Devarim 19 – דברים יט‏ – Mikraot Gedolot

ישמעו ויראו – דברים י״ג:י״ב, דברים י״ז:י״ג, דברים כ״א:כ״א

והנשארים יש׳ ויר׳ מיכן אמ׳ מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם הרי אלו נהרגין:

ר׳ יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס:

והנשא׳ ישמ׳ ויר׳ מלמד שצריכין הכרזה:

ולא יוסיפו לעשות כד׳ הר׳ הז׳ בקרבך באחד מבתי דינין:

וּדְיִשְׁתְּאַרוּן יִשְׁמְעוּן וְיִדְחֲלוּן וְלָא יֵיסְפוּן לְמֶעֱבַד עוֹד כְּפִתְגָמָא בִּישָׁא הָדֵין בֵּינָךְ.

And the rest shall hear and be afraid, and not do any more like this evil thing among you.

ומה דאשתיירו^א ישמעון וידחלון ולא יוספון למעבד תוב^ב כפתגמא בישה הדין^ג ביניכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאשתיירו״) גם נוסח חילופי: ״דמשתייר״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תוב״) גם נוסח חילופי: ״עוד״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בישה הדין״) גם נוסח חילופי: ״הדה מן בישה״.

ורשיעיא דמשתיירין ישמעון וידחלון ולא יוספון למעבד תוב כפיתגמא בישא הדין ביניכון.

And the wicked who remain will hear and be afraid, and not add to repeat an evil thing like this among you.

וַאלּבַּאקֻוןַ יַסמַעֻוןַ וַיַכַ׳אפֻוןַ וַלַא יַעֻודֻוןַ אַן יַצנַעֻוא מִת׳לַ הַדַ׳א אַלּאַמרִ אלרַּדִיאִ פִימַא בַּיְנַכֻּם

והנשארים יהיו שומעים ותהיה עליהם יראה ולא-יוסיפו לעשות כדגמת הדבר הגרוע הזה בתוככם.⁠¹

1. [והנשארים ישמעו ויראו. - כי אם לא היה מרגיש בצער, לא היה מפחד מענש אלהיו. כי כאשר אמר אליו: אני אצערך לא היה יודע מה הוא הצער. ושמהו מרגיש בצערים האלה לבעבור יכירם ויהיו לו לדמיון, כמו שאמר בחם הגדול (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בוער כתנור, וזאת אמר בדמות הענש. לעמת זה הנעימות התמידית וההתמדה בגמול, ואם לא יהיו שניהם כן, לא יקוה תקוה גמורה, ולא יירא יראה גמורה, וכמו שאמר (דניאל יב, ב): אלה לחיי העולם ואלה לחרפות לדראון עולם. וחשבתי שהוא קדם זה צוה עליו בעולם הזה להמית אותו באפני ארבעה מיתות. התבאר לי כי זה לתקנתו, ואיננה יוצאה חוץ לשכל; כי השכל כשהוא רואה כי אדם האחד כשיפסד אחד מנתחיו, בחלי או בארס, שכריתתו תקנה בעבור הצלת שאר גופו, כן רואה מן המדברים, כי המית מי שנשחת מהם והשחית בארץ תקנה בעבור שינצל שאר המין, כמו שאמר: והנשארים ישמעו ויראו (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר רביעי).]

ישמעו ויראו – מכאן שצריכין הכרזה: איש פלוני ופלוני נהרגין על שהוזמו בבית דין.

ישמעו ויראו [AND THOSE WHO REMAIN] SHALL HEAR AND FEAR – From here we derive the law that a public announcement is required: "The men named so-and-so are to be executed because they have been convicted by the court as "plotting witnesses" (Sanhedrin 89a).

פס׳: והנשארים ישמעו וייראו – עושין בהם נקמה לפני רבים כדי שישמע הדבר להרחיק את העם מן העבירה:

ולא יוסיפו לעשות – איכא למאן דאמר שזו אזהרה לעדים זוממין (בבלי מכות ד׳:). ואיכא למאן דאמר מלא תענה (שמות כ׳:י״ב).

ולא יוסיפו לעשות – AND SHALL HENCEFORTH COMMIT NO MORE – There is one who maintains that this is a warning to the conspiring witnesses (Bavli Makkot 4b:11). And there is the one who maintains [that the prohibition is learned] from “you shall not bear [false witness]” (Shemot 20:12).

התועלת החמש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהיר מעשות כדבר הרע הזה שנאמר ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה והוא לפי מה שאחשוב אזהרה למזימים את העדים שלא יזימום בדברי שקר ויחשבו שאין זה חטא להם כי אינם מעידים בעצת עדותם שעשו אלו העדים שום רע. אבל העידו שהם היו אז דרך משל ברומי וזה אינו חטא לעדים מצד עצמותו ולפי שלא ימשך מדבריהם הרע לעדים כי אם במקרה אולי לא יחושו אם יאמרו בזה דברי שקר כמו שלא יחוש אדם לומר שראובן אכל היום פולים ואף על פי שלא אכלם אחר שזה המאמר אינו מעלה לראובן ולא מוריד ולזה הוצרכה התורה להזהיר זאת האזהרה ולזה אמרה כדבר הרע הזה ולא אמרה הדבר הרע הזה. ואולם לעדים זוממין לא הוצרכה בכאן אזהרה שהרי אמרה תורה לא תענה ברעך עד שקר.

הכרזה בבית דין. ולעיל גבי זקן ממרא (יז, יג) פירש (רש״י) שממתינין לו עד הרגל, דזקן ממרא נידון בבית דין של ע״א בירושלים, וכיון שהכתוב אומר (שם) ״וכל העם ישמעו ויראו״, יש לעשות מה שאפשר לעשות יותר. והא דאמר לו רבי יהודה (סנהדרין פט.) וכי ׳יראו וישמעו׳ כתיב, ״ייראו״ כתיב (לעיל יז, יג), רבי עקיבא לא חש לקושיא זאת, שכיון שכתיב (שם) ״וכל העם ישמעו ויראו״, יש לעשות מה שאפשר לעשות, להמתין עד הרגל. אבל כאן שהיה נידון בבית דין של עירו, אי אפשר רק שיהיה הכרזה בבית דין בלבד. וזקן ממרא ג״כ צריך הכרזה, דאם לא כן, מאי מהני המתנה עד הרגל:

מכאן שצריכין הכרזה כו׳. דק״ל למה שינה כאן וכתב והנשארים, ולא כתיב וכל ישראל וגו׳ כמו בפרשת ראה (לעיל י״ג:י״ב) גבי מסית. ותירץ משום דצריך הכרזה בב״ד איש פלוני וכו׳, ולעדות פסולים הגזלנים והגנבים ומלוי בריבית ושאר פסולי עדות השנוים במשנה, לכן לא כתב כל ישראל, כיון שמי שהוא פסול לעדות אין צריך לירא מזה, כיון דבלאו הכי הוא פסול, משום הכי כתיב והנשארים וגו׳, כלומר הנשארים שכשרים להעיד. והא דלא פירש רש״י הכא ממתינים עד הרגל כמו בתחלת הפרשה (לעיל י״ז:י״ג), מתורץ גם כן בזה:

From here we derive that there must be a proclamation, etc. Rashi is answering the question: Why the verse here differs and writes "the remainder,⁠" and does not write "and all of Israel" as it does in parshas Re'ey (above 13:12) regarding an inciter? He explains that this is because there must be a proclamation by the court, "So and so were executed, etc.⁠" But people who are disqualified to give testimony such as robbers, thieves, usurers and other people who are disqualified from giving testimony that are listed in the Mishnah, are disqualified from giving testimony [this warning is not necessary]. Therefore Scripture does not write "all of Israel" because someone who is disqualified from giving testimony has no need to fearful [since he is disqualified in any case]. Therefore Scripture writes "the remainder, etc.,⁠" i.e., the remainder who are qualified to give testimony. This also answers why Rashi does not explain here "that we wait with him until the festival" as [he writes] at the beginning of the parsha (above 17:13).

והנשארים ישמעו וגו׳ – מד׳ דברים שצריכים הכרזה ואין נהרגין עדים זוממין עד שיגמור הדין.

ולא יספו לעשות עוד – אם באו עדים והזימום אפי׳ מאה כולם יהרוגו ולכך אמר הכתוב עוד והוא לנטפל לעוברי עבירה ואף שבא השלישי והעיד לאחר שנגמרה ונחקרה עדותן של ראשונו׳ בב״ד ואח״כ באו עדי׳ והכחישו את הנטפל הוא נהרג.

כדבר הרע – בין דיני ממונות ובין דיני נפשות.

בקרבך – בב״ד דווקא שיעידו בב״ד ומכחישים דבריהם אז מחייבים אותם בהזמה אבל אם העידו שלא בב״ד והכחישו׳ בהזמה אינן מחוייבין בהזמה.

והנשארים – עד זומם הוא אחד מארבעת החטאים שיש לפרסם את גזר דינם ואת הריגתם כדי להזהיר אחרים: ״ארבעה צריכין הכרזה, המסית (לעיל יג, ז–יב), ובן סורר ומורה (להלן כא, יח–כא), וזקן ממרא (לעיל יז, ח–יג), ועדים זוממין״. מסתבר שבכל הארבעה נקבע העונש בהתחשב בתוצאות החמורות של התפשטות חטאים אלה, וזה כנראה גם הטעם לפרסומם. אולם מטרת האזהרה נזכרת בכתוב בארבעה אלה בלבד. דבר זה מראה, שבדרך כלל, העיקרון של מניעת אחרים מלחטוא אינו עומד ביסוד דיני עונשין של התורה.

הגמרא בסנהדרין (פט.) מציינת שבשלושת החטאים האחרים, האזהרה מופנית לכל העם: ״וכל העם״, ״וכל ישראל ישמעו ויראו״. ואילו כאן בעדים זוממין נאמר רק: ״והנשארים ישמעו״ וגו׳. שכן לא כל אחד ראוי להיות עד בבית דין, ״דלא כולי עלמא חזו לסהדותא״; לפיכך, ההזדמנות לעבור את העבירה שהכתוב מזהיר כאן שלא לחזור עליה אינה מצויה לכל אחד ואחד (עיין פירוש, לעיל יז, יג).

ועל זה הפרט כתיב: והנשארים ישמעו ויראו: שצריכין הכרזה (סנהדרין פט,א)¹. מה שאין כן בעדים זוממין של דיני ממונות שאין נהרגין, ולא שייך בהו ״ובערת הרע מקרבך״, אין צריכין הכרזה. מ״מ גוף הפרשה בעל כרחך מיירי גם בדיני ממונות מדלא כתיב בתחילת עדותם (פסוק ט״ז) ״לפני הכהנים והשופטים״,⁠² כמו שכתבתי לעיל (שם) דמיירי בדיני ממונות וקבלום³ (או לרב אחא אפילו בעל כרחם), ותו, הרי כתוב (פסוק כ״א) ״שן בשן וגו׳⁠ ⁠⁠״, שהוא ממון.

{והנשארים: איתא בסנהדרין (פט,א): בכולהון כתיב ״וכל העם״, ״וכל ישראל״, בעדים זוממים כתיב ״והנשארים״, משום דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא⁴. וקשה, הא זקן ממרא וכן בן סורר דלאו כולי עלמא חזי לכך.

ונראה, דאע״ג דלא חזי להיות זקן ממרא באופן שיורה לעשות, מ״מ לחלוק על הסנהדרין אסור בכל אופן. וכן בן סורר, אע״ג שזולל וסובא אינו נהרג אלא באופן שיהא ״בן״ דוקא, מ״מ כולי עלמא אסירי להיות זולל וסובא⁵.

אבל להיות עד זומם, שאסור להגיד שקר, אינו אלא בבית דין, באופן שיקום דבר על פי עדותם, משא״כ אם אין העדות קם על פיהם אין בזה איסור, ואפילו איסור לשון הרע אינו אלא כשמגידים על איזה איש שחטא על שקר, אבל אם באמת עשה איש עבירה זו וכבר העידו עליו בבית דין, אלא שלא נהרג עדין, אינו אפילו איסור לשון הרע. משום הכי כתיב ״והנשארים״ דוקא, הני דחזו להקים דבר בבית דין. ומשום הכי כתיב כאן ״ולא יוסיפו לעשות עוד״, דמשמעו – כמו שהיה, כדתנן במסכת סנהדרין בסוף לענין עיר הנדחת, דוקא להקים דבר בבית דין, הא בלא זה שרי.}

1. ת״ר, ארבעה צרכין הכרזה, המסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין. רש״י: הכרזה -׳פלוני מת בבית דין על שעבר עבירה זו׳, כדי לרדות את האחרים.

2. שהמשמעות היא דיינים מומחים.

3. בעלי הדין קבלו עלהם את הדיינים הללו ההדיוטות, לדון דין זה.

4. רש״י: שיש גזלנין ומלוי בריבית ומועלין בשביעית שהן פסולים לעדות.

5. אולי כוונת רבינו לרמב״ן במפורסם ריש פרשת קדושים, בענין ׳נבל ברשות התורה׳.

והנשארים ישמעו – ת״ר, עדים זוממין צריכין הכרזה, שנאמר והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד.⁠¹ (סנהדרין פ״ט.)

1. עיין מש״כ לעיל בפ׳ ראה בענין מסית (דברים י״ג:ב׳) בדרשה כזו וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון