Mishlei 1 – משלי א‏ – Mikraot Gedolot

שְׁמַע בְּרִי מַרְדּוּתָא דַאֲבוּךְ וְלָא תִטְעֵי מִנִימוֹסָא דְאִמָךְ.

שמע בני מוסר אביך – מה שנמסר לך בסיני על כבוד אב;

ואל תטוש תורת אמך – מה שהזהירו לך בסיני על כבוד האם. ואם עשית כן, נמצאת עושה כבוד אב ואם.

דבר אחר: שמע בני מוסר אביך – זו תורה שבכתב;

ואל תטוש תורת אמך – כל מה שנתפרש לך בסיני מפי הגבורה בתורה, על טהרה טהרה, ועל טומאה טומאה, ועל איסור איסור, ועל היתר היתר.

דבר אחר: מוסר אביך – כל דבר שנמסר לך בהר סיני מפי הגבורה בתורה על טהרה טהרה ועל טומאה טומאה ועל איסור איסור ועל היתר היתר אם עשית כן נמצאו דברי תורה נזר על ראשו וקטליאות לגרגרותיו דכתיב כי לוית חן הם לראשך וגו׳.

אסמע יא אבני אדב אביך, ולא תד׳ר דלאלהֵ אמך.

תורת, הוראת.

מוסר^א אביך – הקב״ה, מה שנתן בסיני בכתב ועל פה למשה.

אמך – אומתך כנסת ישראל, כמו מה אמך לביא (יחזקאל י״ט:ב׳). והם דברי סופרים שחידשו והוסיפו ועשו סייג לתורה.

א. כן בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34: ״תורת״.

Hearken, my son, to the discipline of your father What the Holy One, blessed be He, gave Moshe in writing and orally.

your mother Heb. אמך [like אמתך], your nation, the nation of Israel, as in: "What a lioness was your mother [meaning your nation]!⁠" (Yechezkel 19:2). These are the words of the Scribes, which they innovated and added and made safeguards for the Torah.

מוסר אביך^א ותורת אמך – פירשו בו כי הם דברי הקבלה, כמו שאמר: שאל אביך ויגדך (דברים ל״ב:ז׳). ואמרו חז״ל יש אם למקרא ויש אם למסורת, ולא אמרו אב בעבור כי האב יש בו ספקה^ב אך האם^ג בלא ספקה.⁠^ד על זה אמרו יש אם למקרא ולא אמרו יש אב. ויכול אדם לפרש מוסר אביך ותורת אמך על דרך העולם, כי רוב בני האדם אע״פ שהם רשעים לא ירצו שילכו בניהם בדרכם ומיסרים אותם שלא יעשו כמעשיהם.

א. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן חסר: ״מוסר אביך״.

ב. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן: ״ספיקא״.

ג. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן חסרה מלת: ״האם״.

ד. כן בכ״י אוקספורד, קיימברידג׳. בכ״י מינכן: ״ספקא״. בכ״י אלברג: ״ספק״.

שמע בני מוסר אביך – שמע מוסרו של הקב״ה, כי הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳) שבראך על מנת שתהיה שלם בחכמה שהיא יראת י״י, ולעבדו ולאהבה אותו בכל לב ובכל נפש, ולהבין בנפלאתיו ותהללהו בהם.

ואל תטוש תורת אמך – תורת אמך – למוד תורתך שהיא אמך, כי ממנה ילמד האדם שכל ודעת וחכמה, כמו שנאמר: מחכימת פתי (תהלים י״ט:ח׳). כי כמו שהילד יונק החלב משדי אמו, כן האדם החפץ בתורה היא מחייהו ומלבבתו ומחכימתו, והיא אמו, שנאמר: אם¹ לבינה תקרא (משלי ב׳:ג׳). גם הרב המלמד לתלמידו חכמה נקרא אביו, כמו שאמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים ב ב׳:י״ב). והתלמידים נקראו בנים, כמו שאמר: בני הנביאים (מלכים ב ב׳:ג׳), שתרגם יונתן: תלמידי נביאייא.

1. בנוסח שלנו: ״אִם״, ורד״ק מפרש ״אֵם״ (בצירה), ועיין גם בפירושו שם, ועיין במנחת שי.

שמע בני מוסר אביך – צריך להקדים ארבע הקדמות להצליח בעבודת השם. הראשונה שיקדים בחברת הטובים והמלמדים להועיל ויחפוץ לשמוע מוסרם, שנאמר: שונא תוכחת בער (משלי י״ב:א׳) שונא תוכחת ימות (משלי ט״ו:י׳). והשנית יזהר מכל חברה רעה ולא יתחבר לרשע פן יכשילהו והשלישית יתן אל לבו העונג^א והשלום והגמול והשכר ויירא את השם כי אין הצלחה לעבודה מבלעדי היראה והרביעית יתעסק בחכמה ותהי חביבה וחשוקה בעיניו ויטרח בה ויקל בעיניו טרחו עליה כענין שנאמר: ויהיו בעיניו כימים אחדים וגו׳ (בראשית כ״ט:כ׳). ויזהר שלא יתעסק בחכמות החצוניות הרקות והרעות ולא יתחבר אל השונים בם פן יכשילוהו וינטו רגליו ולמוד החכמה יצילהו מזה שלא יכשילוהו הכופרים ולא יהגה בספריהם ולא יאזין^ב לדבריהם ועל ידי ההקדמות האלה יצליח בעבודה, ואמרו ז״ל: התורה^ג מביאה לידי מעשה ובמקום אחר אמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה (בבלי ב״ק י״ז). וכאשר ישקוד על המעשה לעזוב החטא ולקיים המצות יגיע מזה אל המעלות כאשר יתבאר. והנה על זה הסדר שכתבנו לך תראה הפרשיות בתחלת הספר הזה סדורות ומבוארות ויגלו אליך דרכי העבודה והיראה סדרם וסודותם.

עתה החל במצות מוסר אב ואם החפצים בתקון מנהגי הבן וטוב מוסרו. ואחת מן האזהרות הנזכרות תמיד מן הספר הזה שיזהיר על הבן לשמוע מוסר האב. ועל האב להוכיחו. וטעם העיקר הזה מפני כי הנער לא שלמו כלי שכלו עד אשר יגדל ויצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח׳:כ״א). והנה הוא מתנהג כפי תאותו כי אין לו עזר מאת שכלו להוכיח נפשו ולהניח דרכי תאותו ואחרי שירגיל נפשו בימי הנערות ללכת אחרי תאותו יתחזק הכח המתאוה אשר בו וכאשר יגדל וישלם כח שכלו ויבקש להפרד^ד מדרך תאותו יכבד עליו מפני הגדול וההרגל. על כן צריך שיעזרהו יולידיו בשכלם ויוכיחוהו וידריכוהו בדרך ישרה בימי הנערות וגם כי יזקין לא יסור ממנה. ודרך התוכחת מתבארת מפסוק אחר והוא חנוך לנער על פי דרכו (משלי כ״ב:ו׳). ויורה על הענין שאמרנו מה שאמרו ז״ל: י״ג שנה קדם יצר הרע ליצר טוב (אבות דר׳ נתן ט״ז).⁠¹

1. שם הגירסא: יצר הרע כיצד אמר שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר הטוב.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 1044: ״העונש״.

ב. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״יאמין״.

ג. כן בכ״י ס״פ, וכן גם להלן ב׳:א׳ גם בדפוס ראשון. בדפוס ראשון: ״היראה״.

ד. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״להפר״.

שמע בני – יקרא התלמיד בן המלמד, מאשר ימציא לו דבר בפועל במעמד עצמותו, והזהיר לשמוע מוסר ההורים במוחלט, כי ברוב הם חכמים בפועל מהבנים מצד ילדותם, והמה נסו, והילדות והשחרות הבל.

שמע בני מוסר אביך – בזה יתחיל שלמה לצוות ולהזהיר לנו, או לבנו, ודרך העברי על צד מליצת השיר לומר: אביך ואמך, ואמר באחד: מוסר, ובאחת: תורת, ואין בזה טעם, שלא יתכן חלופו, כי כל זה והדומה לו מטבע האפשרי אין בו טבע הכרחי, ומי שישתדל לתת בזה והדומה לזה טעם, הוא כסיל.

שמע בני – הנה המוסר הראשון שיקח הוא מוסר האב והאם כי הם ייסרו אותו וינהיגוהו בקטנותו ואח״כ יתישר ללקיחת המוסר מדברי התורה ולזה ענשה התורה העונש הנפלא לבן סורר ומור׳ מפני שלא ישמע בקול אביו ובקול אמו ולזה הזהיר זה החכם ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תעזוב ההנהגה שתנהיגך אמך בה כי אלו המוסרים שתקנה תחלה מהם הם כמו תכשיטים לך להסיר ממך לכלוך המדות הפחותות או קרא מוסר אב ותורת אם התורה והנה קרא הש״י הלא הוא אביך קנך והאם הוא השכל הפועל אשר באמצעיתו הגיעה הנבואה והמשילו אל הנקבה ביחס אל הש״י כי הוא שיקבל הכח ממנו והש״י הוא הפועל השלימות לו כטעם אמרו בעטרה שעטרה לו אמו לזאת הסבה קראוהו ז״ל מטטרון שהוא אם בלשון רומי.

הג׳ הוא צווי על קבול המוסר מההורים לפי שהוא המוסר הראשון שיקנה האדם והוא דרך אל לקיחת האדם המוסר על השלמות והוא אמרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

תטוש – ענין עזיבה כמו כי לא יטוש ה׳ את עמו (שמואל א י״ב:כ״ב).

תורת – ענין למוד והוראה.

שמע – קבל מוסר מאביך כי בוודאי חפץ הוא בתקנתך.

תורת אמך – מה שאמך מלמדתך.

שמע – ע״ז משיב אליהם ומראה כי יש יסודות לחקי החכמה, והתחלות מושכלות אשר יתקבלו בהכרח אל שכל כל אדם, אמר, אתה בני שמע מוסר אביך שבאר אח״ז, שהמוסר הראשון שייסר איש את בנו הוא דבר שא״א להטיל בו שום ספק כלל, והוא ברור כדבר המושג בחוש, ומזה יברר שכלל המוסר הוא דבר הנוסד ומושכל בשכל האדם והוא דעת ברור שאין בו ספק כלל, ובזה אל תטוש את התורה שתלמד אותך אמך – או ר״ל תורת הכנסיה בכללה שהיא האם הכוללת, אל תטוש, כי יש לה יסוד במוסר ובדעת.

מוסר אביך – מיחס המוסר לאב לפי שאימתו מוטלת יותר על הבן ומפני זה הוא סר מרע, ולאם מיחס התורה כלומר הורות כל דבר ודבר בשעה הנכונה כמורה חצים למטרה (כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, תהלים קכ״ז:ד׳), כי הבן כרוך אצל אמו ושומע בקולה מאהבתו אותה.

תטש – שרש נטש מגזרת כנשר יטוש עלי אכל (איוב ט׳:כ״ו) מוסיף על שרש עזב מגזרת זיבת מים לאט לאט; וכאן ר״ל אל תנח בקרן זוית, בעוד שאם היה כותב ״אל תעזוב״ היה נשמע הרחקה לשעה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון