Devarim 19 – דברים יט‏ – Mikraot Gedolot

מצות אהבת ה׳ (קישור לעיון) – דברים ו׳:ה׳, דברים י׳:י״ב, דברים י״א:א׳, דברים י״א:י״ג, דברים ל׳:ו׳, דברים ל׳:ט״ז-כ׳, יהושע כ״ג:י״א

[פיסקא קפה]

כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה. ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה – מיכן אתה אומר שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש ולעתיד לבוא מפרישים עוד שלש, שלש על שלש הרי שש ועוד שלש הרי תשע.

רבי נהוריי אומר שלש על שלש ועוד הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה.

רבי שאול אומר שלש על שלש ועוד הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה האלה הרי חמש עשרה.

[Piska 185]

"If you keep all of this mitzvah to do it … then you shall add for yourself, etc.⁠": From here we see that Moses set aside three cities (of refuge) across the Jordan. When they came to Eretz Yisrael, they set aside another three, and in time to come, they are destined to set up another three. Three superadded to three — six, and another three — nine together.

R. Nehorai says: These three, added to three; "then you shall add for yourself" — nine; "another three" — twelve.

Abba Shaul says: Three added to three, "another three" — nine; "on the three" — twelve; "these" — fifteen. ...

[End of Piska]

ויספת לך עוד שלש ערים לימות המשיח הכת׳ מדבר אתה אומר לימות המשיח הכת׳ מדבר או אינו מדבר אלא לעתיד לבוא ת״ל כי תשמור את כל המצ׳ הז׳ לע׳ אמרת וכי יש מצות נוהגות לעתיד לבוא הא מה ת״ל ויספת לך עוד של׳ ער׳ לימות המשיח הכת׳ מדבר ונמצאו תשע ערים והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו עליהן ברית ועדין לא נכבשו:

על השלש האלו מה אלו מכוונות זו לזו ולא רחוקות זו מזו וקולטות מזו לזו אף אלו כיוצא בהן מה אלו משולשות ואין בהן לא אבנים ולא בית זבל ולא בית צורה אף אלו כיוצא בהן מיכן אמ׳ ערי מקלט אין בהן לא מעלות ולא ירידות ולא פרדסיות ולא מאלכיות שנ׳ וחי שאין ת״ל וחי אלא מגיד שלא היה שם אלא בית שווקים למחיה:

אֲרֵי תִטַּר יָת כָּל תַּפְקֵידְתָּא הָדָא לְמֶעְבְּדַהּ דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יוֹמָא דֵין לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ וְלִמְהָךְ בְּאוֹרְחָן דְּתָקְנָן קֳדָמוֹהִי כָּל יוֹמַיָּא וְתוֹסֵיף לָךְ עוֹד תְּלָת קִרְוִין עַל תְּלָת אִלֵּין.

if you will keep all this commandment which I command you this day, to perform it, to love the Lord your God, and to walk in the ways that are right before Him all the days; then you shalt add yet three cities to those three,

ארום תטרון ית כל מצוותה הדה למעבד יתה^א דאנה מפקד יתכון יומא הדין^ב למרחם^ג ית אולפן אורייתה די״י אלהכון ולמהלכה באורחן^ד דתקנן קדמויי כל יומיא ותוספון לכון ^התוב תלת קורי^ו שיזבו על תלתי קרייתה^ז האיליין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתה״) גם נוסח חילופי: ״יתהון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למרחם״) גם נוסח חילופי: ״למרחום״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באורחן״) גם נוסח חילופי: ״{באור}⁠חה״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״תוב תלת קורי שיזבו״) נוסח אחר: ״עוד תלת קוריין דשיז׳⁠ ⁠⁠״.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קורי״) גם נוסח חילופי: ״קריי״.

ז. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קרייתה״) גם נוסח חילופי: ״קורייתה״.

ארום תינטרון ית כל תפקידתא הדא למעבדא דאנא מפקדכון יומא דין למירחם ית י״י אלקכון ולמהך באורחן דתקנן קדמוי כל יומיא ותוספון לכון תוב תלת קירוין על תלת איליין.

then shall you keep all this commandment which today I command you to do, that you mayest love the Lord thy God, and walk in the ways which are right before Him all days; and you shall add yet three cities to those three;

ויספת לך עוד שלש ערים – על השלש בארץ כנען הכתוב.

וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָׁלֹשׁ הָאֵלֶּה – מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ עָרִים הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וּכְשֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ, וּלֶעָתִיד לָבוֹא מַפְרִישִׁין עוֹד שָׁלֹשׁ, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ הֲרֵי שֵׁשׁ, וְעוֹד שָׁלֹשׁ הֲרֵי תֵּשַׁע. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ [וְעוֹד שָׁלֹשׁ] הֲרֵי תִּשְׁעָה, וְעוֹד שָׁלֹשׁ הֲרֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְעוֹד שָׁלֹשׁ הֲרֵי תֵּשַׁע, עַל הַשָּׁלֹשׁ הֲרֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, הָאֵלֶּה הֲרֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

וַדַ׳לִךַּ אִדַ׳א חַפַט׳תַּ גַמִיעַ הַדִ׳הִ אלשַּׁרִיעַתִ אַלַּתִי אַנַא אמֻרֻךַּ בִּהַא אַלּיַוְם וַתַּעמַלַ בִּהַא וַאַן תֻחִבַּ אַללַהַ רַבַּךַּ וַתַּסִירַ פִי טֻרֻקִהִ טֻולַ אַלזַּמַאןִ פַזִד לַךַּ תַּ׳לַאתַּ׳ קֻרַי׳ עַלַי׳ הַדִ׳הִ אלתַּ׳לַאתִ׳

וזאת, באם שמרת את כל ההלכות הללו, אשר אני פוקד עליך בהן, היום, ותפעל על פיהן, ושתאהב את ה׳ אלהיך, ותתהלך בדרכיו לאורך הזמן, מיד תוסיף לך שלוש קריות על אלו השלש.

ויספת לך עוד שלש – הרי תשע: שלש שבעבר הירדן, ושלש בארץ כנען, ושלש לעתיד לבא.

ויספת לך עוד שלש THEN YOU SHALL ADD THREE [CITIES] MORE FOR YOU – Thus you have nine altogether: the three on the east side of the Jordan, the three in the land of Canaan and three more in the future to come when God will enlarge your territory (Sifre Devarim 185:1).

פס׳: כי תשמור את כל המצוה – ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. אלו שבארץ ישראל:

וללכת בדרכיו – כל המצות.

כל הימים – בלי הפסק ביניהן.

AND TO WALK EVER IN HIS WAYS.⁠¹ Without any break in them.⁠²

1. Literally, and to walk in His ways all the days.

2. With out any break in the days that you walk before the Lord.

כי תשמור את כל המצוה – כי בכך תלוי הדבר.

על השלש האלה – שהבדלתי (דברים ד׳:מ״א).

ורבותינו דרשו (ספרי דברים י״ט:ט׳) שלעתיד הוא מדבר, שיהיו תשע, ועל השלש האלה – אשלש שבארץ ישראל קאי, לבד אותם שבעבר הירדן שהבדיל משה.

כי תשמור את כל המצוה – IF YOU KEEP ALL OF THIS COMMANDMENT – because the matter depends on this.

על השלש האלה – BESIDES THESE THREE – that I set aside (Devarim 4:41).

And our Rabbis expounded (Sifre Devarim 19:9) that regarding the future he was speaking, that there will be nine, and על השלש האלה BESIDES THESE THREE – this refers to the three in the land of Israel, apart from those on the other side of the Jordan that Moshe set aside.

ויספת לך עוד שלש ערים – שלישיות על השלש האלה השניות, והנה הם תשע בזמן השלמות עם השלשה שבעבר הירדן.

ויספת לך עוד שלש ערים, "then you shall add three more cities to these three.⁠" A third group of three cities of refuge in addition to the two groups of three already established (in the territory which used to belong to seven of the ten tribes).

כי תשמור את כל המצוה וגו׳ לאהבה את ה׳ וללכת בדרכיו – והוא לומר שיקיימו כולם את כל התורה כלה ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה:

כי תשמור וגו׳ כל הימים וגו׳ – כ׳ הרמב״ן ויש לשאול מי יודע מה יהיה אחרי כן שתולה אותו בכי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים. ור׳ אברהם כתב כל הימים בלי הפסק ביניהם. ואינו נכון אבל כי תשמור שתגיע זכותך שתשמור כל המצוה לאהבה את ה׳ אהבה שלימה קיימת לעולם שיהיה גלוי וידוע לפניו שלא תחטא עוד לעולם אז ירחיב ויתן לך כל העמים והוא לימים אשר אמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך יורה על כל הימים העתידים לבא:

כי תשמור את כל המצוה וגו'...לאהבה את ה' וללכת בדרכיו, "When you observe this entire commandment….to love the Lord your God and to walk in His ways, etc.⁠" This means that the people collectively observe the laws of the Torah in all its aspects. According to Ibn Ezra the word מצוה in the singular mode does not refer to a specific commandment other than the three cities of refuge to the existing ones no additional legislation could be expected in the future.

כי תשמור...כל הימים, "when you will observe for all times etc.⁠" Nachmanides raises the question that seeing that no one (human being) knows the future, how is anyone to know when this time is ripe? He rejects Ibn Ezra (without saying why) who understands the words כל הימים to mean "without interruption,⁠" i.e. that there will not be intervals during which not all the people keep all the commandments. Instead, Nachmanides understands the whole verse as an outline of a historical development of the Jewish people who will culminate in all of them observing all of the commandments from a feeling of love for Hashem. When this idyllic state will have been reached so that there is no longer any fear that the people will backslide from the lofty spiritual niveau, the setting aside of the additional three cities of refuge will become operative because then the territories of the last three Canaanite tribes mentioned in the prophecy to Avraham in Genesis chapter 15 will become part of the Jewish state. Only Hashem knows when that stage of development of the Jewish people will be reached, so that He will be able to fulfill that stage of expanding the boundaries of the Jewish state.

כי תשמור את כל המצוה הזאת וגומ׳ – מגיד שאם היו ישראל שומרים כל מצוות התורה היו נגאלין.

ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה – זה לאות שזה דבר עתיד כי לא מצאנו שהוסיפו ישראל על שש ערי מקלט ועוד שהרי אמר השם יתעלה בתתו עשרת השבטים ביד ירבעם אענה את זרע דוד אך לא כל הימים מגיד שעתיד המלכות להיות כלו לזרע דוד וזה דבר לא נהיה עד הנה ולזה הוא דבר עתיד בהכרח אשרי המחכה ויגיע.

התועלת העשירי הוא בפנות התורה והוא מה שהודיענו כי בזכות שמירת כל המצוה שהוא מצוה אותנו היום שתכליתה הוא לאהוב השם יתעלה וללכת בדרכיו כל הימים ישלים השם יתעלה לנו נתינת כל הארץ אשר נתן לאבות ולזה באר כאן שהתורה הזאת תתקיים כל הימים לא תומר בעת מהעתים אם לא באופן שזכרנו ושאם היינו שומרים אותה בכללות כבר היה השם יתעלה מגיע לנו זה הטוב.

וְיָסַפְתָ֨: בקדמא, לא בפשט. [וְיָסַפְתָּ֨].

כי תשמר – אף השבעה גוים עצמם לא יזכו להורישם כי אם בשמרם את התורה, כענין שכתוב כי אם שמור תשמרון וכו׳ והוריש ה׳ וכו׳, ולא היה צריך להתנות כן בשלשה העממין האלה לבדם, אולם כאן ידבר על העתיד, ואמר כי תשמור את כל המצוה וכו׳ כלומר כאשר תזכה לקיים כל התורה כלה, ותאהב את ה׳ אהבה שלמה קיימת לעולם, והוא הזמן אשר הבטיח עליו ומל ה׳ אלהיך את לבבך וגו׳, שאז יהיה גלוי לפניו יתברך שלא תחטא עוד לעולם, ולכן הוסיף כאן מליצת כל הימים, כענין שכתוב בקבלה ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים (ירמיה ל״ב ל״ט), כי לולי כן איך תהיה מצות ויספת לך עוד שלש ערים וכו׳ תלויה בתנאי שתלך בדרכיו כל הימים, ומי יודע אם לאחר הבדלת הערים ישובו לחטוא, ובדרך זה לא היה אפשר בשום זמן לקיים מצוה זו, אלא על כרחך הפרשה נאמרה על הזמן העתיד לבוא שאז יסיר ה׳ את לב האבן מקרבנו ולא נשוב עוד לכסלה, ואז נבדיל שלש הערים האלה:

כי¹ תשמור וגו׳: כל הפרטים שכתובים כאן נתפרשו גם לעיל שם (יא,כב), אלא דשם לא כתיב ״כל הימים״ וכאן כתיב ״כל הימים״. ומשמעו כמו שכתב הרמב״ן² שיהיה גלוי לפניו יתברך שלא תחטא עוד, והיינו לעתיד. אבל בפרשה הנ״ל לא נתלה בכך, אלא לפי אותה שעה, ובזמן דוד ושלמה נתרחבו גבולי ארץ ישראל גם כן, אע״ג שלא הגיעו אז עדיין לכל הפרטים שבשם³, ואם היו מגיעים להתנאים היו מגיעים להרחיב תחומי הארץ יותר⁴, ומ״מ לא היו יותר משלש ערי מקלט⁵. מה שאין כן כאן שמיירי בקיני קניזי וקדמוני, וזה אי אפשר אלא באופן שיהא ׳גלוי וידוע לפניו שלא יחטאו עוד׳,⁠⁶ כדכתיב להלן (ל,י)⁷. ומשום הכי לא כתיב כאן ״ולדבקה בו״⁸, משום דמשמעו⁹ יהנה לתלמידי חכמים מנכסיו, ולעתיד לבוא לא יהיה נדרש לזה.

{כי תשמור: כאן לא כתיב ׳שמור תשמרון׳ כמו לעיל (יא,כב)¹⁰. דשם מיירי בשמירת בית דין היטב שיהיו המון העם נשמרים¹¹, אבל כאן מיירי לעתיד לבוא כמו שכתבתי, משום הכי לא יהיו נצרכים לבית דין¹²}.

{לעשותה, אשר אנכי מצוך היום: אין הלשון מדויק, והכי מיבעי ׳כי תשמור את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לעשותה׳¹³. אלא פירושו, ש׳תעשנה׳¹⁴ בחביבות כמו (כאילו) ש׳הנני מצוך היום׳ על המעשה, וכפירוש רש״י לעיל (ו,ו) בשם הספרי ׳שיהיו בעיניך כחדשים כאילו נתן לך היום׳¹⁵. ומי שעושה מאהבה ומחביבות הרי הוא עושה אשר (כאילו) נצטוה היום במצוה זו}.

1. ״כי״ מתפרש על פי רבינו במשמעות ׳כאשר׳, כלומר, הזמן הזה בוא יבוא, ולא ׳אם׳, כי אין בזה ספק כפי שהולך ומבאר.

2. פסוק ח׳ ד״ה ואם ירחיב (עיין שם בהרחבה גדולה... אבל ״כי תשמור״ כאשר תגיע זכותך שתשמור ״כל המצוה... לאהבה את השם אהבה שלמה קיימת לעד, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם, אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים, והוא לימים אשר אמר ״ומל ה׳ אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך״ (להלן ל,ו)... ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלוש הערים האלה (עכ״ל).

3. ׳אהבה שלמה קיימת לעד׳.

4. באשר לפי רוב דביקותם בה׳ כך רוב שטחי ארץ ישראל בשליטתם.

5. בכל צד של הירדן, כלומר שש בסך הכל.

6. אך לא ברור לפי זה מדוע יצטרכו לערי מקלט, שהרי במצב רוחני גבוה כל כך אין לכאורה אפשרות של רוצח בשגגה. ועיין בזה ברבינו להלן פסוק י׳.

7. ד״ה ומל ה׳ אלקיך את לבבך, שם מסביר הרמב״ן בהרחבה את ענין לעתיד לבא, כאשר אז יהיה ׳ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי... אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה...

8. כפי שנכתב לעיל (יא,כב) בפסוק המקביל לפסוקנו.

9. ע״פ חז״ל בכתובות (קיא,ב).

10. שהוא הפסוק המקביל לפסוקנו. (ע״פ תפיסת רבינו).

11. עיין פירוש רבינו שם.

12. אלא ׳עשות הלב בטבעו מעשהו הראוי׳.

13. הערה מתבקשת.

14. ״לעשותה״.

15. זה לשון רש״י: לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצים לקראתה. אך אין זה כ״כ לשון רבינו, אולם ברש״י להלן (כו,טז ד״ה היום) כתוב כדברי רבינו.

כי תשמור... בדרכיו – השוה י״א:כ״ב.

פרשת הפרשת ערי מקלט בספר יהושע פרק כ׳, יש בה לשונות מן הפרשה שבספר במדבר וגם מן הפרשה שבספר דברים. קנובל מכריח את עצמו לומר, כי הפרק ההוא הוא מכלל הכתב היסודי (פק), שהוכנס לספר דברים. אך לשיטתו אין זו הכנסה, אלא עיבוד מחדש, ואין להבין כל טעם למה יעשה כן ולמה לא יאמר כפשוטו, שכותב ספר יהושע ידע את הפרשה שבבמדבר ושבדברים? אין זאת אלא מפני שע״י כן נפרכת כליל השיטה לפיה ספר יהושע והחומש הנם חבור אחד.

יותר על הענין הזה ראה במבוא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון