Bereshit 1 – בראשית א‏ – Mikraot Gedolot

[תרנח] ¹ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגו׳ אר״י ג׳ דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים כו׳ המאורות מנין שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים כו׳. (בראשית רבה ו׳)

[תרנט] ²היכן גלגל החמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, ר״פ בשם ר״א אמר מקרא מלא הוא ואנכה״ג פירשו אותו (נחמיה ט׳:ו׳) אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו׳ היכן הוא כל צבאם נתונים ברקיע שהוא למעלה מן השמים כו׳ גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע כו׳ רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה וריב״א אמר מאחורי הכיפה ולמעלה, אר״י נראין דברי ריב״א דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלן בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין, ומלהון דרבנן דאמרין מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין, ארשב״י אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן הדבר קשה מאוד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו. (בראשית רבה ו׳).

[תרס] ³אמרו ישראל (תהלים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך המה ינחוני גדול אורו של הקב״ה, החמה והלבנה מאירים לעולם ומהיכן הן מאירים מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין שנאמר (חבקוק ג׳:י״א) לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך, גדול האור של מעלן שלא ניתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה שנאמר (דניאל ב׳:כ״ב) ידע מה בחשוכא לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר. (במדב״ר ט״ו):

[תרסא] ⁴שבע חנוכות הם ואילו הן חנוכת שמים וארץ שנאמר (בראשית ב׳:א׳) ויכולו השמים והארץ ומה חנוכה הי׳ שם ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר. (פסקתא רבתי ב׳):

[תרסב] ⁵צדקה גדולה עשה הקב״ה בעולם הזה שלא נתן את השמש בשמים שאנו רואים, ר׳ ינאי ור׳ חנינא אמר ברקיע השני נתנם הקב״ה, שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, בשמים אין כתיב כאן אלא ברקיע השמים ומה ברקיע השמים ברקיע שהוא למעלה מן השמים, א״ר אבהו מקרא מלא הוא שלא נתנו הקב״ה אלא ברקיע, דכתיב (נחמיה ט׳:ו׳) אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם את השמים וכל צבאם אין כתיב כאן אלא השמים שמי השמים וכל צבאם וגו׳ היכן צבאו של הקב״ה נתון הוי אומר בשמי השמים. להודיעך שלא נתן הקב״ה אותו ברקיע ראשון. למה שאם נתון ברקיע הזו שאנו רואים הי׳ יוצא חמה על תקופתו ושורף את הבריות, אלא נתנו ברקיע שני. (פסקתא דר״כ כ״ט):

[תרסג] וילון בשעה שעלה עמוד השחר ותצא חמה לשמש בקולם הוא נמתח בעולם ומכסה פני רקיע מפני גלגל חמה שמהלכת בעולם, וכשהחמה נכנסת גוללין ומעבירין אותו כדי שתעלה הלבנה וכוכבים ומזלות להאיר על פני הארץ והוא רחוק מן וילון ת״ק שנה, למעלה מן וילון שמים הנקרא רקיע שנאמר (תהלים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל ושמה חמה ולבנה וכוכבים ומזלות קבועים שנאמר ויתן אותם ברקיע השמים וגו׳ ומלאכים קדושים ושרים נכבדים ממונים עליהם. (מדרש כונן):

[תרסד] שמים מה הם אומרים (תהלים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד האל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ארץ מה היא אומרת (תהלים כ״ד:א׳) לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, יום מה הוא אומר, (תהלים י״ט:ג׳) יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. לילה מה הוא אומר (תהלים צ״ב:ג׳) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, שמש מה הוא אומר (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח ירח מה הוא אומר (תהלים ק״ד:י״ט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו כוכבים מה הם אומרים (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (נחמיה ט׳:ו׳) אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עלי׳ הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. (פרק שירה)

[תרסה] ⁶עוד ברא הקב״ה שבעה רקיעים ותחתון שבכולן וילון וכו׳ למעלה מן וילון רקיע וברקיע יש בו כוכבים ומזלות וי״ב חלונות כנגד י״ב שעות ושס״ה מלאכים פקודים על החמה ומוליכין אותה בנחת מחלון לחלון שלא תסוב העולם בשעה אחת ובאלו החלונות מוליכין את הלבנה בנחת בלילה וכיון שיוצאת פותחין ואומרים שירה ואין להם דומי׳ עד בא השמש, וכבא השמש במערב משתחוין ואומרים עשינו ככל אשר צויתנו שנאמר (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו מנין שברקיע השמש והירח והכוכבים ומזלות שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. (מדרש עשרת הדברות):

