כי יחם לבבו והשיגו: שאע״ג שהרוצח נס ובורח במהירות, מ״מ קרוב הדבר שהגואל הדם לא ייעף ולא ייגע בחמימותו עד שישיגו בריבוי הדרך שהבורח עומד לפוש.
ולו אין משפט מות כי לא שונא וגו׳: מפרש במכות
(י,ב)1 ׳בגואל הדם הכתוב מדבר׳. שאין לו משפט מות על שהרג את הרוצח בשוגג, והטעם ״כי לא שונא וגו׳ ״, ופירש רש״י שם דמוסב על ראשו, שהרוצח לא היה שונא וגו׳
2.
ויותר נראה פירוש הריטב״א שם שקאי על גואל הדם שלא היה שונא להרוצח תחילה, אלא לבבו חם ומביאו לידי כך, והרי זה כמו שלבו אונסו. וכדומה איתא בכתובות
(נא,ב) ׳יצרא אלבשה׳
3, ולא מיקרי רצון. ומשום הכי יש לחוש לכך שלא יירא גואל הדם לעצמו ויהרוג את השוגג
4.
1. מחלוקת הברייתות שם, וזו דעת אחת מהברייתות.
2. ד״ה בגואל הדם הכתוב מדבר: והכי קאמר ״פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח... והשיגו... והכהו נפש״, ולא יתיירא מבית הדין כי ״לו אין משפט מות״. וסוף המקרא האומר ״כי לא שונא הוא לו וגו׳ ״ מוסב על ראשו ״פן ירדוף גואל הדם״, אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת (עכ״ל רש״י). רבינו מבין ברש״י שהכוונה שהרוצח (בשגגה) לא היה שונא למי שהרגו, ומביא מיד את הריטב״א שהכוונה על גואל הדם. אך לכאורה מפשטות דברי רש״י משמע כפי שהביא רבינו בשם הריטב״א ולא כפי שהבין רבינו את דברי רש״י. והדברים מוכחים מדברי רש״י הסמוכים שם בד״ה ברוצח הכתוב מדבר, עיי״ש. וז״ל הריטב״א שם: בגואל הדם הוא דכתיבי - פירוש, והכי קאמר קרא, ״פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והכהו ונפש, ואין לגואל הזה משפט מות בזה״. וכי הדר כתיב ״כי לא שונא הוא לו״ ארוצח דרישיה קאי, שלא היה שונא לנהרג. וכן פירש רש״י ז״ל. ויש לפרש עוד, דאגואל הדם קאי, והכי קאמר, ״ולו אין משפט מות, לפי שזה הגואל לא שונא הוא לרוצח מתמול שלשום, ולגאול דמו הוא שהרגו״, ויש ״כי״ שהוא נתינת טעם.
3. בסוגית תחילתו באונס וסופו ברצון, אפילו אומרת הניחו לו... מותרת (לבעלה), מאי טעמא? יצרא אלבשה.
4. מתוך חוסר שליטה מובהק על עצמו, ולכן אינו אחראי על מעשיו.
