ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי אם להגיד שבאותו המשכות זמני מהכ״ד שעות אור וחשך נעשה כל זה. ואם מפני שהיו בזה היום חדושים מתחלפים אחד ייוחס לערב והוא הגלות היבשה ואחד לבקר הבא אחריו והוא תולדת הצמחים. והנה לא נתיחד יום לכל אחד מהם לפי שהצומח הוא נקשר ומתיחס להגלות היבשה. גם כי בתחלת הבריאה הוא יצא ממנה ולא מפועל מחוץ. וממה שביארתי תדע שנאמר בשרצים ובדגים ויברא אלהים מפני שהנפש המרגשת אשר בהם היא כפי ההויה הטבעית התמידית מושפעת מהנבדל ובעבור שהיו צורותיהם כשהושפעו בהם בתחלת הבריאה מתהוות לא מדבר והיא הנפש המרגשת מהשפעה ראשונה לכן נאמר בהם לשון בריאה ויוחסו לאל ית׳ להגיד שתמיד יהיו מפועל הנבדל. אמנם בב״ח ייוחסו צורותיהם אליו ית׳ להודיע שתמיד תהיה השפעתם משכל נבדל אבל נאמר בהם ויעש אלהים ולא ויברא אלהים לפי שכבר היה קודם הויות הב״ח נפש מרגשת בדגי׳ ובעוף. כי הנה כשנתחדשה במציאות הצורה המרגשת נאמר בה לשון בריאה. וכאשר הושפעה שנית בב״ח הארצים נאמר ויעש אלהים. ובבריאת האדם להיות נשמתו השכלית נבראת יש מאין נאמר בו לשון בריאה אמנם ברקיע ובמאורות למעלת נושאם ייוחסו לאל ית׳ ולפי שהוא יש מיש נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני המאורות הנה א״כ ייוחסו אליו ית׳ אם העליונים למעלתם ואם בעלי הנפש המרגשת לכבודה. אבל הנפש הצומחת להיות השפעתה כפי המנהג הטבעי מהכוכבים לא מהשכל הנבדל לא נתיחסה לאל ובאה אמירה על תולדותיה׳ שנתן ית׳ כח בארץ להוציא׳ בעצמה אמנם הקוות המים לפי שלא היה בריאה ולא חדוש נמצא לא נאמר בו דבר והותרה עם זה השאלה הז׳ האחרונה.