[תרסו] ⁷למעלה מן רקיע שמים שבהם קבועים חמה ולבנה וכוכבים ומזלות וכנפי רקיע דומין כמין כיפה, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות וכנפי רקיע מושלים בכל תהום ותהום ואורם יורד על הארץ התחתונה שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגו׳. (מעשה בראשית)

[תרסז] ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. וכד כלהון קיימין ביה כדין חדוותא דא עם דא כדין סיהרא אזעירת נהורא מקמי שמשא כל מה דנטיל בגין לאנהרא לה הה״ד להאיר על הארץ (זח״א לד.):

[תרסח] ⁸כתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים דא צדיק ואע״ג דאתמר ברקיע השמים אלא ברקיע השמים ודאי דאיהו סיומא דגופא. (זח״א קס״ב:):

[תרסט] ⁹ר׳ יוסי פתח (תהלים ק״ד:י״ט) עשה ירח למועדים וגו׳ עשה ירח בגין לקדשא ביה ריש ירחין וריש שתין ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא וכד שמשא שליט סיהרא לא שלטא כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא, ותרווייהו עביד קב״ה לאנהרא הה״ד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ וגו׳. (זח״א רל״ו):

[תרע] ¹⁰תאנא ג׳ מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל ע״י ג׳ רועים אחים, משה אהרן ומרים כו׳ והוה אמר אבוי, תלתיהון גליפין ברקיעא דיוקנהון, לאנהרא זכותהון על ישראל, הה״ד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. (מדרש הנעלם בז״ח י״ד:):

[תרעא] אמר ר׳ יהודה אמר רב הרקיע העליון הוליד השמים אשר תחתיו והשמים הולידו האי רקיע ונקרא רקיע השמים ונטל הקב״ה השני מאורות ונתנם בו הה״ד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. (מדרש הנעלם בז״ח י״ד):

[תרעב] ובגין דכל נקודין דככביא ביה אתמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ דא שכינתא תתאה (ס״א דא נשמתהון דצדיקייא דמשתדלין באורייתא להוציא לאור כל תעלומה הה״ד (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. (תקוני זהר קכא):

[תרעג] ¹¹כך הקב״ה הוא חכם החכמים ולו הגבורה והגדולה והעשר והכבוד מלפניו וברא את העולם בחכמה שנאמר (משלי ג׳:י״ט) ה׳ בחכמה יסד ארץ בקש להודיע שבחו לבריות נטל וילון וקבע בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים כל כך למה להודיע לבני האדם גבורותיו, אמר להם כל מי שיכול לעשות כמותן הרי הוא כמוני או אפילו מי שיכול לתלות עיניו כנגד חמה בשש שעות הרי הוא גבור או מי שיכול לרוץ עם החמה מסוף העולם ועד סופו ביום אחד הרי הוא כמוני. וכן הוא אומר (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא הוי ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י״ט:ב׳). (מדרש הגדול בראשית):

שערי ציון: לעיל מאמר שפו, תסח, תקצט. זח״א כ: כא כב. קסח: קצ״ו: רנב. זח״ב קעב. זח״ג רא. תק״ז. א. לג. ז״ח מה.

1. עי׳ שמו״ר פמ״א, ויק״ר פל״ה, מדרש תהלים פי״ח.

2. עי׳ פסחים צ״ד: ובר״ח הגירסא וא״ה אומרים ביום למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ והביא דברי הב״ר עי״ש ובס׳ מ״ע פי״א ובס׳ נחמד ונעים ובספר הברית מ״ב פ״ו מה שהאריך בביאור דברי הב״ר אלו ובשו״ת מהר״ם אלשקר סי׳ צ״ו והיום הוכיחו בראיות כדברי רשב״י דבאויר המה פורחים ועי״ש מ״ש בס׳ הנ״ל אם יש מציאות לגלגלים לפ״מ שנתברר שכל צבאות השמים שטים באויר.

