×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה⁠־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
It is not in heaven, that you should say, "Who shall go up for us to heaven, and bring it to us, and make us to hear it, that we may do it?⁠"
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)דברים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצררלב״ג תועלותמזרחיר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
לָא בִשְׁמַיָּא הִיא לְמֵימַר מַן יִסַּק לַנָא לִשְׁמַיָּא וְיִסְּבַהּ לַנָא וְיַשְׁמְעִנַּנָא יָתַהּ וְנַעְבְּדִנַּהּ.
It is not in the heavens, that you shouldst say, Who shall ascend for us into heaven, that he may bring it to us, that we may hear and do it?
לא בשמיא היא אוריתה למימר אלווי הוה לן חד כמשה נבייא די יסוקב לשמיא ויסב יתה לן וישמע יתן פקודייה ונעבד יתהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״לווי... נבייא״) נוסח אחר: ״מן יסק לן לשמיא היך משה נבייא״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די יסוק״) גם נוסח חילופי: ״למיסק״.
לא בשמיא היא למימר מן יסוק בדילנא בשמיא ויסיבנה לנא וישמע יתה לנא ונעבדינה.
It is not in the heavens, that you shouldst say, Who will ascend for us into heaven, and bring it to us to make us hear, that we may do it?
לא בשמיא היא אורייתא למימר אלווי מן אין הוה לן חד כמשה נביא די יסוק לשמיא וייתי יתה לן וישמע ית פיקודיא ונעבד יתהון.
The law is not in the heavens, that thou shouldst say, that we had one like Mosheh the prophet to ascend into heaven, and bring it to us, and make us hear its commands, that we may do them!
[ו] דָּבָר אַחֵר: כִּי הַמִּצְוָה וגו׳ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא – אָמַר לָהֶן משֶׁה שֶׁלֹא תֹאמְרוּ משֶׁה אַחֵר עוֹמֵד וּמֵבִיא לָנוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת מִן הַשָּׁמַיִם, כְּבָר אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, שֶׁלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה בַּשָּׁמַיִם.
דָּבָר אַחֵר: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הִיא וְכָל כְּלֵי אֻמָנוּתָהּ נִתְּנָה, עִנְוְתָנוּתָהּ, צִדְקָהּ וְיַשְׁרוּתָהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ.
דָּבָר אַחֵר: מַהוּ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא. שְׁמוּאֵל אָמַר אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁאֻמְנוּתָן בַּשָּׁמָיִם, אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל הֲרֵי אַתָּה אִיסְטְרוֹלוֹגִין וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה, אָמַר לָהֶן לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִים אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי פָּנוּי מִן הַתּוֹרָה, אֵימָתַי כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית הַמָּיִם.
דָּבָר אַחֵר: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא – אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ משֶׁה הֲרֵי אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, וְהֵיכָן הִיא, אָמַר לָהֶן בְּמָקוֹם קָרוֹב הִיא: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ (דברים ל׳:י״ד), אֵינָהּ רְחוֹקָה מִכֶּם קְרוֹבָה הִיא לָכֶם.
דָּבָר אַחֵר: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ – רַבָּנָן אָמְרֵי שִׁבְעָה דְּבָרִים אָמַר שְׁלֹמֹה עַל הֶעָצֵל, וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּם, כֵּיצַד אָמְרוּ לֶעָצֵל רַבְּךָ בָּעִיר לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָן וְאוֹמֵר לָהֶן, מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ (משלי כ״ו:י״ג). אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְדִינָה עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶן מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹא יְהֵא אֲרִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרִי בָּרְחֹבוֹת (משלי כ״ו:י״ג). אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא דָּר אֵצֶל בֵּיתְךָ, אָמַר לָהֶן וְהָאֲרִי בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָמַר עָצֵל אֲרִי בַּחוּץ (משלי כ״ב:י״ג). אָמְרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵשִׁיב לָהֶן וְאִם הוֹלֵךְ אֲנִי וּמוֹצֵא אֶת הַדֶּלֶת נָעוּל, אֲנִי מְחַזֵּר וּבָא. אָמְרוּ לוֹ פָּתוּחַ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ (משלי כ״ו:י״ד), לַסּוֹף שֶׁלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶן, אוֹ הַדֶּלֶת פָּתוּחַ אוֹ נָעוּל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב וגו׳ (משלי ו׳:ט׳). עָמַד מִשְּׁנָתוֹ בַּבֹּקֶר נָתְנוּ לְפָנָיו לֶאֱכֹל הוּא מִתְעַצֵּל לָתֵת לְתוֹךְ פִּיו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו (משלי כ״ו:ט״ו), וְאֵיזֶה שְׁבִיעִי: מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן (משלי כ׳:ד׳). מַהוּ מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זֶה שֶׁאֵינוֹ לָמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לִלְמֹד בְּזִקְנוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל, וְזֶהוּ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן. וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּן, מִנַּיִן: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ (דברים ל׳:י״ד), הוֹצֵא דָּבָר מִתּוֹךְ פִּיךָ.
וליסהא פי אלסמא פיקול קאיל מן ד׳א יצעד לנא אלי אלסמא פינזלהא ויסמענאהא פנעמל בהא
היא אינה בשמים שיאמר אומר: מי יעלה לנו לשמים ויורידה לנו וישמיענו אותה ונעשה אותה.
לא בשמים – שאילו היאא בשמים, היתהב צריך לעלות אחריה ללומדה.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5: ״היית״. בכ״י המבורג 13: ״הייתה״. בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״היתה״. בכ״י אוקספורד 165 חסר: ״היא״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5, ליידן 1: ״הייתה״. בכ״י לונדון 26917: ״היית״.
לא בשמים הוא IT IS NOT IN HEAVEN – for were it in heaven it would still be your duty to go up after it and to learn it (Eiruvin 55a).
פס׳: לא בשמים היא – א״ר חיי׳ 1לא (ירד מן השמים) אלא כולה ניתנה מן השמים היא הענוה והחסידות והצדקות והכשרות וכל חכמה מעולה היא.
ד״א: לא בשמים היא – א״ר אחא לא תמצא תורה בגסי הרוח שהן רואין עצמן למעלה. והיכן היא (איוב כ״ח:י״ב) והחכמה מאין תמצא. מאותן שעושין עצמן כאין. לאמר מי יעלה לנו השמימה. הא אם היתה בשמים ויכולין אתם לעלות היה עליכם לעלות:
1. לא ירד מן השמים ט״ס. וצ״ל לא נשתייר המנה בשמים. וכ״ה ברבה:
לא בשמים היא – פירוש נפלאת (דברים ל׳:י״א).
IT IS NOT IN HEAVEN. This explains niflet (too hard) (v. 11).
לא בשמים היא – שאין הקב״ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים, וזהו דבר ״נפלא״ (דברים ל׳:י״א).
לא בשמים היא – IT IS NOT IN HEAVEN – For the Blessed Holy One does not command you something that is impossible for a person to do unless he goes up to heaven, and this is a “wondrous” thing (Devarim 30:11).
לא בשמים היא – יתכן לפרש כי מפני שהתורה הזאת היתה בשמים, יאמר מעתה לא בשמים היא, שכבר הורדתיה לכם משם, ומלת היא תרמוז כי החכמה העליונה בשמים.
ולא מעבר לים היא – זה ים אוקיאנוס הוא הסובב את כל הישוב ששם החכמה העליונה, ולכך הוצרך להזכיר ים, שאם לא כן היה לו להזכיר התהום, ושיאמר לא בתהום היא, כדבר איוב שאמר (איוב כ״ח:י״ד) תהום אמר לא בי היא, והיה הספור יותר נאות להזכיר דרך עליה ודרך ירידה. והזכיר על כל דבר ודבר מלת היא שהוא לשון מעוט, ולרבות החכמה העליונה המקפת את הכל, מקפת את הגלגלים והגלגלים את הים והים את הישוב, וזהו שאמר לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, להורות כי יש חכמה רחוקה, וכן לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא. ועוד נוכל לומר כי הזכיר ארבעה פעמים מלת היא כנגד ארבעה יסודות העליונים הנמשכים ונאצלים מן החכמה העליונה, ואלו שמותם ברמז, אברהם יצחק ויעקב ודוד, נאצלו מהם כנגדם בעולם הנפרדים ארבע חיות הקודש וארבעה אופנים, ובעולם השפל הזה ארבעה יסודות שהם קיום כל מורכב ועמידתו.
ובמדרש לא בשמים היא, לא תמצא בגסי הרוח, ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנין ולא בתגרין, שמואל אמר אין התורה מצויה לא באסטרולוגין ולא באצטגנינין, שנאמר לא בשמים היא, אין התורה מצויה אלא במי שמתעסק במלאכת שמים. אמרו לו לשמואל והלא אסטרולוגוס אתה, אמר להם מימי לא הסתכלתי בחכמה זו אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים, עד כאן. ועל חכמות אלו היה מזהיר ישעיה לישראל ואמר להן (ישעיהו נ״ה:ב׳) למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה, יאמר להם אתם שוקלים כסף ומפזרים ממון לקנות חכמות שאינן לחם ואין הנפש נזונית בהן, או למה אתם יגעים ומאבדים כוחכם ומכלים ימיכם בדברים שלא תשבע נפשכם מהם, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, היא התורה הנקראת לקח טוב, כי זהו הלחם האמתי ושיהיה לכם לשבעה, וכן תתענג בדשן נפשכם, כלומר בלחם הזה תתענג נפשכם בזיו העליון כמו שהגוף מתענג בדשן, וכן אמר דוד על תענוג הנפש (תהלים ס״ג:ו׳) כמו חלב ודשן תשבע נפשי. ומכאן שאין להתעסק בשאר החכמות אלא בעיקר שהיא תורתנו. צא ולמד משמואל שלא היה מתעסק בהם אלא במקום האסור לדבר שם דברי תורה, והוא מקום בלתי טהור, וכן אמרו רז״ל צא ובקש שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד חכמת יונית. והטעם מפני שמתוך עסק שאר החכמות יבא האדם לפעמים בדת לידי נטיה מדרך האמת, כי אין לך שום חכמה בעולם שאין בה פסולת וסיג, כי לכך נמשלות החכמות כלן לכסף, כי הכסף ברוב יש בו סיגים ואינו כסף צרוף, אבל תורתנו כסף שאין בו סיג כלל, ולכך נמשלה לכסף צרוף, הוא שכתוב (תהלים י״ב:ז׳) כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים.
מי יעלה לנו השמימה – יש בכאן רמז כי השם המיוחד לא תתכן השגתו כי אם לעם ישראל הנמולים שהם חתומים באות ברית קדש, ומצינו ג״כ שלא יתנבא מעומד אלא מי שהוא נמול, שכן מצינו באברהם קודם המילה שכתוב בו (בראשית י״ז) ויפול על פניו, לא היה מתנבא אלא נופל, לאחר המילה מעומד שכן כתוב (שם י״ח) ואברהם עודנו עומד לפני ה׳, ובלעם לא התנבא מעולם אלא נופל שנאמר (במדבר כ״ד:ד׳) נופל וגלוי עינים, וכן רמזו משה במה שאמר להקב״ה בסנה (שמות ג׳:י״ג-י״ד) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, יאמר כי הנמולים ישאלוהו על השם המיוחד.
ומפני שהמצוה חתומה באות ברית קדש, על כן אמרו במדרש (שיר השירים ב׳:ז׳) בצבאות או באילות השדה, צבא שיש לי בה אות. ולא אמרו שהיה לי לאות. והזכיר הכתוב ברמז מילת הבשר בחתימת השם המיוחד אחר שהזכיר בפירוש מילת הלב באמרו למעלה ומל ה׳ אלהיך את לבבך וגו׳, כי מילת הלב הוא בטול יצר הרע, וכשיתבטל היצר הרע נמצאו אבריו של אדם כולם נמשכים ומדובקים בשם המיוחד ויעשו בטבע מה שהשכל מחייב. ובא הרמז בפרשה הזאת להורות כי בזמן הגאולה יהיו כל ישראל בעלי ההשגה מולי הלב והבשר, דבקים בשם המיוחד, וזהו רמז מי יעלה לנו השמימה. וכן אמר הנביא ע״ה (ירמיהו ל״א:ל״ד) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
לא בשמים היא, "it is not in heaven;⁠" it is possible that the reason Moses makes this point is because prior to bringing the Torah to the people it had indeed resided in heaven, and we have quoted arguments offered by the angels opposing its descent to earth. The word היא which we might have considered as redundant, is a reference to the highest level of חכמה, the emanation wisdom, which does indeed reside in heaven.
ולא מעבר לים היא, "neither is it beyond the sea.⁠" This is a reference to the great ocean which surrounds all the land mass, an area where this superior wisdom is located. The reason the Torah (Moses) had to refer to it as ים, is that otherwise it would have to be described as תהום, and the Torah would have had to write לא בתהום היא. This is the way Job referred to it when he quoted the deep as saying: "it is not with me" (referring to wisdom compare Job 28,14). It is stylistically more elevating to refer to the ocean as something elevated than as something conjuring up visions of a deep abyss, as does the word תהום. The reason Moses added the word היא to each of these descriptions of different locations is that each time the word היא appears it represents a diminution of the area meant. In order to include the supreme wisdom we spoke of, the planetary system should also have been included seeing it surrounds the ocean. Seeing that the supreme wisdom surrounds the entire visible universe, Moses when referring to parts of it, made this point plain by limiting each part with the word היא, i.e. "it only.⁠"
The word הים used here is a reference to the part of the universe inhabited by man. This is why he added: "it is not too far from you,⁠" implying that there are indeed levels of wisdom which are beyond man to attain [even by means of studying the Torah and observing it. Ed.].
We may surmise that Moses used the word היא four times in order to allude to the four basic celestial fundamentals which are emanated from this supreme wisdom. They are alluded to in the names of the patriarchs Avraham, Yitzchak, Yaakov, and David. The vision of the prophet Ezekiel (chapter 1) in which four חיות, beast-like figures equipped with angels, are featured also correspond to these four fundamentals of celestial wisdom emanated to creatures on earth. They are described elsewhere as ארבע אופנים, "four wheels,⁠" an allegorical description of what supports the מרכבה, the chariot the Shechinah is perceived as riding in. Translated into our terrestrial language, these are the four elements which are the constituent parts of all tangible matter on earth. They ensure the continued existence of the terrestrial universe when they are combined in the correct proportions.
A Midrashic approach to our verses, based on Eiruvin 55: The words "it is not in heaven,⁠" mean that Torah is not to be found amongst haughty, arrogant people. The words: "it is not beyond the ocean,⁠" mean that Torah is not to be found among people who constantly journey from place to place to make their livelihood, i.e. hawkers. Samuel said that Torah cannot be found among astrologers or professional astronomers, seeing that the Torah writes: "it is not in heaven.⁠" The Torah may be found only among people preoccupied with the pursuit of matters which are oriented toward heavenly concerns. People challenged Samuel, saying to him that seeing he himself was an astronomer how could he make such a statement? He answered: "in all my days I have never looked at חכמה except when I was relieving myself" [at a time when I was forbidden to engage in the pursuit of Torah. Ed.] (compare Devarim Rabbah 8,6). Thus far the Midrash.
Concerning these disciplines, i.e. astrology and astronomy, Isaiah warned the people of Israel, saying to them (Isaiah 55,2) "why do you spend money for what is not bread and your toil for that which does not satisfy?⁠" Isaiah meant that his compatriots were wasting their money in order to acquire "wisdom" which would neither satisfy their bodies nor their souls; he added: "give heed to Me, (God) and you shall eat choice food and enjoy the richest viands. Hearken and you shall be revived.⁠" Torah is described in Proverbs 4,2 as לקח טוב, "a good purchase.⁠" It is the true food, satisfying those that "consume it.⁠" When Isaiah said תתענגו בדשן נפשכם, "enjoy with your souls the richest foods,⁠" he refers to the "bread" which truly satisfies the soul of man, spiritual food, the Torah. The simile of דשן, something physical, material, is used by the prophet to illustrate in human language the spiritual essence of what Torah supplies to those who study it. Such metaphors for spiritual matters are also found in Psalms 63,6: "milk and fatness satisfy my soul.⁠" Clearly, David does not mean for the soul to be fed milk.
All of the above teaches that Samuel did not engage in the study of astronomy at a time when this would have competed with the study of Torah. Seeing that it is forbidden to engage in the speaking of Torah, or even contemplating thoughts of Torah, while one is in the bathhouse or in the toilet, he could use such time to increase his knowledge in other disciplines. Our sages (Menachot 99) said: "go and study Greek philosophy at a time which is neither day nor night.⁠" What they meant was that preoccupation with any disciplines other than Torah study exposes the student to the danger of being influenced by the theologically unsound element, some of which is always found scattered in those texts. This is the reason these disciplines have been compared to silver, seeing that silver invariably contains some impurities unless it has been refined over and over again. Our Torah is compared to such silver, i.e. כסף צרוף. This is what David meant in Psalms 12,7 when he wrote: "the words of the Lord are pure words, silver purged in an earthen crucible, refined sevenfold.⁠"
מי יעלה לנו השמימה, "who would ascend heaven for us?⁠" The acronym of these words is מילה from which we find a hint here that only people who have been circumcised have a chance to attain a true appreciation of the unique nature of Hashem. Only the Jewish people who wear the sign of the covenant on their very bodies have a chance to attain such a spiritual level. We also find that even prophets cannot prophesy while in a standing position unless they had been circumcised. As long as Avraham had not been circumcised he always fell down when God spoke to him [other than in a dream when he was prostate anyway. Ed.] Compare Genesis 17,3: "he fell on his face.⁠" This was prior to his circumcision. On the other hand, after he had been circumcised and recovered from the effects, and prayed on behalf of the righteous people in Sodom, the Torah speaks of him as עודנו עומד לפני ה', "still standing in the presence of the Lord.⁠" (Genesis 18,22 compare Tanchuma Lech Lecha 20). Bileam, by contrast, prophesied only when in a prone position as we know from Numbers 24,4. Moses also alluded to the inability of the Jewish people in his time to attain a true appreciation of the holy name of God. This is why he said to God: "if the people will ask me what is His name (the God in whose name you claim to speak), what shall I tell them?⁠" He may have meant that the few Israelites who were circumcised at that time would ask such a question.
Seeing that המצוה (the term used in our passage for the entire Torah) which bears the seal of the Holy Covenant requires as a precondition of being fulfilled that the persons doing so have been circumcised, the sages of the Midrash (Shir Hashirim Rabbah 2,18) said concerning בצבאות או באילות השדה, "by the Hosts or by the hinds of the fields,⁠" that the word "Hosts" refers to the Upper Hosts as well as the lower Hosts, those on earth who witnessed the covenant (Song of Songs 2,7). The Hosts referred to are the ones which already bear a distinguishing mark, (circumcision) as opposed to those who will only bear this mark in the future.
Our verse indirectly refers to the circumcision of our flesh after having openly referred to the circumcision of our hearts with the words: "and the Lord your God will circumcise your heart.⁠" This latter circumcision brings in its wake the neutralization of the evil urge. Once this has occurred all organs of a person are eager to play their respective parts in the fulfillment of the Torah's commandments, something that reason dictates. Being drawn to the name of the Lord will then be a natural state of affairs. This is all alluded to in the words: "who will ascend to heaven on our behalf?⁠" [At such times when you no longer suffer from the evil urge, there is no need for an intermediary, for someone to ascend to heaven in your behalf; you can do it yourself. Ed.] The prophet Jeremiah refers to this state of affairs when he writes (Jeremiah 31,33) "for all of them know Me, from the least of them to the greatest.⁠"
״מי ״יעלה ״לנו ״השמימה – הרי מילה בראשי תיבות רמז שבזכות מילה עלה משה לשמי׳ לקבל התורה.
מי יעלה לנו השמימה, "who will ascend to heaven on our behalf?⁠" the respective first letters in these four words, when read separately and consecutively spell מילה, circumcision. It is a hint that it was the merit of the performance of the commandment of circumcision that enabled Moses to ascend Mount Sinai and receive
״מי ״יעלה ״לנו ה״שמימה – ר״ת מילה וס״ת ה׳ רמז שבזכות מילה עלה למרום.
מי יעלה לנו השמימה – ר״ת מילה. והסופי תיבות: הויה, לומר שאינו יכול לעלות אצל השם אם לא שיהא נימול וכן התהלך לפני והיה תמים, שנאמר על המילה.
התועלת התשיעי הוא מה שהודיע שענין התורה אינו נתלה בנביא באמרו לא בשמים היא ולזה לא נשמע לדברי נביא בבאורי התורה במה שיאמר בהם על דרך נבואה אבל נשמע לבד בדברי התורה בביאורם שקובל איש מפי איש עד משה עם שהוא מתחיל בדברי התורה בעצמם כמו שביארנו אנחנו בזה הספר.
לא בשמי׳ היא שאילו היתה בשמי׳ הייתי צריך לעלות אחריה ללמד׳. פי׳ אע״פ שמהמקרא הזה משמע שאלו היתה בשמים לא היה שום אדם יכול להביאה לכם ללמדה עכ״ל שאין הכונה בו אלא שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות שם ללמדה והיינו דמסיים בה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואס״ד שפי׳ המקרא הוא שאילו היתה בשמים לא היה נמצא שום איש לעלות שם להביא לכם צ״ל שעכשיו שאינה בשמים תוכלו למצוא אנשים להביאה לכם ואין הדבר כן שהרי אחר זה סיים כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואינו אומ׳ ונמצאו אנשים להביאה לכם ומזה הטעם עצמו צ״ל שאילו היתה מעבר לים היית צריך לעבור שם ללמדה ואין מי יעבור שם ללמדה מפני קושי המעבר אע״פ שאינו נמנע כעליית השמים והא דכתיב ויקחה לנו דמשמע דלהביאה לנו קמיירי ולא לעלות שם ללמדה רבותא בעלמא קאמר לאו דוקא לעלות בשמים או לעבור אל עבר הים ללמדה שם שבודאי לא תוכלו לעלות או לעבור אלא אפילו נמצא שום איש לעלות בעבורכם בשמים או לעבור אל עבר הים כדי להביאם לכם ללמדה לא ימצא:
לא בשמים הוא לאמר – לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא.
לא בשמים היא, in order to repent you do not need to turn to a prophet who represents heaven,
שאילו היתה בשמים וכו׳. כלומר, דאין פירושו שאם היתה בשמים היה נמנע לקחת אותה, כי בודאי אפשר לנביא שיעלה השמים ולקחת אותה. והרא״ם פירש דאין לפרש דאם היה בשמים היה נמנע לקחת אותה, דהיה משמע אבל עכשיו שאינו בשמים אינו נמנע, אבל צריך מכל מקום להביאה. וזה אינו, שהרי כבר ניתנה להם. אלא פירוש הדבר, שאם היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וליקח אותה וללמדה:
שאילו היתה בשמים כו׳. דק״ל הרי רישא דקרא וסיפא דקרא סתרי אהדדי, שמתחלה כתיב לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו, משמע אלא קרובה היא ויכול לשלוח שליח אחריה, א״כ משמע שאינה כל כך קרובה עד שלא יצטרך לשלוח שליח אחריה, ואח״כ כתיב כי קרוב אליך הדבר וגו׳, דמשמע שלא נצרך לשליח כלל. ל״פ לא בשמים היא, שאילו היתה בשמים א״א לשלוח שליח אחריה, ואם בקשת ללמדה, בע״כ אתה בעצמך היית צריך לעלות אחריה, וא״כ אתי שפיר הא דכתיב כי קרוב אליך. והא דכתיב ויקחה לנו, דמשמע להביא לנו, רבותא אמר, כלומר לאו דוקא לעבור או לעלות ללמדה שם שבודאי לא תוכלו, אלא אפי׳ אם נמצא שום איש עולה או עובר כדי להביאה ללמדה, לא ימצא. [ר׳ אליהו מזרחי]:
For if it were in heaven, etc. Rashi is answering the question: The beginning of the verse and the end of the verse apparently contradict each other. At the beginning it is written, It is not in heaven, [for you] to say, 'Who will go up to heaven for us, etc.' This implies: [that it is not in heaven], but near enough to send a messenger for it. It [also] implies that it is not that close that you do not [even] need to send a messenger for it. But afterwards it is written, For the matter is extremely close to you, etc., implying that one does not even need a messenger. Therefore Rashi explains, 'It is not in heaven,' (For if it were in heaven, you would be required to ascend in quest of it). But if it were in heaven it would be impossible to send a messenger after it and if you wanted to study it, you yourself would have to go up for it. Therefore there is no [longer] a problem when it is written [afterwards], For the matter is extremely close to you, [because the beginning of the verse too, is talking about the person himself and now it is saying that, on the contrary, it is close to the person himself]. And when the verse says "[Who will go up to heaven for us], and acquire it for us, [which implies that we are dealing with a messenger], it is adding even more, that [you might mistakenly think that] not only could you certainly never travel or go up to study it there, but you would never find any person to go up or travel [over the sea] in order to bring so as to study it.
לא בשמים הוא – כי השמים הם מופלאים מבני אדם:
וישמענו – לשון הבנה כמו שומע יוסף, תשמע חלום לפתור וכדומה.
לא בשמים הִוא – היֶדַע והמעשים שהתורה מתכוונת אליהם אינם בתחום העל⁠־טבעי השמימי. וכל הגילויים האלוקיים הנצרכים להבנת התורה ולקיומה כבר ניתנו לנו במלואם; דבר מהם לא נותר בשמים. לפיכך אינך יכול לומר: היכן נמצא איש בעל רוח על⁠־אנושית, שייכנס לפני ולפנים לתוך רזי השמים עבורנו? או: מי יוריד לנו גילוי חדש מן השמים, להשלים את ידיעותינו? רק אם נמצא אדם כזה אשר רוח אלוקים בו נוכל לקיים את התורה לפי רצון ה׳!
לא בשמים היא – הוא באור על מה שאמר לא נפלאת היא:
לא בשמים היא1 וגו׳: תחילה ביאר הכתוב היטב מקום הטעות2, באשר שגם הטעות הוא עיקר גדול3, שלא יטעה האדם להיפך שאין בדקדוקי התורה שום עמקות וענינים נסתרים, וזה הטעות גרוע מן הראשון. ועיין מה שכתבתי בספר במדבר (ז,ט)4 בביאור המקרא (משלי כג,ה) ״התעיף עיניך בו ואיננו״. משום הכי פירש הכתוב הטעות באשר ודאי ראוי לטעות ולחשוב כך, אלא שמ״מ אינו כן בישראל5.
וענין המשל ״לא בשמים היא״, היינו, גבוה מטבע שכל האדם6, כמו שהוא בשמים וההכרח לעשות סולמות להוריד, והרי אי אפשר בכך, כך אי אפשר ליגע השכל ע״י תחבולות לעמוד על סוף דעתה7. ואמרו8 חז״ל בעירובין שם (נה,א) דאפילו היא בשמים צריך אתה לעלות אחריה. ואינו אלא משל ומליצה, שאם הענין גבוה משכלך החיוב להתייגע הרבה, ואז הכלל9 ׳יגעת ולא מצאת אל תאמין׳ (מגילה ו,ב). והטעם הוא כפירוש רש״י בסנהדרין שם (צט,ב)⁠10, שהתורה מבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה וכו׳.
1. הבנת רבינו במשלים הללו לשמים ולים, היא, שה״מצוה הזאת״ היא כן ״בשמים״ לולי סגולת עם ישראל, כפי שהוגדר לעיל ״לא נפלאת היא ממך״, ״ממך״ דייקא, וכפי שפירש רבינו לעיל. וא״כ ״לא בשמים היא״ בגלל (פסוק י״ד) ״כי קרוב אליך״ – דוקא אל אדם מישראל. ואם כך, כל המשל בפסוקנו ובפסוק הבא מתארים את אי היכולת להשיג את שני העניינים שאנו עוסקים בהם – הבנת התורה ותשובה מאהבה.
2. לחשוב שלימוד התורה קשה ורחוק כמו השמים.
3. כלומר, בהחלט נכון שלימוד התורה אינו פשוט ויש בו עמקות.
4. בהרחב דבר.
5. כפי שמסיימת התורה ״כי קרוב אליך הדבר מאד״.
6. כפי שכתב רבינו בפסוק י״א שהמשל של ״לא בשמים״ מתייחס לקושי מחמת עומק המושג למעלה משכל האדם.
7. לולי המתנה המיוחדת שניתנה לכל יהודי באשר הוא.
8. רבינו מביא חז״ל שעל פיהם משמעות המשל היא שאכן ״לא בשמים היא״, וניתן להשגה, ומיושב זאת שע״פ חז״ל פסוקנו עצמו עוסק בישראל, שאכן להם יש עזרה מיוחדת משמים, וכפי שמסביר שם רש״י בסנהדרין.
9. הנוגע לישראל דוקא ולא לאומות העולם.
10. על מאמר חז״ל ׳הוא עמל במקום אחד ותורתו עומלת לו במקום אחר׳. רש״י ד״ה תורתו עומלת לו: שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה, מפני ש״אכף״ – שמכפף ״פיהו״ על דברי תורה.
לא בשמים היא – זהו פירושו של ״לא נפלאת היא״, כלומר אינה דבר בלתי טבעי שצריכים להורידו מן השמים. בבבא מציעא נ״ט: למדו מכאן, שכל התורה כולה כבר ניתנה מן השמים בשעת מתן תורה, ואין משגיחין בבת קול לשנות או להוסיף כלום.
לא בשמים היא – א״ר אבדימי בר חמא, מאי דכתיב לא בשמים היא – שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה.⁠1 (עירובין נ״ה.)
לא בשמים היא – מאי לא בשמים היא, רבא אמר, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ור׳ יוחנן אמר, לא תמצא בגסי הרוח.⁠2 (שם שם)
לא בשמים היא – מאי לא בשמים היא, א״ר ירמי׳, שכבר נתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחין בבת קול3. (ב״מ נ״ט:)
לא בשמים היא – אמר רב יהודה אמר שמואל, שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, אמר להו לא בשמים היא.⁠4 (תמורה ט״ז.)
1. וכן דריש בפסוק הבא בלשון ולא מעבר לים היא שאם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה, והמפרשים טרחו לפרש מניין דייקו לדרוש כן. ולי נראה פשוט דמפרשי דכיון דהעכוב הוא משום דא״א לעלות לשמים ממילא מבואר דלולא היה עכוב בזה היה צריך באמת לעלות ולהביא, וכן בעבר לים, ודייקו זה מאריכות הלשון מי יעלה לנו וגו׳.
2. לכאורה שני הענינים משם אחד הוא, משם גאוה, אך מדמוסיפים לדרוש בלשונות שונות נראה דרבא איירי במין גאוה שמגביה דעתו לחקור ולהתפלסף בעיקרי ויסודי דעות התורה, והיינו שבעיקר אין לו אמונה באמתת וקבלת ומסורת התורה, ור׳ יוחנן איירי בסתם בעל גאוה שלא ישפיל עצמו לשאול מחבירו את החסר לו בידיעת התורה וממילא לא יוכל להשתלם בלמודו וא״כ לא יתקיים בו למודו.
3. כלומר בב״ק הפוסק הלכה כיחיד נגד רבים. ובסוגיא כאן אמרו אין משגיחין בב״ק שכבר כתיב בתורה אחרי רבים להטות, ואמנם נראה דלאו דוקא כיחיד נגד רבים אלא אפילו כיחיד נגד יחיד אין ב״ק מכרעת, כיון דבכלל ענין דברי תורה לא בשמים היא ומה שהביאו הפ׳ אחרי רבים להטות הוא משום דאיירו שם במחלוקת יחיד ורבים, ועיין בתוס׳ שם ובתוס׳ יבמות י״ד א׳.

ודע דבכלל לא בשמים היא הוי גם דברי נביאות וכמש״כ הרמב״ם בפ״ט ה״א מיסוה״ת שאין הנביא רשאי לחדש דבר מה״ת משום דלא בשמים היא, וכן הנביא שאמר הלכה כדברי פלוני מצד נביאות הרי זה נביא שקר ואפילו נותן אות ומופת, יען שהוא בא להכחיש את הכתוב בתורה לא בשמים היא, אבל בסתירת דין לפי שעה שומעין לו וכמבואר לפנינו בפ׳ שופטים (י״ח ט״ו) בפסוק אליו תשמעון, ועיין מש״כ בפ׳ משפטים בפסוק אחרי רבים להטות.

ונראה פשוט דרק לענין הוראה אין שומעין לנביא, אבל הודעת מציאות וגלוי מילתא בודאי שומעין לו, וראיה לזה מבכורות כ״ד א׳ דאמר שם לענין הדין דאיירי התם שעומד בספק עד יבא ויורה גואל צדק, ופריך מאי עד יבא ויורה, עד שיודע לך הדבר מבעי לי׳ ופירש״י יבא ויודיע מבעי לי׳ דגלוי מילתא בעלמא שיגיד לנו וכו׳ והוראה לא שייך אלא בדבר הלכה עכ״ל, והרי מבואר כמש״כ דעל גלוי מילתא שומעין לנביא, ועיין יבמות ק״ב א׳ ומש״כ בפ׳ שופטים שם ובפ׳ בשלח בפסוק והוא כזרע גד לבן.
4. ר״ל שאמרו ליהושע שישאל מן השמים כמו שהי׳ משה שואל, ואמר לא בשמים היא, וממשה אין ראיה, כי הכל נמסר לו מן השמים, וע״ע מענין זה לפנינו בס״פ בחקתי בפ׳ אלה המצות בדרשה שאין הנביא רשאי לחדש דבר.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)דברים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצררלב״ג תועלותמזרחיר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144