×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃
God said, "Let there be an expanse1 in the middle of the waters, and let it separate between waters and waters.⁠"
1. an expanse | רָקִיעַ – See Ibn Ezra that the word refers to something which has been stretched out, and is related to the verb "רקע", to beat or spread out. The word appears to refer to the air or atmosphere above the sea, ultimately called "sky". Others translate: "firmament", which implies a more solid, tangible structure. See Shadal and R. D"Z Hoffmann on the origins of the latter translation.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהבראשית רבתיילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םדייקות לרשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקוניפענח רזאפענח רזא ב׳רמב״ןטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םמלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[תנ] 1יהי רקיע בתוך המים. וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו מהלך חמש מאות שנה ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה א״ר בון יהי רקיע בתוך המים יהי רקיע בתווך. (ירושלמי ברכות פ״א)
[תנא] 2רב אמר לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו, רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע א״ר יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע היך מה דאת אמר (שמות ל״ט:ג׳) וירקעו את פחי הזהב וגו׳ תני בשם ר׳ יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים מלתא דר׳ חנינא פליגא דא״ר בשר״ח תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק (איוב ל״ז:י״ח) תרקיע מלמד שהן עשויים כטס. (ירושלמי ברכות פ״א)
[תנב] 3תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום בשני היו מתענין על מפרשי ימים ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. (ירושלמי תענית פ״ד).
[תנג] 4ויאמר אלהים יהי רקיע, כתיב (תהלים ק״ד:ג׳) המקרה במים עליותיו בנוהג שבעולם מלך ב״ו בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר אבל הקב״ה לא קרה את עולמו אלא במים שנאמר המקרה במים עליותיו: (בראשית רבה ד)
[תנד] 5רבנן אמרין לה כו׳ בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים, רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו יהי רקיע יחזק הרקיע. (בראשית רבה ד)
[תנה] 6א״ר יוחנן נטל הקב״ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקיינוס, הדא הוא דכתיב (תהלים ס״ה:י׳) פלג אלהים מלא מים, פלגא, הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה, ומחמת הבריכה הכיפה מזעת טיפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין. (בראשית רבה שם).
[תנו] 7כעוביו של ארץ כך עוביו של רקיע, שנא׳ (ישעיהו מ׳:כ״ב) היושב על חוג הארץ וגו׳ וחוג שמים יתהלך (איוב כ״ב:י״ד) וחוג חוג לגזרה שוה. א״ר אחא בשם ר׳ חנינא כטס הזה, ר׳ יהושע ב״ר נחמי׳ אמר כשתים ושלש אצבעות רבי שמעון בן פזי אמר המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות, בין מים למים, למ״ד תלתין, רבנין אמרין מחצה על מחצה. (בראשית רבה שם).
[תנז] 8למה אין כתיב בשני כי טוב ר׳ חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, א״ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב מחלוקת שהיא לערבובו על אכו״כ. (בראשית רבה שם).
[תנח] 9דברך נצב בשמים (תהלים קי״ט:פ״ט) איזה דבר הנצב בשמים אלא אמר הקב״ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי יהי רקיע בתוך המים וגו׳ ויהי כן וכתיב (תהלים ל״ג:ט׳) כי הוא אמר ויהי וגו׳ אותו הדבר שאמר הוא עשה לכך נאמר (תהלים ל״ג:ט׳) הוא צוה ויעמוד בדבר ה׳ שמים נעשו ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם לכך נאמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים. (מדרש תהלים קי״ט)
[תנט] ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור (תהלים קמ״ח:ו׳) ואיזה חק נתן שאמר להם יהי רקיע וגו׳ מאותו היום לא זזו כו׳: (מדרש תהלים קמ״ח).
[תס] 10לא יהי׳ לך (שמות כ׳:ב׳) כנגד ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים אמר הקב״ה. היה מבדיל ביני ובין ע״ז שנקרא [מים] מכונסים כד״כ (ירמיהו ב׳:י״ג) אותי עזבו מקור וגו׳. (פסיקתא רבתי פכ״א).
[תסא] 11בשני ברא הקב״ה את הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם ואשו של גיהנם, והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון שנא׳ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ואיזה רקיע ברא ביום שני, ר׳ אליעזר אומר רקיע שעל ראשי ד׳ החיות, שנא׳ (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא, ומה הוא כעין הקרח הנורא כאבנים טובות ומרגליות והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים שנא׳ (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא וכמוהו הצדיקים עתידין להאיר לע״ל שנא׳ (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ואלולי הרקיע היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממני ולמטה ממני, ויהי מבדיל בין מים למים, שנא׳ ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים. (פר״א פ״ד)
[תסב] 12יום ב׳ אמר יהי רקיע בתוך המים. אמר התפלגו לב׳ חצאים ועלו חצייכם למעלה וחצייכם למטה וזדו ועלו כולם למעלה, א״ל הקב״ה אני אמרתי לכם עלו חצייכם למעלה ואתם עליתם כולכם למעלה, אמרו המים לא נרד העיזו פניהם לפני בוראם ולכך נקראו מים עזים, מה עשה הקב״ה הושיט אצבעו הקטנה ונקרעו לב׳ חלקים ונטלם חציים למטה בעל כרחם הה״ד ויאמר אלהים יהי רקיע אל תקרי רקיע אלא קריעה, ובקש הקב״ה לשרפן עד שעמדו והתחננו לפניו, א״ל דעו שאני מבקש להעביר בני בתוככם בנעלים, אם אני מבקש לעשותכם ים ים יבשה יבשה, מיד התנה הקב״ה עמהם זה התנאי שנא׳ וישב הים לאיתנו לתנאי שהתנה עמהם בבראשית, ועוד התנה עמהם להסתער שלא להניח את יונה לילך תרשישה, ולאחר שחצה המים ברא אראלים ומלאכים ואופנים וחשמלים ונפח באש והסיק שבעה מדורי גיהנם. (מדרש כונן).
[תסג] 13מדבר שבא ללמד ונמצא למד כיצד: כקדוח אש המסים מים תבעה וגו׳ (ישעיהו ס״ד:א׳) עדיין לא שמענו במעשה בראשית שליהטה האש את פני רקיע וכשהוא בא למתן תורה אמר לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזולו (ישעיהו ס״ג:י״ט) כשם שעשית במעשה בראשית כך עשית במתן תורה, בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע, וכבר נבראו ביום ראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד (ברייתא דל״ב מדות לר״א בריה״ג).
[תסד] 14שבע עקרות הן כנגד שבעת ימי בראשית הראשונה שרה דכתיב (בראשית י״א:ל׳) ותהי שרי עקרה וגו׳ כנגד יום ראשון ומה נברא ביום ראשון שמים וארץ, בעלה של זו הקנה להקב״ה שמים וארץ שנאמר (בראשית י״ד:י״ט) ברוך אברם וגו׳. השני׳ רבקה שנאמר (בראשית כ״ה:כ״א) ויעתר יצחק לה׳ וגו׳ כנגד יום שני ומה נברא ביום שני יהי רקיע בתוך המים אף רבקה הולידה שנים יעקב ועשו שנאמר (ויקרא כ׳:כ״ו) ואבדיל אתכם מן העמים וגו׳. השלישית לאה שנאמר (בראשית כ״ט:ל״א) וירא ה׳ כי שנואה לאה כנגד יום שלישי וכתיב תדשא הארץ דשא וראובן בנה של לאה הי׳ שנאמר (בראשית ל׳:י״ד) וילך ראובן בימי וגו׳. הרביעית זו רחל כנגד יום רביעי ומה נברא בו שמש וירח וכוכבים ומזלות שנאמר ויאמר אלהים יהי מארת ועמד יוסף בנה של רחל והן השתחוו לו שנאמר (בראשית ל״ז:ט׳) והנה השמש והירח וגו׳. החמישית זו חנה כנגד יום חמישי ומה נברא ביום חמישי ועוף יעופף על הארץ וכן הי׳ שמואל בנה של חנה כעוף הזה שהוא פורח ממקום למקום וממדינה למדינה וסופו חוזר לקנו וכך הי׳ שמואל עוסק בעסקיהם של ישראל והולך בכל המקומות שנאמר (שמואל א ז׳:ט״ז) והלך מדי שנה בשנה וגו׳ ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. הששית זו הצללפונית אמו של שמשון שנאמר (דברי הימים א ד׳:ג׳) ושם אחותם הצללפונית כנגד יום ששי ומה נברא ביום ששי אדם ומה הי׳ לאדם מת ביד אשתו שנאמר (בראשית ג׳:י״ז) ולאדם אמר וגו׳ ושמשון בנה מת על ידי אשתו שנאמר (שופטים ט״ז:ד׳) ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה, (שופטים ט״ז:כ״א) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. השביעית זו ציון כנגד יום השביעי ומה כתיב בו (שמות ב׳:י״א) וינח ביום השביעי׳ וציון (תהלים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד לכך אמר ישעי׳ (ישעיהו נ״ד:א׳) רני עקרה לא ילדה וגו׳. (אגדת בראשית פ׳ נ״ב)
[תסה] 15ביום השני ברא רקיע שיהי׳ מבדיל בין מים למים דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, והתנה הקב״ה עמהם שיהיו מבדילים בין טומאה לטהרה לטהר בהון (במים) וכן היה. (מדרש יונה):
[תסו] 16ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו׳ הכא בפרט רזא לאפרשא מיין עלאין לתתאי ברזא דשמאלא (נ״א ואתברי) הכא מחלוקת ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא הוא והכא איהו רזא דשמאלא ובגין כך אסגיאו מחלוקת כו׳. ורזא דא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא ותוקפא בעא לאפרשא ואתער גיהנם עד דרוגזא ותוקפא אצטנן וכדין ויעש אלהים את הרקיע וגו׳ אתער מחלוקת דרחימו וחביבו וקיומא דעלמא וברזא דא מחלוקת שמאי והלל דתורה שבעל פה עאלת ברחימו גבי תורה שבכתב והוו בקיומא שלים הבדלה איהו ודאי בשמאלא כתיב הכא הבדלה ויהי מבדיל וכתיב ויבדל וכתיב התם (במדבר ט״ז:ט׳) המעט מכם כי הבדיל וכתיב (דברים ב׳:ח׳) בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי דהא ודאי לית הבדלה אלא בשני באתר שמאלא כו׳. (זח״א י״ז):
[תסז] 17רבי יהודה פתח ויאמר א׳ יהי רקיע וגו׳ ת״ח בשעתא דברא קב״ה עלמא ברא ז׳ רקיעים לעילא ברא ז׳ ארצות לתתא ז׳ ימים ז׳ נהרות ז׳ יומין ז׳ שבועות ז׳ שנים ז׳ פעמים ז׳ אלפי שנין דהוי עלמא קב״ה בשביעאה דכלא ז׳ שחקים (ס״א רקיעין) לעילא ובכל חד וחד כוכבים ומזלות ושמשים דמשמשין בכל רקיעא ורקיעא ובכלהו מאלין רתיכין אלין על אלין לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון, ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מן דא אלין על אלין מנהון בו׳ גדפין ומנהון בד׳ גדפין מנהון בד׳ פנים ומנהון בתרין פנים ומנהון בחד מנהון אשא דלהיט מנהון מיא מנהון רוחא הה״ד (תהלים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא וכל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין ועילא מכלהו קב״ה דנטיל כלא בחיליה ותוקפיה, כגוונא דא ז׳ ארצות לתתא וכלהו בישובא, בר דאלין עלאין ואלין תתאין וארץ ישראל עלאה מכלא וירושלם עלאה מכל ישובא כו׳. (זהר ח״ג ט):
[תסח] 18כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ׳:ב׳) וכתיב במעשה בראשית יהי רקיע בתוך המים וגו׳ יהי רקיע אלין ישראל דאינון חולקא דקב״ה דאחדין בההוא אתרא דאקרי שמים והיינו רזא דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לר׳ עלאי אמר הא שאר עמין יהב לון קב״ה לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן אתר יהב לון שלח לי׳ ויתן אתם אלהים ברקיע השמים ושפיר שלח ליה, בתוך המים בין מלולי אורייתא, ויהי מבדיל בין מים למים בין קב״ה דאקרי באר מים חיים (שיר השירים ד׳:ט״ו) ובין ע״ז דאקרי (ירמיהו ב׳:י״ג) בורות נשברים וגו׳ דאינון מים המרים מים עכורין מכונסים סרוחים ומטונפים ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים. (זהר ח״ג י״ב):
[תסט] 19ר׳ יהודה פתח המקרה במים עליותיו (תהלים ק״ד:ג׳) קב״ה כד ברא עלמא מגו מייא אפיק ליה וסדר ליה על מייא מה עבד פלג מיא לתרין, פלגותא לתתא ופלגותא לעילא ועביד מנייהו עובדין מפלגותא תתאה עבד ותקן עלמא דא וסדר ליה על פלגותא דא ואתקין לי׳ לעילא עלייהו הה״ד (תהלים כ״ד:ב׳) כי הוא על ימים יסדה ופלגו אחרא סלקיה לעילא ותקר ביה תקראין עלאין הה״ד (תהלים ק״ד:ג׳) המקרה במים עליותיו וגו׳ ועבד רקיע בין תרין פלוגתייא אלין הה״ד יהי רקיע בתוך המים וגו׳. (זהר ח״ג ל״ב):
[תע] 20תניינא אפיקו מיא אומנותא לעבידתא וכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו׳ אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא מייא לתתא אשתארו ואלמלא כך דמיא אתפרשו, עלמא לא הוה קאים. (זהר ח״ג רי״ט):
[תעא] 21ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וגו׳ לקבל דרגא דגבור״א דאחוד תמן יצחק ולקבלי׳ ת״ת, מיא אולידו אשא בגין כך ויהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל ובג״כ לתתא אברהם הוליד את יצחק וביומא ההוא אתברי גיהנם דנפיק מההוא אשא תקיפא בההוא מחלוקת ובג״כ ההוא יומא יומא דדינא. (זהר בראשית בהשמטות רנ״ז):
[תעב] ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. ר׳ אלעזר פתח (תהלים ס״ג:ב׳) אלהים אלי אתה אשחרך. ת״ח שאין מקום בעולם פנוי בלא מים מפני שהארץ תלויה על המים שנאמר (תהלים כ״ד:ב׳) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה וכי תעלה על דעתך שהמים הם מתחת לארץ, והארץ שהיא כבדה מכל היסודות העומדות (נר׳ עומדות) על המים, שהמים על הארץ ולמעלה לשמים, א״ל ר׳ חסדא והא כתיב המים אשר מעל לרקיע, א״ל לאו האי אלא כתרגומו במציעות מיא, שהרקיע מבדיל ביניהם, כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע נחשבו כשנים, והרקיע כדור ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים, נמצאו מים ממעל ומים מתחת א״ר יהודה רקיעים הם הסובבים לפעמים ממזרח למערב ולפעמים ממערב למזרח ובאים באמצע הים ומבדילים בינתים וזהו ויבדל בין המים. (מדרש הנעלם בז״ח ט).
[תעג] ת״ח אמר ר׳ יוסי האי ינוקא ברוח הקודש אמרו, דהכי הוה ממש, דכתיב יהי רקיע בתוך המים. בתוך ממש, באמצעית מיא, בהכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מגיהנם למקומן, ולא נפק לעלמא מאינון מיא אלא כמלא לוגא בימי אלישע ונאמר בהם (מלכים ב ב׳:י״ט) והמים רעים והארץ משכלת. כלומר בשביל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם שכלים בשבילם. א״ר יהודה כולא האי קרא מסהיד עליה, דא״ר יהודה כל מה שעשה הקב״ה לא עשה דבר לבטלה, ומפני שהיה גלוי לפניו שאותם המים היוצאים מגיהנם, ויתערבו במים האחרים וינזקו בריותיו עשה את הרקיע להכנס באמצע שניהם להבדיל בנתים, הה״ד ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים הרעים למים הטובים, ובאותה שעה ממש שהמים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע חוזר ונכנס בנתים ומחזירם לאחור. (מדרש הנעלם בז״ח ט):
[תעד] 22כגוונא דא א׳ עלה אתמר ויהי מבדיל בין מים למים, והאי איהו מחלוקת שהיא לשם שמים דאיהו סופה להתקיים ולעאלא שלם ויחודא בתרווייהו. ולאו מחלוקת דפרידא, כגון מחלוקת קרח ועדתו באהרן ומחלוקת האי דא דאיהו לשם שמים בגין דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות ובען לסלקא לעילא רקיע אפריש בינייהו עד דעלת העלות שוי לון שוין, י׳ מסטרא דא וי׳ מסטרא דא ו׳ באמצעיתא. כגוונא דא יו״י דאיהו ואלין כלהו קרבין לעלת העלות. (תקוני זהר י״ט):
[תעה] קרע שטן דאיהו שמא תניינא דיומא תניינא ביה קרע ימא. ובהאי שמא אתמר יהי רקיע בתוך המים. (תקוני זהר נ:):
[תעו] 23פקודא רביעאה לאתעסקא באורייתא דבע״פ ולאפרשא בה בשית דרגין באסור והתר טומאה וטהרה כשר ופסול הה״ד ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים דדכיו דטהרה, היתר, כשר, ובין מים דמסאבו דאינון אסור, טמא, פסול, דאינון מי בורות נשברים מים סרוחים מים מטונפין ועלייהו אתמר (שמות כ׳:ג׳) לא יהי׳ לך אלהים אחרים על פני, והאי רקיע דאפריש בינייהו דא רקיע דעל רישי חיוון ודא מטטרו״ן דעליה אתמר (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע ועלי׳ אתמר ויעש אלהים ודא נתיב שתיתאה. (תקוני זהר ע״ה:)
[תעז] רקיע דאמצעיתא כליל כל אתוון בגיני׳ אתמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל. בין מים למים רקיע בהיפוך אתוון עיקר והאי איהו עיקר האמונה ועלה אתמר (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החי׳ רקיע דאיהו רקיעה דבכתרא עילאה דאיהו מרכבה לההוא דאתקרי עיקר האמונה עילת כל עילאין טמיר וגניז. (תקוני זהר קנ״ז:)
[תעח] 24ויאמר אלהים ג׳ זקף וסי׳ ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אל׳ ישרצו המים, ויאמר אל׳ נעשה אדם - (מסורה גדולה).
[תעט] 25קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין ואמר רבי מאי ניהו דאמר ר״ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו בעצמכם הה״ד (תהלים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והא כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ועוד מים עליונים ומים תחתונים אית תמן למה אמר אל תאמרו מים מים, א״ל בוצינא קדישא סבא דסבין לך יאות לגלאה רזא דא דלית חברים יכלין לקיימא בי׳ על בוריי׳ וכו׳ (תקוני זהר פ:).
[תפ] 26ויהי מבדיל בין מים למים וכו׳ בין מים העליונים למים התחתונים לפי שהפרש בין מים העליונים למים התחתונים שהתחתונים מים נקבות והעליונים מים זכרים עליונים להוריד לארץ טללי רצון ברכה ונדבה, תחתונים למשוך את הנהרות כשם שאי אפשר לעולם בלא זכר ונקבה כך אי אפשר לעולם בלא מטר כיון שחצה את המים התויך את הרקיע באמצע והבדיל אלו מאלו שנ׳ ויאמר אלהים יהי רקיע. (מדרש הגדול בראשית ו׳).
[תפא] 27ויהי מבדיל בין מים למים כך החצה ברקיע השמים. חציים העלה, וחציים השקיעם למטה כי גלוי וידוע היו לפניו שעתידין דור המבול לשחת מעשיהם. וכדי להשחיתם במו העלה למעלה שכן אמר איוב (איוב ל״ו:ל״א) כי בם ידין עמים וכו׳. (פסיקתא זוטרתא בראשית)
שערי ציון: לעיל מאמר רא. ריא. ריב. רכט. רמא. רמד. רמה. רמו. רנב. רצ. רצג. שסז. תיח. זהר ח״א לב. לב: מו. השמטות רנז. ח״ב קמט: ח״ג י. רכג: מדרש הנעלם בז״ח ט״ז:
1. עי׳ לק׳ אות תנ״ו מב״ר ומדרש תהלים לק׳ פ״ז ובגוף ד״ז שמן הארץ עד לרקיע חמש מאות שנה וכו׳ מבואר כן גם בירושלמי ברכות פ״ט ובבלי בפסחים צ״ד: חגיגה י״ג. ועי׳ ב״ר פ״ו ותנחומא תרומה ומדרש תהלים ס״ד סא״ר פ״ב ועי׳ לקמן אות תנא. מבואר דפליגי ע״ז דקאמר הכי דעובי הרקיע חמש מאות שנה. - ובעיקר הלימוד דהרקיע באמצע מבואר בב״ר פ״ד (לקמן פ״ז) ביניים ובנתיים, ובפירש״י שם הביא דברי הירושלמי דדריש מלשון הקרא יהי רקיע בתוך היינו בתווך ומפרש משום דדרשינן יש אם למקרא ולמסורת וקרינן בתווך אך קשה להבין איך נלמד מזה דעובי הרקיע חמש מאות שנה (עי׳ יומא ד:) ובפי׳ חרדים נתקשה בזה ומשום הכי גורס דהעיקר יליף מכאן דבין רקיע לרקיע חמש מאות שנה אמנם ראיתי בפי׳ מהרש״ס דמפרש בא״א וז״ל יהי שיעור עובי הרקיע כשיעור תווך, כשיעור חלל שיש בין הארץ לרקיע כך יהא עובי הרקיע ע״כ ועפ״ז נ״ש. ועי׳ פירש״י כאן ולקמן אות תנ״ה.
2. בפי׳ החרדים כאן מפרש דרבי ס״ל לחים היו שמים וכו׳ ומשה״כ מפרש דיהי רקיע היינו יחזק, יקרש יגלד, ימתח ור״י פליג אדרב וס״ל דביום ראשון נברא טפה אחת בלבד ובשני נתפשטה ותני בשם רי״ה פליג אדר״י וס״ל דאין עובי הרקיע רק שני אצבעות (עי׳ לקמן אות תנ״ו) ורב חנינא פליג וס״ל דאפי׳ כאצבע אין הרקיע עב רק דק כטס. - ומאמר זה מובא גם בב״ר פ״ד בשינויים ונשנה עוד שם בסוף פ״ד ועי׳ בפירש״י כאן, ולפמ״ש המפר׳ נראה דיש למעט המחלוקת ולא כפי׳ החרדים דיש כאן ד׳ שיטות. ובעיקר פי׳ הפסוקים בענין הרקיע של יום שני עי׳ בפי׳ מהרי״א שהביא כל דברי הראשונים באריכות בחמשה שיטות ובפי׳ התו״ה מה שהעיר עליו ובש״ר כאן ואחרי כל האריכות של המפרשים נשארו כאן דברי חז״ל בביאור אלו הפסוקים סתומים וחתומים ומה יקרו דברי הרמב״ן בפי׳ בפ״ג שכ׳ והפי׳ בסידור הכתובים בזה נשגב ונעלם ודעתנו בו פחותה מטפה מן הים הגדול עכ״ל הזהב וגם כאן בפ״ו כתב ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר שהענין הוא מסתרי התורה ואין הפסוקים צריכים לביאור כו׳ ואם הראשונים כמלאכים כ״כ מה נענה אנן אבתריה,-וע״ע בב״ר סוף פ״א ופי״א ופי״ב וירושלמי חגיגה פ״ב ולקמן אות תס״א מפרדר״א.
3. מאמר זה מבואר בבבלי תענית כז: אך בגמ׳ אינו מוזכר הראי׳ מהפסוקים והר״ח והר״ג ורש״י שם הביאו הפסוקים אלו וכן מבואר במס׳ סופרים פי״ז בקצת שינויים והכוונה פירש״י שצריך להזכיר על כל דבר מענינו של יום ומ״ש בכל יום נראה דר״ל בשני בשלישי ברביעי חמישי.
4. עי׳ לעיל אות רמ״ג ומ״ש בביאור, ומכלתא בשלח ט״ו יא. וש״ר פט״ו.
5. עי׳ לעיל אות תנ״א ובפי׳ הרמב״ן כאן ובמהרי״א.
6. עי׳ לקמן אות תס״ב, ועי׳ תענית ח: ומדרש תהלים פנ״ט. וב״ר פי״ג. - ופי׳ לתוך מים המלוחין היינו לים אוקינוס שמימיו מלוחים ומי המטר מתוקים ואינם מתערבין והעבים שואבים מן המתוקים.
7. עי׳ לעיל אות ת״נ תנ״א - וכאן מבואר ג׳ דעות. כסיסטאות פי׳ המת״כ מדה מה שמודד אדם בשתי זרועותיו אחת הנה ואחת הנה, ומוסף הערך פי׳ מדה מחזקת הין, ודורש הל׳ של למים דאתי לרמז זאת, ולענין ב׳ וג׳ אצבעות עיין ב״ר פ״ב ולעיל אות רצ״ג.
8. מחלוקת. היינו החלוקה בין המים העליונים להתחתונים. ועי׳ לק׳ אות תס״ב.
9. עי׳ תענית י. מים העליונים במאמר הם תלוים וברש״י תלויות במאמרו של הקב״ה. וכ״ה בב״ר פ״ד לק׳ פסוק ז׳.
