Mishlei 1 – משלי א‏ – Mikraot Gedolot

מְטּוּל דְיֵאוּתָא וְחִסְדָא אִנוּן לְרֵישָׁךְ וְהַמְנִיכָא לְצַוְרָךְ.

ואם עשית כן – נמצאו דברי תורה נזר לראשך וקטליות לגרגרותיך, דכתיב: כי לווית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך – כל זמן שאתה משמיע קולך בהן, הן נעשים לך דבש וחלב תחת לשונך.

דבר אחר: כי לוית חן – כל זמן שאתה משמיע קולך בהם הם נעשים לך דבש וחלב דכתיב דבש וחלב תחת לשונך.

כי לוית חן הם לראשך – המהלך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן וגו׳, חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים לגרגרותיך, חש בבני מעים יעסוק בתורה שנאמר רפאות תהי לשרך, חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא (משלי ד׳:כ״ב). אמר רב יהודה בריה דר׳ חייא בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו, אדם נותן לחברו סם יפה לזה וקשה לזה, אבל הקב״ה אינו כן נתן תורה לישראל שהיא סם חיים לגופו של אדם שנאמר ולכל בשרו מרפא וכו׳ (כתוב בירמיה ברמז ת״פ).

וענקים לגרגרותיך – א״ר אלעזר אם משים אדם עצמו כענק זה שרף לצואר שנראה ואינו נראה, למודו מתקיים בידו, ואם לאו אין למודו מתקיים בידו.

פאנהמא לואא מן הואדה עלי ראסך, ועקוד עלי גבבך.

לראשו, על ראשו. גרגרותיך, ״גבב״ והוא חלק הצואר שלצד פני האדם. ובספרו האמו״ד המאמר העשירי פי״ד כתב כי אותם הסוברים שצריך אדם להקדיש עצמו רק לחכמה למדו מפסוק זה שצריך להתקשט בה כפנינים וכמרגליות על המלכים.

לוית חן – חיבור של חן הם לראשך, התורה והמוסר יהו לראשך לוית חן וכענקים של עדיי זהב יהיו.

לגרגרותיך – לצוארך ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות קורא אותה לשון רבים.

a wreath of grace They are a wreath of grace for your head; i.e., the instruction and the discipline will be a wreath of grace for your head, and they shall be like the rings of a golden ornament.

for your neck Heb. לגרגרתיך. Since the trachea is composed of many rings, he refers to the neck in the plural form.

לוית חן – אסיפת חן, מן:⁠^א ונלוו גוים רבים אל י״י (זכריה ב׳:ט״ו). ולויה בשקל כבשה שמלה,⁠^ב ובסמוך שמלת לוית.⁠^ג

לגרגרותיך – נכפלו בו הפ״א והעי״ן מענין גרון שהוא בשקל חרון, ונאמר ממנו לחרחר ריב, כמו מתעתע מן תעה.⁠^ד ויש אומרים כי לחרחר מן חרר מבעלי הכפל והיה ראוי להדגש רי״ש חרון בשקל חלון,⁠^ה ויהיה כמו: ויפרפרני (איוב ט״ז:י״ב), שיתכן שרשו פרר או פור.⁠^ו

א. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן: ״כמו״.

ב. כן בכ״י אוקספורד, אלברג. בכ״י מינכן: ״כבשה שלמה״. בכ״י קיימברידג׳: ״כשבה שמלה״.

ג. כן בכ״י אלברג, קיימברידג׳. בכ״י אוקספורד: ״לוית שמלת״. בכ״י מינכן: ״שמלת שבית״.

ד. כן בכ״י אוקספורד, קיימברידג׳. בכ״י מינכן, אלברג: ״כמו כמתעתע״. וראה בראשית כ״ז:י״ב.

ה. כן בכ״י אוקספורד. בכ״י מינכן: ״ויכול שהוא מפעלי הכפל והיה דינו דגשות הרי״ש בשקל חלון״. בכ״י אלברג: ״ויכול שהוא מבעלי הכפל והיה דינו דגשות הרי״ש בשקל חלון״. בכ״י קיימברידג׳: ״ויש אומרים כי לחרחר מן חרר כמו מתעתע מן תעה. ויכול שהוא מפעלי הכפל והיה דינו דגוש הרי״ש בשקל חלון״.

ו. כן בכ״י אלברג. בכ״י אוקספורד: ״ויהיה כמו: ויפרפרני (איוב ט״ז:י״ב) שרשו פיר״. בכ״י מינכן: ״ויהיה כמו: ויפרפרני (איוב ט״ז:י״ב) שיתכן שרשו פרד או עיר״. בכ״י קיימברידג׳: ״ויהיה כמו: ויפרפרני (איוב ט״ז:י״ב) שיתכן ששרשו פרר או פיר״.

כי לוית חן הם לראשיך – התחברות וקישור חן הם לראשיך, דרך משל.

וענקים לגרגרותיך – כי הם מבאים אותך למצוא חן בעיני אלהים ואנשים, ונותנים כתר לראשך וענקים לגרגרותיך, כענין: וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מ״א:מ״ב). וזה אמר דרך משל, כלומר: כמו שיתפאר האדם במלבוש ובצפירה שיש על ראשו, וכמי שיש לו ענקים בצוארו, והוא תכשיט עשוי מפז ואבנים יקרות ותולין אותו בצואר לתפארת, כן החכמה מפארת בעליה.

כי לוית חן וגו׳ – מוסר אביך ותורת אמך הם לוית חן לראשך וגו׳. וענין המשל כי על ידי קבלת המוסר וטוב ההנהגה תהיה החכמה מפוארת ומהודרת אם יגיע למעלת החכמה והדעת ויהיו דבריו^א נשמעים ומקובלים על לב שומעיהם. כי הראש משל לחכמה אשר שם החכמה וכוחות השכל והגרגרת משל לדבור כי הקול עובר על הגרון ואמרו מחברי המוסר מה טובה החכמה תייפה את המעשה ומה טוב המעשה תייפה את החכמה.⁠¹ ויתכן לפרש מוסר אביך דברי תורה והאב הוא השם ית׳ וכן הלא הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳) אתה י״י אבינו אתה (ישעיהו ס״ג:ט״ז).

תורת אמך – התקנות שתקנו האבות והגדרים שגדרו חכמי ישראל לתורה.

כי לוית חן – שים רעיונך ומחשבותיך להתבונן בהם כי הם לוית חן לתבונתך ודעתך והגית בם תמיד כי הם ענקים להגות שפתיך.

1. עיין מבחר הפנינים שער א׳ סי׳ כ״ז.

א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״דבריך״.

כי – ההורים הם לוית חן, מענין תלוה שהוא דבוק וחיבור, והוא הציץ או הצניף וכל זה דרך משל.

כי לוית חן – הוא סוג לכל הסדינים והחריטים ויתר הדבוקים שמשימים הישמעאלים בראשם.

ואמר כי המוסר והתורה, הם לוית חן לראש וענקים לצואר – כלומר עדי ויופי, וזה על דרך משל ודמיון.

ואמר אחר זה משבח אלו המוסרים הנה הם לראשך כמו חיבור והוא הקשוט היפה אשר כשיתחבר לראש האדם ישא חן בעיני רואיו והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר כמן באחד ענק מצוארוניך וממה שזכר הראש והגרגרת להעיר שזה המוסר הוא הישרה אל היופי בראש אשר בו הרבה מהכחות המשיגות המישירות אל ההשגות השכליות ואל היופי בגרגרות שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד.

לוית חן – חבור חן ותכשיט.

ענקים – הם כמו רבידים, והם תכשיטים יושמו בצואר.

לגרגרותיך - לצוארך. ואמר לגרגרותיך, כי הגרגרת היא בצואר והיא כלי הקול והדבור.

לגרגרתך – במקצת ספרים מדוייקים חסר וא״ו וחסר יו״ד עיין במסורת.

לוית – ענין חבור ודבוק כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ״ט:ל״ד).

וענקים – עניני עדי הצואר כמו ולבד מן הענקות (שופטים ח׳:כ״ו).

לגרגרותיך – מלשון גרון וצואר.

כי לוית חן – המוסר והלמוד הזה הם לראשך חבור של חן ועדי ענקים סביב לצואריך.

לוית – דבר המחובר אל דבר.

לגרגרתיך – נכפלה בו הפ״א הפעל וכבר כתבתי (יחזקאל ט״ז) שיש הבדל בין גרון ובין צואר, שהצואר הוא החיצוני ושם נותנים התכשיט, לא על הגרון שהוא הגרגרת שבפנים שמשם הדבור יוצא, כמו קרא בגרון, יגעתי בקראי נחר גרוני, רק בא לפי המליצה שהונח על תכשיט הדבור, וכמ״ש ביחזקאל ורביד על גרונך מטעם זה.

כי לוית חן הם לראשך – שהוא כתכשיט של חן המחובר לראשך, וכענקים שהם תכשיט לגרגרותיך על צוארך, והראש מציין המחשבה והשכל שמשכנו בראש, והגרגר הוא הגרון שמשם יוצא הדבור ומציין תכשיט הדבור, ור״ל שהמוסרים האלה יעלו חן על מחשבותיך ועל דבוריך, ושם לויה הוא דבר המחובר אליו מבחוץ, כי החכמה אינה באה מפנימית הנפש כמו הבינה רק מקבלה מחוץ.

לוית – יש להניח כי בימי הכותב היה תכשיט הראש נקרא בשם לויה כמו ענקים שאחריו שהוא תכשיט הגרגרת היא הגרון (אותיות גר מקום גרון המכניס ומעלה גרה או גרעינין, כפול בשם גרגרת ובא ג״כ בלשון רבים גרגרות ע״ד מראשות, מרגלות, צוארי בנימין), ולויה דבר מלוה בְּחִנוֹ את יפי קליעות השער, וענקים מלשון הענק תעניק לו (פרשת ראה) שרשרות זהב כבדות המורות על עושר אשה נושאתם עליה; וענק שם לאדם גדול הקומה ורב כח נעשה תאר לאדם חזק הנושא בנקלה דברים כבדים; ומצאתי שבלשון ערבי וארמי ״ענוק״ ענינו הגרון עצמו, רוממות אל בגרונם (תהלים קמ״ט:ז׳) מתורגם בענוקיהון ואולי מזה שם עלוקה מחמת צורת גופה העשוי כגרגרת, כדרך שמשֵם לוע (ושמת סכין בלעך, משלי כ״ג:ב׳) נהיה שם תולעה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון