Devarim 30 – דברים ל‏ – Mikraot Gedolot

מצות אהבת ה׳ (קישור לעיון) – דברים ו׳:ה׳, דברים י׳:י״ב, דברים י״א:א׳, דברים י״א:י״ג, דברים י״ט:ט׳, דברים ל׳:ט״ז-כ׳, יהושע כ״ג:י״א

וְיַעְדֵּי יְיָ אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַפְשׁוּת לִבָּא דִּבְנָךְ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ בְּדִיל חַיָּיךְ.

And the Lord your God will take away the foolishness of your heart, and the foolishness of your children's heart, to love the Lord your God with all your heart and all your soul, that you may live.

ויגזר י״י אלהכון ית לבביכון וית לבבי זרעיכון למירחם ית אולפן אוריתה די״י אלהכון בכל לבביכון ובכל נפשתכון בגלל למקיימה יתכון.

ויעדי י״י אלקכון ית טפשות לבכון וית טפשות ליבא דבניכון ארום יבטל יצרא בישא מן עלמא ויברי יצרא טבא די ימליכינכון למירחם ית י״י אלקכון בכל ליבכון ובכל נפשכון מן בגלל דיוגדון חייכון עד עלמין.

And the Lord your God will take away the foolishness of your heart, and of your children's heart; for He will abolish evil desire from the world, and create good desire, which will give you the dictate to love the Lord your God with all your heart and soul, that your lives may flow on for evermore.

וישרח אללה צדרך וצדר נסלך לתחב אללה רבך בכל קלבך וכל נפסך לכי תחיי

וירחיב ה׳ את לבך ואת לב זרעך כדי שתאהב את ה׳ אלוהיך בכל לבך ובכל נפשך למען תחיה.

פס׳: ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך – שנא׳ (יחזקאל ל״ו:כ״ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם [וגו׳] ועשיתי את אשר (בחקותי) [בחקי] תלכו.

למען חייך – דכתיב (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כי כימי העץ ימי עמי:

ומל י״י {אלהיך} את לבבך – בא לטהר מסייעין אותו, שיחזיק התשובה בידכם.

ומל י"י {אלהיך} את לבבך – HASHEM {YOUR GOD} WILL CIRCUMCISE YOUR HEART – One who comes to purify himself is [Divinely] assisted, to enable your repentance to endure.

ומל י״י אלהיך את לבבך – זהו שאמרו (בבלי שבת ק״ד.): בא ליטהר מסייעין אותו, כי אחר^א שתשוב אליו בכל לבבך הוא^ב יעזור אותך.

ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר^ג כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע, אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפצו בו כלל, והיא המלה הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה בלב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בעת ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפרשתי בסדר בראשית (רמב״ן בראשית ב׳:ט׳).

וזהו מה שאמר הכתוב בירמיהו: הנה ימים באים נאם י״י וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם^ד וגו׳, כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההמה^ה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה (ירמיהו ל״א:ל׳-ל״ב) – וזהו^ו ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך יאמר עוד: והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו, דעו את י״י כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו ל״א:ל״ב-ל״ג). ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח׳:כ״א) וצריכים ללמד אותם, [ובזמן ההוא אין צריכין ללמד אותם],⁠^ז אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי. וכן נאמר ביחזקאל: ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (יחזקאל ל״ו:כ״ו-כ״ז) – והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו מה שאמרו רבותינו (בבלי שבת קנ״א:) והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ^ח (קהלת י״ב:א׳) – אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויין בחפץ.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בדפוס רומא (במקום ״כי אחר״): ״מבטיחך״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בדפוס רומא: ״והוא״.

ג. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בכ״י פרמא 3255 (במקום ״שאומר״): ״אחר שתשוב אליו שאומרים״.

ד. כן בכ״י פריס 222, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137: ״אבותיהם״. בכ״י פולדה 2, דפוס ליסבון: ״אבותיכם״.

ה. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ההם״.

ו. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״וזה״.

ז. כן בדפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פרמא 3258, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, פריס 223, לונדון 208, לוצקי 869, דפוס רומא, חסר (ואולי הושמט ע״י הדומות): ״ובזמן ההוא אין צריכין ללמד אותם״.

ח. כן בכ״י מינכן 137, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2: ״חפץ בהם״.

AND THE ETERNAL THY G-D WILL CIRCUMCISE THY HEART. It is this which the Rabbis have said,⁠¹ "If someone comes to purify himself, they assist him" [from on High]. The verse assures you that you will return to Him with all your heart and He will help you.
This following subject is very apparent from Scripture: Since the time of Creation, man has had the power² to do as he pleased, to be righteous or wicked. This [grant of free will] applies likewise to the entire Torah-period, so that people can gain merit upon choosing the good and punishment for preferring evil. But in the days of the Messiah, the choice of their [genuine] good will be natural; the heart will not desire the improper and it will have no craving whatever for it. This is the "circumcision" mentioned here, for lust and desire are the "foreskin" of the heart, and circumcision of the heart means that it will not covet or desire evil. Man will return at that time to what he was before the sin of Adam, when by his nature he did what should properly be done, and there were no conflicting desires in his will, as I have explained in Seder Bereshith.⁠³ It is this which Scripture states in [the Book of] Jeremiah, Behold, the days come, saith the Eternal, that I will make a new covenant with the house of Israel, and with the house of Judah; not according to the covenant that I made with their fathers etc. But this is the covenant that I will make with the house of Israel after those days, saith the Eternal, I will put my Law in their inward parts, and in their heart will I write it.⁠⁴ This is a reference to the annulment of the evil instinct and to the natural performance by the heart of its proper function. Therefore Jeremiah said further, and I will be their G-d, and they shall be My people; and they shall teach no more every man his neighbor, and every man his brother, saying: 'Know the Eternal;' for they shall all know Me, from the least of them unto the greatest of them.⁠⁵ Now, it is known that the imagination of man's heart is evil from his youth⁶ and it is necessary to instruct them, but at that time it will not be necessary to instruct them [to avoid evil] for their evil instinct will then be completely abolished. And so it is declared by Ezekiel, A new heart will I also give you, and a new spirit will I put within you;⁷ and I will cause you to walk in My statutes.⁠⁸ The new heart alludes to man's nature, and the [new] spirit to the desire and will. It is this which our Rabbis have said:⁠⁹ "And the years draw nigh, when thou shalt say: 'I have no pleasure in them'¹⁰ — these are the days of the Messiah, as they will offer opportunity neither for merit nor for guilt,⁠" for in the days of the Messiah there will be no [evil] desire in man but he will naturally perform the proper deeds and therefore there will be neither merit nor guilt in them, for merit and guilt are dependent upon desire.

1. Shabbath 104a.

2. Literally: "the permission.⁠"

3. Genesis 2:9 (Vol. I, pp. 72-73). See also Vol. III, pp. 456-457. — It should be noted here that Ramban's intention is not to state that man in the era of Messiah will be completely devoid of the desire to do evil, for if that were the case there would be no place for reward and punishment, which is founded upon the principle of man's freedom of choice between good and evil. Rather, the import of his words is to state that man will then be so motivated for good that he will naturally be doing the good and proper according to the Will of G-d, and it will appear as if the instinct for evil has been completely eliminated from him, although potentially it will still be with him. The case is similar to what we say now of a normal knowledgeable person that it is "impossible" for him to jump into a blazing fire. Of course, it is within his powers to do so, but it is his knowledge of the danger entailed that makes it "impossible" for him to do so. In the Messianic era man will have that kind of reaction to all things prohibited by G-d. There will, therefore, still be place for reward and punishment, since potentially man will still have his freedom of choice. See my Hebrew commentary, Vol. I, p. 36-37, where I quote this thought in the name of Rabbi Yeruchum, one of the great leaders of the Musar movement.

4. Jeremiah 31:30-32.

5. Ibid., Verses 32-33.

6. Genesis 8:21.

7. Ezekiel 36:26.

8. Ibid., (27).

9. Shabbath 151b.

10. Ecclesiastes 12:1.

ומל ה׳ אלהיך את לבבך – כתב הרמב״ן ז״ל, שיסיר מהם ערלת הלב, כי החמדה ושאר התאוות הן ערלת הלב והחומד והנוטה אל התאוות נקרא ערל, כענין שכתוב (ירמיהו ט׳:כ״ה) וכל בית ישראל ערלי לב, וכל מי שאינו חומד ולא מתאוה נקרא מול לב, ולכך הבטיחם בזמן שיעשה הלב בטבעו מה שהשכל מחייב כי ישוב הזמן למה שהיה קודם חטאו של אדם, וזהו שאמר ירמיה (שם ל״א) הנה ימים באים נאם ה׳ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי וגו׳, זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וכתיבת התורה על הלב הוא בטול יצר הרע והסרת התאוות כלן שהיא מילת הלב.

ומל ה' אלוהיך את לבבך, "the Lord your God will circumcise your heart, etc.⁠" Nachmanides writes on this verse: "this means that the Lord will remove the 'foreskin' covering the people's heart", a simile for desires of sexual and other varieties which are described as ערלת הלב. We know that someone who is captive to such desires is known as ערל, from Jeremiah 9,25 where the prophet describes the Jewish people as being of uncircumcised heart [although they do not have a foreskin on their sexual organ. Ed.] Just as the removal of the foreskin of that organ helps to restrain excessive sexual urges, so the removal of its equivalent covering of the heart will control the cravings responsible for committing other sins. God assures the people in that verse in Jeremiah that a time will come when such obstacles to obedience to God's laws will be removed. [Although what the author wrote here is the gist of what Nachmanides writes, it does not represent an accurate translation of his words. Ed.]

ומל ה׳ אלהיך את לבבך – כי בא לטהר מסייעין לו ואחר שתשוב אליו בכל לבבך הוא יעזור אותך. וכתב הרמב״ן ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר כי מן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע וכל זמן התורה כן כדי שיהיה להם זכות בבחירתם אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם בטבע ולא יתאוה הלב למה שאינו ראוי והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה ערלה בלב ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה מה שראוי לעשות ולא היה ברצונו דבר והפכו וזהו שאמרו חכמים והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה שלא יהיה באדם חפץ אבל נעשה הכל בטבעו המעשה הראוי ולפי׳ אין בהם לא זכות ולא חובה כי הזכו׳ והחובה תלויין הכל בחפץ:

ומל ה' אלוהיך את לבבך, "the Lord your God will circumcise your heart, etc.;⁠" we have a principle that if someone takes the first step in the direction of purifying himself he will experience a Divine assist during his continuing efforts in that direction. Moses assures the repentant sinner that Hashem will assist by removing hindrances, metaphorically described as a foreskin that are strewn on the path to one's rehabilitation.

Nachmanides writes that from the wording of the text it would appear that starting with the creation of man, he was free to act as he saw fit; [in the sense of "without interference on the part of the Creator". Ed.] As long as the Torah that we received at Mount Sinai will be in force, this situation will continue, the reason being that God wants to have a reason to reward us for having chosen freely to obey Him, as opposed to the angels who do not possess such a choice. However, in the days after the Messiah will have arrived it will become natural for man to make the right choices, the heart no longer pining away for things that are not appropriate for man. This is what Moses meant when he spoke about a "circumcision" of the heart occurring. The urge for things forbidden is considered as a ערלה, a foreskin. At the time of the Messiah man will recapture the innocence possessed by the first man, Adam, before he had eaten from the tree of knowledge. [By the way, Adam had been created without a foreskin, so that the foreskin with which most of his descendants are born are a reminder of some impediment to purity having becoming a "normal" condition in man. Ed.] Man will revert to being a "parve" being, in the sense that there is no greater tendency to do good than to do evil or vice versa. From that time and on, everything will depend on man's will. He will only need to will himself to be good in order to succeed. There will be no Satan trying to block his way.

את לבבך ואת לבב – ר״ת אלול. לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר״ח אלול ואילך. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה׳, לולא, אותיות אלול. שמאלול ואילך חרדתי נגד ה׳.

את לבבך ואת – בגימטריא זה לימות המשיח.

ומל י״י אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך – זה יורה שהשם יתעלה יעזרם אז וימול את ערלת לבבם שתכסה ממנו השגת השם יתעלה וזה יהיה מצד המופתים הנפלאים שיראה אותם אז כאמרו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכבר רמזו הנביאים במקומות אל המופתים שיחודשו בעת ההיא ומכללם הוא תחיית המתים ואז יהפוך השם יתעלה אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י״י ולעבדו שכם אחד והנה בזה יתיישרו כלם לאהבה את השם יתעלה בכל לבבם ובכל נפשם למען חייהם – רוצה לומר: למען החיים האמתיים ישיגום באהבתם אותו בכל תשוקותיהם ובכל ציוריהם ואז יתן השם יתעלה את כל הקללות האלה על האויבים ועל השונאים שרדפו ישראל בגלות ובכלל הנה אתה כשתשוב אל השם יתעלה ושמעת בקולו לעשות כל מצותיו מבלי גרעון אז תבא הברכה לך בבנים ובקנינים כאשר באה לאבותיך והנה ביאר בכל זה תכלית הביאור כי כשיתקיימו המצות שהוא נותן היום והם הכתובות בספר התורה הזאת יהיה להם כן וזאת ראיה שזאת התורה לא תומר ולא תשתנה לעולם וזו פנה גדולה מפנות התורה.

התועלת השביעי הוא מה שהעיר באמרו ומל י״י אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך על מה שיתחדש אז השם יתעלה מהאותות והמופתים כדי שידעו ישראל ובניהם כי הוא י״י ותתחזק יותר האמונה בלבם. ולזה יהיה הברית ההוא חזק הקיום יותר מהברית אשר כרת השם יתעלה את ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים כי אז היו נשקעים ישראל בשקוצי מצרים ולא נתחנכו בתורה עדין וכבר העירו הנביאים על אמתת זה.

ולפי שלא יפחדו מגלות אחר יען יצר לב האדם רע מנעוריו ואין איש בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. לזה יעד ומל ה׳ את לבבך ואת לבב זרעך, באופן שתהיה מוכן תמיד לאהבה את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך ולא תבא לגלות אחר ולא אל קללות אחרות עוד. ורמז עוד באמרו ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך על חלק האנוסים שרבים מהם הם ערלי לב וערלי בשר ובלתי נמולים. ולכן אמר כי הש״י לא די שימול בשרם במצות אבל גם ימול לבבם הערל ועם היות שיולדו על ברכי הגוים ומנהגיהם יהיה לבבם לאהבה את ה׳ בכל לב ובכל נפש.

ומילת הלבבות אינה העדר הבחירה ושלילתה בימי׳ ההם כי האיפשרות הוא מטבע הבעל שכל. אבל ענינו שתהא בחירתם לטובה ולא יתאוה לבבם כי אם אל הצריך לשלמות׳, לא אל התאוות והחמדה המותריית אשר הם הערלה באמת כי יהיו בימי׳ ההם באותה מדרגה שיולד בה אדם הראשון. וכמו שכתב הרמב״ן וכמו שכתב ירמיהו עליו השלום (סימן ל״א) הנה ימים באים נאום ה׳ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותיכם כי זאת הברית אשר אכרות וגומ׳ ונתתי את תורתי בקרבם. וכן אמר הנביא יחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגומ׳.

ואמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך – לרמוז כי באותו זמן יעביר רוח הטומאה מן הארץ. הוא יצר הרע נחש הקדמוני הוא לב האבן. ולזה אמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך. כאומרו והסירותי את לב האבן מבשרכם. ולפי דרך הראשון יאמר ומל ה׳ אלהיך. לפי שאמר למעלה ושבת עד ה׳ אלהיך. ולפי שדרכי התשובה רבו ואין אדם יכול בלי עזר אלהי להשיגם. לזה אמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך. כמו שכתב הרב רבי יונה ז״ל במה שאין כחך משגת יחדש השם בקרבך רוח נכונה. וזהו זבחו זבחי צדק. ומה שאין כחכם משגת. בטחו אל ה׳. וכן אמר הנביא בהפטרת צום כפור ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. כי זה היה מדבר כנגד המוכיחים והדורשים שאין רוצים להיישיר העם בדבר התורה. לפי שאין שומעים להם או שמבזים אותם. ואמר להם שלא יחושו לדבריהם אלא שירימו מכשול. וילמדו מהש״י שנתן להם תורתו ולא אבו שמוע וחוטאים כנגדו. ועם כל זה הוא נושא להם פנים אע״פ שהוא גדול ונורא. וזהו כה אמר רם ונשא. ועכ״ז הוא מצוי את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים בד״ת. ואע״פ כי לפי מעשיהם היה לי לריב עמהם לעולם. לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף לפי שהם מעשה ידי. זהו ונשמות אני עשיתי. ולפי שהנשמה היא למעלה מהרוח. אמר בה אני עשיתי. וברוח אמר מלפני יעטוף. ובתלמוד אמרו כי רוח המשיח דכתיב ביה ונחה עליו רוח ה׳ מלפני יעטוף. כמה דאת אמר והיו העטופים ללבן. כלומר שמתאחר לבא. לפי שהנשמות אני עשיתי. ועד שיכלו אותן הנשמות אין המשיח בא. כאומרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שזה רמז למקום אחר שנקרא גוף ששם יושבות כל הנשמות שנבראו מששת ימי בראשית. בעון בצעו קצפתי ואכהו. ואם תאמרו שהם חטאים כנגדכם. עם כל זה ראוי לכם לעשות כמו שאני עושה. כי בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף. כלומר כי לפעמים אני קוצף בהם. ולפעמים אני מסתיר פני מהם כמי שאינו רואה. אע״פ שהוא הולך שובב בדרך לבו. ולפי שידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואע״פ שהאדם רוצה לשוב אינו יכול לפי שיצר הרע מטעהו. או שהאדם לפי קוצר ידיעתו אינו יודע הדרכים הראוים לשוב. לז״א דרכיו ראיתי וארפאהו. כלומר דרכיו ראיתי שהוא היה רוצה לשוב אלא שאינו יכול. ואני ברחמי ארפאהו רפואת הנפש. ואנחהו בדרך לא יכשל בה. בענין שבזה ואשלם ניחומים לו ולאבליו. שהם כחות יצר הטוב שמתאבלים ומצטערים על אבדתו. ואיך אפשר זה שיעשה השם כזה להיישיר האדם בדרך ישרה. אחר שהוא אינו רוצה או אינו יכול. לזה אמר בורא ניב שפתים. כלומר מי שברא ניב שפתים. רצה לתת שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק בראשונה ואחר כך לקרוב. או שיאמר למי שהוא רחוק וקרוב. שהוא רחוק מדרכי התשובה והוא קרוב בלבו. שהיה רוצה להשיג דרך ישכון אור. והשם רוצה להדריכו ולרפאתו. וזהו אמר ה׳ ורפאתיו:

או שיאמר בורא ניב שפתים. לתת סבה איך ראוי שאדם שחטא והתריס נגד ה׳. שבעבור שיאמר חטאתי. שהשם יכפרהו וידריכהו. לזה אמר אל תתמה על זה. כי השם ברא דיבור השפתים שיש בו סגולה נפלאה. שבו נותן שלום לרחוק ולקרוב. לרמוז שאע״פ שיהיה האדם רחוק מהשם. בדבור שפתיו מקרבו אל השם. אבל הרשעים אין להם קיום. אבל הם מתנועעים בפעולתם כים נגרש. וכמו שהיה כל סיבותיו על פיו ויגרשו מימיו רפש וטיט. כן הרשעים כל סיבותיהם על פיהם. לפי שהם מנבלים פיהם בדברי שוא. ולכן פיהם ענה בם. וכמו שהראשונים על פיהם חיים. הרשעים על פיהם מתים. וזהו מות וחיים ביד לשון. וכמו שפירשתי על פסוק כל עמל אדם לפיהו. ואחר שזה כן אין שלום אמר ה׳ לרשעים. אחר שהם בורחים מהשלום. ועם כל זה קרא בגרון אל תחשוך מלומר לאלו הרשעים שישובו. לפי שהם עמי. וזהו והגד לעמי פשעם. ומיראת האריכות איני מפרש כל הפרשה. אלא שדרך כלל אמר שיגידו להם פשעם וחטאתם ודרכי התשובה הראויים. ושלא יגנבו דעת השם והבריות באומרם שהם מתענים כל השבוע. וכן באומרם שהם רוצים להתקרב אל השם ולדעת דרכיו. ולא מלב ונפש אלא לגנוב דעת הבריות. וכשהם מתפללים ואינם נענים אומרים למה צמנו ולא ראינו. והם אינן יודעים כי הם אינם מתענים אלא לצורך עצמם. כדי שלא יאמינו רשעתם כשיצעקו מהם שיכו האנשים ויגזלום. וזהו הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע. ואמר באגרוף. לרמוז שהם אינם מכים באבן בענין שיוכר רשעתם. אלא באגרוף הנמוח בענין שלא יכירו רשעתם. אבל בתענית האמיתי הוא ענות אדם נפשו. היוצא לנו מזה שכשהאדם רוצה לשוב אל השם אלא שאינו יודע. שהשם יחדש בקרבו רוח חדשה. כאומרו דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו. וכמו שאמר בכאן ומל ה׳ אלהיך את לבבך כמו שפירשנו למעלה:

ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה – יגלה עיניך לסור מכל טעות מערבב השכל מידיעת האמת, כשתשתדל לדבקה בו, באופן שתכיר טובו ותאהבהו בהכרח. וזה יעשה למען חייך – לעולמי עד.

ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה, He will open your eyes so as to remove every erroneous conceptions which have prevented you from recognizing the theological truth of all aspects of the Jewish religion. Once these “blinds” have been removed from your eyes you will realise that everything God has done was out of His love for you, and had to be done למען חייך, in order to ensure that you will be part of eternal life after your body dies.

ומל ה׳ אלהיך את לבבך וגו׳. אז ה׳ יתברך יסיר אלו המעיקים הרבים הסוגרים דרך האור והלימוד, באופן שתשוב בהסרתם נימול העיון והשכל עד שתאהב. וכן אמר לאהבה את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך – שיהיה לטובתך.

וכבר אמרנו פעמים רבות שזאת האהבה היא נבדלת מזולתה, לפי שאהבת בשר ודם היא שאנו נכספים שהנאהב יהיה יותר שלם ממה שהוא, אבל אהבת ה׳ יתברך הוא שאתה חפץ לעשות דבר ייטב בעיניו בהכירך מה רב טובו:

ומל ה׳ אלהיך וגו׳ – יש להעיר אחר שאמר למעלה ושבת עד ה׳ ושמעת בקולו, מה מקום לומר עוד ומל ה׳. עוד רואני שאומר עוד אחר כך ואתה תשוב וגו׳, שנראה שמה שקדם עדיין לא הגיע לתשובה, וזה אינו, כי אחר שמל לבו לאהבה את ה׳ בכל לבו ובכל נפשו, אין לך תשובה גדולה מזו.

אכן לפי מה שפירשתי בפרשת כי תבא (לעיל כח טו) בין בענין הברכות בין בענין הקללות שיש שלשה דברים כלליות במצות ה׳, א׳ היא עסק התורה, שנית שמירת מצות לא תעשה, שלישית קיום מצות עשה.

לזה כשבא לומר תיקון התשובה סדר שלשתם, כנגד תשובת תלמוד תורה, אמר תשובה ראשונה ושבת עד ה׳, וגמר אומר ושמעת בקולו שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות, ואמר כנגדה ושב ה׳ את שבותך ושב וקבצך וגו׳, כאומרם ז״ל (זוה״ק ח״ג ער.) שבזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלין. גם אמר על מה אבדה הארץ וגו׳, ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי (ירמיהו ט יא יכ), לזה כשישובו לתלמוד תורה יקבצם ה׳ ויביאם אל הארץ אשר ירשו וגו׳.

וכנגד שמירת מצות לא תעשה אמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך וגו׳, וידוע כי ערלת הלב הוא עשות רשע ואהבת הרשע, שלבו של אדם מחמדתו, וכנגדו אמר ומל וגו׳ לאהבה את ה׳, פירוש שתלביש האהבה אשר תיכן בך התוכן בריאתך בנעימות ידידות חיבת אלהיך, ויחד שכר לזה שיהפוך ה׳ כל הצרות מעלינו על שונאינו כאומרו ונתן וגו׳ על אויביך וגו׳.

וכנגד קיום מצות עשה, אמר ואתה תשוב וגו׳ ועשית את כל מצותיו הרי זה מצות עשה, ויחד להם שכר הקרבת התועלת כאומרו והותירך וגו׳ וישוב לשוש וגו׳.

ומל ה' אלוהיך את לבבך, And the Lord your God will circumcise your heart, etc.⁠" In view of the Torah already having described the Israelites as having done תשובה why would God have to circumcise their hearts? Besides, what does the Torah mean in verse 8 ואתה תשוב ושמעת בקול השם, "and you will return and hearken to the voice of God?⁠" This seems to contradict the statement in verse 2? Moreover, the words ואתה תשוב after God has circumcised our hearts make no sense at all. What can still be lacking in the process of penitence once God has circumcised our hearts?

I have already pointed out in my commentary on כי תבא that there are three categories of blessings and punishments concerning three different parts of Torah observance. There is a separate reward and punishment for 1) Torah study, 2) observance of the negative commandments, 3) performing the positive commandments.

In accordance with this, the process of repentance must also include all these three areas of Torah observance. The words ושבת עד ה' אלוהיך refer to the Jews beginning to study the Torah again. This is why the Torah continues with the words "and you listen to His voice.⁠" Seeing that the Torah does not mention anything else in that context it is clear that the subject of ושבת is your return to Torah study. The words ושב ה' את שבותך ושב וקבצך, are a promise that the people will be redeemed by the merit of Torah study (Zohar volume three page 72). We also have it on the authority of Jeremiah 9,12 that the disaster struck the Jewish people as a result of their abandoning Torah. This is why when they rectify this error and devote themselves once more to Torah study God will gather them in and bring them back to ארץ ישראל.

Concerning the failure to keep the negative commandments the Torah says: "and God will circumcise your hearts.⁠" We are familiar with the concept that the foreskin of the heart is a hyperbole for doing what is forbidden and a love for the forbidden. God now says לאהבה את ה' אלוהיך "in order to love the Lord your God.⁠" In response to the Israelites learning to love God, He in turn, will take care of all our troubles. He will deliver our enemies into our hands and He will afflict all our enemies with the curses mentioned previously.

Concerning the performance of the positive commandments as part of the Israelites' repentance the Torah writes: "you will return….and carry out all the positive commandments, etc.⁠" The additional reward accruing to the people as a result is described in verse 9 "God will make you abundantly successful in your various endeavours, etc.⁠"

ומל ה׳ אלהיך את לבבך – למעלה הזהיר ומלתם את ערלת לבבכם, שישתדלו מעצמם לשבור מוטות עול היצר ולהכריח כחות נפשותם להתנהג כפי דרכי החכמה, אבל ידוע שהשלמת המעשה הזה קשה מאד על האדם, ואין בידו לבא עד תכליתו לולי יסייעהו העזר האלהי, לכן הבטיח כאן שבאחרית הימים ישלח ה׳ עזרו מקודש ויעשה חדשות עם בית ישראל למול את לבבם עד שיגיעו אל המעלה הנפלאה לאהבה את ה׳ בכל לבבם ובכל נפשם, ואז ישוב האדם אל אותו מצב אשר היה בו קודם חטאו של אדם הראשון. והנה כל הנבואות מדברות בענין הגודל הזה, כי יחזקאל (ל״ו כ״ו) הבטיח והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואח״כ סמך ואמר ואת רוחי אתן בקרבכם, וכן ירמיה (ל״א ל׳) אמר הנה ימים באים נאום ה׳ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית וכו׳ אשר המה הפרו את בריתי וכו׳ כי זאת הברית אשר אכרות וכו׳ נתתי את תורתי בקרבם וכו׳ וכל הענין שם, ועל זה ניבא דוד המלך ע״ה ואמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה:

למען חייך – כי השם חפץ חיים, ויעשה כל זאת לזכותנו לחיי עד:

למען חייך – הוא היעוד האחרון שאין אחריה עוד, המסובב מעבודת השם באהבה בלב ונפש, ומה לך מעלה גדולה יותר מזה מהוי׳ שאין אחריה עוד, חיים שאין אחריה מות, חיי עולם בנעימות נצח.

ומל וגו׳ – כל מה שעבר עליך בימי ניסיון הגלות, וכל מה שה׳ יביא עליך בעת גאולתך האחרונה, יסיר מלבך ומלבות צאצאיך כל ערלה, כל דבר סורר שאינו מקבל מרות (עיין פירוש, בראשית יז, י). מהעת ההיא והלאה, ה׳ ו״חייך״ יהיו דבר אחד בעיניך. כדרך שאינך יכול לחיות מבלי לנשום, כך לא יהיו לך ״חיים״ ללא הכרה בה׳, מבלי ההכרה וההרגשה של קרבת בריתו אליך וקרבת בריתך אליו; וכך בכל לבבך ובכל נפשך תהיה שקוע כליל באהבתו.

ומל ה׳ אלהיך את לבבך – שיסיר מהם ערלת הלב ויבטל היצה״ר ולא רק מהאבות מפני שנתדבקו במעשים לא טובים כי אף מזרעם שנולדו בארץ גם מהם יסיר את היצר שיתבטל מציאותו בכלל, והתועלת מבטול היצר תהיה:

לאהבה את ה׳ אלהיך וגו׳ שבהסר רק את המונע תהיה לכם מעצמכם אהבת ה׳. ויאמר למה יעשה ה׳ ככה, הלא אם יסיר היצר לא יהיה להם כ״כ שכר על המצות ומעשים טובים כמשחז״ל על פסוק (קהלת יב א) והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח, אבל יעשה זאת:

למען חייך – שאם לא כן לא תאריך ימים כי עוד תוסיפו סרה:

ואת לבב זרעך:⁠¹ באשר מדבר בדור שיבוא לארץ ישראל², והייתי אומר שרק אותו הדור יהיה במעלה זו, ולא זרעם, כאשר כן היה בימי יהושע³, משום הכי מבטיח שיהיו בגאולה העתידה שוים ״לבבך״ ו״לבב זרעך״.

לאהבה את ה׳ וגו׳ למען חייך: אי אפשר לפרש כדי שתחיה ולא תמות, דא״כ אינו אהבת ה׳ אלא אהבת עצמו. ותו, הרי אהבת ה׳ נכללת בכל המצוות שכבר כתוב (פסוק ב׳) ״ושבת עד ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״ וגם זה הוא מצות עשה⁴, וכאן לא מיירי אלא בברכת ה׳⁵.

אלא משמעות ״למען חייך״ הוא כמו שכתבתי לעיל (ד,א) במה דכתב ״למען תחיו״ שתרגישו בזה עונג וחיות הנפש היותר אפשר⁶. ובאשר בהיותנו בחוץ לארץ אפילו מי שמדבק עצמו באהבת ה׳ אינו משיגה בשלימות, משום שאין הקב״ה מתדבק עמנו להופיע עלינו רוח הקודש, והרי טבע האהבה הוא שאינה נשלמת אלא באופן שהנאהב מתדבק להאוהב, וא״כ אין חיות הנפש בשלימות עדין. אבל בימי המשיח תהיה האהבה בשלימות, כי ישפוך הוא יתברך את רוחו עלינו⁷, וזו היא ברכה שאין למעלה הימנה, והנביא יואל (ג,א) אמר ״והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו׳⁠ ⁠⁠״.

1. הואיל ומדבר על לעתיד לבוא לאחר הרבה דורות, מה מקום לומר ״לבבך ולבב זרעך״, הרי אז כולם יהיו בגדר ״לבבך״ או ״לבב זרעך״.

2. יחזרו לא״י לאחר הגלות, כמוזכר בפסוק הקודם.

3. שבחייו, עם ישראל עמד במדרגה רוחנית טובה, ולאחר מותו התחילה הירידה.

4. ״ואהבת את ה׳ אלוהיך״,

5. כלומר, ברכה מדיליה (״ומל ה׳ אלהיך את לבבך״) ולא תוצאה של פעלנו אנו בעבודתו.

6. עיין שם באריכות נפלאה.

7. בזה ש״ומל ה׳ אלהיך את לבבך״ וכו׳.

ומל וגו׳ – יסיר מלבך ערלתו המאטמת ומטמטמת אותו, וייחס ללב מה שאנו מיחסים למוח, כלו׳ יסיר ה׳ ממך הסכלות המעלים מעיניך כי אהבת ה׳ היא חייך, ובכן תאהב את ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך, כלו׳ תשכיל כי טוב לאהבה אותו ותחפוץ לאהבה אותו.

ומל וגו׳ – למעלה י׳:ט״ז נצטווינו למול את לבבנו בעצמנו, וכאן הכתוב מייחס פעולה זאת להקב״ה, וכבר הסביר הרמב״ן זאת מתוך שהבא לטהר מסייעין אותו. עוד מפרש הרמב״ן, שהשי״ת ימול את הלב להסיר ממנו את היצר הרע לגמרי, באופן שלא יסיתנו יצרו כלל לחטוא, וממילא יעשה רק את הטוב (השוה תרגום יונתן), כמו שהבטיח לנו השי״ת בירמיהו ל״א:ל׳ והלאה לעתיד לבוא.

למען חייך – כמו ״למען תחיה״, ד׳:א׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון