ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן – כאשר ידענו התחברות הגופים וסדר שינוי תנועתם כפי רוב ומעוט התנועה. נבין בנקל אופן הוויית הימים והנחלים על פי ה׳ ההרים והגבעות כיום הזה.

{יז} כי אמנם היו מקדם ביום ברוא ה׳ ארץ ושמים והבדיל היסודות. המים סובבים כל שטח כדור הארץ מכל צדדיה בעגול. וכאשר נתן ה׳ יתברך בקצתם רוח יתירה והכניס בהם תנועה גדולה ממה שהיתה לה סביב שהחלקי׳ הדקי׳ שבמים אשר מקדם היו יושבי׳ בהשקט ובמנוחה בתוכם יצאו סביב חוצה ויתנועעו אל אשר יהיה שמה הרוח ונשתתפו באויר שלמעלה מהם באופן שחלק המים הנשאר מבלעדם נתקשה ונתעבה יותר עד שובו אל אדמה כי אולם ברא ה׳ כל העולם מלא לא דבר רק בריוח גדול ממוצע בין הגופים באופן שבהכרח אם יתפשט אחד יוכרח חבירו להתקצר ולהתקשה. כי כן ימלאו הרווחים החסר והרק בטבע. ואלו הם דברים יהיו סבה לכל המתרגשות בעולם מעליית הכבדים וירידת הקלים השבת הרוחות הויה והפסד וכל הקורות אותם. ד״מ אם יעלו מן המים או מגוף אחר חלק בן עשר מדות ובהשתתף לאויר בו יתפשט למדות מאה יצטרך בהכרח שגוף אחר פשוט בן מאה מדות יתקצר ויתעבה למדות עשר לפנות מקום וריוח אל הגוף אשר נתרחב ונרקע עד שבין זה ובין זה יתמלא הריקן לכמות שהיה ולא ירבה ולא יהיה צר להם המקום שילינו בו. וזהו אמרם ז״ל אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים. וכאשר רצה הי״ת לגלות האדמה דבר ויקרא שיעלו מן המים עצמים דקים ויתחברו באויר שלמעלה מהם ובהכרח חלק מן המים הנשאר בלי עצם מעצמיו דקים וקלים יתעבה וישוב לעפר על הארץ ויהי כנוח החלק ההוא על גוף הארץ ירבה על כמותה ויעשה עליה גבנונית דמות הר וגבעה ואם ישנה וישלש הדבר הזה בעתים שונים ובמקומות רבים גם עתה שעולם כמנהגו נוהג יעלו הרים על שטח הארץ וירדו בקעות ושפלות במקום אחר באופן שהימים הסובבים שטח הארץ יתכנסו בבקעות ובחפירות ויראו ראשי ההרים הרמים ועליהם תתיישב היבשה להחיות בהם נפש כל חי. ראה בעיניך ולבך שים אל הצורה אשר אתה מראה צורה ד׳:

בה יהיה כדור הארץ ב׳ ג׳ ד׳ ה׳ אשר בתחילת יצירתה היתה כדור עגול בשלמות והיה גלגל וז״ח ט׳ י׳ י״א גלגל המים הסובבה מכל רוחותיה. אולם כאשר הוכרחו חלקים מן קצת המים להתפשט לאויר מקום א׳ בהכרח גם כן חלקים מהמים במקום אחר יקפאו ויערמו וילכו לנוח באשר ימצאו על גוף הארץ ויעשו על שטחה גובה ד״מ על שטח ג׳ גבנונית י״ג וביום אחר תקרינה אותה כאלה בשטח ה׳ ויעשו גבנונית י״ב וכאשר לרוב החום הסובב חלק מהאויר יזל כטל יתעבה וכמטר יתך ארצה גם המים יצטרכו להשלים חסרון האויר ממקום אחר ויבוא זמן שגם חלקי האדמה יתנועעו ויצא מהם חלק עד שישוב למים. ובזה עשה ה׳ חדשה בעת היצירה בהיות כל מעשה בראשית תוהו ובוהו הוצרך הי״ת בתבונתו להפריד חלקים הגסים מעטי התנועה והיו ליבשה באופן שהמורם מהם קל התנועה היה לאויר. לאחר זמן יסבבו אלה המאורעות ביבשה חפירות במקום אחד והתרוממות במקום אחר. באופן שהמים אשר מקדם יסבבו כל שטח הארץ כאשר ימצאו מרגוע בשוחה עמוקה ובשפלה שמה ירדו ויקלו המים מעל הארץ. עד כי לימים ההרים י״ב י״ג נגלו לעין השמים ותראה היבשה ונולדו בשטחה חפירות גדולות וקטנות אשר שתים מהם ד״מ ד׳ ב׳ תהיינה ימי אוקיינוס מזרחי. ומערבי וביניהם שטח הארץ התרומם והתנשא ו׳ י״ב י״א מזה וכן ה׳ י״ג ט׳ מזה מגולים על שטח המים וגם בדורות אלו יולדו הרים וגבעות ויקוו המים ויכסו ההרים ויציפו ארץ ומלואה כיום הזה לסבות שאמרנו.

{יח} התבאר לנו מזה ששטח המים אינו גובה משטח היישוב שבאדמה. אבל בהפך שטחים י״ב י״ג גבוהים משטח הים ו׳ ז׳ ח׳ י״א י׳ ט׳. שכן קוים היוצאים ממרכז א׳ עד י״ב ועד י״ג ארוכים מקו מתוח ממרכז א׳ עד גלגל ז׳ ועד גלגל י׳ כנודע. וכן כתוב בתורה פעמים שלש ואשר במים מתחת לארץ ירצה המים שפלים ונמוכים במדרגת המקים מארץ. שאין לומר שדוקא במים שהם תחת הקרקע ידבר כמעיינים ובארות המים שא״כ יהיה מותר לעשות דמות צורת הדגה אשר בימים ובנחלים. מלבד שאין בריות במעיינות ובבורות לצייר מהמה צורה. גם נאמר יורדי הים באניות וירד יפו וכאלה רבים.

{יט} ואל יבהילוך רעיוניך לאמר כי האדם יראה לעינים בהיותו על שפתו שטח הים עולה ומגביה למרחוק בהיות זאת שגגה היוצאת מחסרון חוש הראות וכן גם יארע לנו בהביטנו לא בים לבד אלא אף בעמק שוה ביבשה כן יהיה הדבר ויראו חלקיו הרחוקים גבוהים מהקרובים לנו. כי שגגה היא. כאשר הפורש בים יראה בעיניו ולבבו יבין ויאמין החוף נוסע ממנו והוא יעמוד והטעם מבואר בטעם מראית העין.

{כ} כי אמנם מכל גוף יהיה מי שיהיה ישתרגו ויצאו ממנו עצמים דקים סביב סביב יתהלכון וכל חלק וחלק מאיבריו ישלח ממנו בדמותו בצלמו תבניתו מחובר מעצמים ההם וכל עוד שיתרחקו ממנו יאבדו חילם ויתקטנו בדקותם כי מגרעות נתן להם הטבע סביב חוצה בהתפשטם כגלגל, ואלה העצמים יתהלכו למרחוק למאוד מאוד ולא יעכב התפשטותם אלא גוף עב כי לא יוכלו עבור בנקביו וחוריו. ועל כן לא נראה מי שיסתר אחרי כותל וגוף עב אחר. כי עצמי הדבר יתעכבו בשטח החומה ויתעבו שמה או יחזרו לאחוריהם מבולבלים ויאבדו סדר הסתעפותם והעין לא תוכל לקבל תבניתם. זאת תהיה סבה לכל המתרגשות בעולם מחוש הראות והריח ודומיהם. ומי שיש לו חוש הראות בשלמות ויכול להתפעל מתנועת העצמים גם הדקים יביט למרחוק ומי שאישון בת עינו חלושה לא ישקיף וירא אלא מקרוב ממקום העצמים יותר גסים. לפיכך התחכמו בתחבולת הזכוכית לעיניהם ובזה יכריחו קוי הניצוץ להסגר במרכז ויתעבו העצמים ויתיחדו ויתראו לעיניהם יותר גסים מאשר המה כאשר יסגירו קוי ניצוץ השמש במרכז הזכוכית ויבעירו. וכאשר תהיה לאדם ראייתו חלושה ביותר יעשו הזכוכית שקערורית הרבה כעדשה ויתעבו יותר העצמים ויוכל להביט בהם וכן בחוש הריח שהוא לכלב בשלימות יריח ריח אדוניו למרחוק כמה מילין והכבש יפחד וישתומם מעור הזאב או מאבר מאבריו הקבור ורבים כאלה. והנה אלה העצמים אחר שקבלו התנועה ראויה מגוף המאיר כאשר אמרנו למעלה.

{כא} ויניעו בתנועתם אל עין הרואה יסגירו ניצוציהם ויתקבצו בו אל נקודה עד שכל דבר הנראה יתאסף אל תמונה קטנה בעין ויצוייר מן העצמים ההם משולש משתוה שני הצלעות יהיה נקודתו באישון בת עין ותושבתו בדבר הנראה באופן שכאשר יתרחק הדבר מהעין יתקצר המשולש ותתקטן זווית הנקודה. הלכך כל מה שיתרחק דבר הנראה נחשבנו קטון יותר כי לא נכירנו אם לא בערך הזווית שבאישון עינינו. ונחשוב עמוד א׳ ג׳ קטן מעמוד ב׳ ד׳ אעפ״י שהם שוים כי זוית א׳ ה׳ נ׳ קצרה מזוית ב׳ ה׳ ד׳ כאשר אתה מראה בצורה ה׳:

{כב} על כן המסתכל במראה של זכוכית עצמיו יתהלכו מכנגד פניו ויכו בשטח המראה ועל כי שטחו חלק ושוה ישובו לאחריהם בקו ניצב עד שיגיעו אל עיניו ויראה בהם את עצמו ובעבור ככה יראה בה הרואה צלמו עמוק מן העור ושטח המראה וכאשר יתרחק הרואה ממנה ככה יתרחק תבניתו ויתראה אליו עמוק ורחוק לפנים מן המראה כמדת התרחקו ממנה כי יצטרך הניצוץ להיות כפל מדת האורך שבינו ובין המראה וזה מבואר. אז תבין כי לא יבצר ממך מזימה מדוע נראה שטח המים והמישור ונחשוב שילכו ויגביהו.

{כג} כי כאשר תביט העין למטה לארץ תהיה הבטתו בעיקום ויבוא משולש משתנה הקוים וכל זמן שיתארך המשולש יתארך בהכרח צלע האחד מחבירו ותתארך תושבתו ממה שהיתה והנקודה לא תתרחב ויהיה א״כ נגד ממה שהנחנו שהראות מבקש משולש שוה ב׳ הצלעות ובעוד הנקודה קצרה כדרכה תתרחב התושבת תמיד באופן שהיה לו להביט בנקודה הדבר קטן ובתושבת גדול ותתראה דבר קטן וגדול כאחד וזהו שקר. הלכך הטבע קיים במאמרו לברוח מן החסרון הלז התחכם לתקן חסרונו בחסרון אחר והוא להדמות לעינינו קוי המשולש תמים משתוים באופן שבראיית העין יתקצר ויתכוין הצלע הארוך ויתכוין למדת הקצר. ראה צורה ו׳:

יהיה עין הרואה במקום א׳ ונניח שעד מרחק ס״ת העין יראה הדבר כמות שהוא לא קטן ולא גדול מערכו והוא עד מדה שיכול לצייר האישון גדולת נקודת המשולש ואם יתרחק הדבר תתקצר בנקודה שבעין לכן לצייר בשכלנו הדבר כמות שהוא צריך שבהתרחקו מן העין תתגדל תושבתו ובהתקרבו תתקטן כאשר אמרנו. וכאשר הוא במרחק הגון למדת נקודת האישון תהיה בכל מקום שמה גדולת הדברים אליו שוה. ד״מ ס״ע כמו ע״פ וזאת כמו פ״צ. צ״ק. ק״ר. ר״ש. ש״ת כי כלם אליו בזוית שוה. אמנם מה שיתרחק מן העגול ס״ת כלפי חוץ יתקטן הדבר בעיניו כי לא יראנה אלא בנקודה שוה לערך התושבת ממול פניו באופן שהתושבת הגדולה תתקצר למראה עיניו משני צדדיה עד שתגיע למדת התושבת הראשונה. ד״מ בניצוץ א׳ ח׳ ט׳ שמה התושבת ח״ט תתקצר משני צדדיה עד שתגיע למדת התושבת פ״צ שלפנים ממנה הואיל והעין לא יוכל להרחיב נקודתו ולהביט דבר גדול ממנו ותבוא א״כ להסגר עד F E וכן במשולש אב״י תתקצר למדת D C וכן במשולש אמ״ל למדת B A התבונן כי בהאריך הנושא ובהתרחקו מן העין יצטרך להתגדל בכמותו הלוך וגדל כדי שיתראה אליו במדה שהעין תביט כי יראה עין א׳ גוף ח״ט כאלו הוא פ״צ וכשיתרחק עוד להדמות אל גדולת ע״פ יצטרך גוף גדול כ״י וכשיתרחק עוד יאבה גוף מ״ל וקל להבין. ע״כ כשיתרחק גוף מעינינו יתקטן לדמיונינו וכשיתקרב יתגדל. אתה ידעת מזה טעם שגגת הרואה המים לפי שבהביט העין למטה בשטח המים יעשה משולשים משתנים הצלעות או״ח אח״י אי״ל וכן כלם כאשר אתה מראה בצורה וכאשר תתגדל תושבתם יגדל המשולש זה מזה כי המה בערך זה לזה כערך התושבת בהיות מושב המשולשים ההם בין שני קוים נגדיים א״ט ת״ל ככתוב באוקלידיס למוד הראשון מן הספר הששי. ואם ירצה העין להפציר ראייתו למשולש משתנה הקוים מלבד כי יעמול בהבטה זאת להאריך צלע המשולש מחבירו יאונה לו חסרון אחר כי לא יוכל לשער המרחק כראוי ותתבלבל סברתו מטעם כי לא ישמרו המשולשים ההם יחסם. כי אמנם כאשר יתארכו צלעיהם תחת זווית א׳ שוה בכלם יאבדו יחסם מזה לזה ותמיד יגרע ערך צלעיהם באופן שלא יהיה יחס א״ת אל א״ש כיחס א״ש אל א״ד ואין יחס א״ד אל א״ו כיחס א״ו אל א״ח ולא ערך א״ח אל א״י כערך א״י אל א״ל ואין ערך תושביהם לצלעיהם שומר יחס א׳. ע״כ ינאץ המביט ותסתבל השגת עיניו עד שישוב לאמונתו הראשונה להשוות שני קוי המשולש עד כי שטח ח״י יתראה בעיניו כאלו הוא שטח ח״ט ונתקצר אל E F וכן כלם עד שיחשוב ד״מ צלע א״ח שוה אל צלע א״ו ואל צלע א״ח שוה צלע א״י מתקצר ועולה עד ט׳ וצלע א״ל כאלו קצר עד כ׳ שוה אל צלע א״י וידמה בשכלו שחלק מן המים שהוא במקום יו״ד יהיה במקום ט׳ וחלק המים או האדמה ל׳ כאלו במקום כ׳ ובזה יתראו חלקי הים והיבשה למרחוק גבוהים ממה שהם בהתרחקם מנגד עינינו כאשר יטעה העין גם בשני נשואים הנראים ויהיה אחד רחוק מחבירו יחשבם הרואה שניהם במצב וצורה אחת שלא להאריך צלע אחד מחבירו לטעם שאמרנו. וככה יגבה ויתנשא המראה ממשולש למשולש מן אות G אל אות E וממנה אל אות C ואל אות A ויצייר קו כמין חצי קשת ת׳ ש׳ ה׳ A C E G וכתמונה הזאת ידמה לנו שטח הים או האדמה ממרחק עד שיעבור תשעים מעלות שהוא רביע העגול ואז יתהפכו המשולשים כלפי מעלה אל רביע השני ודי למבין. וכשתסתכל בשמים ממעל תראה האויר עגול סביב סביב ככיפה כי אין שם אלא ריוח גדול לעינינו ולא שטח ישר ולכן שוים הקוים מכל צד עד מקום שידיהם מגעת. ואם תבקש על מאמרנו ראיה מוחשת שמענה ואתה דע לך. אם תפרש בים משפתו אל שפתו במרחב מאה או מאתים מיל ותראה תמיד הים הולך ומגביה למרחוק ככה יתראה עד שתגיע אל שפתו השני וככה ג״כ תביט אם תשוב לאחוריך תראה הולך הים ומגביה עד קרוב לשפתו הראשון ובהכרח אחד ממראית עיניך שקר וכזב אין זה כ״א טעות העין כאשר אמרנו שידמה הדברים הרחוקים גבוהים ונישאים וידעתי כי כן יאמר הכתוב (תהלים קל״ח) כי רם ה׳ ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע רצונו שאין מדתו כמדתנו כי אמנם ה׳ יראה למטה הדבר רם או שפל כמו שהוא באמת מבלי שתשתנה ראייתו כאשר יעשה לבן אדם שידע הדבר גבוה ממרחק ויחשבנו נישא כאשר הוא רחוק ממנו. ואם הדבר ככה אל תשתומם ממאמר הפסוק (ירמיהו ה׳) אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו שאין הכונה בו היות הים גבוה מהארץ והחול יעכבהו מלשטפה כי א״כ יהיו המים תמיד במצב בלתי טבעי ולא יגזור ה׳ דבר הזה תחת השמש גם הדבר שקר מעיקרו כי כמה שפתי ימים בלי חול כאשר הים בירכתי ההרים שוכן אין שמה חול כלל כי אם צור החלמיש וכדמות הזה רבו בתבל. אלא יגיד הכתוב חסדי ה׳ עם עולמו שלא שם בראשית הבריאה בקרקעית הים דבר אחר אלא חול שאלו היתה מטת הים מדברים אחרים אשר לתנועת המים הזדונים הרבים ההמה יהיו מקבלים גם הם התנועה בעצמיהם כבר היה מתפשט תחתית הים וימס והיה למים גם הוא בקרבתו ויהיו מחריבי׳ את העולם {כד} על כן גזרה החכמה האלהית לברוא בתחתית הים גוף קרוב לראש מת לא יקבלו חלקיו תנועה מן המים וישוב העפר על הארץ כשהיה לעולם והמים לא יעברו גבולם בשטפם את משכניהם אשר בתוכם: