Devarim 30 – דברים ל‏ – Mikraot Gedolot

אַסְהֵידִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא חַיֵּי וּמוֹתָא יְהַבִית קֳדָמָךְ בִּרְכָן וּלְוָטִין וְתִתְרְעֵי בְחַיֵּי בְּדִיל דְּתֵיחֵי אַתְּ וּבְנָךְ.

I call heaven and earth to attest in you this day that I have set before you life and death, blessings and curses: but choose for life, that you may live, you and your children,

הא אסהדית בכון יומא הדין^א ית שמיא וית ארעא ית אורחה דחיי וית אורחה דמתותה יהבית לכון ית ברכתה וית לווטייה ותבחרון באורחה דחיי מן בגלל דתיחון אתון וזרעיית בניכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.

לא סהדין דעברין מן עלמא אנא מסהיד בכון יומנא אילהין שמיא וארעא חיי ומותא סדרית קומיכון ברכתא וחילופה ותיתרעון באורחא דחיי היא אורייתא מן בגלל דתיחון בחיי עלמא דאתי אתון ובניכון.

I attest this day, not only you, who are to pass away from this world, but the heavens and the earth, that I have set before you life and death, blessing and its reverse. Choose therefore the way of life, even the law, that you and your children may live the life of the world to come;

הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת⁠־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת⁠־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה

וישראל עדים על אלו

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה׳ וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ וְגוֹ׳. אַתֶּם עֵדַי, אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל. וְשָׁנִינוּ, אֵלּוּ הֵם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֵם עֵדִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ וְהַכֹּל עֵדִים עֲלֵיהֶם.

ועבדי זה יעקב או דוד

וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי - זֶה יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר, וְכָתוּב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זֶה דָּוִד. וְנִקְרָא דָּוִד עַבְדִּי, שֶׁכָּתוּב לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, זֶה דָּוִד הָעֶלְיוֹן.

(זהר ויקרא דף פו.)

וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ

שטות תקועה בליבם

כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם . שְׁטוּת תְּקוּעָה בְּלִבָּם, וְהֵם מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה, וְאֵין לָהֶם חֵלֶק בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּבְאוֹתָם בְּנֵי אֱמוּנָה, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים.

הקב״ה מזהיר לבני העולם

בֹּא וּרְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר לִבְנֵי הָעוֹלָם וְאָמַר, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, וְהַחַיִּים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם הֵם.

רשעים מחוסרי אמונה מה אומרים

אוֹתָם רְשָׁעִים מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה מָה אוֹמְרִים? כִּי מִי אֲשֶׁר יִבְחַר וְגוֹ׳. אַף עַל גַּב שֶׁיִּבְחַר אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר - לֹא כְלוּם הוּא, שֶׁהֲרֵי מָסוּר בְּיָדֵינוּ, אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, וּמָסוּר הוּא בְיָדֵינוּ, כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֵיךְ יִהְיֶה לָנוּ חַיִּים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם? וְעַל כֵּן זֶה רָע וַדַּאי, שֶׁלֹּא יָדוּרוּ בַּמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם בּוֹ חֵלֶק. וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ תִּמְצָא סִמּוּכִין לַחֲבֵרִים בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֲבָל שְׁלֹמֹה בָּא לְגַלּוֹת עַל אוֹתָם רְשָׁעִים מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

(זהר במדבר דף קנח.)

הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת⁠־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת⁠־הָאָרֶץ֒

השמים של הקב״ה מספרים למקום שנקרא כבוד אל

וּבֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. מִי הַשָּׁמַיִם? הַשָּׁמַיִם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְסַפְּרִים לַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא כְּבוֹד אֵל. מִי זֶה כְּבוֹד אֵל? בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרֵאת אֵל. אֵל זֶה אַבְרָהָם.

מספרים- כמו ספיר בכל תיקוניה,

מַה מְסַפְּרִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ. מַה זֶּה וַיְסַפְּרָהּ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיה. וְאוֹתָם הַשָּׁמַיִם מְתַקְּנִים אוֹתָהּ בְּכָל תִּקּוּנֶיהָ, אֶת כְּבוֹד הָאֵל הַזּוֹ.

וע״ז ישראל מביאים לה הארה בלחישה,

וְעַל זֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה מְבִיאִים לָהּ הֶאָרָה בִלְחִישָׁה, מִמָּקוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם מֵעִיד בָּהֶם.

ע׳ וד׳ גדולות – להיות עדים

וְעַל כֵּן עַיִ״ן וְדָלֶ״ת גְּדוֹלוֹת, לִהְיוֹת עֵדִים. שָׁמַיִם, שֶׁכָּתוּב הַעִדתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם, זֶה יַעֲקֹב, מְקוֹם הַשָּׁמַיִם. וּמִנַּיִן שֶׁהִיא מְעִידָה? שֶׁכָּתוּב וְאֶת הָאָרֶץ. וְכָתוּב כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן.

(זוהר חדש כי תשא)

וקד אשהדת אליום עליכם אלסמואת ואלארץ׳ באני קד ג׳עלת בין ידיכם אלחיוה ואלמות אלברכאת ואללענאת וארי לך אן תכ׳תאר אלחיוה לכי תחיי אנת ונסלך

והלא העדתי עליכם היום את השמים ואת הארץ כי שמתי לפניכם את החיים והמוות, הברכות והקללות, ואני מייעץ לך לבחור בחיים כדי שתחיה אתה וזרעך.

העידותי בכם^א את השמים וגו׳ – שהן קיימין לעולם, וכאשר תקרא^ב אתכם הרעה, יהו עדיי שאני התריתי בכם בכל זאת.

דבר אחר: העידותי בכם^ג את השמים ואת הארץ – אמר להם הקב״ה לישראל, הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שינו את מידתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כעניין שנאמר: וזרח השמש ובא השמש (קהלת א׳:ה׳)? הסתכלו בארץ שנבראת לשמשכם, שמא שינת^ד מידתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חיטים והעלת^ה שעורים? ומה אילו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכין אין מקבלין שכר, ואם חוטאין אין מקבלין פורענות, לא שינו את מידתם, אתם שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם תקבלו פורענות, על אחת כמה וכמה.

ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק חיים, כאדם האומר לבנו:⁠^ו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה, ואומר: את זה ברור לך. ועל זה נאמר: י״י מנת חלקי וכוסי אתה תומך^ז גורלי (תהלים ט״ז:ה׳) – הנחת ידי על גורל הטוב, ^חאת זה קח לך.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן כמו בפסוק: ״היום״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה, והשוו לשון הכתוב בדברים ל״א:כ״ט. בדפוסים מאוחרים: ״תקרה״.

ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״היום״, והשוו להערה בתחילת הפסוק. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״העידותי בכם״

ד. כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״שינה״.

ה. כן בכ״י מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1: ״והעלית״. בכ״י אוקספורד 165: ״וצמחו״. בכ״י לייפציג 1: ״והעלה״.

ו. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 37, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, דפוס רומא: ״לחברו״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, ליידן 1: ״לחבירו״.

ז. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13: ״תומיך״.

ח. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בדפוס רומא נוסף כאן: ״ואמרת״.

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ I CALL AS WITNESSES AGAINST YOU THE HEAVEN AND THE EARTH – which exist forever, and when evil will befall you they will be witnesses that I have warned you regarding all this (cf. Targum Jonathan on).

Another explanation of העדתי בכם את השמים וגו'‏ I CALL THE HEAVEN [AND THE EARTH] AS WITNESSES AGAINST YOU: The Holy One, blessed be He, said to Israel, "Look at the heavens which I have created to be at your service; have they perhaps ever changed their character? Has the orb of the sun perhaps ever failed to rise in the East and to give light to the whole world, just as is stated, "And the sun rises, and the sun goes down [and hastens to its place where it arises]" (Kohelet 1:4–5)?! Look at the earth which I have created to be at your service! Has it perhaps ever changed its character? Have you perhaps sown it and it did not bring forth, or have you sown wheat and it brought forth barley?! Now how is it with these that have been made neither with the end in view that they should receive a reward nor that they should suffer a loss – for if they act meritoriously (if they follow the natural laws by which they are governed) they receive no reward and if they were to fail they would receive no punishment? They have never changed their character! You, who if you act meritoriously do receive a reward and if you sin do receive punishment, how much the more so should you obey the commands of your Maker! (Sifre Devarim 306:1).

ובחרת בחיים THEREFORE CHOOSE THE LIFE – I show you these ("I set life and death before you) in order that you may choose the portion of life. It is like a man who says to his son, "Choose for yourself a good portion of my real estate", and sets him in the best portion saying to him, "Choose this!⁠" And concerning this it states, "Hashem is the portion of my inheritance and my cup, אתה תומיך גורלי" (Tehillim 16:5), i.e. "You place my hand on the good lot, saying, 'Choose this!'"

פס׳: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ – מקום שאין לך כח לצאת מתחת מפרשם.

החיים והמות נתתי לפניך – ושמא תאמר נותן לי רשות ללכת באיזה דרך שארצה ת״ל ובחרת בחיים.

למען תחיה אתה וזרעך – אין הנאה אלא לך ולבניך:

את השמים ואת הארץ – בעבור היותם עומדים, [וכבר פירשתיו (ראב״ע דברים ד׳:כ״ו)].⁠^א וכן על האבן, תהיה בנו לעדה (יהושע כ״ד:כ״ז) וכן: שמעו הרים וגו׳ (מיכה ו׳:ב׳).

החיים והמות – הברכה והקללה. והנה יש לך לבחור בחיים.

למען תחיה – בגוף, או בזכר.

א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

HEAVEN AND EARTH. For they endure.⁠¹ Similarly with regard to this stone shall be a witness against us (Joshua 24:27) and Hear, O ye mountains, the Lord's controversy (Micah 6:2).

LIFE AND DEATH. The reference is to the blessing and the curse.⁠² Observe, it is incumbent upon you to choose life.⁠³

THAT THOU MAYEST LIVE. Physically or in memory. Scripture explains that life is to love.⁠⁴

1. From generation to generation.

2. The blessing and the curse is not an addition to what precedes it but is synonymous with it.

3. Ibn Ezra's interpretation of therefore choose life.

4. The object of life is to love God.

העידותי בכם {היום} את השמים ואת הארץ – יש לפרש: פמליא של מעלה ופמליא של מטה.

ועיקר הפשט: השמים והארץ הם יעידו עליכם, וידם תהיה בכם בראשונה הן לטוב הן לחילוף, כדכתיב: יד^א העדים תהיה בו בראשונה (דברים י״ז:ז׳). אם תעשו טובה – יעידו: ונתנה הארץ פריה (ויקרא כ״ה:י״ט), והשמים יתנו טלם (זכריה ח׳:י״ב) וגשמיהם בעתם (ויקרא כ״ו:ד׳). ואם רע – ועצר {את} השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה (דברים י״א:י״ז) – אפילו מה שמובילין לה (ספרי דברים י״א:י״ז).

ובחרת בחיים – אני נותן לך עצה הוגנת לך. אף על פי שדבר פשוט הוא לבחור בחיים, אני אלמדך דרך החיים.

א. בכ״י מינכן 52: ויד.

העידותי בכם {היום} את השמים ואת הארץ – I CALL HEAVEN AND EARTH TO WITNESS AGAINST YOU {THIS DAY} – It is possible to explain: The entourage of above and the entourage of below.

And the true plain meaning of the text: The sky and the land will testify against you, and their hand shall be upon you first whether for good or whether for the opposite, as it is written: “The hand of the witnesses shall be first upon him” (Devarim 17:7). If you do good – they will testify: “and the land shall give its fruit” (Vayikra 25:19), “and the heavens shall give their dew” (Zekhariah 8:12), “and their rains in their time” (Vayikra 26:4). And if bad – “and He will shut up the sky, so that there shall be no rain, and the land shall not yield its fruit” (Devarim 11:17) – not even what you bring to it (Sifre Devarim 11:17).

ובחרת בחיים – CHOOSE LIFE – I give you advice that befits you. Even though it is a simple matter to choose life, I will teach you the way of life.

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ – הן לטובה הן לחילוף אם תשמרו המצות ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ (ויקרא כ״ו:ד׳) פריה, ואם תעברו מצותי יד העדים תהיה¹ בכם בראשונה כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים י״א:י״ז).⁠²

1. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ז:ז׳.

2. שאוב מר״י בכור שור.

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, "I call as witness against you this day both heaven and earth;⁠" witness in the positive as well as in the negative sense of the word. If you will perform the commandments in the Torah heaven and earth will testify on your behalf; if not, they will testify at the heavenly tribunal against you. They will do this by heaven denying the essential rain to make your crops ripen. (Deut. 11,17)

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ – כלומ׳ הם יעידו עליכם וידם תהיה בכם ראשונה הן לטוב הן לחילוף, כדכתי׳: יד העדים תהיה בו בראשונה כו׳ (דברים י״ז:ז׳). בכור שור.

שאלו בבי מדרשו של רבינו ניסים למה מחלקין אתם ניצבים וילך שהן קצרות כשיש שתי שבתות בין ר״ה לחג וקורין נצבים לפני הראש, {ו}⁠וילך אחר ר״ה, ואין מחלקין מטות ומסעי שהן גדולות. והשיב לפי שרוצים לקרות נצבים קודם ר״ה לפי שגם יש שם קללות שרוצים לסיימן קודם ר״ה. ואין נראה לר׳ דהא אתם נצבים אינו מחשבון הקללות שקילל משה את ישראל כדאמרינן סוף פרק המוכר את הספינה כו׳. ותו קשיא: לדבריו היה לנו לקרות האזינו קודם ר״ה שגם בו יש קללות, מזי רעב ולחומי רשף כו׳. ונראה לר׳ הטעם שמחלקין נצבים לפי שרוצים לקרות פרשה אחת קודם ר״ה שאינה מדברת בקללות שלא להסמיך הקללות לר״ה. וכן אנו קורין במדבר סיני אחרי הקללות קודם עצרת שלא להסמיכן לעצרת. הרי״ץ.

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ – כבר הזכרתי בפרשת כי תוליד (דברים ד׳:כ״ו) באור עדות השמים והארץ לפי שהם עדים נצחיים, כי כל הדורות חולפים והם קיימים, ועוד יכלול המלאכים שבשמים ובני אדם שבארץ, ועוד יכלול המטר והפירות, ואחר שסיים משה תוכחותיו ודברי נבואתו הזמין עדים אלו, כמי שמחתים העדים בסוף דבריו.

ויתכן לפרש עוד בעדות השמים והארץ שירמוז לקיומם אחר החורבן, כי היום השביעי חרב מאין אדם ובהמה והשמים והארץ קיימים, ולפיכך אחר שהזכיר משה ענין הגאולה וסמך לה תחיית המתים שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וסמך לתחיית המתים העולם הבא שהוא הטוב, הוצרך להזמין העדים הקיימים, הם הנשארים בעולם, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א-י״ב) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, כי הם כנגד השמים והארץ שבפסוק ראשון, והבן זה.

ובמדרש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר להם הקב״ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שנו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כענין שנאמר (קהלת א׳:ה׳) וזרח השמש ובא השמש, הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה את מדתה שמא זרעתם אותה חטים ולא צמחה, או שמא זרעתם אותה חטים והעלתה שעורים, ומה אלו שלא נעשו לא לשכר ולא לפורענות, שאם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות, לא שנו את מדתן, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה, לכך ובחרת בחיים, כאדם האומר לחברו ברור לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על היפה ואומר לו את זה ברור לך, כך פירש רש״י ז״ל. וזהו שכתוב (תהלים ט״ז:ה׳) ה׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע הנח ידי על גורל הטוב, שהקב״ה נקרא טוב שנאמר (שם קמה) טוב ה׳ לכל, (שם כ״ה) טוב וישר ה׳, ונתן לישראל התורה שנקראת לקח טוב שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם, ועמה יהיה לכם בעוה״ז החיים והטוב שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ויזכו לעוה״ב שכלו טוב, שכן דרשו רז״ל (דברים ה׳:ט״ז) למען יאריכון ימיך, לעולם שכלו ארוך, ולמען ייטב לך, לעולם שכלו טוב, וכן אמר שלמה ע״ה (משלי כ״ד:כ״ה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ, "I call as witness against you this day both heaven and earth.⁠" I have already explained in connection with Deut.4,26 that the reason Moses chose heaven and earth as witnesses was because they endure forever and can always be called upon to testify. Human witnesses, due to their limited life span may no longer be alive when their testimony is required. Another reason for the choice of heaven and earth as witnesses is that they are perceived as signatories to Moses' words.

It is also possible to interpret the choice of heaven and earth as witnesses as due to the fact that they would survive destruction of the Temples seeing that in the seventh millennium (as the author described the meaning of the words היום השביע in Genesis 2,3) only heaven and earth survive the metamorphosis occurring at the end of the 6th millennium. It makes sense therefore that after Moses had spoken of the redemption that he should continue with an allusion to the subject of the resurrection. This then is the meaning of: "see I have given before you this day "the life.⁠" Close upon the heels of the resurrection follows the era known as עולם הבא which Moses alludes to as הטוב, the good.⁠"
It became necessary to invite witnesses who are of an enduring nature, remain in the universe forever, as we know from Isaiah 2,11: "none but the Lord shall be exalted in that day,⁠" just as on the first day of creation when there was only heaven and earth. At the time we described nothing but the bare essentials of heaven and earth will remain functional.

A Midrashic approach based on Sifri Haazinu: God told the people that He had created earth to serve their needs. He asks the people if, perchance the earth became disloyal and produced barley in response to the Jewish farmer sowing wheat? Or, did the heaven which He had similarly created in order to provide the Israelites with light and useful navigational information, etc., ever changed its path so that the expectations of the people were disappointed? Does not the Bible testify of the sun that "the sun rises, shines and sets at the appointed time" (Kohelet 1,8)? God reasons that if these planets which do not receive a reward for being loyal and carrying out their appointed tasks do not deviate therefrom, how much more so must the Jewish people who do receive a reward for keeping the Torah, and who do have to fear punishment for failure to keep these laws, be concerned with not deviating from the path of Torah? Keeping these thoughts in mind, Moses suggests to them: 'better choose for yourself life.⁠" This is the way Rashi explains our verse. This is what David had in mind when he said in Psalms 16,5: "the Lord is my allotted portion and my share; You control my fate.⁠" It is as if David had said to God: "place my hand on the fate which spells 'good.'" God Himself is called "Good,⁠" as we know from Psalms 145,9: "טוב ה' לכל,⁠" or טוב וישר ה', (Psalms 25,8). Both verses equate God with "good.⁠" God also gave the Jewish people the Torah, which is also known as "good,⁠" as we know from Proverbs 4,2 כי לקח טוב נתתי לכם, "for I have given you a good acquisition.⁠" The reason why the Torah is referred to as a "good acquisition,⁠" is because the Jewish people can hang on to it both in this world and in the world to come. The sages cite our verse as proof for the fact that Torah will be with us in both worlds. This is the meaning of the words in Deut. 5,16: 'in order that your days on earth will be long.⁠" The Torah refers to a life which is long, infinite, i.e. the world to come. The last words in that verse, i.e. למען ייטב לך, "in order that He will be good for you,⁠" also refer to a world which is totally good, the world to come. Solomon pursues the same approach when he said (Proverbs 24,25) "but those who rebuke the wicked will experience delight, blessings of good (things) will come upon them.⁠"
The sages cite our verse as proof of the fact that Torah will be with us in both worlds. This is the meaning of the words in Deut. 5,16: "in order that your days on earth will be long.⁠" The Torah refers to a life which is long, infinite, i.e. the world to come. The last words in that verse, i.e. למען ייטב לך, "in order that He will be good to you,⁠" also refer to a world which is totally good, the world to come. Solomon pursues the same approach when he said (Proverbs 24,25) "but those who rebuke the wicked will experience delight, blessings of good (things) will come upon them.

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ – אעפ״י שכבר העיד בהם השמים וארץ הוסיף כאן החיים והמות נתתי לפניך שהן הברכה והקללה וכי יעצתיך שתבחר בחיים למען תחיה אתה וזרעך:

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, "I call upon heaven and earth this day to bear witness against you;⁠" although Moses had called on heaven and earth as witnesses against the people already once before, here he adds "life" and "death" as an additional dimension to encourage the people to make the right choice when they have to make a decision. "Life" and "Death" are only different words for the concepts of "Blessing" and "Curse.⁠" Moses urges the people to choose wisely, i.e. to choose Life.

ובחרת בחיים – בחיים עולה ע׳. לומר בשבעים פנים התורה נדרשת בהן. וכן סו״ד ה׳ ליראיו. וחיי האדם ע׳ שנה.

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ – נתן אותם לעדים כי הם קיימים להעיד שתמיד יתקיימו אלו הדברים עם שהם כמו עוזרים להמשיך זה כאלו יאמר שהשמים והארץ כלם יעזרו להגיע כל אלו הדברים מהברכות והקללות על דרך הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא.

החיים והמות נתתי לפניך – הזכיר לזכור תחילה החיים והמות האמתיים כי הם הגמול והעונש אנושיים ואחר זכר הברכה והקללה שהם הטוב והרע להיותם בלתי מכוונים בעצמות ואף על פי שכבר ימשכו מקיום מצוות התורה והנטייה מהם. ולזה אמר ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בברכה כי אין ראוי לעבוד השם יתעלה כדי שיגיעו אלו הטובות הגופיות אך יעבדהו כדי שישיג החיים הערבים ההם כמו שאמר דוד תודיעיני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח ולזה אמר דוד במצוותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו הנמשך באלו הטובות והקנינים הגופיים.

התועלת האחת עשרה הוא להודיע שאף על פי שכבר ימשך מהתועלת בקיום מצות התורה. השגת החיים הנצחיים והשגת הטובות שהם לחיי הגוף הנה ראוי שיבחר האדם בקיום התורה לתכלית חיי הנפש לא לתכלית שיגיעו לו הטובות המדומות שנאמר ובחרת בחיים.

ובחרת בחיים – בחיי עד.

ובחרת בחיים, you will opt for eternal life

למען תחיה אתה וזרעך, so that both you and your offspring will experience this life לאהבה את ה' אלוהיך, when I said to choose “life,” I did not mean that you should keep the laws for the sake of the reward in store for you, but that you should make this choice for the sake of true “life.” This alone is sufficient reason to choose this option. Whatever satisfaction you experience during life on earth should be with a view to the kind of life in store for you after your body has died.