10. ובפסקתא הנדפס בבהמ״ד מכת״י הוא בלשון זה ביום השני יהי רקיע בתוך המים כנגד לא יהיה לך ולא תעשה לך וגו׳ ואשר במים. וכ״ה בפס״ז פ׳ ואתחנן וע׳ לקמן אות תס״ח מזהר ויקרא יב.
11. עי׳ לעיל אות רמ״ח ואות רס״ד מ״ש בביאור, ומ״ש דגם האש נברא ביום שני עי׳ מ״ש לעיל אות של״א בביאור דתמוה מגמ׳ פסחים נ״ד דמבואר דאש דידן נברא במוצ״ש ועי׳ בפי׳ הרד״ל מה שהאריך בזה. ובפרדר״א הנדפס מכת״י באג״א יש קצת שינויים כאן ועי׳ זהר ח״ג י.
12. עי׳ לעיל אות תנ״ה מב״ר ד׳ וב״ר פ״ה התנה עם הים, ולעיל אות של״א, ובמדרש עשרת הדברות דבור ראשון למה נקרא שמם בוכים שבשעה שחצה הקב״ה את המים חציים נתנם למעלה וחציים נתנם למטה אותן שנתנן למטה התחילו בוכים ואומרים אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרנו והיה מעיזות פניהם וכו׳ אמר להם הקב״ה הואיל ובשביל כבודי עשיתם דעו באמת שלא אתן רשות למים העליונים לומר שירה לפני עד שיקחו מכם רשות. ומובא גם במדרש הגדול כאן. וכן נמצא לשון זה בברייתא דמעשה בראשית הנד׳ בס׳ רב פעלים בסופו ובמע״ב הנדפס ברזיאל, ועי׳ לק׳ אות תע״ד תק״א.
13. מאמר זה מובא בב״ר פ״ד בזה״ל אר״ח יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני רקיע [שהי׳ לח וחזקו כדלעיל אות תנ״ד] ר״י כשהי׳ מגיע לפסוק זה (איוב כ״ו) ברוחו שמים שפרה הי׳ אומר יפה למדנו ר״ח, אריבר״ש יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע ר״ב בשם ראבכ״א בא מעשה בראשית ללמד על מ״ת ונמצא למד ממנה (ישעיהו ס״ד) כקדוח אש המסים אימתי חצה אש בין עליונים לתחתונים לא במ״ת אתמהא כך הי׳ בברייתו של עולם ע״כ ובפירש״י כקדוח אש המסים כשהי׳ הר סיני קודח ובוער באש אז המסו הוחצו העליונים מן התחתונים שהאש שכינה הי׳ חוצץ ביניהם שהמסים הוא לשון הפלגה אחנו המסו את לבבינו פלגו, וכך הי׳ במעשה בראשית דבתר כקדוח כתיב בעשותך נוראות זה מעשה בראשית את״ד וכן הכוונה בברייתא כאן. ועי׳ מכלתא יתרו י״ט כ.
14. בפי׳ ע״י הביא דברי הב״ר פ׳ ע״ב דמבואר דלאה היתה עקרה, ועי׳ במד״ר פ״י ומדרש משלי ל״א. ועי׳ תנדב״א פי״א.
15. מאמר זה נדפס מכתב יד בקובץ מדרשים קטנים, והתוכן איתא בזהר פ׳ ויקהל ח״ב קצ״ח: אך שם הוא בלשון ארמית וכנראה שנעתק משם בלשון הקדש והפי׳ שמבדילים בין טומאה לטהרה היינו שהמים פועלים שטמא הטובל בהם נעשה טהור ובין מים למים היינו קודם שטבל במים לאחר שטבל. ומכאן משמע דהענין טבילה הוא שהמים עושים שעולה לטהר ולא שהיא דין טומאה שמסתלקת ע״י מים עי׳ פסחים ל״ד: ועפי״ז יש להבין דברי הרמב״ם פ״ו מאה״ט הט״ז ובכס״מ דהטמא נטהר רק בעלותו מן המקוה ולא בעודו בתוך המקוה. והבן אכמ״ל: ועי׳ בזהר ח״א מ״ו:
16. עי׳ בתקוני זהר י״ט, לק׳ אות תעד.
17. עי׳ חגיגה י״ב. ולעיל אות ע״ח, ואות תכ״ג: וברמב״ם פ״ג מיסה״ת ה״ב כל גלגל וגלגל משמונה הגלגלים נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים ומדרש הגדול פ״א.
18. עי׳ לעיל אות ת״ס מפסקתא רבתי וראיתי בס׳ מדרשים כתבי יד בסי׳ ה׳ מביא מדרש בין מים למים מכתבי יד וחוקר במבוא מי הוא בעל המאמר ר׳ יוסי לובאה - והנה לפנינו בזהר מבואר כל הלשון הנ״ל רק בשינוי קצת וכנראה המחבר של הכת״י הנ״ל הי׳ לפניו כבר ספר הזהר שהביא אותו בספרו והעתיק את לשון ארמית שבזהר ללה״ק ומכאן מקור הדבר:
19. עי׳ לעיל אות תנג:
20. עי׳ לעיל אות שע״ב התחלת המאמר וב״ר פי״ב:
21. עי׳ לעיל אות ת״ד, של״א, ופסחים נ״ד:
22. דא א׳ פי׳ דאות אלף הוא אות יו״ד למעלה ויו״ד למטה וי״ו באמצע. עי׳ לעיל אות תס״ב ומ״ש בביאור.
23. עי׳ בתק״ז פ׳ צ״ח.
24. באלו הג׳ פסוקים כתיב טעם זקף קטן על תיבת אל׳. ונ״ל דיש לרמז בזה להדרש לעיל אות תמ״ז ממדרש הביאור. עיי״ש.
25. עי׳ בפי׳ מהרי״א כאן, ובמדרש הגדול כאן, כ׳ לפרש שאין שם צורת מים שעדיין הם דומים לגולם קודם שתקבע בו הצורה והוא הנקרא מעשה לבנת הספיר וכיון שנקבעה בהן צורת המים מיד הם יורדים לארץ עיי״ש.
26. עי׳ לעיל אות ת״נ.
27. עי׳ בתענית ו: ובפרדר״א סוף פ״ה וברד״ל שהאריך בזה.
וַאֲמַר יְיָ יְהֵי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא וִיהֵי מַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא.
Hashem said, “Let there be a canopy in the middle of the waters, and let it divide between waters and waters.”

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם
וַאֲמַר ה׳ יְהֵי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא וִיהֵי מַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא
בְּתוֹךְ – בְּגו, בֵּין, בִּמְצִיעוּת
מלות היחס תּוֹךְ או בְּתוֹךְ מתורגמות בְּגו, בֵּין, בִּמְצִיעוּת (באמצע) על פי ההבחנות הבאות: תּוֹךְ במשמע בִּפְנִים, בְּקֶרֶב דבר אחר (רוב המקראות) מתורגם בְּגוֹ, כגון: ״חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר״ (בראשית יח כד) ״בְּגוֹ קַרְתָּא״, ״בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם״ (שמות יד כט) ״בְּיַבַּשְׁתָּא בְּגוֹ יַמָּא״, ״כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא״ (ויקרא יא לג) ״כָּל דִּבְגַוֵּיהּ יִסְתָּאַב״. נמצא שבְּתוֹךְ המתורגם בְּגוֹ מציין תערובת, או קירבה מוחלטת בין החיצון לפנימי.⁠1
כנגד זאת תּוֹךְ המתורגם בֵּין מבליט את השוני של הפנימי הנבדל מהאחרים, כגון: ״נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ״ (בראשית כג ו) ״בֵּינַנָא״, ״וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב״ (שמות כח לג) ״וְזַגִּין דִּדְהַב בֵּינֵיהוֹן״.⁠2 ואילו תּוֹךְ במשמע תָּוֶךְ, אֶמְצַע, מתורגם בִּמְצִיעוּת כתרגומו כאן: ״בְּתוֹךְ הַמָּיִם״ – ״בִּמְצִיעוּת מַיָּא״.⁠3
יש שכתבו שבתרגומו רמז למסורות מדרשיות ולפיהן מקום הרקיע באמצע המים.⁠4 ואחרים כתבו שהוצרך לכך מטעם ענייני: מכיוון שהרקיע אינו מעורב במים ואף אינו סמוך להם, לא ניתן לתרגם ״בתוך המים״ – ״בְּגוֹ מַיָּא״. כיוצא בזה לא ניתן לתרגם ״בֵּין מַיָּא״ משום שבכך היתה מתקבלת חזרה שאינה מובנת: ״יְהֵי רְקִיעָא בֵּין מַיָּא וִיהֵי מַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא״. לפיכך תרגם ״בִּמְצִיעוּת״, להורות כי הרקיע הוא באמצע ומרוחק במדה שווה מן המים העליונים ומן המים התחתונים.⁠5
תרגום ״בתוך״ – ״במציעות״ מופיע עוד פעמיים, בעץ החיים ובעץ הדעת: ״וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן״ (בראשית ב ט) ״בִּמְצִיעוּת גִּנְּתָא״, ״וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן״ (בראשית ג ג) ״דְּבִמְצִיעוּת גִּינְתָא״, עיין שם הטעם.⁠6
1. גוֹ קרובה למלת גֵּו כראב״ע לפסוק ״מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ (איוב ל ה) – תרגום תּוֹךְ. ועניינו מתוך בני אדם יגורשו״. וראה ״ערוך״, גו. וכן בלשון חז״ל: ״פרט לזורק אבן לגו״ (כתובות טו ע״א).
2. אבל ״ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים״ (שמות לט כה) ״בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא״, עיין שם בטעם השינוי. וכן תרגם ״ומטה אהרן בתוך מטותם״ (במדבר יז כא) ״בְּגוֹ חוּטְרֵיהוֹן״ (ולא: בֵּין חוּטְרֵיהוֹן) לציין שלא נעשתה כל הבחנה בין המטות, כמבואר שם.
3. וכמו ״והבריח התיכון״ (שמות כו כח) ״וְעָבְרָא מְצִיעָאָה״.
4. כך רא״ם וכן ״לחם ושמלה״. על פי ירושלמי ברכות פ״א ה״א (ב ע״ג): אמר רבי בון: ״יהי רקיע בתוך המים״ – בתווך. וכן בב״ר ד ב: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי שמים העליונים. והשווה זוהר בראשית לב ע״ב: ״ודא רקיעא הוא באמצעות מיא... והאי דאמרן יהי רקיע בתוך המים במציעות לאו הכי אלא יהי כתיב ההוא דהוי מניה במציעות מיא״.
5. ולדעת מהר״ל ב״גור אריה״, דברי רש״י ״בתוך המים – באמצע המים, שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ״ מיוסדים על ת״א.
6. ועל פי הזוהר (פרשת נח, סו ע״א) מתורגם ״במציעות״ בפסוק נוסף: ״כמה דאת אמר ׳ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר׳ (שמות כד יח) ותרגום במציעות עננא״, ואינו בנוסחים שלנו.
ואמר ממרא די״י יהוי רקיעא במציעות מיא ויהוי מפרש בין מיא ארע⁠{י}⁠א לבין מיא עיליא.
ואמר אלקים יהי רקיעא במציעות מייא ויהי מפרש ביני מוי עלאי לביני מוי תתאי.
And the Lord said, Let there be an expanse in the midst of the waters, and let it separate between the waters above and the waters beneath.
ויהי מפריש בין מיא עילאי ובין מיא ארעאי.
And let there be a separation between the waters above and the waters below.⁠a
a. Maia araee, "the terrestrial waters.⁠"

פרשה ד

[א] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ – כְּתִיב: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (תהלים ק״ד:ג׳), בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמְקָרֶה בַּאֲבָנִים וּבְעֵצִים וּבְעָפָר, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.
[ב] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם – רַבָּנָן אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. רַב אָמַר לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. יְהִי רָקִיעַ, יֶחֱזַק הָרָקִיעַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה מַטְלִית לָרָקִיעַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר: וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב (שמות ל״ט:ג׳), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִחֲכָה אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה (איוב כ״ו:י״ג), הָיָה אוֹמֵר יָפֶה לִמְּדַנִי רַבִּי חֲנִינָא.
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן יָצָאת הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִהֲטָה פְּנֵי רָקִיעַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, בָּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְלַמֵּד עַל מַתַּן תּוֹרָה וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנָּהּ, כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים (ישעיהו ס״ד:א׳), אֵימָתַי חָצָה הָאֵשׁ בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, לֹא בְמַתַּן תּוֹרָה, אֶתְמְהָא, כָּךְ הָיְתָה בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם.
[ג] רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, כַּחָלָל שֶׁבֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ כָּךְ יֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, בֵּינַיִם וּבֵנְתַיִם.
[פרק א]
והבדילה הפרכת לכם (שמות כ״ו ל״ג). מהו לכם, אמר הב״ה לא בשבילי אני אומר שתעשו פרכת להבדלה אלא בשבילכם, כדי שלא תסתכלו ולא תמותו, כי לא יראני האדם וחי (שם ל״ג כ׳), שאני שם שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו׳ (שם כ״ה ח׳). בשעה שאמר הב״ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א״ל הב״ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים, ובגוף הצלעות קבועות בחוליות, ובעולם כן ההרים קבועים ביסודי הארץ. במשכן היו הקרשים מצופי זהב, ובגוף הצלעות מצופות בשר וגידין נמתחין ומעמידין האדם, בעולם אילנות ועשבים נמתחין בארץ. במשכן היו היריעות מכסות את מעלה שלו ומכסות את שני צדדיו, ובגוף עור של אדם מכסה אבריו וצלעותיו משני צדדיו, ובעולם השמים מכסים את הארץ משני צדדיה. במשכן היה הפרכת מבדיל בין הקדש ובין קה״ק, ובגוף זרעפת הגוף [מבדלת] בין הלב ובין הבטן, ובעולם הרקיע שהוא מבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. ויאמר אלהים יהי רקיע. אמר דוד השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט ב׳) יש מי שראה מימיו השמים מספרים, למלך גבור ונתכנסו אצלו כל הגבורים, אמרו נרא מי גבור הוא או אנו, היה עשיר נתכנסו אצלו כל העשירים, אמרו נרא מי עשיר הוא או אנו, נתן הדבר באזני המלך, אמרו לו בני ביתו נתכנסו אצלך לבדקך, מה עשה המלך, נטל וילון שהיתה (מבקעת) [מקבעת] אבנים טובות ומרגליות ופרשה על שערי פלטין שלו, אמר המלך אני יוצא מי שרוצה להזדווג בי יעשה כמו כן. כך הב״ה (אני) [אף] ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ״ח י״ג) הרי הם פרושים וגם מספרים כבודי, כל מי שיעשה עצמו אלוה יעשה כמותן וידעו הכל שהוא אלוה, לכך נאמר השמים מספרים כבוד אל. וכה״א יהי רקיע בתוך המים, למה, ויהי מבדיל בין מים למים, בין הב״ה שנקרא מקור מים חיים (ירמיה ב׳ י״ג) לאלהים אחרים שנקראו שלג לבנון (שם י״ח י״ד) שהם משונים. ויאמר אלהים יהי רקיע בנוהג שבעולם מלך בו״ד בונה פלטין ומקרה בעצים ובאבנים ובעפר אבל הב״ה אינו כן לא קרה את עולמו אלא במים שנאמר המקרה במים עליותיו (תהלים ק״ד ג׳) מכאן שהרקיע [של] מים הוא.
ה׳ מלך גאות לבש (תהלים צ״ג א׳). לפי שהרשעים מתגאים בעוה״ז, לעתיד לבא ילבש הב״ה את הגאוה ולא יראו אותו שנאמר יחן רשע וגו׳ ובל ירא⁠[ה] גאות ה׳ וגו׳ (ישעיה כ״ו י׳), ולמי יתן הגאות, לישראל שנאמר על ישראל גאותו (תחלים ס״ח ל״ה) וכן העוז יתן לישראל שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן וגו׳ (שם כ״ט י״א). אף תכון תבל בל תמוט (שם צ״ג א׳) לפי שהרשעים בגאות לבם מטין את הדין בעוה״ז, יכול אף הב״ה כן, מפני שלבש הגאות והעוז הוא מעביר עליהם את הדין, ת״ל אף תכון תבל בל תמוט. ה׳ מלך גאות לבש, בשעה שאמר יהי רקיע בתוך המים, וכה״א ובגאותו שחקים (דברים ל״ג כ״ו). לבש ה׳ עז התאזר (תהלים צ״ג א׳) בשעה שאמר יקוו המים (בראשית א׳ ט׳). אף תכון תבל בל תמוט (תהלים שם) בשעה שאמר תדשא הארץ דשא עשב (שם י״א), ולפי שיצאה לעשות רצון קונה יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד (תהלים ק״ד ה׳). נכון כסאך מאז (שם צ״ג ב׳), מכאן שכסא הכבוד נברא קודם מעשה בראשית, מה עשה הב״ה, המים שלקח למעלה הכין עליהם ז׳ מעונות וכסא הכבוד ומחיצתן של מלאכים. נשאו נהרות ה׳ (שם ג׳) המים שנתן למטה יסד עליהן ז׳ ארצות על ז׳ תהומות ואלמלא תקנתו של הב״ה שברא הרים שכובשים על התהום היה התהום נושא עצמו ומציף את העולם שנאמר תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים (שם ק״ד ו׳). ד״א נשאו נהרות ה׳, מה עשו המים שלמטה, נשאו עצמן לעלות למרום בשביל כבודו של הב״ה, אמרו אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרנו והיו מתרגשין ומיללין וצוחים ובוכין לכך נאמר נשאו נהרות קולם. ישאו נהרות דכים (שם צ״ג ב) לפי שהעיזו פניהם ובקשו לעלות למרום גער בהן הב״ה ודרכן תחת רגליו שנאמר הנותן בים דרך [ובמים עזים נתיבה] (ישעיה מ״ג ט״ז). ומהו מקולות מים רבים וגו׳ אדיר במרום ה׳ (תהלים צ״ג ד׳) אמר להם הואיל ועשיתם כך לכבודי אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנאמר מקולות מים רבים, אל תקרא מקולות אלא מקול שירה שאומרים מים רבים כדכתיב חמר מים רבים (חבקוק ג׳ ט״ו). אח״כ נוטלים מים העליונים רשות ואומרים אדיר במרום ה׳.
א״ר לוי יש מן הדרשות שהן דורשים [כגון] בן עזאי ובן זומא קולו של הב״ה נעשה מטטרון על המים שנאמר קול ה׳ על המים אל הכבוד הרעים (תהלים כ״ט ג׳). עד שלא נקוו המים נבראו התהומות, ואלו התהומות שמתחת לארץ, שהארץ על פני המים היא מרוקעת כאניה שהיא צפה בלב ים שנאמר לרקע הארץ על המים (שם קל״ו ו׳). ולפי שנקוו המים באוקינוס מה עשה הב״ה, מחליד את הארץ ומעלה מעינים מן התהומות ומחליד ההרים הכובשין את התהומות והולכים מהם נהרי מים שנאמר המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון (שם ק״ד י׳). ולמה עשה, כדי להשקות את בריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו שנאמר ישקו כל חיתו שדי וגו׳ (שם י״א). כל אילנות שברא הב״ה שותין מי תהום, יש אילן ששרשיו יורדים נ׳ אמות ויש ל׳ אמות ויש ג׳ טפחים והמטר יורד, אם משקה לאותם של ג׳ טפחים מתים של נ׳ ושל ל׳, ואם יורד מטר להשקות של נ׳ ושל ל׳ שוטף של ג׳ טפחים, כיצד הן עושין, התהום העליון קורא לתחתון ואומר לו עלה ואני יורד, והתחתון קורא לעליון רד ואני עולה שנאמר תהום אל תהום קורא וגו׳ (שם מ״ב ח׳). זה עולה טפח וזה יורד טפח עד שהתחתון משקה אותם של נ׳ אמות והעליון משקה אותם של ג׳ טפחים. בא וראה כמה בין אלו לאלו ומדברים זה עם זה ויודעים מה הם אומרים ובני אדם באמצע ואינם יודעים כלום שנאמר ירעם אל בקולו נפלאות (איוב ל״ז ה׳) לכך נאמר בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג׳ כ׳).

רמז ו

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם – בַּשֵּׁנִי בָּרָא אֶת הָרָקִיעַ וְהַמַּלְאָכִים וְאֵשׁ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם וְאִשּׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם וַהֲלֹא הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְאֵיזֶה רָקִיעַ נִבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי, רָקִיעַ שֶׁעַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א׳:כ״ב) ״וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ [כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא]״, מַהוּ ״כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא״, שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא מֵאִיר כַּצָּהֳרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא״, וּבְאוֹתוֹ אוֹר עֲתִידִין צַדִּיקִים לְהָאִיר לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י״ב:ג׳) ״וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ״.
כְּתִיב (תהלים ק״ד:ג׳) ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פַּלְטְרִין וּמְקָרֶה בְּעֵצִים בַּאֲבָנִים וּבֶעָפָר, שֶׁמָּא בַּמַּיִם אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, כְּדִּכְתִיב יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם.
[יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם] גָּלְדָה טִפָּה אֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. רַב אָמַר: לַחִין הָיוּ שָׁמַיִם בַּיּוֹם רִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ יְהִי רָקִיעַ יִתְחַזֵּק רָקִיעַ.
יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם – בֵּינַיִם וּבֵינְתַיִם אִלּוּ נֶאֱמַר וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר עַל הָרָקִיעַ הָיִיתִי אוֹמֵר עַל גּוּפוֹ שֶׁל רָקִיעַ הַמַּיִם נְתוּנִים. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, הֱוֵי אוֹמֵר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִין בְּמַאֲמָר כְּהֲדֵין קַנְדַּלְיָא וּפֵירוֹתֵיהֶן אֵלּוּ גְּשָׁמִים.
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִין בְּמַאֲמַר אָמַר לֵיהּ, הָבָה לִי אֲפַרְכַּס הֵבִיא לוֹ, נָתַן עָלָיו טָס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם טָס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כְּשֶׁנָּתַן עָלָיו אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם אָמַר לֵיהּ אֶצְבְּעֶךָ אַתָּה נוֹתֵן אָמַר לֵיהּ, וּמַה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת אֶת הַמַּיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה הֱוֵי אוֹמֵר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמַר.
אָמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיהו כ״ג:כ״ד) ״הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא״, הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה בֵּין בַּדֵּי אָרוֹן אָמַר לֵיהּ הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת הֵבִיא לוֹ. אָמַר לֵיהּ, רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לֵיהּ, הָבָה לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת הֵבִיא לוֹ, אָמַר לֵיהּ, רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ, וּמַה שֶּׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם אַתָּה מְשַׁנֶּה אֶת מַרְאֶךָ לְכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיק אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם אָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ״וַיַּעַן ה׳ אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה״, מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ.
וְעוֹד שְׁאָלוֹ אָמַר לֵיהּ, אֶפְשָׁר (תהלים ס״ה:י׳) ״פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם״ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם אָמַר לֵיהּ, הִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ וּרְחֹץ עַצְמְךָ וּשְׁקֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס וּשְׁקֹל עַצְמְךָ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס הָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן וְלֹא חָסָר כְּלוּם אָמַר לֵיהּ, כָּל הַזֵּעָה שֶׁיָּצְתָה לֹא מִמְּךָ הָיְתָה אָמַר לֵיהּ, הֵן. אָמַר לֵיהּ, וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם וְלֹא חָסַר מַעֲיָנְךָ כְּלוּם, מַעֲיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָה אָמַר רַב יוֹחָנָן, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵי בְּרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ״פֶּלֶג אֱלֹהִים״ גו׳, פַּלְגָּא הָרָקִיעַ דּוֹמֶה לִבְרֵכָה, וּלְמַעְלָה מִן הַבְּרֵכָה כִּפָּה וְהִיא מַזַּעַת טִפִּין עָבוֹת וְהֵן יוֹרְדִין לְתוֹךְ מַיִם הַמְּלוּחִים וְלֹא מִתְעָרְבִין וְאַל תִּתְמַהּ, הֲדָא יַרְדֵנָא עוֹבֵר בְּיַּמָּהּ דִּטְבֶרְיָא וְלֹא מִתְעָרֵב בָּהּ, אָדָם כּוֹבֵר חִטִּין אוֹ תֶּבֶן בִּכְבָרָה עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְעָרְבִין וְאֵלּוּ מְהַלְּכִים מַהֲלַךְ כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא מִתְעָרְבִין, כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד לָנוּ מְגָרֵעַ זוֹ מִזּוֹ, כְּהַאֵיךְ דְאַתְּ אָמַר (איוב ל״ו:כ״ז) ״כִּי יִגָרַע נִטְפֵי מָיִם״ וּכְתִיב (ויקרא כ״ז:י״ח) ״וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ״. וּמוֹרִידָן בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה״.
כְּעָבְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ כָּל עָבְיָהּ שֶׁל רָקִיעַ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ׳:כ״ב) ״הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ״, וּכְתִיב (איוב כ״ב:י״ד) ״וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ״ חוּג חוּג לִגְזֵרָה שָׁוָה. רַבִּי אָחָא אָמַר כְּטַס הַזֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: (בִּשְׁתַּיִם) [כִּשְׁתַּיִם] וְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אוֹמֵר: הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים יְתֵרִים עַל הַתַּחְתּוֹנִים כִּשְׁלֹשִׁים כְּסוּסְטִיאוֹת בֵּין מַיִם לָמָיִם למ״ד תְּלָתִין רַבָּנָן אָמְרִין, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.
שא אללה אן יכון ג׳לד פי וסט אלמא ויכון פאצלא בין אלמאוין.
רצה ה׳ שיהיה רקיע1 באמצע המים, ויהיה מבדיל בין המימות.
1. ״ג׳לד״ - הוא המרחב אשר מסביב ונראה לעין ככפה כחולה, והוא הנקרא שמים, וכן תרגם בתהלים ק״נ. אמנם יש בערבית ״ג׳ליד״ והוראתה המים הקפואים על פני האדמה, וא״כ יהיה פי׳ רבינו כדברי בראשית רבה (פ״ד א): רב אמר לחים היו מעשיהם ביום ראשון ובשני קרשו. אך נ״ל שאין לפרש כן דברי רבינו כי ״גלד״ לחוד ו״גליד״ לחוד. וכתב הראב״ע אמר הגאון כי המים על הרקיע כדמות המים שימצאו תחת קליפת הביצה. ובכל השאר תרגם רקיע ״פלך״ - גלגל (ר״י קאפח). וראה עוד במדרש רבה (ד, ב): ״בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע בתוך המים, הוגלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי השמים העליונים״ (והובא ברמב״ן פסוק ח׳, ובמו״נ ח״ב פ״ל). וראה עוד בירושלמי (ברכות פ״א ה״ב): ״יקרש הרקיע, יגלד הרקיע״.
יהי רקיע... ויעש א⁠־להים את הרקיע... ויהי כן – המילות ויהי כן – מקומן אחרי בין מים למים, כי ויעש א⁠־להים את הרקיע – הוא ביאור למה שאמר קודם. וראיה לזה ממה שנאמר להלן: תוצא הארץ – ויהי כן – ויעש א⁠־להים (בראשית א׳:כ״ד-כ״ה). (ספר הרקמה ל״ג)
יהי רקיע – יחזק הרקיע. שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב״ה באומרו:⁠א יהי רקיע. והוא שכתוב: עמודי שמים ירופפו (איוב כ״ו:י״א) – כל יום ראשון, ובשני יתמהו מגערתו (איוב כ״ו:י״א) – כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו.
בתוך המים – באמצע המים, שיש הפרש בין מיםב העליונים לרקיע, כמן הרקיעג למים שעל הארץ. הא למדת שהן תלויים במאמרו של מלך.
א. כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״במאמרו״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״המים״.
ג. כך בכ״י אוקספורד 165. בכ״י ליידן 1, ויימר 651: ״כמין רקיע״. בכ״י פריס 155: ״כמו הרקיע״. בכ״י מינכן 5: ״כמו מרקיע״.
יהי רקיע BE THERE AN EXPANSE – Let the expansion become fixed; for although the heavens were created on the first day, they were still in a fluid form, and they became solidified only on the second day at the dread command (literally, rebuke) of the Holy One, blessed be He, when he said "Let the firmament be stable" (Bereshit Rabbah 4:2). It is to this that allusion is made in what is written in: "The pillars of heaven were trembling" (Iyyov 26:11) (i.e. they were unstable) – this was during the whole of the first day – and on the second: "they were astonished at His rebuke" (Iyyov 26:11), like a man who stands immovable, amazed at the rebuke of one who terrifies him.
בתוך המים IN THE MIDST OF THE WATERS – In the exact center of the waters; because there is the same distance between the upper waters and the firmament as there is between the firmament and the waters that are upon the earth. Thus you may infer that they (the upper waters) are suspended in space by the command of the King (Bereshit Rabbah 4:3).
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים – אלו המים אשר היו על הארץ. שאמר עליהם ורוח אלהים מרחפת על פני המים. עליהם אמר יהי רקיע בתוך המים. 1אלו מים העליונים. ומים התחתונים. ויהי מבדיל בין מים למים. 2כך החצה ברקיע השמים. חציים העלה. וחצים השקיעם למטה. כי גלוי וידוע היו לפניו שעתידין דור המבול לשחת מעשיהם. וכדי להשחיתם כמו העלה למעלה שכן אמר איוב כי בם ידין עמים (איוב ל״ו:ל״א). כי כן נוראותיו עשה הים יבשה. שנאמר ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה (שמות י״ד:כ״ב). והיבשה ים. שנאמר והמים 3גברו מאוד על הארץ (בראשית ז׳:י״ט).
1. אלו מים העליונים. ב״ר פ״ד. ומובא ברמב״ן על התורה.
2. כך החצה. ב״ר פ״ד. ילקוט בראשית רמז ה׳.
3. גברו מאד. במקרא כתוב מאד מאד.
ויאמר אלהים יהי רקיע – לאחר שנגמר יום ראשון לבוקרו, אז:⁠א ויאמרב אלהים.
רקיע – לשון פעול הוא, כמו: עשיר שפתרונו מעושר, חסידג מחוסד.
לפי שמן הארץ עד השמיםד העליונים היו מים כדכתיב: מרחפת על פני המים (בראשית א׳:ב׳), עתה חלקן הקב״ה באמצע ועשה ריקוע פרוש ממזרח למערב, מצפון לדרום, להבדיל בין המים העליונים.
ולפי שלא עשה מלאכתה המים עד שלישי שנראית היבשה לא נאמר: כי טוב בשיני, אבל בשלישי נאמר שני פעמים: כי טוב – אחד למלאכת המים ואחד ליציאת האילנות והדשאים.
בין מים למים – להיות חציין למעלה וחציין למטה.
א. האות הראשונה של המלה מטושטשת בכ״י מינכן 5.
ב. האות הראשונה של המלה מטושטשת בכ״י מינכן 5.
ג. האות האחרונה של המלה מטושטשת בכ״י מינכן 5.
ד. בכ״י מינכן 5: שהמים.
ה. האות הראשונה של המלה מטושטשת בכ״י מינכן 5.
Vayyo'mer GOD SAID, "LET THERE BE AN EXPANSE": When this first day finished, at dawn, God said this.⁠1
Raqia': is a passive form, just like 'ashir, which moans one who has become rich (me'ushshar) or like hasid, which means one who has become righteous (mehussad).⁠2
There were already waters, as it is written (vs. 2), "sweeping over the waters,⁠" and they extended from the mirth to the uppermost heavens.⁠3 Now God split them in the middle and made an expanse, spreading from east to west and from north to south to keep the upper waters separate.
The text does not use the phrase, "that it was good,⁠" on the second day, since the waters were not completed until the third day when dry land appeared. However, on the third day the phrase, "that it was good,⁠" is used twice, once concerning the waters and once concerning the growth of trees and vegetation.⁠4
Ben BETWEEN WATER AND WATER: Half were above and half below.⁠5
1. Rashbam reiterates his previous comment. The events of day two begin immediately when day one ended, which was at dawn.
2. On the passive sense of qaṭil forms, see similarly Jouon 8:8E, b.
3. Both Rashi and Rashbam are troubled by the problem (raised in Bereshit Rabbah 4:2) that although shamayim are mentioned already in vs. 1, God here creates a raqia' which he then names shamayim (vs. 8). They solve the problem differently, although both answers are to be found in Bereshit Rabbah 4:2.
Rashi claims that God now solidified the already existing heavens. Rashbam's approach (so also LT) claims that only the "uppermost heavens" are referred to in vs. 1, while the more standard heavens are created in vss. 6-8. Ibn Ezra ad vs. 14 seems to accept a distinction similar to the one offered by Rashbam here.
4. The same explanation concerning the phrase, "that it was good,⁠" can be found in Rashi and R. Joseph Bekhor Shor (following the opinion of R. Samuel b. Nahman in Bereshit Rabbah 4:6) and in Driver. This explanation is opposed to the midrashim that claim that the second day could not be called good because Hell and dissension were created then (LT, following the opinions of R. Johanan and R. Hanina in Bereshit Rabbah, ibid.). See further Rashbam's commentary below, vs. 27, s.v. besalmo.
5. Rashbam's language echoes that of Bereshit Rabbah 4:4.
רקיע – כמו רקוע לשון פעול.⁠1 וכן המלאה לה עמיר (עמוס ב׳:י״ג) כמו עמור, לשון עומרים. וכן עשיר כמו עשור, וכן עני שני כלם כמו פעול עשוי המה, ומשקל רפה הם לפי שתלויין בגוף האדם. כמו בחור שהוא משקל דגש כמפורש למעלה, ופתרונו כמו מבוחר שהוא משקל חזק.
1. השוו דברי רשב״ם בדומה בפירושו לבראשית א׳:ו׳. ועיין ראב״ע בפירושו הדקדוקי ששולל את שיטתו של רשב״ם.
ויאמר – אמר הגאון על הרקיע דברים שלא היו. רק פירושו: דבר נטוי, כמו: וירקעו (שמות ל״ט:ג׳), ארקעם (שמואל ב כ״ב:מ״ג), וכן כתוב: וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב).
ומה נכבד דבר האומר: שקצות השמים עם קצות מימי אוקיאנוס (פרקי דר׳ אליעזר ג׳), וזהו: הרקיע. והוא האויר, כי כאשר התחזק האור על הארץ והרוח יבש מן הארץ, נהפך הלהט ונעשה הרקיע. וכן אמר במזמור עם נוטה שמים כיריעה (תהלים ק״ד:ב׳): המקרה במים עליותיו (תהלים ק״ד:ג׳), והעבים והרוח ויסד ארץ (תהלים ק״ד:ג׳-ה׳). והיא גבוהה על המים, וכן כתב: כי הוא על ימים יסדה (תהלים כ״ד:ב׳), לרוקע הארץ על המים (תהלים קל״ו:ו׳). וכן כל הולך אל הים, ״יורד״ יקרא. וטעם: הקורא למי הים (עמוס ה׳:ח׳) שיעלו – והם העננים, ואחר כן: ישפכם (עמוס ה׳:ח׳).
AND GOD SAID. Saadiah Gaon says things about the firmament that are not so.⁠1 The correct interpretation of firmament (raki'a) is something spread out, as in And they did beat (va-yirakke'u) the gold into thin plates (Ex. 39:3); Then did I beat them (erka'em) (II Sam. 22:43); and similarly, And spreadeth them out as a tent to dwell in (Is. 40:22). How precious are the words of he who said that the firmament begins at the point where the sun and the ocean merge.⁠2 The firmament is the air because when the light shone very strongly upon the earth and a wind dried off from the earth, the flame turned into the firmament.⁠3 Similarly4 the Psalmist states, Who stretchest out the heavens like a curtain; Who layest the beams of Thine upper chambers in the waters (Ps. 104:2 and 3). The Psalmist then makes mention of the clouds and the wind and the establishment of the earth. The latter is above the waters. We thus read, For He hath founded it (the earth) upon the seas (Ps. 24:2), and To Him that spread forth the earth above the waters (Ps. 136:6). Similarly whoever goes to the ocean is said to be going down.⁠5 The meaning of (He) That calleth for the waters of the sea, And poureth them out upon the face of the earth6 (Amos 5:8) is that God commands the waters of the sea to give birth to clouds, and, afterward, And (He) poureth them out upon the face of the earth.
1. Saadiah says that the waters are congealed on the firmament in a manner similar to the albumen of an egg. Saadiah also identifies the firmament with heaven (Krinsky).
2. Reading ketzot ha-shamayim, as in Vat. Ebr. 38, for ketzot ha-shemesh. Cf. Pirke de-Rabbi Eliezer, Chap. III.
3. Ibn Ezra apparently alludes here to "the light as the medium whereby the chaotic base elements were progressively transformed into their present form" (Levine). Fire was believed to be one of the primeval elements out of which the world was created. Ibn Ezra believed that this element "changed and became the raki'a (firmament)" (Cohen).
4. Ps. 104:2 describes the heaven (firmament) as being "stretched out like a curtain,⁠" which agrees with Ibn Ezra's interpretation that the firmament is "something spread out.⁠" Furthermore, Psalm 104, like Gen. 1:6-10, first describes the creation of the sky and then that of the dry land.
5. For the earth is above the waters. Cf. Ps. 107:23.
6. Which implies that the waters are above the earth.
אמר הגאון: כי המים על הרקיע כדמות המים שימצאו תחת קליפת הביצה.
והאמת כי פירוש רקיע כמו: וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳). הלא תראה כתוב: הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ׳:כ״ב), והוא הרקיע, גם יקרא שחק. והנה כלם קרובים בטעם, כמו: ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות אדקם ארקעם (שמואל ב כ״ב:מ״ג), בעבור היותם גופות דקות וחלקיהם שוים.
ויאמר מר חס״אן: כי הרקיע נחלק לשמונה גלגלים, והם השבעה שיש שם המשרתים, והשמיני גלגל המזלות. ולא אמר נכונה כלל, כי איך יהיו מים על מקיף על כל הגופות. ועוד, שהכתוב אומר: כי העוף יעופף על פני רקיע השמים (בראשית א׳:כ׳).
והמפרשים על – כמו: עם, כמו: ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב). וזה לא יתכן להיות פני הרקיע אלינו ואחוריו למעלה.
והנכון בעיני: כי הארץ היתה מכוסה במים, והרוח יבש המים מעל הארץ, כדרך: ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים (בראשית ח׳:א׳), אז נראה. ובעבור האור היה הרקיע, והוא האויר ההוה על הארץ במעשה אור השמש, כאשר יגיע אל הארץ יתהפך למעלה בעבור עובי הארץ, ויתחמם האויר הסמוך אל הארץ. ועל זה הדרך אמרו קדמונינו ז״ל: {אין}⁠א מוציאין את האור מן המים (משנה ביצה ד׳:ז׳). רק לעולם יהיה קרים, שהם עבים מהחמים. והנה הרקיע הוא זה האויר, ועוף תעופף עליו, ועליו כתוב: וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב) האדם תחתיו, כמשפט האהלים. ונקרא: שמים, בעבור היותו עליון על כל הארץ.⁠1
ויהי מבדיל – כמו: והבדילה הפרוכת (שמות כ״ו:ל״ג).
ולפי דעתי: כי הרקיע והארץ נבראו ביום אחד, כי כן כתוב: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳). והקדים ארץ על שמים בעבור שהקדים בתחלה שמים על הארץ.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים פ״ג:י״ט.
א. כן במשנה. המלה חסרה בכ״י לונדון.
רקיע – תואר ואיננו פעול.⁠1
1. ראב״ע שולל כאן את שיטת רשב״ם בדייקות מרבנו שמואל.
יהי רקיע בתוך המים – הרקיע, שנברא ביום ראשון, יהי בתוך המים, שהמים היו על פני כל הארץ.
ויהי מבדיל – זהו שיגביה עצמו. שמשעהא שהיה נתון בתוך המים הבדיל בין מים שלמטה הימנו ובין מים שלמעלה הימנו, אלא שאילו מחוברים אליו מלמעלה ואילו מחוברים מלמטה. כשהוא אומר: ויהי מבדיל, צוה שיגביה עצמו למעלה, ואז נעשה אויר שבין השמים והארץ.
א. בכ״י מינכן 52: שמשעת.
LET THERE BE AN EXPANSE IN THE MIDST OF THE WATER – [This refers to] the expanse which was created on the first day and stretched out over the water which, at that time, was over all the earth.
THAT IT MAY SEPARATE [WATER FROM WATER] – This means that it [the expanse] will be lifted up – for, from the time that it was placed in the midst of the waters, it has separated the waters that were below it from the waters that were above it, so that these [the upper waters] were joined to it from above and these [the lower waters] were joined from below. When He [God] said "Let it separate", God commanded [the expanse] to lift itself upwards, and then space was created between the heaven and the earth.
יהי רקיע – רקיע אחר תחת השמים הנבראים ראשונה ומכאן למדנו ששני רקיעים הם אבל שבעה רקיעים או יותר יכול להיות אבל לא ראינו מיכן לרקיע. (כ״י לונדון 26924)
(יהי רקיע – שיהא רקיע לאחר שהודיע למלאכים שיהא רקיע ויעש אלהים את הרקיע אבל יהי אור שאמרנו שיהא אור לא כתיב אחריו ויעש את האור שאינו דבר של ממש אלא ויהי אור). (כ״י לונדון 26924)
ויאמר אלהים יהי רקיע – והרקיע כבר היה כי הרקיע הוא האויר כמו שנאמר ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים (בראשית א׳:כ׳) אלא מה הוא יהי רקיע יחזק הרקיע כלומר יהי בתכונה שיקבל האור ופירושו הרקיע שהוא על המים שהיה לח ורפה ולא היה האור יורד למטה, כמו שפרשנו יהי אור. והרקיע לא נתחזק עד שיבשה הארץ ומצא האור מקום קשה ונהפך וחזק את הרקיע והקפיאו והראות היבשה והעשות הרקיע היה ביום שני ופ׳ ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א׳:ט׳) וכבר אמר ביום שני קודם שאמר יהי רקיע, וכמוהו רבים.
וכן כתב החכם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל, וכתב: וכאשר נתחזק האור על הארץ והרוח יבש מהארץ נהפך הלהט ונעשה הרקיע, וכן דעת כל חכמי המחקר על הלהט הנהפך והסוגו לאחור עד מקום המים העליונים, וכתב: כי פרשתא יקוו המים דבקה עם אשר עליה כי הרקיע לא נעשה עד אשר יבשה הארץ והעד: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳). והראות דבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה, כן כתב. ונכון הוא פירושו.
ומה שאמר: בתוך המים – לפי שהוא עצמו היה במים.
ויהי מבדיל בין מים למים – כמו שאמר: בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע (בראשית א׳:ז׳), והמים העליונים הם בכח ישובו מים בפעל בהגיע שם האיד הלח העולה ויהיה מטר כמו שכתבו חכמי המחקר ומפני זה היתה צריכה ההבדלה כדי שישאר אותו מקום אשר מעל לרקיע בתכונה שנשארה בו אחר העשות הרקיע כדי שיעלה בו האיד הלח להשקות פני האדמה כאחד הרים ובקעות כמו שגזר האל בחכמתו. ואני תמה במה שכתב הרב רבי משה שדמה הבדלה זו להבדלת האור והחשך כי שם כתב ויבדל אלהים וכאן הרקיע הוא המבדיל כי זה למעלה ממנו וזה למטה ממנו, ואיך אמר שהוא הבדיל ביניהם בהבדל טבעי והלא המבדיל הוא הרקיע ושם הטבעים הוא האל יתברך. אמנם אמת הוא כמו שאמר שאין טבעם אחד כמו שלמדנו הוא והאיר עינינו בזה ובכמה דברים שהיינו הולכים בחשך עד בא דברו. וראה מה שכתבו רבותינו ז״ל בזה הענין והבן איך הסכימה דעתם לדעת חכמי המחקר.
וכך אמרו בבראשית רבא (בראשית רבה ד׳:ב׳): רבנן אמרין לה בשם ר׳ חנניה ר׳ יעקב בר אבון בשם ר׳ שמואל בר נחמן בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע גלדה טפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים, רב אמר לחים היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו, רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע, ר׳ יודה בר סימון יהי רקיע יעשה מטלית הרקיע, כמה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳), אמר ר׳ חנינא יצאה אש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע, ר׳ יוחנן כשהיה פוגע בפסוק זה ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג) אמר יפה למדני ר׳ חנניה אמר ר׳ יודן בר׳ שמעון אש יצאה מלמעלן ולהטה את פני הרקיע. אמר ר׳ תנחומא אלו נאמר ובין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומר אשר מעל לרקיע (בראשית א׳:ז׳) הוי המים העליונים במאמר הם תלויים. אמר ר׳ אחא ופירותיהן אלו הגשמים.
ועוד אמרו (בראשית רבה ה׳:ד׳): אמר ר׳ ברכיה לא פרשו מים העליונים מן התחתונים אלא בבכי שנאמר מבכי נהרות חבש (איוב כ״ח:י״א) והמטר הוא יורד טפות כמו הבכי והוא מה שכתבנו למעלה.
ועוד אמרו (בראשית רבה ד׳:ה׳): הרקיע דומה לברכה ולמעלה מן הברכה כפה ומחמת הברכה כפה מזיעה והיא מזיעה טפות עבות והן יורדין לתוך המים המלוחין ואינן מתערבין. ומנסתרי זה הענין מה שאמרו ז״ל: אי זהו הרקיע שנברא ביום שני ר׳ אליעזר אומר הרקיע שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע (יחזקאל א׳:כ״ב) ולפי זה הענין היו המים אשר מעל לרקיע מה שאיננו גוף.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495: ״בפרשת״.
ויאמר אלוהים יהי רקיע, actually this firmament, horizon, already existed, seeing that it was the atmosphere, the air, just as the Torah speaks in verse 20 of ועוף יעופף על הארץ “and the birds are to fly above the earth,” adding: על פני רקיע השמים “on the face of the firmament spanning the heavens.” What then do the words יהי רקיע mean? They mean that this רקיע should now become something substantial. It should now become capable of sustaining the atmosphere, the air. In other words, this רקיע, which up until this point had been above the waters and had therefore been very wet and weak, impeding the light from above it from properly penetrating to the earth below, should now function constructively.
This רקיע did not become “strong” until the earth itself had become dry land, i.e. on the third “day.” Only at that point did the light encounter something solid, i.e. a hard place in the globe so that it condensed into becoming as if frozen due to its proximity to this earth. The רקיע was made on the second “day,” and the words ויאמר אלוהים יקוו המים ותראה היבשה, a directive (verse 9) issued on the third “day,” refers to an existing phenomenon. There are a number of such. This is nothing unusual. This is also the view expressed by Ibn Ezra, who writes in his commentary on verse 9 that “this paragraph is inextricably linked to the one preceding it,” refuting the view that the “horizon” was not created until the second day. But as soon as the wind dried out the earth on the first day the earth became hard enough (dry), and the powerful heat was transformed into what we know as the atmosphere, heat retreating upwards to the region of the “upper” waters. Proof that the atmosphere, רקיע, had already existed before the second day is Genesis 2,1 ביום עשות אלוהים שמים וארץ, “on the day God had made heaven and earth.” When something is hidden, not concentrated and its particles have not been defined, it does not yet qualify for the expression בריאה, “something which has been created.” This is what Ibn Ezra wrote, and his comments are perfectly correct.
בתוך המים, as far as this expression is concerned, it was necessary, seeing that the atmosphere itself was a component of the waters,⁠1
ויהי מבדיל בין מים למים, the meaning of these words is similar to the words בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, “between the waters which are blow the atmosphere and the waters which are above the atmosphere.” (end of verse 7). These “upper” waters are normally something that exist only as a potential, awaiting the rising of vapours from the lower waters (oceans) i.e. moist air, to transform them into actual water, i.e. rain, as has been explained by the scientists. The “separation” was needed in order for the upper “waters” to retain the ability to be converted into actual waters as they had been prior to the separation. Only in this fashion would it become possible to also irrigate the high mountains on the surface of the earth.
Personally, I am perplexed by what Maimonides wrote in his Moreh, page 235 of Rabbi Kapach’s edition, He compared the separation described here to the separation that God had made between light and darkness. How could this be, seeing that here the division is between what is “up,” on top, and what is “down,” below. The division was not a natural division, separation, such as that between light and darkness. How could Maimonides describe “this” division as טבעי, i.e. in the very nature of things? Still, the fact remains that Maimonides is correct, and he has enlightened us who had been walking in darkness, just as he has enlightened us concerning many other things. It is worthwhile to examine what our sages of old have written on this and how their understanding agrees with the result of the researches of the scientists in our time. (14th century)
We read in Bereshit Rabbah 4,2 (a comment attributed by different scholars to two different authors) “at the time God said: “let there be an atmosphere within the waters,” the innermost drop of water froze (congealed) becoming what are known as the “lower” regions of heaven, as opposed to שמי השמים, the name by which the “upper” celestial regions are known. Rav says that whereas on the first day the heavens were in a wet, fluid state, they congealed on the second day. The words: יהי רקיע are a directive for this atmosphere to become strong;⁠2 Rabbi Yuda in the name of Rabbi Seymon says that these words mean: יעשה מטלית לרקיע, “let the heaven be equipped with a cover.” The word is used in the same sense as in Exodus 39,3 וירקעו את פחי הזהב, “they beat the gold plates into thin plates.” Rabbi Chaninah said that a fire issued forth from above and lapped up the wet parts of the Rakia, thereby solidifying the remainder. When Rabbi Yochanan encountered the verse ברוחו שמים שפרה in Job 26,13, “By His spirit the heavens were calmed,” he used to say that Rabbi Chaninah had interpreted our verse correctly. Rabbi Yudan, son of Rabbi Shimon, would say that a fire issued forth from the upper regions and dried out the moisture of the Rakia by means of its heat. Rabbi Tanchuma (Bereshit Rabbah 4,3) said if the Torah had written the words ובין המים אשר על הרקיע, I would have said that the reference was to the substance of the rakia. Seeing that the Torah wrote אשר מעל לרקיע, this refers to the “upper waters” which had been suspended there by a Divine directive. Rabbi Acha added that the “fruit,” i.e. derivatives of the upper waters are the rains which earth receives from these regions. The sages said also that the upper waters did not separate voluntarily from the lower waters but that they cried. We know this from Job 28,11 מבכי נהרות חבש indicating that the rain descends in droplets, similar to tears. All of this basically conforms to what we have written earlier. The sages (Bereshit Rabbah 4,5) said also that the rakia is comparable to a pool which is covered with a ceiling. Due to the evaporation of the waters in the pool rising, the ceiling appears to break out in perspiration, releasing heavy drops of moisture. These drops of moisture are not salty (as the ocean water below), and they do not mix with the ocean water. This mysterious phenomenon is what is referred to in Pirkey de Rabbi Eliezer chapter 4 where we are told that in answer to the question which rakia was created on the second day? Rabbi Eliezer says that it was the rakia which is above the chayot3 seeing that we read in Ezekiel 1,22 ודמות על ראשי החיה רקיע, and there was a likeness above the chayoh resembling the rakia.” These “chayot” are not physical, do not possess a body.
1. just as the Jewish people had been part of the Egyptian population prior to the Exodus so that God in redeeming them has spoken of taking גוי מקרב גוי, “one nation out of the very midst of the same nation” (Deut. 4,34.
2. to assume firm contours.
3. a category of certain angels and their habitat
יהי רקיע בתוך המים – השמים שנבראו ביום הראשון יהיו נרקעים להיות באמצע עובי המים שעל פני כל הארץ.
ופרשה זו דבוקה למעלה, והראייה מדכתיב: ביום עשות {י״י אלהים} ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳), אלמא ביום אחד נבראו, וכן פירושו: וכבר אמר אלהים יהי רקיע.
ויהי מבדיל – שיהא הרקיע מגביה את עצמו משעה שיהא נתון בתוך המים, להיות אויר בינו ובין הארץ.
דבר אחר: יהי רקיע – השמים נבראו ביום ראשון, שנאמר: בראשית ברא {אלהים} את השמים ואת הארץ (בראשית א׳:א׳), ואיזה רקיע ברא ביום שיני, הוי אומר אותו שעל ראשי החיות, שנאמר: ודמות על ראשי החיות רקיע וגו׳ (יחזקאל א׳:כ״ב).
יהי רקיע בתוך המים, "let there be a horizon in the midst of the waters.⁠" The heaven of which the Torah spoke as being part of God's creative activity on the first "day,⁠" had been an enclave within the waters which had covered the entire "universe" at that time. This paragraph therefore is closely associated with the previous one, i.e. to what had happened on the first "day.⁠" The proof of this lies in the sentence that God had created heaven and earth, which makes it clear that both had been created on the first "day. (Compare Genesis 2,4, where the Torah refers specifically to the horizon having been created on the same day as heaven and earth).
ויהי מבדיל, "so that it can serve as a separating domain, (between water and water.)" The horizon was supposed to raise itself. In other words, the horizon existed since the first day and had not yet begun to fulfill its function of being an atmosphere between heaven and earth. A different exegesis: the answer to the question which "horizon" the Torah is speaking about in this verse, is that it is the one above the chavot. the highest category of angels in heaven. (Compare Pirkey de Rabbi Eliezer chapter 4 That Rabbi quotes Ezekiel 1,22 as his source)
פרש״י (???) ויאמר א-להים יהי רקיע בתוך המים – אמ׳ הקב״ה אם אניח את המים יחדיו תחת השמים. ויהיו אחד ביחד יאמרו בני אדם והלא אלו המים אחד הם. א-להים יהיו ונעבדם. אמ׳ הקב״ה אקח מהם ואשים על השמים ואחלק לשנים כדי שלא יהיו יכולין לומ׳ שהם אחד. עתה הניח חלק אחד על השמים וחלק אחד על הארץ.
למה לא נאמ׳ כי טוב בשני. לפי שגיהנם בו ביום נברא שנ׳ כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל:לג). אי זהו יום שיש לו תמול ולא שלשום. הוי אומ׳ זה יום שני. תפתה חסר ו׳. א״ת ב״ש שלו אואץ. בגימ׳ ג׳ הנם. ועולה צ״ח. מלמד שכל (המתפה) [המפתה והמתפתה] ביצרו והולך אחר עיניו נידון בצ״ח קללות (דברים כח:טו-סח) ונופל בגיהנם בז׳ מדורי.
יהי רקיע – אמ׳ ר׳ כשאמ׳ הק׳ יהי רקיע בתוך המים יצתה אש מלמעלה וליחכה פני רקיע כו׳. בבראשית רבא (ד:ב).
בזאת הפרשה ל״ו1 תיבות. נגד יצחק שהיה בן ל״ז חוץ משנה שנולד בו. ולכך אין כתי׳ טוב בשני שבאותו פרק מתה שרה אמו ולא נתמלא שמחתו.
ד״א למה לא נאמ׳ כי טוב בשני. שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלשי. ולכך כתו׳ בשלשי ב׳ פעמי׳ כי טוב. ד״א מאד טוב ונכון לומ׳ למינים דמה שלא נאמ׳ כי טוב בשני לפי שנבראו המים המביאים לעולם שמד. ד״א לפי שמדבר׳ מן המים וראה הק׳ שהעולם עתיד ליאבד על ידי המים. לכך לא נאמ׳ בו כי טוב. ולכך אין מתחילין בב׳ שאין בו טוב. וגם לא תמצא הפ״א בפרשה דאם אין לו פה היאך יתחיל.
ד״א מפני מה לא נאמ׳ כי טוב בשני. לפי שגיהנם בו ביום נברא (פסחים נד.) שנ׳ כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל:לג). אי זה יום שיש לו תמול ולא שלשם. הוי אומר זה יום שני. אבל ביום השלשי ב׳ פעמי׳ טוב לפי שבאלף השלשי נתנה תורה שנקראת טוב (משלי ד:ב). וטו״ב תיבות בלוחות אחרונות יותר מן הראשונות.
1. לפענ״ד מספר זה של ל״ו תיבות מתחיל מתיבות ״יהי רקיע״ ואינו כולל ב׳ התיבות הראשונים ״ויאמר א-להים״ דא״כ יש ל״ח תיבות בפרשה.
יהי רקיע – החומר ההוה בתחלה שבראו מאין, אמר שיהיה רקיע מתחו כאהל בתוך המים, והיה מבדיל בין מים למים. ושמא לזה כוונו במאמרם (בראשית רבה ד׳:ב׳): רב אמר: לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. רב אמר: יהי רקיע – יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון אמר: יעשה מטלית הרקיע, כמה דאת אמר: וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳).
בתוך המים – באמצע המים, בין מים העליונים למים התחתונים. כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע, הא למדת שהן תלויין במאמר. בראשית רבה (בראשית רבה ד׳:ג׳) וכתבה רבינו שלמה.
וזה מענין מעשה בראשית הוא, אל תקוה ממני שאכתוב בו דבר שהענין הוא מסתרי התורה. ואין הפסוקים צריכים לביאור בזה כי לא יאריך הכתוב בענינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו.
LET THERE BE A FIRMAMENT. G-d now said that the substance which had come into being first — that which He created from nought — should be a firmament, stretched as a tent in the midst of the waters, separating between waters and waters. It is possible that this is what the Rabbis intended by their saying,⁠1 "Rav said, 'The heavens were in a fluid form on the first day, and on the second day they solidified.' Rav thus said, 'Let there be a firmament means let the firmament become strong.' Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shimon said, 'Let the firmament become like a plate, just as you say in the verse, And they did beat — [vayerak'u contains the same root as raki'a, firmament] — the gold into thin plates.'"2
IN THE MIDST OF THE WATERS. This means in the center of the waters, between the higher waters and the lower waters. For there is the same distance between the firmament and the waters upon the earth as between the higher waters and the firmament. Thus you may infer that the upper waters are suspended in space by the command of G-d. Thus it is explained in Bereshith Rabbah3 and in Rashi's commentary. This is part of the process of creation [which those who know it are obliged to conceal]; so do not expect me to write anything about it, as the subject is one of the mysteries of the Torah, and the verses in their plain meaning do not require such an interpretation since Scripture itself did not go into it at length, and to give the interpretation is forbidden even to those who know it, and so much the more to us.
1. Bereshith Rabbah 4:1.
2. Exodus 39:3.
3. 4:2.
יהי רקיע – פי׳ החומר ההוה בתחלה שבראו מאין אמר שיהא רקיע ומתחו כאוהל בתוך המים:
ויעש אלהים את הרקיע – לשון עשייה תקון הדבר על מתכונתו:
יהי רקיע, "let there be a horizon" The raw material we referred to earlier as the one called שמים, heaven, would now be stretched over the expanse of the water.
ויעש אלוהים את הרקיע, the term עשייה always denotes the completion of a process, making something fit to perform its purpose without further ado.
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים – אחר שקדם לנו כי נותן התורה הודיע לנו מציאות שני קצות יסוד האויר, שהם הפכיים בתכלית, הכרח הוא שיודיע לנו עתה מציאות שני חלקים אמצעיים ממנו. האחד מתואר ב׳רקיע׳, והאחר מתואר באמרו ״למים״, שהוא המים אשר מעל לרקיע. וזה, כי ה׳רקיע׳ הוא מטעם ריקוע, כמו ״רקֻעי פחים״ (במדבר י״ז:ג׳), והוא בלעז ׳טינד״א׳.⁠1 לא כמו ׳קיום׳ או ׳יקום׳ עד שיהיה לעזו ׳פרמימנט׳ כמו ששגה בזה המעתיק לנוצרים.⁠2 ונטו מזה ופרשו – הגלגל הנקרא א׳גלגל לכוכבים הקיימים׳,⁠3 כמו שנטו בשם ׳אור׳, שפירשוהו – אור שמש. וכבר הארכתי בסתירת כל זה בספר כפורי כסף. ובכלל, הנה זה השם נזכר בכאן ובתהלים (תהלים קל״ו:ו׳) ודניאל (דניאל י״ב:ג׳) ויחזקאל (יחזקאל א׳:כ״ה). והוא לקוח ביחזקאל על הגשם השמימי, הגלגל העליון החלק, על הספוק4 בשם המדובר לאדם, ולמצוייר, ובשם ׳שמים׳.⁠5 ועל כל פנים הוא לקוח בכאן בענין שהוא מורה לאויר המאהיל עלינו ומקיף אותנו מכל צד. והמים שעליו – הוא החלק מן האויר ששם יתהוה המטר והשלג, ששם תמיד מים בכח, כמו שכתו׳ בפירוש ארסטו בספר אותות עליונות6. וקודם לו7 ביאר לנו זה החכם השלם8 שנכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום באמרו ״כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים״ (חגיגה יד, ע״ב). אמנם החכמה בקוראו זה המקום אבני שיש טהור ובהזהירו מלומר ״מים מים״ – לא ׳מים׳ פעם אחת – הנה כתבנו כל זה בארוכה במזרק כסף, עם היות כל אלו הדברים עמוקים, אבל בְּאוֹר המורה ראינו אור.⁠9
והיוצא מדברינו, כי אמרו בתוך המים – כאמרו ״יושב בתוך היריעה״ (שמואל ב ז׳:ב׳).⁠10
ואמנם אמרו בין מים – הוא המים אשר מתחת לרקיע. ואמרו למים – הוא המים אשר מעל לרקיע.
העולה מאמירות אלו השני ימים הואב מציאות יסוד האויר עם ארבעת חלקיו שזכרנו. ונזכרו שנים ביום ראשון ושנים ביום שניג 11 לכמה טעמים הכרחיים אין מכונת זה הספר לכתוב בכאן עוד. ואחר שהכרח הוא שכונת נותן התורה היא זאת, כמו שאמרנו ביתר ספרי וסתרנו דעות הקודמים, הכרח הוא מעתה כי לא נאמר ׳כי טוב׳ בשני, והסבה הכרחית בזה, מבוארת בעצמה, כי אחר שבשני ימים אלו לא נברא רק יסוד אחד, אין ראוי, אם כן, להיות בם ׳כי טוב׳ רק פעם אחת.⁠12 הנה לכמה סבות היה יותר ראוי שיהיה זאת הפעם ביום ראשון.⁠13 וכבר ביארנו כל זה בספר מזרק כסף.
ובכאן נשלם יום שני.
1. השווה רש״י לבמדבר יז, ג – ׳טינדי״ש׳ = Tenues. שורש ׳רקע׳ מציין רדידה ושיטוח. כך כאן ה׳רקיע׳, כפי שמבואר בהמשך, הוא האטמוספירה, שהיא שכבת האוויר שבין הארץ, המים התחתונים, והאוויר המימי המכונה ׳חושך׳ לבין המים שמעל לרקיע והאוויר היבש המכונה ׳אור׳.
2. בוולגטה: firmamentum, לשון חוזק וקיום.
3. פרשנים נוצרים שהשתמשו בתרגום הוולגטה הלטיני פירשו שלשון חוזק וקיום שבמלה ׳רקיע׳=firmamentum הוא משום שמדובר בגלגל אשר בו קבועים כוכבי השבת.
4. ׳סִפוק׳, על פי מלות ההגיון, שער י״ג, הוא שיתוף ענייני בין שני דברים, כאשר העניין המשותף אינו מהותי לדברים אלא תכונה שולית שלהם.
5. יחזקאל משתמש במלה ׳רקיע׳ לא במובן המדוייק של האטמוספירה המקיפה, אלא במובן הגלגל הגשמי העליון (המקיף ביותר). ההצדקה לשימוש זה הוא המשותף לאטמוספירה ולגלגל העליון, הן במישור השפה המדוברת (כלומר, הנביא מרשה לעצמו לעשות שימוש לא מדוייק במלה ׳רקיע׳, משום שההמון משתמשים במלה זו גם לגלגל העליון), הן במישור הדמיון החזותי (ה׳מצוייר׳) והן מצד זה ששני הדברים מכונים גם ׳שמים׳ (ראה לעיל על פסוק א, ד״ה השמים).
6. אריסטו, אותות השמים, עמ׳ 56-46.
7. לפני אריסטו. ריא״כ כאן כנראה טועה בכרונולוגיה (אלא אם כן כוונתו לא לאריסטו עצמו אלא לאבן רשד).
8. התנא רבי עקיבא.
9. על פי ״באורך נראה אור״ (תהלים ל״ו:י׳). במורה הנבוכים ב׳:ל׳, באר הרמב״ם בכוונת רבי עקיבא ש׳המים אשר מעל לרקיע׳ אינם ממין המים.
10. בשני המקומות פירוש היות דבר אחד בתוך משנהו הוא היות הדבר האחד מוקף בשני תחתיו.
11. ׳אור׳ ו׳חושך׳ ביום הראשון; ׳רקיע׳ ו׳מים אשר מעל לרקיע׳ ביום השני.
12. כיוון שבשני הימים הראשונים מפורטת בריאת יסוד אחד בלבד (אוויר, על ארבעת רבדיו) מארבעת יסודות העולם הגשמי (אש, אוויר, מים, אדמה), צריך להאמר בהם רק פעם אחת ׳וירא אלהים כי טוב׳.
13. הפעם האחת שראוי לכתוב ׳כי טוב׳ בשני הימים הראשונים, ראוי שתהיה ביום הראשון דווקא (ולא בשני), מכה סיבות לא מפורטות.
א. בכה״י: ל מיותרת.
ב. המשפט: ׳הוא המים אשר מעל לרקיע׳ נכתב בטעות פעמיים, ותוקן ע״י המעתיק.
ג. כאן ארעה קפיצת עין של המעתיק, בשולי הדף מופיע ׳ביום ראשון ושנים׳.
רקיע – הוא הגרם השמימיי.
המים – הוא הגשם הבלתי⁠־שומר⁠־תמונתו אשר הוא בין קצת הגלגלים לקצת, כמו שביארנו חיוב מציאותו בחלק הראשון מהמאמר החמישי מספר מלחמות ה׳ (פרק כח).
וכבר ביאר הרב המורה (מו״נ ב, ל) ׳רקיע׳ — המקום אשר יתהוה בו הענן, לפי שכבר היה זר אצלו הִמָּצֵא מים למעלה מהגרם השמימיי, אלא שכבר תמצא שדוד אמר: ׳הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים׳ (תהלים קמח, ד), וזה בלי ספק נאמר על הגרם השמימיי.
וכבר נבאר לך ממאמרי רבותינו ז״ל, שהם הבינו זה כמו שביארנוהו; אמרו בבראשית רבה (יב, ז-ח) בדרש ׳אלה תולדות השמים והארץ׳: ״רבי עזריה בשם רבי: כלפי למעלן הדבר אמור, שכל מה שאתה רואה — תולדות שמים וארץ הן, שנאמר ׳בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׳; בשני בראו מן העליונים, שנאמר ׳ויאמר אלהים יהי רקיע׳; בשלישי בראו מהתחתונים, שנאמר ׳ויאמר אלהים תדשא הארץ׳; ברביעי בראו מן העליונים, שנאמר ׳ויאמר אלהים יהי מאֹרֹת ברקיע השמים׳ וכו׳⁠ ⁠⁠״. הנה נתבאר לך מזה המאמר שהרקיע שנברא ביום שני הוא מהגרמים השמימיים.
וכבר תמצא במדרש נכפל במקומות רבים שהשמים נעשו מאש ומים; ורמזו בזה אל שני מיני הגרמים שיש בו: האחד שומר⁠־תמונתו, והוא אשר ייחסוהו אל האש, והאחר בלתי⁠־שומר⁠־תמונתו, והוא אשר ייחסוהו אל המים.
והנה אמרו בבראשית רבה מה שיורה תכלית ההוראה על ביאורנו זה, והוא אומרם (ד, ב-ג): ״בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים, גלדה טפה האמצעית, ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים. לחים היו שמים ביום ראשון, ובשני קרשו — רוצה לומר שנתן להם עמידה וקושי. יהי רקיע — יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון: יעשה מטלית הרקיע, כמה דאת אמר ׳וירקעו את פחי הזהב׳ (שמות לט, ג). אמר רבי חנינה יצאת אש של מעלה וליחכה פני רקיע וכו׳. רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר: כחלל שיש בין הרקיע לארץ כך יש בין רקיע למים העליונים; ׳יהי רקיע בתוך המים׳ — בינים ובינתים. אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעם: אילו נאמר ׳ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על לרקיע׳ — הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים; אבל כשהוא אומר ׳בין המים אשר מעל לרקיע׳ — הוי המים העליונים תלוים במאמר״.
והנה לך ראיות רבות מזה המאמר שהם הבינו שזה הרקיע הוא הגרם השמימיי. הראשונה אומרו ״ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים״, וזה ממה שאין ראוי שיֵּאָמֵר על הענן ולא על המקום שיתהוה בו. והשנית הוא אומרו ״יצאת אש של מעלה וליחכה פני רקיע״, וזה אין ראוי שיֵּאָמֵר על הענן ולא על מקום שיתהוה בו, כי התעבותו הוא התלחלח ודריכה להיות מים, לא יובש, והפועֵל לו הוא הקור אשר בחלק ההוא מהאויר, כמו שהתבאר בספר האותות, לא האש. והשלישית היא אומרו ״כחלל שבין הרקיע לארץ כך יש בין הרקיע למים העליונים״, ואילו היה הרקיע ענן או מקום הענן — היו שם גם כן מים העליונים בכח, לא עליו.
ואולם כשיובן זה לפי מה שסיפרנו — יאות זה המאמר, כי כבר תמצא שהם יאמרו שעוביו של רקיע כשיעור מה שבין הארץ לרקיע, וכן יהיה השיעור אצלם בין רקיע לרקיע; אמרו בבראשית רבה (ו, ו): ״מהארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ומרקיע עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה״. ולפי זה המאמר יהיה שיעור המים התחתונים — והוא חלל שבין הרקיע לארץ, רוצה לומר בין השטח השפל מהרקיע לארץ — כשיעור מה שיש בין השטח השפל מהרקיע למים העליונים. ולזה אמרו: ״יהי רקיע בתוך המים בינים ובינתים״ — שיהיו השיעורים שוין באופן שיהיה שיעור עובי הרקיע כשיעור המים התחתונים, ויהיה שיעור המים העליונים גם כן כמו זה השיעור. והנה שיעור המים התחתונים הוא חלל שבין הרקיע לארץ, ושיעור הרקיע הוא חלל שבין הרקיע — שהוא השטח השפל מהגלגל — למים העליונים, ובזה יִמָּשֵׁךְ השיעור אצלם בכל רקיע ורקיע. ומאמר רבי תנחומא שהמים העליונים תלוים במאמר - הוא נפלא מאד; וזה, שהוא יאמר שאין טבעם כטבע אלו המים התחתונים שהם כבדים והארץ נושאת אותם, אבל הם תלוים במאמר, רוצה לומר שאין להם דבר ישאם כי אינם קלים ולא כבדים. ולזה דקדק ואמר שאילו היה כתוב ׳ויבדל בין המים אשר על הרקיע׳ — הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, רצוני שהם עליו והוא ישאם; אבל אמר שהם מעל לרקיע, ולא תיאר אותם בשהם על הרקיע, להיותם נסמכים על עצמם; וזה דקדוק נפלא מאד.
וכבר הורו לנו שמה שיֵּאָמֵר ב׳שמים׳ שהם אש ומים, הוא על צד הדמיון, מזולת שיהיה כן, באומרם בבראשית רבה (ד, ז): ״⁠ ⁠׳שמים׳ — שהבריות משתוממות עליהן לומר של מים הם של אש הם״. הורו בזה, שזה נאמר על צד הדמיון וההֶמְשֵׁל, מזולת שיהיה הענין בעצמו כן. ולזה אמר רבי עקיבא בשני מחגיגה (יד, ב): ״כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכן כתוב: ׳דֹּבֵר שקרים לא יכון לנגד עיני׳ (תהלים קא, ז)״. הנה קרא ׳אבני שיש טהור׳ — הגרמים השמימיים; וקראם כן, להיותם סַפִּירִיִּים ונקיים מכל עכירות ועובי. ואמנם אמר זה, להורות שכבר נקרא הגשם ההוא אשר שם ׳מים׳ על צד הדמיון וההֶמְשֵׁל, לא שיהיה טבעו כטבע המים היסודיים האלו.
וראוי שתדע שכבר יִמָּצְאוּ גם כן מאמרים לרבותינו אפשר שיובן מהם שהם מורים על מה שהבינוֹ הרב המורה מענין זה הרקיע, והם מעטים, ועם החקירה יִמָּצְאוּ גם כן מסכימים למה שהבננו, והוא יותר נאות לפי הסידור הטבעי, כמו שתראה מדברינו.
והנה שׂם בריאת הגלגלים מדרגה שנית מן ההויה, ולא כלל בריאתם עם בריאת המלאכים שהם צורה להם, להורות על שצורותיהם — והם השכלים הנפרדים — אינם דבקוֹת להם כדבקוּת הצורות ההיולאניות לחומר, אבל צורותיהם הם נבדלות, ולזה ייחס בריאת צורותיהם ליום אחד ובריאת הגלגלים ליום שני.
וראוי שתדע שכל מה שאפשר חידושו מהטבע — לפי מה שהטביעוֹ ה׳ יתעלה — לא יוחסה בריאתו לה׳ יתעלה בזה הסיפור, כי הוא יעשהו באמצעות הטבע. ולזה לא ייחס לה׳ יתעלה הוית הצמחים והבעלי חיים המתהוים מהעיפוש ומזולת מינם. אבל ייחס לה׳ יתעלה בריאת מה שלא יתהוה על המנהג הטבעי כי אם ממינו, כי בריאתו לא ממינו היתה על דרך פלא. ולזה לא ייחס הויית היסודות לה׳ יתעלה, כי די בהויתם הכח אשר בראוֹ בחומר השפל לקבל צורותיו היסודיות באמצעות תנועת הגרמים השמימיים והכוכבים, כמו שיתבאר זה למי שעיין בחכמות הטבעיות.

ביאור מלות הפרשה

אמר ה׳ יתעלה שיהיה גרם שמימיי מקצת הגשם הבלתי⁠־שומר⁠־תמונתו אשר נקרא בזה המאמר ׳מים׳. ושיהיה עוד נברא טבע, מבדיל בין החלק אשר ממנו למטה מהרקיע, ובין החלק אשר ממנו למעלה מהרקיע, וזה הטבע הוא ההכנה והכח אשר נתן ה׳ יתעלה בעת הבריאה לַחֵלֶק השפל לקיבול הצורות היסודיות אשר הוא כֹּחִיִּי עליהם.
המאמר השני
פה יבאר ענינים חמורים נאותים תורניים בחלוף מה שכתבו הראשונים.
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וכו׳ – וכבר נבוכו המפרשים כלם במהות זה הרקיע גם המים המתמצעים בו. ונאמרו בו ענינים רבים הזכירם הרב רבי יצחק ישראל בפרק ראשון מהמאמר השני לספר יסוד עולם. והיותר קרוב אל הדעת ואל ישוב הכתובים הוא מה שכתב הוא שם שהרקיע הזה הוא כמשמעו נאמר על שטח קערירות גלגל הלבנה שהוא המבדיל בין הנמצאות העליונות ממנו. ובין הנמצאות אשר תחתיו. והנמצאות האלו כנה אותם הכתוב בשם מים כמו שנמצאו הכתובים הבאים בלשון הזה על ענינים רבים: וממי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳), מי הנהר הרבים (ישעיהו ח׳:ז׳), המים הזדונים (תהלים קכ״ד:ה׳), כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳), שתה מים מבורך (משלי ה׳:ט״ו), מקולות מים רבים (תהלים צ״ג:ד׳), אלא שעמד לפניו ייתור ויעש אלהים את הרקיע ויבדל וכו׳ שאינו מוסיף ענין במלאכה כמו שהיה הענין במאמר יקוו המים כלו למפרשים היות זה הרקיע האויר אשר אנו בקרבו המבדיל בין המים המיניים למים אשר בכח כמו שיבא. ואני הנני מחזיק בפירושו כי הוא היותר נאות מצד עצמו ומצד הלשון כמו שאמרנו אלא שאוסיף להורות כי מאמר ויעש אלהים את הרקיע וכו׳ הוא עצם המאמר הזה ועקרו אשר לא כוון החכם הנזכר אליו. ואומר כי אחר שהשלים בהויות האור מה שהספיק למלאת החסרון שזכר ראשונה באומרו וחשך על פני תהום. רצה להשלים ולתקן מה שחסר מהיות שם גשמים מתנועעים בתמידות בתנועותיהם יניעו היסודות האלו לערבם ולמזגם להיות מהם ההויות כלם ולהתמידם. כי על חסרון זה אמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כמו שכתבנו. וזה במאמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים כי בו צוה כי מההיולי ההווה השמימיי יבראו גרמי השמים כלם רצוני שיושפעו מהמלאכים שנבראו ראשונה ויתנועעו מרוחניותם [ז]. והגרמים האלה הנכללים בשם רקיע הם מבדילין בין מדרגות היצירות רצוני בין המים העליונים המכונים לשמים בפסוק הראשון ובין התחתונים הנכללים בו בשם הארץ שהם הד׳ יסודות וכל מה שהורכב מהם אשר אלו ואלו שם המים יכללם בכנויי התורה והנבואה כמו שקדם והוא אומרו ויהי מבדיל בין מים למים. ואולם על הערת הכנוי הזה במים העליונים זירז רבי עקיבא לתלמידיו כשאמר (חגיגה י״ד:) כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק״א:ז׳). אמר כי באמרם מים ממש על מה שתחת הרקיע לא יכזבו אחר שיש שם מים בפועל ומים בכח אבל בהגיע מחשבתם אל הנמצאות היקרות אשר מעל לרקיע שהם אבני שיש טהור יותר מאותם שכנה הכתוב באמרו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכו׳ (שמות כ״ד:י׳). אם יאמרו מים מים ממש יכזבו בלי ספק ולא יכון לנגד עיניו לפי שמגשימים במקום שאין שם גשמות כלל. ואולם בתחלה היה הרקיע הזה רקיע מבדיל לבד כמ״ש ויהי מבדיל בין מים למים. רצוני שהיה דק וחלוש עד שלא היה בו אלא כדי הבדלה ממש.
The Second Dictum
"LET THERE BE A SKY IN THE MIDST OF THE WATERS!⁠"
After creating light and establishing separation of light and darkness, the rakiyah, sky, establishes separation from otherwise never-ending rainfalls. The upper waters are the raw material all the celestial bodies are produced from.
11) Just as nature created both on earth and in the waters, angels created in the "upper" atmosphere. The function of angels celestially is parallel to the function of nature, i.e. "mother earth,⁠" down here. In the first instance, the firmament was only sort of a dividing line. Subsequently, it became filled with the product of the "upper waters.⁠" The word va-ya-ass, He made, is the reference to this latter activity of God in filling the skies. The "heavens" above are mayim of a purely abstract nature.
The term "water" is used in three different meanings:
1) "water" as we know it,
2) atmosphere,
3) water as something spiritual. Our sages say, "There is no water except Torah” (Baba Kama 17, et al). The statement, "And so it came to be,⁠" embraces the coming into existence of these three distinct kinds of water. The absence of the expression ki tov, it was good, is not to be understood negatively, according to whichever reason advanced by the scholars, rather ki tov is used when something existing has been perfected. At that point its goodness becomes manifest.
10) Since during the second day's activities the celestial bodies that were to fill the sky had not been hung yet, the expression "it was good" is obviously not called for. Even if everything had been in place except the sun and the moon, the work would not yet have been completed to call forth the judgment that it had turned out well.
(Rabbi Yossi in the Midrash supports our view in his answer to the aristocratic lady.)
The second directive therefore determines the "where" of the various masses of matter created up to that point. Possibly, since the "where" function as such does not affect the value and quality of what has been created, the expression ki tov, it was good, is not appropriate when = describing it.
שאף על פי שנבראו השמים ביום ראשון. כי פי׳ בראשית ברא את השמים בתחלת בריאתן לא קודם בריאתן ואחר שבריאת האור ביום ראשון יהיה גם בריאת השמים הנבראים עמו ביום ראשון:
לחים היו וקרשו בשני. ב״ר כרב דאמר ביום ראשון היו מרופרפים:
בתוך המים באמצע המים. וכן תרגם אונקלוס במציעות מיא ולא מפני שמלת תוך מורה על זה כי ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים איננו באמצע הים גם אונקלוס תרגמו בגו מיא ולא תרגמו במצעות כמו שתרגמו פה אבל מה שפירש אותו אמצע הוא על פי האגדה של בראשית רבה שאמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים נגלדה הטיפה האמצעית ונעשת מים תחתונים ושמי שמים עליונים רב אמר לחים היו ביום ראשון ובשני קרשו. יהי רקיע יתחזק הרקיע רבי יהודה ב״ר סימון אומר נעשה מטלית כמה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב אמר רבי חנינא יצאת אש של מעלה וליחכה פני הרקיע וכו׳ אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא כחלל שבין הרקיע לארץ ככה יש בין הרקיע למים העליונים. יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתים אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעם אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל אלהים בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומר בין המים אשר מעל לרקיע הוי אומר המים העליונים תלויים במאמרו של מלך עכ״ל האגדה. ורש״י ז״ל פי׳ אותה על הגלגלים שנבראו ביום ראשון ונתחזקו בשני וכן הוא דעת הרמב״ן והר״ל ב״ג ז״ל. וראייתם ממה שאמרו נגלדה הטיפה האמצעית ונעשו ממנה השמים התחתונים ושמי השמים העליונים שלא יתפרש מאמרם זה אלא לגלגלים שבם יפול עליונים ותחתונים לא על הענן ולא על המקום שיתהוה בו וכן ממה שאמר רבי חנינא יצאת אש של מעלה וליחכה פני הרקיע שאין ראוי שיאמר זה על הענן כי סבת התעבותו הוא הקור והלחות לא החום והיובש אשר היא האש וכן מה שאמר רבי תנחומא אלו נאמר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומר מעל לרקיע הוי אומר המים העליונים תלויים במאמרו של מלך אינו מורה על הרקיע האויריי כי המים העליונים תלויים אלא נתונים על גופו של רקיע בגבנוניתו וכן ממה שאמר לחים היו ביום ראשון ובשני קרשו לא יתכן זה רק על הגלגלים לא על הרקיע האויריי כי לדברי הכל לא נברא ביום ראשון אבל ההיא דחגיגה דבן זומא שאמר צופה הייתי מה בין מים עליונים למים תחתונים ואין ביניהם אלא כשלש אצבעות ואמר להם ר׳ יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ וכמה רב אחא בר יעקב אמר כמלוא נימא כו׳ לאו אמים עליונים ותחתונים דקרא קאי אלא אמים עליונים ותחתונים דרקיע האויריי דלא קמיירי ביה קרא אבל מים עליונים ותחתונים דקרא כ״ע מודו שכמו החלל שבין המים התחתונים עד הגלגל ככה הוא בין הגלגל למים העליונים שכלם סוברים שפי׳ יהי רקיע בתוך המים באמצעות המים אך קשה מהא דקאמר התם מ״ט עדיין בן זומא מבחוץ משום דמרחפת דדייק מינה בן זומא כיונה המרחפת על בניה נוגעת ואינה נוגעת ביום ראשון הוא דכתיב וההבדל ביום שני הואי דמשמע מהכא דההיא דבן זומא אקרא דויבדל אלהים בין המים אשר מעל לרקיע קאי הלכך ע״כ לשו׳ דב״ר פליג אההי׳ דחגיגה דבן זומא ורב אחא בר יעקב סבירא להו דקרא דיהי רקיע בגלגלים שנבראו ביום ראשון קמיירי אלא שהיו לחים וקרשו ביום שני ופי׳ יהי רקיע יתחזק ולכך פירשו שכמו החלל שיש בין הרקיע לארץ ככה יש בין הרקיע למים העליונים ושהמים העליונים תלויים במאמרו של מלך וההיא דחגיגה דבן זומא ור׳ יהושע ורב אחא בר יעקב סבירא להו דקרא דיהי רקיע ברקיע האויריי קמיירי ופי׳ יהי רקיע יתהוה הרקיע כמשמעו ולפיכך אמרו אין בין המים העליונים מהרקיע ובין המים התחתונים אלא למר כשלש אצבעות ולמר כמלוא נימא ומעתה יש לתמוה על הרב ז״לאיך הניח דברי הגמרא ותפש דברי האגדה של ב״ר:
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו כל השאלות:
ויאמר אלהים יהי רקיע וגו׳. עד ויהי ערב ויהי בוקר יום שני הנראה אלי באמתת ענין הרקיע והמים אשר עליו הוא ששני הדעות האחרונים שזכרתי בשאלה הא׳ ר״ל מהיות הרקיע חלק מהאוי׳ או היותו דבר נברא בתוך יסוד המים אין ראוי לשום עליהם לב כי הם מכחישים הפסוקים ודברי חז״ל וכן שלשת הדעות הראשונים המשתתפים בהיות הרקיע דבר מהגרמי׳ השמימיים אם כללותם יחד. ואם הגלגל העליון ואם שטת גלגל הלבנה הם בלתי נכונים מפני ספקות שיתחייבו אליהם מהפסוקי׳ ודברי חז״ל כמו שזכרתי ולכן אומר אני שהשמים שנבראו ביום הא׳ היה גלגל אחד בלבד עב וגדול מאד ואותו כדור רב ועצום נעשה בראשונה ואמנם אותו הרקיע שנעשה ביום השני הם כלל הגלגלים המקיפי׳ אותם שהם נכנסים בתוך גלגל העליון והם נעשו מאותו כדור גדול שנברא ביום הא׳ וביאור זה הוא כפי מה שאומר. כבר התבאר ממה שפרשתי שהיום הראשון נבדל מששת ימי בראשית בשני הבדלים הא׳ שמלאכת היום הא׳ היה כלו יש מאין ומלאכת שאר הימים היו יש מיש. והב׳ שביום הא׳ נבראו האבות וההתחלו׳ ובשאר הימים נעשו התולדות שיצאו מהם כי כמו שביום הא׳ נבראת הארץ שהיא כללות הד׳ יסודות ובשאר הימים נעשו הדברים המורכבי׳ מהם ככה ביום הא׳ נבראו השמים שהוא שם כולל לשכלים הנבדלים ולכדור אחד רב ועצום בגדלו ועביו הוא מקומו של עול׳ וביום הב׳ נעשה מאותו כדור וגלגל גדול שנקר׳ שמים שאר הגלגלים המוקפים ואותם קרא הכתוב בכאן רקיע וביום הד׳ המאורות כמו שיתבא׳. ויצא מזה שלא נתהוו שאר הגלגלים ולא מאורותיה׳ ביום הראשון והוא דעת רבי אליעזר בן יעקב במסכת חגיגה כמו שזכרתי למעלה בזכרון השאלה הה׳ מהפרשה הראשונה. וכבר למדנו שדברי רבי אליעזר בן יעקב בכל מקום הם כלם קב ונקי ויצא עוד מזה שלא נברא הרקיע מהאין המוחלט אלא יש מיש לפי שנעשה הרקיע מהכדור הגדול שנברא ביום הראשון ולזה אמר ויעש אלהים את הרקיע ולא אמר ויברא וכבר הודעתיך שהאבות וההתחלות ההם שנבראו ביום הראשון נבראו בצורותיה׳ ונתן בהם כח לעשות מהם התולדות שזכר הכתוב בשאר ימים. והנה לא נבראו הגלגלים כלם ביום הראשון לפי שאותו יום ייוחד לבריאת האבות וההתחלות מהאין המוחלט. ולא היה ראוי שדבר מהתולדות שהיו יש מיש יהיו ממלאכת אותו יום וראה ית׳ לברא מן האין הגמור המעט מהנמצאות שאפשר ושכל השאר יהיה נעש׳ מהם ולכן ברא הכדור השמימיי אחד בלבד לא מדבר כדי שאח״כ ממנו יעשה את שאר הגלגלים. אמנם ברא להתחלות מתחתונים ד׳ יסודות לא אחד כמו שעשה בעליונים לפי שהעליונים לנצחיותם היה די להם בהתחלה אחת. ולשפלים מפני שנויים הויתם והפסדם היה ראוי שיהיו להם ד׳ יסודות להתרכב מהם ולהפסד אליהם והנה ראה ית׳ לעשות גרמים שמימיים מאותו כדור א׳ שברא ראשונה ולא שיהיה כלו אחד תמיד כמו שנברא לארבע׳ סבות. הא׳ לפי שהיו השכלים הנבדלים רבים והיה ראוי ג״כ שיהיו גלגלים רבי׳ כי רבוי המניעי׳ יחייב רבוי המתנועעים והסבה הב׳ לפי שהגלגל הראשון כמ״ש הפלוסוף יקנה שלמותו בתנועה אחת ושאר הגלגלים אי אפשר שיגיעו לאותו שלמות אלא בתנועות רבות שרבוי תנועות יעמדו להם. כפי רחוקם מהמניע הראשון מה שיעמוד מהגלגל העליון תנועה אחת לקרבתו אל המניע הראשון ואין ספק שבהיות הכדור כ״כ גדול עצום ורב בעביו כמו שהיה בבריאתו שיהיה גבנינותו ושהוא החלק העליון ממנו יותר קרוב ודבק אל הנבדל ויספיק לו מפני זה תנועה אחת להשיג שלמותו אמנם כפי החלקים התחתונים הקערורי׳ ממנו להיותם מרוחקים מאותו עגול ראשון ומדבקות הנבדל לא היה אפשר שישיגו שלימותם באותה תנועה האחת הכוללת כי איך ישתוה החלק הקערורי מן הגלגל הרחוק מהנבדל לחלק הגבנוני ממנו הקרוב לנבדל בתנועה אחת שוה כי הנה עם היות שאין לנבדל מקום מיוחד אין ספק שתתיח׳ השפעתו והנעתו ממנו בחלק מה מהגלגל יותר מבחלק אחר עד שכתב הפלוסוף שהגלגל החלק היותר גדול מחלקיו עם המניע אותו הוא בעגול הגדול האוזר אותו אשר הוא באמצע ורוחק שוה מקוטביו ומפני זה כדי שהחלקים התחתונים הקערורים מאותו כדור ראשון יגיעו אל השלמות ההוא שיגיעו אליו החלקים העליונים הגבנונים ממנו או לשלמות אחר נאות אליהם ראתה החכמה האלהית לעשות מאותם החלקים התחתונים גלגלים בפני עצמם כדי שיתנועעו בתנועות רבות ומהם יגיעו באמצעותם לשלמות שיגיעו אליו החלקים העליונים בתנועה האחת ומהם שלא יוכלו להגיע אליו ישיגו שלימות ותכלית אחר בתנועותיהם. והסבה הג׳ היא מפני המאורות והכוכבים שאם היו כלם בכדור א׳ היו מתחזקים בפעולותיהם יותר מהראוי כפי כח הכדור הנושא אותם והיה השמש שורף את העולם בחזק חומו העצום וכן שאר הכוכבים היו פועלים פעלותיהם יותר מהגבול הראוי כפי כחם וחזקם הקנוי אליהם מהנושא אותם ויצא זה מהגבול הראוי או שהיו המאורות והכוכבים בהיותם בגלגל הראשון העליון מרוחקים מאד מישוב העולם ותחלש מפני זה פעולתם מהראוי כפי צורך המקבלים: (טעם למה לא נבראו המאורות ביום א׳): ולכן גזרה חכמתו יתברך שלא יהיו המאורות בגלגל היומי הראשון כי אם בגלגלים קטנים מונחים למטה ממנו כל אחד בגלגל בפני עצמו כדי שיהיה כח כל אחד מהם משוער ומוגבל וקצוב ולא יגרע ולא יוסיף מהראוי. והרביעי היא מפני הדברים אשר בכאן לפי שכבר התבאר בתכמה שמרבוי תנועות הגרמים השמימיים יתחייבו עניני עולם השפל הזה וחלופי הויותיו ולזה היו הגלגלים מתנועעים בתנועות מתחלפות קצתם ממזרח למערב וקצתם ממערב למזרח קצתם בתנועה מהירה וקצתם בתנועה מאוחרת והיו מהם בעל כוכב אחד ומהם בעלי כוכבים רבים קצתם בגלגל באמצע וקצתם אצל הקוטבים וכן שאר הדברים אשר התחלפו בהם שהם כלם להשלים הדברים אשר בכאן אם שיהיה זה להם על צד הכוונה הראשונה או על צד הכוונה הב׳ כי אין אנחנו עתה בחקירתו. ואלו היה הכדור כל אחד מתנועע תנועה אחת מתדמה ושוה בכללו לא היה נמשך ממנו כי אם פעלה אחת בלבד לא רבות כפי צורך הדברים השפלים. הנה מפני זה כלו ראתה החכמה העליונה לעשות מהחלק הפנימי מאותו הגלגל וכדור גדול שנברא ביום הראשון שכלל בשם שמים שאר הגלגלים המוקפים ממנו שקרא בשם רקיע להיותם דבר נטוי ומרוקע כי כמו שבעולם השכלים כפי דעת ההשתלשלות ברא הקב״ה ראשונה העלול הראשון ואח״כ שאר העלולים ובעולם החמרים ברא ראשונה ד׳ יסודות שהם התחלותיו ואח״כ עשם תולדותיהם ככה בענין הגלגלים ברא ראשונה הכדור הראשון ההוא לא מדבר כלל ואח״כ עשה ממנו שאר הגלגלים כלם.
ואחרי שידעת כל זה ראוי לפרש פסוקי הפרשה ע״ד היסוד הזה ואומר שספר הכתוב שאחרי תשלום מדת האור והפסקו שהוא הלילה ביום הראשון גזר המשפיע הראשון יתברך שיהיה רקיע בתוך המים ר״ל שיתהוה דבר רקוע ונטוי בתוך המים וקרא מים הכדור העליון שנברא ביום הראשון וכבר זכרתי למעלה בשתוף שם מים הדמויים והבחינות אשר בעבורה נקרא הגרם השמיי בשם מים וכאלו אמר יהיה רקיע מתוכיות המים ר״ל שמגשם הכדור ההוא ועביו מפנימיותו ותוכיותו יתהוה הרקיע שהוא שם לגלגלים המוקפים כלם שהם בתוך הכדור הראשון הכולל והמקיף בכל. וענין זה שלא יתהוה אותו רקיע מהחלק העליון והגבנונים שבאותו כדור אלא מפני מיותו ועביו ועל זה אמר בתוך המים שמתוכיותו ועביו יתהוה הרקיע ההוא באופן שבמקום שהיה קודם לזה הכדור ההוא כלה אחד ומדובק בגשמותו יהיה בו עתה אחרי התהוות הרקיע הבדל מורגש בין חלקיו והוא אמרו ויהי מבדיל בין מים למים ואין פירושו בין מים העליונים למים התחתונים היסודיים אשר אצלינו אלא שהרקיע ההוא בהתהוותו מסבב הבדל חלקיו והוא בין המים העליונים למים התחתונים עצמם כי מאותו התהוות יתחייב הבדל מצבו ומקומו בין הגלגל העליון המקיף ובין הגלגלים המוקפים שיתהוו ממנו וזה ענין הרקיע באמת והותרה השאלה הא׳ וכן הותרה השאלה הב׳ ממאמר ויהי מבדיל בין מים למים.
ואמר יהי רקיע בתוך המים על התורה שהיא עץ החיים בתוך הגן ונקראת עץ חיים. וזהו בין מים למים בין מים מתוקים למים סרוחים ובין מים טהורים למים טמאים. ועו״ג דולים מבארות טמאים ובורות נשברים כאומרו לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים. וזהו ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע הם העו״ג ובין המים אשר מעל הרקיע אלו ישראל דכתיב בהם ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ולא נתנם תחת שר ומזל כשאר האומות שהם מתחת לרקיע. ביום הג׳ כתיב יקוו המים והוא גמר מלאכת המים ולפי שענין הרקיע הוא מהדברים הנפלאים והנוראים של מעשה בראשית כמו שכתבו בזוהר. תפש בשני הימים להודיענו דרך ארץ לבני אדם כי הדברים הגדולים ראוי שיעיינו בהם ויסתכלו בהם יותר מבשאר הדברים. כי הש״י כל מעשה בראשית היה יכול לעשות ביום אחד כ״ש ענין המים ביום אחד ונראה שלא נגמרה ביום הראשון לסבה ידועה כמו שזכרנו. ובכאן רמז ג״כ על ישראל אל מקום אחד אלו ישראל ותראה היבשה אלו אומות העולם. וכן עץ פרי עושה פרי אלו ישראל עץ עושה פרי אלו א״ה שהם עושים פרי אבל אינם עץ פרי. ביום הד׳ נאמר יהי מאורות כנגד ישראל שהם מאירים לעולם דכתיב ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. לפי שיש לישראל שני מאורות אור ה׳ ואור התורה והם נותנין אור לשמים בסבת אור התורה. וכמו שפירשתי באומרו אשר תנה הודך על השמים. שפירושו אצלי כי האדם השלם נותן אור לשמש כשרוצה ומסיר ממנו האור כשרוצה כמו שמוזכר ביהושע דכתיב שמש בגבעון דום. וזהו אשר תנה כמו תנה את נשי ולא נתת כפי המפרשים. ופירש זה האור מאין בא ואמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז שהיא התורה שנותן אור לשמים:
יהי רקיע בתוך המים – יהי טבע בתוך המים היסודיים כמו גלגל בתוכם סביב, מבדיל בצורה קצתם מקצתם, באופן שאיזה חלק עליון מן המים לצד האויר ישוב לטבע אידיי. והנה בזה עלו בהכרח אל איזה גבול באויר היסודיי, וקבל האויר איזה עיסוי בהכרח להיות מקום לחלק שנהפך לאיד, והתפשט אל מקום רב הכמות ממקומו הראשון.
יהי רקיע בתוך המים, let there be טבע, i.e. guidelines, rules governing the function of what is below and what is above the primordial waters. Just as there are such parameters surrounding our world, i.e. the globe we call “earth,” so there should be similar guidelines governing what is below the atmosphere and earth itself. The region in which air exists should become clearly defined.⁠a At the same time, air should be given enough space within which “to breathe,” so to speak.
a. the gaseous nature of air should not be allowed to escape into all directions of the universe beyond our globe so that creatures on earth would die from the lack of air. In other words, the atmosphere should be “enclosed” whether by gravitational or other forces is immaterial.
[א] יהי רקיע
[1] מגילה פרק שלישי דף כב ע״א (מגילה כב.)
[ב] ויהי מבדיל בין מים למים
[1] חגיגה פרק שני דף טו ע״א (חגיגה טו.)
בתוך המים באמצע המים. שאין לפרש ״בתוך המים״ כמו ״ובני ישראל הלכו בתוך הים״ (ראו שמות יד, כט), שאין הכונה שם שהיו באמצע הים ממש, דהכא על כרחך צריך לפרש ׳באמצע המים׳, דהתם שייך לומר ״בתוך הים״ לפי שהלכו בים עצמו שייך לומר ׳תוך׳, אבל כאן שלא היה הרקיע בתוך המים עצמם, שהרי יש הפרש גדול בין המים שעל הרקיע ובין הרקיע (רש״י פסוק ז), ולא שייך לומר ״בתוך המים״, אלא על כרחך האי ״בתוך״ רוצה לומר באמצע המים, והשתא כתב שפיר ״יהי רקיע בתוך המים״, כי לשון ״תוך״ פירושו שהוא בנתיים. ובמקום שהוא בא על שהוא תוך עיקר הדבר, כמו ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים״ פירושו גם כן בנתיים, והיינו שהיה הים סביב להם והם בנתיים. אבל כאן שלא נוכל לומר שהיו המים סביב הרקיע, אין לפרש רק שהיה באמצע המים, ולכך אתא שפיר. וזהו שאמרו בב״ר (ד, ג) ״יהי רקיע בתוך המים״, ׳בניים ובנתיים׳ עד כאן. הרי לך שרז״ל מפרשים לשון ״תוך״ ׳בניים ובנתיים׳, ומטעם זה סבירא להו שהרקיע היה באמצע המים:
ואם תאמר מנא ליה לומר שלא היה הרקיע תוך המים ממש, שמא תוך המים ממש היו, והשתא נוכל לומר דלא היה הרקיע באמצע, יש לומר מדכתיב בסמוך (פסוק ז) ״מעל הרקיע״ כדבסמוך (רש״י שם). והשתא אתיא שפיר דהוצרך למכתב ״מעל הרקיע״, דלא למדנו מן ״בתוך המים״ שהם תלוים באויר, רק מן ״מעל הרקיע״, ומן ״בתוך המים״ ילפינן דהרקיע באמצע. אי נמי, דיש לומר דעל כרחך ״בתוך המים״ פירושו באמצע המים, דאי כמשמעו – והלא אף ביום הראשון היה הרקיע תוך המים, שלא באו המים ביום השני על הרקיע, ואם כן למה אמר ביום השני ״יהי רקיע בתוך המים״, אלא פירושו ׳באמצע המים׳, וזה היה ביום השני, כי ביום הראשון לא היה עדיין הבדלה, ונכון הוא. ולפי פירוש זה אין להקשות כיון דלמדנו שהם תלוים באויר מדכתיב ״בתוך המים״, אם כן למה צריך למכתב ״מעל לרקיע״, דכיון דהמים היו באויר – לא סגי למכתב ׳על הרקיע׳, דהא אין המים על הרקיע. ורש״י לא הוצרך לדקדק מן ״מעל לרקיע״ שהם תלוים באויר, שהרי כבר ילפינן מן ״בתוך המים״, אלא שלא תאמר כי משמעות ״מעל הרקיע״ שהם נתונים על הרקיע ממש, לכך אמר שאין זה כן, דלא נאמר ׳על הרקיע׳ אלא ״מעל״:
יהי רקיע – בחגיגה (יב) אר״י אמר רב בשעה שברא הקב״ה את העולם היה מרחיב והולך כשני פקעיות של שתי עד שגער בו הקב״ה והעמידו שנאמר (איוב כ״ו:י״א) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. והיינו דארשב״ל מאי דכתיב (בראשית ל״ה:י״א) אני אל שדי אני שאמרתי לעולמי די. וא״ד בשעה שברא הקב״ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב״ה כו׳. ויש להתבונן מה הודיע לנו בעל המאמר בזה כי מה דהוה הוה. וכפי הנראה שבא להמליץ בעד האדם מה שאנו רואין כי בטבעו תמיד הוא נכסף שיתפשטו מעשיו לבלי תכלית בלי גדר ושיהיה הכל היתר בעיניו כל אשר חפץ יעשה ואם יונח האדם על טבעו אז אין גבול וקצה למרכבות חמדת תאותו ובהפקרא ניחא ליה שלא יהיה גדור וקשור בשום פעולה, עד אשר גער ה׳ בנו ע״י זאת התורה הנותנת גבול ומדה לכל המעשים עד היכן יתפשטו ע״פ הרצון האלהי ועד היכן מותר לו לשלח רסן תאותו.
ויש להפליא על האדם, איך לא מצא בשכלו להגביל לעצמו גבול ומדה בכל מעשיו כמו מצות המושכלות ודומיהן בלי הערה האלהית אחר שהשכל מחייבן על זה אמר אל תתמה על החפץ כי האדם קבל טבע מולידיו. יען כי כל אדם נוצר משמים ארץ וים, כי הנשמה מן השמים והגוף מן הארץ שנעשה כטיט ע״י המים כמו שפי׳ רש״י על פסוק (שם ב׳:ו׳) ואד יעלה מן הארץ. ומשלשתן נעשה איש שלם כי איש ר״ת ארץ ים שמים, ועל הרוב נמצא טבע המוליד בנולד וגם האדם קבל טבע מולידיו שמים ארץ וים כי כולם היו מרחיבים והולכים לאין תכלית עד אשר גער בהם ה׳ כי מה שאמר היה הולך ומרחיב יאמר גם על הארץ כי מטעם זה הזכיר שני פקעיות ומאז והלאה נעשה טבע קיים לכל נוצר מהם, שכמותם יהיו עושיהם, שיש להם רצון להתפשט בכל מעשיו לאין תכלית.
ולעומת זה בא בעל המאמר, להוכיח את האדם לומר שאם קבל טבעם להיות לו חשק להתפשט כאמור הנה לפחות יקבל מהם גם את הטוב לעמוד בגערת הש״י כמו שהמה עומדים בגערת ה׳ במדה לא יצאו ממנו כמלא נימא, כך יעמוד האדם בגערת ה׳ ובמדה ושיעור אשר הגביל ה׳ לנו בכל המעשים ע״י זאת התורהוזהו כוונת המאמר בילקוט פר׳ האזינו (לב תתקמב) הסתכלו בשמים ובארץ וים כו׳ שמא שנו מדתם כו׳. וזה טעם ארז״ל (סוטה יז.) במצות ציצית תכלת דומה לים וים דומה לרקיע כו׳. כי ע״י התכלת יזכור הים והרקיע וילמוד מהם לעמוד בגערת ה׳ שלא לשנות המדה כמו שיתבאר בע״ה לקמן פרשת שלח לך (ט״ו:ל״ח) ומה שלא נאמר יהי רקיע ויהי רקיע כדרך שנאמר ויהי אור לפי שאין פתגם הרעה נעשה מהרה, לפיכך הרקיע המורה על המחלוקת לא נעשה תכף, אבל האור שהוא טוב לכל נעשה מהרה לכך נאמר תכף ויהי אור.
רָקִיעַ: כתוב 1במכלול (דף ק״י) וכמו שנוציא אותיות או״י בנשימה לבד אע״פ שאינם נכתבות, כך נוציאם פעמי׳ בהרגשת המוצאות אע״פ שאינם נכתבות, כמו כֹחַ, רֵיחַ, נִיחֹחַ, שוֹמֵעַ, נוֹסֵעַ, שהוא כמו נוֹסֵאַע. וכ״כ בספר 2עט סופר, זל״ש, אנו נוהגי׳ לקרות אל״ף אחת בתיבה שיש בסופה אחת מאותיות ח״ע כמו מִזְבֵחַ, אנו קורי׳ מִזְבֵאַח, מִקְצוֹעַ מִקְצוֹאַע, וזאת האל״ף תקרא אות גנובה, עכ״ל. וכ״כ הראב״ע בספר 3צחות (דף קל״ח) ובספר 4מאזני לשון הקדש (דף רי״א). ובעל 5מקנה אברהם כתב בשער ג׳ בשם רבו הה״ר שר שלו׳, שקריאת האות גרונית נוטה למוצא הנח שתורה עליו הנקודה הקודמת לה. כי אם היא צירי או חירק, תתנועע הפתח כמוצא היו״ד, ואם הנקודה חולם או שורק, תנועת הפתח נוטה למוצא הוי״ו. אך היו״ד רפה מאד בקריאה עד שתראה כמעט נחה. ולשון 6הרמ״ה על מלות אלו, 7ואתה עיף וְיָגֵעַ חס׳ יו״ד דקרי קדים לעי״ן <ולא כתיבא, 8כִשְמֹעַ עשו חס׳ וי״ו דקרי ולא כתיב, יהושע חס׳ וי״ו דקרי קדים לעי״ן> ולא כתי׳. 9וכתב הלונזאנו שנראה מדבריו שצריך לקרא וְיָגֵיַעְ, כִשְמֹוַעְ, יְהֹשוַּעְ. 10עוד כתב הרמ״ה 11לָשוּחַ בשדה מל׳ חד וי״ו כתי׳ וקרי. 12ושמו שוּעַ מל׳ חד וי״ו כתי׳ וקרי. וכתב עליו הלונזאנו נמצא לדבריו וי״ו זו כאילו נקודה בשורק ובפתח, וכן וי״ו 13מַדוּעַ אתה יושב לבדך, וכן 14ויאמר אם שָמוֹעַ תשמע נקודה בחולם ובפתח. [רָקִיעַ].
1. במכלול: פב ע״ב.
2. עט סופר: במהד׳ ליק תרכ״ד אינו נמצא.
3. צחות: ו ע״ב.
4. מאזני לשון הקדש: כא ע״א.
5. מקנה אברהם: שער ג הכלל החמישי, קונט׳ ג, ג ע״א.
6. הרמ״ה: יג״ע; שמ״ע; יהושוע, לב ע״ב.
7. ואתה עיף וְיָגֵעַ: דב׳ כה יח.
8. כִשְמֹעַ עשו: בר׳ כז לד.
9. וכתב הלונזאנו: לא מצאתי היכן. ואפשר שנורצי מצטט מתוך כתבים של לונזאנו שהיו לפניו ולא נדפסו.
10. עוד כתב הרמ״ה: שי״ח; שוע.
11. לָשוּחַ בשדה: בר׳ כד סג.
12. ושמו שוּעַ: בר׳ לח ב.
13. מַדוּעַ אתה יושב: שמ׳ יח יד.
14. ויאמר אם שָמוֹעַ: שמ׳ טו כו.
יתחזק. דקשה הא כבר ברא שמים אע״ג דרש״י פי׳ לעיל (פסוק א ד״ה בראשית ברא) לפי פשוטו בראשית ברוא דמשמע דעדיין לא ברא שמים לאו למימרא דלא ברא ביום ראשון אלא ה״ק בתחילת בריאת וכו׳ ובאמת בריאת שמים וארץ היה ביום ראשון:
ירופפו. פי׳ שהיו רפויין:
יתמהו. פי׳ שהיו תמוהין ונתחזקו:
שיש הפרש כו׳. לאו למימרא דהוכחתו הוא מדכתיב בתוך המים שהוא ל׳ אמצע דהא כתיב (שמות ט״ו:י״ט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואיננו באמצע אלא הוכחתו הוא מדכתיב ויהי מבדיל בין מים למים וגו׳ דמלתא דפשיטא הוא דכיון שהוא בתוך המים שהוא מבדיל בין מים למים אלא להכי כתיב בין מים למים וגו׳ שיהא הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו שיש הפרש מן הרקיע למים התחתונים שעל הארץ והיינו באמצע:
Be solidified. Rashi is answering the question: ["Let there be a רקיע" implies that it was created now.] But was the שמים [which is the רקיע, see v. 8,] not already created earlier? [For it says (1:1), "In the beginning Elohim created the heavens and the earth.⁠" Thus Rashi answers, "Be solidified.⁠"] Although the simple interpretation of verse 1:1 is explained there by Rashi as, "At the beginning of the creating of heaven and earth,⁠" implying that Hashem did not yet create the heavens, this does not mean that the heavens were not created on the first day. Rather, the Torah was starting to recount how heaven and earth were created on the first day.
"Quivered.⁠" ירופפו means they were weak and loose.
Astonished. יתמהו means they were startled and strengthened.
Because the separation... Rashi's proof is not because it is written, "בתוך the waters" and that בתוך means "in the middle.⁠" For it is written (Shemos 15:19), "Bnei Yisrael walked on dry land בתוך the sea,⁠" and it was not in the middle [of the sea]. Rather, the proof is from what is written: "And let it divide between waters and waters.⁠" Since the canopy is in the midst of the waters, obviously it divides between waters and waters! It must therefore mean that the upper waters are separated from the canopy in the same manner as the lower waters are separated from the canopy. Thus, the canopy is in the middle.
ויאמר אלהים יהי רקיע וגו׳ – פירוש הרקיע שברא ה׳ ביום אחד כמו שפירשתי בפסוק בראשית שהכל נברא יחד בדיבור אחד אלא שלא נתקנה מלאכת כל דבר ודבר על אופנה, עתה אמר אלהים שיקנה מקומו בתוך המים, ויהיה משמש דבר זה להבדיל בין מים למים ועיין בפסוק שאחר זה.
ויאמר אלוהים יהי רקיע. God said: "Let there be a sky.⁠" The רקיע referred to is one that God had already created on the first day, just as we have explained that everything was created on the first day with a single utterance. The universe created on that day still lacked order, and now God proceeded to assign its proper place and function to each part of the universe. The רקיע, sky, was to assume its place amidst the waters and to perform the function of separating the "upper" from the "lower" waters.
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים – יהי רקיע ע״ז ארז״ל שמים אש ומים והוא שמים השני שבו נקבעו שמש וירח כוכבים ומזלות והוא נברא ביום שני והשמים שנברא ביום ראשון נקראו שמי שמים כמ״ש לעיל. בתוך המים העליונים.
הרקיע הוא חצי כדור עם מים התחתונים. ויהי מבדיל בין מים למים בין מים העליונים. הוא חצי כדור העליון. למים הוא חצי כדור ממים התחתונים, וההבדל הוא בעצמו מה שארז״ל ככסא דסחיפי הדדי.
כזה:
הרקיע הוא הנקרא פרגוד מפני שבו נכלל רקיע הנק׳ וילון והוא נגלל כפרכת. וזהו משרז״ל שמעתי מאחורי הפרגוד. הם השוכנים באויר תחת הכוכבים סרים למשמעתם וארז״ל מה שנברא מאש ומים הוא הרקיע שנברא ביום ב׳ והוא נעשה מאש שעליו וממים שתחתיו והפליסופים לא ידעו מאלו מים העליונים שהוא למעלה משכלם. והנמשכין אחריהם הקשו הלא סדר של ד׳ יסודות הוא הן מאר״ע והחוש מעיד שהן ארמ״ע וכבר ביארתי בס״י. והרקיע הוא כחצי כדור נקובה בתוך מים עליונים כמ״ש בברייתא דשמואל. ומגיע עד מים התחתונים שהוא ים אוקיינוס כמ״ש יקוו המים אל מקום א׳ שהוא אוקיינוס. והגלגלים הולכין ברקיע עד שמגיעין בים אוקיינוס ואז הולכין בים וכן אמרו בפר״א שבלילה השמש הולכת בים אוקיינוס והרקיע הזה אינו הולך רק במים העליונים. והמים שעליו הולכין עד מים התחתונים ושם מתחברין יחד וזהו ויהי מבדיל בין מים למים וארז״ל כתרי כסי דסחיפי אהדדי כשני חצאי כדו׳ ומעט אויר מפסיק ביניה׳ וזהו שאמרו שמים העליונים תלוין במאמרו של הקב״ה.
על דרך הרמז
ויאמר אלהים יהי רקיע כו׳ – הוא גלגלת של הראש המקיף את כל הראש סביב סביב עד הגרון והוא מבדיל בין מים העליונים שהוא המוח ובין מים התחתונים שהוא הריא׳ שעדיין לא נעשו להן כלים כמש״ל.
ויהי מבדיל כו׳ – שיהיה הפרש בניהם כמ״ש במ״א וכאן התחיל אמ״ש א״מ ונגמר בשלישי שלכן לא נאמר כי טוב עד שנגמר בג׳ אבל מעשה יום ראשון הכל דברים גנוזים כחות נפשיות לכן אמר בזוהר דחסד נגנז וכו׳.
ויאמר אלהים יהי רקיע וגו׳ – גם בפירוש המאמר הזה מצאנו דעות רבות למפרשי התורה ז״ל והרוצה להתבונן בהם ידרשם מעל פירוש התורה שכתב ר״י אברבנאל ז״ל כי האריך מאד וטען טענות על כל דעה ודעה. ואני לפרש באתי מה שנראה ישר בעיני, ולא להתוכח בדברים עם זולתי. ורק אזכיר בקצרה מה שפירש על זה. יש חושבים שהרקיע הנזכר בפרשה זו הוא הגלגל העליון המקיף הכל. והדעת השניה יאמר שהרקיע הזה כולל הגלגלים כלם. והדעת השלישית הא שזה הרקיע הוא שטח קערורית גלגל הלבנה. ולפי היסוד שהנחנו בפסוק הראשון שברגע ראשון ברא ה׳ העליונים כלם שכלולים במלות ״ארץ ושמים״ ושנבראו אלה כלם בצביונם לא חסר דבר, ושלא זכרה התורה מפרטיהן דבר לא מבריאת המעונות העליונים, ולא מבריאת המלאכים, ולא מחוג הכוכבים ושאר הגלגלים והנמצא בהן, זולתי מענין הארץ שנבראה בעבור האדם. והודיעה שהיא לבדה חפץ ה׳ שתהיה מתחלה תהו ובהו וחשך ולתקן אותה בששה ימים ובעשרה מאמרות, שוב אי אפשר לנו לקבל גם אחת מכל הדעות שזכרנו שפירשו הרקיע ששבה על העליונים שאינן בכלל ״הארץ״. ומאותו הטעם עצמו לא נקבל פירוש ר״י אברבנאל ז״ל כי אחרי נטותו ידו על הדעות הנזכרים אמר הוא שזה הרקיע היה להבדיל בין הגלגלים שנבראו ביום ראשון כלם בכדור אחד מִקְשָׁה, וביום השני הבדיל ביניהן ככל הכתוב בספרו. ונשיב גם על דבריו הדברים בעצמם שהשיבונו על יתר הדעות. ומלבד זה לכל הדעות הנ״ל אנו צריכין לפרש מלת ״מים״1 שבמאמר זה על דרך משל על הגלגלים וכיוצא בזה. וגם אם נמחול להם לעשות משל ולהוציא המלות מפשוטיהן, הנה גם המשל בדרך רחוקה ודרוש פלוסופי אין לי חפץ בו להכניסו במליצות התורה הכתובות להועיל לנו. כי כל המפורש בתורה ניתן להתבונן בו. ואם על השמים העליונים והגלגלים, ה׳ יודע מחשבות אדם כי הבל המה ואין בו כח לדעת על בוריו הדברים שהעלים ה׳ ממנו. לא נשאר לנו בפירוש ״הרקיע״ הזה דבר כי אם דעת הרמב״ם2 ז״ל שפירש מלתו על יסוד האויר הידוע לנו. וכנגדו נלחם הרב ר״י אברבנאל ז״ל ברב כח ואמר שהוא שוא וכזב, וטוען נגדו לפי דעתו טענות עצומות. ולפי שלבד הדעת הזאת לבדה בחרתי בה מכל הנאמר למעלה הנני בא לפרש דברי הפרשה בדרך זה סלול, יסוקל ממנו כל מה שנדמה להרב ז״ל לאבני נגף. ואולם הטענות שטען הרב ז״ל, צריך אני לזכרם הנה בקצרה. הטענה הראשונה: אם הרקיע הוא יסוד האויר הקרוב לנו איך כתוב3 על המאורות ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים״? ובדברי ראב״ע ז״ל שרצה להנצל מזה באמרו שייחס הכתוב המאורות לרקיע השמים לפי שבו יֵרָאוּ, גם אני אודה להרב ז״ל שאין בדברים אלו ממש. הטענה הב׳: הנה במרכבת יחזקאל ע״ה נאמר ״ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא״4 וגו׳ האם יתפרש זה על יסוד האויר חלילה? הטענה הג׳: אמר ״השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע״.⁠5 ולדעת הרמב״ם6 ז״ל יורה זה שהשמים חיים משכילים. ואם הרקיע יסוד האויר איך יבין ואיך יגיד מעשה ה׳? הטענה הה׳: הנה אמר ״הללו אל בקדשו, הללו ברקיע עוזו״7 האפשר לפרש זה על יסוד האויר? אלה הם הטענות שטען הרב ז״ל מן הכתובים. ועתה אני בא לפרש דברי הפרשה בעז״ה.
כבר אמרנו כי עשרה המאמרות הם בעבור הארץ, והיא היתה בראשיתה תהו ובהו וחשך. וכשהחל ה׳ את מלאכת הארץ היה רוחו וכחו הגדול מרחפת על פני המים. כי טרם יצוה על המים וישים להם מקומות למושבותם, תהיה הארץ בהו, אין יבשה ואין אויר ואין אש ואין ענן ואין סער ולא שלג וברד וקיטור לא הרים ולא עמקים, אין מעין ואין נחל, ורבים כיוצא בהם. וכל שכן כשתהיה תהו איננה מוכנת כלל למושב הבריות שיברא. על כן אחר שצוה ״יהי אור״ לתקן חשכתה על ידו, תקן עתה להוציאה מענין הבהו, ואמר ״יהי הרקיע בתוך המים״8 כי היתה שקועה כלה במים רבים. ועל ידי הרקיע חסרו המים כי עלו מביתם למעלה מן הרקיע במצות ה׳.
והנה הודענו למעלה שלא נקרא יסוד האויר בלשון הקדש ״רוח״ ובארנו בקצרה טעמו של דבר. ועתה נאמר כי ״רקיע״ הוא שם היסוד הזה. וזהו שמו הנאות לו כי המלה תורֶה על הדקות כמו ״וירקעו את פחי הזהב״.⁠9 וגם על הפרישָׂה הפָּרוּשׂ על הדברים כמו ״ופרשו עליו בגד כליל תכלת״,⁠10 ״לרוקע הארץ על המים״.⁠11 ושתי הטעמים נאותים לבד ליסוד האויר הדק נגד יסוד העפר ונגד יסוד המים כמבואר בחוש. וגם הוא לבדו פרוש ומרוקע על הכל כי גם היבשה גם הימים מסובבים מן האויר. ועל כן אעפ״י שהרקיע יאמר על דבר מרוקע גם על חלק הארץ הפרוש על המים, הנה הוא שם העצם על האויר. וכשיאמר סתם ״רקיע״ לא יכלול כי אם דבר הפרושׂ על כל המקומות, ואין זה זולתי האויר. ועליו צוה ״יהי רקיע בתוך המים״, לא שיתחדש אויר בחללות המים ויתערב בו אלא ״ויהי מבדיל בין מים למים״. כלומר זה הרקיע שיתחדש אשים לו מקום לבדו כי הוא יבדיל בין מקצת המים למקצתן ויעמוד ביניהן, ויהיו מקצתן מתחתיו ומקצתן ממעל לו. וכמו שעינינו רואות שיסוד האויר עומד בעצמו ומבדיל בין המים אשר בימים ובין המים ממעל לו וכמו שאפרש בעז״ה.
ויוצא מזה שעל כל דבר הפָּרוּשׂ על דבר אחר ומבדיל בין דבר שמתחת לו ובין דבר שממעל לו יקרא ״רקיע״. ועל כן כשיזכר סתם לא נדע מאיזו רקיע ידבר, וצריך לסמוך אצלו באיזו רקיע הכונה. והדבר ברור כמו שבארץ יש רקיע מבדיל בין מים למים, כן בשמים הנעלמים ממנו יש רקיע מבדיל בין שמים שמתחת ובין שמים שממעל. כי יש שמים ושמי שמים כמפורש בכתובים.⁠12 ובין אלו לאלו רקיע או רקיעים, אלא שהכתוב לא פירש לנו מאיזה מהן דבר. וכמו שאמרנו אין אנו יודעים מה הם השמים ומה הם רקיעיהם, כי רק רקיע שלנו אנו יודעים כפי האפשר לנו לדעת, לא הכל וכמו שאפרש. רק אחר שאנו יודעים שיש שמים ושמי שמים ורקיעים המבדילים ביניהם, נקח דוגמא מרקיע שלנו על הרקיעים שממעל לו. ונאמר כמו שהבריאות13 הולכים ושבים ביסוד האויר המבדיל בין מים למים, ממנו שואפים ודרך מקומו ירד עליהם הטל והגשם, ויאיר דרך תוך אור המאורות; ככה ברקיע שבין השמים, הולכים ושבים המאורות יחדו ומקבלים כח ושפע מן השמים אשר ממעל להם. ועל זה כתוב ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים״,⁠14 מפורש שהן נתונים ברקיע. ולא אמר ״ויתן אותם בשמים״. וכן לא אמר ״ויתן אותם ברקיע״ כי לפי מקומם הרם אינן בשמים שלהם ולא ברקיע הנזכר ביום השני, שהוא רק על המבדיל בין מים למים אלא ברקיע של שמים עליונים הכלולים במאמר את השמים ואת הארץ.
ויפה אמרו רבותינו15 ז״ל, ״חמה ולבנה וכוכבים נתונים ברקיע השני״ ומדברינו תבין דבריהם. ועל זה הדרך אמר ״השמים מספרים כבוד אל״16 כי הוד השמים העליונים נשגב מאוד מדעתנו וזהו ״כבוד אל״. כי בהיות ענינו נעלם ראו להסתיר ענינו כדרך ״כבוד אלהים הסתר דבר״.⁠17 ״ברוך כבוד י״י ממקומו״.⁠18 אבל הרקיע שהוא רקיע השמים מגיד מעשה ידיו כי בו אנו רואים שמש וירח וכוכבים שנאמר עליהן ״מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת״.⁠19 ונאמר ״ומעשה ידיך שמים״.⁠20 ומעתה סרו מעלינו התלונה הא׳ והג׳.
וכמו שיש רקיע או רקיעים מבדילים בין השמים העליונים, ככה יתואר הענין המבדיל בדברים גבוה מעל גבוה ופָרוּשׂ עליהם בשם ״רקיע״. כשנאמר על דרך משל הענין האלהי המבדיל בין השמים למעונות המלאכים, ובין מעונות המלאכים וחיות הקודש, לכסא הכבוד יקרא בשם ״רקיע״ ובו הם רצים ושבים על דרך הִדַּמוּת. ודרך תוכו יקבלו האור העליון וְיֵרָאוּ באור כפי קדושתם. ועליו אמר הנביא ע״ה ״ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה״21 קרא לענין המבדיל בינם ובין הכסא שזכר אחרי כן ״רקיע״. אבל הכל המשילו לעין הקרח הנורא. ונאה לומר על הרקיע ״נטוי על ראשיהם״ כי זהו עצמו פירוש של ״רקיע״. ודומה לזה ממש ״הללוהו ברקיע עזו״22 לא אמר ״ברקיע״ סתם שהוא רקיע המבדיל בין מים למים, והוא דבר על הקדושים העליונים נאמר עליהן ״ודמות על ראשי החיה רקיע״. על כן הוסיף ״עזו״ כדרך ״עוז וחדוה במקומו״23 ״עוז ותפארת במקדשו״.⁠24 וזה הרקיע הרם והנשא מבדיל בין מקום עזו למשכן מלאכיו וקדושיו, וכמו שבארנו מלת ״עוז״ בספרנו ״מגדל הלבנון״. ועתה סרו גם התלונה הב׳ והד׳. וממקום שבא לסתור משם נתקרבו הדברים כי ״רקיע״ הנזכר בפסוק הוא על ענין הפָּרוּשׂ על מה שתחתיו, ומבדיל בינו ומה שלמעלה ממנו. ועל הרקיעים העליונים ראוי לבלום פה מלדבר, כי שוכני בתי חומר אנחנו, וגם התורה העלימה עניניהן. ואם כן ״הרקיע״ שנזכר סתם בפסוק זה, באמת הוא יסוד האויר כי הוא פָּרוּשׂ על כל מה שתחת לו וכמו שבארנו.
1. בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים שמעל לרקיע.
2. מורה נבוכים, ח״ב פרק ל.
3. בראשית א, יז.
4. יחזקאל א, כב.
5. תהלים יט, ב.
6. מורה נבוכים, ח״ב פ״ה.
7. תהלים קנ, א.
8. בראשית א, ו.
9. שמות לט, ג.
10. במדבר ד, ו. צ״ע כי אין כאן שימוש המלה ״רקיע״.
12. דברים י, יד.
13. הבריות.
14. בראשית א, יז.
16. תהלים יט, ב.
17. משלי כה, ב.
18. יחזקאל ג, יב.
19. תהלים ח, ד.
20. שם קב, כו.
21. יחזקאל א, כב.
22. תהלים קנ, א.
23. דהי״א טז, כז.
24. תהלים צו, ו.
רקיע – לא נמצא בכנוי כמו שמיו שמיך, שכל דבר מרודד קרוי רקיע1, והאומר רקיעך, לא נודע במה מדבר.
בתוך – ובבני אדם רגיל יותר בלשון בקרב2. ובתוך הסמוך לישיבה הוא לגדולה3, לא יהיה לו בן יושב בתוך עמי4, למלכות, ועפרון יושב בתוך בני חת (בראשית כ״ג:י׳), בתוך עמי אנכי יושבת (מלכים ב ד׳:י״ג) – הגדולה שבהם5, ואיני צריכה למליץ.
ויש בלא ישיבה לגדולה בספר שופטים, כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אַתֶּ֔ם גִּלְעָ֕ד בְּת֥וֹךְ אֶפְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ מְנַשֶּֽׁה (שופטים י״ב:ד׳) – הזקף שבמלת אתם מלמד פירושו, כי אמרו – אנשי גלעד להם, אתם אינכם כי אם פליטים ונבזים מאפרים. גלעד – בני גלעד, חשובים מעל אפרים מעל מנשה.
ויהי מבדיל – ויהי הרקיע מבדיל, ולא כמו שתרגמו אחר6 ותהי הבדלה, (זאל איינע שיידונג זיין) כי מבדיל בינוני פועל ותואר7.
1. ורקיע לעולם הוא תואר לדבר המרודד, ואין דבר שהשם עצם שלו הוא רקיע. וכתב האבן עזרא, ״אמר הגאון על הרקיע דברים שלא היו. רק פירושו, דבר נטוי, כמו וירקעו (שמות ל״ט:ג׳), ארקעם (שמואל ב כ״ב:מ״ג), וכן כתוב, וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב)״. ובאברבנאל, ״והדעת הה׳ הוא שהרקיע הנזכר כאן הוא גוף כדורי חזק נעשה ביום ב׳ בתוך יסוד המים והוא קבוע ממוצע בחלל העולם ומים קבועים עליו ומים אחרים תחתיו אלא שבני אדם לא ירגישו בו. וזה היה דעת רב סעדיה גאון, וגם מחכמי האומות אמרו כן. אבל הדעת הזה אין ראוי להשגיח בו כיון שאין המציאות מאמת אותו ולא בא עליו מופת והם באמת דמיונות בני אדם שכאשר יקשה עליהם לדעת הדבר יעשו להם דמיונות כוזבים לשכך את האוזן להסיר מעליהם תלונות הספקות, ולכן כתב הראב״ע על זה אמר הגאון על הרקיע דברים אשר לא כן״. ולדברי הרכסים לבקעה, דברי הגאון הם שלא כפי משפט הלשון, שרקיע הוא תואר לדבר המרודד, ואילו לפי הגאון הוא ״גוף כדורי חזק וכו׳⁠ ⁠⁠״ וא״כ ״רקיע״ הוא שם עצם ולא תואר, ונראה שזהו – עכ״פ חלק – מהשגת האבן עזרא על הגאון.
ובקרני אור אות ע״ה מביא את דברי שד״ל שמבאר שכאן הדבר המרודד הוא האויר, ״רקיע – גוף מתוח כמין טס, מלשון לרוקע הארץ על המים (תהלים קל״ו:ו׳), וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳), ומזה, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א׳:כ״ב), וכאן צייר את האויר שבין הארץ והעננים כגוף מרוקע המבדיל בין המים שבארץ והמים שבעננים, והוא סובל המים עליו, וברצון ה׳ הם יורדים משם על הארץ״. ולבסוף מצטט הקרני אור את לשון הרכסים לבקעה (בטעות בשם רוו״ה). ודומה לזה אצל רדצ״ה, ״⁠ ⁠⁠״רקיע״, מן השורש רקע, כלומר לפרוש וגם לרדד. פירושו — השטוח, האויר, האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ.⁠״ וראה עוד על זה באברבנאל, ובפירושו של רנ״ה ווייזל.
2. למשל, אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ (בראשית כ״ד:ג׳), וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מ״ח:ט״ז), לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (שמות ח׳:י״ח), וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ (במדבר ה׳:כ״ז) ועוד הרבה.
3. בספר פרשגן על תרגום אונקלות כאן יסד כלל שכאשר ״בתוך״ מתורגם ״בגו״ משמעו בקרב, וכאשר התרגום הוא ״בין״ מבליט את השוני של הפנימי הנבדל מהאחרים. לדבריו, ועפרון יושב בתוך בני חת, שתרגומו ״יתיב בגו בני חתאה״ פירושו בקרב. אבל הרכסים לבקעה לא מסכים לכלל זה, אלא כל תוך המצורפת לישיבה, משמעו שהוא בולט בחשיבות מאנשי סביבתו. והפסוק מעיד על נכונותו של פירוש זה, כשאמרו בני חת, נשיא אלהים אתה בתוכנו. ואמנם ראוי לציין שתרגומו של אונקלוס על נשיא אלהים אתה בתוכנו, הוא ״רבוננא רב קדם ה׳ את ביננא״, ואולי לפי התרגום, בין בני חת הוא היה בולט, אבל כלפי עפרון לא היה נחשב כמיוחד.
4. כנראה כוונתו ל: ״לֹא יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָעָם״ (ירמיהו כ״ט:ל״ב), והרכסים לבקעה מפרש שלא יהיו מבניו מלכים.
5. שהיא האשה המכובדת ביותר ביניהם. ״וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה״, וכתב רש״י ״ושם אשה גדולה – חשובה״.
6. רמ״ד בחומש נתיבות השלום – ״דאמיט איינע אבשיידונג זייא, צווישען וואסערן אונד וואסערן״ – ״שבזה היה הבדלה בין מים למים״. ונראה שזה תואם כהמשך לתרגומו של תחילת הפסוק, יהי רקיע בתוך המים – ״עס ווער דע איינע אויסדעהנונג מיטטען אים וואסאר״ – ״שיהיה דבר תלוי באמצע המים״.
7. ״מבדיל״ הוא פועל בהווה – ״בינוני״, ותואר לרקיע (בעברית פועל בזמן הווה יכול לתפקד גם כפועל אך לעיתים הוא יכול להיות שם תואר או שם עצם – תלוי בהקשר של המשפט. משום כך, קוראים לצורה זו צורת בינוני כי היא נמצאת בעמדת ביניים בין הפועל לבין השם).
יהי רקיע – הוא האויר הזך הסובב את כל הכדור הארצי, ונקרא בלע״ז (Atmosfera), ולשון רקיע נגזר מן וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט ג׳), לפי שהאויר הוא נמתח ומרוקע סביב כל הארץ כנודע, והנה נברא האויר הזה ביום השני כדי שיהיה קיום לצמחים שהוציא אח״כ בשלישי, ולבעלי חיים שברא בחמישי ובששי, וכדי שיאירו על הארץ המאורות שברא ברביעי, כי ידוע שהאויר הכרחי לכל אלה, ובאין אויר לא יצמחו הדשאים, ולא יחיו הבעלי חיים, ולא יתפשט האור לירות חציו בקו ישר על כל הגופים, לכן התחיל התקון באויר, ואח״כ במים, ואח״כ בארץ כדי שיהיה הכל על הסדר, אולם בהיות בריאת הרקיע נכללת בבריאת המים, כי מהבדלת המים נולד הרקיע, לכן הודיענו הכתוב בתחילת הבריאה ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כמו שביארנו שם:
ויהי מבדיל – ע״י התהוות הרקיע הזה נבדלו המים שהיו מכסים את הארץ לשני חלקים, קצתם נתקבצו למעלה והיו ענן, עליהם אמר דוד המקרה במים עליותיו (תהלים ק״ד ג׳), וקצתם נשארו למטה על פני הארץ שעדיין היתה כלה מכוסה בהם, ואח״כ ביום השלישי צוה שיקוו המים התחתונים ותראה היבשה, ובין המים העליונים והתחתונים נתהווה האויר הנקרא רקיע:
יהי רקיע בתוך המים – רצה הקב״ה להודיע לישראל שאין השמש ולא שום דבר אחר שליט בגשם להורידו ושלא להורידו, ע״כ ספר מציאות המים העליונים קודם מציאות המאורות.
רקיע – גוף מתוח כמין טס, מלשון לרוקע הארץ על המים (תהלים קל״ו:ו׳), וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳), ומזה ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א׳:כ״ב), וכאן צייר את האויר שבין הארץ והעננים כגוף מרוקע המבדיל בין המים שבארץ והמים שבעננים, והוא סובל המים עליו, וברצון ה׳ הם יורדים משם על הארץ, וכמו שאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דברים כ״ח:י״ב), ובקללה הוא אומר ונתתי את שמיכם כברזל (ויקרא כ״ו:י״ט) שיעכבו ירידת המים שעליהם, וכן למטה (ז׳:י״א) וארבות השמים נפתחו. אבל אח״כ בימי ישעיה נראה שהיו יודעים שאין למעלה אוצרות מים, ושמימי הגשמים חוזרים למעלה, שהרי הוא אומר (נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ, משמע שאחר שהרוה ישוב שמה, עיין שם פירושי. וכן ירמיה (י״ד:כ״ב) אמר דרך תמיהה ואם השמים יתנו רביבים, משמע שאינם נותנים מאליהם, כי אין בהם אוצרות מים. וכן קראו לאידים המתנשאים מעל הארץ בשם נשיאים, כמו מעלה נשיאים מקצה הארץ (תהלים קל״ה:ז׳), ויעל נשיאים מקצה הארץ (ירמיהו י׳:י״ג ונ״א:ט״ז), וכן נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כ״ה:י״ד); ולא נדע מאיזה זמן התחיל השם הזה להיות נוהג, כי מזמור קל״ה איננו מיוחס לדוד, וספר משלי מסימן כ״ה ולמטה איננו ברור היותו לשלמה, ובאיוב הוא אומר (ל״ח:כ״ב) הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה, וזו ראיה על קדמות הספר ההוא. ולפי ששם רקיע נוסד על אמונת המים העליונים, המים אשר מעל השמים (תהלים קמ״ח:ד׳) שהרקיע סובלם, והאמונה הזאת נתישנה ונשכחה, נתישן ג״כ שם רקיע, ולא נמצא להורות על השמים רק בשלשה מקומות, שנים בתהלים, ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י״ט:ב׳), הללוהו ברקיע עזו (תהלים ק״נ:א׳), כי נשארה המלה בלשון השיריי, כמו שהוא מנהג כל הלשונות, שהמשוררים משתמשים במלות מיושנות; והמקום השלישי הוא בדניאל (י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, וגם שם היא מליצה שיריית, וכן במלאכי (ג׳:י׳) אפתח לכם את ארבות השמים, הוא דרך מליצת השיר. ועוד מצאנו באיוב לשון רקיעה אמור על השמים, תרקיע עמו לשחקים (איוב ל״ז:י״ח), וגם זה אות לקדמות הספר, וסיים חזקים כראי מוצק מפני שסובלים משא מים רבים, וכן אמר שלמה (משלי ח׳:כ״ח) באמצו שחקים ממעל, והנה דברה תורה כל׳ בני אדם, ואמרה יהי רקיע לפי מחשבתם. ואמנם המכוון אינו זז מהיות אמת ויציב, והוא שהאל נתן בטבע המים להנשא למעלה ולרדת אח״כ למטה לארץ. ובתרגום היווני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם רקיע Στερέωμα ענין חוזק, וכן תרגמו אח״כ בלשון רומי firmamentum, וזה נמשך להם מהוראת שרש רקיע בלשון סורי שהוא מורה חזוק, וכן רקיעא בלשון סורי חזק וקשה. ויוחן קלריקוס אומר שתרגמו כן מפני שהיתה דעת קצת הפילוסופים הקדמונים שהשמים והאויר המקיפים את הארץ מכל צד, הם מונעים אותה וכל אשר עליה מהתפרד ומהתפזר, והנה הם גורמים לארץ שתשאר קשה ומדובקת בחלקיה. והוא מפרש רקיע לשון הכאה ודריכה, כמו הכה בכפך ורקע ברגלך (יחזקאל ו׳:י״א) יען מחאך יד ורקעך ברגל (שם כ״ה:ו׳), על שם שהשמים דורכים על הארץ ועוצרים חלקיה מהתפרד, וכל זה רחוק מפשט הכתובים; ומכל מקום נראין הדברים שתחלת הוראת שרש רקע הוא ענין דריכה והכאה, ומפני שהדבר שמכים עליו הוא נשטח ונמתח, הושאל שרש רקע להורות על המתיחה והשטיחה.
Let there be a layer in the midst of the waters. The Holy One, blessed is He, wanted to let Israel know that neither the sun nor anything else orders the rain to fall or not to fall. Therefore He told of the existence of the higher waters before that of the luminaries.
a layer (Italian, strato; Hebrew, rakia). A taut body like a kind of platter, in the sense of, “To Him that spread forth [roka] the earth above the waters” (Ps. 136:6), and, “They beat [va-yerakke’u] sheets of gold” (Exod. 39:3); from this came, “And over the heads of the living creatures there was the likeness of a firmament [rakia], like the color of the terrible ice” (Ezek. 1:22). Here it describes the air between the earth and the clouds as a flattened body that divides the water on the earth from the water in the clouds, supporting the water above it. At God’s will the water falls from there to earth, as it is said, “The Lord will open for you His good treasure, the heaven, to give to your land the rain in its time” (Deut. 28:12]), and as a curse, “I will render your heaven as iron” (Lev. 26:19) to prevent the falling of the water above it. So also, below, “And the cataracts of the heaven were opened” (Gen. 7:11).
Later, however, in Isaiah’s time, apparently it was realized that there are no stores of water above, and that rain water returns upward, for he says, “For as the rain comes down and the snow from heaven, and returns not there, except it water the earth” (Isa. 55:10), meaning that after it waters the earth, it returns to heaven; see my comment there.⁠1 So also, Jeremiah asked ironically, “Can the heavens give showers?” (Jer. 14:22) – meaning that they do not give rain themselves, because they contain no stores of water. The mists that rise [mitnasse’im] from the earth came to be called nesi’im, as in:
• “Who causes the vapors [nesi’im] to ascent from the ends of the earth” (Ps. 135:7);
• “He causes the vapors [nesi’im] to ascend from the ends of the earth” (Jer. 10:13 and 51:16);
• “As vapors [nesi’im] and wind without rain” (Prov. 25:14).
It is not known when this term became common, for Psalm 135 is not attributed to David, and Proverbs from chapter 25 and onward is not definitely by Solomon. In the book of Job, on the other hand, it is said, “Have you entered the treasuries of the snow, or have you seen the treasuries of the hail?” (Job 38:22) – and this is proof of the book’s antiquity.
Because the term rakia was based on the belief in higher waters, “the waters that are above the heavens” (Ps. 148:4) and which the rakia [supposedly] supported, and because this belief became obsolete and forgotten, the term rakia itself became obsolete. It does not appear as a synonym for “heavens” [shamayim] except in three places, two of them in Psalms: “And the rakia shows His handiwork” (19:2), and “Praise Him in the rakia of His power” (150:1); the word remained in the poetic vocabulary, as is the custom in all languages for poets to use archaic words. The third place is, “And they that are wise shall shine as the brightness of the rakia(Daniel 12:3), where it is again a poetic figure. So also, “If I will not open you the windows of heaven” (Malachi 3:10), is a poetic expression.
There is another use of the terminology of rakia referring to the heavens, in Job 37:18, which is a further sign of the book’s antiquity: “Can you with Him spread out [tarkia] the sky, which is strong as a molten mirror?” – so said because it supports much water. Solomon, too, said, “When He made firm the skies above” (Prov. 8:28).
Hence the Torah spoke on a human level and according to human belief when it said, “Let there be a rakia.” However, its intended message remains true and settled: God set the waters in nature to be lifted up and then to fall to earth.
In the Greek translation attributed to the seventy elders [the Septuagint], rakia is translated as stereoma, implying “strength,” and so they later translated it in Latin as firmamentum. They were drawn to this by an analogy to the Syriac root רקע, denoting “strength”; רקיעא in Syriac means “strong” or “hard.” Johannes Clericus says that they translated it this way because some of the ancient philosophers believed that the sky and the air surrounded the earth on all sides, preventing it and everything upon it from breaking up and scattering, and thus they caused the earth to remain solid and cohesive. He himself translates rakia in terms of beating and stamping, as in, “Smite with your hand and stamp [u-r’ka] with your foot” (Ezek. 6:11); “Because you have clapped your hands and stamped [ve-rak’akha] with the feet” (ibid., 25:6) – for the sky “stamps” upon the earth and stops its parts from disintegrating. All this is far from the plain meaning of Scripture, but nevertheless it is likely that the original denotation of the root raka was stamping and beating, and since a beaten object is flattened and taut, the root raka was transferred to denote tautness and flatness.
1. {Translator's note: In that comment, Shadal disagrees with the view that the verse should be interpreted as meaning, “For as the rain come down and the snow from heaven, and never returns there.” He also cross-refers to the present verse.}
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים – במהות הרקיע הזה נבוכו בו המפרשים, והרי״א הביא חמש שטות. א) שהוא גלגל העליון המקיף בכל. ב) שהוא כללות הגרמיים השמימיים. ג) שהוא שטח הקערורי מגלגל הלבנה. ד) שהוא גוף כדורי חזק שנעשה בתוך יסוד המים והוא קבוע ממוצא בחלל העולם. ה) דעתו שהוא אשר מצא חן בעיניו שגלגל גדול עב וכבד נעשה ביום הראשון. וממנו נעשו ביום השני שאר גלגלים המקיפים, וכל אלה הדעות נבנו על קורי עכביש שארגו הראשונים שיש גלגלים במציאות, אבל בימינו התברר היטב שכל צבאות השמים שטים באויר ספירי זך ודק מאד הנקרא איתר ואין גלגל במציאות וכמו שכבר השקיפו ע״ז חכמי ישראל. ורשב״י במדרש אמר שהכוכבים שטים באויר, וא״כ א״א לבנות בנינים על קו תהו ואבני בהו, וביחוד לא פרש לשטתם מה הם המים שעל פני הרקיע והוכרחו לפרשם על הנמצאים העליונים כוכבים או מלאכים, ומדוע כנה אותם בשם מים שכל אלה יש להם שמות מיוחדים מלאכים אופנים כוכבים ודומיהם ואיך ידבר במ״ב בלשון מתפלסף לכנותם בשם מים, וכבר בארנו שבמ״ש בראשית ברא אלהים את השמים כולל כל הנמצאים מן הירח עד העולם האצילות. וכולם נבראו יש מאין במאמר הראשון ולא הוסיף בם שום דבר בששת ימי המעשה, שכל התקונים שנעשו מאז והלאה הכל היו בארץ, וא״כ מי הוא הרקיע שנברא בשני. ועוד שמצאנו בנביאים וכתובים ידברו נפלאות ממעשה ה׳ ופליאותיו בהוית העננים והמטר והשלג והרעמים והברקים וגבורות ה׳ והשגחתו הנראה בם, ואיך לא ימצא זכר לנפלאותיו אלה בכל מ״ב שהוא המקום הראוי לזה, וע״כ האמת יורה דרכו שהעקר הוא שהרקיע הזה הוא אשר קראוהו חכמי הטבע בשם עיגול הנשימה [אטמאספערא] ששם יתילד הגשם והמטר והשלג. ושם רעם גבורותיו וברק נוראותיו, וזה לא כפי׳ המורה ואתו צבא רב הנמשכים בשטה זו שהרקיע הוא האויר הסמוך אל הארץ עד מקום העבים. ומים העליונים הם המים אשר בעבים. והרי״א השיג עליו השגות גדולות ואמר על דעה זו שהוא שקר וכזב, אבל לפי מה שאברר הדברים לפי שטתי הוא עסק אחר מוסכם מדברי חז״ל והדבר אמת ונכון. ואקדים לך חמש הקדמות.
א) פעל רקע בא על הרדוד והדקות שמרדדים איזה דבר לפרוש אותו או לצפותו על דבר אחר, כמו וירקעו את פחי הזהב, וירקעום צפוי למזבח, וצורף בזהב ירקענו, ואמר לרוקע הארץ על המים, ששטח הארץ הפרוש על התהום והמים שבחללה. הגם שעביו כמה אלפים אמה [כמ״ש בסוכה דף נ״ג] לא נחשב בערך עובי כדור הארץ רק כקליפה דקה המרוקעת על המים. וכאשר נשא עינינו אל השמים ביום הגשם נראה שהשמים התקדרו עבים ועננים והם כמחיצה דקה מבדלת בין השמים והארץ. מחיצה זו שם ה׳ וקבע במקום ההוא ביום השני שלשם יתקבצו העבים ויהיו כפרוכת מבדיל בין מעל ותחת. ונקרא בצדק בשם רקיע סתם, וע״ז אמר ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. שהעוף יעופף בין הארץ ובין הרקיע, ומבואר כי יש מחיצה בין כל עולם ועולם והוא רקיע של אותו עולם. ויחזקאל שצפה במרכבה, ראה על ראשי החיות רקיע המבדיל בין עולם החיות ובין עולם הכסא שעליו כמש״פ בפירושי שם ודוד אמר הללוהו ברקיע עוזו על רקיעים העליונים ששם נראה עוז ה׳, והמאורות שנתנו ברקיע השמים בארו חז״ל שנתנו ברקיע השני. שהוא המחיצה שבעולם הכוכבים, ואמרו שאם היו נתונים ברקיע הראשון שהוא קרוב לארץ היו שורפים כל העולם, ובזה תראה שהעדים שהביא הרי״א מפסוקים אלה שרקיע הוא הגלגל לא יעידו מאומה לזכותו, כמו שהגם שקרא ה׳ לרקיע התחתון בשם שמים. ואמר לקול תתו המון מים בשמים, כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, בכ״ז יבא שם שמים גם על עולם הגלגלים ומה שלמעלה מהם, כן גם בשם רקיע.
ב) הד׳ יסודות הם בערוב תמידי זה עם זה ופועלים ומתפעלים זה מזה. ביחוד יסוד האויר והמים, האויר שותה את המים תמיד וכל דבר לח שיושם באויר ישתה את הלחות שבו וייבשהו, ובצירוף כח החום והעלעקטרי שהוא יסוד האש הנמצא באויר ובמים וביחוד כשנתעורר ע״י ניצוצי השמש יעלה אדים מימיים מכל שטח הימים והנהרות, והם כשמתמזגים עם יסוד האויר והחום [שדרכו להפשיט את האויר והמים] יעלה מהם אדים קיטוריים שע״י התפשטותם מכח האש הממוזג בם הם קלים מן האויר וצפים עליו למעלה עד יגיעו למקום הסגריר ששם הודק האויר והוא קל מהם וע״כ שם יעמדו ויהיו לעננים וחזיז קולות כפי החוקים הנפלאים שיסד ה׳ בהם. שעדן לא באו ולא יבאו בני אדם בסודם כמו שדבר ע״ז נפלאות אליהוא בסוף ויכוחו עם איוב [שם סי׳ לו ולז] וע״ז אמר במד׳ שמים אש ומים, שמים שא מים, שמים שם מים, אש ומים הוא החום והאש והעלעקטרי הצפון בהאדים, ועי״כ שא מים יתנשאו לעלות לרום, ועי״כ שם מים, יעמדו שם ברקיע שהוא מקום הסגריר שלא יעלו משם והלאה, עד עת שיתפשט החום מהם שאז יתעבו האדים ויהיו לטפות מים הכבדים מן האויר ויפלו למטה. וכמ״ש על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע וכו׳ וכמו שפי׳ בפי׳ איוב, וברדתם יתהוו מהם הנהרות והנחלים שיעשו ע״י שטף הגשמים וע״י המעינות שנעשה ג״כ ממי הגשמים הנבלעים בעומק האדמה. וכולם הולכים אל הים ומשם הם שבים ללכת ע״י האדים העולים מן הים אל מקום הסגריר ומשם אל הנחלים ומשם אל הים כמ״ש כל הנחלים הולכים אל הים וכו׳ שם הם שבים ללכת, וכבר חשבו חכמי הטבע חשבונות והסכימו שהמים העולים לרום והתלוי׳ במקום הסגריר הם רבים כמו המים אשר בימים, עד שמ״ש חז״ל נטל הקב״ה כל מימי בראשית ונתנם חצים ברקיע וחצים בים אוקינוס, וכן מ״ש קרקוסי שמים בימי אוקינוס הם אחוזים הם דברים מסכימים מחכמי הטבע ולמודיהם.
ג) גם למעלה ממקום הסגריר הגם שהאויר שם דק מאד עד שלא יוכלו האדים להנשא על כנפיו ולא יוכל שום בע״ח לשאוף שם רוח חיים עד שלכן נקרא בשם שמים כי אינו ראוי עוד למשכן בני אדם ולגבולם, בכ״ז גם שם אין ריקות נמצא כי גם שם ימצא ערוב היסודות כמו שנתברר מחזיונות שונות שנחזה שמה כוכבי אש פורחים ומאורי אור ואבני אלגביש מעופפים, והגם שנלאה כח החקירה לדעת בברור ענין האויר הדק ההוא, הנה חז״ל שצפו ברוה״ק במקומות שאין יד הנסיון והחקירה מגעת. העידו לנו שגם שם נמצא חלקי מים דקים מאד כפי דקות האויר שם, שהאויר שלנו מורכב משני מיני אוירים פשוטים, וכן המים הם מורכבים מב׳ מיני אוירים, שהאחד מהם יש בו כח אש גדול מתלהב מאד כנודע בכימיאה, ושם הם קרובים לפשיטותיהם, ובחפץ ה׳ ירדו גם משם גשמי ברכה וירדו אל העננים התחתונים להריק עליהם ברכה.
ואמרו (תענית פ״א, ב״ר פי״ג) מהיכן הארץ שותה רא״א ממי אוקינוס שנאמר ואד יעלה מן הארץ, ר׳ יהושע אומר ממים העליונים שנאמר למטר השמים תשתה מים, ועננים מתגברים מן הארץ ועד הרקיע ומקבלים אותם כמו פי הנאד דכתיב יזוקו מטר לאדו, וחושרין אותם ככברה שנאמר חשרת מים עבי שחקים, לדעת ר׳ יהושע רוב הגשמים הם מן העליונים שהם רוב נגד המים העומדים בסגריר מן האדים העולים מן אוקינוס, ודעת ר׳ אליעזר שגשמים הטבעיים ברוב העתות הם מן האדים העולים מלמטה ממי הימים, והמטר שיבא ממים העליונים הוא רק בעת ההשגחה והברכה ואינם גשמים טבעים. וכן מפורש לר׳ אליעזר בפרקיו (פ״ה) וז״ל: העבים שואבים מים מן הים שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ ובכ״מ שיפקוד להם המלך שם הם מגשימים מיד הארץ מעוברת וצומחת כאשה אלמנה מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב״ה לברך צמחה של ארץ פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהם מים זכרים, מיד הארץ מעוברת וצומחת זרע של ברכה, שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב. ובב״ר (פי״ג) א״ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, והם אומרים אלו לאלו קבלו אותנו אתם בריותיו של הקב״ה ואנו שלוחיו, מבואר שמי העבים הם בריותיו של הקב״ה כי הם גשמים הטבעיים שכן בראם וחקק בטבע מששת ימי בראשית, ומים העליונים הם שלוחיו ששולח אותם לפרקים בעת רצון וברכה, וכבר הזכרתי בס׳ התו״ה (בחקותי סי׳ ג׳) בשם רבינו בחיי שיש הבדל בין גשם ובין מטר, שהגשם הוא הטבעי היורד מן העבים, והמטר הוא ההשגחיי היורד משפעת ברכת המים העליונים, ואמר בב״ר (פ״ד) הרקיע דומה לבריכה, למעלה מן הבריכה כפה, ומחמת הבריכה כפה מזעת טפים עבות, והם יורדים לתוך מים המלוחים. שמקום הסגריר ימשיל כברכת מים. ולמעלה ממנה כפה מקורה עליה, שהוא האויר הדק הנטוי למעלה מעגול הנשימה שבו נמצא המטר ההשגחי והבריכה תעלה מים נוקבין לעורר מים זכרים של הכפה שאז תתעורר הכפה לזעת טפים עבות מי ההשגחה שיורדים לתוך מים המלוחים, ר״ל מי הברכה ששרשם ממי הים שהם מלוחים.⁠1
ד) מה שבמקום הסגריר יעמדו האדים ושם יתהפכו לגשם ומים, הסכימו הטבעיים שזה בא מסבת ניצוצי השמש שיתהפכו כשמכים על כדור הארץ וישובו אחור באור חוזר ויחמו את האויר התחתון, עד מקום הסגריר ששם יתקרר האויר כי פסק כח האור החוזר ויצא החום מתוכם ויתהפכו לגשם, וכ״כ הראב״ע שהרקיע בא מהתהפכות ניצוצי השמש. ה) וכבר בארנו כי במאמר הא׳ יצאו היסודות מעורבים ויסוד המים היה מעורב עם יסוד האויר, כמ״ש ורוח אלהים מרחפת ע״פ המים, ועי״כ היו המים מתפשטים בגובה, כי היו אדיים קיטוריים מלאים אויר שמתפשטים כמה מאות פעמים ממים פשוטים עד שמלאו כל רחבי החלל למעלה מעגול הנשימה, וכמ״ש חז״ל שהיו המים עולים עד כסא הכבוד ר״ל עד תחת קערורית גלגל הירח שהשמים נקרא כסא הכבוד כמ״ש השמים כסאי. ושיקוו המים לתראה היבשה היה צריך תחלה להפריש מהם תערובת יסוד האויר שיהיו מים פשוטים, שעי״כ נקטן כמותם וכמו שיתבאר עוד וע״כ טרם שאמר יקוו המים הי׳ מוכרח להקדים מעשה הרקיע, שפעולת הרקיע גם עתה ששם יתהוה מן האדים שהם מים מעורבים באויר, מי גשמים שהם מים פשוטים, וכן ביום השני שנעשה הרקיע הי׳ פעולתו להוציא האויר המרחף ביסוד המים ולעשותם מים פשוטים, וזה היה הכנה לקויית המים כמו שיתבאר, אולם לעשות הרקיע הזה היה צריך להקדים מאמר יהי אור, שכמו שגם עתה הרקיע הזה מתקיים ע״י אור השמש שמכה על כדור הארץ וניצוצי האור שבים באור חוזר עד מקום הסגריר כנ״ל בהקדמה ד׳ כן שם בטבע האור הזה שנברא ביום הראשון, רק שהי׳ כחו גדול ביתר שאת הי׳ אור בוער כאש, ופעל פעולתו בפקודת ה׳ ביום א׳ מה שלאור השמש היה צריך לזה שנים רבות, עתה נבוא אל הבאור: יהי רקיע בתוך המים. שטתנו רחוקה מאד משטת הרמב״ם שדעתו שהרקיע הוא יסוד האויר ושההבדלה בין מים למים היינו בין מי הימים והנהרות למים שהם בעבים ועננים, וחוץ ממה שהשיגו הרי״א בכמה קושיות אין זה אמת כי יסוד האויר נקרא בשם רוח כמ״ש על ורוח אלהים מרחפת, ואיך יתכן שקרא לרקיע הזה שהוא יסוד האויר שמים שא״כ השמים הם אצל הארץ, אבל לדעתי שם רקיע הונח על מקום העבים והסגריר (כמ״ש בהקדמה א) שעד שם יעלו מים האדיים ושם ינוחו ויתהפכו למים פשוטים שהוא הגשם, ובאשר אז עלו המים האדיים (שכל המים שעל פני יסוד המים למעלה היו מעורבים עם יסוד הרוח) למעלה הרבה מעיגול הנשימה, אז ע״י האור שנברא תחלה התהפכו ניצוצי האור המכים על התהום ששם הי׳ תערובת מים בעפר כמ״ש וחשך על פני תהום, ונעשה טבע הרקיע, ואמר שיהיה הרקיע בתוך המים כי אז היו המים המעורבים באויר עולים למעלה מן הרקיע והרקיע נעשה באמצעותם, והרקיע הזה הבדיל בין מים שעליו ובין המים שתחתיתו שע״ז אמר: ויהי מבדיל בין מים למים. ואינו אומר ויהי מבדיל בין מים ובין מים כמ״ש אח״כ כי עדן לא נבדלו בטבעיהם ששניהם היו מים אדיים דומים רק שהפריש ביניהם (כמו ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל שהוא הבדלה מקומית) ובמדרש רבה (פ״ד) רב אמר לחים היו מעשיהם ביום ראשון ובשני נקרשו, יהי רקיע יחזק הרקיע, ר׳ יהודה בר׳ סימון אמר יעשה מטלית לרקיע כמ״ש וירקעו את פחי הזהב, רב דייק מלת יהי שזה נמצא במאמר יהי אור ובמאורות יהי מאורות, כי האור כבר היה רק שנתהווה במקום הזה כמש״ש, וכן המאורות שהוא האור שנתקבץ בשמש כבר היה האור ביום הראשון רק שנקבע בשמש, ואמר רב שכן מטעם זה אמר יהי רקיע. כי התהוות הרקיע התחיל תיכף ביום הראשון כאשר נברא האור שתיכף התחילו ניצוצי האור להכות על התהום ולחזור באור חוזר עד מקום הרקיע רק שלא נגמר מעשה הרקיע להיות קבוע עד יום השני שהתחמם האויר התחתון בשעור מספיק. ור׳ יהודה בר׳ סימון דייק שם רקיע שמורה על מחיצה דקה. שביום השני נקבע כמחיצה פרושה עד שראוי להקרא בשם רקיע, ושם ר׳ חנינא אמר יצאה האש שלמעלה ולחכה פני רקיע, ר׳ חנינא מפרש מה שנעשה בגמר מעשה הרקיע שאז קנו המים העליונים טבע אחרת וזה היה ע״י אש וכמו שנבאר.
1. כאן מופיעה הערה המובאת בתורה אור.
[ובב״ר (פרשה ד׳) כותי אחד שאל את ר״מ א״ל אפשר המים העליונים תלוים במאמרו של מלך א״ל הן א״ל הבא לי אפרכוס (פרש״י כלי מלא נקבים ולמעלה נקב כשעור אצבע, וסותמין פי הנקב באצבע והמים נעצרים ואין מקלחים, וכשמסיר האצבע הנקבים כולם מקלחים) נתן עליה אצבעו ועמדו מים, א״ל מה אצבעי מעמיד מים אצבעו של הקב״ה עאכ״ו, ר״ל כי מה שהמים תלוים באויר בעבים וכן למעלה מהם הוא מפני שהאויר י״ל כובד ומים האדיים קלים מן האויר, וידוע שהקדמונים לא ידעו שיש להאויר כובד והיו צוחקים ע״מ שנאמר לעשות לרוח משקל, עד שבא החוקר גאלליא ומצא כלי מודד האויר וברר כי יש להאויר כובד. והנה זאת שיש להאויר כובד מתברר ע״י האפרכוס, שאם הוא פתוח למעלה, האויר שלמעלה דוחק בכבדו על המים ומורידן מן הכלי. אבל אם סותם הנקב באצבעו שאין האויר דוחק עליהם מלמעלה האויר שתחת האפרכוס עוצר בעד המים שלא ירדו, וכן בבוא האדים המימיים למעלה במקום שאין להאויר כובד שידחק עליהם להורידם נשארו תלוים במאמרו של מלך. ועוד אמרו חכמינו ז״ל שאלכסדר מוקדון הוריד אנשים לתוך הים בספינות של זכוכית, שמעו מה המים אומרים אדיר במרום ה׳, ר״ל כי גם הורדת אנשים לתוך הים בספינות זכוכית שהוא זכוכית גדולה הפוכה שפיה למטה (טוכער גלאקע) וכשהופכין זכוכית פיה למטה ונותנה לתוך המים אין המים נכנסים בכלי ויוכלו אנשים לעמוד שם וזה ג״כ מפני כובד האויר שבתוך הזכוכית שעוצר בעד המים שלא יכנסו לתוך הכלי כנודע, ומזה הבין איך האדים תלוים במרום במאמרו של מלך כי אחר שאין האויר שלמעלה דוחק עליהם הם נעצרים שם מאויר הכבד שתחתיהם, ושמעו מה הם אומרים אדיר במרום ה׳, ר״ל מזה הבין איך המים העליונים תלוים במאמרו של מלך].
_
ויהי מבדיל: היינו מסך מבדיל1. בין מים למים: עוד יבואר במקרא הסמוך.
1. לא הבדלה במשמעות של הבדל רוחני. ועיין בדברי רבינו לעיל פסוק ד׳ ד״ה ויבדל אלהים בין האור ובין החושך.
And it separated: Meaning a screen that separates.
The water from the water: [This] will yet be explained in the next verse.
יהי רקיע – נשאלתי אם רקיע זה הוא האויר, והשיבותי שכן הוא הדבר. והקשו: והלא מצאנו ביום ראשון ורוח אלהים מרחפת? (ואין לפרש ורוח אלהים לשון רצון והשגחה, שלא יצדק עליו לשון מרחפת, ועוד למה מרחפת על המים לבדם?); אם כן גם ביום ראשון היה כבר אויר שמבלעדו אין רוח? והשיבותי שגם ביום ראשון כתוב יהי אור וביום רביעי נבראו המאורות, ור״ל שביום ראשון נברא עצם האור וביום רביעי נתלה במאורות, ר״ל הארץ קרבה אל השמש ונהיתה מכוכבי לכת הסובבים אותו, כן ביום ראשון נברא האויר וביום שני נקבע לו מקום ושטח ונעשה ממנו הרקיע; וזה לשון רוח אלהים, כלומר אויר רב היה יוצא ממעי הארץ על ידי האש הדולק בקרבה ומרתיח בכח את המים שעל פני האדמה ואת המתכות שבקרבה ומכריח האויר להתנפח ולהתנועע בכח;
כל זה כתבתי מאז, ועתה נ״ל שיש עוד לפרש ורוח אלהים לענין רצון והשגחה, ומרחפת ר״ל משגחת כצפור על אפרוחיה המרחפת בכנפיה להזהירם מסכנה, ועל פני המים ר״ל שהאור נולד מן חלקי המים בהתחככם זה על זה; ולשון יהי אינו ר״ל יצא מן האין אל היש, רק יתהוה הויה לעצמו בצאתו מן הארץ שהיתה תהו ובהו; ואחר שהזכיר בפסוק ראשון בריאת שמים וארץ בכללות (שאין ספק שאף על פי שחסרה בלשון הקודש תיבה להוראת המציא יש מאין השתמש להוראה זו בשרש ברא) לא הזכיר עוד בריאת ד׳ יסודות אדמה, אש, מים, ורוח הוא האויר, כי כבר היו שם, ומהם (כלומר מחלקיהם וממולידיהם נוצרו לאט לאט כל היצורים על הארץ ובתוך מעיה בשש עתים נפרדות כל אחת מהן ארוכה אלפי שנים הרבה, ונקראו בשם ימים כדי לצוות על השבת לומר עבדו גם אתם ששת ימים ושבתו בשביעי כמו ששבת האל, ואעיר עוד על זה אי״ה בפרשת יתרו), ובין כל עת ועת נתהפכו פני האדמה מכח הרעשים הבאים מחמת האש הדולק בקרבה ומכריחה להקיא רתיחת דברים נתכים המשחיתים כל היקום שעליה, ועבר זמן רב עד שמלאו פני תבל יקום אחר נוצר מחדש, וזה הזמן נקרא בשם ערב.
ובכן סרה הקושיא איך קדם ערב גם ליום ראשון, לפי שגם להוצאת האור נהפכו פני האדמה, וקרא לעת ההיא ערב ובקר ולא קרא לה יום ולילה להורות כי לאט לאט נהפכו פני האדמה לאופן חדש, כערב ובקר שלאט לאט יהיה מהם לילה ויום, וגם להורות כי השבת מתחלת מן הערב; וזו היא גם כן כונת מליצת וירא אלהים כי טוב, ראה שהגיעו היצורים לגבול הקצוב טרם תהיה ההפכה החדשה, וביום הששי ראה את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהגיעו כל היצורים לקץ גבולם, ובכן תחדל הבריאה ותשאר הארץ במנוחה לאורך ימים כל העת השביעית, וזהו יום השבת, וכן בני אדם יטרחו ששת ימים וינוחו בשביעי ויאכלו מפרי מעשיהם.
ויהי מבדיל בין מים למים – בימי משה היו סוברים שיש למעלה אוצרות מים שמהם מוריד הקב״ה מטר ושלג וברד וטל וכפור, ובין הים ואוצרות אלה נמצא בריחוק שוה שטח הרקיע, ואף על פי שלעת עתה סברא מקובלת היא שמן הים ומן הנהרות ומכל מקוה מים וגם מפני האדמה יעלו אדים ויעשו עבים ועננים שמהם יפול מטר ושלג וכו׳ ואין למעלה אוצרות מים כלל, מכל מקום אין התנגדות מן הכתוב לסברא המקובלת, לפי שהמים יתחממו ויעשו אדים שכערך קלותם כן יעלו עד אותו שטח באויר השוה להם בעובי ומשקל, ובכן קלי הקלים שבאדים יעלו עד השטח העליון באופן שבינם ובין מי הים נמצא הרקיע.
רקיע – לפי תיאור הקוסמוס שהיה מקובל בימי קדם יש להניח כי תיארו אז את הרקיע, בדומה ליוונים העתיקים, כבנין כפה מוצקת, אשר בה נתלו השמש, הירח והכוכבים. אין מלה בפסוקנו הנותנת מקום לתיאור מעין זה, ושלא בצדק ייחסו חוקרים חדישים תפישה פשטנית זו לתורה. ״רקיע״, מן השורש רקע, כלומר לפרוש וגם לרדד. פירושו — השטוח, האויר, האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ, וראיה לכך — ״ועוף יעופף... על פני רקיע השמים״ (להלן פסוק כ׳), ועוד. הרבה מקומות שבהם מכנה הכתוב את הצפורים שבאויר — ״עוף השמים״ (בראשית ז׳:ג׳, ט׳:ב׳ ועוד). ואם הכתוב מדמה לעתים את השמים לדק, למין צעיף דקיק (ישעיהו מ׳:כ״ב), או ליריעה (תהלים ק״ד:ב׳), או לראי מוצק (איוב ל״ז:י״ח), הרי אין אלה אלא ביטויים ציוריים המתארים את הדברים לפי מראה העינים.
ויהי מבדיל בין מים למים – על ידי כך שחלק מן המים עלה כאדים, ואילו המותר כיסה את הארץ כולה, היוותה האטמוספירה את המחיצה שבין המים אשר על הארץ ובין המים אשר ממעל (השווה עוד להלן).
יהי רקיע – רב אמר, יהי רקיע – יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע,⁠1 ור׳ יהודה בן פזי אמר, יעשה כמין מטלית הרקיע, כמו שנאמר (פ׳ פקודי) וירקעו את פחי הזהב.⁠2 (ירושלמי ברכות פ״א ה״א)
יהי רקיע וגו׳ – תניא, אנשי משמר היו מתענין בכל יום, בשני היו מתענין על מפרשי ימים [על שם שנאמר בו] ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים.⁠3 (ירושלמי תענית פ״ד ה״ג)
בתוך המים – אמר ר׳ בון, יהי רקיע בתוך המים – יהי רקיע בתוך4 (ירושלמי ברכות פ״א ה״א).
ויהי מבדיל – ובמה, אמר רב אחא בר יעקב, כמלא נימא.⁠5 (חגיגה ט״ו.)
1. מדייק כלל הענין שאמר הקב״ה כאן ביום השני יהי רקיע, דמשמע שהרקיע, דהיינו שמים, נבראו ביום שני, ובאמת הלא דבר ידוע הוא שהשמים ביום ראשון נבראו, ולכן דריש הלשון יהי שתהי׳ לו להרקיע הויה, והיינו שיתחזק או יקרש ויגלד. וטעם הדבר, דרב לשיטתי׳ בירושלמי כאן ובמ״ר דביום הראשון היו השמים לחים ולכן הוצרכו להתחזק ביום שני, ויהי׳ הענין יהי רקיע מלשון הפסוק באיוב (ל״ז) תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק, וע״ע באות הבא.
2. גם הוא מדייק כמו שדייק רב, ואף הוא ס״ל שביום ראשון נבראו השמים ובשני נתחזקו, אלא שסובר שנתחזקו ע״י מטלית כמו כל הדברים המתחזקים ע״י צפוי טס של ברזל וכמש״כ וירקעו את פחי הזהב, הרי שהרקוע ע״י טסים ופחים, וכן כתיב (פ׳ קרח) ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח לחזק ע״י צפוי היינו ששטחום ע״ג המזבח, וכן כאן יהי רקיע שיעשה לה צפוי כמו טס של צפוי, ולפ״ז יותר נכון לגרוס מטלית לרקיע ולא מטלית הרקיע, וכ״ה בב״ר ריש פרשה ד׳.
3. אנשי משמר ענינם ידוע שהם שומרים משמרת הקודש בבית המקדש ומהם בוררים אנשים מיוחדים שיהיו שלוחי כל ישראל להקרבת קרבנות צבור, ונקראים אנשי מעמד על שם שעומדים על הקרבן בשעה שנקרב [וע׳ לפנינו בפ׳ פינחס בר״פ תמידין] והם מתענין ומתפללין על צרכי בני ישראל ושלומם. ומה שאמר מתענין בכל יום, לאו דוקא בכל יום ממש אלא בריב ימי השבוע, בשני בשלישי ברביעי ובחמישי [ע׳ תענית כ״ו א׳], ובכל ימי השבוע קורין בתורה במעשה בראשית משום דבזכות הקרבנות העולם מתקיים [ע׳ תענית כ״ז ב׳. ומפרש טעמי התעניות, כי בשני היו מתענין על מפרשי ימים שיעברו בשלום, משום דכתיב בי׳ יהי רקיע בתוך המים, ופירש״י בתענית כ״ז ב׳ וצריך להזכיר ולרצות על הדבר, עכ״ל. ובשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים ע״ש שנאמר בו יקוו המים וגו׳ ותראה היבשה, כלומר שתהא היבשה ראויה להולכים שלא יפלו בפחתים ולא יזוקו מפני חיות רעות, וברביעי מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם משום דכתיב בי׳ והיו למארת וכתיב מארת חסר ווי״ן שענינו לשון מארה וקללה, ואותו יום צריך רחמים ביחוד על מחלת האסכרה משום דאמרו (שבת ל״ג.) אסכרה באה על עון לשון הרע, וביום הרביעי הי׳ עון הראשון ללה״ר בזה שרגנה הלבנה על החמה לפני הקב״ה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, כפי שיבא לפנינו לקמן פסוק ט״ז, ובחמישי היו מתענין על מעוברות שלא תפלנה ועל המיניקות שלא ימותו בניהן, על שם דכתיב בי׳ ישרצו המים שרץ נפש חיה.
4. ר״ל מכוון באמצע. ובא לפרש הלשון ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע (פ׳ הבא), שכשיעור החלל שבין הרקיע למים התחתונים כך השיעור שבין הרקיע למים העליונים. ודריש בתוך כמו בתוך. והנה אע״פ שכפי דמשמע מירוש׳ כאן מוסבים דברי ר׳ בון לענין אחר, אבל כפי המבואר מפירש״י למ״ר כאן ר״פ ד׳ הוי הבאור כמש״כ, וכ״ה פשוט ומבואר, וכ״מ במדרש שוח״ט סי׳ י״ט, וע׳ בבאור ס׳ חרדים לירושלמי, וקרוב לודאי שהדברים בירושלמי חסרים וקטועים, ובעקרם מכוונים לדברי המ״ר ושוח״ט.
5. ואיזו מן החכמים אמרו שיעורים אחרים בזה, וכונת כולם נראה שבאו לרמז את זה, כי בשר ודם כשצריך להבדיל דבר מחבירו, מכיון שאי אפשר לו לצמצם הבדלה מכוונת ומצומצמת, לכן בהכרח הוא מבדיל יתר מכשיעור, משא״כ בהקב״ה צמצם בהבדלה כל שהוא כמלא נימא. וזה מעין כונת אותה הדרשא בברכות ד׳ א׳ על מאמר הקב״ה בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומשה שינה ואמר כחצות, והיינו משום דהקב״ה יודע לצמצם ולכוין את הנקודה החוצה את הלילה, משא״כ בשר ודם, ולכן אמר משה כחצות.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהבראשית רבתיילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םדייקות לרשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקוניפענח רזאפענח רזא ב׳רמב״ןטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םמלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144