3. מאמר זה מובא בתנחומא כאן ועי׳ מ״ש לעיל אות שפ״ד מדברי הפסקתא שכ״כ דמאור השכינה ברא האור לבאי עולם ועי׳ בהתו״ה כאן שכ׳ דחכמי הטבע נבוכו באור הנוזל מהשמש איך לא יבוש מקורו ולא ידעו כי באמת מקורו לא אכזב מאור הנעלם שאין לו תכלית, ולא הביא מהמפורש במדרש כאן דמזיקוקי אור של מעלן הן מאירין ועי׳ מ״ש לעיל אות תרמ״ד.

4. עי׳ לעיל אות שנ״ב תל״ב.

5. תוכן מאמר זה בב״ר ס״ו ועי׳ מדרש תהלים יט.

6. עי׳ חגיגה יב. ולעיל אות תרנ״ט.

7. מאמר זה הוא במעשה בראשית, הנדפס בס׳ רזיאל כו.

8. עי׳ לק׳ אות תרס״ח.

9. עי׳ לעי׳ או׳ תי״ז.

10. לעיל תרסה.

11. מקור מאמר זה הוא בתנחומא בחוקותי ושם הוא בקיצור והמו״ל נשאר בצ״ע ולא מצא המקור.

וִיהַב יָתְהוֹן יְיָ בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַנְהָרָא עַל⁠־אַרְעָא.

Hashem set them in the canopy of the heaven to illuminate the earth,

ושוי יתהון איקרי׳ די״י ברקיעא שמיא למנהרא על ארעא.

וסדר יתהון אלקים על שיטריהון ברקיעא דשמייא למנהרא על ארעא.

And the Lord ordained them unto their offices, in the expanse of the heavens, to give forth light upon the earth,

[ה] וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַמְאוֹרוֹת, וְהַגְּשָׁמִים. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה וגו׳ (שמות ל״א:י״ח). הַמְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. גְּשָׁמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם (ויקרא כ״ו:ד׳). רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר, אַף הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ (ויקרא כ״ו:ו׳). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אַף הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ (תהלים י״ח:ל״ו). רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וגו׳ (תהלים ק״ה:מ״ד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם וגו׳ (יחזקאל כ״ה:י״ד). רַבָּנָן אָמְרֵי, אַף הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם (תהלים ק״ו:מ״ו). רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן אוֹמֵר, אַף הַפְרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה׳ הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ וגו׳ (ישעיהו מ״ג:ט״ז). רַבָּנָן אָמְרֵי: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנֻכָּה. רַבִּי נָתָן בַּר אֲחוּהָ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הֲוָה מְפָרֵשׁ בְּיַמָּא, אֲמַר לֵיהּ לַאֲחוּי צַלֵּי עֲלַי, אֲמַר לֵיהּ מַה נְּצַלֵּי עֲלָךְ, מִן דְּאַתְּ קְטַר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָיךְ, אִין עָיְילַת לִכְנִישְׁתָּא וּשְׁמַעְתָּן מְצַלְּיָן עַל מִטְרָא לָא תִסְמֹךְ עַל צְלוֹתִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְרַבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן רַבִּי חִיָּא דִּכְפַר חָנוּן, הֲוָה בְּאַסְיָא, בְּעָא דְּיִפְרשׁ, אָמְרָה לֵיהּ מַטְרוֹנָה, בְּאִילֵין יוֹמַיָא פָּרְשֵׁי, אֶתְמְהָא, אִתְחַזֵּי לֵיהּ אֲבוּי בְּחֶלְמָא אֲמַר לֵיהּ בְּרִי בְּלֹא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ (קהלת ו׳:ג׳), וְלָא שְׁמַע לָא לְמִילֵי דְדֵין וְלָא לְמִילֵי דְדֵין, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ.

[ו] הֵיכָן גַּלְגַּל הַחַמָּה וּלְבָנָה נְתוּנִים, בָּרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִקְרָא מָלֵא הוּא, וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה פֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ: אַתָּה הוּא ה׳ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם וגו׳ (נחמיה ט׳:ו׳). הֵיכָן הוּא כָּל צְבָאָם נְתוּנִים, בָּרָקִיעַ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִן הָאָרֶץ וְעַד הָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמֵרָקִיעַ עַד הָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, רְאֵה כַּמָּה הוּא גָּבוֹהַּ, וּתְנַן בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת תַּמּוּז אֵין צֵל לְכָל בְּרִיָּה, דִּכְתִיב: וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ (תהלים י״ט:ז׳), גַּלְגַּל חַמָּה יֵשׁ לוֹ נַרְתִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם (תהלים י״ט:ה׳), וּבְרֵכָה שֶׁל מַיִם לְפָנָיו, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּישׁ כֹּחוֹ בַּמַּיִם, שֶׁלֹא יֵצֵא וְיִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעַרְטְלוֹ מִנַּרְתִּיקוֹ, וּמְלַהֵט בּוֹ אֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מלאכי ג׳:י״ט). רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין אֵין גֵּיהִנֹּם אֶלָּא יוֹם שֶׁהוּא מְלַהֵט אֶת הָרְשָׁעִים, מַה טַּעַם: הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ט). רַבָּנָן אָמְרֵי, יֵשׁ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וגו׳ (ישעיהו ל״א:ט׳). רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אוֹמֵר לֹא יוֹם וְלֹא גֵּיהִנֹּם, אֶלָּא אֵשׁ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִגּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים וּמְלַהֶטֶת אוֹתָם, מַה טַּעַם, דִּכְתִיב: תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם (ישעיהו ל״ג:י״א). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אָבִין אָמַר: וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ (תהלים נ׳:ו׳), לֶעָתִיד לָבוֹא שָׁמַיִם מְתַנִּים צְדָקָה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם עוֹלָמוֹ, שֶׁלֹא נְתָנָם בָּרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁאִלּוּ נְתָנָם בָּרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מֵאִשּׁוֹ שֶׁל יוֹם.

[ז] אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁלשָׁה דְּבָרִים קוֹלָן הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַבְּרִיּוֹת בֵּינְתַיִם וְאֵינָם מַרְגִּישִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: הַיּוֹם, וְהַגְּשָׁמִים, וְהַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף. הַיּוֹם מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַתְּ סָבוּר שֶׁהוּא שָׁף בָּרָקִיעַ, וְאֵינוֹ אֶלָּא כַּמַּסָּר הַזֶּה שֶׁהוּא נוֹסֵר בָּעֵץ. הַגְּשָׁמִים מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי לֵוִי: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל וגו׳ (תהלים מ״ב:ח׳). וְהַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף מִנַיִּן, דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוּי דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן רַבִּי חָמָא, הֲוֵי דָּמִיךְ בְּצִפּוֹרִי, וְהַוְיָן חַבְרַיָּה יְתִיבִין גַּבֵּיהּ, אֲתַת מִלְּתָא וְשָׁרְיָן גָּחֲכִין, אֲמַר לְהוֹן כַּמָּה נַפְשֵׁיהּ דַּאֲחוּהָ דְּהַהוּא גַּבְרָא מְקַצְּצָא אֲרָזִין וּמְקַצְּצָא אִילָנוֹת, וְאַתּוּן יָתְבִין גָּחֲכוּן וְלָא יָדְעִין.

[ח] וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם – כֵּיצַד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שׁוֹקְעִים בָּרָקִיעַ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי וְרַבָּנָן, רַבָּנָן אָמְרִין מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַטָּה. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַעְלָה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי, דְּהוּא אָמַר מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַעְלָה בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹתֵחַ וּמַעְיָנוֹת צוֹנְנִין. וּמִלְּהוֹן דְּרַבָּנָן דְּאָמְרִין מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַטָּה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צוֹנֵן וּמַעֲיָנוֹת פּוֹשְׁרִין.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם פּוֹרְחִין הֵן בָּאֲוִיר, וְאִם שָׁפִין בָּרָקִיעַ, וְאִם מְהַלְּכִין הֵן כְּדַרְכָּן. הַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לַבְּרִיּוֹת לַעֲמֹד עָלָיו.

ויתן אותם אלהים ברקיע השמים – מתנה נתנם הקב״ה לבריות להאיר להם בין לצדיקים בין לרשעים לא נמנעו מלהאיר על הארץ.