למען תחיה אתה וזרעך – הזכיר כאן וזרעך לפי שאמרו במדרש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ הסתכלו בחמה שבראתי לשמשכם שמא שנתה מדתה כו׳ ומה אלו שלא נבראו לא לשכר ולא להפסד ואינן חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שנו את מדתם. אתם שנבראו לשכר ועונש ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם ע״א כו״כ שלא תשנו מדתכם כך היא הנוסחא בילקוט פר׳ האזינו (לב תתקמב). ומנא ליה לבעל מדרש זה שהזכיר בק״ו זה בנים ובנות, אלא לפי שמצא כתוב אחר עדות זה, פסוק למען תחיה אתה וזרעך, וקשה ליה למה הזכיר ביעוד זה זרעו יותר מבכל היעודים אלא שכך אמר לו הקב״ה אם אין אתה יוצא מאצטגנינות מעשיך הרעים בגינך כי ההנאה המוחשית תלחץ אותך שלא תחוש בעתיד לפחות צא בגין זרעך כי אין להם חלק בהנאה זו אבל בעונש יש להם חלק.

ואמר העידותי בכם היום – כי תסתכל בגלגל יומי שעובד מאהבה, כך אתה, לאהבה את ה׳ וגו׳, וכמו שנאמר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ועיין ביאור כל מאמר זה בחיבורי הקטן אורח לחיים מאמר ו׳.

וכאשר תקרה אתכם הרעה כו׳. רצונו בזה והרי עדיין לא עשו כלום ואמה יעידו. ל״פ וכאשר תקרה וכו׳, כלומר עדי התראה הם:

ד״א העידותי כו׳ אמר להם הקב״ה כו׳. דלטעם ראשון קשה הל״ל העדותי בכם בפני השמים והארץ, מפני שהם יהיו עדי התראה. לכן אמר ד״א וכו׳. ולפי׳ של ד״א קשה למה אמר לשון העדותי שהוא לשון עדות או התראה, ל״פ גם הטעם הראשון:

So that when evil befalls you, etc. Rashi wants to answer: They had not yet done anything [bad], so for what could they be invoked as witnesses? He explains, So that when evil befalls you, etc. I.e., they serve as witnesses to Hashem's warning.

Another interpretation of "I invoke as witnesses, etc. The Holy One, may He be blessed, said,⁠" etc. Because according to first interpretation you might ask that it should have said, I warn you before heaven and earth, because they are to serve as witnesses to the warning. Therefore he says, Another interpretation, etc. And according to the other interpretation you might ask why the verse says העדותי which is an expression that denotes testimony or warning. Therefore he also says the first interpretation.

העדתי בכם וגו׳ – פסוק זה מיותר שהרי אמר בסמוך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו׳. עוד צריך לדעת למה שינה מסדר שאמר למעלה שעושה חלוקת הטוב בפני עצמו כאומרו (פסוק טו) את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, וכאן אמר החיים והמות וגו׳ הברכה והקללה. עוד צריך לדעת למה לא אמר אלא ובחרת בחיים, ולא אמר ואת הטוב.

ונראה בהעיר למה הפסיק במאמר נתתי לפניך בין מאמר החיים והמות, למאמר הברכה והקללה, שהיה לו להקדים ולומר נתתי לפניך החיים וגו׳, או אחר שיאמר והקללה יאמר נתתי לפניך.

אכן כוונת הכתוב היא להעיר, כי שני יעודים אחד טוב ואחד רע הם בעולם הזה. ולזה אמר בפסוק זה החיים והמות נתתי לפניך, פירוש שכר ועונש הנתונים לפניך, פירוש בעולם הזה, הם החיים והמות, אם יטיבו יחיו, ואם ירשיעו ימותו, אלו השנים הם לפניך בעולם הזה.

ויש שנים אחרים, והם הברכה והקללה, הם יעודים לעולם הבא, ואינם לפניו אלא לאחר מיתה, על דרך אומרו (לעיל כח ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, ולהיפך ארור הוא וגו׳, ואמרו רבותינו ז״ל (כ״מ קז.) שמדבר על יציאתו מן העולם, ולזה הפסיק במאמר נתתי לפניך בין שני יעודים הראשונים לשנים האחרונים.

ולזה גמר אומר ובחרת בחיים, שהוא יעוד עולם הזה, כי יתקרב לב האדם ביותר למה שלפניו, כדרך אומרו (לעיל יא יג) והיה אם שמוע תשמעו וגו׳ ונתתי מטר ארצכם, הרי שלא הזכיר להטות לבב אנוש אלא בדברים הנגלים בעולם הזה.

כמו כן אמר כאן ובחרת בחיים, פירוש יתחייב הדבר אפילו כפי טבע הגשמי לבחור בחיים, והגם שבפסוק שלפני זה (פסוק טו) אמר ראה נתתי לפניך החיים והטוב יחד, שם נתכוון במאמר לפניך לבחור בהם, וכאן נתכוון במאמר לפניך לומר מה שלפניך, והעיר על זאת הכוונה במה שסדרה באמצע היעודים כמו שפירשתי, גם במה שגמר אומר ובחרת בחיים כמו שפירשתי.

העירותי בכם היום את השמים ואת האריץ, "I call as witness against you today both the heaven and the earth, etc.⁠" This whole verse appears superfluous in light of verse 15 where Moses asked the people to choose life rather than death. Why did he have to repeat it? Besides why did Mose change the sequence and choice here? In verse 15 the choice was between life and goodness on the one hand and death and evil on the other. Here the Israelites are given choices between life and death and blessing and curse. What did Moses mean when he rephrased what he said in verse 15? Besides, why did Moses not simply exhort the people to "choose life?⁠"

We must understand terms such as "good" and "evil" to refer to life in this world. It makes sense therefore that Moses told the people: "I place before you life and death,⁠" i.e. reward and punishment in this world. If the Israelites would be good they would live, if they would sin they would die. These are the two choices we have in this world.

However, there are two more choices which pertain to the hereafter. Moses calls them ברכה and קללה, respectively, i.e. "blessing or curse.⁠" These are not immediate choices, or better, the results of such choices will not become known immediately. The whole approach is similar to what we have in Deut. 28,6: "You are blessed at your arrival (in this world) and you are blessed at your departure (from this world).⁠" As you enter this world without sin so you will leave it without sin (compare Baba Metzia 107). Moses had to separate these two paragraphs from one another in order for us to appreciate that he talks about different domains in each paragraph.

When he continues "and you shall choose life,⁠" this is the purpose of our existence in this world. Moses means that we should concentrate on immediate problems such as making sure that God will grant the necessary rainfall as a result of our observing the commandments.

Although earlier (verse 15) Moses mentioned חיים וטוב together, i.e. a reference to choices covering both our terrestrial life and preparing for our hereafter, in our verse here the emphasis is on the here and now.

את השמים ואת הארץ – שהם קיימים לעולם, וכאשר תקרא אתכם הרעה יהיו עדים שאני התריתי בכם בכל זאת, וכן אמר על האבן תהיה בנו לעדה:

ובחרת בחיים – אני נותן לך עצה שתבחר בחיים טובים ומאושרים, ומכאן ראיה שמדבר על החיים הנצחיים אשר יקנה אותם האדם במעשיו הטובים התלויים בבחירתו, ואילו כונת הכתוב על חיי העולם הזה כדברי המכחישים, איך אמר עליהם ובחרת בחיים, והלא חיי העולם הזה אינם תלויים בבחירת האדם, ואף אם יבחר וירצה בהם בכל כח בחירתו, אפשר שימות קודם עתו ונגד רצונו, ומה תועיל בחירתו בהם:

ובחרת בחיים למען תחי׳ – חיי הגוף לבד במלאת מבוקשיו הגשמיים שלא כתורה וכמצוה, הם חיים שאחרי׳ מיתה הנפשית, אמנם חיי הגוף שהיא עפ״י התורה והמצוה, הם חיים שאחרי׳ חיי הנפש הנצחי וע״ז אמר, ובחרת בחיים למען תחי׳ אתה וזרעך, ירצה, איעצך לך ולזרעך לבחור בחיי עו״הז, שהוא חיי הנוכחי (לכן אמר בחיים בפת״ח) באופן שיסובב ממנו חיים העתידים, והוא חיי עו״הב. ומבאר אח״ז, איזו היא החיים הנוכחי שאין המיתה אחרי׳, אבל נצא ממנו לחיות חיי עד, ע״ז אמר לאהבה וגו׳. כי הוא חייך, כלומר זוהי החיים הנוכחי אשר אריכות ימים בעו״הב כרוך אחרי׳, וזה״ש ואורך ימיך. ואמר לשבת על האדמה, נ״ל שאין זה למ״ד התכלית, כי ישיבת הארץ איננה התכלית האמתי המכוון בשמיעת קול ה׳ באהבתו ובדבקותו, אבל הלמ״ד תורה כאן על גבול הזמן, כמו לשבעת הימים (בראשית זיי״ן) לסוף שבעת ימים, לצאת בנ״י מארץ מצרים, אחר צאת, וכן לשבת אברם בארץ כנען (לך לך ט״ז ד׳) שהוא אחר שבתו, וטעמו כאן אריכות ימים בעו״הב המזומן לך אחר ישיבתך בארץ, כלומר אחר כלות החיים הגשמיים הקצובים לך בארץ. ואפשר שמדבר כאן מן הזמן שאחר התחי׳, דלדעת רמב״ן ורא״ה, החולקים על הרמב״ם שאומר שאין נצחיות לגוף האדם לעולם, וגם המתים שיחיו ויקומו זמן מה, ימותו וישובו לעפרם, ורק נשמותיהם יזכו לעו״הב, ודעתם אינו כן, כי החיים בימים ההם וכן המתים שיחיו לא ישובו עוד לעפרם, כי יזדכך גופם ויתקיימו לנצח בגוף ונפש. וכ״ד הפייטן בסוף תפלת טל. ולפי״ז יהיה למ״ד התכלית. והנה ממה דכתיב (ישעיהו ל״ח) לא אראה בארץ החיים, שתרגם יב״ע בארעא בית שכינתי׳ די בה אריכות חיא, וכתיב (תהלים כ״ז) לראות בארץ חיים, ותרגומו בארעא דחיי עלמא, משמען הדברים שיש ארציות בחיי הנצחי, ויש א״כ גם לגוף הארצי חלק בה, כדעת הרמב״ן. ובמכדרשב״י (זהר ר״פ תולדות) לעתיד לבא הקב״ה מחי׳ את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו בנין עפר כמות שהיו בתחלה שנבראו מעפר ממש דבר שאינו מתקיים, אבל יתנערו מעפרם מאותו הבנין ויעמדו בבנין מקויים להיות להם קיומא וכו׳ ושמחת הנשמה בגוף יתר מכלם על שיהיו שניהם קיימים וידעו וישיגו את בוראם וכו׳ יעו״ש. מבואר כדעת רמב״ן. ובמדה״נע (חיי׳ שרה ד׳ קכ״ו א׳) דאתא רשב״י ודרש, ומה אם העולם הזה שהוא הבל והגוף שהוא טפה סרוחה נכנסת בו אותה הנשמה לעתיד לבא שיצרפו כלם ויהיה הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו בכל התשלומין והעלויין שבה, אמר ר׳ אחא אותה הנשמה ממש ואותו הגוף ממש עתיד הקב״ה להעמידן בקיומן לעתיד לבא, אבל שניהם יהיו שלמים בתשלום הדעת להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה. עמ״ש בפ׳ ואתחנן בכבוד האבות.

העדתי וגו׳ – בפרשה זו של הברכות והקללות, נתמנו השמים והארץ לעדים על ברית ה׳ ולמייצגיה מולנו. כדרך שעדים מתרים במי שמנסה לעבור עבירה, ואם הוא התעלם מהתראה צריכים העדים להביא לענישת העבריין, ועליהם אפילו לעמוד בראש בנתינת העונש: ״יד העדים תהיה בו בראשונה״ (לעיל יז, ז), כך גם כל התוכחה מראה שה׳ מתרה בנו תחילה על ידי השמים והארץ, ואם איננו שַתים לבנו להתראה זו, הם נעשים מכשירים לחורבן שנתחייבנו בו. באמצעותם ה׳ מביא לנו גם את הברכה, אם היינו ראויים לה על ידי מסירותנו לחובה.

ובחרת בחיים למען תחיה וגו׳ – לא בלי מחשבה ורצון, לא במקרה, זוכה אדם לחיים. אלא הוא חייב להחליט על כך במכוון, מתוך כובד ראש. עליך לבחור בחיים אם חפץ אתה לחיות.

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ – כשיחדתי אותם לעדים (ויתחייב שהגמול והעונש יהיה על ידם) על החיים שהוא קיום התורה והמות שהוא בטול התורה:

נתתי לפניך רק הברכה – שהוא שכר הגופני:

והקללה – עונש הגופני לפי שהם תלוים בחקות השמים והארץ וכנ״ל:

ובחרת בחיים – כבר באר בעל חו״ה שהאדם תתרגש בו הרגשת הגוף קודם שיתרגשו בו רגשי הנפש, ולכן כאשר הודיעם שאושר הגוף תלוי בקיום התורה, הלא תהיה עבודתן להצלחת הגוף ושלא לשמה, לזה בא ליעצם שבהתרגש בם יחול הגופני לא תהיה כוונתם להנאת הגוף רק שע״י אושר הגופני יתמלא רצון ה׳ שברא את האדם בגוף גשמי ושם אותו בארץ בכדי שמלבד שנשמתו תהיה קיים באיש גם הגופים יהיה להם קיום במין וז״ש ובחרת בחיים בקיום התורה:

למען תחיה אתה וזרעך וגו׳ שיהיה לכם קיום גם במין שזה חפץ ה׳ בבריאתו את האדם וע״ד שפי׳ (בראשית יח יט) כי ידעתיו וגו׳ ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט וכוונתם תהיה למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו שע״י קיום התורה יתמלא דבר ה׳ לקיים הטובות אשר דבר לאברהם וז״ש חז״ל הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכנ״ל:

הנה ה׳ הטביע באדם ימי הזקנה לטובתו, שירגיש שמתקרב אל המות ויחשוב לתקנת נפשו וכי יקרב קצו יפול למשכב למען שקרוביו ומיודעיו יבואו לבקרו, וישתדלו לטובתו, וכשיראה אהבתם יתקרב לבבו גם להם, ואם יש בינו לבינם דבר, יתוקן באלה הימים, וז״ש חז״ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, זו מיתה, הכוונה שיש בזה מדרגות, כמעשה איש כן פקודתו, שכל שיקדם אצלו הרגשת מיתתו כן ירבה תקון נפשו, ודתן ואבירם שחלקו על משה היתה מיתתם בתכלית הרע בענין הזה, שבתחלה נתרחקו כל ישראל מעליהם כמ״ש ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם והם העיזו אחרי כן ויצאו נצבים פתח אהליהם הם ונשיהם וטפם, להראות שלרצון הוא להם התרחקותם, ומובן שלא חשבו כלל בענין מיתתם, ועתה יספר לנו הכתוב שהסתלקות מרע״ה היתה בזה באופן היותר נעלה, שידע יום מיתתו, ולא מהרגשת הזקנה שנאמר לא כהתה עינו ולא נס לחה רק על פי ה׳ ידע שימיו יהיו מאה ועשרים ולא יותר, ונתקרב באהבה עם אנשי דורו, ולא מפני שחלה ובאו לבקרו, רק בהפך שהוא הלך למקום אהליהם להתפרד מהם כהולך לדרך רחוקה, והודיעם ממיתתו, באופן שלא יתבהלו, ונחם אותם שלא יתעצבו כ״כ על מותו, כי מלאו ימיו, ושלא תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, כי ה׳ יעבור לפניהם ויהושע יהיה מנהיגם, איש אשר רוח בו, ויודע להתהלך עם כל איש לפי רוחו, וכה יתפרשו הכתובים:

החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה: כפירושו לעיל (פסוק ט״ו) אשר ״הברכה והקללה״ היא ״החיים והמות״, אם דבוק בה׳ מקור החיים, או להיפך להיות כבני תמותה.

ובחרת בחיים למען תחיה: תניא בספרי פרשת ראה (לעיל יא,כו): שמא יאמרו ישראל, הואיל ונתן לפנינו הקב״ה שני דרכים דרך החיים ודרך המות, נלך באיזה מהם שנרצה, ת״ל ״ובחרת בחיים״. משל לאדם שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור. והיה מודיע את העוברים ושבים ואומר להם, שאתם רואים שביל זה שתחילתו מישור, בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים. ואתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים, בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל, אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בעולם הזה, בשנים ושלשה ימים הם מצליחים, וסופם לנדוח¹ באחרונה, שנאמר (משלי כד,כ) ״כי לא תהיה אחרית לרע״ וכו׳².

ולכאורה המשל אינו דומה לנמשל כלל, דלפי המשל בעל כרחך מיירי דשני שבילים מהלכים למקום אחד, דבלא זה לא שייך עצה לעוברים ושבים, והרי בנמשל אינו כן³?

אלא ביארו חז״ל בזה דבר גדול, שדקדקו בזה המקרא ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה״, אם אינו רוצה בחיים היאך אתה נותן טעם שיבחר בחיים כדי שיחיה⁴?! ועיין תרגום יונתן שתרגם ״ובחרת בחיים״ – ותתירעון באורחא דחיי היא אורייתא, ״למען תחיה״ – ״מן בגלל דתיחון בחיי עלמא דאתי״⁵. אבל חז״ל⁶ פירשו דגם מי שחייב כרת ונפשו מקולעת בכף הקלע, אינו לחלוטין חס ושלום, שהרי ודאי אינו דומה עונש חייב כרת אחד לחייב כמה כריתות, ואם נאמר דכרת הוא לחלוטין מאי נפקא-מינה לכרת אחד או לכמה כריתות. אלא כל כרת הוא לעת⁷ כפי משפטו, וסוף כל חייב כרת לשוב למקור החיים⁸, ״לבלתי ידח ממנו נדח״ (שמואל ב יד,יד)⁹.

ומעתה הכל הולך אל מקום אחד ושייכת העצה ״ובחרת בחיים״ – שתהא דבוק במקור החיים, ״למען תחיה אתה״ – שהרי לבסוף בעל כרחך תחיה¹⁰, הרי טוב שתחיה ברצונך הטוב¹¹. והיינו דתנן באבות (ד,כב) ׳ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך׳⁠ ⁠⁠״¹², פירוש¹³, שתהא רחוק ממקור הנשמות צרור החיים, וזה יהיה נוח לך, לא כן הוא, אלא ׳בעל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים׳¹⁴, ודין וחשבון אינו אלא כמה הוא מחויב לסבול אחר מותו עד שישוב למקור החיים¹⁵.

והוסיף משה לומר ״וזרעך״, עוד תועלת מבחירתך החיים, שגם זרעך יהיו ״בחיים״ – זרע כשר. מה שאין כן אם תלך בשרירות הלב יוכל להיות זרעו פסולים ובני גויה שאינם הולכים אחריו, והרי יהיה בודד גם אחר שישוב למקומו¹⁶.

1. יש גורסים ׳לתהות׳.

2. (המשך הספרי) ... אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה, בשנים שלושה ימים הם מצטערים, וסופם לשמוח באחרונה, וכן הוא אומר (לעיל ח,טז) ״להטיבך באחריתך״.

3. אלא הרשעים סופם ׳לנדוח׳, ואילו הצדיקים סופם ׳לשמוח׳ – הרי שתי תחנות סופיות שונות.

4. וכפי ששאל רבינו לעיל בפסוק ט״ו ד״ה את החיים.

5. תרגום דבריו ללשון הקודש: ותבחרו בדרך החיים היא התורה, כדי שתחיו בחיי העולם הבא.

6. בספרי פרשת ראה, הובא ברבינו בתחילת הקטע.

7. לפרק זמן מסוים.

8. ובזה עונה רבינו על שאלתו בענין המשל שהובא בספרי על שני השבילים, ואכן כפי ששני השבילים מהלכים למקום אחד, כך בין הצדיקים ובין הרשעים יגיעו בסופו של דבר למקום אחד.

9. אך לכאורה מדברי הרמב״ם בהלכות תשובה (ח,א) לא משמע כך, וז״ל: הטובה הצפונה לצדיקים... ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו הכרת הכתובה בתורה... ובהלכה ה׳: הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה, שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים... וזה האבדון.. לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה, וההפסד שאינו חוזר לעולם.

10. כפי שכתב רבינו שבסוף כל התהליך כולם ישובו למקור החיים ולא ידח ממנו נדח.

11. ״ובחרת בחיים״.

12. הפירוש המקובל הוא שלא יחשוב כי אחרי המות אין דין וחשבון אלא ימצא שם מפלט.

13. שלא תחשוב ש...

14. המשך המשנה שם במסכת אבות (ד,כב).

15. כך שבסופו של דבר (כפי שהוצג במשל) כל הדרכים מובילות אל התחנה הסופית שהיא ׳מקור החיים׳, כל אחד אחרי קבלו את אשר מגיע לו בדרך.

16. כשיסיים את נתיב הייסורים שלו בדרך.

העידותי וגו׳ – ד׳:כ״ו, ל״א:כ״ח.

ובחרת בחיים – נכון פירושו של תרגום יונתן: ״ובחרת בדרך החיים״;

למען תחיה – הוא השכר (״הטוב״).

ובחרת בחיים – תנא רבי ישמעאל, ובחרת בחיים – זו אומנות, מכאן אמרו חכמים חייב אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא, למען תחיה אתה כתיב.⁠¹ (ירושלמי קדושין פ״א ה״ז)

למען תחיה אתה – מכאן היה ר׳ עקיבא אומר, חייב אדם ללמד את בנו לשוט על המים, ואם לא למדו חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא למען תחיה אתה כתיב.⁠² (שם שם)

1. יתכן דסמיך על מ״ש בסנהדרין כ״ט א׳ שב שני הוי כפנא ואבבא אומנא לא חליף, והיינו למען תחיה. ועיין בתוספתא פ״א דקדושין ממעלות האומנות, ובבבלי קדושין ל׳ ב׳ מתבאר דלמוד עסק ומסחר ג״כ בכלל אומנות היא, יעו״ש דכן דעת רבנן דר׳ יהודה ומש״כ רש״י שם ור׳ יהודה דאתא לטעמא אומנות דוקא וכו׳, אינו מבואר הלשון, ונראה דט״ס הוא, וצ״ל דאתא לטפויא, ודו״ק.

2. ר״ל דגם זה בכלל חיותא הוא, וכפירש״י בקדושין כ״ט א׳ שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון