×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) אוְכִֽי⁠־יִהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל⁠־אַחַ֖ת הֶעָרִ֥ים הָאֵֽל׃
But if any man hates his neighbor, and lies in wait for him, and rises up against him, and strikes him mortally so that he dies, and he flees into one of these cities,
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר׳ בחיירלב״גאברבנאלצרור המורמנחת שיאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו – מיכן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה עבר על ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על (ויקרא י״ט:י״ח) לא תקום ולא תטור ועל (שם י״ט:י״ז) לא תשנא את אחיך ועל (שם כ״ה:ל״ו) וחי אחיך עמך עד שיבא לידי שפיכות דמים לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו.
"And if a man hate his neighbor, and he lie in wait for him, and he rise up against him": From here they taught: If a man transgressed a "light" commandment, in the end he will transgress a grave one. If he transgressed "You shall love your neighbor as yourself,⁠" he is destined to transgress "You shall not hate,⁠" "You shall not take revenge,⁠" "You shall not bear a grudge,⁠" and, in the end, "and your brother shall live with you" — until he arrives at the spilling of blood.
[End of Piska]
וכי יהיה איש שנא לרעהו הא למדת שהשנאה גורמת לשפיכות דמים:
וארב לו עד שיהא מתכוין לו:
וקם עליו והכהו נפש ר׳ נתן אומר הרי זה בא לפטור את הזורק (מן הגג) [אבן לגו] הא כיצד היו לפניו עשרה בני אדם אמר את אחד מכם אני מכה וזרק והכה שומע אני יהא חייב ת״ל והכהו נפש מגיד שאינו חייב עד שיאמר את איש פלוני אני מכה:
ונס אל אחת הע׳ האל סבור שעיר מקלט קולטתו:
וַאֲרֵי יְהֵי גְּבַר שָׂנֵי לְחַבְרֵיהּ וְיִכְמוֹן לֵיהּ וִיקוּם עֲלוֹהִי וְיִקְטְלִנֵּיהּ נְפַשׁ וִימוּת וְיִעְרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָּא הָאִלֵּין.
But if a man bear hatred to his neighbour, and lie in wait for him,⁠a and rise up against him, and destroy his life, and he die, and he flee to one of these cities,
a. Samaritan Version, "contend with him.⁠"
וארום יהווי גבר סני לחבריה ויכמן להא ויקום עלוי ויקטול יתיה ויתחייב בנפשיהב ויערוק (מן) לחדה מן קריתה האיליין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויכמן לה״) גם נוסח חילופי: ״ויכמון עלוי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בנפשיה״) גם נוסח חילופי: ״נפש״.
וארום יהי גבר סני לחבריה ויכמון עליה בטומרא ויקום עלוי ויקטליניה נפש וימות ויעירוק לחדא מן קרויא האילין.
But if a man with enmity against his neighbor shall lay wait for him in secret, to destroy his life, and he die, then should he flee into one of those cities,
וַאִן כַּאןַ רַגֻלַא שַׁאנִאַא לִצַאחִבִּהִ פַכַּמַןַ לַהֻ וַקַאםַ עַלַיְהִ חַתַּי׳ צַ׳רַבַּהֻ פַמַאתַּ וַהַרַבַּ אִלַי׳ וַאחִדַתֵ מִן הַדִ׳הִ אלּקֻרַי׳
ואם היה איש שונא את חברו, ולכך ארב לו, וקם עליו להכותו ולכך מת, וברח הוא אל אחת מן הקריות האלה.
וכי יהיה איש שונא לרעהו – ועל ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו. מכאן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, לפי שעבר על לא תשנא (ויקרא י״ט:י״ז), סופו לבא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר: וכי יהיה איש שונא וגו׳, שהיה לו לכתוב: ׳וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש׳.
וכי יהיה איש שנא לרעהו BUT IF A MAN HATE HIS FELLOW [AND LIE IN WAIT FOR HIM] – It is through his hatred that he comes to such a point as to "lie in wait for him". From here they (the Rabbis) derived their statement: If a man transgresses a light command he will in the end transgress a weighty command; – because he transgressed the command "You shall not hate your brother in your heart" (Vayikra 19:17), he will in the end come to such a point as to shed blood. It is for this reason that it is stated here, apparently redundantly, "but if a man hate his fellow [and lie in wait for him]", for it ought to have written only: "But if a man rise up and lie in wait for his fellow and smite him mortally" (Sifre Devarim 186:2).
פס׳: וכי יהיה איש שונא לרעהו – מיכן אמרו אם עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, עבר על ואהבת לרעך כמוך. סופו לעבור על לא תקום ולא תטור. ולא תשנא את אחיך. עד שיבוא לידי שפיכות דמים 1לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן לעובד כוכבים וכו׳ בסנהדרין.
ונס אל אחת מן הערים האלה2מיכן היה רבי יוסי בר׳ יהודה אומר ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד היו מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה ממיתין אותו:
1. לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו. (בתחלה שונא) ואח״כ וארב ואח״כ וקם עליו ואח״כ והכהו נפש (הגר״א בא״א):
2. מכאן היה ריב״י אומר. קאי על הקרא ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם (מכות ט:):
וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש – מתוך השנאה בא לידי שפיכות דמים, עבר על מצוה קלה סופו שיעבור על מצוה חמורה.
וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש, "if there will be a man who hates his fellow and he sets an ambush or him and rises up against him and strikes him fatally;⁠" because he hates him he eventually spills his blood; he started with the relatively minor offense of hating a fellow Jew which led to the serious offense of murder (compare Sifri Shoftim 186).
וכי יהיה איש שונא לרעהו – אמר זה לפי שלא יכוין אחד להרוג אחר אם לא היה שונא לו וארב לו. למדנו מזה שהמכוין להרוג את זה והרג זה אינו נהרג שהרי לא ארב לו.
והכהו נפש ומת – לא מי שאפשר לומר שמת מחמת דבר אחר.
ונס אל אחת הערים האל – להמלט מיד גואל הדם עד שיתברר דינו למות ואחר שנתברר דינו למות ישלחו זקני עירו ויקחו אותו מעיר מקלטו לגמור הדין בפניו ואחר יתנוהו ביד גואל הדם בדרך שימות בידו.
האמנם אם הרוצח היה שונא לרעהו לא יהיה אז שוגג כי אם מזיד במיתתו, וזה באחד מב׳ פנים אם שיהיה שונא לרעהו מימים ראשונים וארב לו, ואם באופן שני והוא שקם עליו והכהו, ר״ל שבהיותם בדברים בא ביניהם ריב ומדון וקם עליו והכהו, הנה בשני האופנים האלה כיון ששניהם ישתתפו בהיו׳ ההריגה בכונה.
אבל אם יהיה איש שונא לרעהו ויהרגנו לא יועילו לו ערי מקלט. אלא ינתן ביד גואל הדם ומת לא תחוס עינך עליו:
אחת הערים הָאֵל: ח׳ משמשין בלשון האלה, וסי׳ במסו׳1 פ׳ תולדת יצחק. [האל].
1. במסו׳: מ״ג-ד בר׳ כו ג.
וכי יהיה איש שונא וגו׳ – פרשה זו רומזת מה שאמרו בגמ׳ מכות דף י״ב שלשה טעיות עתיד שרו של אדום לטעות לעתיד לבא, ואחד מהם הוא שערי מקלט קולטות ההורג בשוגג והוא מזיד, וידוע כי שרו של אדום הוא ס״מ הוא שטן (ב״ב ט״ז.) הוא יצר הרע ועליו העיד הכתוב כאן, ואמר כי יהיה איש שונא כי אין שונא לאדם כיצרו הרע והוא מקור השנאה, לרעהו כי הוא מראה ריעות לכל כי לטובתם מיעצם, והוא שונא לו ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות, וארב שאורב לו להחטיאו כי יש לך לדעת שעבירה ראשונה שעושה האדם אינו עושה אלא כשגגה ובזה מוצא שער הצר ליכנס לנפש, גם מקדים להאדם כאומרו (בראשית ד׳) לפתח חטאת רובץ קודם בא המנגדו באדם, גם מסביר לו פנים על מעשה הרע ויאמר לרע טוב ואין לך אורב גדול מזה, ובזה מתגבר עליו, והוא אומרו וקם עליו מה שאין כן קודם לכן שהיה כחוט השערה הלך בתוך האדם (סוכה נ״ב:) ועל ידי החטא יתגבר ויקום עליו.
ואומר והכהו נפש כאן העיר שהוא מדבר על ס״מ ולזה אמר והכהו נפש פירוש שחובל בנפשו כי על ידי החטא תמות הנפש, ונס אל אחת פירוש אם ינום אל אחת הערים האל לבצר עצמה שהיא מערי המקלט, ושלחו זקני עירו הם בית דין של מעלה שהיא עיר של השר של אדום, ולקחו אותו ועל פי המשפט יתנוהו ביד גואל הדם הוא אבינו שבשמים.
ואומרו ומת כאן רמז סוד אומרם ז״ל (סנהדרין לח:) מושיט אצבעו בהם ושרפם, והוא אומרו ביד גואל הדם ומת פירוש בנגיעת יד ה׳ בו בזה הוא מת מעצמו, ולפי שאמרו ז״ל כי הריגת ס״מ תהיה גם כן על ידי ישראל שידם תהיה בו להמיתו עם ה׳ ברוך הוא, לזה אמר לא תחוס עליו, והגם שהצדיקים הרויחו באמצעותו, יש להם להביט אל דם נקי כמה דמים רבים ששפך באורבו, ואז וטוב לך תהיה נחלטת בחינת הטוב לך, כי בהבטל רוח הטומאה תהיה נשלמת בחינת הטוב במקומה שהם בני ישראל.
וכי יהיה איש שנא לרעהו, "And if there will be a man who hates his fellow, etc.⁠" This paragraph alludes to what is taught in Makkot 12 that the guardian angel of Esau, i.e. Samael, will make three errors of judgment in the future. One of them is that although the cities of refuge will provide refuge only for someone who kills inadvertently, this guardian angel is under the impression that such cities also provide refuge for intentional murderers. [The Talmud deals with an interpretation of Isaiah 63,1 assuming the prophet refers to the guardian angel of Edom, i.e. Samael who also mistakes the city Bazrah for Betzer (spelled similarly in Hebrew) and tries to take refuge there. Ed.] כי יהיה לאיש שונא, the worst enemy a person has is his evil urge, he is the root cause of all feelings of enmity. לרעהו, "against his fellow,⁠" i.e. that he represents himself as man's friend whereas in reality he means to harm you. He uses the pretense of loving you as a means to harm you. וארב לו, "and he ambushes him,⁠" i.e. he causes him to sin. You must remember that the first sin a person commits is considered as if it had been inadvertent. Having committed that sin, however, he thereby provides the evil urge with access to his soul as we know from Genesis 4,7 "that sin crouches at the entrance (to your soul).⁠" As long as man has not sinned the evil urge is till outside the entrance. Not only that, but Satan tries to convince you that what you thought was evil is actually good. This is the worst kind of ambush one can be exposed to. The Torah continues וקם עליו, "and he rises up against him,⁠" i.e. once he has caused you to sin he now confronts you openly whereas previously he was treading very carefully, so that you almost did not notice his presence (compare Sukkah 52).
והכהו נפש, "and he kills someone, etc.⁠" the reference is to Samael who injures man's soul because sinning leads to the death of not only the body but eventually to the death of the soul. ונס אל אחת הערים האל, "and he flees to one of these cities;⁠" if he flees to one of these cities of refuge, i.e. Betzer which is one of them, ושלחו זקני עירו, "and the elders of his town have to send messengers there" (to bring him to justice). This is a reference to the Celestial Court which is known as the city of the guardian angel of Esau. ולקחו אותו And they will take him from there and hand him over to the redeemer of blood, i.e. to God Himself.
ומת, "and he shall die.⁠" Here the Torah alludes to a mystical aspect of Sanhedrin 38 that God pointed His small finger at several groups of the angels who opposed the creation of man, and that He burned them. ביד גואל הדם ומת, "in the hand of the redeemer of blood and he will die.⁠" This means that God will strike him dead, not the relative of the deceased. Seeing that our sages have said that Samael [the angel of death, -compare the Chad Gadyah song in the Haggadah shel Pesach Ed.] will be killed also by the Israelites who will combine with God to kill him, the Torah adds לא תחוס עינך עליו, "you must not have pity on him.⁠" Although the righteous have derived benefit from the existence of the angel of death [having received credit for resisting his temptations to sin. Ed.], they have to counterbalance this benefit against the many occasions when the angel of death spilled the blood of innocent people through making them guilty by lying in ambush for them. As a result of his death, וטוב לך, "it will be good for you;⁠" once the spirit of impurity is abolished the good on earth can become complete in the proper place, i.e. within the hearts of the Israelites.
וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב וגו׳ – מכאן שאם עברת עבירה קלה תבוא לידי חמורה בתחילה שנא ואח״כ וארב ואח״כ וקם עליו ואח״כ והכהו נפש.
וקם עליו והכהו נפש – שאם נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בו כדי להמית והלכה על לבו והיה כדי להמית פטור. נתכוין להכותו על לבו והיה כדי להמית על לבו והלכה על מתניו ולא הי׳ כדי להמית ומת פטור משום שנאמר וקם (פי׳ על מה שנתכוין).
והכהו – על שהיכה נפש שהי׳ בו כדי להמית. וארב לו. פרט לזורק אבן לגו רש״א אומר פרט למתכוין להרוג את הנכרי והרג את ישראל וחכמים סברי לו פרט לזורק אבן לגו שהיה חבורה של ישראלים וגוי אחד ביניהם דלשון לו משמע לו ולא לנכרי׳ אבל לא יכול למעט סתם בזורק לחבורה של ישראלים כי לו כל ישראל משמע הן אחד והן מרובים.
וכי יהיה איש שנא לרעהו – ועל ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו:
ונס אל אחת – אינו לתשובת התנאי, אלא מן התנאי עצמו, יאמר אם ירצה לנוס אל אחת הערים האלה כדי להנצל שמה אעפ״י שהרג במזיד, אז ושלחו וכו׳:
וארב לו – קרא יתרה הוא, נכתוב כי יהיה איש שונא לרעהו וקם עליו, אבל וארב לו, עד שיתכוין לו, לאפוקי כסבור ראובן הוא ונמצא שמעון לא זהו פלוני שנתכוין לו, זהו לר״ש, ורבנן פליגי עלי׳ דר״ש וסברי נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ודרשי וארב לו, פרט לזורק אבן לגו חבורה של בני אדם כגון תשעה ישראל וחד מצרי דפטור משום דהוי לי׳ מצרי קבוע ביניהם, וילפי׳ מהאי קרא בכל דוכתא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (סנהדרין ע״ט וכתובות ט״ו), ומזה אמרי ט׳ חניות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ולקח מאחת מהן וא״י מאיזו לקח ספקו אסור, דכל קבוע כמחצה על מחצה, (וכן לקולא ט׳ חניות נבלה וכו׳ לא הוי כ״א ספק ולא אזלינן בתר רובא) ובנמצא הלך אחר הרוב, ודוקא שלא פירש בפנינו, אבל לפנינו פירש, או שראה את האדם שלקחו, הוי כאלו לקחו משם בידו, משום דהספק נולד במקום הקביעות, כ״ד הפוסקים ביו״ד סי׳ ק״י ס״ג, והר״ן אמר (בפרק גיד הנשה) ולי נראה שכל שלא בא לידו ממקום קביעותו אעפ״י שראה אותו פירש מן הקבוע מדינא שרי דמדאוריית׳ לא מקרי קבוע אלא במקום קבועתי׳, רק שחכמים גזרו בשראוהו פורש מן הקביעות גזירה שמא יקח מן הקבוע, ע״ש. וקשה ע״ז מדאמרי׳ בתוספתא (הובא בר״ש רפ״ה דטהרות) תשעה שרצים וצפרדע אחד בר״הר ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע ספיקו טהור פירש אחד מהם לר״הי ספיקו טמא לר״הר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב וכו׳ ופירש הר״ש, ספיקו טהור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי׳ אפילו להקל, ובנמצא הלך אחר הרוב בין נמצא בר״הי, ובין נמצא בר״הר, ופירש היינו שפירש בפנינו שנולד הספק במקום הקביעות לפיכך נדון כמחצה על מחצה, ע״ש. אלמא דפירש לפנינו הוי קבוע דאוריית׳ מדמקלינן בי׳ בר״הר ברובא שרצים.
[פג] וכי יהיה איש שונא לרעהו – הנה לענין הורג במזיד אין הבדל בין אם הרגו מחמת שנאה או מחמת שרוצה לשלול ממונו וכדומה, וע״כ אמרו שבא ללמד תוכחת מוסר איך עבירה גוררת עבירה שע״י שעבר על ואהבת לרעך ולא תשנא את אחיך ילך מדחי אל דחי עד שיארוב לו וקם עליו והכהו נפש:
[פד] ונס אל אחת הערים האל – ריב״י סובר שהוא צווי שינוס אל עיר מקלט, וכבר הובא דברי ריב״י בספרי (מסעי סי׳ יט) ורבי סובר שאינו צווי רק ר״ל אם ינוס מעצמו ע״י שסבור שקלטו ישלחו ב״ד ויקחוהו משם, וכ״ז מובא במכות (דף י ע״ב) ותראה שרבי הולך לשטתו עפמ״ש במכות (דף ט ע״ב) הא רבי והא רבנן, שלרבי דס״ל נשמט הברזל מקתו אינו גולה וה״ה לחבל הנפסק, לא משכחת שונא גולה עיי״ש ברש״י, וא״כ כאן שמדבר בשונא א״א שיהיה צווי שינוס לעיר מקלט, כי בכל אופן אינו גולה, וריב״י סובר שם כרבנן דנשמט הברזל מקתו גולה ויצויר שונא גולה אם נפסק החבל כמ״ש ר״ש יש שונא גולה, וע״כ אמר הכל מקדימין לערי מקלט, ובזה מיושב מה שתמה בז״א על הרמב״ם שכתב (בפ״ה מה׳ רוצח ה״ז) דא׳ שוגג וא׳ מזיד מקדימים לערי מקלט כר׳ יוסי בר״י ולא כרבי והא הלכה כר׳ מחברו, משום דריב״י קאי כחכמים דפליגי עליה דרבי גבי ונשל הברזל מן העץ ושם הלכה כרבנן לגבי רבי (כנ״ל סי׳ עח):
וכי1 יהיה איש שונא לרעהו (וגם) וארב לו וגו׳: וא״כ אינו בהתראה שיהרג בבית דין2.
1. הבעיה בשני פסוקים אלו היא מדוע בית הדין לוקחים אותו ומוסרים לידי גואל הדם, ואינם דנים אותו בעצמם, כפי שנדרש. אמנם מהגמרא מכות (י,ב) משמע ש״נתנו אותו ביד גואל הדם״ לאו דוקא, אלא הכוונה שבית דין דנים אותו. אך פשוטו של מקרא בודאי דורש הסבר מדוע מוזכר נתינה ביד גואל הדם.
2. כי מטבעו וממהותו של ׳מארב׳ שאין נראה לעין, ולכן אין אפשרות להתרות, אך עדיין יתכן שראוהו עדים.
שונא – ראה את פירושנו למעלה לפסוקים ד׳-ו׳. בספרי: ״מכאן אמרו אם עבר על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה״.
וארב לו וקם עליובסנהדרין ע״ט. נחלקו רבותינו: רבי שמעון אומר שאין הרוצח חייב מיתה אלא אם כן נתכוון להרוג את זה (וארב לו) וגם הרגו (וקם עליו), אבל המתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור; וחכמים אומרים שהוא חייב, ומהכתוב וארב לו נלמד פרט לזורק אבן לגו, כלומר אם הנהרג היה בתוך קבוצת אנשים שההורגם פטור, כגון נפלים או גוים, אף על פי שרוב הקבוצה הם בני קיימא ישראלים, והרוצח זרק אבן או חץ ביניהם והרג אחד מהם, הרי זה פטור, דקיימא לן ״כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי״.⁠1
הרמב״ם פרק ד מהלכות רוצח, הלכה א, פוסק כרבי שמעון (אמנם השוה כסף משנה שם) והראב״ד פוסק כחכמים.
ונס אל אחת הערים האלבמכות י׳: יש מחלוקת בין רבי ורבי יוסי ברבי יהודה. לדברי רבי יוסי ברבי יהודה אחד שוגג ואחד מזיד חייב לגלות מיד לעיר מקלט, ובית דין שולחים ומביאים אותו משם. אם היה חייב מיתה היו ממיתין אותו, דהיינו שיד גואל הדם היתה בו בראשונה; אם היה פטור לגמרי, כגון אנוס, היו פוטרין אותו; אם היה שוגג היו חוזרים ושולחים אותו לעיר מקלט. כן היא גם משמעות המקרא כאן לפי פשוטו, ועוד יותר מזה בבמדבר ל״ה:כ״ד, וכן פוסק הרמב״ם. אבל רבי אומר שמזיד אינו גולה לעיר מקלט כלל. הפסוק כאן ובבמדבר ל״ה:כ״ט מדברים רק אם הרוצח במזיד טועה וסבור שתהא עיר מקלט קולטתו.
1. פירוש, דבר שהוא קבוע וניכר במקומו אינו בטל ברוב ודינו כמחצה על מחצה. השוה בזה באריכות יורה דעה סימן קי, סעיף ג, והמפרשים שם.
וארב לו וגו׳ – פרט לזורק אבן לגו.⁠1 (סנהדרין ע״ט.)
1. לתוך חבורה של בני אדם, עובדי כוכבים וישראלים, אבל אם כיון לאיש ישראל והרג לאיש ישראל חייב, דלא בעינן שיתכוין לו ואעפ״י שלא כן דעת הרמב״ם אלא דעתו כר׳ שמעון בסוגיא כאן דדרש וארב לו עד שיתכוין לו ממש, בכ״ז העתקנו כן והשמטנו דעת ר״ש, משום דכבר בארנו בפ׳ משפטים בפ׳ וגם בעליו יומת דלא קיי״ל כר״ש, ודברי הרמב״ם בזה באמת אינם מבוארים יפה כפי שיתבאר להמעיין.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר׳ בחיירלב״גאברבנאלצרור המורמנחת שיאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144