Devarim 19 – דברים יט‏ – Mikraot Gedolot

שלא לרחם על הרוצח במזיד – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה ששכחן י״ג

שלא לרחם על הרוצח והחובל – רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה רע״ט, סמ״ג מצוות לא תעשה ר״ב, ספר החינוך תקכ״א

שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה תלמוד לומר לא תחוס עיניך עליו ובערת דם הנקי – בער עושי הרעות מישראל.

סליק פיסקא

"Let your eye not pity him, and remove the innocent blood from Israel": Lest you say: If one has already been killed, why should we be guilty of the blood of others? It is, therefore, written "Let your eye not pity him.⁠"

"and remove the innocent blood": Remove the doers of evil from Israel.

[End of Piska]

לא תחוס עי׳ על׳ הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג נפש שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה יש תעלה בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו אלא ממיתין אותו:

אבא חנון בשם ר׳ אליעזר [אומ׳] כל מקום שהכת׳ עונש עונש שלא כראוי הוא אומר לא תחוס עינך:

ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך כשאת מבער שופכי דמים מן הארץ את גורם לטובה לבוא לעולם:

לָא תְחוּס עֵינָךְ עֲלוֹהִי וּתְפַלֵּי אָשְׁדֵי דַּם זַכַּאי מִיִּשְׂרָאֵל וְיִיטַב לָךְ.

Your eye shall not have pity upon him, and you shalt do away with the shedding of innocent blood from Israel, that it may be well with you.

ולא יחוסן^א עייניכון עלוי ותבערון שפוכי אדמה זכייה^ב מן ישראל וטב לכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יחוסן״) גם נוסח חילופי: ״תחוסון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותבערון שפוכי אדמה זכייה״) גם נוסח חילופי: ״ותשיצון חובת שפיכות אדמה זכייה״.

ולא תיחוס עינכון עלוי ותפלון שדיי דם זכאי מישראל וייטב לכון.

Your eye shall not spare him, but you shall put away shedders of innocent blood from Israel, that it may be well with you.

וַלַא תֻשׁפִק עַלַיְהִ בַּל אנפִ קַאתִלַ אַלּבַּרִיאִ מִן בַּיְןִ אל יִסרַאאִיל לִכַּיְ יֻכַ׳ארַ לַךַּ

ולא-תחמל עליו, אלא בער, את רוצחו של הנקי מאשמה, מבין בית ישראל, בכדי שישפע טוב לך.⁠¹

1. [ובערת דם-הנקי מישראל ואבאר עוד מה שיעדתי לבאר מן העוונות, אשר אי אפשר שלא יענש עליהם בעולם הזה, אף על פי שעשה תשובה, ואמר שהם ארבעה. תחלתם שפיכות דם נקי, אמר בו (יואל ד, כא): ונקיתי דמם לא נקיתי. והשני שבועת שוא, אמר בה (שמות כ, ו): כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא שמו לשוא. והשלישי הבא על אשת איש, אמר בו (משלי ו, כט): כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה. והרביעית עדות שקר, אמר בה (שם יט, ה): עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט. ויתחבר אליהם מי שנחתם עליו גזר דין כמו (דברים ג, כו): רב לך. והתשובה עם אלה מקבלת, אלא שאיננו נמלט מרעה שתבא עליו בעולם הזה עליהם.(׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר חמישי).]

לא תחוס עינך – שלא תאמר הראשון כבר נהרג, מה אנו הורגין את זה, ונמצאו שני ישראל הרוגים.

לא תחוס עינך YOUR EYE SHALL NOT PITY [HIM] – i.e. that you shall not say, The first (the one) person has already been killed, why should we kill this also, so that two Israelites will be killed? (Sifre Devarim 187:7).

פס׳: לא תחוס עינך עליו – שלא תאמר הואיל ונהרג למה אנו באין לחוב בדמו של זה ת״ל לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך:

וטוב לך – לא ירבו בך שופכי דמים.

וטוב לך, "that it may go well with you,⁠" so that the number of people guilty of bloodshed may not increase in your land.⁠"

לא תחוס עינך עליו – שלא תאמר הראשון כבר נהרג, למה אנו הורגין את זה, ונמצאו שניהם^א הרוגים, לשון רבינו שלמה מסיפרי^ב (ספרי דברים י״ט:י״ג), והטעם שלא נאמר כאשר נחוס על דם ההרוג, טוב שנחוס על דם החי.

והנכון כי הכתוב יצוה בחייבי המיתות ובערת הרע מקרבך, והיא מצות עשה. אבל במרובי התקלות יזהיר עוד במצות לא תעשה, שלא ינצלו מידנו, לא מפני מוראם ולא שנתן להם רחמים. וכך הזכיר במסית (דברים י״ג:ט׳), ואמר מכשפה: לא תחיה (שמות כ״ב:י״ז) – מפני היותה רבת המהומה המוכרת רבים בכשפיה, וקצותה את כפה לא תחוס עינך (דברים כ״ה:י״ב) – מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה, או מפני שהבושת מצוי ואין בו חסרון כיס, וכן בעדים זוממין (דברים י״ט:כ״א) ^גשלא ירחמו עליהם בעבור שלא נעשה בעדותם דבר או מפני שתקלתם מרובה.

וטעם: וטוב לך – כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה^ד גדולה לך להציל נפשך ממות, כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים.

א. כן בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פרמא 3115. בכ״י מינכן 137, פולדה 2: ״שנים״. בנוסח פירוש רש״י בכ״י פריס 73, לייפציג 1: ״שני״.

ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״בסיפרי״.

ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״צוה״.

ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״וטובה״.

THINE EYE SHALT NOT PITY HIM. "This means that you shall not say, 'The first person has already been killed. Why should we kill him also, with the result that two people will be killed?'" This is Rashi's language quoting the Sifre.⁠¹ The meaning thereof is that you should not say, "Rather than having pity on the blood of the slain it would be better to have pity on the blood of the living one.⁠"
The correct interpretation of the verse is as follows: Scripture has commanded concerning those liable to death, so thou shalt put away the evil from the midst of thee,⁠² this being a positive commandment. But in matters of prevalent danger [to society], He warned further with a negative commandment that [the murderers] not be spared from [punishment at] our hands, neither on account of fear of them nor because we might show them mercy. He mentioned the same in the case of the inciter.⁠³ He also stated, Thou shalt not suffer a sorceress to live⁴ because of her being full of tumult⁵ who sells many through her sorceries.⁠⁶ And thou shalt cut off her hand, thine eye shall have no pity⁷ — this was commanded because the fools praise her for having been a help to her husband [who was fighting with another man], or because embarrassment is common and involves no monetary loss [and therefore the Torah was strict in the punishment thereof]. Similarly in the case of plotting witnesses He commanded that we have no pity on them,⁠⁸ [thinking that] because nothing had yet been done to the accused⁹ [therefore we should not punish them], or perhaps [the strictness is] due to the prevalence of their danger.

THAT IT MAY GO WELL WITH THEE. The meaning thereof is that avenging innocent blood is a commandment and is a great blessing to you to deliver your soul from death,⁠¹⁰ because pity upon murderers causes more bloodshed by these murderers and by others who break away [from society].

1. Sifre, Shoftim 187.

2. Above, 17:7.

3. Ibid., 13:9.

4. Exodus 22:17.

5. Ezekiel 22:5.

6. See Nahum 3:4: that selleth nations through her harlotries.

7. Further, 25:12.

8. See (21).

9. See Ramban on (19).

10. Psalms 33:19.

לא תחוס עינך עליו – שלא תתננו ביד גואל הדם, שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה בצע כי נהרוג את השני לפי שהרחמנות במקום הזה הוא אכזריות על הנבראים.

לא תחוס עינך עליו,⁠"your eye shall not pity him,⁠" that you refuse to hand him over to the blood-avenger. You should not argue: "what is the point in another person being killed seeing the first one cannot be brought back.⁠" This is one instance when pity is not only misplaced but is a form of cruelty.

לא תחוס עינך – פרש״י שלא תאמר הראשון כבר נהרג וכו׳. והרמב״ן כתב והנכון כי הוא מצות עשה שהכתוב מצוה לבער חייבי מיתות אבל במי שמרבה בתקלה הזהי׳ עוד במצות לא תעשה שלא ינצל מתחת ידינו לא מפני מוראם ולא שניתן להם רחמים וכן הזכיר במסית. ואמר מכשפה לא תחיה מפני היותה רבת המהומה העוכרת רבים בכשפיה. ואמר וקצותה את כפה לא תחוס עינך מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה או מפני שהבשת מצוי ואין בו חסרון כיס וכן בעדים צוה שלא נרחם עליהם בעבור שלא נעשה בעדותן דבר או מפני שתקלתם מרובה:

וטוב לך – פי׳ כי ביעור דם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל נפשך ממות כי הרחמנות על הרוצחים מרבה שפיכות דמים מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים:

לא תחוס עינך, "Your eye shall not pity him.⁠" Rashi, (basing himself on Sifri) understands the psychology of such "pity" as the argument that it suffices that one person has been killed, how can the situation be improved by killing another person?

Nachmanides writes that the correct interpretation here is that the principal message of the verse is the positive commandment to eliminate perpetrators of evil (compare Nachmanides' comments on rule 14 of Maimonides' tractate ספר המצוות, describing why he included what in his list of 613 commandments.) A secondary consideration, added to reinforce the urgency with which observance of the positive commandment is to be pursued, is this negative commandment to refrain from finding excuses for the killer. Moses already offered a similar consideration when he warned the people not to have pity on people who try to seduce others to worship idols. [A crime committed in the privacy of one's home. Ed] (Deut. 13,9) When the Torah, in Exodus 22,17 legislates bluntly, without further ado, מכשפה לא תחיה, "you must not allow a sorceress to live,⁠" apparently addressing the commandment only to the female gender, this is misleading. Seeing that women are more involved than men when it comes to sorcery, the wording of the commandment reflects the fact that the lawgiver is aware of this. Men sorcerers are equally liable to execution. (Compare Ezekiel 22,5 and Nachum 3,4) [One tends to have more pity with women, even if they committed crimes, trying to excuse their crimes because of valid motives that might have prompted them. By singling out the women as the standard perpetrators of certain crimes, the Torah tries to counter such tendencies.

Another example, even more easily understandable, is found in Deut. 25, 11-12 where the wife who came to the assistance of her husband who was in a life and death struggle with another man, is subject to a severe penalty for the manner in which she intervened. Most people would have sided with the wife, whose motive was simply to save the life of her husband. [The Torah teaches that Hashem's psychology operates on a different wavelength. Ed.] Humans tend to overlook wrongs done when the wronged party did not suffer tangible loss, money, loss of property, loss of limb, etc., but if "only" pride, dignity, embarrassment were at stake there is a tendency to go easy on the guilty party. "Witnesses" who claim to have witnessed a crime who have been found as having lied before their intended victim has suffered retribution for the supposed crime he had committed, are convicted of precisely the harm they meant to inflict on their victim. Once the damage had been done, and their chicanery did not come to light until it was too late to save their victim, their crime is left to Hashem to deal with, seeing that He is the ultimate arbiter of what is just and what is not

וטוב לך, "and it shall be good for you.⁠" The removal of sources of spilling the blood of innocents is a great mitzvah and in turn will prove to be of great benefit to you, as it will save your own lives, as wasting one's mercy and pity on murderers will only spawn more deaths by violence not only by the murderers whose lives have been spared, but by others who will be encouraged to achieve their ends by violent means

לא תחוס עינך עליו – רוצה לומר: על הרוצח. אבל השתדל שימות לפי המשפט.

ובערת הדם הנקי מישראל – רוצה לומר: שופכי הדם הנקי.

התועלת האחת עשרה הוא במצות והוא מה שצונו שלא לרחם על הרוצח להצילו מהמות והוא אמרו לא תחוס עינך והתועלת בזה מבואר כדי שיוסרו בזה האנשים משפיכות דמים.

לא תחוס עינך שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה אנו הורגי׳ את זה ונמצאו שני ישראלי׳ הרוגי׳. בספרי דא״כ מאי לא תחוס דקאמר וכי תעלה על דעתך שיחוס שום אדם על הרוצח במזיד כמו זה וכל שכן אחרי ההתראה:

ואמר לא תחוס עיניך עליו כדברי חז״ל בספרי, שלא יאמר הראשון כבר נהרג למה אנו הורגין גם את זה ונמצאו שניהם הרוגים כי יותר טוב הוא שיבערו הדם הנקי מישראל והוא אמרו וטוב לך:

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל – להורות על מה שר׳ אליעזר אומר ב״ד מכין ועונשין שלא מן התורה וכו׳. וכן בכאן אם יראו הדיינים באומדנא דמוכח ובאמתלאות מוכיח שהוא רוצח. אע״פ שלא יהיו להם עדים ברורים. הם יכולים להורגו לפי צורך השעה ולפי הזמן. אע״פ שנראה שהוא דם נקי. ולכן לא אמר ואתה תבער דם החייב. אלא ואתה תבער דם הנקי. או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז״ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו׳. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי וכו׳. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה׳. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע״ה. ולכן תמצא שכתב ג״כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו׳:

ובערת דם הנקי מישראל – עונש דם הנקי, כאמרו ״ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו״ (במדבר ל״ה:ל״ג).

וטוב לך – שלא יוסיף הרוצח להרוג אחרים, ״והנשארים ישמעו וייראו״ (פסוק כ׳ להלן).

ובערת דם נקי מישראל, the penalty for spilling innocent blood in the Holy Land is normally the shedding of the murderer’s blood, which alone brings atonement, no substitutes being allowed, such as financial reparations (compare Numbers 35,33)

וטוב לך, because the murderer cannot kill additional people, the ones surviving the execution will be awed by having heard or witnessed the execution. (verse 20)

שלא תאמר כו׳. דאם לא כן, פשיטא, דאיך סלקא דעתך דיהא חס על מי שהרג במזיד (כ״ה ברא״ם):

ובערת דַֿם:⁠^א הדלי״ת רפה. [דַם⁠־הַנָּקִי].

א. נורצי ניקד בטעות דָם בקמץ (בכ״י ל ובכ״י א).

שלא תאמר הראשון כבר נהרג כו׳. דאל״כ מאי לא תחוס דקאמר, וכי תעלה על דעתך שיחוס שום אדם על הרוצח במזיד ואחר התראה:

Do not say, the first one has already been killed. Otherwise, why does the verse say, "Do not view him with compassion"? Would you think that any person will have compassion on someone who murdered deliberately after having been warned?

ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך – כי {יח} המשפט ברוצח אף אם הפעולה רעה בעצמה היא טוב לנו אל הכלל ליישוב העולם כאשר אמרנו פעמים:

ד״א אע״פ שהוא טוב לך רצונו אם הרוצח קרובך ואוהבך:

לא תחוס עיניך – שלא תאמ׳ זה כבר נהרג מה בצע שיהרוג גם את זה לכך אמר לא תחוס.

ובערת – בער עושי רשעה מישראל ואם אתה עושה כן וטוב לך.

לא תחוס עינך עליו – שלא תאמר הראשון כבר נהרג, למה אנו הורגים את זה ונמצא שני ישראלים הרוגים, כי יותר טוב הוא שיבערו הדם הנקי מישראל, וזהו וטוב לך:

ובערת דם הנקי – אילו היה נקי תואר לדם, היה אומר הדם הנקי, עכשיו שאמר דם הנקי, הוא סמוך, דם של נקי, וטעם דם כענין והיה עליך דמים שפירשנו תביעת או חוב דמים, אף כאן פירושו ובערת חובת דם של נקי הנהרג:

ובערת דם הנקי – הוסיף אונקלס בתרגומו אשדי דם זכאי, ואפשר דלשון המקרא ע״ד מליצה, כי כל זמן שלא נעשה דין ברוצח אז דם הנשפך מההרוג כאלו הוא מגולה ע״פ האדמה, כי לא תקבל אותו ולא תכסה עליו להראותו לעיני כל עוב, כדי לתבוע את עלבון הנרצח, וכמאמר בקללת האדמה אשר פצתה את פי׳ לקחת דמי אחיך מידך, וכאשר נעביר כוס התרעלה לדון את הרוצח, אז תתרצה האדמה לכסות דם ההרוג ויכופר לארץ בדם שופכו, ובזה נשבית ונבער את הדם הנקי שלא יתראה עוד ע״פ האדמה, ועפ״ז אין צורך להוסיף במקרא מלת שופך, וגם לדעת אונקלס יתכן לפרש תיבת דם דקרא שהוא תאר לאדם שופך הדם, כי שרש דמה יש בהוראתו ג״כ ענין כריתה אבדון וכליון וכמו ודמיתי אמך, נדמו עמי מבלי דעת, ורשעים בחשך ידמו אל תדמו בעונה (ירמיהו נ״א), וכן בדמי ימי אלכה, ומזה הענין לדעתי גם מה שאמר בשוחט את הקדשים בחוץ (ויקרא י״ז ד׳) דם יחשב לאיש ההוא כלומר כיון שהקריבן שלא במקום קדושתן נחשב לו כאלו השחית ואבד את הקדשים, וכן כאן האיש המכרית ומאבד נפש איש נקי כפים יתואר בשם דם (דער פערדאממער, פערניכטער), ויהיה לפי״ז לתיבת דם פי שנים בהוראתה ר״ל מאבד דם הנקי (פערדאממער דעס אונשולדיגען בלוטעס), ונכלל תוספת האונקלס במלת דם עצמו.

לא תחוס וגו׳ – הרוצח במזיד איבד את זכותו לחיות. קדושת דם האדם, היקר יותר מכל נכס ארצי, עומדת ביסוד כל מוסד ערי המקלט, ומכריזה על אופיה של המדינה היהודית. קדושה זו דורשת את הריגת הרוצח במזיד, כדרך שהיא דורשת את הבדלת ערי מקלט כדי להגן על חיי כל אזרח מפני רשלנות ולהגן על הרוצח בשוגג מפני נקמה. מי שחס על רוצח במזיד, איננו מראה התחשבות בדם אדם אלא חוסר אכפתיות לשפיכת דם אדם נקי.

ובערת דם הנקי מישראל – לא ברור אם פירושו שעשיית משפט תטהר את הארץ מהאשמה הרובצת עליה, או שהיא תרחיק מן הארץ אפשרות להישנוּת העבירה.

וטוב לך – השמירה על קדושת חיי האדם היא התנאי היסודי עבור טובת האדם (עיין במדבר לה, לג–לד ופירוש שם).

ומ״ש לא תחוס עינך לא חשבו הרמב״ם וס׳ החינוך ללאו מיוחד רק כלל (במל״ת סי׳ רמט) מניעת החמלה על רוצח ועל ממון החובל באזהרה אחת, וכ״ה בסמ״ג (סי׳ רב) והרמב״ן בסוף השגותיו למל״ת (סי׳ יג) כתב שהרמב״ם שכח אזהרה זו ומלשון הספרי שמא תאמר י״ל שהוא רק טעם למ״ש ובערת הרע שאחר שצריך לבער עושי הרעות שעי״כ וטוב לך ממילא לא תחוס עינך, שגדר החוסה הוא בדבר שי״ל בו צורך ותועלת ומזה יגיע לך רע ונזק:

וטוב לך:⁠¹ דדם הנקי אין לו מנוחה, והרוח² שטה בעולם ומחבלת כל מה שהרוח יכולה לעשות, עד שנשפך דם שופכו, ונח גם דמו³. ובזה ״טוב לך״. [וכן כל המת לפני זמנו, כדאיתא בחגיגה (ה,א)⁴ ובפירוש רש״י בד״ה דרעינא וכו׳⁵].

1. הרמב״ן, ספורנו וחזקוני מסבירים שעי״ז לא יוסיף הרוצח או אחרים (שילמדו ממנו) להרוג אנשים, אך רבינו מפרש אחרת.

2. של הנפטר.

3. וכעין זה ב׳הכתב והקבלה׳. והקדימם כבר בספר ׳צרור המור׳, עיי״ש באריכות.

4. קושיית הגמרא: מצד אחד כתוב ״יש נספה בלא משפט״ (משלי יג,כג), ומצד שני ״דור הולך ודור בא״ (קהלת א,ד) שמזה משמע שכל אחד מסיים את שנותיו הקצובות לו. ועל זה משיבה הגמרא דרעינא להו אנא (נשמות אלו מתגלגלות עם מלאך המות, ושטות בעולם הזה) עד דמלו להו לדרא (עד שמתמלאות שנותיהן הקצובות להן) והדר משלימנא ליה לדומה (רק אז מלאך המות מוסר את הנשמה אל המלאך ששמו דומה הממונה על שמירת נשמות המתים).

5. זה לשונו: איני מוסרן לשומר המתים ששמו דומה, אלא מתגלגלין עמי ושטין בעולם עד שיתמלאו שנותיו, והוא קרוי ״דור״.

לא תחוס עינך – ראה את פירושנו למעלה י״ג:ט׳.

דם הנקי – אונקלוס מתרגם: ״אשדי דם זכאי״. רבי יעקב צבי מקלנבורג היטיב לפרש את המליצה, כי האדמה אינה סופגת את הדם הנקי, והוא מוטל בגלוי וצועק לכל עובר שינקום את נקמתו (השוה בראשית ד׳:י׳: ״קול דמי אחיך צועקים וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכן דברי האגדה במסכת גיטין נ״ז: בענין דם זכריה הנביא). רק כאשר הרוצח בא על עונשו סופגת האדמה את הדם הנקי. זאת אומרת, שעל ידי הענשת הרוצח באמת מתבער הדם הנקי מישראל.

וטוב לך – ראה למעלה ה׳:כ״ט; ט״ו:ט״ז.

לא תחוס – מה ת״ל, שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה, ת״ל לא תחוס עינך עליו¹ (ספרי).

1. הענין פשוט משום דרחמנות זו אכזריות היא, שאם נקיים רוצח בזדון הרי יוסף לרצח ויהי׳ ממחריבי העולם, ולבד זה הכתוב אומר (פ׳ מסעי) ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו.

ועיין בסה״מ להרמב״ם במל״ת שהוסיף הרמב״ן, ל״ת י״ג. כתב הרמב״ן דראוי למנות ענין זה שלא לחוס על הרוצח למצוה מיוחדת, ותמה והשיג על הרמב״ם שלא מנה זה במנין הל״ת, גם בעל מג״א המהפך תמיד בזכות הרמב״ם הסכים כאן עם רמב״ן, וכתב שלא ידע טעם הרמב״ם שלא מנה זה.

ומה דמות אעריך לכל דבריהם ותמיהתם, איך העיפו עיניהם ממה שמנה הרמב״ם מצוה זו מפורש ומבואר בסה״מ במל״ת רע״ט, וכ״כ בחבורו הגדול פ״כ ה״ד מסנהדרין לענין רוצח כלשון הספרי שלפנינו, ובפ״א ה״ד מחובל ומזיק, ובפתיחתו להלכות סנהדרין מנה זה במניין הלאוין הכל על הסדר דבר לא נעדר, ולא שייך לומר שהי׳ לפניהם חסרה נוסחא זו בספרי הרמב״ם, יען כי לא הי׳ מספר המצות וסידור הענינים שלם ודבוק. אמנם כי אין נסתר משגיאה אף מי שכגובה ארזים גבהו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון