Rut 4 – רות ד‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר פָּרִיקָא לְבוֹעַז אוֹשֵׁיט יְדָךְ לְקִנְיָנָא וּקְנֵי לָךְ וּטְלַע בּוֹעַז יָת נַרְתֵּיק יַד יַמִּינֵיהּ וּקְנָא לֵיהּ.

[יב] וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ – נַעֲלוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי, חַד אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, וָחֳרִינָא אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל גּוֹאֵל, נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּמַאן דְּאָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, שֶׁדֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ לִהְיוֹת נוֹתֵן עֵרָבוֹן. וְדִכְוָותָהּ: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה וגו׳ (מלכים א י״א:ל׳), שִׂמְלָתוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם, וָחֳרִינָא אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲלֹקֶת בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְדִכְוָותָהּ: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע (שמואל א ט״ו:כ״ז), מְעִילוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וָחֳרִינָא אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵין נְטִיעָתָן מְשֻׁבַּחַת. וְדִכְוָותָהּ: וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם (דברי הימים ב י״ג:כ׳), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם הוּא שֶׁנִּגַּף לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָּה, וְלָמָּה נִגַּף אֲבִיָּה, עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם (ישעיהו ג׳:ט׳). רַבִּי אַחָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ צוּרָתָן, דִּתְנֵינַן אֵין מְעִידִין עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל יְדֵי שֶׁחִסְדָן בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב (דברי הימים ב י״ג:ח׳). רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל יְדֵי שֶׁבִּזָּה כְּבוֹד אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל (דברי הימים ב י״ג:ז׳), קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בֶּן בְּלִיַּעַל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל יָדוֹ וְלֹא בִעֲרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחַר יָרָבְעָם (דברי הימים ב י״ג:י״ט), וּכְתִיב: וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל (מלכים א י״ב:כ״ט), וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם הַמֶּלֶךְ שֶׁמּוֹנֶה אֶת הַמֶּלֶךְ נְגָפוֹ הַכָּתוּב, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַהֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פקאל אלולי לבועז אמלך לך וכ׳לע נעלה.

אמר הגואל לבועז קנה לך¹ וחלץ נעלו.

1. ק הוסיף: ד׳לך – זאת.

פקאל אלמתולי לבעז אשתרי לך ד׳לך, וכ׳לע נעלה.

ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלף נעלו – רב ולוי אמרי רב אמר נעלו של בועז ולוי אמר נעלו של גואל שדרך הלוקח להיות נותן עירבון לפיכך אמר רב נעלו של בועז.

קנה לך – בשליפת נעל.

וישלף – בועז שלף נעלו ונתן לגואל. והנה זה כאשר אמרו רז״ל: חליפין. והטעם: שקבלת זה הנעל, ונתת תחתיו גאולתך. והטעם הנעל – בעבור שהוא נמצא תמיד, ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסים, שלא ישאר ערום.

ויש אומרים: כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז. והטעם: כאשר נתתי לך זה הנעל, כן הגאולה.

AND HE DREW OFF HIS SHOE. Boaz drew off his shoe and gave it to the redeemer. Observe, this is what the sages of blessed memory refer to as [kinyan] chalifin (exchange). The meaning of this act is: you have received this shoe and, in its place, you have given me your right of redemption.

A shoe was used in this procedure for it is an item that is always with a person. It would be unseemly to remove a shirt or pants and employ it in this transaction for that would leave the person naked.

Some say that the redeemer drew off his shoe and gave it to Boaz, for it stood for the redeemer saying as I gave you this shoe so do I give you the field which you redeemed.

וישלוף נעלו – ״ואטלע בועז ית נרתק יד ימיניה וקני מיניה״. ונראין דברי התרגום, שאם נעל של רגל, היה לו לכתוב לשון חליצה, כדכתיב ״וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כ״ה:ט׳).

קנה לך – ר״ל גאל לך אתה את גאולתי וקנה לך השדה ורות לך לאשה. או יהיה קנה לך, כלומר תפוש הקניין.

וישלוף נעלו – על דעת האומר קונים בכליו שלקונה בועז שלף נעלו ונתנו לגואל, כלומר קבלת זה הנעל ממני ונתת לי תחתיו גאולתך. ועל דעת האומר קונים בכליו שלמקנה הגואל שלף נעלו ונתנו לבעז, והטעם כאשר נתתי לך זה הנעל כן נתתי לך הגאולה. והי הקדמונים עושים זה המעשה בנעל בעבור שהוא נמצא תמיד עם האדם, ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסיים שלא ישאר ערום. ויש אומרים כי נעל במקום הזה ר״ל מטפחות הידים, הנקראים בתי ידים, וכמהו ״על אדום אשליך נעלי״ (תהילים ס׳:י׳; ק״ח:י׳) לפי דעת קצת מפרשים.

ויאמר הגואל לבועז קנה לך – זאת הגאולה.

וישלוף בועז נעלו – ונתן אותו לפלוני אלמוני ומתוך הנעל הקנה לו זאת הגאולה. וידמה שכבר השיב לו נעלו אחר זה כי לא יתכן שישאר שופט יחף ברגלו אחת ולזה היה זה הקנין לנעל עמם להקנות לו זולת זה. ומזה המקום למדנו כי אפילו קרקע נקנה בזה הקנין ר״ל בשליפת נעל ונתינתו למקנה.

ויאמר הגואל לבועז וגו׳ – כי להיות המנהג כן. כשאמר טוב לבועז שיקנה ברות ובנחלתה. שלף נעליו והוא הבית יד של ימין. כי השמאל נדחה להיותו חלק שמאל. ונתנו לבועז. והקנהו בו בנחלה וברות.

{וישלף – בעז נעלו ונתנו לגואל. ושד״ל מפרש בהפך על דעת רז״ל אף על פי שנחלקו על זה (בבלי ב״מ מ״ז.-:) בכלי מי עושים קנין – בכליו של מוכר או של קונה. וסברת שד״ל היא שהגואל נתן נעלו לבעז, אם כן הגואל הוא כאן כאבי המשפחה ומעביר רשותו לאדם אחר, ובערבון ניתן לקונה נעלו שהוא אחד מכליו עד יום שהקונה ירד ויאחז בנחלה אשר קנה. (שחזור עמדת שד״ל בהואיל משה)}

ויאמר הגואל לבעז – אחר שהרשהו לגאול הקנה לו בקנין סודר, והרשב״א כתב בקדושין (דף כא) עמש״ש כדאמר רנב״י לקרוב קרוב קודם והלא קדימת הקרוב תחלה א״צ קרא דילפינן מהקרוב אליו, ותי׳ דעקר קרא אתי לעכב דוקא כסדר הזה שאם הדוד אינו אמיד ובן דוד אמיד אינו נגאל וזה סותר למ״ש גבי בועז שדודו לא רצה לגאול ונגאל ע״י בן דודו, וצ״ל שזה עצמו הטעם שקבל קנין שזכה לו ע״י קבלת קנין שיהיה עומד במקומו וכחו ככחו.

וישלף – בעז נעלו ונתנו לגואל. ושד״ל מפרש בהפך על דעת רז״ל אף על פי שנחלקו על זה (בבלי ב״מ מ״ז.-:) בכלי מי עושים קנין – בכליו של מוכר או של קונה. וסברת שד״ל היא שהגואל נתן נעלו לבעז, אם כן הגואל הוא כאן כאבי המשפחה ומעביר רשותו לאדם אחר, ובערבון ניתן לקונה נעלו שהוא אחד מכליו עד יום שהקונה ירד ויאחז בנחלה אשר קנה.

ולאחר שהרשה לו לגאול במקומו¹ וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ את זכותי לגאול ע״י שליפת נעל², וַיִּשְׁלֹף בועז³ נַעֲלוֹ ונתן אותה לגואל⁴ וקנה ממנו את זכותו:

1. מלבי״ם.

2. ר״י קרא.

3. אבן עזרא, רלב״ג. ויש מרבותינו שאומרים כי הגואל שלף נעלו ונתנה לבועז, מדרש לקח טוב.

4. אבן עזרא. ולאחר הקנין החזיר לו הגואל את נעלו כי לא יתכן ששופט בישראל ישאר יחף ברגלו אחת, רלב״ג.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון