוך לקוטב, הוא אם יש שלשה חדשים באופן קיצוני, כדבריו להלן.
7. סמוך לקוטב הצפוני, וסמוך לקוטב הדרומי.
8. שיצאו תושביה ממנה וכעת הגיעו לכאן.
9. קוי אורך ורוחב, בהם חילקו הקרטוגרפים את כדור הארץ, לסמן כל מקום ומקום שבו.
ולמשל ביום ובלילה – אין ממשלה שאינה סמוכה לבי״ת, ימשל בך (בראשית ג׳:ט״ז), ותמשל בו, וכן כלם. ונראה שכך משמעו כאן, ולמשל על היום ועל הלילה1, שאל״כ, לא פורש על מה ימשולו, גם היה אומר ולמשול יומם ולילה, כמנהג הכתוב בכל מקום.
1. בא בזה לפרש שלא כהרמב״ן שכתב, ״כי יש להם ממשלה בארץ בשנויים אשר יולידו בה, וממשלה בהוייה ובהפסד בכל השפלים. כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים וכל הלחים והקרים, ועל כן אמר סתם, ולמשול ביום ובלילה – כי ממשלת השפלים להם״. ומה שפשוט וברור להרכסים לבקעה, מסתפק בו שד״ל, ״שרש משל נקשר עם בי״ת, כמו אם משול תמשול בנו (למטה ל״ז:ח׳), והכוונה שהיום והלילה הם תחת ממשלת המאורות כמו שפירשתי (בפסוק ט״ז, לא שתהיה להם ממשלה בתחתונים, אלא שיהיה היום תחת ממשלת השמש, והלילה תחת ממשלת הירח, שיהיה אור היום מהשמש, ואור הלילה מהירח. וצ״ע) ולא שמאורות ימשלו בתחתונים זה ביום וזה בלילה כדעת הרמב״ן, ודבר זה צריך עוד עיון הרבה, ואולי הדין עמו.
ולמשול ביום ובלילה – שרש משל נקשר עם בי״ת, כמו אם משול תמשול בנו (למטה ל״ז:ח׳), והכוונה שהיום והלילה הם תחת ממשלת המאורות כמו שפירשתי, ולא שמאורות ימשלו בתחתונים זה ביום וזה בלילה כדעת הרמב״ן; ודבר זה צריך עוד עיון הרבה, ואולי הדין עמו, וכן אמר המשורר לממשלת ביום לממשלות בלילה {תהלים קל״ו:ח׳-ט׳}. ונראה כי לכך נתכוון בעל הטעמים בפסוק ט״ז כי רצה לסמוך ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, עם ואת הכוכבים, כמו שאמר המשורר את הירח וכוכבים לממשלות בלילה.
ולהבדיל בין האור ובין החשך – שיהיו האור והחשך מסודרים ומובדלים בזמניהם.
And to preside over the day and the night (ve-limshol ba-yom u-va-lailah). The root mashal (“to rule,” “to preside”) is followed by the preposition be- [and its object], as in mashol timshol banu (“lord it over us,” Gen. 37:8). The meaning here is that the day and night are under the rule of the luminaries, as I have explained, and not that the luminaries were to rule over the earth, one by day and one by night, as Nachmanides maintained. This matter deserves much further research, however; perhaps his opinion is the correct one. It was indeed in such a sense that the psalmist said, “The sun to rule by day…. The moon and stars to rule by night” (Ps. 136:8-9). It seems that this was the intention of the accentuator at v. 16 in connecting the phrase ve-et ha-ma’or ha-katon le-memshelet ha-lailah (“and the minor luminary for the government of the night”) with ve-et ha-kokhavim (“and the stars”), as the psalmist said, “The moon and stars to rule by night.”1
and to separate the light from the darkness. That the light and darkness should be arranged in their separate times.
1. {Translator's note: Umberto Cassuto offers a plausible solution: the ancients thought of the luminaries as actual “rulers,” but this notion was blurred in the Torah text, where the meaning is merely that the luminaries, situated as they are far above the earth, seem to rule over the earth and its days and nights (Perush al Sefer Bereshit, pp. 27-28).}
ב]ולמשול ביום ובלילה] שכל המאורות מושלים ופועלים בארץ בערוב היסודות והמתכיות. ולדעת בעלי המשפטים י״ל לכוכבים ממשלה על כל ענינים, כמו שהיה כן דעת איוב בויכוחו. ג] להבדיל בין האור ובין החשך פה שדבר בבחינת הארץ לבד בה יבדילו גם בין אור והחושך שבעת תשקע השמש יהיה חשך, הגם שאז נמצא אור בכל רחבי הבריאה וע״כ למעלה שדבר בבחינת פעולת המאורות בכל רחבי הבריאה לא אמר להבדיל בין האור והחשך כי האור נמצא תמיד, לא כן פה שמדבר מה שעשאם ה׳ ותקנם לצורך הארץ, בה יבדילו בין האור והחשך, וירא אלהים כי טוב ר״ל הגם שהאור ששמש תחלה הי׳ יותר טוב ואמר עליו וירא אלהים את האור כי טוב זה היה בג׳ ימים הראשונים, שלתקון הרקיע והיבשה והוצאת הצמחים היה טוב, אבל להברואים שיברא מעתה בחמישי ובששי היה האור הזה שנצטמצם בשמש יותר טוב, ועלתה הבריאה לשלמות יותר לפי הצורך אל הנבראים שיבראו מעתה.
ולהבדיל בין האור ובין החשך1: הוסיף בזה המקרא, שלבד שבאו להבדיל בין היום ובין הלילה, עוד באו להבדיל בין האור ובין החשך. דבאמת אפילו אם היו שני המאורות שוים באורם, מ״מ היו משונים בתואר האור, והיה ניכר ומובדל בין היום ובין הלילה. אבל עוד באו להבדיל בין האור ובין החשך, דאור השמש חזק כל כך עד שאפילו ביום המעונן ואור השמש מכוסה בעבים מכל מקום היום אור, וביומא דעיבא כולא שמשא. משא״כ אור הלבנה אם העבים מכסים את האור הרי חשך. וכל זה הוא באור המאורות. אבל בג׳ ימים הראשונים שהיה האור הראשון משמש, בא אותו ההבדל בין היום ובין הלילה להבדיל בין האור ובין החשך, דבהעדר האור בא הלילה והחשך יחד2. {יש לבאר ע״פ הגמרא חולין (ס,ב) ׳מתחילה היו שניהם שוים ואח״כ הקטין הלבנה׳. וא״כ, מתחילה היו ״להבדיל בין היום ובין הלילה״ שהרי שניהם היו מאירים בשוה אלא שמשונים בתואר האור, ואח״כ נעשה ״להבדיל בין האור ובין החשך״, דאפילו בלי כיסוי העבים על הלבנה מיקרי אור הלילה ״חשך״ לגבי אור השמש של יום.}
1. לעומת פסוק י״ד ״להבדיל בין היום ובין הלילה״ (ועיין בספורנו ובשאר הראשונים).
2. ועיין בדברי רבינו לעיל פסוקים ד׳, ה.
And to separate between the light and the darkness: By this, the verse adds that besides their coming to separate between the day and the night, they also came to separate between the light and the darkness. Since, in truth, even if the luminaries were equal in their light, nonetheless, they would still be different in their appearance; and day would be divided and distinguishable from night. But rather, they also came to separate between the light and the darkness; since the light of the sun is so strong, that even on a cloudy day [when] the light of the sun is [altogether] covered with clouds, nonetheless the day is light - 'and on a cloudy day, it is all sunny.' Which is not the case with the light of the moon - if the clouds cover the light, behold it becomes dark. And all of this is with regards to the light of the luminaries, but on the first three days, within which the first light was in use, the same separation that came between the night and the day separated between the light and the darkness; that in the absence of light came the night and darkness together.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושלקח טוברשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהשד״למלבי״םנצי״בהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144