רמז י

וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם – נִתְּנוּ הַמְּאוֹרוֹת מַתָּנָה לָעוֹלָם וְכֵן הַתּוֹרָה, ״וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה״, וְכֵן הַגְּשָׁמִים (ויקרא כ״ו:ד׳) ״וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם״, וְכֵן הַשָּׁלוֹם (שם, ו) ״וְנָתַתִּי שָׁלוֹם״, וְכֵן הַיְשׁוּעָה, כְּדִּכְתִיב ״וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ״.

הֵיכָן חַמָּה וּלְבָנָה בְּרָקִיעַ שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם מִקְרָא מָלֵא הוּא וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה פֵּרְשׁוּהוּ, (נחמיה ט׳:ו׳) ״אַתָּה עָשִיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם״ הֵיכָן הֵם כָּל צְבָאָם נְתוּנִין, בָּרָקִיעַ הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם.

כְּתִיב ״[וְ]⁠יַגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ״, לֶעָתִיד לָבֹא שָׁמַיִם מְתַנִים צְדָקָה שֶׁעָשָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם עוֹלָמוֹ שֶׁלֹּא נְתָנָהּ בָּרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁאִלּוּ כֵן לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מִפְּנֵי אִשּׁוֹ שֶׁל יוֹם.

וג׳עלהם אללה פי ג׳לד׳ אלסמא לתצ׳י^א עלי אלארץ׳.

א. כן נראה שכתוב ב-א, וב-ד ליצ̇ו

ונתנם ה׳ ברקיע השמים להאיר על הארץ.

ויתן – כמו וינתן, מגזרת נתן. ולפי שיאמר בלשון צווי תן, יאמר בלשון ויפעל כמו כן ויתן. וכן כל פעל שבתורה יהיה ויפעל שלו באותן הברות: צוה ויצוה, שלח וישלח, שמר וישמור, עשה ויעשה.

אותם – מן את. אתם תחת עמם, כמו שן שנם, מן קץ קצם. אבל אותם פירושו הם, ואותו פירושו כמו הוא, ולכן ננקדים מלא פום, שמלא פום רגיל לבא במקום אותו כגון לקדשו לקדש אותו, וכן הרבה.

להאיר – מגזרת שב, קם, שיאמר להשיב, להקים, כמו מגזרת עף התעיף (משלי כ״ג:ה׳), כן יאמר מן אור להאיר.

ויתן – אל תתמה על מלת: ויתן, כי כן כתוב: את קשתי נתתי בענן (בראשית ט׳:י״ג). [ולעניין אחר: ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא ט״ז:כ״א), כאילו הם משואות יטעינם עליו.]⁠^א

א. ההוספה מכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND GOD SET. Do not be surprised that Scripture states, And God set,⁠¹ for the Bible also says, I have set My bow in the cloud (Gen. 9:13).⁠²

1. If the stars are above the firmament, why does Scripture state, And God set them in the firmament (Filwarg). According to Weiser the question is, "If the stars are set in the sky then why are they not visible there at all times?⁠"

2. The rainbow only appears to be in the cloud (Krinsky). Weiser interprets, "The rainbow is not always visible there.⁠" Even so Scripture states, I have set My bow in the cloud (Gen. 9:13).

ויתן אותם – כאשר פירשתי.

ויתן – אמר ויתן אחר שאמר ויעש, כי פירוש ויעש כמו שכתבנו, אבל ויתן פירושו שנתנם ברקיע השמים שלא היו שם עד יום הרביעי כמו שפירשנו.

להאיר – פרשנוהו, ולמעלה שאמר להאיר לבדו וממשלת לבדו ולא סמכם, יהיה פירוש כל אחד מהם על האורה ועל הפעלה, וכאן שסמכם ואמר ולמשול (בראשית א׳:י״ח) אחר להאיר, יהיה פירוש להאיר על האורה, ופירוש ולמשל (בראשית א׳:י״ח) על הפעולה.

ויתן, He placed, positioned; after the Torah had written ויעש, that God completed the making of the luminaries by enabling them to illuminate the earth, the word ויתן now describes where God placed these luminaries to enable them to effectively carry out their assignment. Until the fourth “day” they had not been in the sky of the heaven.

להאיר, we have already explained this on verses 15-16. There the word appeared alone, and the word לממשלת appeared by itself, whereas here the two expressions appear in conjunction with one another, i.e. “and to exercise dominion, etc.;” the word ולמשול here is in a construct mode, i.e. the two functions are dependent one upon the other, the light exercising the dominion once it has reached the surface of the earth. The word להאיר refers to the light itself, the word ולמשול, to the activity and its impact.

וזכר שכבר עשאם בצד שיגיעו מהם אלו התועלות הנזכרות, רוצה לומר: שיאירו על הארץ, כדי שיוכל הבעל חיים לראות מוחשיו.

ואמנם אמרו אחר זה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. כתב הרמב״ן שזה מורה שלא היו המאורות והכוכבים מגוף הרקיע אלא מונחים ונקבעים בו נמשך בזה לדעת חז״ל שאמרו גלגל קבוע ומזל חוזר. אבל הרב המורה כתב שהוא דעת בטל ושבזה נצחו חכמי האומות את חכמי ישראל. שלא תחשוב שלחסרון חכמת חכמינו נפלו באותו דעת. ראיתי להודיעך פה מה שראיתי בדרוש זה כפי קדומי פלוסופיהם. והוא שפליניא״ו פלוסוף קדום בספר טבעי הנמצאים שהוא ספר יקר מאד אצל חכמי האומות כתב דברים זה סגנונם. בין השמים והארץ ילכו שבעה כוכבי הנבוכה באמצע האויר וביניהם רחק מה ובאמצעותם ילך השמש הגדול והיכול המושל לא בלבד בזמנים ובארץ. אבל גם בכוכבי הנבוכה בשמים כי הוא המכסה אותם והנותן להם אור. ומי שיציירהו ראוי שישפוט שהוא נפש כל העולם ונשמתו והמנהיג האלהי אשר לטבע הוא השליט הגדול מיד האל רואה ושומע כל הדברים כפי מה שיראה שר האותיות אומריר״ו עד כאן. ושנה ושלש הדעת הזה בספרו פעמים. ומסכי׳ לזה כתב פילוטינ״ו תלמידו מתלמידי ארסטו וגדול מגדוליהם שחבר ספרי׳ בכל הפלוסופיא. כי הוא כתב בביאור שלא היו המאורות חלקי הגלגלים ולא קבועים בהם אבל היו הכוכבי׳ הנבוכי׳ מהלכים באויר בין השמי׳ והארץ והגלגלים הם נחים לא מהלכים עד כאן. ומזה תדע שהיה הדעת הזה מקובל בימים ההם ולפחות היה הדבר בספק אצל קצתם. ומצאתי בב״ר עדות לזה גדולה שכתוב שם פרשה ששית בדברם במאורות אמר ר׳ שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחים הם באויר. ואם שפין הם ברקיע. ואם מהלכים כדרכן הדבר קשה מאד וא״א לבריו׳ לעמוד עליו הנך רואה שהיה הדרוש הזה מסופק מאד אצלם ולכן אין ראוי להחליט המאמר שהיה דעת חז״ל בטל ושנצחו חכמי האומות חכמי ישראל. אבל אני בפי׳ הפרשה נשענתי על דעת ארסט״ו שהכוכבים היו חלקים מהגלגלים כי אותו הדע׳ ראיתי צדיק לפני משאר הדעות ויותר מרוחק מהספקו׳ וכפי הדעת ההוא אשר ישר בעיני יהיה פירוש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שנתן המשפי׳ הראשון את המאורות שרים ומושלי׳ בעליונים ובתחתונים והוא מלשון ונתון אותו על כל ארץ מצרים. ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ראה נתתיך אלהים לפרעה. שענין הנתינה היא הממשלה וההשפע׳ באותם החלקיים הרקיעיים לשיאירו על הארץ שהוא התכלית המיוחד במאורות מפני האור האלהי שנתן בהם.

[א] ויתן אותם אלוקים ברקיע השמים

[1] חגיגה פרק שני דף יב ע״א (חגיגה יב.) וע״ב (חגיגה יב:)

ויתן אותם – לא הספיק לומר ויהי כן. כי רצה להודיענו כי ה׳ נתן בתורת מתנת חנם דבר זה להאיר לעולם כאומרם ז״ל במדרש (ב״ר פ״ו) יעוין שם. והכוונה בזה שהודיעם כי אינם מאירים לעולם לצד שראוים לאור דאם כן כל זמן שיראו המאורות כי יושבי תבל משחיתים דרכם יאספו נגהם. גם באמצעות איזו סיבה יחפצו לאסוף נגהם כמו שאמרו במדרש (פתיחתא לאיכה רבתי) שאמר משה רבינו עליו השלום לשמש בחורבן הבית למה לא חשכת אורך כשנכנס אויב לבית המקדש וכו׳, לזה אמר ה׳ כי הם נתונים להאיר על הארץ ומעתה אינם ברשות עצמן ומוכרחים הם במעשיהם להאיר ואין סיבה מונעת. ובזה האירו עינינו למה חזר פעם ב׳ הכתוב לומר ולמשול ביום הלא כבר אמר המאור הגדול לממשלת היום וגו׳. ורז״ל (ב״ר פ״ו) דרשו שהכתוב רומז אל הצדיקים יעש״ד. אבל לפי הפשט אין צורך לחזור ולומר, ולדרכינו הוצרך לחזור ולומר מטעם אומרו ויתן כי נתונים נתונים המה מעתה הנה אינם ברשות עצמן וחיוב אחרים עליהם, לזה חזר ואמר כי ממשלתם במקומה עומדת אלא דוקא לבחינה זו להאיר דוקא אין בידם לשנות אבל בשאר הממשלות שישנם ביום ובלילה המיוחדים להם הן הנה המושלים.

וטעם שחזר לומר עוד ולהבדיל כאן צוה להם שלא יכנסו זה לגדר של זה וכל אחד מצווה על גבולו לבל יעבור שבזה יהיה ניכר יום מלילה.

ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים. God placed them in the sky of the heavens. It was not enough for the Torah to simply say ויהי כן, because God wanted to inform us that He provided the illumination of earth by the luminaries as a free, unearned gift to mankind, as explained by Bereshit Rabbah 6,5. What they meant was that these luminaries do not illuminate the world because the world is entitled to their light. If that were the case, the luminaries would withdraw their light anytime people on earth do not conduct themselves as worthy of it. Our sages illustrated this point when they quoted Moses himself (in the Hereafter) after the destruction of the Temple as rebuking the sun for not withholding its light as a protest at the time the enemy entered the Holy of Holies. God therefore told us that ever since the luminaries were presented as a gift to the world they were no longer independent creatures, and were forced to act in accordance with the tasks allocated to them. This also explains why the Torah once again repeats the words למשול ביום, to rule by day (1,18), something that was already stated as an objective in 1,16 above. They (Bereshit Rabbah 6,9) therefore understood this verse to refer to the righteous who in the future will rule in the domain that the light has been removed to, in order to shine as effectively by day as by night. The plain meaning of the verse is that there was a need for the Torah to again state that the luminaries were to rule by day and by night to tell us that their function was to be permanent and not subject to withdrawal for any reason because they are required to give of their light.

However, when it comes to changing their functions by alternating by day and night, shorter nights or shorter days respectively, they do enjoy some control, i.e. ממשלה.

ויתן אותם וגו׳ – בארנו שמדרך הכתוב כשזוכר דברים רבים יפרש האחרון תחלה כמו שאמרנו בפסוק ב׳. וכן פה נגד והיו למאורות שנזכר באחרונה אמר ״ויתן וגו׳ להאיר על הארץ״. ונגד ״והיו לאותות״ וגו׳ שנזכר לפניו אמר ״ולמשול ביום ובלילה״ וכמו שאפרש. ונגד ״להבדיל בין היום״ וגו׳ שנזכר בראשונה אמר ״להבדיל בין האור״ וגו׳.

ויתן – מלמד שלא נהיו אלו המאורות מגוף הרקיע, אבל גופם נקבעים בו. כך פירש רמב״ן ז״ל. ודבריו אמת, כי כל מעשה בראשית פלאות וחדשות, הם לא נעשה דבר מדבר. ואין המאורות מגוף הרקיע אלא כֵּלִים נבראים לקבץ בהם האור וכבר בארנו שאין [מלת] ״רקיע״ שמים, על כן לא אמר ״ויתן אותם בשמים״, כי אינן קבועים בשמים ולא הולכים על ידיהן, אבל סובבים ברקיע. וזה היה דעת חכמינו¹ ז״ל גלגל קבוע ומזל חוזר. ויפה אמר החכם ר׳ יוסף מקנדיאה שלא יפה עשו שהודו לדברי חכמי אומות העולם שאמרו ״מזל קבוע״ כי החוקרים האחרונים מחכמי הגוים מצאו כי נכון הדעת הראשון.

ואין ״ויתן״ וגו׳, להורות איפה הם קבועים, שכבר אמר (ויתן) [והיו למאורות ברקיע השמים. אלא] כמו (״הנה נתתי את הלוים״) [״ואתנה את הלוים״]⁠² ״ראה נתתיך אלהים לפרעה״³ ״ונתון אותו על כל ארץ מצרים״⁴ שכלם לשון מנות שררות. כי היה במקומם.⁠⁵ וכן פירש הכתוב, שאחר שעשה המאורות נתן אותם לפועלים ברקיע השמים, שגם בו עושים אותות ומועדים כמבואר לעיל, גם להאיר על הארץ הצריכה לאור המאורות. ודע כי היה ביכלתו ית׳ לברוא אור מאיר באויר הארץ, אבל גזר לקשר השמים הגבוהים עם הארץ השפלה שעל ידי כן קשורים יושבי הארץ עם מעשי השמים, ויבינו כי אלהים משקיף משמים על בני אדם. על כן המשילו הנביאים השמים והארץ למעשה אחד כאמרו ״השמים כסאי והארץ הדום רגלי״⁶ והבן.

1. פסחים צד, ב.

2. במדבר ח, יט. והרי כבר לפני זה כבר צוה כן: ״ונתתה את הלוים״ – במדבר ג, ט.

3. שמות ז, א.

4. בראשית מא, מג.

5. כלומר אין לשון ״נתינה״ כאן להזיז אותם ממקום למקום, אלא היא לשון מינוי ושררה.

6. ישעיה סו, א.

ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגו׳ – קבע אותם וקבע חקותיהם באופן שיהיו מאירין על הארץ.

God established them, etc. He established their natural laws so that they would illuminate the earth.

ויתן הוא מענין שררה והתמנות כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים, שמנה את המאורות כולם שהוא השמש והירח והכוכבים לג׳ דברים, א] להאיר על הארץ, ביום יאיר השמש, ובלילה יאירו הירח והכוכבים וכמ״ש בפסחים (דף ב׳) הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים.

ויתן וגו׳: בשעת המעשה נתהפך הסדר משעת האמירה¹, בתחילה באו ברקיע השמים להאיר על הארץ, ואח״כ ״למשול״, ואח״כ ״להבדיל״. והטעם פשוט, דברגע הראשון שתלה הקב״ה אותם ברקיע האירו על הארץ, אבל עוד לא פעלו בממשלתם עד שהלכו, ובהליכתם פעלו בארץ, ועדיין לא הבדילו עד הערב.

1. שבאמירה (פסוקים י״ד,ט״ו) הוזכר קודם ״להבדיל״ ואח״כ ״והיו למאורות״, ובעשיה (פסוק ט״ז) הוזכר לראשונה ענין הממשלה ״לממשלת היום״. וכאן הוזכר תחילה ״להאיר״, ורק אח״כ בפסוק הבא ״ולמשול״ ״ולהבדיל״.

And He placed, etc.: At the time of the act, the order was reversed from the time of the pronouncement - at first, they came into the firmament of the skies to shine upon the earth, and afterward to govern, and afterward to separate. And the reason [for this] is simple; that at the first instant that the Holy One, blessed be He, placed them in the firmament, they shined upon the earth, but they still did not act upon their rulership until they moved. And in their moving, they impacted upon the earth, and they still had not separated [anything] until the evening.

ברקיע השמים – מכאן שחמה ולבנה כוכבים ומזלות ברקיע הם קבועים.⁠¹ (חגיגה י״ב:)

1. כי בכלל שבעה רקיעים הם, ולכל אחד יש סגולה מיוחדת מה שאוצר בתוכו, ומפרש דזה הנקרא רקיע אוצר הוא לחמה וללבנה ולכוכבים ומזלות, שכן מפורש בקרא ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון