ושבת עד ה׳ אלוהיך וכו׳ – בילקוט (ומקצת בירושלמי) שאלו לחכמה חוטא מה ענשו נפש החוטאת היא תמות, פירוש בלא תשובה, תורה אמרה יביא קרבן, וזה שמקבלין קרבן אפילו ממומר לד״א, יעוין ריש חולין ובדברי התוספות שם, הקב״ה אמר יעשה תשובה, פירוש שאף אם הוא מומר לשבת או לג׳ עבירות הנקרא לשיטת פוסקים מומר לכל התורה כולה, בכ״ז אם יתעורר לעשות תשובה יתכפר כו׳ הה״ד מורה חטאים בדרך, בדרך של תשובה, שע״י קידוש השי״ת יבוא לדרך התשובה, וזה והשבות אל לבבך כי אהבת ישראל חקוק בלבבו ושומע את אשר חרות על לבבו מהר סיני ויזכר מחשבתו ואז ושבת עד ה׳ אלוהיך, כי אחרי אשר ישוב אל עמו בטח ישוב אל אלוהיו וישוב מכסלו ורפא לו. ועוד פירשתי בזה פסוקים רבים.
במדרש וידבר ה׳ אל משה לך עלה מזה כו׳ ד״א כלפי שאמר לו בשעת הכעס לך רד א״ל בשעת רצון לך עלה. הענין מבואר דאמרו ז״ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו׳ ולא היו ישראל ראוין לאותו מעשה כו׳ אלא למה עשו שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים להם כלך אצל צבור כו׳ פ״ק דע״ז. הענין דאמר סוף יוהכ״פ ה״ד בעל תשובה מחוי ר״י באותו מקום באותו פרק באותו אשה וקראוהו תשובת המשקל. ונתבונן נא בחטא של דוד, הלא אמרו ז״ל כי לא היה גלוי ערוה דכתיב ואותה לקחת לך כו׳ לקוחין יש לך בה, פירוש דדריש דכתיב ואותה לקחת לך לאשה טרם ואותו הרגת בחרב בני עמון, לרמז שקודם ההריגה היה לו בה לקוחין, וכמו דדרשו פרק נושאין והא כתיב איש אשר יקח את א״א. בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא ניסת לאחיו כו׳ (ועיין בתוס׳ שנדחקו) ולא היה רק חלול השם, לכן הפליג אליו נתן הנביא רק הגזל והלקיחה מהכבשה אל העשיר שזה החטא, לא ענין הזנות, אך חסר פרט עיקרי מעיקרי התשובה והוא באותו אשה שהיה לו לגרשה ולהסירה מביתו ולא להיות לו לאשה, ואם כי רז״ל אמרו ראויה היתה כו׳, בכ״ז אין זה תשובת המשקל.
והנ״ל משום דכיון דהיתה מותרת לו מצד הדין, א״כ אם יקחנה אחר הוי נושא אשתו של מלך ואסור להשתמש אף בשרביטו של מלך, לכן תהא עגונה כל ימיה ונמצא תקנתו קלקלתה, וכמה קשה גירושין אמרו כש״כ שתהא עגונה כל ימי׳ גלמודה, לכן לא היה באפשרי לעשות תשובת המשקל לגרשה. ובזה יש לפרש הפסוק ואני לצלע נכון שראויה בת שבע לדוד מששת י״ב, לכן וחטאתי נגדי תמיד שאין בידי תשובת המשקל, ולכן ואני כחרש לא אשמע כו׳ כאיש אשר אין בפיו תוכחות כו׳. ובזה מיושב דברי הכתוב באמרו חטאתי לה׳ אמר גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות, שבדבר שיש בו חלול השם אמרו לא יוהכ״פ מכפר כו׳ רק כו׳ ומיתה מכפרת, ולכן כיון שעשה תשובה אמר לא תמות אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה׳ בדבר הזה, וכתרגומו דפתחת פומא דסנאך כו׳, כי תשובת המשקל אי אפשר, לכן יאמרו האויבים שעדיין דוד בחטאו עומד, לכן הבן הזה כו׳, כי מוכרח עתה להיענש כי החילול השם אינו סר לגמרי באשר היא אשתך, ולכן לקיים תשובת המשקל בא אליו מעשה דעשרה פלגשיו שאמרו בירושלמי סנהדרין פ״ב הלכה ג׳ מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך, וכן מעשה דאבישג אך לא באותה אשה [הגם שהיו הפלגשים עגונות לא חשש לעיגון שלהם הואיל ולא פשע בזה במה ששכב אבשלום עמהן אבל בבת שבע פשע אם הוציאה, לעגנה זה אי אפשר. ועיין במש״כ רבנן בתוס׳ לענין חטא בשביל שיזכה חבירך לחלק באופן זה ריש שבת עיי״ש], ורבנן דקיסרי אמרי (שם בירושלמי) שמן הדין היו אסורות לדוד מה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך כלי מלך שנשתמש בו הדיוט כו׳, והכוונה דסברי דאנוסת ומפותת אביו מותרת להדיוט, א״כ לפי מה שהחזיקו את אבשלום למלך הלא מותר להשתמש בשרביטו של מלך וכמוש״א אבישג מותרת לשלמה כו׳, ולכן אסורה אחרי זה לדוד, ותו ל״ק מה שהקשה המל״מ הא כלי קדש שנשתמשו להדיוט מותרים לגבוה, דז״א דשם נשתמשו באיסור משא״כ כאן, ודו״ק, ואידך סבר דמפותת אביו אסורה וא״כ נשתמש באיסור, לכן מותרת לדוד כיון שלאבשלום היתה אסורה אף לפי מה שהחזיקוהו כמלך, ולכן אמר חייך שאני תואב לך דבר המותר.
וזה שאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום ה׳ מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו וכו׳ ואתה ה׳ מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, שכבר אמרו רז״ל מזמור לדוד קינה לדוד מבע״ל, ולפ״ז א״ש דרבים הקמים עליו דואג ושמעי ב״ג וסיעתו אשר אמרו כדברי נבל רבו עבדים המתפרצים מפני אדוניהם כו׳, ואמרו עליו שבליסטות קיבל המלוכה, ובזה אמרו בירושלמי סוף הוריות דאין לזה דין מלך ולכן מיהוא בן נמשי ואילך לא נתכפרו בשעיר יעו״ש, ולפ״ז שאין לו דין מלך הלא חסר לו עיקר מעיקרי התשובה שלא הוציא את בת שבע מלהיות לו לאשה ואין ישועתה לו באלהים סלה, ואילו קם עליו אחד מקרובי שאול וכיו״ב הלא ודאי היו אומרים כן, אבל כיון שקם עליו בנו והיו העומדים עמו בעצה אומרים שדוד מלך מפי ה׳ ושייך המלוכה לבנו, רק שהוא סר מדרכו הטובה ובבחירתו קלקל מעשיו וראוי להמליך את בנו, א״כ לא היו רשאי לגרש בת שבע שלא יעגן אותה, וא״כ תשובתו מועיל אם יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלה, לכן אמר בברחו מפני אבשלום בנו, ה׳ רבים אומרים לנפשי אין ישועתה כו׳ וכעת נפל זה כשמחזיקים ביד אבשלום מצד שהוא בני, ואתה ה׳ מגן בעדי, פירוש אתה היודע תעלומות לב שתשובתי בשלמות, כבודי, שאתה מראה לי שדין מלך יש לי, ומרים ראשי, בזה אתה מרים ראשי, ולכן, בשבע בן בכרי אמר כי עתה ירע לנו כו׳ מן אבשלום, ששבע אמר שבליסטות ובאלמות נטל המלוכה, וא״כ אינו שב דוד כלל מחטאו, ולכן אמר שמעי בן גרא בעת ששב לבקש רחמים ממנו
(שמואל ב י״ט), וא״כ הלא כל מבין יאמר כי אינו שב באמת ועדיין במרדדו עומד רק שמתיירא מפניו אחרי אשר שב להמלוכה, לכן אמר כי ידע עבדך כי אני חטאתי, פירוש שמתחילה סבור שהשם רוצה להסירו מהמלוכה עלה בדעתו כי בטח בצדיה הרג כל בית שאול ובעצתו נהרג הבן איש בושת ואבנר וכיו״ב, אבל עכשיו יודע ברור שזה רק לייסרו על חטאו בב״ש, אבל הוא נשוי פשע אהוב לה׳, לכן יודע בטח כי לא אשם בדבר בית שאול, וזה אך בידיעה לא בהראות בפועל, כי אין תשובת המשקל להראות שמתחרט הוא, לכן אמר שם אל יחשב לי אדוני עון ואל תזכור כו׳ לשום המלך אל לבו, פירוש אף שהוא מדין מלך אינו יכול לעשות תשובת המשקל, בכ״ז יודע כי מתחרט הוא בלבו ולבו חלל בקרבו וזה רצוי לה׳, לכן כי ידע עבדך כי אני חטאתי בידיעה אם כי איננו יכול לעשות תשובת המשקל, וזה ראשון לכל בית יוסף כמדרשו אחי יוסף ג״כ כזה. ונפלא מאמרם במדרש שוחר טוב והנך ברעתך אסקופי של בת שבע מהלך לפניך, פירוש שעדיין לא עשית תשובה ולא גרשה לכן עדיין הנך ברעתך. ובזה א״ש דמאן דאמר עבירות שהתודה עליהן יוהכ״פ זה וכו׳ דלא קשה מקרא דפשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד דמביא ראב״י, משום דלא היה יכול לעשות תשובת המשקל.
והנה בישראל סבת חטאם היה מפני כי בושש משה, וכמו שאמרו ששטן הראה להם מטתו של משה באויר, והכוונה כי כח המסית הראה אותם כי ענינו של משה אינו מוסד על יסוד קיים רק פורח באויר, וכמו שפרשו הקדמונים כי זה משה האיש, פירוש אינו רק איש, לא ידענו מה היה לו, באיזה תחבולה פעל כל אלה שקרע את הים וכדומה, וסברו שמת באויר העליון וכיו״ב, כיון שירד משה מן ההר ראו שטעו, ונמצא אין זה תשובת המשקל, שהחטא שלהם היה בלא משה מהראוי כי יתעוררו בתשובה בלא משה, אבל כיון שירד משה ורגזו וחלו ממנו אין זה תשובת המשקל, לכן אמר לו לך רד שבהליכתך ובירידתך מן ההר לא יהיה בגדר תשובת המשקל וכמוש״ב, לכן אמר משה אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה׳ אולי אכפרה פירוש שכשיעלה אל ההר ויתמהמה עוד מ׳ יום ויהיו בלא משה כל משך זמן הזה, כמו שהיה קודם וישובו ויתנחמו ויעזבו דרכיהם המקולקלים יהיה מזה כעין תשובת המשקל, ובזו העליה יהיה כפרה שבזה יהיה תשובת המשקל, לכן אמר לו השם אחר זה לך עלה שמהליכתך אל העם יהיה כעין תשובת המשקל אחרי ששבו כל ימי היותם בלעדיך. אמנם אין זה במשקלו לגמרי כי ידעו כי הלך ושב אל המחנה סר מאתם כח המסית בהתמהמה עוד מ׳ יום, לכן באופן שאין ביד האדם לעשות תשובת המשקל כראוי מראין לו מדוד וישראל. וזה רעיון הגמרא לא היה דוד ראוי וכו׳ ולא היו ישראל ראוין וכו׳. והוא שאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך שהוא הבוחן כליות ולב יודע כי שבת באמת, וכדברי רמב״ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב אל זה החטא כו׳ כי כשלת בעוניך, כי אין בידך לעשות תשובת המשקל, וכמשל העשיר שמרוב טוב בעט במלכות שמים ואחרי זה נעשה עני, הלא אין בידו לשוב תשובת המשקל ולהראות בפועל, רק תלוי בלב וה׳ יודע תעלומות לב, לכן קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, כי בפועל להראות אין בידכם כי שבים אתם. ובזה יש לפרש בשמואל א׳ י״ב כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך, מפני שהיו שבים מיראה שנעשו להן כשגגות, אולם עכשיו הלא עשו רעה, שאין עזיבת החטא ע״ז, שכבר המליכו את שאול ובפרט שהוא בזיון לשמואל, לכן צריך למחול על כבודו ולא נמות, אחרי כי אין עזיבת החטא פן לא יתכפר לנו, לכן אמר ועבדתם את ה׳ בכל לבבכם.