×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יז) אֶת⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃
You have declared Hashem this day to be your God, and that you would walk in his ways, and keep his statutes, and his commandments, and his ordinances, and listen to his voice.
מדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחלקח טובר״י בכור שורקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותר״ע ספורנושפתי חכמיםאור החייםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
את ה׳ האמרת היום וכת׳ וה׳ האמי׳ היום אמר להן הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכת׳ שמע ישראל ה׳ אל׳ ה׳ אחד. ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנ׳ ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
יָת יְיָ חֲטַבְתְּ יוֹמָא דֵין לְמִהְוֵי לָךְ לֶאֱלָהּ וְלִמְהָךְ בְּאוֹרְחָן דְּתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִטַּר קְיָמוֹהִי וּפִקּוֹדוֹהִי וְדִינוֹהִי וּלְקַבָּלָא לְמֵימְרֵיהּ.
This day have you declared (or avouched) the Lord to be your God, and to walk in the ways that are right before Him, and to keep His statutes, His commandments, and His judgments, and to be obedient to His word.
ית מימרה די״י אמלכתון עליכון יומא הדין למיהווי לכון לאלה פרוק למהלכה באורחן דתקנן קדמוי ולמטורא קיימוי ומצוותיה וסדרי ד⁠[י]⁠נוי ולמשמע בקלב מימריה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולמטור״) גם נוסח חילופי: ״{ולמ}⁠טר״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קיימוי ומצוותיה וסדרי ד⁠[י]⁠נוי ולמשמע בקל״) גם נוסח חילופי: ״קייומוי ופיקודוי וסדרי דינוי ול⁠{מ}⁠שמוע בקל״.
ית י״י חטבתון חטיבא חדא בעלמא יומנא דהכין כתיב שמע ישראל י״י אלקנא י״י חד מטול למהוי לכון לאלקא ולמהך באורחן דתקנן קדמוי ולמינטור קיימוי ופיקודוי ודינוי ולמקבלא למימריה.
The Lord have you confessed with one confession in the world this day; for so it is written, Hear, Israel: The Lord our God is one Lord; that He may be thy God, and that you mayest walk in the ways that are right before Him, and keep His statutes, commandments, and judgments, and be obedient unto His Word.
ית מימרא דיי אמליכתון עליכון יומא דין למהוי לכון לאלהא.
You have chosen the Word of the Lord to be King over you this day, that He may be your God.
ואנך כמא ומרת אללה אן יכון לך אלהא ואן תסיר פי טרקה ותחפט׳ רסומה ווצאיאה ואחכאמה ותקבל אמרה
ואתה, כמו שהבטחת1 לה׳ שיהיה לך לאלוהים ושתלך בדרכיו ותשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ותקבל את דברו.
1. רס״ג מתרגם ״האמירך״ ו״האמרת״ במילה הערבית ״ומר״, שפירושה הבטחה.
את ה׳ האמרת היום – ולהלן: האמירך היום (דברים כ״ו:י״ח). עניינו אצלי: הרוממות וההעלאה. ולכן קראו לסעיף העליון: אמיר. ולפי זה עניין האמירך – רוממך והעלך. ויתכן עוד שיאמר: פרסם אותך ושמך לאות, מאשר אמרו הקדמונים על האות (כלומר: על הרקום שבשפת הבגד) – אמרא, ולפיכך אמר התרגום על האמרת – חטבת (עיין ספר השרשים ״חטב״). וכן פירש בו רב שרירא ז״ל, בפירושו למילות בפרק רבי אליעזר ממסכת שבת (בבלי שבת ק״ה.). (ספר השרשים ״אמר״)
פס׳: את ה׳ האמרת היום1לשון האמרת מלשון (ישעיהו י״ז:ו׳) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. וכן מתרגמינן הטבת יומא דין.
האמירך היום – אמר הקב״ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברים י) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. שנאמר (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ לכך נאמר וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה.
ולשמור כל מצותיו – שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה:
1. לשון האמרת. היינו גדולה כמו התם בראש אמיר היינו בגובה האילן. עיין הראב״ע שפי׳ ג״כ כך:
את י״י האמרת – אית דמפרשי: לשון תמורה וחליפין, כלומר: החלפתא והאמרת כל אלהות שבעולם בו, שהנחתםב כולם ובחרת בו להיות לך לאלהים.
א. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: נחלפת.
ב. בכ״י מינכן 52: שהנחתים.
את י"י האמרת – YOU HAVE CHOSEN HASHEM – There are those who explain: a term of switching and exchanging, meaning: You have exchanged and replaced all the gods that are in the world for Him, that you have set aside all of them and have chosen Him TO BE FOR YOU AS GOD.
את י״י אלהיך האמרת היום – אית דפרשי: לשון תמורה וחליפין, כלומ׳ נחלפת והאמרת כל אלוהות שבעולם בו, שהנחתם כולם ובחרת בו להיות לך לאלהים.
וטעם את י״י האמרת היום – כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ודקדוקיהא ובחידושיה,⁠ב הנה גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים, לא תודו באל אחר כלל.
וללכת בדרכיו – שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש את רעהו. ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו – יזכיר בפרט החוקים והמשפטים כאשר פרשתי (רמב״ן דברים ד׳:ה׳), ויכלול במצותיו – כל המצות,⁠ג עשה ולא תעשה, ולשמוע בקולו – ככל אשר יצוה לכם משאר המעשים על ידי או על ידי שאר הנביאים, כאשר פרשתי (רמב״ן דברים י״ג:ה׳). ויתכן שיהיו מצותיו – מצות עשה, ולשמוע בקולו – המניעות, כלומר מצות לא תעשה.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בדפוס רומא: ״ובדקדוקיה״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 137, פולדה 2: ״וחדושיה״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2. בכ״י מינכן 137, דפוס ליסבון: ״מצות״. בדפוס רומא: ״המצות, מצות״
THOU HAST AVOUCHED THE ETERNAL THIS DAY. The meaning thereof is: "Since you have accepted the entire Torah upon yourselves with all its interpretations, details, and new promulgations, you have thus magnified G-d and exalted Him, that He alone will be your G-d; you will in no way avow another god.⁠"
AND THAT THOU WOULDEST WALK IN HIS WAYS — to do the good and the right, and do kindness one to another. And keep His statutes, and His commandments, and His ordinances. He [Moses] singles out the statutes and ordinances [for the reason] I have explained,⁠1 and he includes in the expression and His commandments all the commandments — positive and negative. And hearken unto His voice — this refers to whatever He will command you concerning other deeds through me or through the rest of the prophets, as I have explained.⁠2 It is possible that the expression His commandments refers to the positive commandments, and hearken unto His voice means the avoidances, that is to say, the negative commandments.
1. Above, 6:5.
2. Ibid., 13:5.
את ה׳ האמרת היום – לשון מעלה וגובה, מלשון (ישעיהו י״ז:ו׳) בראש אמיר, שהוא הענף הגבוה, וכן תרגם אונקלוס חטבת, מלשון (משלי ז׳:ט״ז) חטובות אטון מצרים, משובחות. ואמרו בשם ר׳ יהודה הלוי ז״ל שהיא מלשון ויאמר כלומר עשית הישר בעיניו שקבלת תורתו עד שסבבת שאמר שהוא יהיה ה׳ אלהיך.
את ה' האמרת היום, "You have distinguished Hashem today, etc.⁠" The word האמרת means "to elevate, to distinguish" (Ibn Ezra). It is found in this context in Isaiah 17,6 בראש אמיר, "on the topmost branch.⁠" Onkelos also understands the word in that sense when he renders it as חטבת, similar to Proverbs 7,16: חטובות אטון מצרים, "colored sheets of Egyptian linen, (excellent linen).⁠" It is reported in the name of Rabbi Yehudah Halevi that he understood the word האמרת as a derivative of ויאמר, "he said,⁠" in which case the meaning would be that "you have done the right thing in the eyes of the Lord by accepting His Torah until you turned around and proclaimed that He was to be your God.⁠"
את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך – אתמר בפ״ק דברכות אמר הקב״ה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת בעולם שאתם אומרים שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ד״א האמרת לשון תמורה וחלוף כלומר בשביל ה׳ החלפת כל האלהות ובחרת בהקב״ה וה׳ האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך להיותך לו לעם סגולה ודומה לו יתאמרו כל פועלי און שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדבורם. ד״א לשון אמיר וענף שהוא לשון גבהות כדכתיב שנים שלשה גרגרים בראש אמיר וכאן את ה׳ האמרת הגבהת על כל אלהים וה׳ האמירך הגביהך על כל האומות וכן יתאמרו כל פועלי און שמגביהין עצמן מרוב גסות שבהן ושמעתי שבתרגום ירושלמי אתה האמרת המלכת שכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר.
את ה' האמרת היום להיות לך לאלוהים... וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה, "You have affirmed this day that the Lord is your G–d.....and the Lord has affirmed to you this day that you are His special people, etc.⁠" Concerning the precise meaning of these two verses, we read the following in the Talmud tractate B'rachot, folio 6: "The Holy One blessed Be He said: "you have declared Me as unique in the universe, by declaring "hear o Lord the Lord our G–d the Lord is unique.⁠" Therefore I have reciprocated by declaring you as a unique people for Me.⁠" (Compare Chronicles 1 17,21: ומי כעמך ישרך גוי אחד בארץ, "and who is comparable to Your people Israel, a unique nation on earth.⁠" An alternate interpretation of our two verses: The word האמרת, means: "an exchange of something.⁠" G–d credits the Jewish people with having traded in any other deities in favour of the invisible Creator, Who had revealed Himself to them at Mount Sinai. In response to that act, the Creator traded all the other 70 nations on earth as His potential favourite, and chose us instead. This would be similar to what Moses said in Psalms 94,4 יתאמרו כל פועל און, "for how long will the ones mouthing falsehoods (against Israel) be allowed to get away with it?⁠" Still another interpretation of these unusual verses: The word אמיר occurs in Isaiah 17,6, שנים שלשה גרגרים באמיר, "two or three berries on the topmost branch;⁠" here we would have to understand the word האמרת as meaning that Israel had elevated the Lord G–d to the topmost branch, and the Lord responded by elevating the Jewish people to the highest ranking nation. The expression יתאמרו כל פועלי און, corresponds to the psalmist describing the wicked people describing themselves (reflexive mode) as the most advanced and important in the world.
את ה׳ האמרת וה׳ האמירך היום – איתא פ״ק דברכות אמר הקב״ה אתם עשיתוני חטיבה אחת שאתם אומרים שמע ישראל ואני אעשה לכם חטיבה אחת שנאמר ומי כעמך כישראל גוי א׳ בארץ ד״א האמרת לשון תמורה וחילוף כלו׳ בשביל ה׳ החלפת כל האלהות ובחרת בו. וה׳ האמירך בשבילך החליף כל האומות ובחר בך להיות לו סגולה מכל העמים ודומה לו יתאמרו כל פועלי און שמחליפין דבריהם ואינן עומדין בדבוריהן יש מי שאמ׳ לשון אמיר וענף כלומר הגבהת על כל העמים ה׳ האמירך הגביהך ובתרגום ירושלמי האמירך המליכך ובלשון ערב קורין למלך אמי״ר.
את ה׳ האמרת – שכיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדיקדוקיה גדלת השם ורוממת אותו שיהיה הוא לכם לאלהים ולא תודו לאל אחר:
וללכת בדרכיו – לעשו׳ הטוב והישר והזכיר החוקים והמשפטים בפרט כאשר פירש ויכלול במצותיו כל המצות עשה ולא תעשה:
ולשמוע בקולו – כל אשר יצוה לכם משאר המעשי׳ על ידי ועל ידי שאר הנביאי׳:
את ה' האמרת, "You have exalted Hashem,⁠" by accepting the entire Torah in all its details you have exalted Hashem this day; you have adopted Him as your exclusive God, eschewing all others.
וללכת בדרכיו, "and to walk in His ways.⁠" To not only perform His commandments to the letter, but also to model yourself according to what He has revealed about Himself, i.e. to go beyond the letter of the law and to honour the spirit upon which the law has been based.
ולשמוע בקולו, "and to hearken to His voice.⁠" Any other matters He will command you through me, even if they are not part of the basic 613 commandments.
את ה׳ האמרת היום – גימ׳ זה בקריאת שמע.
את ה׳ האמרת – כאן רמז ו׳ סדרים. להיות לך לאלהים, זה סדר זרעים. שמתחיל בק״ש. ועוד שיש בו תרומות ומעשרות שהם יראת השם. דברים שבינינו לבין השם. וללכת בדרכיו, זה סדר מועד. דכתיב אם תשיב משבת רגלך. ולשמור חקיו, זה סדר נשים. שמדבר בעריות שנא׳ בהם ושמרתם את חקותי. ומצותיו, זה סדר קדשים. שמדבר בקרבנות דכתיב בהו אלה המצות. ומשפטיו, זה סדר נזיקין. ולשמוע בקולו, זה סדר טהרות. דכתיב ביה אמרות ה׳ אמרות טהורות. וכנגדם אמר ו׳ דברים. להיות לו לעם סגולה, ולתתך עליון. לתהלה. ולשם. ולתפארת. ולהיותך עם קדוש.
האמרת – פר״ש האמירך והאמרת אין להם עד מוכיח בו, וא״ת והא כתיב יתאמרו כל פועלי און במזמור אל נקמות י״י (תילים צ״ד א׳) ור״ש פי׳ בפ״ק דחגיגה (ג׳ ב׳) האמרת פירוש שבחת כמו יתאמרו כל פועלי און פי׳ ישתבחו [כי] דרכם צלחה.
האמרת – מטעם ויאמר, וכן כל שרש אמר, ויקרא הסעיף הדק העליון שבראש האילן אמיר, כי הוא תאר מן ויאמר, כי נמצא לסעיפים קול, כאמרו: את קול הצעדהא בראשי הבכאים (שמואל ב ה׳:כ״ד), כי להתנועעו תמיד ברוח קימעא הוא תמיד מוציא קול, וגם כלל האילן נקרא שיח לסבה זה כאלו הוא שח ומדבר תמיד.
א. כן בכ״י המבורג, וכן בהרבה כ״י של המקרא בספר שמואל, וכן בנוסח שלנו בדברי הימים א י״ד:ט״ו. בנוסח שלנו בספר שמואל: ״צעדה״.
את י״י האמרת היום – לפי שהאמיר הוא הסעיף העליון יחס הרוממות אל ההאמרה כאלו תאמר שמת אותו עליון עליך להיות לך לאלהים ולמנהיג ולהתנהג במצותיו שגזר עליך.
התועלת הרביעי הוא במצות והוא מה שצוה ללכת בדרכי השם יתעלה להדמות אליו כפי היכולת וזהו אמרו וללכת בדרכיו כי זה ממה שיישיר האדם אל כל המדות החשובות בהשיבו איך מנהג השם יתעלה במה שהוא פועל מבריאותיו שהוא בתכלית מהחסד והחנינה והיושר וזה גם כן יעמידהו על השגת השם יתעלה כפי מה שאפשר כי תמיד יחקור מפני זה כבדרכי השם יתעלה כדי שיקח מזה מנהג להדמות אליו לפי מה שאפשר.
את ה׳ האמרת היום – כשקבלת עליך להכנס בברית בשבועת האלה, אשר בה אבדן כל טוב גשמי אם תעבור עליו, ״האמרת״ ורוממת את האל יתברך בזה, שיהיה יותר נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי.
להיות לך לאלהים – שיהיה הוא אצלך הנבדל הנכבד מכל העצמים הנבדלים, וממנו כל הנהגת וקיום עניניך, בלי שום אמצעי כראוי לנצחי, באופן שראוי לך לעבוד ולהכנע לו לבדו, כראוי לעליון ומנהיגך, ולהתפלל אליו בהיותו הוא לבדו מנהיגך.
וללכת בדרכיו – להדמות לנכבד מכל שאר הנמצאים.
ולשמע בקלו – כראוי לעבדיו.
In this respect, את ה' האמרת היום, when you accepted upon yourself to become a party to this sacred oath, which puts at risk every physical goodness on earth in the event that you desecrate this oath האמרת, by doing so you elevated the image of the Lord, Who, as a result, will be even more honoured in your eyes than before you entered into this reciprocal covenant with Him. You have thereby demonstrated that it is more important for you to do His will than to enjoy any of the transient pleasures of this life.
להיות לך לאלוהים, that He will be the most exalted of all disembodied phenomena, powers; you are aware that all that occurs in your life is the result of His guiding fate and history, in your case, without resorting to deputies, agents, any intermediaries who carry out His commands. Seeing that this is so, it would be inconceivable that in your religious rites you were to turn, even only as an auxiliary, to any other phenomenon purporting to be His agent. You bow and humble yourself only before Him, directly.
וללכת בדרכיו, to try and emulate His characteristics to the extent He has seen fit to reveal these to you.
ולשמוע בקולו, as is fit for His servants.
You have distinguished Him, from the alien gods, etc. This is the explanation of, "You have distinguished today, etc.⁠"
And He set you aside, for Himself, from the peoples of the earth, etc. This is the explanation of, "And Adonoy has distinguished you, etc.⁠"
It denotes glory, etc. Thus האמרת means "you glorified,⁠" as in "All evildoers glorify themselves.⁠" They glorify themselves that their [evil] way is successful (Rashi, Chagiga 3a).
את ה׳ האמרת היום להיות וגו׳ – אומרו היום יתבאר על דרך אומרם ז״ל (כתובות ק״י:) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה ע״כ, והוא אומרו את ה׳ האמרת היום דוקא פירוש כיון שהיו בארץ המקודשת, והגם שעדיין היו בארץ סיחון ועוג עם כל זה כבר כתבנו שהיא מקודשת כיון שנכבשה כבוש רבים על פי נביא, וכמו שהוכחנו בפרשת מטות (ל״ב ג׳) ומעתה אין מקומה נחשב חוצה לארץ ולזה האמירו ה׳ להיות להם לאלהים, והוא אומרו להיות לך לאלהים.
עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל (זוהר ח״א ק״ח:) ששאר הארצות נמסרו ביד שרי מעלה מה שאין כן ארץ ישראל אין עליה שופט מבלעדי ה׳, והוא אומרו את ה׳ האמרת היום בכניסתך לארץ להיות לך לאלהים על דרך אומרו (תהלים י״ז) מלפניך משפטי יצא ולא יבא משפטינו לפני שר ושופט.
עוד נתכוין לומר כי יאמירו ה׳ הגם כי יביאם במשפט לתת לאיש כדרכיו וכמעשיו הרעים, והוא אומרו את ה׳ האמרת וגו׳ להיות לך לאלהים, וידוע כי אלהים הוא מדת הדין אף על פי כן יאמיר ה׳ ויברך על הרעה מעין הטובה.
ואומרו וללכת בדרכיו, פירוש הגם שלא צוה ה׳ ללכת בהם אף על פי כן כשיכירו בהם שהם דרכי ה׳ כל אשר הוא עושה יעשו כן בני ישראל, כגון ביקור חולים קבורת מתים וכדומה שמצינו לה׳ עושה אותם ילכו גם הם בדרכיו, חקיו הם מצות שאין בהם טעם, מצותיו הם מצות שהשכל גם כן מסכים עליהם, משפטיו הם דינים שמסר לשפוט בין איש ובין רעהו, ולשמוע בקולו זה תלמוד תורה, ודקדק לומר בקולו על דרך אומרם ז״ל (במד״ר פ׳ י״ד) וז״ל מנין לשומע מפי קטן וכו׳ כשומע מפי הגבורה דכתיב (לעיל ט״ו ה׳) אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלהיך, וטעם שצוה על עסק התורה באחרונה, להעיר שהגם שהשיג אדם לדעת כל האמור וקיימו אף על פי כן לא יאמר מה לי ללמוד תורה אם לדעת מה יעשה ישראל הנה ידעתי וקיימתי כל דברי ה׳ אלא אף על פי כן חייב הכתוב תלמוד תורה, והוא אומרו אחר כל מה שחייב לעשות ולשמוע בקולו כי מצות תלמוד תורה היא מצוה בפני עצמה שאין זמן ליפטר ממנה עד יום מותו דכתיב (במדבר י״ט י״ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל.
את ה' האמרת היום להיות, "You have distinguished Hashem this day to be a God for you, etc.⁠" The reason the Torah added the word היום, "this day,⁠" may be understood in conjunction with what we learned in Ketuvot 110 that "anyone who lives in the diaspora is considered as if he did not have a God.⁠" The words את ה' האמרת היום apply only to people who are in the Holy Land. Even though at that precise moment the Israelites were still on the land that used to belong to Sichon and Og, this was considered part of the Holy Land seeing that it had been conquered by the whole nation at the command of their prophet Moses. We have discussed and proved this point in connection with our commentary on Numbers 32,3. Seeing that the land in question was no longer part of the diaspora, the Israelites could truly claim to have adopted the Lord as their God, and God in turn adopted them as His exclusive people.
Another meaning of this verse may be based on the Zohar volume one page 108 according to which the other countries on earth have been assigned by God to a respective שר, minister, who is in charge of them on God's behalf. The land of Israel and its people on the other hand are not subject to any delegate of God but are ruled over directly by God Almighty. In Psalms 17,2 David phrased it thus: "My judgment will proceed from directly in front of Your eyes.⁠" In other words, we are not subject to the authority of any of God's deputies.
Still another thought which may be concealed in our verse is that Hashem, the attribute of Mercy, will participate in judgment of the Jewish people. While it is true that God judges everyone and every nation according to their just deserts, i.e. להיות לך לאלוהים, in your case, God the merciful will cause the Israelites to say (to acknowledge) that His judgment is fair, i.e. they will bless the Lord even when they experience what appears to them to be a harsh judgment.
וללכת בדרכיו, "and to walk in His ways, etc.⁠" Moses compliments the Jewish people that they walk in God's paths even in matters God has not specifically commanded. As soon as they have divined what it is that He would want them to do, they do so of their own accord. Specific examples are such good practices as visiting the sick, burying the dead. The Israelites learned from God visiting Abraham or burying Moses that these were virtues He wants us to practice though there is no specific commandment ordering us to do so. Israel's walking in the paths of God extends both to חוקיו, His statutes, the laws that appear to have no rationale, as well as מצותיו ומשפטיו, His other commandments and His social laws, i.e. the laws governing inter-personal relationships, relationships which are to be administered by terrestrial courts. ולשמע בקלו, "and by listening to His voice;⁠" this is a reference to Torah study. The reason the Torah describes this as God's "voice" may be understood with reference to Sifri, 115 where the author asked: "how do we know that if one studies Torah from the mouth of a minor scholar this is equivalent to one's hearing the Torah from God's own mouth? Answer: it says in Deut. 15,5 אם שמע תשמע בקול ה' אלוהיך (compare Rashi on that verse). Why did the Torah mention Torah study as the last of the virtues Israel is to practice? This is to inform us that even if a person has mastered all the disciplines of Judaism, is thoroughly familiar with all the laws and precepts, he is still obligated to make study of the Torah part of his daily program. It is a commandment all by itself. As long as man lives he has never fully discharged his obligation to engage in the study of Torah as we know from Numbers 19,14: זאת התורה אדם כי ימות באהל. We may translate this as: "this is the obligation to study Torah. It extends until man dies while engaged in its study.⁠"
האמרת והאמירך – אם הם הפעיל מן ׳אמר׳, כדעת קצת, האיך אמר וה׳ גרם לך לאמר להיות לו לעם סגולה? וכי זה מדרך המוסר לעם, לומר למלכם שהם לו אוצר חביב? אבל העיקר כדברי רש״י ז״ל.
את ה׳ האמרת – לשון אמירה כפשוטו, ובבנין הפעיל ענינו [far dire], ושיעור הכתוב כך הוא, על ידי שנכנסת עם ה׳ אלהיך בברית במעמד הר סיני, גרמת וסבבת מאמר השם ורצונו שיהיה הוא לך לאלהים ואתה תלך בדרכיו ותשמור חקיו ומשפטיו ותשמע בקולו, והוא גרם וסבב שנתרצית בזה, שתהיה לו לעם סגולה ותשמור כל מצותיו, והוא יתן אותך עליון וגו׳, כי זהו ענין כריתת הברית, שהיא הבטחה וקיום דבר בין אדם לחבירו, כל אחד מהם יהיה לבו נכון בטוח בכל דברי הברית שיקויימו משני צדדים:
האמרת – לשון הבדלה והפרשה (רש״י), ובפירושו זה יתבאר היטב מאמרם (סנהדרין נ״ו) דילפי ממלת לאמר ענין גלוי עריות שנצטוו עליה ב״נ, שהוא לכאורה רחוק מאד ממשמעות המלה (ע״ש בתוס׳), אמנם כיון שבלשון אמירה המכוון ענין הבדלה והפרשה דבריהם פשוטים, כי בכ״מ שיש גדר ערוה כתיב בו לשון קדושה שפי׳ פרושים מן הערוה, וכמ״ש רש״י ר״פ קדושים. ועמ״ש ריש ויקרא במלת לאמר.
האמרת – מלשון אמר בערבי שענינו צווי וממשלה, אֵמִיר הוא נשיא ומלך, וכן יתאמרו {תהלים צ״ד:ד׳}, והתעמר בו {דברים כ״ד:ז׳}.
את ה׳ האמרת – ״אמר״ בבניין הִפעיל מצוי רק כאן ובפסוק הבא, ומשמעותו אינה אלא לגרום לאדם אחר שיאמר דבר. אולם כל תוכן פסוק זה והפסוקים הבאים אחריו שולל את הפרשנות ש״את ה׳ האמרת״ וגו׳ משמעו: ״גרמת לה׳ שיאמר״, וש״וה׳ האמירך״ וגו׳ משמעו: ״ה׳ גרם לך שתאמר״; שכן פסוק יז כולל את הבטחת ישראל לה׳, ופסוקים יח–יט כוללים את הבטחת ה׳ לישראל.
והנה, אין זה בלתי רגיל שהמושא שעליו אומרים דבר, נתפס כמושא הישיר של הפועל ״אמר״. כך: ״הִוא הבאר אשר אמר ה׳ למשה״ וגו׳ (במדבר כא, טז); ״אל המקום אשר אמר ה׳ אתו אתן לכם״ (שם י, כט); ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי⁠־טוֹב״ (ישעיהו ג, י). לפי זה, אילו נאמר כאן ״את ה׳ אמרת להיות לך לאלקים״, המשמעות הייתה: ״אמרת על ה׳ שהוא יהיה לך לאלקים״; כמו כן, אילו נאמר ״ה׳ אמר אותך להיות לו לעם סגלה״, המשמעות הייתה: ״ה׳ אמר עליך שתהיה עם שקנוי לו באופן בלעדי״.
נמצא שזה פירוש ״האמרת״ ו״האמירך״: גרמת שייאמר על ה׳ שהוא יהיה לך לאלוקים; וה׳ גרם שייאמר עליך שתהיה לו עם סגולה. הווי אומר, התחייבות ישראל לה׳ והבטחת ה׳ לישראל לא נשארו עניין פרטי בינו לבינם. אלא הקשר בין ה׳ לישראל התפרסם בכל העולם ונחרט בתודעת האנושות. מאז שקשר זה נודע, ה׳ מתואר כאלוקי ישראל, וישראל מתוארים כעם ה׳.
את ה׳ האמרת – ישראל התחייב בפני כל העולם ״להיות לך״ וגו׳, שהוא יעמיד את גורלו ואת מעשיו תחת הנהגתו והדרכתו של ה׳; ״וללכת בדרכיו״: שהוא יבקש אחר מטרותיו רק בדרכים שה׳ הורה לו; ״ולשמר חקיו ומצותיו״ וגו׳: שהוא ישמור (עיין פירוש לעיל פסוק טז) ויקיים בנאמנות את חוקיו, מצוותיו ומשפטיו.
את ה׳ האמרת – יש אומרים שהוא לשון הגדלה והרמה, ורש״י ז״ל אמר שהוא לשון הפרשה והבדלה. ויש לומר שהוא לשון מאמר הנזכר בלשון המשנה ביבמה ועשה בה מאמר שפירושו שקדשה. ונקרא בשם קידושין כשאר קדושי אשה מפני שהיא כבר זקוקה לו. כן בזה הענין כי במעמד הר סיני כבר קבלו בני ישראל על עצמם עול מלכותו יתברך וה׳ הבטיחם אז שיהיו לו לעם סגולה ועתה חידש ברית עמהם מפאת ג׳ דברים א) מפני כי משה ימות ולא יקום עוד נביא בישראל כמשה וע״כ חזק את בריתו עמהם קודם מיתת משה. ב) כי במדבר היתה השגחתו עליהם בהנהגה נסיית כי היו מוקפים בענני כבוד ואוכלים את המן לחם מן השמים ושותים מים מצור החלמיש בארה של מרים והיה מספיק כריתת הברית שבהר חורב אבל כשיכנסו לארץ ישראל ויוצרכו להלחם עם גויי הארץ ואח״כ לעבוד את האדמה ולעסוק בישוב הארץ ויתנהגו מה׳ בהשגחה טבעית היה ההכרח לחזק את הברית שלא יסורו מדרכי ה׳, אחרי שלא יראו השגחה נסיית כאשר ראו במדבר. ג) שלא יבואו דורות הבאים ויאמרו אבותינו שהיו עבדים לפרעה ויעבדו בפרך בחומר ובלבנים ולא ידעו מה מתהלוכות העולם ובא משה בדבר ה׳ וגאלם והוציאם למדבר שממה מקום נחש שרף ועקרב אין לחם ומים האם לא היו מוכרחים לקיים כל אשר צוה להם משה ע״פ ה׳. לא כן אנחנו שלא עבדנו בחומר ובלבנים ויודעים אנחנו מה החיים יבקש מאתנו והנה אנחנו בארץ מיושבת נהיה ככל הגוים למה לנו לקבל עלינו עול כבד כזה לכן חדש ה׳ בריתו עם הדור אשר קמו תחת אבותיהם שלא עבדו בחומר ובלבנים וחיו ארבעים שנה במדבר שלא התעסקו בהשגת המזון והיו במנוחה ושלוה וחשק החיים היה בהם על צד היותר אפשרי כנכון לאנשים אשר אין להם שום דאגה וגם היו קרובים לארצות נושבות והיה בידם להתיישב במקום שהיו שם ואעפ״כ ע״י עסק התורה נתלהבו וקבלו ע״ע ועל זרעם כל דברי התורה בלא קולות וברקים ולכן אין שום טענה לבניהם אחריהם להפר את הברית, ועתה נשוב לבאור הכתובים את ה׳ האמרת היום קדשת. להיות לך לאלהים שיהיה מנהיגך. וללכת בדרכיו שקבלתם על עצמכם לילך ולהתדבק בדרכיו שהם מדותיו מה הוא רחום וכו׳. ולשמר חקיו המה הדברים שאין השכל מסכים להם. ומצותיו הדברים שיש בהם מעשה רב כענין הקרבנות וכדומה. ומשפטיו הם הדברים שגם השכל יסכים להם. ולא קבלת על עצמך מפני שהם ישרים מצד עצמם רק מפני שהם משפטי ה׳. ולשמוע בקולו שגם אחרי מות משה ישמעו בקול נביא האמת (כמ״ש לעיל דשמיעת דברי הנביא נקרא קול ה׳), וכל הקבלות האלו קבלת עליך היום אחרי ששמעת את כל החקים והמשפטים הלא תראה את תוקף החקים והמשפטים שאף ע״י הלמוד לבד תתפעל הנפש בהתפעלות שאין למעלה ממנו. ולכן צריך אתה לדעת שתעשם במסירת נפשך:
את ה׳ האמרת: תרגם אונקלוס ״חטבת״, והוא לשון הגמרא ברכות (ו,א)1 ׳אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם2, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם׳3. ופירש רש״י4 לשון חשיבות ושבח, כמו ״יתאמרו כל פועלי און״ (תהילים צד,ד) – ישתבחו5. והערוך בערך ׳חטב׳ מביא הגמרא בזה הנוסח ׳אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא׳. ובערך ׳אמר׳ (ג׳) פירש ׳חטיבה׳ – ציור אחד בעולם, כלומר, דבר הניכר לעין. ופירוש הענין, דבזה הברית הראת לדעת שאין כמותו6 שראוי להיות לך לאלהים וגו׳, וה׳ הראה לדעת בזה הברית שאין כישראל הראויים להיות לו לעם סגולה וגו׳7.
והראב״ע הביא בשם רבי יהודה הלוי הספרדי פירוש ״האמרת״ מגזרת ׳ויאמר׳8, ואינו מבואר. ונראה שכיוון9 ל״ואמרת אליהם״, וכבר נתבאר ריש ספר ויקרא10 שהוא מלשון ׳חיבור׳11. וכן קרוב לפרש ״יתאמרו כל פועלי און״ – יתחברו12 יחד לעשות מה שלא היה אפשר בהיות כל אחד בפני עצמו, כידוע שחיבור לרשעים רע לעולם13.
נחזור לענין הפרשה, שבזה הברית שנכרתה על שקידה בעיון התורה14, נתחברת אל ה׳, מלשון הזוה״ק ד׳אורייתא וקוב״ה וישראל חד הוא׳. ומשום הכי נקרא התלמוד ׳לחמו של הקב״ה׳, כדאיתא בחגיגה (יד,א)15 ״לכו לחמו בלחמי״ (משלי ט,ה) – ׳זה תלמוד׳. שכמו קרבנות נקראו ״לחם״ – ״את קרבני לחמי״ (במדבר כח,ב), וביארנו במקומו (שם) שהוא לשון חיבור, שהקב״ה מתחבר כביכול אל ישראל16, כן הוא כח התלמוד הוא כמו ׳לחם׳ (שהלחם) מחבר הנשמה והגוף יחד חיבור עצום, כך תלמוד הוא המחבר את ישראל לאביהם שבשמים. ומשום הכי מצלינן ׳אהבה רבה אהבתנו׳ וכו׳ בברכת התורה שהוא התלמוד, כמו שאומרים ׳ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך׳ וכו׳, ונקרא ׳אהבה רבה׳ באשר שאהבת ה׳ לישראל הבאה ע״י התורה17 וכן להיפך, יותר מאהבת ה׳ וישראל ע״י קרבנות, כמו שביארנו בספר שמות (כה,כ) בהעמדת הכרובים ״ופניהם איש אל אחיו״.
[הרחב דבר: ובברכות (יא,ב) איתא: ורבנן אמרי ״אהבת עולם״, וכן הוא אומר (ירמיהו לא,ג) ״מרחוק ה׳ נראה לי ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד״. והוכחה זו סתומה לענין ברכה זו.
אבל הענין, דאהבה הבאה ע״י התלמוד גדולה מאהבה הבאה ע״י קרבנות, בשני דברים:
א׳, דקרבנות אינן אלא בירושלים, קרוב לפני המלך ה׳, היינו מקום מלכותו יתברך, מה שאין כן תורה בכל מקום. וזהו מאמר הנביא (שם) ״מרחוק ה׳ נראה לי״ {ומבואר בפתיחתא דאיכה, על הפסוק (ישעיהו כב,ג) ״כל נמצאיך אסרו יחדיו מרחוק ברחו״ – אין ״מרחוק״ אלא תורה, וכן הוא אומר ״מרחוק ה׳ נראה לי״. הרי ברור היה לחז״ל דהאי קרא מיירי בהגיון תורה.}
ב׳, דקרבנות אפילו בירושלים אינן אלא בזמן שבית המקדש קיים, והרי למצער ירשו ישראל מקדשי אל. משא״כ תורה אין הפסק לעולם. וזהו מאמר הנביא (שם) ״ואהבת עולם אהבתיך״. והיינו שמביאה הגמרא שראוי לומר בברכה שנאמרה על התלמוד ׳אהבת עולם׳.
אכן בדבר אחד היה נוח לישראל אהבה הבאה ע״י קרבנות, שקרבנות – כל ישראל ראויים לזה, ומי שבא ברגל לירושלים ומביא קרבן ראיה הרי זה מגיע ליראה, ויראה לכל אחד לפי ערכו. מה שאין כן אהבה הבאה מן התלמוד, אינה אלא מי שזוכה להיות עמל בתורה, ולא הכל ראויים ומוכשרים לזה. על זה מסיים הנביא ״על כן משכתיך חסד״, פירוש, משום הכי המשיך הקב״ה לאהבת עולם של תורה מדת החסד, דבמה שמהנים למתדבקים לתלמידי חכמים שיהיו יכולים לעסוק בתורה משיגים גם המה אהבת ה׳. וביארנו בזה ב׳רנה של תורה׳ בביאור המקרא (שיר השירים ג,א) ״על משכבי בלילות וגו׳⁠ ⁠⁠״. וזהו דבר הכתוב ״ואהבת עולם אהבתיך״ שיהיה בלי הפסק מקום וזמן, ״על כן משכתיך חסד״ – שיהא כל אדם מישראל ראוי לזה.
{וענין הנבואה בירמיהו (לא,ב) ״כה אמר ה׳ מצא חן במדבר עם שרידי חרב, הלוך להרגיעו ישראל. מרחוק וגו׳⁠ ⁠⁠״. ויש להבין פירוש ״מצא חן במדבר״, וכי ההולכים בגולה ע״י נבוכדנצר היו במדבר? אלא הפירוש של הנבואה, דבשעה שהיו ישראל במדבר היו ׳מוצאים חן׳ ע״י עסק תורה, ובארץ ישראל ע״י עסק עבודה. ו״עם שרידי חרב״ היו נבוכים כי יאבדו חנם בעיני ה׳ להשגיח עליהם אחרי שסרה עבודת בהמ״ק. ואמר הנביא בשם ה׳ ״מצא חן במדבר״, פירוש, החן שהיה במדבר מצאו גם עתה בהיותם בגולה. ועוד מבואר פירוש אחר על זה המקרא שילהי ספר שמות בס״ד.}]
כל זה נכלל בזו התיבה ״האמרת״ – דבזה הברית נתחברת אל ה׳. ובא לבאר תנאי ואופני זה החיבור, ומונה יחד פעולות החיבור שנתחברו ישראל לאביהם שבשמים גם אז בברית הר סיני, וגם האופן החדש18 שבא כאן19.
ואמר ״להיות לך לאלהים״ – למנהיג הטבע שלך20. ״וללכת בדרכיו״ – במדותיו, מה הוא רחום וכו׳, אלו האופנים היו מכבר 21.
ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו: זהו התנאי החדש: ״לשמור חוקיו״ – אלו המדות והכללים שהתורה נדרשת בהן22. ״ומצותיו״ – היינו הקבלות שהיו למשה מסיני ואהל מועד. ״ומשפטיו״ – לחקור מהם חדשות23. ״ולשמוע בקולו״ – לדקדק בקראי, לבד י״ג מדות, אלא דיוק בסדר הלשון ויתור וכדומה24.
1. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? אין, דכתיב ״את ה׳ האמרת היום... וה׳ האמירך היום״, אמר להם הקב״ה לישראל, אתם עשיתוני...
2. דכתיב ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״.
3. שנאמר ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״.
4. בד״ה האמרת.
5. ובחגיגה (ג,א) כתב רש״י: ״האמרת״ – שבחת, כמו ״יתאמרו כל פועלי און״ – ישתבחו, שדרכן צלחה. ושם רש״י ד״ה חטיבה אחת: שבח אחד, שבח מיוחד לומר ׳אין כמוך, לכן בחרנוך לאלוה׳. ועיין ברש״י על-אתר שפירש מלשון הפרשה והבדלה. וסיים: ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת, כמו ״יתאמרו כל פועלי און״.
6. הכוונה להקב״ה (וזה פירוש ״את ה׳ האמרת״).
7. וזה פירוש ״וה׳ האמירך״.
8. זה לשון הראב״ע (עם ביאורים של בעל ׳מחוקקי יהודה׳ בפירושו ׳יהל אור׳) ד״ה האמרת: מלשון גדולה (וכן פירש הרמב״ן ׳הנה גידלתם את השם ורוממתם אותו׳), וקרוב מגזרת (ישעיהו יז,ו) ״בראש עמיר״ (והוא הענף הגבוה). ואמר רבי יהודה הלוי הספרדי נשמתו עדן, כי המלה מגזרת ״ויאמר״, והטעם, כי עשית הישר (בעיני ה׳, שקיבלת תורתו ועשית מצוותיו) עד שיאמר שהוא יהיה ה׳ אלקיך (וזהו הפירוש ״האמרת״ – שסיבבת שהוא יאמר שיהיה ה׳ אלקיך). ויפה פירש. והנה תהיה מלת ״האמרת״ פועל יוצא לשנים פעולים (בנין הפעיל הגורם שהשני יעשה פעולה, הוא מפעיל את הפועל שיעשה פעולה, כך שגם עושה הפעולה הוא פעול).
9. לא כפירוש ה׳יהל אור׳ ש״האמרת״ מבנין ההפעיל כחלק מפסוקנו, כלומר, בני ישראל על ידי קבלתם את התורה גרמו לכך ש״ה׳⁠ ⁠⁠״ יאמר שהוא מוכן ״להיות לך לאלהים״.
10. ״וידבר... לאמר... דבר... ואמרת״, עיין שם בהערותנו בהרחבה.
11. א״כ משמעות ״את ה׳ האמרת היום״ – חיברת אליך היום...
12. ולא מצאנו מי ממפרשי תהילים שרמז לכך.
13. משנה סנהדרין (עא,ב).
14. כפי שביאר רבינו בפסוק ט״ו.
15. ״כל משען לחם״ (ישעיהו ג,א) – אלו בעלי תלמוד, שנאמר...
16. כמו המלה בעברית ׳להלחים׳ שתי חתיכות מתכת לעשותן אחת.
17. של פלפולא דאורייתא (״ועשית אותם״).
18. בברית של ערבות מואב.
19. שהוא שקידת התורה לחדש בה דינים ע״פ כללי התורה ודקדוקיה וע״י משפט התלמוד שלימד משה – לשון רבינו לעיל.
20. שם ״אלהים״ מציין תמיד את הנהגת ה׳ בדרך הטבע.
21. בברית הר סיני.
22. כך משמעות המלה ״חוקים״ ע״פ רבינו בכל מקום בתורה.
23. כמשמעות ״משפטים״ ע״פ רבינו בכל מקום בתורה.
24. כפי שביאר רבינו בפסוק י״ד ד״ה שמעתי בקול ה׳ אלוהי, ועיי״ש.
האמרת – גם זה מלשון אמיר (עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ה׳), וכן לא תתעמר בה (פרשת תצא {דברים כ״א:י״ד}), והתעמר בו ומכרו (שם), יתאמרו כל פעלי און (תהלים צ״ד:ד׳), שענינם גדולה, הגדלת האל בבחרך אותו לאלהים ובשמרך חקיו, והוא הגדילך בעשותו אותך לעם סגולתו וגו׳; וגם בהוראתו הנהוגה שרש אמר יש בו מהוראת גדולה, לפי שהמדבר (מלשון ידבר עמים תחתנו, תהלים מ״ז:ד׳) מנהיג אחרים לקבל דבריו בטעמים ובראיות שנותן, אבל האומר אינו מביא שום טעם לדבריו, והוא כמו מלך שלטון המצוה, ועבדיו שומעים בלי חקור אם נכון הדבר אם לא.
את ה׳ האמרת וגו׳ וה׳ האמירך. מאחרוני המפרשים פירשו כמו שלחת לאמור או להשיב והוא בנין הפעיל משרש אמר עשית שאחרים יאמרו משמך וכן האמירך שלח לאמר לך משמו כמ״ש והייתם לי סגלה וגו׳ — ופירוש חז״ל ידוע אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ויש לו שרש בתרגום אנקלוס שתרגם ית ה׳ חטבת יומא דין, ואפשר שהבינו האמרת מל׳ אמיר דישעיה שנים שלשה גרגירים בראש אמיר — וראיתי עוד מי שפירש האמרת והאמירך לשון תמורה שהקב״ה המיר כל הגוים בשביל ישראל וכן ישראל המירו כל אלהי הגוים בשביל הקב״ה — ואחרים חשבו שהוא מלשון אמיר וענף כמ״ש למעלה אלא שהבינו בו לשון רוממות והגבהה, ותרגום ירושלמי מסייעם שתרגם האמירך המליכך, וכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר ולמושל ומצווה לאחרים יאמרו עליו אַמֵר צוה, ונראה לי פירוש זה הנכון שבכלם והעד שאמר להיות לו לעם סגלה כלומר המסוגל והעליון על כל הגוים כמ״ש בפ׳ יתרו והייתם לי סגלה וגו׳ ממלכת כהנים וגוי קדוש, והרבה ריוח והצלה אל הפירוש הזה ממה שאנו רואים שיקרה לשמיעה הנאמרת ביחוד לקבלת הצווי, כאלו היא היא השמיעה החשובה להקרא באמת שמיעה כן יאמר אמירה לענין צווי וממשלה, כי הוא האמירה החשובה והאמתית — ותהיה כוונת משה ע״ה לומר אתה קבלת עליך עול מלכותו ית׳ והוא עשה אתכם ממלכת כהנים ומפיכם יצא המאמר והדבור לאור גוים, כי המאמר שיאמר עליו מאמר בהחלט הוא המאמר האלהי שנצטוו ישראל להכריז בעולם, וכנראה שלהוראה זו נשתמש במלה זו ר״י הלוי כששירר על רבי שמואל רב במצרים ״כלם אותו מאמירים״ — למשול עליהם ועל בניהם והוא משרה על שכמו — וקחת מזרעו מושלים (בתולת בת יהודה. 94) ואולי יתכן לפרש ג״כ האמרת עשית שיאמרו עליו שהוא אלהיך כלומר הודיה בו וקבלתו לאלוה ופרסמת אותו, וכן האמירך עשה שיאמרו עליך אחרים שאתה עם סגלה, והרי זו מליצה מעין המליצה הידועה אנכי אהיה לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. ועיין עוד בהערותי בסוף ספר הדברים ארוכים על דבר ואמר להורות על הממשלה וההנהגה.
האמרת – האמירך – העיקר כפירוש הרמב״ן ואחרים, שפירוש ״האמיר״ הוא לגדל. גם השבעים והוולגטה תרגמו כעין זה (לשון בחירה), אלא שיתכן שהם הבינו שהוא מבנין הפעיל של ״אמר״, והבנין הזה משמש כאן לחיזוק הענין, דהיינו לשון בחירה. גם התרגומים שתרגמו בלשון חטיבה, ודאי פירושו לציין או לגדל.
בפסוק י״ז נאמרו ההתחיבויות שישראל קבלו על עצמם על ידי כריתת הברית, ובפסוקים י״ח-י״ט נזכרו היקר והגדולה שהקדוש ברוך הוא ציין בהם את ישראל. בין הטובות שהקדוש ברוך הוא נותן לישראל נאמר גם: ״ולשמור כל מצותיו״, אף על פי שבפסוק י״ז כבר נזכרה שמירת המצוות בין חיובי ישראל, כי יקר וגדולה הוא לישראל שהקדוש ברוך הוא בחר בהם לשמור את מצוות השי״ת, וכמו שהבטיח הנביא ליהושע כהן גדול בתורת מתן שכר: ״וגם תשמור את חצרי״ (זכריה ג׳:ז׳).
ללכת בדרכיו – כמו למעלה ח׳:ו׳.
ולשמור חוקיו... ומשפטיו – למעלה ו׳:א׳ והלאה.
ולשמוע בקולו – למעלה ד׳:ל׳.
את ה׳ וגו׳ – [דרש רבי אלעזר בן עזריה] את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום, אמר להם הקב״ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שאמרתם שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברי הימים א י״ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ1. (ברכות ו׳.)
את ה׳ וגו׳ – את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום, מכאן שנשבענו להקב״ה שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.⁠2 (גיטין נ״ז:)
1. פירש״י האמרת מלשון חשיבות ושבח כמו יתאמרו כל פועלי און שפירושו ישתבחו, ובפסוק זה פירש שהוא מלשון פרישות והבדלה [כלומר שהפרישך מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה ואתה הבדלת אותו מאלהי הנכר], ולפי״ז יתפרש הלשון חטיבה שבגמרא מלשון הפסוק לחוטבי לכורתי העצים (דברי הימים ב ב׳), והוא מלשון כריתת ברית בין ישראל להקב״ה, ומאגדה דגיטין נ״ז ב׳ משמע כפירושו בחומש כי אמרו שם את ה׳ האמרת וה׳ האמירך נשבענו להקב״ה שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שלא יעביר אותנו באומה אחרת.

אך אמנם לו״ד אפשר לפרש לשון האמרת מלשון חז״ל ביבמות עשה בה מאמר, כלומר קנין, וכאן ענינו ע״ד הכתוב וארשתיך לי, וזה הפי׳ עולה פשוט ויפה.
2. עיין מש״כ בדרשה הקודמת.
מדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחלקח טובר״י בכור שורקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותר״ע ספורנושפתי חכמיםאור החייםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144