Mishlei 1 – משלי א‏ – Mikraot Gedolot

עַד אֵימַת שַׁבְרֵי רָחֲמִין שַׁבְרוּתָא וּמְמִקְנֵי מְמִקְנוּתָא רְגִיגוּ לְהוֹן וְסַכְלֵי סָנִין יְדִיעֲתָא.

עד מתי פתים תאהבו פתי – אלו דור המדבר;

ולצים לצון חמדו להם – אלו עדת קורח;

וכסילים ישנאו דעת – זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה.

רמז תתקלב

עד מתי פתים תאהבו פתי – אמר ר״ש בן נזירא בנוהג שבעולם אדם אוכל (צואה) [צחנה] שנים ושלשה ימים ונפשו נקוטה עליו ואתם עובדים ע״א כמה שנים אותה שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם נקוטה עליכם ממנה. א״ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות שלמה וישעיה, שלמה אמר ולצים לצון חמדו להם. ישעיה אמר ועתה אל תתלוצצו. אמר ר׳ יאשיה כל המתלוצץ יסורין באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם, א״ל רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו לא תתלוצצו דלא ליתו יסורי עלייכו. א״ר תנחום בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כליה לעולם שנאמר כי כלה ונחרצה. א״ר אלעזר קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה.

עד מתי פתים תאהבו פתי – אלו דור (המבול) [המדבר].

וכסילים ישנאו דעת – אלו עו״א שלא קבלו עול מלכות שמים ועול תורה.

אלי כם יא גפאל תחבון אלגפלה, ואלדהאה קד תמנו אלדהא לאנפסהם, ואלג׳האל ישנון אלמערפה.

פתי, פתיות.

פתאים^א – הם המתפתים על ידי מסיתים ומינים.

תאהבו פתי – הסתה.⁠^ב

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״פתים״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״שם דבר לפתיות, כמו כלי קרי שפי״.

you naive ones Heb. פתים. Those who are enticed by enticers and sectarians.

naivete Heb. פתי, enticement, the noun for simplicity; like כלי, a vessel, קרי, a happening, שפי, silence.

עד מתי פתיים^א תאהבו פתי^ב – בספר חיוג׳ אמר כי^ג תאהבו מבנין קל, והיה דין התי״ו בסגול וכן האל״ף, בשקל: יֶחֶרְדוּ כצפור (הושע י״א:י״א). ור׳ יונה אבן ג׳נאח אמר כי דין התי״ו בשוא כאשר היא, אך האל״ף שהיא בצרי היה דינה בפתח, בשקל: תְּדַבְּרוּ, ^ד ואמר כי בזה חלוף תנועה^ה אחת, אך בדעת חיוג׳ חלוף שתי תנועות. ויפה אמר [בספר שרשים של רבי מַרְוַן אבן ג׳אנח גזרנו עליו בספר הגלוי הנקרא¹ שהוא מן הכבד, על משקל: תְּדַבְּרוּ, תְּשַׁבְּרוּ, כלומר תחברו הַפְּתַיּוּת לאחרים. וכאשר לא יכולנו להדגיש הה״א, נהפכה תנועת האל״ף לקמץ חטף,⁠² ושוא תחת התי״ו עומד במקומה להעיד עליו. וכן: קראתי למאהבי (איכה א׳:י״ט) דין הה״א שלו להיות דגושה].⁠^ו

ופתי בכאן שם ולא התאר, ומורה עליו כפלו, שאמר: ולצים^ז לצון חמדו להם, ולצון שם, בשקל: ששון, זדון, מנחי העי״ן.

ופתי בשקל: שבי, וישב ממנו שבי (במדבר כ״א:א׳).

וענין פתי כמו: פְּתַיּוּת (משלי ט׳:י״ג). אבל מי פתי יסור הנה (משלי ט׳:ד׳,ט״ז) שם התאר, בשקל: אל תהי מרי כבית המרי (יחזקאל ב׳:ח׳), מרי הראשון תאר והשני^ח שם הוא.

1. מלת ״הנקרא״ כאן קשה להסביר. אולי צ״ל: ״בספר הנקרא הגלוי״.

2. הוא הצרי.

א. כן בכ״י אלברג. בכ״י אוקספורד, מינכן, קיימברידג׳: ״פתאים״.

ב. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן חסר: ״תאהבו פתי״.

ג. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן חסרה מלת: ״כי״.

ד. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן נוסף כאן: ״תשבח״ או ״תשברו״.

ה. כן בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳. בכ״י מינכן: ״בתנועה״.

ו. כן בכ״י מינכן. בכ״י אוקספורד, אלברג, קיימברידג׳ חסר מה שנמצא בסוגריים.

ז. כן בכ״י אלברג. כן בכ״י אוקספורד, מינכן, קיימברידג׳ חסרה מלת: ״ולצים״.

ח. כן בכ״י אלברג. בכ״י אוקספורד: ״כי השני״. בכ״י מינכן: ״כי השבי״. בכ״י קיימברידג׳ חסר: ״תאר והשני״.

עד מתי פתים תאהבו פתי – ועוד היא מכרזת ואומרת: עד מתי פתים תאהבו הפתיות, ולצים עד מתי תחמדו לכם לצון – כלומר: לעשות מעשי תעתועים וליצנות.

והוסיף ואמר: וכסילים ישנאו דעת – שאינם רוצים ללמוד חכמה ולדעת דעת.

עד מתי פתים וגו׳ – פתי שם דבר כמו פתיות בשקל בית המרי (יחזקאל כ״ד:ג׳). פתאים הם אנשים שהם חלושי הדעת ונפתים לדברי מסיתים ומתעים. וכן בכלל פתאים אנשים אשר להם דעות משובשות וכן אנשים שהתאוה משבשת ומתעת דרך כי תראה מקצת בני אדם יחשבו על דבר שחפצים בו שהוא נכון והגון ואינן רואין חובה לתאותם. וכל זה מחולשת שכלם וכי דללו כחות בינתם. על כן תמשכם תאותם אליה והיא מעצמת עיניהם. וגם אלה האנשים אם לא ימשילו תאותם ולא יאבו להמשך אחריה לא היה משבשת דעתם. ועל כן אמרו ז״ל כל המתפתה ביצרו נופל בגיהנם (בבלי עירובין י״ט), שנאמר: ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו (בראשית ד׳:ז׳). כי יצר לב האדם רע (בראשית ח׳:כ״א) ושואל הדברים ממנו ומשתוקק שיתן לו כל אשר ישאלו עיניו ואין ביד היצר למלאות תשוקתו בלא הסכמת הנפש המשכלת ורעיונה. וזהו ענין ואתה תמשול בו (בראשית ד׳:ז׳) כענין אל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז), על כן תענש הנפש בתתה רצון התאוה.

ולצים לצון חמדו להם – לצים – אנשים^א הבוזים לכל דבר ולועגים לבריות ומדברים לשון הרע ותבא המדה הזאת משתי סבות האחת משרשי מדות הנפש הרעות מן האכזריות והגאוה ושאר מדות רעות^ב כאשר יתבאר בפסוק זד יהיר לץ שמו (משלי כ״א:כ״ד). והסבה השנית מפריקת עול שמים פריקה גמורה ומפני שאין עליו עול המורא ואין חתת אלהים בלבו על כן לבו משולח לשחוק ולעג וקלס. ועל כן כתב ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם (ישעיהו כ״ח:כ״ב) מדה כנגד מדה כי אתם פורקים עול שמים והוא יכביד את עוליכם ויחזקו מוסריכם. ומפני כי סבת הלצון^ג בסבת מדות הנפש המתאוה והחומדת על כן אמר ולצים לצון חמדו להם. ומדת הפתי אשר שכלו חלוש ודעותיו משובשות הזכיר תאהבו פתי והאהבה היא הבחירה כמו כי כן אהבתם בית ישראל (עמוס ד׳:ה׳) אהב לנוע (ירמיהו י״ד:י׳) כי הפתאים בוחרים דרכי הפתיות ומתעים בנפשותם לאמר כי הם דרכי יושר.

וכסילים – הם בעלי הפעולות הרעות ועוברים עבירות למלאות משאלות עיניהם בעניני הנאותם ותענוגיהם. ודע והתבונן כי כחות נפש האדם שלש: האחד הצומחת והמגדלת וישתתף בה האדם עם שאר בעלי חיים ועם האילנות הצמחים והכח הזה ימצא בכבד ויקרא נפש כמו שכתוב: כנפשך שבעך (דברים כ״ג:כ״ה), צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י״ג:כ״ה).

והשנית כח המתאוה. ומדות הנפש הנזכרות בדרכי המדברים על הטבע יולדו מן הכח הזה וישתתף בו האדם עם שאר בעלי חיים אשר ימצא בהם חפץ להמציא צרכי הכח המגדל גם להזיק ולנצח. ויש אשר יקראו לכח הנפש הזאת נפש הבהמית. והכח הזה ימצא בלב וההיא יקרא רוח: ונשמרתם ברוחכם ואל תבגודו (מלאכי ב׳:ט״ו), העולה על רוחכם (יחזקאל כ׳:ל״ב), כל אשר נדבה רוחו (שמות ל״ה:כ״א), ורוח נכאה מי ישאנה (משלי י״ח:י״ד).

השלישית הכח המשכלת והוא יסוד הנפש ויקרא כבוד: עורה כבודי (תהלים נ״ז:ט׳), למען יזמרך כבוד (תהלים ל׳:י״ג), וכן יקרא יחידה ונשמה. ובה יבדל האדם מבעלי חיים.

והנה כל זמן שימשך אדם אחרי הכח המגדל וירדוף תענוגים יתרחק מאד מדרך הכח המשכיל לפי שהוא נוטה אל החומר ונמשך לתולדות האדמה ואף על פי שהנמשך אחר הכח המתאוה גם הוא מתרחק מדרך הכח המשכיל ומעצתו יותר יתרחק ממנו הנמשך אחר הכח המגדל אם תמשכהו תאות המאכל והמשגל לחטוא בהנה ולא ימשול השכל לכבוש היצר ההוא בכח יראת השם ית׳ על כן הזהיר שנאת הדעת בכסילים יותר מן הלצים לפי שהם מתרחקים יותר מן השכל בנטותם אל החומר כי יש בדרכי הכסילות שהם בסבת הכח המגדל כגון רדיפת התענוגים, והלצנות בסבת מדת הכח המתאוה. ועוד כי הכסילות כוללת מדות הנפש הרעות תאוה ותענוגי הגוף. אמנם למטה יזכיר בפרשה הזאת תחת כי שנאו דעת (משלי א׳:כ״ט) על הפתאים והלצים והכסילים דרך כלל אבל בפסוק הזה שבא להזכיר בפרט מדת הפתאים והלצים והכסילים^ד הזכיר דעת שנאתם על הכסילים כי הם מתרחקים מדרכי הדעת יותר מכולם. והנה במקרא יוכיח הפתאים והלצים והכסילים אמנם במקום אחר מפורש אל תוכח לץ פן ישנאך (משלי ט׳:ח׳), באזני כסיל אל תדבר (משלי כ״ג:ט׳). ועיקר מצות התוכחה לפתי ולנער ולחכם ולנבון השוגגים דרך מקרה. אך יש צד לתוכחת הלץ והכסיל להגיד להם ענין האחרית והגמול והעונש אולי יכנע לבבם. אך אם תאמר להם זה הדבר חטא ועון יבוזו לשכל מיליך (משלי כ״ג:ט׳), כי כל עת שלא יכנע לבבם לא יקשיבו אל דבר אזהרה ולא יאזינו אל דברי חכמה.

א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״לצון חמדו להם לצים אנשים״.

ב. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״הרעות מן... מדות רעות״.

ג. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״מדת הלשון״.

ד. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״דרך כלל... הפתאים והלצים והכסילים״.

עד מתי פתאים – אלו אמריה, וכבר פרשתי שלשה אלה, וכזה הם מסודרים בזה כפי מדרגתם בפתיות.

עד מתי פתאים תאהבו פתי – אף על פי שתחת סוג העדר החכמה, יש כמה מינים, הנה המינים הראשונים הם שלשה, והם: פתי, ולץ, וכסיל, והנה פתי הוא הבלתי מדיני, קַל להתפתות, פתי יאמין לכל דבר (משלי י״ד:ט״ו), והפכו: וערום יבין לאשורו (משלי י״ד:ט״ו), ואולם: זד יהיר לץ שמו (משלי כ״א:כ״ד), הוא הענוג יושב הקרנות מושב לצים, והפכו עָנו. ואולם כסיל הוא הרשע שהוא מינים רבים, והוא כמו סוג לכל, וכן סכל ואויל.

עד מתי – ואמר ממשל שהחכמה תקרא ותאמר עד מתי אתם פתיים תאהבו פתיות ותתפרשו בהבלי העולם ולא תחקרו בחכמת הש״י בדברים עם חוזק הגלותה ועד מתי חמדו להם לצון הלצים ויתעסקו בדברי ההבלים האלו אשר לא די שאין להם תועלת אבל יש להם הפסד רב בדברים המדיניים עד מתי ישנאו דעת הכסילים שלא ישתדלו לחקור בעיון האמת.

עד מתי פתים – הם אשר דעתם קלה והם מתפתים בקלות אל איזה דבר שיעלה במחשבתם מזולת חקירה אם הוא ראוי אם לא.

לצים הם האנשים המדברים דברי לעג ושחוק.

וכסילים הם בעלי הסכלות שהוא קנין ר״ל שתהא להם דעת כוזבת בדברים אם מפני מיעוט חקירתם או מפני שגדלו על האמנתם או בעלי הסכלות שהוא העדר קנין חכמה.

פתים – נכתב בלא אל״ף עם יו״ד למ״ד הפעל לבד ויו״ד הרבים נפלה וכן כי משובת ך פתים תהרגם שבסמוך והמסורת תבא עליהם ב׳ חסר כתיב בחד יו״ד לחוד תאהבו פתי בגעי׳ והה״א בחטף פתח ועיין בס׳ הרכבה.

תאהבו – בילקוט איכה רמז תתקצ״ח תאהבו פתי תאהבון כתיב אמר הקב״ה בנוהג שבעולם אדם אוכל צחנה ב׳ ימים או ג׳ ימים ונפשו קנוטה עליו ואתם הרי כמה שנים ואתם עובדים אלילים שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם קנוטה ע״כ פי׳ צחנה דגים קטנים כבושים כדתנן פ׳ י׳ דתרומות ר׳ יהודה מתיר בצחנה. ובפ׳ הנודר מן המבושל מן הצחנה מותר בטרית טרופה. והא דריש נו״ן תאהבון תרגום דג נונא אבל לא נמצאת בספרים שלנו.

פתים – כמו פתאים ר״ל שוטים הנפתים מהר.

ולצים – מוסב על עד מתי האמור בתחלת המקרא וכן וכסילים וכו׳.

פתים, לצים, כסילים – הפתי אין לו הבנה כלל לקבל חקי החכמה כי הוא כיונה פותה אין לב (כנ״ל ד׳), והכסיל אינו פתי והוא לפעמים חכם גדול, רק מואס בחכמה מפני תאות לבו, כמ״ש תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סר מרע, והלץ ילוצץ על חקי החכמה מפני שלא ישיגם בדעת ברורה אבל אינו שונא דעת, ולא יליץ על דבר שבא עליו מופת, כמ״ש לקמן (י״ד ז׳, ט״ו י״ב, ובכ״מ), אבל הכסיל שונא דעת, כמ״ש לקמן (י״ב כ״ג, י״ג י״ט ובכ״מ).

עד מתי פתים תאהבו פתי – הפתי יפותה אל דרך הסכלות מבלי דעת, ועל זה אמר עד מתי תאהבו להיות נפתה באין דעת, כי החכמה תתן לפתאים ערמה, ועד מתי לצים לצון חמדו להם – הלץ מתלוצץ על החכמה מפני שאין עליה מופתי הדעת, והוא אינו שונא את החכמה מפני שאינה יודעת בידיעה ברורה, והם אין מקבלים אותה בקבלה ע״י המוסר ויראת ה׳ מפני שלצון חמדו להם על דברי אמונה שאין עליהם מופת, אולם הכסיל הוא יודע חקי החכמה ונלוז ממנה מפני תאותו, מפני שחקי החכמה הם מתנגדות ליצרי לבו הרע, ובזה הוא גרוע מן הלץ שהלץ אינו שונא דעת ואינו מתלוצץ רק על דבר שלא יוכל לדעתו בידיעה ברורה, והכסיל הגם שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, ילוז ממנה מפני שהכסילים ישנאו דעת מפני שדעת החכמה תשים רסן לחסום בפני תאות לב.

תאהבו – בא בנקודה זרה עי״ד בנין פִּעֵל להורות חוזק האהבה.

ולצים – לץ ממקור רץ (להצהיל פנים⁠־להצהיר, תהלים ק״ד:ט״ו), אדם רץ ועושה בלי שום לב.

וכסילים – מורי שחז״ל יצ״ו חוה דעתו שהוא מלשון כימה וכסיל (איוב ט׳:ט׳) אדם שם כִּסְלוֹ ובטחונו במזל ואינו פונה לבו לפעול בחכמה; ויש להניח ששם כסיל הפוך מן סכל, וזה מן סָך⁠־לְ (למעלה פסוק ג׳), הבטה טפשית המודיעה כי אדם נָעוֹר מבינה הוא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון