[תנ]
1יהי רקיע בתוך המים. וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו מהלך חמש מאות שנה ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה א״ר בון יהי רקיע בתוך המים יהי רקיע בתווך.
(ירושלמי ברכות פ״א)
[תנא]
2רב אמר לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו, רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע א״ר יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע היך מה דאת אמר
(שמות ל״ט:ג׳) וירקעו את פחי הזהב וגו׳ תני בשם ר׳ יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים מלתא דר׳ חנינא פליגא דא״ר בשר״ח תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק
(איוב ל״ז:י״ח) תרקיע מלמד שהן עשויים כטס.
(ירושלמי ברכות פ״א)
[תנב]
3תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום בשני היו מתענין על מפרשי ימים ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים.
(ירושלמי תענית פ״ד).
[תנג]
4ויאמר אלהים יהי רקיע, כתיב
(תהלים ק״ד:ג׳) המקרה במים עליותיו בנוהג שבעולם מלך ב״ו בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר אבל הקב״ה לא קרה את עולמו אלא במים שנאמר המקרה במים עליותיו:
(בראשית רבה ד)
[תנד]
5רבנן אמרין לה כו׳ בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים, רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו יהי רקיע יחזק הרקיע.
(בראשית רבה ד)
[תנה]
6א״ר יוחנן נטל הקב״ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקיינוס, הדא הוא דכתיב
(תהלים ס״ה:י׳) פלג אלהים מלא מים, פלגא, הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה, ומחמת הבריכה הכיפה מזעת טיפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין.
(בראשית רבה שם).
[תנו]
7כעוביו של ארץ כך עוביו של רקיע, שנא׳
(ישעיהו מ׳:כ״ב) היושב על חוג הארץ וגו׳ וחוג שמים יתהלך
(איוב כ״ב:י״ד) וחוג חוג לגזרה שוה. א״ר אחא בשם ר׳ חנינא כטס הזה, ר׳ יהושע ב״ר נחמי׳ אמר כשתים ושלש אצבעות רבי שמעון בן פזי אמר המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות, בין מים למים, למ״ד תלתין, רבנין אמרין מחצה על מחצה.
(בראשית רבה שם).
[תנז]
8למה אין כתיב בשני כי טוב ר׳ חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, א״ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב מחלוקת שהיא לערבובו על אכו״כ.
(בראשית רבה שם).
[תנח]
9דברך נצב בשמים
(תהלים קי״ט:פ״ט) איזה דבר הנצב בשמים אלא אמר הקב״ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי יהי רקיע בתוך המים וגו׳ ויהי כן וכתיב
(תהלים ל״ג:ט׳) כי הוא אמר ויהי וגו׳ אותו הדבר שאמר הוא עשה לכך נאמר
(תהלים ל״ג:ט׳) הוא צוה ויעמוד בדבר ה׳ שמים נעשו ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם לכך נאמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים.
(מדרש תהלים קי״ט)
[תס]
10לא יהי׳ לך
(שמות כ׳:ב׳) כנגד ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים אמר הקב״ה. היה מבדיל ביני ובין ע״ז שנקרא [מים] מכונסים כד״כ
(ירמיהו ב׳:י״ג) אותי עזבו מקור וגו׳. (פסיקתא רבתי פכ״א).
[תסא]
11בשני ברא הקב״ה את הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם ואשו של גיהנם, והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון שנא׳ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ואיזה רקיע ברא ביום שני, ר׳ אליעזר אומר רקיע שעל ראשי ד׳ החיות, שנא׳
(יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא, ומה הוא כעין הקרח הנורא כאבנים טובות ומרגליות והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים שנא׳
(דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא וכמוהו הצדיקים עתידין להאיר לע״ל שנא׳
(דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ואלולי הרקיע היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממני ולמטה ממני, ויהי מבדיל בין מים למים, שנא׳ ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים. (פר״א פ״ד)
[תסב] 12יום ב׳ אמר יהי רקיע בתוך המים. אמר התפלגו לב׳ חצאים ועלו חצייכם למעלה וחצייכם למטה וזדו ועלו כולם למעלה, א״ל הקב״ה אני אמרתי לכם עלו חצייכם למעלה ואתם עליתם כולכם למעלה, אמרו המים לא נרד העיזו פניהם לפני בוראם ולכך נקראו מים עזים, מה עשה הקב״ה הושיט אצבעו הקטנה ונקרעו לב׳ חלקים ונטלם חציים למטה בעל כרחם הה״ד ויאמר אלהים יהי רקיע אל תקרי רקיע אלא קריעה, ובקש הקב״ה לשרפן עד שעמדו והתחננו לפניו, א״ל דעו שאני מבקש להעביר בני בתוככם בנעלים, אם אני מבקש לעשותכם ים ים יבשה יבשה, מיד התנה הקב״ה עמהם זה התנאי שנא׳ וישב הים לאיתנו לתנאי שהתנה עמהם בבראשית, ועוד התנה עמהם להסתער שלא להניח את יונה לילך תרשישה, ולאחר שחצה המים ברא אראלים ומלאכים ואופנים וחשמלים ונפח באש והסיק שבעה מדורי גיהנם. (מדרש כונן).
[תסג]
13מדבר שבא ללמד ונמצא למד כיצד: כקדוח אש המסים מים תבעה וגו׳
(ישעיהו ס״ד:א׳) עדיין לא שמענו במעשה בראשית שליהטה האש את פני רקיע וכשהוא בא למתן תורה אמר לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזולו
(ישעיהו ס״ג:י״ט) כשם שעשית במעשה בראשית כך עשית במתן תורה, בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע, וכבר נבראו ביום ראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד (ברייתא דל״ב מדות לר״א בריה״ג).
[תסד]
14שבע עקרות הן כנגד שבעת ימי בראשית הראשונה שרה דכתיב
(בראשית י״א:ל׳) ותהי שרי עקרה וגו׳ כנגד יום ראשון ומה נברא ביום ראשון שמים וארץ, בעלה של זו הקנה להקב״ה שמים וארץ שנאמר
(בראשית י״ד:י״ט) ברוך אברם וגו׳. השני׳ רבקה שנאמר
(בראשית כ״ה:כ״א) ויעתר יצחק לה׳ וגו׳ כנגד יום שני ומה נברא ביום שני יהי רקיע בתוך המים אף רבקה הולידה שנים יעקב ועשו שנאמר
(ויקרא כ׳:כ״ו) ואבדיל אתכם מן העמים וגו׳. השלישית לאה שנאמר
(בראשית כ״ט:ל״א) וירא ה׳ כי שנואה לאה כנגד יום שלישי וכתיב תדשא הארץ דשא וראובן בנה של לאה הי׳ שנאמר
(בראשית ל׳:י״ד) וילך ראובן בימי וגו׳. הרביעית זו רחל כנגד יום רביעי ומה נברא בו שמש וירח וכוכבים ומזלות שנאמר ויאמר אלהים יהי מארת ועמד יוסף בנה של רחל והן השתחוו לו שנאמר
(בראשית ל״ז:ט׳) והנה השמש והירח וגו׳. החמישית זו חנה כנגד יום חמישי ומה נברא ביום חמישי ועוף יעופף על הארץ וכן הי׳ שמואל בנה של חנה כעוף הזה שהוא פורח ממקום למקום וממדינה למדינה וסופו חוזר לקנו וכך הי׳ שמואל עוסק בעסקיהם של ישראל והולך בכל המקומות שנאמר
(שמואל א ז׳:ט״ז) והלך מדי שנה בשנה וגו׳ ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. הששית זו הצללפונית אמו של שמשון שנאמר
(דברי הימים א ד׳:ג׳) ושם אחותם הצללפונית כנגד יום ששי ומה נברא ביום ששי אדם ומה הי׳ לאדם מת ביד אשתו שנאמר
(בראשית ג׳:י״ז) ולאדם אמר וגו׳ ושמשון בנה מת על ידי אשתו שנאמר
(שופטים ט״ז:ד׳) ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה,
(שופטים ט״ז:כ״א) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. השביעית זו ציון כנגד יום השביעי ומה כתיב בו
(שמות ב׳:י״א) וינח ביום השביעי׳ וציון
(תהלים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד לכך אמר ישעי׳
(ישעיהו נ״ד:א׳) רני עקרה לא ילדה וגו׳.
(אגדת בראשית פ׳ נ״ב)
[תסה] 15ביום השני ברא רקיע שיהי׳ מבדיל בין מים למים דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, והתנה הקב״ה עמהם שיהיו מבדילים בין טומאה לטהרה לטהר בהון (במים) וכן היה. (מדרש יונה):
[תסו]
16ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו׳ הכא בפרט רזא לאפרשא מיין עלאין לתתאי ברזא דשמאלא (נ״א ואתברי) הכא מחלוקת ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא הוא והכא איהו רזא דשמאלא ובגין כך אסגיאו מחלוקת כו׳. ורזא דא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא ותוקפא בעא לאפרשא ואתער גיהנם עד דרוגזא ותוקפא אצטנן וכדין ויעש אלהים את הרקיע וגו׳ אתער מחלוקת דרחימו וחביבו וקיומא דעלמא וברזא דא מחלוקת שמאי והלל דתורה שבעל פה עאלת ברחימו גבי תורה שבכתב והוו בקיומא שלים הבדלה איהו ודאי בשמאלא כתיב הכא הבדלה ויהי מבדיל וכתיב ויבדל וכתיב התם
(במדבר ט״ז:ט׳) המעט מכם כי הבדיל וכתיב
(דברים ב׳:ח׳) בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי דהא ודאי לית הבדלה אלא בשני באתר שמאלא כו׳. (זח״א י״ז):
[תסז]
17רבי יהודה פתח ויאמר א׳ יהי רקיע וגו׳ ת״ח בשעתא דברא קב״ה עלמא ברא ז׳ רקיעים לעילא ברא ז׳ ארצות לתתא ז׳ ימים ז׳ נהרות ז׳ יומין ז׳ שבועות ז׳ שנים ז׳ פעמים ז׳ אלפי שנין דהוי עלמא קב״ה בשביעאה דכלא ז׳ שחקים (ס״א רקיעין) לעילא ובכל חד וחד כוכבים ומזלות ושמשים דמשמשין בכל רקיעא ורקיעא ובכלהו מאלין רתיכין אלין על אלין לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון, ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מן דא אלין על אלין מנהון בו׳ גדפין ומנהון בד׳ גדפין מנהון בד׳ פנים ומנהון בתרין פנים ומנהון בחד מנהון אשא דלהיט מנהון מיא מנהון רוחא הה״ד
(תהלים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא וכל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין ועילא מכלהו קב״ה דנטיל כלא בחיליה ותוקפיה, כגוונא דא ז׳ ארצות לתתא וכלהו בישובא, בר דאלין עלאין ואלין תתאין וארץ ישראל עלאה מכלא וירושלם עלאה מכל ישובא כו׳. (זהר ח״ג ט):
[תסח]
18כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני
(שמות כ׳:ב׳) וכתיב במעשה בראשית יהי רקיע בתוך המים וגו׳ יהי רקיע אלין ישראל דאינון חולקא דקב״ה דאחדין בההוא אתרא דאקרי שמים והיינו רזא דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לר׳ עלאי אמר הא שאר עמין יהב לון קב״ה לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן אתר יהב לון שלח לי׳ ויתן אתם אלהים ברקיע השמים ושפיר שלח ליה, בתוך המים בין מלולי אורייתא, ויהי מבדיל בין מים למים בין קב״ה דאקרי באר מים חיים
(שיר השירים ד׳:ט״ו) ובין ע״ז דאקרי
(ירמיהו ב׳:י״ג) בורות נשברים וגו׳ דאינון מים המרים מים עכורין מכונסים סרוחים ומטונפים ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים. (זהר ח״ג י״ב):
[תסט]
19ר׳ יהודה פתח המקרה במים עליותיו
(תהלים ק״ד:ג׳) קב״ה כד ברא עלמא מגו מייא אפיק ליה וסדר ליה על מייא מה עבד פלג מיא לתרין, פלגותא לתתא ופלגותא לעילא ועביד מנייהו עובדין מפלגותא תתאה עבד ותקן עלמא דא וסדר ליה על פלגותא דא ואתקין לי׳ לעילא עלייהו הה״ד
(תהלים כ״ד:ב׳) כי הוא על ימים יסדה ופלגו אחרא סלקיה לעילא ותקר ביה תקראין עלאין הה״ד
(תהלים ק״ד:ג׳) המקרה במים עליותיו וגו׳ ועבד רקיע בין תרין פלוגתייא אלין הה״ד יהי רקיע בתוך המים וגו׳. (זהר ח״ג ל״ב):
[תע] 20תניינא אפיקו מיא אומנותא לעבידתא וכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו׳ אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא מייא לתתא אשתארו ואלמלא כך דמיא אתפרשו, עלמא לא הוה קאים. (זהר ח״ג רי״ט):
[תעא] 21ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וגו׳ לקבל דרגא דגבור״א דאחוד תמן יצחק ולקבלי׳ ת״ת, מיא אולידו אשא בגין כך ויהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל ובג״כ לתתא אברהם הוליד את יצחק וביומא ההוא אתברי גיהנם דנפיק מההוא אשא תקיפא בההוא מחלוקת ובג״כ ההוא יומא יומא דדינא. (זהר בראשית בהשמטות רנ״ז):
[תעב]
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. ר׳ אלעזר פתח
(תהלים ס״ג:ב׳) אלהים אלי אתה אשחרך. ת״ח שאין מקום בעולם פנוי בלא מים מפני שהארץ תלויה על המים שנאמר
(תהלים כ״ד:ב׳) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה וכי תעלה על דעתך שהמים הם מתחת לארץ, והארץ שהיא כבדה מכל היסודות העומדות (נר׳ עומדות) על המים, שהמים על הארץ ולמעלה לשמים, א״ל ר׳ חסדא והא כתיב המים אשר מעל לרקיע, א״ל לאו האי אלא כתרגומו במציעות מיא, שהרקיע מבדיל ביניהם, כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע נחשבו כשנים, והרקיע כדור ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים, נמצאו מים ממעל ומים מתחת א״ר יהודה רקיעים הם הסובבים לפעמים ממזרח למערב ולפעמים ממערב למזרח ובאים באמצע הים ומבדילים בינתים וזהו ויבדל בין המים. (מדרש הנעלם בז״ח ט).
[תעג]
ת״ח אמר ר׳ יוסי האי ינוקא ברוח הקודש אמרו, דהכי הוה ממש, דכתיב יהי רקיע בתוך המים. בתוך ממש, באמצעית מיא, בהכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מגיהנם למקומן, ולא נפק לעלמא מאינון מיא אלא כמלא לוגא בימי אלישע ונאמר בהם
(מלכים ב ב׳:י״ט) והמים רעים והארץ משכלת. כלומר בשביל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם שכלים בשבילם. א״ר יהודה כולא האי קרא מסהיד עליה, דא״ר יהודה כל מה שעשה הקב״ה לא עשה דבר לבטלה, ומפני שהיה גלוי לפניו שאותם המים היוצאים מגיהנם, ויתערבו במים האחרים וינזקו בריותיו עשה את הרקיע להכנס באמצע שניהם להבדיל בנתים, הה״ד ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים הרעים למים הטובים, ובאותה שעה ממש שהמים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע חוזר ונכנס בנתים ומחזירם לאחור. (מדרש הנעלם בז״ח ט):
[תעד] 22כגוונא דא א׳ עלה אתמר ויהי מבדיל בין מים למים, והאי איהו מחלוקת שהיא לשם שמים דאיהו סופה להתקיים ולעאלא שלם ויחודא בתרווייהו. ולאו מחלוקת דפרידא, כגון מחלוקת קרח ועדתו באהרן ומחלוקת האי דא דאיהו לשם שמים בגין דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות ובען לסלקא לעילא רקיע אפריש בינייהו עד דעלת העלות שוי לון שוין, י׳ מסטרא דא וי׳ מסטרא דא ו׳ באמצעיתא. כגוונא דא יו״י דאיהו ואלין כלהו קרבין לעלת העלות. (תקוני זהר י״ט):
[תעה] קרע שטן דאיהו שמא תניינא דיומא תניינא ביה קרע ימא. ובהאי שמא אתמר יהי רקיע בתוך המים. (תקוני זהר נ:):
[תעו]
23פקודא רביעאה לאתעסקא באורייתא דבע״פ ולאפרשא בה בשית דרגין באסור והתר טומאה וטהרה כשר ופסול הה״ד ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים דדכיו דטהרה, היתר, כשר, ובין מים דמסאבו דאינון אסור, טמא, פסול, דאינון מי בורות נשברים מים סרוחים מים מטונפין ועלייהו אתמר
(שמות כ׳:ג׳) לא יהי׳ לך אלהים אחרים על פני, והאי רקיע דאפריש בינייהו דא רקיע דעל רישי חיוון ודא מטטרו״ן דעליה אתמר
(יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע ועלי׳ אתמר ויעש אלהים ודא נתיב שתיתאה. (תקוני זהר ע״ה:)
[תעז]
רקיע דאמצעיתא כליל כל אתוון בגיני׳ אתמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל. בין מים למים רקיע בהיפוך אתוון עיקר והאי איהו עיקר האמונה ועלה אתמר
(יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החי׳ רקיע דאיהו רקיעה דבכתרא עילאה דאיהו מרכבה לההוא דאתקרי עיקר האמונה עילת כל עילאין טמיר וגניז. (תקוני זהר קנ״ז:)
[תעח] 24ויאמר אלהים ג׳ זקף וסי׳ ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אל׳ ישרצו המים, ויאמר אל׳ נעשה אדם - (מסורה גדולה).
[תעט]
25קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין ואמר רבי מאי ניהו דאמר ר״ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו בעצמכם הה״ד
(תהלים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והא כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ועוד מים עליונים ומים תחתונים אית תמן למה אמר אל תאמרו מים מים, א״ל בוצינא קדישא סבא דסבין לך יאות לגלאה רזא דא דלית חברים יכלין לקיימא בי׳ על בוריי׳ וכו׳ (תקוני זהר פ:).
[תפ] 26ויהי מבדיל בין מים למים וכו׳ בין מים העליונים למים התחתונים לפי שהפרש בין מים העליונים למים התחתונים שהתחתונים מים נקבות והעליונים מים זכרים עליונים להוריד לארץ טללי רצון ברכה ונדבה, תחתונים למשוך את הנהרות כשם שאי אפשר לעולם בלא זכר ונקבה כך אי אפשר לעולם בלא מטר כיון שחצה את המים התויך את הרקיע באמצע והבדיל אלו מאלו שנ׳ ויאמר אלהים יהי רקיע. (מדרש הגדול בראשית ו׳).
[תפא]
27ויהי מבדיל בין מים למים כך החצה ברקיע השמים. חציים העלה, וחציים השקיעם למטה כי גלוי וידוע היו לפניו שעתידין דור המבול לשחת מעשיהם. וכדי להשחיתם במו העלה למעלה שכן אמר איוב
(איוב ל״ו:ל״א) כי בם ידין עמים וכו׳. (פסיקתא זוטרתא בראשית)
שערי ציון: לעיל מאמר רא. ריא. ריב. רכט. רמא. רמד. רמה. רמו. רנב. רצ. רצג. שסז. תיח. זהר ח״א לב. לב: מו. השמטות רנז. ח״ב קמט: ח״ג י. רכג: מדרש הנעלם בז״ח ט״ז:
1.
עי׳ לק׳ אות תנ״ו מב״ר ומדרש תהלים לק׳ פ״ז ובגוף ד״ז שמן הארץ עד לרקיע חמש מאות שנה וכו׳ מבואר כן גם בירושלמי ברכות פ״ט ובבלי
בפסחים צ״ד: חגיגה י״ג. ועי׳ ב״ר פ״ו ותנחומא תרומה ומדרש תהלים ס״ד סא״ר פ״ב ועי׳ לקמן אות תנא. מבואר דפליגי ע״ז דקאמר הכי דעובי הרקיע חמש מאות שנה. - ובעיקר הלימוד דהרקיע באמצע מבואר בב״ר פ״ד (לקמן פ״ז) ביניים ובנתיים, ובפירש״י שם הביא דברי הירושלמי דדריש מלשון הקרא יהי רקיע בתוך היינו בתווך ומפרש משום דדרשינן יש אם למקרא ולמסורת וקרינן בתווך אך קשה להבין איך נלמד מזה דעובי הרקיע חמש מאות שנה (עי׳
יומא ד:) ובפי׳ חרדים נתקשה בזה ומשום הכי גורס דהעיקר יליף מכאן דבין רקיע לרקיע חמש מאות שנה אמנם ראיתי בפי׳ מהרש״ס דמפרש בא״א וז״ל יהי שיעור עובי הרקיע כשיעור תווך, כשיעור חלל שיש בין הארץ לרקיע כך יהא עובי הרקיע ע״כ ועפ״ז נ״ש. ועי׳ פירש״י כאן ולקמן אות תנ״ה.
2. בפי׳ החרדים כאן מפרש דרבי ס״ל לחים היו שמים וכו׳ ומשה״כ מפרש דיהי רקיע היינו יחזק, יקרש יגלד, ימתח ור״י פליג אדרב וס״ל דביום ראשון נברא טפה אחת בלבד ובשני נתפשטה ותני בשם רי״ה פליג אדר״י וס״ל דאין עובי הרקיע רק שני אצבעות (עי׳ לקמן אות תנ״ו) ורב חנינא פליג וס״ל דאפי׳ כאצבע אין הרקיע עב רק דק כטס. - ומאמר זה מובא גם בב״ר פ״ד בשינויים ונשנה עוד שם בסוף פ״ד ועי׳ בפירש״י כאן, ולפמ״ש המפר׳ נראה דיש למעט המחלוקת ולא כפי׳ החרדים דיש כאן ד׳ שיטות. ובעיקר פי׳ הפסוקים בענין הרקיע של יום שני עי׳ בפי׳ מהרי״א שהביא כל דברי הראשונים באריכות בחמשה שיטות ובפי׳ התו״ה מה שהעיר עליו ובש״ר כאן ואחרי כל האריכות של המפרשים נשארו כאן דברי חז״ל בביאור אלו הפסוקים סתומים וחתומים ומה יקרו דברי הרמב״ן בפי׳ בפ״ג שכ׳ והפי׳ בסידור הכתובים בזה נשגב ונעלם ודעתנו בו פחותה מטפה מן הים הגדול עכ״ל הזהב וגם כאן בפ״ו כתב ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר שהענין הוא מסתרי התורה ואין הפסוקים צריכים לביאור כו׳ ואם הראשונים כמלאכים כ״כ מה נענה אנן אבתריה,-וע״ע בב״ר סוף פ״א ופי״א ופי״ב וירושלמי חגיגה פ״ב ולקמן אות תס״א מפרדר״א.
3.
מאמר זה מבואר
בבבלי תענית כז: אך בגמ׳ אינו מוזכר הראי׳ מהפסוקים והר״ח והר״ג ורש״י שם הביאו הפסוקים אלו וכן מבואר במס׳ סופרים פי״ז בקצת שינויים והכוונה פירש״י שצריך להזכיר על כל דבר מענינו של יום ומ״ש בכל יום נראה דר״ל בשני בשלישי ברביעי חמישי.
4. עי׳ לעיל אות רמ״ג ומ״ש בביאור, ומכלתא בשלח ט״ו יא. וש״ר פט״ו.
5. עי׳ לעיל אות תנ״א ובפי׳ הרמב״ן כאן ובמהרי״א.
6.
עי׳ לקמן אות תס״ב, ועי׳
תענית ח: ומדרש תהלים פנ״ט. וב״ר פי״ג. - ופי׳ לתוך מים המלוחין היינו לים אוקינוס שמימיו מלוחים ומי המטר מתוקים ואינם מתערבין והעבים שואבים מן המתוקים.
7. עי׳ לעיל אות ת״נ תנ״א - וכאן מבואר ג׳ דעות. כסיסטאות פי׳ המת״כ מדה מה שמודד אדם בשתי זרועותיו אחת הנה ואחת הנה, ומוסף הערך פי׳ מדה מחזקת הין, ודורש הל׳ של למים דאתי לרמז זאת, ולענין ב׳ וג׳ אצבעות עיין ב״ר פ״ב ולעיל אות רצ״ג.
8. מחלוקת. היינו החלוקה בין המים העליונים להתחתונים. ועי׳ לק׳ אות תס״ב.
9.
עי׳ תענית י. מים העליונים במאמר הם תלוים וברש״י תלויות במאמרו של הקב״ה. וכ״ה בב״ר פ״ד לק׳ פסוק ז׳.
10. ובפסקתא הנדפס בבהמ״ד מכת״י הוא בלשון זה ביום השני יהי רקיע בתוך המים כנגד לא יהיה לך ולא תעשה לך וגו׳ ואשר במים. וכ״ה בפס״ז פ׳ ואתחנן וע׳ לקמן אות תס״ח מזהר ויקרא יב.
11.
עי׳ לעיל אות רמ״ח ואות רס״ד מ״ש בביאור, ומ״ש דגם האש נברא ביום שני עי׳ מ״ש לעיל אות של״א בביאור דתמוה
מגמ׳ פסחים נ״ד דמבואר דאש דידן נברא במוצ״ש ועי׳ בפי׳ הרד״ל מה שהאריך בזה. ובפרדר״א הנדפס מכת״י באג״א יש קצת שינויים כאן ועי׳ זהר ח״ג י.
12. עי׳ לעיל אות תנ״ה מב״ר ד׳ וב״ר פ״ה התנה עם הים, ולעיל אות של״א, ובמדרש עשרת הדברות דבור ראשון למה נקרא שמם בוכים שבשעה שחצה הקב״ה את המים חציים נתנם למעלה וחציים נתנם למטה אותן שנתנן למטה התחילו בוכים ואומרים אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרנו והיה מעיזות פניהם וכו׳ אמר להם הקב״ה הואיל ובשביל כבודי עשיתם דעו באמת שלא אתן רשות למים העליונים לומר שירה לפני עד שיקחו מכם רשות. ומובא גם במדרש הגדול כאן. וכן נמצא לשון זה בברייתא דמעשה בראשית הנד׳ בס׳ רב פעלים בסופו ובמע״ב הנדפס ברזיאל, ועי׳ לק׳ אות תע״ד תק״א.
13.
מאמר זה מובא בב״ר פ״ד בזה״ל אר״ח יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני רקיע [שהי׳ לח וחזקו כדלעיל אות תנ״ד] ר״י כשהי׳ מגיע לפסוק זה
(איוב כ״ו) ברוחו שמים שפרה הי׳ אומר יפה למדנו ר״ח, אריבר״ש יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע ר״ב בשם ראבכ״א בא מעשה בראשית ללמד על מ״ת ונמצא למד ממנה
(ישעיהו ס״ד) כקדוח אש המסים אימתי חצה אש בין עליונים לתחתונים לא במ״ת אתמהא כך הי׳ בברייתו של עולם ע״כ ובפירש״י כקדוח אש המסים כשהי׳ הר סיני קודח ובוער באש אז המסו הוחצו העליונים מן התחתונים שהאש שכינה הי׳ חוצץ ביניהם שהמסים הוא לשון הפלגה אחנו המסו את לבבינו פלגו, וכך הי׳ במעשה בראשית דבתר כקדוח כתיב בעשותך נוראות זה מעשה בראשית את״ד וכן הכוונה בברייתא כאן. ועי׳ מכלתא יתרו י״ט כ.
14. בפי׳ ע״י הביא דברי הב״ר פ׳ ע״ב דמבואר דלאה היתה עקרה, ועי׳ במד״ר פ״י ומדרש משלי ל״א. ועי׳ תנדב״א פי״א.
15.
מאמר זה נדפס מכתב יד בקובץ מדרשים קטנים, והתוכן איתא בזהר פ׳ ויקהל ח״ב קצ״ח: אך שם הוא בלשון ארמית וכנראה שנעתק משם בלשון הקדש והפי׳ שמבדילים בין טומאה לטהרה היינו שהמים פועלים שטמא הטובל בהם נעשה טהור ובין מים למים היינו קודם שטבל במים לאחר שטבל. ומכאן משמע דהענין טבילה הוא שהמים עושים שעולה לטהר ולא שהיא דין טומאה שמסתלקת ע״י מים עי׳
פסחים ל״ד: ועפי״ז יש להבין דברי הרמב״ם פ״ו מאה״ט הט״ז ובכס״מ דהטמא נטהר רק בעלותו מן המקוה ולא בעודו בתוך המקוה. והבן אכמ״ל: ועי׳ בזהר ח״א מ״ו:
16. עי׳ בתקוני זהר י״ט, לק׳ אות תעד.
17.
עי׳ חגיגה י״ב. ולעיל אות ע״ח, ואות תכ״ג: וברמב״ם פ״ג מיסה״ת ה״ב כל גלגל וגלגל משמונה הגלגלים נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים ומדרש הגדול פ״א.
18. עי׳ לעיל אות ת״ס מפסקתא רבתי וראיתי בס׳ מדרשים כתבי יד בסי׳ ה׳ מביא מדרש בין מים למים מכתבי יד וחוקר במבוא מי הוא בעל המאמר ר׳ יוסי לובאה - והנה לפנינו בזהר מבואר כל הלשון הנ״ל רק בשינוי קצת וכנראה המחבר של הכת״י הנ״ל הי׳ לפניו כבר ספר הזהר שהביא אותו בספרו והעתיק את לשון ארמית שבזהר ללה״ק ומכאן מקור הדבר:
19. עי׳ לעיל אות תנג:
20. עי׳ לעיל אות שע״ב התחלת המאמר וב״ר פי״ב:
22. דא א׳ פי׳ דאות אלף הוא אות יו״ד למעלה ויו״ד למטה וי״ו באמצע. עי׳ לעיל אות תס״ב ומ״ש בביאור.
23. עי׳ בתק״ז פ׳ צ״ח.
24. באלו הג׳ פסוקים כתיב טעם זקף קטן על תיבת אל׳. ונ״ל דיש לרמז בזה להדרש לעיל אות תמ״ז ממדרש הביאור. עיי״ש.
25. עי׳ בפי׳ מהרי״א כאן, ובמדרש הגדול כאן, כ׳ לפרש שאין שם צורת מים שעדיין הם דומים לגולם קודם שתקבע בו הצורה והוא הנקרא מעשה לבנת הספיר וכיון שנקבעה בהן צורת המים מיד הם יורדים לארץ עיי״ש.
26. עי׳ לעיל אות ת״נ.
27.
עי׳ בתענית ו: ובפרדר״א סוף פ״ה וברד״ל שהאריך בזה.