יראת י״י ראשית דעת וג׳ – רצה לומר, האוילים בזו החכמה והמוסר. ודע כי אלו השמות הנזכרים בזה, ובכל הספר הזה כמו חכמה ובינה דעת ומוסר, צדק ומשפט, מישרים ומזמה ותושיה, הנה לכל אחד הוראה מיוחדת, ואם יש בם העברה והשאלה ושתוף במקומות שונים, כמו שיש לרוב השמות, והנה הוראתם מבוארת אין צורך שאאריך בזה, עם שכבר בארו זה הקודמים, וכבר הודעתיך, כי אין אני מעתיק דברי מי שקדמוני, אבל אזכור לבד כי חכמה ובינה ודעת בכל הספר הזה ובכל המקרא, הם לפי דעתי מונחים על ענינם הראשון, אין בם בשום מקום השאלה והשתוף, והוא כי חכמה הוא על שלמות המדמה, ובינה על שלֵמות הבורר, ודעת על שלמות הזוכר, ואלו שלשה חלקי המוח שנתבאר ענינם בספרי הטבע, ואם תזכור זה ותנהיגהו בכל המקרא, תמצא פרושים נפלאים, ואזכור לך אחד למשל ולדמיון, שמא לא אזכה, או לא ארצה לעשות פירוש קהלת, והוא, כי כתיב שם: וגם לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן (קהלת ט׳:י״א), היתכן כי לחנם עשה אלו השלשה חלוקות אם פני הספר יוכיחו זה. ואמנם הענין כן, כי ידוע שהשגת הלחם קלה מהשגת העושר, והשגת העושר קלה מהשגת החן, כי החן ענינו, שיהיה קרוב למלכות, כטעם: ונח מצא חן בעיני י״י (בראשית ו׳:ח׳). או שהוא עצמו מלך, כי יודו לו הכל שימשול וימלוך עליהם. וזהו הכונה לפי דעתי, ולכן כמו שאלו הג׳ מדרגות הולכות בסדור זו למעלה מזו, כן שלשה ההשגות, רצוני, החכמה, והבינה, והדעת, הולכות בסדור זו למעלה מזו, כי מי שהוא חכם לבד, תספיק לו חכמתו, להשיג הלחם, ואולם מי שהוא נבון יעלה אל העושר, ואולם מי שהוא יודע, יעלה אל המלוכה. ואמר שלמה, כי אין זה הכרחי תמיד, כמו שאינו הכרחי תמיד, לקלים המרוץ, ולגבורים המלחמה.