Rut 4 – רות ד‏ – Mikraot Gedolot

וּדְבַר עֲשַׂרְתֵּי גוּבְרִין מִסָּבֵי קַרְתָּא וַאֲמַר תִּיבוּ הָכָא וִיתִיבוּ.

[ח] וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וגו׳ – אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לַקָּטָן לֵישֵׁב עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַגָּדוֹל רְשׁוּת.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, מִיכָּן לְבַיִת זֶה שֶׁהֵן מְמַנִּין זְקֵנִים בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁלָּהֶן.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי מִכָּאן לְבִרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה.

אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן פָּזִי, לֹא סוֹף דָּבָר בָּחוּר לִבְתוּלָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ אַלְמָן לְאַלְמָנָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בַּעֲשָׂרָה.

(ג-ד)

[ט] וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר, אִם תִּגְאַל גְּאָל – לַגּוֹאֵל אָמַר. וְאִם לֹא יִגְאַל (רות ד׳:ד׳) – לְבֵית דִּין אָמַר, הַגִּידָה לִי וְאֵדְעָה – שֶׁלֹא תֹאמַר יֵשׁ לִי אִשָּׁה וְיֵשׁ לִי בָנִים הֲרֵינִי כּוֹנְסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתִי עַל מְנָת שֶׁלֹא אֶזָּקֵק לָהּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַגּוֹאֵל כֵּן, אָמַר וַדַּאי דְּהִיא אֲזַלַת רוּת.

(ה-ו)

[י] וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָ – קָנִיתִי כְּתִיב, וְהָא מְסַיְּעָא לְהַהִיא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אִלֵּם הָיָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אָמַר הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנָּטְלוּ אוֹתָן וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִטְלָהּ, חָס לִי לִטְלָהּ, לֵית אֲנָא מְעַרְבֵּב זַרְעֲיָיתִי אֵינִי מְעָרֵב פְּסֹלֶת בְּבָנַי, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכְּבָר נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית.

ויקח עשרה אנשים וגו׳ – מכאן אמרו ברכת חתנים בעשרה.

מזקני העיר – אין זקן אלא זה שקנה חכמה וכן הוא אומר ה׳ קנני ראשית דרכו וגו׳ (משלי ח׳:כ״ב) וכל כך למה לדרוש לו אם היא מותרת לו או אם אסורה לו שהרי אמרה תורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ (דברים כ״ג:ד׳) ודרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

ויקח בועז עשרה אנשים – אמר רב נחמן אמר רב הונא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים, ר׳ אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים וגו׳, ורב נחמן מיבעי ליה כדתניא רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים וגו׳, ואידך אמר לך אם כן לימא קרא מבטן מאי ממקור על עסקי מקור, ור׳ אבהו בהאי קרא דרב נחמן מאי עביד ליה, ההוא למדרש עמוני ולא עמונית, דאי סלקא דעתך לברכה לא סגי בלאו זקנים, ואידך אי סלקא דעתך למדרש ביה לא סגי בלאו עשרה אין לפרסומי מילתא.

ויאמר שבו פה – א״ר אלכסנדרי מכאן שאין רשות קטן לישב אלא אם כן נותן לו הגדול רשות, א״ר יצחק מכאן לבית דין של מטה שממנין זקנים לישיבה שלהם.

...⁠^אאגלס⁠[ו].

א. T-S Ar.1b.74 ע״א.

... שבו.

ת׳ם קדם עשרה אנאס מן משאיך׳ אלקריה, וקאל אגלסו ההני, פגלסו.

ויקח בועז עשרה אנשים – א״ר אלעזר מכאן לברכת חתנים בעשרה וא״ר יהודה בן פזי לא אמר בחור לבתולה בלבד אלא אפי׳ אלמון לאלמנה שהרי בועז אלמון ורות אלמנה היו ורצה עשרה אנשים, מזקני העיר א״ר פנחס מכאן לבית דין שהן ממנין זקנים בבתי משתאות שלהם. ויאמר שבו פה וישבו אמ״ר אלכסנדרי מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיאמר לו הגדול שב.

עשרה אנשים^א – לפי הפשט, כדי לפרסם הדבר, כמו בתלמוד ״אייתי לי עשרה ואימר לך באנפיהו המזכה לעובר קנה״ (בבלי ב״ב קמ״ב:).

א. בכתב היד נוספה האל״ף מעל השורה.

ויקח עשרה אנשים – ר״ל שבעז לקח עוד עשרה אנשים אחרים מזקני העיר.

ואמר להם שבו פה – כלומר הנה והם ישבו שם.

אם תגאל גאל – כבר זכרה התורה (ויקרא כ״ה:כ״ה) שכאשר ימכור איש מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו.

התועלת הששה עשר – הוא להודיע כי בדבר הנשואין ראוי שיהיו עשרה אנשים. ולזה ספר שכבר לקח בועז י׳ אנשים וזה כי לא הוצרכו לו עשרה לדבר העדות כי התורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר אך הוצרכו שם להשלים הנשואים בפניהם להיות שם פרסום ובחרם זקנים כדי שיתברך מברכתם כי לפי הנראה היה נהוג לברך את החתן בעת הסכמתו לישא אשה מה והוא מבואר שברכת הזקנים היא יותר נשמעת אל י״י יתברך שנשמעה תפלתם ונתברך בועז בברכתם כי ממנה יצא לו הזרע אשר יבנה את בית ישראל ויעמידם בשלם שבעניינים בעזרת י״י יתברך כמו שיעדו הנביאים מדבר מלך המשיח אשר יצא מדוד שיצא מרות. י״י ברחמיו יביאנו ימהר יחישה למען נראה ותקרב ותבואה עצתו להוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חשך. אמן.

ויקח עשרה אנשים וגו׳ – ר״ל מאותן הזקנים היושבים שם במעמד לקח י׳ אשר הוא מספר שלם הנקרא עדת אל אשר אלהים נצב בה. ולא רצה לעשות הפעל ההוא בפומבי כי חשש לכבוד טוב קרובו. פן יהיה לבוז לעין כל באומרו לא אוכל לגאול. כי היה הדבר ההוא לכדי בזיון וקצף ביניהם. כאשר הוא ליבם אשר אינו רוצה להקים זרע לאחיו אשר לביישו קוראים אותו בית חלוץ הנעל.

שְׁבוּ פֹה. לפרסם את היתר המואבייה ולברך אם יגאל איש כלבבך ברכת חתנים¹:

1. בכתובות (ז:) איתא: ׳גופא, אמר רב נחמן, אמר לי הונא בר נתן, תנא, מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה..., ורבי אבהו בהאי קרא דרב נחמן מאי דריש ביה, ההוא מיבעי ליה למידרש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, דאי סלקא דעתך לברכה, לא סגיא דלאו זקנים, ואידך, אי סלקא דעתך למידרש לא סגיא דלאו עשרה׳. ורבינו נוקט כשניהם, שלקח עשרה לפרסם היתר המואבית, וגם על הצד שיהיה ברכת חתנים, ובזה מתיישב היטב למה לקח עשרה, ולמה לקח דווקא זקנים.

ויקח עשרה אנשים – חז״ל דרשו שהכין אותם ודרש לפניהם עמוני ולא עמונית, והבין הוא דת״ח שאמר דבר הלכה אם קודם מעשה אמרה שומעים לו ואם אחר מעשה אמר אין שומעים לו כי נוגע בדבר, וע״כ הקדים לקחתם עתה שאין נוגע בדבר כי עתה הגאולה והיבום שייך אל טוב והוא אינו נוגע בדבר, ועוד אמרו חז״ל שברכת חתנים בעשרה ורצה שיהיו מזומנים תכף אל ברכת חתנים שיהיו שם בכל אופן.

מזקני – מן הסנהדרין.

ויקח עשרה אנשים – ולמה עשרה, רב נחמן אמר, מכאן לברכת חתנים בעשרה, ור׳ אבהו אמר, כדי לדרוש ולפרסומי מילתא דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.⁠¹ (כתובות ז׳:)

מזקני העיר – א״ר פינחס, מכאן לבית דין שהיו ממנין זקנים בבתי משתאות שלהם.⁠² (מ״ר)

שבו פה וישבו – א״ר אלכסנדרי, מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות.⁠³ (שם)

1. בגמרא איתא דמאן דס״ל לפרסומי מילתא לא ניחא לי׳ בדעה זו דלתכלית ברכת חתנים עשה כן משום דא״כ ל״ל זקנים דוקא, ומשמע דלטעם פרסום בעינן זקנים דוקא, ואע״פ דבעלמא מצינו פרסום בעשרה סתם צ״ל דשאני הכא שהיה צריך לפרסם דין מחודש שלא נשמע עד כה, והוא הדין דמואבי ולא מואבית והיה צריך זקנים [חכמים] שיסכימו אתו. אך צ״ע בדעת מ״ד שלקח העשרה אנשים לברכת חתנים ל״ל לפי״ז דוקא זקנים, ולכן נראה, דמ״ד זה ס״ל דקרא לזקנים בכדי שיהיו על המשתה זקנים, וכמ״ש במ״ר א״ר פינחס מכאן לבית זה שממנים זקנים וכו׳, ולכן היה צריך לזקנים, ובעיקר הדבר שצריך לפרסומי מילתא דוקא עשרה אנשים אע״פ שמצינו בכ״מ בגמרא דגם בשלשה הוי פרסום הארכנו ובארנו בתו״ת פ׳ אמור בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל, יעו״ש.

2. השער שעלה לשם בועז היה מקום פרסום שאנשים רבים עוברים ושבים שם, וכמ״ש בסמוך ויאמרו כל העם אשר בשער, ובועז היה רצונו במקום כזה, כדי שיהיה לדבר פרסום, ואיפה לקח כרגע עשרה זקנים מזקני העיר, לכן דרש שב״ד היו ממנין זקנים בבתי משתאות להשגיח על המוסר והצניעות וד״א, וקרוב לומר שבמקום רבוי אנשים כהשער היו בתי משתאות והיו שם זקנים מטעם הב״ד ומצאם בועז על אתר.

3. ואפילו לפי הדרשה דלעיל שהיו אנשים חכמים בכ״ז נחשבו בפחיתות המעלה לגבי בועז שהיה שופט, דקיי״ל (ב״ב צ״א:) אבצן זה בועז והיה ראש הסנהדרין.

וַיִּקַּח בועז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים¹ מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה עמי, וַיֵּשֵׁבוּ:

1. דרשו חז״ל שהכין אותם ודרש לפניהם: עמוני ומואבי (לא יכול לבוא בקהל ה׳) ולא עמונית ומואבית, וכיון שתלמיד חכם שאמר דבר הלכה אם הוא נוגע בדבר אין שומעים לו, ע״כ הקדים לקחתם עתה כשעדיין אינו נוגע בדבר, כי כעת הגאולה והיבום שייכים לגואל השני (טוב), ועוד אמרו חז״ל שברכת חתנים בעשרה ורצה שיהיו מזומנים תכף לברכת חתנים, מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון