אם תקח אמרי – החכם פ׳יליפפזאן ומוהר״ר ויטרבי תרגמו אם זה לשון הלואי, והביאתם לכך מלת כי שבתחלת פסוק ג׳ המפסקת בין שני מקראות אלה שבראש הסימן ובין אז תבין וגו׳ (פסוק ה׳) באופן שאי אפשר להניח שהוא השלמת הדברים, ונכון מאד לפרשה כן; רק החכם בן זאב בתלמוד לשון עברי ובאוצר השרשים וגם שד״ל בספר דקדוק שלו לא הניחו שתהיה למלת ״אם״ הוראת ״הלואי״ בשום מקום, אבל געזעניוס מניח לה הוראה זו, ובין הדוגמאות שמביא הקרובה לאמת היא אם תקטל אלוה רשע (תהלים קל״ט:י״ט); ואחד מן החברים חוה דעתו כי יש להניח שהשלמת דבור ראשון היא תיבות תטה לבך לתבונה; והענין הולך ועולה גם בשמות גם בפעלים, אמרי, מצותי, חכמה, תבונה – תקח, תצפן, להקשיב אזנך, תטה לבך; ור״ל אם למלאת רצוני תשב לשמוע גם בלי כונה לעשות, לאט לאט דברי חכמה ימצאו חן בעיניך, ולא בלבד לבך יטה אליהם מעצתו רק גם אתה תטהו, תסיר מלבך כל דעה מתנגדת לדברי ואך אותם תקבל; ויש להניח ג״כ שפעל ״הקשיב״ אע״פי שבכל מקום בתנ״ך יוצא רק לשני, כאן הוא יוצא לשלישי, אם תשמע לי לעשות באופן שאזנך תקשיב, הלא אם לפעלים שבבנין הפעיל יוצאים רק לשני נרצה לתת להם הוראת יציאה לשלישי אין לנו בנין להשתמש בו כי אם ההפעיל עצמו, ופעל ויביאו אל אביהם האמור בכתנת יוסף (פרשת וישב) נ״ל למעלה מכל ספק שר״ל חשבו מחשבה באופן שהובאה ליעקב ע״י אחרים, והראיה פעל וישלחו שבראש הפסוק.