Devarim 30 – דברים ל‏ – Mikraot Gedolot

חַוִּיתִי לְכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרֵי מֵיבַד תֵּיבְדוּן לָא תֵירְכוּן יוֹמִין עַל אַרְעָא דְּאַתְּ עָבַר יָת יַרְדְּנָא לְמֵיעַל לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ.

I have shown you this day that perishing you shall perish. You will not prolong your days upon the land where you pass over Jordan to enter in and possess it.

הא תניית לכון יומא הדין ארום מסף תסופון ולא תסגון יומין על ארעא דאתון עברין ית ירדנה למיעול לתמן למירת יתה.

תניתי לכון יומנא ארום מיבד תיבדון ולא תיגדון יומין על ארעא דאתון עברין ית יורדנא למיעל לתמן למירתה.

I proclaim to you this day, that you will perish, and will not prolong your days on the land to which you are to pass over the Jordan to possess it.

פקד אכ׳ברתכם מן אליום אנכם סתבידון ולא תטול מדתכם פי אלבלד אלד׳י תעבר אלארדן לתציר אליה פתחוזה

הודעתי לכם מהיום כי תאבדו ולא תאריכו ימים בארץ אשר אתה עובר את הירדן לבוא אליה לרשתה.

כי אבד תאבדון – הרי המות.

כי אבד תאבדון [I TELL YOU THIS DAY] THAT YOU SHALL PERISH – here you have death.

פס׳: הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון – בתחלה אבוד ואחר כן תאבדון. וכה״א (ישעיהו ח׳:כ״ג) כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד:

כי אבד תאבדון – פירוש המות והרע (דברים ל׳:ט״ו), כי יאבדו הם והונם ובניהם.

לא תאריכן ימים – עליה, הפך: וברכך י״י אלהיך בארץ (דברים ל׳:ט״ז).

THAT YE SHALL SURELY PERISH. This explains death and evil (v. 15), for they and their children and their wealth shall perish.

YE SHALL NOT PROLONG YOUR DAYS. The reverse of the Lord thy God shall bless thee in the land (v. 16).

הגדתי לכם {היום} כי אבוד תאבדון – להיות קצרי ימים, ולא תאריכון ימים על האדמה – שתהיו שבוים ועשוקים ורצוצים, וזהו ״הרע״ (דברים ל׳:ט״ו).

הגדתי לכם {היום} כי אבוד תאבדון – I DENOUNCE TO YOU {THIS DAY} THAT YOU SHALL SURELY PERISH – To be shortened of days, and לא תאריכון ימים על האדמה – YOU SHALL NOT PROLONG YOUR DAYS IN THE LAND – That you shall be captured and oppressed and crushed, and this is “the bad” (Devarim 30:15).

כי אבד תאבדון – לעד.

כי אבוד תאבדון, for you would perish forever.

כי אבד תאבדון – זה בנין אב לכל שאר המקומות שכתוב בהן לשון אבד תאבדון כנגד ישראל, שאין ענינו השמדה לגמרי מתחת כל השמים, חלילה מזה, כי אף אם יחטא ישראל לא ימחה השם את שמם, אלא ענין המליצה הזאת בכל מקום שיגרשם מן אדמת הקודש ויפזרם בגוים בשביל עונותם, עד שיאבד מהם הקיבוץ המדיני, ולא יחשבו לגוי אחד, והראיה ממה שהוסיף כאן לא תאריכון ימים על האדמה וגו׳, ואם היה פירושו אבדון גמור מכל העולם, מה טעם לומר אחריו שלא יאריכו ימים על ארץ כנען, והלא אף בכל קצוי ארץ וים רחוקים לא יאריכו ימים:

הגדתי לכם היום וגו׳. הוא ואת הרע שאמר, שהעונש שיהיה לכם אבדה בעצמכם (ולא אבדת הקנינים) שהיא אבדת הנפש:

כי אבד תאבדון – אבדה אחר אבדה (ולא שתהיה כאפס ואין). וגם לא תאריכון ימים על האדמה וגו׳. שתגלו ממנה במהרה, וא״כ לא יהיו לכם גם חיי הגוף, הרי שבגמול התורה נכלל כל עניני הצלחת הנפש והגוף, ובענשה נכלל כריתת הנפש ויסורי הגוף, אבל:

הגדתי וגו׳: ראוי היה לכתוב ׳והגדתי׳ וגו׳ כמדבר באמצע המסובב¹. אבל באשר דברה תורה בדרך הנבואה שכן יהיה בבירור, וכמו שאמר ה׳ למשה בפרשת וילך (להלן לא,טז) ״הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו׳⁠ ⁠⁠״, על כן אמרה בלשון התחלת הענין לאמר ״הגדתי לכם וגו׳״ – כי ודאי יהיה כן. שכבר ראה הקב״ה שרחוקים המה בשעה זו גם כן מאהבת ה׳², רק שאינם עובדים עבודה זרה³, וזהו ברור שלא לאורך ימים יוכלו לעמוד בזה האופן, כמו שכתבתי (פסוקים ט״ו, י״ז). והיינו דבר הכתוב ״לא תאריכון ימים וגו׳״, אע״ג שתכנסו לארץ ישראל ותכבשו, שהרי אינכם עובדים עבודה זרה⁴, אבל אי אפשר להיות לאורך ימים, שממילא תעבדו עבודה זרה⁵.

1. הואיל ולרבינו ״ונדחת והשתחוית״ הוא כבר תחילת התוצאה, א״כ ״הגדתי״ הוא כבר אמצע התוצאה, והיה צריך להתחבר עם וי״ו החיבור.

2. היא הנדרשת מהם, והוא הקצה הראשון.

3. הוא הקצה השני.

4. לעומת גויי הארץ, ולכן תזכו לכבוש אותה.

5. הואיל ואינכם מטים לבכם למעלה – לקצה הראשון.

הגדתי וגו׳ – זה הוא ״הרע״ או ״המות״, אבדן הארץ.

כי אבד וגו׳ – כמו למעלה ד׳:כ״ו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון