והיו למאורות וגו׳ – הוסיף לומר זה שיהיה אורם מגיע לארץ, כי אפשר שיעשו כל המעשים הנזכרים ע״י שיראה להם אור בשמים מבלי שיאירו בארץ. על כן אמר ״והיו וגו׳ להאיר על הארץ״, כן פירש רמב״ן ז״ל. ולפי זה היה לו לכללו בפסוק שלפנינו ויאמר ״והיו לאותות וגו׳ ולהאיר בארץ״. ור״י אברבנאל ז״ל פירש שיהיו המאורות מאירים זה לזה בשמים ויקבל זה מזה אור, והכל יהיה להאיר על הארץ כי היא צריכה לאורה בעבור בעלי-החיים.
ואפשר שהכתוב יגיד כי המאורות הללו יהיו גם לרקיע השמים לא בעבור האור, כי רקיע השמים היה אור מתחלה כמו שפרשנו למעלה. וקבוץ נצוצי האור במאורות להאיר רק בעבור הארץ שעל פניה חשך, כאמרו ״וחשך על פני תהום״. ובכח המאורות יצאו קווי האור עד לתחתיות. אבל לשאר פעולות המאורות שצריכין גם לרקיע השמים, והן אותות ומועדים וימים ושנים שזכר לפני זה, ועל כן הפסיק בענין האור. כי להבדיל בין יום ולילה ולעשות אותות ומועדים וימים ושנים זכר סתם שיעשו כן גם ברקיע השמים, ואצל ההארה פרט להאיר על הארץ. כי תדע כי שאלה זו נשאלה מדור דור איך נסבול שהשמים והמאורות שרבבות מהן גדולים אלפים פעמים מן הארץ, נבראו כלם בעבור הארץ הקטנה הזאת? והם גופים נכבדים ומאירים וקיימים. וכמו שהאריך הרמב״ם ז״ל בענין זה בספר המורה.1 והיה דעת הראשונים כי השמש והירח ושאר כוכבי אור הם חיים משכילים נשגבים מאד ממעלת האדם ומדעתו נבראים לדעת את יוצרם ולעבדו. ופילוסופי הגוים בדורות האחרונים בטלו הדעת הזה. ודעתם היא שכל אחד מן המאורות, זולתי השמש, הוא עולם בפני עצמו, הולכים עליהם בעלי חיים למיניהם כפי הנאות לעולם ההוא. והשתקעו מאד בעת זו. לפי שהמציאו מקרוב כלי זכוכיות2 שבו יראה בכוכבים הנבוכים שינויים רבים. יש בהם מקומות מאירים ומקומות כהים, וְדִמוּ שיש בהן ארצות וימים כמן בארץ שלנו, וספרים רבים כתבו על הלמודים האלה. ובאמת כל אלו הדברים מדומים, לא בא עליהן המופת3 לא בשכל ולא בחוש. והותרה הרצועה לכל אדם לחשוב ולהאמין בזה מה שלבו חפץ. ואולי השינויים הללו במאורות מעשה אלהים הוא לקבץ בהם ניצוצי אור הרבה כדרך המראות הלטושות שקערורות, שיאירו דרך תוכָן ניצוצי השמש בכח חזק, וכרגע יבעירו אור, יתיכו המחצבים. וכן במאורות מעשים רבים לקיבוץ האור ולהשליך ניצוציהם בכח רב למטה. ומי הגיד לנו את אשר ברא אלהים ברקיע השמים? כי מפשוטי הכתובים נראה שאין המאורות משכן לבעלי-החיים כדעת חכמי דורנו, אבל במרחק הגדול והנורא שהוא רקיע השמים שבו הם הולכים במרחק וגודל עצום, כמעט לא יכילהו רעיון אדם ולא נראה ממנו מעולם דבר לעיני אדם. מי הגיד להן המקומות מוכנת למשכן יצורים הנכבדים שראויין להקרא צבאות השמים? ואולי שאחרי אמרו ״הללוהו כל מלאכיו״ שהן הצורות הנפרדות אמר על אלה השוכנים ברקיע השמים, ״הללוהו כל צבאיו״. ובמקומותם יעשו המאורות גם כן אותות ומועדים וימים ושנים, כי כח גדול נתן ה׳ במאורות מלבד ההארה שפועלים ג״כ פעולות אחרות וכמו שאנו רואין פעולתם בארץ. וכדמות אלה הפעולות ישיגו ג״כ לשוכנים ברקיע השמים. ועל זה אמר ״והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ״, כי פעולת ההארה היא צריכה לבדה לארץ. ואמנם התורה לא פירשה מענינים כאלו דבר, מטעם שכתבנו בפסוק ראשון. ראה והפלא שלא זכרה דבר ממהלכי המאורות. וברור שההבדלה שיעשו בין יום ולילה ואור וחשך הוא ע״י לכתם במסילותיהם וְהֵרָאוֹתָם על האופק וְהִסָתְרָם. והתורה אין לה עסק בהודעות כאלה, כי יוצר הכל הוא וכל דבריה מזוקקים שבעתים.4
1. מורה נבוכים, ח״ג סוף פרק יג.
2. טלסקופ.
3. הוכחה.
4. כל דברי התורה הם מובחרים, ובלי דברים שאינם לצורך.