×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) {שלישי} הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת⁠־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכׇל⁠־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל⁠־נַפְשֶֽׁךָ׃
This day Hashem your God commands you to do these statutes and ordinances; you shall therefore keep and do them with all your heart, and with all your soul.
מדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקונירמב״ןר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
[השמטה: היום הזה ה׳ אלהיך מצוך כבר ישראל היה להן ארבעים שנה ואתה אומר היום הזה ללמדך כיון ששנה להן משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה עליהן המקום כאלו אותו היום קיבלוה מהר סיני.
ד״א כל זמן שישראל עסיקין בתורה מעלה עליהן הקב״ה כאלו אותו היום קבלוה מסיני לכך נאמר היום הזה ה׳ מצוך לעשות את החקים האלה אלו מדרשות ואת המשפטים אלו הדינין.
ד״א החקים – אלו אזהרות וקולין וחומרין והמשפטים – אלו דקדוקי סופרים. ושמרת ועשית – להקדים תלמוד למעשה. ועשית אותם – אם עשית את התורה לאמתה מעלה עליך כאלו אתה הוא שנתתיה מסיני לכך נאמר ועשית אותם. בכל לבבך ובכל נפשך – בשני לבבך. ובכל נפשך – אפלו הוא נוטל את נפשך.
יוֹמָא הָדֵין יְיָ אֱלָהָךְ מְפַקְּדָךְ לְמֶעֱבַד יָת קְיָמַיָּא הָאִלֵּין וְיָת דִּינַיָּא וְתִטַּר וְתַעֲבֵיד יָתְהוֹן בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ.
This day does the Lord your God command you to do these statutes and judgments, and to keep and perform them with all your heart, and with all your soul.
יומא הדין י״י אלהכון מפקדא יתכון למעבד ית קיימיה האיליין וית סדרי דיניה ותטרון ותעבדון יתהון בכל לבבכון ובכל נפשכוןב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מפקד״) גם נוסח חילופי: ״פקד״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבבכון ובכל נפשכון״) גם נוסח חילופי: ״לבביכון ובכל נפשתכון״.
יומא דין י״י אלקכון מפקיד לכון למעבד ית קיימייא האילין וית דינייא ותיטרון ותעבדון יתהון בכל ליבכון ובכל נפשכון.
This day doth the Lord our God command you to perform these statutes and judgments, which you shall observe and do with all your heart and with all your soul.
[פרשת כי תבא]
[א] הַיּוֹם הַזֶּה י״י אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי י״י עוֹשֵׂנוּ (תהלים צ״ה:ו׳). וַהֲלֹא כְּרִיעָה בִּכְלַל הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְהִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלַל כְּרִיעָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, נִשְׁתַּחֲוֶה נִכְרָעָה נִבְרְכָה. אֶלָּא צָפָה מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְרָאָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב וְהַבִּכּוּרִים עֲתִידִין לִפָּסֵק, עָמַד וְהִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, לְפִי שֶׁחָבִיב תְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִכֹּל הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב (תהלים קמ״א:ב׳). וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לָאָרֶץ, הִתְפַּלֵּל וְאָמַר, אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה וְגוֹ׳ (דברים ג׳:כ״ה). וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה (דברים ג׳:כ״ו-כ״ז). לְכָךְ נֶאֱמַר: הַיּוֹם הַזֶּה י״י אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת. מָה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ (דברים כ״ו:ט״ו). אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מִתְחַטְּאִין, וְכַמָּה יֵשׁ לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לְעוֹשֵׁי מִצְוֹת. אָדָם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק אֵצֶל מַלְכוּת, פְּעָמִים שֶׁהוּא נוֹתֵן כַּמָּה מָמוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, סָפֵק עוֹשֶׂה שְׁאֵלָתוֹ, סָפֵק לֹא עוֹשֶׂה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רָאָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, מַנִּיחוֹ בַּסַּל וְהוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וּבָא וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ וְגוֹ׳ (דברים כ״ו:ט״ו). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה צָרְכִּי הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, הַיּוֹם הַזֶּה י״י אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנֶּה וְתִתֵּן לִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, כַּמָּה מִתְחַטְּאִין עוֹשֵׂי מִצְוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְצַדִּיקִים מְבַטְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה (קהלת ח׳:ד׳). מִי הוּא. שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (שם פסוק ה), מַמְחֶה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים (שמואל ב כ״ג:ג׳).
מַהוּ הַיּוֹם הַזֶּה י״י אֱלֹהֶיךָ – וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת אַרְבָּעִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (דברים א׳:ג׳). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, הַיּוֹם הַזֶּה. אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּכָל יוֹם יְהֵא הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵהַר סִינָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָּנֶיךָ (דברים ד׳:ט׳). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי י״י (דברים ד׳:י׳).
אֶת הַחֻקִּים – אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת. וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים – אֵלּוּ הַדִּינִין.
דָּבָר אַחֵר: אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים – לְרַבּוֹת קַלִּים וַחֲמוּרִים, גְּזֵרוֹת שָׁווֹת וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים.
וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת לַאֲמִתּוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִיא נְתוּנָה מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם (ויקרא כ״ה:י״ח). אֶלָּא כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְעָשָׂה אוֹתָהּ לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ הוּא תִּקְּנָהּ וּנְתָנָהּ מֵהַר סִינָי. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הָעוֹשֶׂה תּוֹרָה לַאֲמִתָּה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתִי צִוָּה י״י בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד וְגוֹ׳ (דברים ד׳:י״ד). לַעֲשׂוֹת אוֹתָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לַעֲשֹׂתְכֶם אוֹתָם (שם), מִכָּאן שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא עָשָׂה וּבָרָא אֶת עַצְמוֹ. בְּכָל לְבָבְךָ, הֲרֵי הַכָּתוּב מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִהְיֶה לָכֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר.
[Parashat Ki Tavo]
[Siman 1] (Deut. 26:16:) “This day the Lord your God is commanding you to perform.” This text is related (to Ps. 95:6), “Come, let us bow down and bend, let us kneel before the Lord our Maker!” But is not bending included in bowing down; and bowing down in bowing? So what does the instruction mean by “let us bow down and bend and kneel down?” Moses simply foresaw that the Temple was going to be destroyed and that the firstfruits were going to cease. He arose and arranged for Israel to pray three times on every day, because prayer is more pleasing to the Holy One, blessed be He, than all of the good works and all of the sacrifices. It is so written (Ps. 141:2), “Take my prayer as an offering of incense, my upraised hands as an evening sacrifice.” And when it was decreed for Moses not to enter the land in spite of all of his good works, he began to pray, and he said (in Deut. 3:25), “Please let me cross over and see [the good land].” The Holy One, blessed be He, said to him (in vss. 26-27), “Enough from you; do not ever speak unto Me on this matter again. Go up to the top of Pisgah.” It is therefore stated (in 26:16), “[This day] the Lord your God is commanding you to perform….”1 What is written above the matter (in vs. 15)? “Look down from Your holy dwelling, [from the heavens and bless Your people].” R. Abbahu said in the name of R. Jose bar Hanina, “How spoiled and how great a pretext are given to those who perform the commandments [for doing so]: If someone has business with the empire, there are times when he gives some money, until they have him reach the king. When he does reach the king, he has doubts whether he will fulfill his request or not. The Holy One, blessed be He, however, is not like that. Rather when one goes down into his field [and] sees a [grape] cluster that has ripened early, a fig that has ripened early, a pomegranate that has ripened early, he puts it in a basket, goes to Jerusalem and enters and stands in the [Temple] courtyard; he [then] asks mercy for himself, for Israel, and for the land of Israel. Thus it is stated (in Deut. 26:15), ‘Look down from your holy dwelling, [from the heavens and bless your people].’ And not only that, but he would say, “I am not moving from here until You perform my requirements this day,’ as it is written next to it (in vs. 16), ‘This day the Lord your God is commanding you to perform.’” Resh Laqish said, “A heavenly voice (bat qol) comes forth and says, ‘You shall do it again on this day in the coming year.’ [He is] like one who gives fresh fruit to his friend, and [the friend] says to him, ‘Would that you would do this again, and give me some next year.’” R. Hiya bar Abba said, “How spoiled are those who perform the commandments in front of the Holy One, blessed be He. As the Holy One blessed be He, enacts a decree and the righteous ones annul it. As it is stated (Eccl. 8:4), ‘Inasmuch as a king’s command is authoritative, and who can say to him, “What are you doing.”’ Who is it [that can say it]? (Eccl. 8:5:) ‘One who obeys commandments will not know a bad thing,’ he can object to the Holy One, blessed be He.” And so with David, he said (II Sam. 23:3), “The God of Israel said, the Rock of Israel spoke about me, ‘He that rules over men must be righteous, ruling in the fear of God.”2 [(Deut. 26:16:) “This day the Lord your God is commanding you to perform…].” What is the meaning of this day? Had the Holy One, blessed be He, not given a command to Israel until now? And was not this the fortieth year (since they left Egypt), as stated (in Deut. 1:3), “And it came to pass in the fortieth year….” Then what is the meaning of the words, “this day?” Simply that Moses spoke to Israel as follows, “On each and every day, let the Torah be dear to you, as if you had received it this day from Mount Sinai.” Moreover, it is written in another place (i.e., in Deut. 4:9), “make them known to your children….” Then it is written (in vs. 10), “The day that you stood before the Lord [your God at Horeb].” (Deut. 26:16, cont.:) “These statutes,” these are the midrashic commentaries; “and these ordinances,” these are the court decisions. Another interpretation (of Deut. 26:16), “these statutes and these ordinances: [They are meant] to include light and heavy [commandments], inferences from analogy, and fine points of scribal exegesis. (Deut. 26:16, cont.:) “So you are to be diligent in doing them.” R. Johanan said, “When anyone performs a single commandment truthfully, Scripture ascribes it to him as if it had been given [to him] from Mount Sinai, as stated (Deut. 26:16), ‘So you are to be diligent in doing.’” Then what is the meaning of (in Lev. 25:18), “and you shall do (which can also be read as, make) them?” Rather, anyone that observes the Torah and does it truthfully, it as if he arranged it and gave it from Mount Sinai. And R. Johanan also said, “Anyone who does [what is written in] the Torah truthfully, Scripture ascribes it to him as if he had made himself; as stated (in Deut. 4:14), ‘At that time the Lord commanded me to impart [to you laws and rules to make you do].’ It does not say, ‘to do them,’ but “to make you, do them.’ From here [we learn] that Scripture ascribes it to him as if he made and created himself.” (Deut. 26:16, cont.:) “With all your heart.” Behold Scripture warns Israel and says to them, “When you pray to the Holy One, blessed be He, you shall not have two hearts, one in the presence of the Holy One, blessed be He, and one for something else.”3
1. I.e., to obey the command to go up to the top of Pisgah. Although the midrash understands the performance in reference to this one command, the simple understanding of the biblical text is that it is speaking about performing statutes and ordinances.
2. See Moed Katan 16b, where this verse is explained as saying that the righteous one rules over God.
3. See Ben Sira 1:28 (25).
[ב] [היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות וגו׳]. מה כתיב למעלה מן הענין, השקיפה ממעון קדשך (שם כ״ו:ט״ו), אמר ר׳ אבהו בשם ר׳ יוסי בר חנינא כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות, אדם יש לו עסק אצל המלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון, עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה לו שאילתו, ספק אינו עושה לו שאילתו, אבל הקב״ה אינו כן, אלא אדם יורד לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאינה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל, ועמד באמצע השדה, ומבקש רחמים על עצמו, ועל ישראל, ועל ארץ ישראל, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו׳, ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתיב אחריו היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות וגו׳ (שם כ״ו:ט״ז). אמר ריש לקיש יוצאה בת קול ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה כאדם שהוא נותן פרי חדש לחבירו, ואומר יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה הבאה.
[ג] היום הזה. מהו היום הזה, וכי עד עכשיו לא צוה הקב״ה לישראל, והלא אותה שנה שנת הארבעים היתה, שנאמר ויהי בארבעים שנה וגו׳ (דברים א׳:ג׳), ומה תלמוד לומר היום הזה, אלא כך אמר משה לישראל, בכל יום ויום תהא חביבה עליכם התורה, כאילו קבלת אותה היום הזה מהר סיני, וכתיב במקום אחר והודעתם לבניך וגו׳ (שם ד׳:ט׳), וכתיב יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך וגו׳ (שם שם:י׳), את החקים (שם כ״ו:ט״ז) אלו המדרשות, ואת המשפטים (שם שם) אילו הדינין.
ד״א את החקים ואת המשפטים. לרבות קלין וחמורין, וגזירות זוות ודקדוקי סופרים.
ושמרת ועשית אותם (שם שם). אמר ר׳ יוחנן כל העושה תורה לאמיתה, מעלין עליו כאילו עשה את עצמו, שנאמר ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם [חקים ומשפטים לעשותכם אותם (שם ד׳:י״ד), לעשות לא נאמר, אלא לעשותכם אותם, מכאן שמעלין עליו כאילו עשה את עצמו.
[בכל לבבך] (שם כ״ו:ט״ז). בשעה שאתם מתפללין לפני הקב״ה, לא יהיו לכם שתי לבבות, אחד לפני הקב״ה, ואחד לדבר אחד.
מַהוּ ״הַיּוֹם הַזֶּה״ וְגוֹ׳, וְכִי עַד עַכְשָׁיו לֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת הָאַרְבָּעִים הָיְתָה [שֶׁנֶּאֱמַר, ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה״ וְגוֹ׳], וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַיּוֹם הַזֶּה״, [אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל] בְּכָל יוֹם וָיוֹם תְּהֵא חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם הַתּוֹרָה כְּיוֹם שֶׁקִּבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵהַר סִינַי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (לעיל ד׳:ט׳) ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״ וְגוֹ׳ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ. וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, כָּל הָעוֹסֵק בַּתוֹרָה לַאֲמִתּוֹ מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ קִבְּלָה הוּא עַצְמוֹ מֵהַר סִינַי. שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ד׳:י״ד) ״וְאוֹתִי צִוָּה ה׳ בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם״ וְגוֹ׳ ״לַעֲשׂוֹת אוֹתָם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לַעֲשׂוֹתְכֶם אוֹתָם״.
הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל(להלן כ״ז:ט׳) עֲשׂוּ כִּתּוֹת לְתוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: כַּתְּתוּ נַפְשְׁכֶם וּלְבַבְכֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה.
ואעלם באן אללה רבך ואמרך פי הד׳א אליום בהד׳ה אלרסום ואלאחכאם פאחפט׳הא ואעמל בהא בכל קלבך ובכל נפסך
ודע שה׳ אלוהיך ציווה אותך ביום הזה על החוקים והמשפטים האלה. שמור אותם ועשה אותם בכל לבבך ובכל נפשך.
היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות – בכל יום יהו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום ניצטוית עליהם.
ושמרת ועשית אותםא – בת קול מברכתו: הבאתהב ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לייפציג 1, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״אתם״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34: ״הבאת״.
היום הזה י"י אלהיך מצוך THIS DAY HASHEM YOUR GOD COMMANDS YOU – This suggests: each day they (God's commandments) should be to you as something new (not antiquated and something of which you have become tired), as though you had received the commands that very day for the first time (Tanchuma Ki Tavo 1; cf. Rashi on Devarim 11:13).
ושמרת ועשית אותם YOU SHALL THEREFORE KEEP AND DO THEM – A heavenly voice (בת קול) pronounces by these words a blessing upon him (the worshipper): "You have brought the first fruits today – you will be privileged to do so next year, too!⁠" (Tanchuma Ki Tavo 1).
פס׳: היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות1מלמד שבכל יום ויום ראוי שתהא תורה חביבה עליך כיום שניתנה מהר סיני. את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית. אם תשמרם בלבבך סופך שאתה עושה בכל לבבך ובכל נפשך מאהבה וחיבה:
1. מלמר שבבל יום ויום וכו׳. ודורש היום הזה וכו׳ מצוך לעשות וכבר היה מ׳ שנה מקבלת התורה. ועיין רמב״ן שכתב על הקרא הזה. שבכאן השלים משה לבאר דברי התורה והמצוה וע״ז קאי הקרא היום הזה:
היום הזה – אלה דברי משה.
ושמרת {וגו׳} אותם – בלבך.
ועשית אותם – בארץ.
THIS DAY. These are the words of Moses.⁠1
THOU SHALT THEREFORE OBSERVE. In your heart.
AND DO THEM. In the land.
1. Up to now Scripture reports the declaration of the one who brought the first fruits. What now follows are Moses' words to the people of Israel.
את החקים האלה – של בכורים ושל מעשר שיהיו לך חק ומשפט.
ואת המשפטים – התלויים במעשר כגון לא אכלתי באוני וגו׳ (דברים כ״ו:י״ד).
ושמרת – בלבבך.⁠1
ועשית אותם – בארץ.⁠2
1. שאוב מאבן עזרא.
2. שאוב מאבן עזרא.
את החוקים האלה, "these statutes.⁠" The ones pertaining to the tithes and the firstlings of the fruit,
ואת המשפטים, "and the details surrounding these laws,⁠" a reference to the details connected with the laws of tithing, such as not eating from these when in a state of mourning. (verse 14)
ושמרת, "you shall observe,⁠" in your heart.
ועשית אותם, "and perform them, in the Holy Land.⁠"
היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות – הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר: היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים – כי כבר השלמתי לך הכל. והזכיר: ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך – והלב והנפש כבר פירשתים (רמב״ן דברים ו׳:ה׳).
THIS DAY THE ETERNAL THY G-D COMMANDETH THEE TO DO THESE STATUTES AND ORDINANCES. Now Moses finished explaining the Torah to them and issuing all the new commandments which G-d commanded him to declare to them. Therefore he said, "This day the Eternal thy G-d commandeth thee to do these statutes and ordinances, for I have already completed everything for you.⁠" He mentioned, and thou shalt observe and do them with all thy heart, and with all thy soul.⁠1 I have already explained the terms "heart" and "soul.⁠"2
1. In (16) before us.
2. Above, 6:5.
היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות – בשנת הארבעים היה עומד והוא אומר היום הזה, והלא יש ארבעים שנה שקבלו את התורה, אבל פירשו רז״ל יהיו חביבין עליך כאלו היום הזה קבלתם מסיני.
ובפרשת שמע (דברים ו׳:ו׳) בפסוק אשר אנכי מצוך היום, דרשו יהיו בעיניך חדשים כאלו היום קבלתם מסיני. בין בלשון חביבין בין בלשון חדשים הוצרכו לדרוש כן לפי שהדורות חולפים ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדין לעולם, לכך יזהירו שתהיה האמונה קבועה בלב עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהיתה בזמן ההגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם, ויהיו גם כן חדשים בענין זכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מלבנו בהתעלמם מעינינו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחדושו תמיד.
ויתכן לומר כי פסוק זה התחיל היום הזה וסיים ובכל נפשך, להורות כי יתחייב האדם שימסור נפשו על המצות בכל הזמנים כלן כיום של מתן תורה, כי כשם שהיה מוסר נפשו על השם באותו יום עצמו של מתן תורה בראותו האותות והמופתים והאש האוכלת בראש ההר, כן ראוי לו למסור נפשו עליו בכל הזמנים כלן, וזהו שאמר היום הזה וסיים בנפשך לבאר שתמסור נפשך עליו בכל הזמנים כלן כהיום הזה.
היום הזה ה' אלוהיך מצוך לעשות, "This day, Hashem your God commands you.⁠" When Moses said these words, this was during the fortieth year. How could this be since 40 years had elapsed since the Torah had been given, and nothing new had been added to the Torah since? The wording (this day) teaches that Torah legislation is to be considered as beloved as if it had only been given on that very day at Mount Sinai (Tanchuma Ki Tavo 1).
Regarding a similar statement in the wording of the Kriyat Shema (Deut. 6,6) where we read: "which the Lord your God has commanded you this day,⁠" our sages (Pessikta Zutrata) comment "they should be as fresh for you as if they had been received from Mount Sinai on this very day.⁠" There is a reason why once the Midrash uses the word "new, fresh,⁠" and another time it uses the term "beloved" as the manner in which we are to relate to Torah legislation. People's reactions to certain phenomena vary not only individually, but are also affected by prevailing attitudes in different generations and environments. Man's heart has a tendency of being governed by what his eyes behold. When something is within his range of vision he is liable to remember it, whereas as soon as it is out of sight he tends to no longer focus on it and to forget it. Miracles, etc., do not continue indefinitely and therefore are apt to be forgotten. The Torah therefore has to warn us not to allow this natural process to affect us and to insist that just as the people at the time of the miracles were firm in their faith and belief, we in our respective generations must be no less so. This lesson applies particularly to periods when the Jewish people are in exile and miracles do not manifest themselves. We are therefore exhorted by the Torah to relate to the Torah with the same degree of fondness as we did when we were a sovereign nation in our own land. At the same time, we have to be urged to view the Torah legislation as something new, reminding us of all the miracles that preceded the giving of the Torah. In other words, the very experience of the revelation at Mount Sinai is to be recalled by us every time we study any of the laws of the Torah.
One may view this subject as if our verse here commenced with the words היום הזה, and concluded with the words ובכל נפשך, i.e. the last words in the first paragraph of the Kriat Shema. This is to teach that we are to dedicate ourselves to such a degree to all the commandments of the Torah that just as we would have been prepared to lay down our lives for any of these laws on the day they were commanded at Mount Sinai, so we are prepared to lay down our lives for them if called upon at the present time, as if we were still under the psychological impact of the revelation at Mount Sinai.
בכל לבבך – שכל שעה שאתה מתפלל לפני הקב״ה לא יהיה לך שתי לבבות א׳ לפני הקב״ה וא׳ לד״א ובכל נפשך שאפי׳ נוטל את נפשך שפעם אחת גזרו שלא לעסוק בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרע״ק שהיה עוסק בתורה א״ל ר׳ אתה מסכן בעצמך א״ל אמשול לך מלה״ד לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר ראה דגים במים אמר להם בואו אצלי ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים ואל תיראו משום אדם א״ל אתה פקח וערום מכל החיות ואתה או׳ טפשות גדול ומה במקום חיותנו אנו יראים מפני החכים ביבשה עאכ״ו ואף אנו חיותנו בתורה שנא׳ עץ חיים היא למחזיקים בה ואתה א״ל שאני מסכן בעצמי לאחר באו ותפסו שניהם א״ל פפוס לרע״ק אשריך שנתפסת על ד״ת ואוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים וכשהוציאו לרע״ק להריגה זמן ק״ש היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה קורא ק״ש אמרו לו תלמידיו ר׳ לא אמרת לנו שמצטער פטור מק״ש א״ל בני כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ועכשיו שבא לידי אקיימנו בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ועל אמר דוד ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד חלקם בחיים א״ר חנינא א״ת ממתים אלא ממיתים על תורה שנתנה מיד ה׳ מחלד והרואה או׳ חלודה מלאים חטאים יש בידן ולפי׳ הם נהרגים חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם וגם אינן יודעים שחלקם בחיים של עולם הבא וכל טוב צפון להם ולא עוד אלא שמזומן הטובה לזרעם אחריהם שנאמר ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם.
היום הזה – כתב הרמב״ן הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות שציוה השם אותו לחדש להם ולכך אמר היום הזה ה׳ אלהיך מצוה לעשות וגו׳ כי השלמתי לך הכל. והזהיר עליהם ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך:
היום הזה, "on this day, etc.⁠" Nachmanides writes that this verse completes the review of the Torah by Moses and the revealing by him to the people of commandments not revealed to them thus far. This is why he concludes the verse with the exhortation to the people to observe all the commandments.
בכל לבבך ובכל נפשך – וסמיך ליה את ה׳ האמרת. דבכל לבבך ובכל נפשך היינו ק״ש, דכתיב ביה בכל לבבך ובכל נפשך. והיינו דאמרינן אתם עשיתוני חטיבה אחת בארץ, היינו ק״ש.
היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות – פר״ש שיהיו בעיניך כחדשים. וא״ת תיפוק לי מאשר אנכי מצוך היום דכתיב בק״ש (לעיל ו׳ ו׳). ושמא הייתי אומר דוקא בק״ש ולכן איצטריך (אפילו) הכא לומר לנו בכל המצות. ואין נראה התם מיירי ג״כ בכל המצות.
היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות את החקים וגומ׳ – מבואר ונגלה כי קצת המצות הנזכרות במה שעבר הם חקים וקצתם הם משפטים.
ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך – רוצה לומר: שתשמור אותם בלב לעשות אותם בתכלית התשוקה והציור בעניניהם לפי מה שיושג מהם לאיש ואיש.
ולזה אמר היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך – לומר כי לאשר ידבר עמהם מכאן ואילך צריכין לתת אליו לבם ונפשם לפי שהם יהיו ענינים שכליים מסורים לנפש המשכלת.
ושמרת ועשית אותם בת קול מברכתו הבא׳ בכורים היום תזכה לשנה הבאה. נ״ל שדרשו כן מפני סמיכו׳ הפרשה הזאת עם הקודמ׳ לה שהיא הבכורים והמעשרות וכתב כאן היום הזה וגומר ושמרת ועשי׳ שפירושו כאילו אמר אחר שנהיה לפניך הבאת הבכורים כאילו היום הזה נצטוית לעשות ושמרת ועשית אותם פירש תזכה לשנה הבאה דאם לא כן מאי ושמרת ועשית דמשמע צוי לעתיד הרי כבר שמר ועשה אלא על כרחך לומר שפירש ושמרת ועשית אינו צווי אלא ברכה שתזכה לשנה הבאה לשמור ולעשותו כזאת:
היום הזה י״י אלהיך מצוך וגו׳ עד ויצו משה, אחרי שהשלים משה רבינו ע״ה לבאר את התורה כמו שיעד עליו, אמר היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות רוצה לומר שכיון שכבר השלמתי ביאור המצות אין לדבר בהם עוד בביאורם כי אם לצוות אתכם על עשייתם ושמירתם, והנה עד עתה אולי לא הייתם יודעים ביאור המצות אבל עתה שכבר בארתי אותם להם לא נשאר עוד צורך ביאור ואין כאן עוד לחדש דבר ולא להזהיר כי אם חיוב עשייתן וזהו אמרו היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, רוצה לומר שתעשה מצות עשה ותשמור מצות לא תעשה כי זהו הנרצה בשמירה ועשיה, ויהיה זה ברצון וחפץ נכבד ובכונה וידיעה שלמה. לא כמצות אנשים מלומדה, ועל הרצון אמר בכל לבבך, ועל הכונה והידיעה אמר ובכל נפשך.
ולפי שעשו המצוה לתכלית המצוה ולא לתכלית אחר. סמך מיד היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות את החוקים ואת המשפטים. אחר שעשית אותם בלב שלם. ובזה את ה׳ האמרת היום וקלסת אותו. אחר שלא עשית המצוה אלא מצד שהוא עליון נורא ומלך גדול ולא לתכלית אחר. וזהו להיות לך לאלהים ולשמור חוקיו ומצותיו. מצד היות הוא המצוה ולשמוע בקולו ולא לתכלית אחר. וכמו שאמר למעלה שמעתי בקול ה׳ אלהי.
היום הזה – שאתה נכנס עמו לברית, הנה ענין הברית הוא שהאל יתברך ״מצוך לעשות את החקים... והמשפטים״ לטוב לך, לא עשה כן לכל גוי, ואתה מקבל עליך לשמרם בכל לבבך – שתכיר בלי שום ספק שראוי לעשות רצונו.
ובכל נפשך – שלא יניא אותך כח מתאוה, בהיותך מכיר מעלת מי שצוה ותועלת מצותיו. ובזה,
היום הזה, that You entered into the covenant with him. The “covenant” comprised the undertaking by Israel to keep God’s statutes as something that would ensure their welfare, something He had not done for any other nation.
בכל לבבך, you must embrace these laws with all your heart, without mental reservations or doubts about their authenticity. Your sole motivation must be to carry out His will.
ובכל נפשך, you must not allow yourself to be distracted, sidetracked, by the evil urge, i.e. temptations, because you are so firm in the belief of the superiority of the Lawgiver.
בת קול מברכו. דאם לא כן, הרי כבר נצטוו, ולמה אמר עוד ״ושמרת ועשית״, אלא ׳בת קול מברכתו׳:
היום הזה ה׳ אלהיך מצוך וגו׳ – אחר שפיך ענה בך כי לה׳ תבל ומלואה ומידו ית׳ נתן לך הכל מעתה תקבל עליך לשמור מצות ה׳ את ה׳ האמרת היום וגו׳ וה׳ האמירך היום וגו׳. כי אתה האמרת אותו בהגדות אלו שבבכורים ומעשר ואמרת שמעתי בקול ה׳. ולעומת זה גם ה׳ האמירך להשקיף ממעון קדשו מן השמים ולברך אותך ביתר שאת על כל העמים, אע״פ שכל השקפה לרעה מ״מ אצלך ישתנה הענין כדבר סגולה שאין בו טעם זהו שאמר וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה. וי״א שגם השקפה זו לרעה ור״ל השקיפה על האומות המכעיסים אותך ותן אותם כופר על עמך ישראל לכך לא נאמר השקיפה לברך אלא וברך הוא מילתא באפי נפשיה, ועל פי דרך זה שפיר קאמר וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו׳, ולתתך עליון על כל הגוים, כי דבר זה מבואר בהשקיפה אשר בו האמירנו ה׳. וגם אם האמרת והאמירך לשון חטיבה (ברכות ו.) מ״מ הוא מבואר ע״ז הדרך ומדקאמר בשניהם לשון היום ש״מ שקאי אפרשה שלמעלה של בכורים ומעשר כי בהם מבוארים שני האמרות אלו.
בת קול מברכתו כו׳. דק״ל בודאי להכי נסמכה פרשה זו דהכא לפרשת ביכורים, שיהא נמי הא דכתיב ושמרת וגו׳ קאי אפרשת ביכורים, ואיך נופל אפרשת ביכורים ושמרת ועשית אותם וגו׳, כיון שפרשת ביכורים כתיב שכבר עשה המעשה, שכבר הביא הביכורים, כדמשמע מהשקיפה ממעון קדשך וגו׳. ל״פ בת קול מברכתו כו׳. [הרא״ם]: ולי נראה דק״ל דאם הקרא כפשוטו ל״ל דכתיב היום הזה וכו׳, הא כבר הזהיר על זה בפרשת והיה אם שמוע (לעיל י״א:י״ג) ובפ׳ ואהבת (שם ו׳:ה׳), אלא ע״כ צ״ל דכל הענין קאי על הבאת ביכורים, וא״כ מאי דכתיב ושמרת ועשית, על מה קאי, ואיך נתקשר ודבוק עם את ה׳ האמרת וכו׳. אלא ע״כ ברכה, שבת קול מברכת אותו וכו׳:
A heavenly echo blesses him, etc. Rashi is answering the question: This parsha is certainly juxtaposed to the parsha of first fruits. Therefore [the words], "You shall observe, etc.,⁠" refer to the parsha of first fruits. But how can "you shall observe and perform them, etc.⁠" refer to the parsha of first fruits if in the parsha of first fruits it is written that he already completed the entire procedure and has already brought the first fruits, as is indicated by the verse, "View, from Your sacred residence, etc.⁠"? Therefore Rashi explains, "A heavenly echo blesses him, etc.⁠" (Re"m). To me it seems that Rashi is answering the question: According to the verse's straightforward meaning, why is it written, "This very day, etc.⁠"? Hashem already commanded this in the parsha of "Should you thoroughly heed My commandments" (above 11:13), and in the parsha of "You are to love" (ibid 6:5). Perforce, the whole matter refers to bringing the first fruits, and if so, why is it written, "You shall observe and perform them"? What is it referring to? And how is it connected to, "Adonoy, you have distinguished today, etc.⁠"? Therefore it must be that, "A heavenly echo blesses him, etc.⁠"
היום הזה וגו׳ – וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני, ורש״י ז״ל פירוש בכל יום יהיו בעיניך חדשים. ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שכל התורה צוה אותה ה׳ בהר סיני בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן כאותם האמורים בפרשה זאת בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה׳ אותם הגם שלא היה זמנם מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דוקא אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה.
היום הזה, "On this day, etc.⁠" Did then Moses command these commandments on the day the Torah reports this, i.e. a few days before his death? Did God not command all these commandments already when the people were at Mount Sinai? Rashi explains that Moses meant that the commandments should be regarded by the people as if they were something new each day. I think that maybe what the Torah had in mind is this. Whereas it is true that all these commandments had been legislated and taught ever since the people had stood at Mount Sinai, the commandments which pertained to the land of Israel had thus far been only in the realm of theory, i.e. they had to be studied but could not be performed. Moses says, that as of the day he addressed the people, the laws pertaining to the land of Israel were no longer in the sphere of theory but had begun to assume practical significance. The people might therefore view these commandments as if they had just been given to them. The word היום, "this day,⁠" is not to be interpreted literally but refers to an imminent period.
היום הזה – אחרי שהשלים מרע״ה לבאר את התורה לישראל כמו שיעד להם ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש, אמר להם, הנה לא נשאר לי עוד בענין המצות כי אם לצוות אתכם על שמירתם ועשייתם, כי הנה מה שצוה אחר זה על הקמת האבנים בעבר הירדן, אינה מצוה לדורות ואינה מכלל תרי״ג המצות:
היום הזה – עם סיום מתן המצוות שהתרחש היום, נכנסתם לכלל החיוב לקיים את המצוות האלה.
כדרכו במקומות רבים, כולל כאן הכתוב את כל המצוות תחת השמות ״חקים״ ו״משפטים״. החוקים מציבים את הגבולות המוסריים לחיי הפרט, ואילו המשפטים מסדירים את חיי האדם עם הזולת. תפקידנו בנוגע לחוקים ולמשפטים הוא לשומרם ולקיימם – ״ושמרת ועשית״: להבטיח את קיומם על ידי פעילות שכלית ועל ידי דקדוק והקפדה, ולקיימם הלכה למעשה. שתיהן – השמירה והעשייה – תהיינה ״בכל לבבך ובכל נפשך״: בכל רגשותינו ומחשבותינו, ובהתמסרות כל עצמיותנו החיה והשואפת.
היום הזה וגו׳ – אחרי כי מן סימן י״ב מאלה החקים והמשפטים וגו׳ המה רק דברי חוק ומשפט, ומסימן כ״ז ולהלן מדבר מעניני כריתת ברית ערבות מואב וא״כ למה בא המאמר הזה בינתים. ואם הוא הקדמת מוסר לכריתת הברית הבא אחריו היה לו לפתוח בלשון ויאמר משה. לכן בהכרח שהוא סיום ומאמר כללי לשמירת החקים והמשפטים שאמר מקודם, ורצונו בזה: א) להסיר תלונת הפילוסופים בשאלתם הלא החקים אשר יסודתם במעשים והמשפטים שהם נימוסי המדינה שהם דברים גשמים ונפסדים ומה יועיל ההשתדלות לנפש רוחנית שהצלחתה שלא תופסד ותהיה נצחית. ובא במאמר הזה להוכיח בחוש כי יש סגולה נפלאה וכח עצום במעשה החקים והמשפטים לאחד ולדבק נפשותם במקור החיים שמאז השמיע אותם את חוקי ה׳ ותורתו נתלהבה נפשם ונתפעלה עד שהגיעו למדרגה גדולה עד שקבלו עליהם באהבה עזה ונפלאה לשמוע בקולו ולדבקה בו בתכלית הדבקות וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומשפטיו ומזה נראה בעליל כח העצום אשר בהחוקים ומשפטים כי אף ע״י הלמוד לבד נתפעלו והלהיבו נפשם כפעולת הקולות והברקים וכל המעשים אשר במעמד הר סיני. ומכ״ש שקיום המעשים יפעול בהם. ב) על דבר שאיזה חוקים ומשפטים לפי שכל האנושי ישפיל כבוד ישראל כמו מקרא הביכורים שהיה בבית ה׳ שמפרסמים בקול שהיו עבדים שפלים לפרעה ולמצרים וכן בוידוי המעשרות שבבית ה׳ שהוא מפרסם שהוציאו מתבואותיהם ע״י המתנות יותר מרביע (ביכורים אחד מששים תרומה א׳ מחמשים חלה אחד מכ״ד פאה אחד מששים ומלבד לקט שכחה מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני) ומזה מובן שאין להם אוצר כללי כנ״ל שעי״ז יעלה בלב אויביהם להלחם בם עד שיכריחם להסגר בערי המבצר שאז העיקר אוצרות המזון וע״ז בא להבטיח להם בשם ה׳ שאם רק יקיימו מה שקבלו עליהם גדול יהיה כבודם בעמים כי ע״ד העבדות הלא גואלם ה׳ צבאות כמ״ש או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי וגו׳ וע״ד אוצר הכללי באמת הפך הדבר כי אם היה חזקם ע״י האוצרות היו שכניהם חושבים תחבולות איך לאבדם ולשרפם אבל כאשר יראו כי בני ישראל אוצרם הוא בשמים כמ״ש יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב. לכן בלב ונפש יאותו להיות סרים למשמעתם.
ועפי״ז יבואר הכתובים היום הזה, הוא יום שאמר להם פ׳ הביכורים ווידוי מעשר שהם היו הצוויים האחרונים ממשנה תורה (וכמו רופא חולי הגוף שנותן רפואתו במדה ידועה בחלקים מצומצמים שבקחת החולה חלק האחרון אז ירפא מחליו, כ״ש רופא הנפש כמשה רבינו ע״ה שאמר להם משנה תורה לרפואת חולי נפשם שבכלותו כל דבריו אז באה רפואת נפשם עד שנעשה זכה וברה שהחלק יומשך אל הכל כי נפשם שהיא חלק אלוה ממעל חשקה לדבק בה׳):
ה׳ אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים – שהביכורים והמעשרות הם חוקים ומשפטים ביחד, שהבאת הביכורים והפרשת המעשרות הם מהמשפטים שגם השכל מסכים להם אבל מקרא הביכורים וחלוקת המעשרות ובעור המעשרות והוידוי הם מחוקים כי השכל לא יסכים להם ושמרת, זו מצות ל״ת. בביכורים מלאתך ודמעך לא תאחר. ובמעשרות יש הרבה לאוין:
ועשית – זו מצות עשה שיש בשניהם הרבה מ״ע:
בכל לבבך – שלא ידאג לבו בקרבן שיושפל כבוד האומה ע״י מקרא הביכורים והמעשרות וגם בחלוקת המעשרות יש בו חסרון כיס אשר מטבע האדם שיגע ללבבו:
ובכל נפשך – נגד החקים שבטבע האדם כשעושה דבר שלא יבין תועלתו לא יעשהו בנפש חפצה, לכן צוה שיעשה בכל נפשו:
היום הזה: ידוע הדרש שהביא רש״י ׳בכל יום יהיו בעיניך כחדשים׳. אבל ׳אין מקרא יוצא מידי פשוטו׳, שמדבר ביחוד באותו יום שעומד בו, ובא לאפוקי מאז שעמדו על הר סיני עד היום הזה1. וענין פרשה זו הוא הקדמה וביאור לכריתת ברית שבאו אחריו הברכות והקללות שנקראו ׳ברית שבערבות מואב׳2. ונתוסף בו ענין אחד מאד נעלה על ברית שבהר סיני, היינו, מה שנזהרו עתה על שקידת התורה לחדש בה דינים ע״פ כללי התורה ודקדוקיה וע״י משפטי התלמוד שלימד משה3. והיינו דאיתא בסוטה (לז,א) גבי ברכות וקללות ״ללמוד וללמד לשמור ולעשות״4. וכבר ביארנו בפרשת אחרי-מות (נצי״ב ויקרא י״ח:ה׳) הביאור על זה הלשון: ״לשמור״5 – הוא לזכור מה שכבר למד, ״ולעשות״ – הוא לחדש עוד. ואע״ג דאיתא התם ׳וכן בסיני׳6, לא קשיא מידי, שהרי כמו כן איתא שם ׳ברוך בכלל, ברוך בפרט, ארור בכלל׳7 וכו׳, והרי בסיני לא נזכר ׳ברוך וארור׳ כלל, אלא בתורת גזירה-שוה למדנו שמ״מ נכללו גם באותה הברית שבסיני דברים אלו, והכי נמי לענין ״לשמור ולעשות״8. אבל עיקר הדברים נאמרו בערבות מואב. וזהו משמעות ״מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים״, שהוא העמדה על תכלית ההוראה.
ושמרת: היינו ׳משנה׳, כדאיתא בספרי דברים בכמה מקומות ובקידושין (לז,א) על משמעות ״תשמרון״9. והיינו, כל שנחקר באיזה דור, נעשה ׳משנה׳ לדור הבא אחריו10, כמו שכתב בפירוש המשנה להרמב״ם בהקדמה בד״ה ׳וכאשר מת יהושע׳11. וזהו פירוש מאמרם ז״ל עירובין (נג,א) ׳דוד גלי מסכתא׳12, היינו, מה שהעלה חידוש הוראה ע״פ חקירה ועיון התלמוד נעשה ׳משנה׳13.
ואח״כ:
ועשית אותם: להוסיף לחקור הוראה אחרת14, והוא תלמוד שבכל דור15.
בכל לבבך: בכל חשק הלב. ״ובכל נפשך״ – במסירת נפש16, וכדאיתא בפרק ר״ע (שבת פג,ב) ׳אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה׳17.
1. כלומר, כאן מתחדש דבר בתורה לעומת ׳תורה מסיני׳ – הכוונה (כפי שמבאר והולך) לברית ערבות מואב לעומת (״מלבד״ – להלן כח,סט) ברית חורב היא סיני.
2. בפרקים כז-כח.
3. והמרכיב המיוחד והייחודי הזה (׳נעלה על׳) אי אפשר היה לכרות עליה ברית לפני כן – לא בהר סיני וגם לא באהל מועד. לפנינו יסוד מוצק בהבנת סוגית ׳מתן תורה׳. הרי לכולי-עלמא תורה שבעל-פה קדמה לתורה שבכתב, בין לשיטת רבי עקיבא (חגיגה ו,ב; זבחים קטו,ב) שהתורה ניתנה כלליה דקדוקיה ופרטיה מסיני, היינו בתורה שבעל פה, ובין לבר-פלוגתתו רבי ישמעאל, שכלליה ניתנו בסיני ופרטיה באהל מועד ובערבות מואב. שהרי על תורה שבכתב יש מחלוקת (גיטין ס,א) אם ניתנה ׳מגילה מגילה׳, או ׳חתומה׳ (לא נכתבה עד תקופת ערבות מואב). היות וכך, אי אפשר לצוות ׳על שקידת התורה לחדש׳ וכו׳, כי כל עוד אין הטכסט שלם אי אפשר לדרוש אותו על פי י״ג המידות שהתורה (שבכתב) נדרשת בהן. קיצרנו כאן בנושא מרכזי זה בו הרחבנו את הכתיבה בספרנו ׳לפשוטו של מקרא׳, מדור א׳ פרקים: 5 (א,ב,ג), מדור ב׳ פרק 7; מדור ה׳ פרק 4; מדור ז׳ פרק 1.
4. תנו רבנן, ״ברוך״ בכלל ו״ברוך״ בפרט (רש״י: כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ובפרט), ״ארור״ בכלל ו״ארור״ בפרט (רש״י: ... ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה, ארור אשר יעשה...), ״ללמוד וללמד לשמור ולעשות״ (רש״י: כל המצוות כולן טעונות ארבעה אלה...), עיין שם עמוד ב׳ בסוגית כללים ופרטים היכן נאמרו, עד למסקנא ש׳אין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות׳. רבינו יבאר עתה מה משמעות ארבע דרכי לימוד אלה.
5. את ״ללמוד וללמד״ יסביר רבינו בהמשך.
6. שם ריש עמוד ב׳, וקשה לרבינו, הרי כל דרכי הלימוד השונות (כולל ׳לחדש׳) לא נהגו עד לגמר כתיבת הטכסט של התורה בערבות מואב.
7. תנו רבנן, ״ברוך״ בכלל ו״ברוך״ בפרט (רש״י: כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ובפרט), ״ארור״ בכלל ו״ארור״ בפרט (רש״י: ... ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה, ארור אשר יעשה...), ״ללמוד וללמד לשמור ולעשות״ (רש״י: כל המצוות כולן טעונות ארבעה אלה...), עיין שם עמוד ב׳ בסוגית כללים ופרטים היכן נאמרו, עד למסקנא ש׳אין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות׳. רבינו יבאר עתה מה משמעות ארבע דרכי לימוד אלה.
8. שלא נהגו ולא יכלו לנהוג עד לגמר כתיבת ספר התורה בערבות מואב.
9. דתנו רבנן (על יסוד דברים יב,א), ״אלה החוקים״ – אלו המדרשות, ״והמשפטים״ – אלו הדינים, ״אשר תשמרון״ – זו משנה...
10. כלומר, לא רק הלכה מחייבת, אלא יסוד הלכתי, אשר ממנו ניתן (בדורות הבאים) ללמוד הלכות חדשות, ובבוא הזמן חלק מהן ייהפכו להיות אף הן ׳משנה׳, דהיינו יסוד הלכתי-משפטי.
11. סעיף ג׳ (במהדורת מוסד הרב קוק) עמוד כ״ה והלאה, וזה לשונו: וכאשר מת יהושע בן נון ע״ה (כלומר הגיע זמנו למות), לימד לזקנים מה שקיבל מן הפירוש, ומה שהוציא בזמנו מן הדינים (ע״י המדות)... אחרי כן לימדו הזקנים מה שקיבלו מפי יהושע אל הנביאים ע״ה, והנביאים לימדו זה לזה. ואין זמן שלא היתה התבוננות וחידוש העניינים, והיו חכמי כל דור משימים דברי חכמים עיקר, והיו לומדים מהם ומחדשים עניינים, והעניינים המקובלים לא נחלקו בהם... (עכ״ל), עיין שם נועם ורוחב לשונו.
12. (רש״י: ... שהיה יגע בתורה ומורה הוראות) כתיב בה (תהילים קיט,עד) ״יראיך יראוני וישמחו״.
13. ולכן זה נקרא ׳מסכתא׳ = משנה.
14. זהו ״לעשות את כל דברי התורה הזאת״ (להלן כט,כח – ועיין שם בדברי רבינו).
15. כפי שמגדיר רבינו לאורך כל פירושו לחומש זה.
16. כפי שדרשו (ברכות נד,א) על ״ואהבת את ה׳ אלהיך... ובכל נפשך״ (לעיל ו,ה) – אפילו נוטל את נפשך.
17. שנאמר (במדבר יט,יד) ״זאת התורה, אדם כי ימות באהל״.
פסוק זה מסיים את כל המצוות שבספר משנה תורה באזהרה קצרה לשמור אותם כראוי. אף שלא נתפרש הדבר במקרא, אבל מתוך הפסוקים הבאים משמע שישראל הבטיחו לשמור את כל המצוות, ועל כך כרת הקדוש ברוך הוא ברית עמהם כמו שעשה בחורב (השוה כ״ח:ס״ט, כ״ט:י״א). גם במכילתא (מדרש תנאים 56 והלאה) אמרו שבערבות מואב כרתו ברית שניה.
היום הזה ה׳ אלוהיך כו׳ ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך – קאי על כל המצות והחקים, כי בספר זה נכללו כולן כמוש״כ הגר״א ז״ל ריש דברים, ע״ש. אולם על דרך צחות נראה ע״פ שאמרו בתענית דף ט׳ בכל אסור לנסות להקב״ה שנאמר לא תנסון חוץ מזו במעשר ע״ש, לכן אמר בביעור מעשר בערתי כו׳ וגם נתתיו ממנו ללוי כו׳ עשיתי ככל אשר צותני, לכן השקיפה מן השמים וברך כו׳, ואמר אחר כך אף דבזה מותר לנסות ועשר בשביל שתתעשר, מ״מ יותר מוטב שתתן בלא שום פניה ונסיון כלל רק לעשות את החקים האלה דייקא ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך בלי מחשבה זולתי קיום רצון הבורא יתברך.
מדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקונירמב״ןר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144