ביד חזקה: ׳זה הדבר׳
1. פירוש
2, שהיה בשעת החושך
3 במצרים ׳דבר׳ על רשעי ישראל שלא רצו לצאת
4. וזהו משמעות ״ביד חזקה״ – בעל כרחם
5, כלשון הכתוב בספר יחזקאל
(כ,לג) ״אם לא ביד חזקה... אמלוך עליכם״
6.
ובזרוע נטויה: ׳זו החרב׳
7 שהיתה בין מכה למכה. וכדאיתא במדרש רבה פרשת וארא
(י,א) שהיתה מיתה משמשת בין מכה למכה
8, ולמד מדכתיב בצפרדע
(שמות ז,כז) ״ונגף״
9.
והיה זה כדי שלא ינוחו ויתאספו לאבד את ישראל בבת אחת, בראותם כי יד ה׳ קשה
10. וכל זה מבואר ע״פ מכילתא פרשת בשלח על הפסוק
(שמות יד,ל) ״ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים״ – כאדם שאוחז את הצפור בידו, שאם רצה ביד הוא חונקה, וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה. ומבואר בספר שמות
(ו,ו)11.
ובמורא גדול: ׳זה גילוי שכינה׳12 שהיה בשעת יציאת מצרים, והגביה את דעתם ונפשם13.
ובאותות: ׳זה המטה׳
14 שנוצר ביחוד לזה התכלית, וכדאיתא בפרק מקום שנהגו
(פסחים נד,א) ׳עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות׳. ומזה הוכחה כמה גדולה מעלתם של ישראל.
ובמופתים: אלו עשר מכות, כמשמעו15. והמגיד דרש בזה16, ואינו מענין הפשט17.
1. ביאור בעל הגדה של פסח, וממשיך: כמה שנאמר ״הנה יד ה׳ הויה במקנך אשר בשדה... דבר כבד מאד״.
2. קשה לרבינו לפרש את המאמר כפשוטו, כשהכוונה למכה החמישית, כי מאי אולמא האי מכה מכל שאר המכות. ועיין בביאור דברי רבינו על הגדה של פסח שהאריך בזה.
3. אך לכאורה לא נראה כך מהפסוק שהביא בעל ההגדה, על כך כותב רבינו בביאורו על הגש״פ: והא שהביא המגיד ראיה מן המקרא ״הנה יד ה׳ הויה במקנך וגו׳ ״, אינו אלא הוכחה ד״יד״ הוא דבר.
4. רש״י לשמות
(י,כב) ד״ה ויהי חושך אפילה שלושת ימים: ... ולמה הביא עליהם חושך? שהיו בישראל באותו דור רשעים ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלושת ימי האפילה, כדי שלא יראו מצרים ויאמרו ׳אף הם לוקין כמונו׳. (מקורו בתנחומא ישן ז׳, פסיקתא דרב כהנא, הובא גם בפירוש רש״י לשיר השירים ב,יג).
5. ולא בעל כרחם של המצרים.
6. רד״ק: לכלות הרשעים והמורדים.
7. ביאור בעל הגדה של פסח, וממשיך: כמה שנאמר ״וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים״, וכותב שם רבינו: ומביא ראיה ד״זרוע נטויה״ הוא חרב ממקרא כיוצא בו.
8. ריב״ל אומר, כל מכה ומכה שהיתה באה על המצרים במצרים, היה הדבר משמש ובא עמה, שנאמר ״הנה אנכי נוגף״, ״הנה״ – זה הדבר, כמה דאת אמרת ״הנה יד ה׳ הויה במקנך״
(שמות ט,ג).
9. הכוונה ללשון הפסוק ״הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים״. (עיין בהערה הקודמת).
10. בעשר המכות.
11. עיין שם בהרחבה יתירה ביותר בפירוש רבינו ד״ה והוצאתי אתכם וד״ה בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, וב׳הרחב דבר׳ שם. וכן בפירושו ׳אמרי שפר׳ על הגדה של פסח.
12. כך ביאר בעל הגדה של פסח, וממשיך: כמה שנאמר ״או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי... ובמוראים גדולים... לעיניך״. ופירש רבינו שם: שניתן מורא ופחד על מי שזוכה להשיג ולהרגיש הגילוי.
13. אחרי התקופה בה ׳כסבור שבטבע הוא בדעת חלושה וקצרה׳ (רבינו פסוק ז׳).
14. כך ביאר בעל הגדה של פסח, וממשיך: כמה שנאמר ״ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות״. וז״ל רבינו בפירושו על הגדה של פסח (ד״ה ״ובאותות״ זה המטה): אבל המגיד מפרש באופן אחר, אלא ״באותות״ שהנהיג את ישראל במדבר בדרך נס, ומשום הכי היה מטה האלהים תמיד ביד משה. והביא ראיה על זה שאפשר לפרש ״באותות״ – זה המטה, כמו שנאמר ״ואת המטה וגו׳ ״, וא״כ הוא ע״פ הידוע בלשון הקודש שקוראים את הפועל תמיד על שם הפעולה, כמו דכתב באברהם אבינו ״והיה ברכה״, ודוד המלך אמר ״ואני תפלה״. ומשום הכי נקראת אשת האדם ״שארו״, כמו שכתבתי ב׳העמק שאלה׳ סימן ק״ג אות ב׳. ומשום הכי נקרא המטה ״אותות״ ע״ש פעולתו התמידית.
15. כפי שנאמר בשמות
(יא,ט) ״ויאמר ה׳ אל משה לא ישמע אלכם פרעה, למען רבות מופתי בארץ מצרים״. (פסוק י׳) ״ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה״. אך קצ״ע, משם (ז,ג) ״ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את
אותותי ואת מופתי בארץ מצרים״.
16. זה הדם, כמה שנאמר ״ונתתי
מופתים בשמים ובארץ – דם ואש ותמרות עשן״
(יואל ג,ג).
17. ובפירושו של רבינו ׳אמרי שפר׳ על הגדה של פסח ביאר רבינו את דרשת בעל ההגדה באריכות.