×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יט) וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃
There was evening and there was morning, a fourth day.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתדייקות לרשב״םאבן עזרא – דקדוק המליםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלתולדות אהרןר׳ נ״ה וויזלעודהכל
וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם רְבִיעָי.
It became evening and it became morning, the fourth day.
והוה רמש והוה צפר סדר עבד בראשית יום רביעאי.
והוה רמש והוה צפר יום רביעיי.
And it was evening, and it was morning, Day the Fourth.
ולמא מצ׳י מן אלליל ואלנהאר יום ראבע.
וכאשר עבר מן הלילה והיום יום רביעי,
רביעי – מגזרת ארבעה הוא,⁠1 שכן מצינו בהרבה מקומות אל״ף חסרה: אתמל תמל, אחד לא תחד (ישעיהו י״ד:כ׳), ודבר חד {את}⁠אחד (יחזקאל ל״ג:ל׳), אזרוע זרוע, יאהל לא יהל (ישעיהו י״ג:כ׳), אמש וימש חשך (שמות י׳:כ״א), אסוך מן וסוךא לא סכתי (דניאל י׳:ג׳), תאלף מן מלפנו מבהמות ארץ (איוב ל״ה:י״א), אנחנו מן נחנו, ולאדיבב את נפשך (שמואל א ב׳:ל״ג) מן מדיבות נפש (ויקרא כ״ו:ט״ז), אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח) מן כזב, אחותי (איוב י״ג:י״ז) מן יחוה דעת (תהלים י״ט:ג׳), אכפי (איוב ל״ג:ז׳) מן כפף נפשי (תהלים נ״ז:ז׳), והאזניחו (ישעיהו י״ט:ו׳) מן זנח, האזינו מן שקר מזין (משלי י״ז:ד׳), צנה (תהלים ח׳:ח׳) מן צאן, שלתך (שמואל א א׳:י״ז) מן שאילתיהו (שופטים י״ג:ו׳), פלא מן ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז), ויתחבא האדם (בראשית ג׳:ח׳) מן חבי כמעט רגע (ישעיהו כ״ו:כ׳), ותקיא הארץ (ויקרא י״ח:כ״ה) מן שתו ושכרו וקיו (ירמיהו כ״ה:כ״ז), נשאו ראש (תהלים פ״ג:ג׳) מן ונשו {את} כלימתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו), כסא כבודוג {מן} על כס יה (שמות י״ז:ט״ז), גבאיו (יחזקאל מ״ז:י״א) {מן} גבים (מלכים ב ג׳:ט״ז, ירמיהו י״ד:ג׳), נביא {מן} ויכל מהתנבות (שמואל א י׳:י״ג), ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), פתאים מן פתי כמו חלאים (שיר השירים ז׳:ב׳) {מן} נזמה וחלייתה (הושע ב׳:ט״ו), וכאלה רבו בתורה.
1. ראב״ע בפירושו הדקדוקי שולל את שיטתו של רשב״ם.
א. בכ״י: סך.
ב. בכ״י:לאדיב.
ג. הצירוף ״כסא כבודו״ לא מופיע במקרא, אך ״כסא כבוד״ מופיע בשמואל א ב׳:ח׳, ישעיהו כ״ב:כ״ג, ירמיהו י״ז:י״ב.
והאומר1 כי: רביעי מגזרת: ארבעה, שכן מצאנו בהרבה מקומות האל״ף חסרה, כמו: אתמול (תהלים צ׳:ד׳) – תמול (שמות ה׳:ח׳), וימש חשך (שמות י׳:כ״א), הדבר הפוך, כי אל״ף ארבעה נוסף כאל״ף אזרוע (ירמיהו ל״ב:כ״א) ואתמול (תהלים צ׳:ד׳). והעד: כי מרביעית (ויקרא כ״ג:י״ג) הנה. גם: וימש חשך – איננו מגזרת: אמש (בראשית י״ט:ל״ד), כי לא יקרא אמש רק הלילה שעבר. וככה בלשון קדר שהיא קרובה ללשוננו.
1. ראב״ע שולל כאן את שיטת רשב״ם בדייקות מרבנו שמואל.
וייחס זאת ההויה ליום רביעי.
והנה בכאן שני ספקות גדולות ראוי שנשתדל להתירם. האחד, שכבר יתבאר ממה שאמרנו, שאלו הכוכבים המציאם ה׳ יתעלה בעבור אלו הנמצאות השפלות; ויהיה אם כן הנכבד בעבור הפחוּת, וזה שקר עצום אצל החכמים. והשני, שכבר היה ראוי לפי הסידור הטבעי שתיוחס זאת ההויה ליום השלישי, כי השמים והכוכבים קודמים בסיבה ובמציאות ליסודות ולמה שיתהוה מהם.
ונאמר שהספק הראשון, ואם הוא מפורסם, הנה אין היתרו ממה שיִּקשה. וזה, שכבר יֵרָאֶה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה שישפיע לו. ובזה האופן ישלים ה׳ יתעלה כל הנמצאות, כמו שיסכימו עליו הפילוסופים ובעלי התורות, ולא נאמר מפני זה שיהיה ה׳ יתעלה בעבור הדברים השפלים ממנו, אבל נאמר שמציאותו הוא באופן מהשלמוּת שיוכל להשפיע משלמוּתו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו. ואמנם מה שהוא מן השקר הוא שיִּשְׁלַם הנכבד בפחוּת, רוצה לומר שיִּקנה הנכבד שלמוּת מהפחוּת עד שיהיה הפחוּת משלים הנכבד.
ובהיות הענין כן, הנה יסור זה הספק במה שאומר: וזה, שהגלגלים נמצאו בעבור עצמוּתם; ולְמה שיהיה יותר נכבד להם שיתנועעו משינוחו — כי היתה התנועה חיים לדברים הטבעיים — הושׂמו מתנועעים. ולפי שכבר אפשר בהם שישפיעו שלמוּת בתנועתם לנמצא השפל, והיה יותר נכבד להם שישפיעו משלא ישפיעו — לפי שזה דרך הנמצאים השלמים שיעדף להם מהשלמוּת באופן שישפיעו ממנו לזולתם — הושׂמו תנועותיהם באופן שיִּשְׁלְמוּ בהם הנמצאות השפלות. ולזה המציא ה׳ יתעלה בקצת חלקיהם ניצוצים מאירים שיהיו כלים להם להשפיע למה שלמטה מהם, מהניצוצים המגיעים מהם. ובזה הותר זה הספק, והוא עיון נפלא מאד נבוכו בו רבים.
והוא מבואר שזה ההיתר לא יספיק בשלמוּת אם לא בהנחת העולם מחודש, ולזה זכרה בכאן התורה בריאת הכוכבים, והתועלת המגיע מהם אשר בעבורו נמצאו, להעמידנו על שהעולם מחודש. כי העיון יחייב — אחר ההתבוננות הטוב — שבריאת הכוכבים היא לאלו התועלות לבד, לא לעצמוּת הגלגלים, כמו שביארנו בספר מלחמות ה׳ (מאמר חמישי חלק ב פרק ג). והיות לכוכבים פעולות מתחלפות, עם היותם מטבע אחד — אי אפשר גם כן שיִּשְׁלַם לפי הטבע, ולא התחלפותם קצתם מקצת בשיהיה זה מאיר בעצמו וזה יקנה האור מזולתו; ולא התחלפותם משאר חלקי הגלגל, כי הם עמו מטבע אחד; ולזה תילקח הוראה חזקה בענין הכוכבים על חידוש העולם, כמו שביארנו בספר מלחמות ה׳ (מאמר ששי חלק א פרקים ז-ט).
ואולם הספק השני קשה מאד, וראוי שנאמר בהיתרו לפי קיצורנו. ונאמר כי התורה זכרה זה הסיפור להעמידנו על חכמת הנמצאות כפי מה שאפשר, וכִּוְּנָה עם זה להיישירנו אל הדברים שיישירו אותנו מצד העיון שהעולם מחודש. ולפי שהִגָּלוֹת הארץ הוא מהדברים אשר יישירו בנפשותינו אמונת החידוש — לפי שאי אפשר שיוחס ענינו אל הטבע, כמו שביארנו בספר מלחמות ה׳ (מאמר ששי חלק א פרק יג) — הנה רצתה התורה לזכור בריאת הכוכבים אחר בריאת הִגָּלוֹת הארץ, כדי שלא נטעה בשניחס הִגָּלוֹת הארץ אל הכוכבים כמו שעשו הפילוסופים כשלא מצאו בכאן סיבה אחרת ייחסו אליה הִגָּלוֹת הארץ. וכבר יֵרָאֶה שהוא בלתי⁠־אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הכוכבים, לפי שאם הונח הענין כן היה המקום הנגלה מהארץ שלם הסיבוב, כי הכוכבים האלו סובבים סביב החלק מהארץ אשר תחתיהם סיבוב שלם על יחס אחד, ואנחנו לא נמצא הענין כן, אבל נמצא שהחלק הנגלה מהארץ לא יעדיף על חצי הקף המקום ההוא הנגלה, כמו שהתבאר בספר המגסטי, וכבר ביארנו זה בספר מלחמות ה׳ באופן שלם, ובכאן הותר זה הספק.
וכבר היה הערב והבקר בפעל הגמור כמו שאמרנו מה שלא היה עד הנה והוא אומר בכאן ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי לא לחילוף הפעולות כשאר הימים. והנה הוא מבואר כי במלאכה הזאת בייחוד יצא אל הפועל מציאות הזמן המפורסם הדבק בתנועה היומית ראשונ׳ על הדרך שגדרוהו החוקרים שכבר זכרנו עניינו במה שאמר בפירוש יהי מאורות וכו׳ והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים – ירצה כי בתנועתם יתחדש מציאות בפעל אל הגבלת זמן היום והליל׳ אשר הוא הזמן השלם כמ״ש החוקר אין הזמן השלם בלתי היום והליל׳. והיא המדה הראשונ׳ לכל הזמנים חדשים ושנים והנה לפי זה עקר מה שנתחדש בזה המאמר הוא ענין הזמן והוא הוא מאמר המתי אשר לא יאמר באמת כי אם בבחינתו.
והנה אמר אחר זה וירא אלהים כי טוב על הדרך שפירשתי למעלה להגיד שהנה עשה הקב״ה החלופים הגדולים אשר ימצאו בין שני המאורות ובין הכוכבים ולא עשה כולם באופן שוה ומתדמה לפי שראה בחכמתו שכן היה הטוב והמועיל שאם היה השמש גדול ממה שהוא או קרוב לארץ ממה שהוא היה מאיר יותר מדאי עד שהיה אורו מפזר הראות והיה חומו מופלג עד שהיה מפסיד בחומו החלק המיושב בקיץ. וכן אם היתה תנועת השמש המיוחדת אליו יותר מתונית היה מפסיד ברוב חום לאורך התמדת השמש בפאה הצפונית. ובסתיו היה נפסד מחוזק הקור לאורך התמדת השמש בפיאה הדרומית. וכן אם היתה תנועתו יותר מהירה כי בכל זה פלס ומאזני משפט לה׳ כפי צורך כל יושבי תבל ושכני ארץ. וכן הענין בשאר הכוכבים ועל זה כלו נאמר וירא אלהים כי טוב שראתה חכמתו שהיה טוב היות הדבר כן ולא בחלופו. והגיד הכתוב שלא נתחלף מראת הבקר והערב ברביעי להיותו מהמאורות למה שהיה מהאור הראשון בימים הראשונים. כי כל הימים היו בזה שוה בשוה. וזהו ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי ויחס הערב לירח ולכוכבים הנראים בה והבקר לשמש כפי מה שפירשתי.
והנה נשאר עתה להשיב לספק העשירי האחרון. והוא איך יתכן שיהיו המאורות והכוכבים ושאר הגרמים השמימיים ההם בעבור האדם ולצורך הדברים השפלים שהם פחותים ונבזים בערכם. ואני אשיב להם בא׳ מג׳ דרכים. הדרך הראשון הוא כפי דעת חז״ל שהאדם מפאת נפשו השכלי׳ נכבד מן הגרם השמימיים וזה כי יסוד השאלה והספק הזה הוא שהגשמים העליונים ההם הם משכילים נצחיים בטבעם. והיא באמת הקדמה מסופקת מאד לא בא עליה מופת ולא טענה הכרחית. כי הנה מה שטענו אנשים בזה מתנועותיהם התמידיות ושובם אל המקום שיתנועעו מבלי שינוחו וחשבו שזה מורה שאין תנועתם טבעית. היא הנותנת שאינה שכלי׳ כי איך יתנועע בעל שכל לצד אחד ולא יחדל ובאופן אחר מהציור והתשוקה אל מניע נבדל שאין לו מקום מיוחד ולא פאה מוגבלת. וכבר הלעיג אבוחמ״ד בספר ההפלה מהדעת הזה. ויותר נכון ומתישב הוא שהתנועה הסבובית לשמים סביב המרכז היא טבעית אליה׳ כתנועה הישרה ליסודות הפשוטי׳ אלה מהמרכז אל המקיף ואלה מהמקיף אל המרכז או שתהי׳ תנועתם מכח המניע שיניעם תמיד מבלי משוש. והנה הרב המורה הוכיח שהשמים חיים משכילים בראיות תוריות. וכאשר תעיין בהם תמצאם דקו׳ ושדופות קדים את כלם ישא רוח. כי הנה השמים מספרים כבוד אל הוא באמת לשון הענין וכמו שביאר ואמר אין אומר ואין דברים וגו׳ בכל הארץ יצא קום וגו׳. ובברכת הירח לא כוונו אלא על התמדת תנועותי׳. וכן שאר הראיות שהביא בדבריהם ז״ל אין באחת מהם הכרח כלל. וכן קיימו וקבלו חכמי האומות בהתפלספותם שאין השמים חיים משכילים. אבל הם גשמים טבעיים ושתנועותיהם טבעיות אליהם ולהיותם רחוקים ממנו ולא נוכל להשיג סבתה בשלמות. ובהיות הענין לא יהיו הגרמים השמימיים גדולים המעלה והאדם פחות ונבזה. ואין טענה מגדלם כדברי הרב המורה כי הנה היתוש הקטן נכבד מכל עצי הלבנון הרמים והנשאים במה שהוא בעל חי מרגיש. ולא מפני שהשמים קיימים עומדים ובני אדם כירק דשא יבולון. כי הנה הנשמה השכלית שבאדם היא נצחית והשמים עתידים להפסד כפי הקבלה האמתית וכמאמר המשורר (תהלים ק״ב) ומעשה ידך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד. וגם שהשמים יהיו יותר הרוסי העמידה והקיום מהאדם בהרכבת גופו ונפשו אין בזה עקר המעלה. כי הנה העורב והאיל יחיו כפלי כפלים מהאדם ואינם מפני זה נכבדים ממנו. והאבן ספיר ויהלום והזהב יעמדו שנים לאלפים ולמאות והם פחותי׳ מן המורכבים. גם לא בהיות השמים ברומו של עולם והאדם במרכז השפל. כי הנה היסודות הקלים הם למעלה מהמורכבים ואינם נכבדים מהם. אם כן המעלה והכבוד וכן הפחיתות והבזיון כלו דבק בנפש. ובהיות האדם נברא בצלם אלהים ודמותו ונפשו מטבע הרוחניים אינו באמת פחות ונקלה כי הוא בעל נפש יקרה מן השמים. ולכן אינו מהבטל שיהיה תכלית השמים והמאורות להאיר על הארץ ולפעול ההויות השכלות בעבור האדם. ומסכים לזה אמרו בב״ר אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן מנסיא תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחד לו ואחד לבן בתו של מי הוא עושה נאה לא שלו. כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב״ה וגלגל חמה נברא לתשמיש הבריות עד כאן. וכן בהרבה מקומות ממאמריהם ז״ל קיימו וקבלו זה שיהיה תכלית הגלגל בעבור הדברים שבכאן ושנפש האדם היא מטבע הרוחניים. והוא התר השאלה הזו כפי הדרך הראשון.
והדרך הב׳ מתשובת השאלה הזאת הוא כשנודה שהגלגלים הם חיים משכילים ומציאותם בעבור עצמם. ותנועותיהם הם להשגת שלמותם כדברי הפלוסוף. אבל אומר שהכוכבים שבהם אינם בעבור עצמם ולא בעבור גלגליהם. אלא מפני הדברים אשר בכאן לפי שהגלגל הוא פשוט. ואין בו דבר בכח והכוכבים אשר בו הם בחלופים רבים. וראוי א״כ שנשאל מהו הדבר שחייב התחלפותם. וא״א שנ׳ שטבע הגלגל חייבם. כי הוא טבע אחד פשוט ומתדמה ואין בו הרכבה כלל ומאין יבואו בחלקיהם חלופים נמרצים אשר כאלה. גם לא נוכל לומר שהכוכב בגלגל הוא כלי אליו מאשר הוא בעל נפש שיתחייב שיהיה גשם טבעי כליי. וזה מפנים. ראשון שכלי הבעלי נפש הם מצד ההרכבה לשמור ההפכים שמהם הורכב בשווי נאות כאלו תאמר שיהיה הכבוד משכן לחם ולח והמוח משכן הקר והלח. והמרה משכן החם היבש. והטחול משכן הקר והיבש. והיו בו אלה הכלים מתחלפים כהתחלפות הליחות אשר בו. ואם שיהיו בו הכלים לשמור מציאתו והיו הידים לאחוז והרגלים ללכת והשנים לחתוך המזון וכן שאר האברים כפי צרכי פעלותיהם לשמירת האיש ההוא. אבל הגלגל אינו מורכב מהפכים כי הוא פשוט ואינו צריך אם כן אל כלים מפני הפכיו. אם לא שישמרו מציאותו. כי אין בעצמותו דבר בכח כמו שהוא בב״ח שיצטרך למזון להחליף תמורת מה שנתך ממנו ולברוח מהמזיק שיצטרך מפני זה לכלים מתחלפים. וכיון שאין דבר מזה בגלגל נתחייב שאינו צריך לכלים. ועוד שאם היו הכוכבים כלים לגלגל מאשר הוא בעל נפש ימצאו בכל אישי המין במספר אחד ובמקום אחד ובגדול מתיחס לגוף. כאלו תאמר הלב שלא ימצא באדם באמצע גופו ובאדם אחר בראשו או ברגלו ולא ימצא באיש אחד לב אחד ובאחר לבבות הרבה. אמנם בכוכבים נמצא הדבר בחלוף זה כי נמצא בגלגלים היומי שאין בו כוכב כלל. והגלגל השמיני שבו כוכבים לאלפים ולמאות קצתם באמצע הגלגל וקצתם אצל הקוטבים וקצתם במקומות אחרים ממנו. ושאר הגלגלים לא ימצא בגלגל אחד כי אם כוכב אחד. וגם הזוהר אינו בכל הכוכבים בשווי כי לקצתם יש זוהר מעצמם ולקצתם אין זוהר כי אם מזולתם. קצתם זוהרם אדום וקצתם זוהרם לבן וקצתם במרא׳ אחרת והחלופים האלה אינם מטבע הגלגל כי הוא פשוט ומתדמ׳ החלקים. ואחר שידענו החלופים שזכרתי וזולתם הרבה הם כלם בכוכבים בתכלית השלמות לפעול ולהשפיע בדברים אשר כאן ושאם היה משתנה דבר ממה שהוא היה נפסד סדר ההויה וכמו שביאר הרלב״ג במאמר רחב בהוות ממלחמותיו. ראוי אם כן שנאמר שעם היות שאין הגלגלים ותנועותיה׳ מפני הדברים אשר בכאן. שהנה הכוכבים שבהם הם באמת בעבור השפלים. ואין בזה בטול ולא קושי כמו שביארתי במעשה המאורות. והוא שלא נבראו ביום הד׳ לא גלגלים ולא חלקי גלגלים כי כבר היו נבראים כלם בשני. אבל ביום הד׳ הושם והתפשט ונתקע מן האור הראשון שנברא ביום א׳ באותם החלקים המיוחדים שבגלגלים ואותו אור שהטביע שם הקדוש ברוך הוא היה להאיר על הארץ ולהבדיל וגו׳. ולא נאמר א״כ שנברא הגשם השמימיי הנכבד בעבור השפל הנקלה. אלא שהאור ההוא היה בעבורו והאור הוא מקרה במאיר. ולמה לא יהיה אותו מקרה שבגלגלים בעבור עצמות השפלים. ואין זה אלא כמי שיעשה מגדל עז עיר מבצר ובית מקדש מלך לתכלית צרכיו וישים בחלוניו נר להאיר לעוברי הדרכים העם ההולכים בחשך. כי הנה לא נאמר שהיה המגדל והבית הגדול ההוא בעבור הולכי הדרכים אלא שנקבע שם הנר בעבורם. וכבר שער הרלב״ג בזה אבל שעור חלוש. כי הוא כתב בסוף הפי׳ מה׳ מספרו וז״ל ונאמר שאף על פי שנוד׳ שהיות הנכבד בעבור הפחות הוא שקר. הנה לא ימנע היות דבר מהנכבד בעבור הפחות אבל הוא דבר נמצא כאן. ובזה האופן היה הנכבד משפיע בפחות ומשלים אותו עד כאן. ועל זה המאמר תפשו אותו כל אנשי העיון. לפי שבהיות מהגלגלים חלקים הכוכבים הנה יתחייב הספק בהיותם בעבור השפלים כמו שיתחייב בגלגל כלו כי מה שהוא שקר בכל יהיה שקר בחלק. אבל לדעתי שלא היה התהוות המאורות חלקים מהגלגל אלא נתונות מהאור הראשון בהם ואינו ממה שיקשה שיהי׳ אותו אור שנקבע שם בעבור השפלים האלה. ונ״ל שעל זה הדרך הבינו חז״ל הכתוב (ירמיהו ל״ב) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שלא אמר הכתוב אם לא בריתי שמים וארץ לא שמתי אבל נאמר אם לא בריתי שהיא לדעתם התורה שנקראת ברית יומם ולילה שהם חקות שמים וארץ לא שמתי כי אותם החקים הנמשכים מהאור ההוא היו בעבור הסבה שהיא שלמות האדם לא שמים עצמם. וזהו הדרך השני.
והדרך השלישי הוא שכבר ביאר הרב המורה בפרק ע״א חלק ראשון והוא האמת בעצמו שהעולם בעצמו הוא מתאחד כאיש אחד. וכמו שבגוף האדם ימצאו אברים ראשיים ואברים שהם תחתיהם צריכין בעמידתם להנהגת הדבר הראשיי שינהיגם כן הוא העולם בכללו שבו חלקים ראשיים הוא הגש׳ החמשי המקיף וחלקים שהם תחת יד הראשיים צריכים להנהגתם והם היסודות ומה שהורכב מהם וכמו שאבאר. הראשיי שהוא הלב מתנועע תמיד והוא התחלת כל תנועה שתמצא בגוף. כן הגלגל מקיף ומנהיג לשאר חלקי העולם בתנועתו והוא ישלח לכל מתהווה כחותיו הנמצאים בו וכמו שהאריך בו הרב המורה דברי פי חכם חן ושכל טוב. הנה א״כ העולם עם המון חלקיו מתאחד קצתו בקצתו ואפי׳ החלק הנכבד ממנו יצטרך צורך מה אל מה שהוא למטה ממנו במדרגה. כי הנה הכדור השמימיי הנכבד יצטרך אל אשר נח עליו לסבוב והוא מרכז הארץ כי היה העולם כלו במדרגה האיש החי השלם שהוא אחד עם רבוי איבריו וחלוף טבעיהם להיותם קשורים זה בזה דבקים ומתאחדים קצתם בקצתם. ומפני זה ישגיח החלק הנכבד מהם שהוא הלב על שאר האיברים הפחותים בהולידו הרוח החיוני ושלחו אליהם לעמידתם. וכן הכבד בשלוח אליהם מהמזון והכח אשר בו יזונו. וכן המוח אל החוש והתנוע׳ ולא יתחייב מפני זה שיהיה הנכבד בעבור הפחות. אבל שהנכבד יקיים ויעמיד הפחות וישמרהו להיותו חלק מה מעצמו ושהוא ג״כ עזור עזר מה בהשארותו ושלמותו. כי הנה החי אשר המוח הלב והכבד שרים ונכבדים בו יותר שלם ונכבד כללותו במציאות היד והרגל. וגם השער והצפרנים כל דבר בשלמותו מהיותו חסר מהם. כן השמים וכל צבאם וגם השכלים הנבדלים שהם מניעיהם וצורותיהם ישגיחו על זה המציאות השפל עם מעוט חלקיו בגודל ובמעלה בעבור שהם חלק מהעולם בכללו להעמידו ולהמציאו הזמן האפשרי כפי חקו. ולא יתחייב מזה שיהיה הנכבד בעבור הפחות כי זה באמת הוא מגונה אלו היו חלוקים זה מזה ובלתי נקשרים יחד. אבל אחרי היות העולם כלו מתאחד ונקשר כאיש אחד הנה השפלים הם חלק מהעולם הכולל העליונים ישביחו על השפלים להתקשרם עמהם. ולא נאמר שהעליונים הם בעבור השפלים אבל הם כלם בעבור העולם. ובזה האופן יוסר הספק והערעור הזה. הלא כתבתי לך שלישים בתשובת השאלה האחרונה הזאת במועצות ודעת כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וכאשר תחברם ותקבצם כלם והיו לאחדים בידך אין ספק שהחוט המשולש מהם לא במהרה ינתק. וזהו מה שרציתי לבארו פה.
[א] ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי
[1] חגיגה פרק שני דף יב ע״א (חגיגה יב.)
ויהי ערב וגו׳ – בארנוהו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתדייקות לרשב״םאבן עזרא – דקדוק המליםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלתולדות אהרןר׳ נ״ה וויזלהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144