×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) אַחֲרֵ֨י יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת⁠־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃
You shall walk after Hashem your God, and fear him, and keep his commandments, and obey his voice, and you shall serve him, and cling to him.
מקבילות במקראמוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזראר״י בכור שוררמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״גמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא פה]
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – זה הענן.
ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם.
ואת מצותיו – זו מצות עשה, תשמורו, ליתן לא תעשה.
ובקולו תשמעו – בקול נביאיו.
ואותו תעבודו – עבדו בתורתו עבדו במקדשו.
ובו תדבקון – הפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום.
סליק פיסקא
[Piska 85]
"After the Lord your G-d shall you go": This is a positive commandment.
"and Him shall you fear": His awe shall be upon you.
"and His mitzvoth shall you keep": This is a negative commandment.
"and His voice shall you heed": the voice of His prophets.
"and Him shall you serve": Serve Him in His Temple.
"and to Him shall you cleave": Separate yourselves from idolatry and cleave to the Lord.
[End of Piska]
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו זה הענן:
ד״א כשאמר משה לישראל אחרי ה׳ אלהיכם תלכו אמרו לו מי יוכל להלך בדרכיו שכן הוא אומר (נחום א׳:ג׳) בסופה ובשערה דרכו ואומר (תהלים ע״ז:כ׳) בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך אמר להן משה לא אמרתי לכם (אלא) כך אלא דרכיו חסד ואמת שנ׳ (ע׳ תה׳ כ״ה:י׳) כל ארחותיו חסד ואמת:
ואותו תיראו שיהא מוראו עליכם:
ואת מצותיו תשמרו זו מצות עשה:
ובקולו תשמעו בקול נביאיו:
ואותו תעבדו עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו:
ובו תדבקון היפרשו מע״ז ודבקו במקום:
בָּתַר פּוּלְחָנָא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן תְּהָכוּן וְיָתֵיהּ תִּדְחֲלוּן וְיָת פִּקּוֹדוֹהִי תִּטְּרוּן וּלְמֵימְרֵיהּ תְּקַבְּלוּן וּקְדָמוֹהִי תִּפְלְחוּן וּלְדַחְלְתֵיהּ תִּתְקָרְבוּן.
You shall walk after the Lord your God; Him shall you fear, and keep His commandments, and be obedient to His Word, and serve Him, and keep close to His fear.
בתר ממרה די״י אלהכון תהלכון ומן קדמוי תהוון דחלין וית מצוותיה תטרוןא ובקל ממריה תשמעון וקדמוי תפלחון בלבה שלמה ובאולפן אורייתה תדבקוןב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תהלכון ומן קדמוי תהוון דחלין וית מצוותיה תטרון״) גם נוסח חילופי: ״תתהלכון וקודמוי תפלחון וית פיקודוי תט׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בלבה שלמה ובאולפן אורייתה תדבקון״) גם נוסח חילופי: ״ובשם ממריה תדב׳⁠ ⁠⁠״.
בתר פולחנא די״י אלקכון תהכון ויתיה תידחלון וית פיקודוי תינטרון ולמימריה תקבלון וקדמוי תצלון ובדחלתיה תתקרבון.
You shall walk after the service of the Lord your God, and Him shall you fear, and keep His commandments, hearken to His word, pray before Him, and cleave unto His fear.
אֲמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב ״אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ״, וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהַלֵּךְ אַחֲרֵי הַשְּׁכִינָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא״, אֶלָּא לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [מַה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִלְבִּישׁ עֲרוּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג׳:כ״א) ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם״ אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּר חוֹלִים דִּכְתִיב (שם י״ח:א׳) ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳⁠ ⁠⁠״ אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִחֵם אֲבֵלִים דִּכְתִיב (שם כ״ה:י״א) ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ״ אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים דִּכְתִיב ״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַּגַּיא״ אַף אַתָּה קְבֹר מֵתִים.
אֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לָצֵאת עַד שֶׁיִּנָּטֵל סֵפֶר תּוֹרָה. וּשְׁמוּאֵל אֲמַר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְלָא פְלִיגֵי, הָא דְּאִיכָּא פִתְחָא אַחְרִינָא וְהָא דְּלֵיכָּא פִתְחָא אַחְרִינָא. אֲמַר רָבָא, בַּר אֲהִינָא אַסְּבָרָא לִי אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ.
״כֹּה אָמַר ה׳ מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ״ (ירמיהו ב׳:ה׳). אֲמַר רַבִּי יִצְחָק, זֶה שֶׁמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה וְיוֹצֵא.
אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ – זֶה עֲשֵׂה. וְאֹתוֹ תִירָאוּ. שֶׁיְּהֵא מוֹרָאוֹ עֲלֵיכֶם. וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ. (לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה) [בְּקוֹל נְבִיאָיו]. וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ. (בְּתוֹרָתוֹ) עָבְדֵהוּ בְּמִקְדָּשׁוֹ. וּבוֹ תִדְבָּקוּן. הַפְרִישׁוּ [עַצְמְכֵם] מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים וְדִבְקוּ בַּמָּקוֹם.
וּבוֹ תִדְבָּקוּן
אשרי חלקם של ישראל שהקב״ה התרצה בהם
וְעוֹד וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבתָיו - בֹּא רְאֵה, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְרַצָּה בָהֶם לְהִדָּבֵק בָּהֶם וְלִהְיוֹת לָהֶם חֵלֶק, וְשֶׁהֵם יִהְיוּ בְחֶלְקוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים יג) וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְכָתוּב (שם ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם. בַּה׳ מַמָּשׁ. וְכָתוּב (תהלים קלה) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. וְכָתוּב כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִזֶּרַע קָדוֹשׁ לִהְיוֹת חֶלְקוֹ, וְעַל זֶה נָתַן לָהֶם תּוֹרָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה גְּנוּזָה אַלְפַּיִם שָׁנִים עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וַהֲרֵי זֶה נֶאֱמַר. וּמִשּׁוּם אַהֲבָתוֹ נָתַן אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ וְלִדְבּק בָּהּ.
(זהר שמות דף מח:)
בַּל תִבּעַ אַללָּהִ רַבִּכֻּם תַּסִירֻוןַ וַאִיאהֻ פַארהַבּוּ וַוַצַאִיאהֻ פַאחפַטֻ׳וא וַאַמרַהֻ פַאקבַּלֻוא וַאִיאהֻ פַאעבַּדֻו וַטַאעַתַּהֻ פַאלזַמֻוהַא
אלא, בעקבות ה׳ אלהיכם, תלכו תמיד וממנו הרתעו, ואת-מצותיו שמרו, ופקדתו אזי קבלו, ואותו אזי עבדו, ובציות אליו אזי הדבקו.
ואת מצותיו תשמרו – תורת משה.
ובקולו תשמעו – בקול הנביאים.
ואותו תעבודוא – במקדשו.
ובו תדבקון – הדבק בדרכיו וגמולב חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב״ה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34: ״ואתו תעבדו״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״גמול״.
ואת מצותיו תשמורו HIS COMMANDMENTS YOU SHALL KEEP – the Law of Moshe,
ובקלו תשמעו HIS VOICE YOU SHALL OBEY – the voice of the prophets,
ואתו תעבדו HIM YOU SHALL SERVE – in His Temple (Sifre Devarim 85:5).
ובו תדבקון AND UNTO HIM YOU SHALL CLEAVE – i.e. cleave to His ways: do kindly actions, bury the dead, visit the sick, as did the Holy One, blessed be He (Sotah 14a).
אחרי י״י אלהיכם תלכו – שתעשו על פי יכלתכם כמעשיו, ותרדפו נתיבותיו.
ואותו תיראו – שלא לשאול למה זה.
ואת מצותיו תשמרו – הם העיקר.
ובקלו תשמעוא – מה שהם זכר לעיקר.
ואותו תעבדו – במעשה.
ובו תדבקון – בלב, בראש ובסוף.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: תשמעו.
AFTER THE LORD YOUR GOD SHALL YE WALK. You shall do your utmost to imitate God's deeds and pursue His paths.
AND HIM SHALL YE FEAR. You shall refrain from asking why this is so.⁠1
AND HIS COMMANDMENTS SHALL YE KEEP. The commandments which are most important.⁠2
AND UNTO HIS VOICE SHALL YE HEARKEN. This refers to precepts which recall that which is most important.⁠3
AND HIM SHALL YE SERVE. In deed.
AND UNTO HIM SHALL YE CLEAVE. With your heart. In the beginning and at the end.⁠4
1. A person must observe the commandments even if he does not understand the reasons for them.
2. Such as belief in God. See chapter 5 of Yesod Mora. The most important "commandments are those precepts that are implanted in the heart, They are not contingent on place, time or anything else…[they] were known by reason before the Torah was given through the agency of Moses…The decalogue, with the exclusion of the Sabbath, is an example" (Strickman translation, pp. 75,76).
3. Some commandments serve as reminders of the most important precepts. For example, the Sabbath commemorates creation. Likewise, not permitting one's slaves to work on the Sabbath recalls the exodus from Egypt. Similarly…the matzot… the tefillin… the tzitzit [all serve as reminders] (Ibid, p. 78). The tzitzit (the fringes), for example, remind us of God's commandments.
4. In the beginning of life and at the end of life, namely, in youth and in old age (Weiser).
אחרי י״י אלהיכם תלכו – כדמפרש ואזיל:
לירא אותו,
{ו}⁠לשמור מצותיו – מצות עשה.
ולשמוע בקולו – שלא לעבור על אזהרתו, כגון מצות לא תעשה.
ולדבקה בו – שלא להפרד ממנו כלל וכלל.
אחרי י"י אלהיכם תלכו – YOU SHALL WALK AFTER HASHEM YOUR GOD – as it continues to explain:
To FEAR HIM,
{ו}⁠לשמור מצותיו – {AND} KEEP HIS COMMANDMENTS – positive commandments.
ולשמוע בקולו – TO OBEY HIS VOICE – to not violate His prohibitions, like the negative commandments.
ולדבקה בו – AND TO CLING TO HIM – to not separate from Him at all.
אחרי י״י אלהיכםא תלכו – היא מצוה שנלך אחר עצתו, וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד, כענין: ותלך לדרוש את י״י (בראשית כ״ה:כ״ב), כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות י״ח:ט״ו). וכן יעשו ישראל עם הנביאים: האין פה נביא לי״י ונדרשה את י״י מאתוב (מלכים ב ג׳:י״א), ויגד לנו י״י אלהיךג את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה (ירמיהו מ״ב:ג׳).
ובסיפרי (ספרי דברים י״ג:ה׳) אחרי י״י אלהיכם תלכו – זה ענן. והוא מה שפירשנו שנשמע לקול אותותיו ונלך אחר עצתו.
ואותו תיראו – שתאמינו בלבבכם כי הוא אשר בידו נפש כל חי (איוב י״ב:י׳) ובידו להמית ולהחיות, ופוקד עון ומשלם שכר.
ואת מצותיו תשמורו – תורת משה.
ובקולו תשמעו – לעשות כל מה שיצוה אותנו מלבד התורה, כמו שאמר שמואל: נסכלת לא שמרת את מצות י״י (שמואל א י״ג:י״ג). והוא מה שיפרש עוד: נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך י״י אלהיך אליו תשמעון (דברים י״ח:ט״ו), ואמר באיש אשר לא ישמע: אנכי אדרש מעמו (דברים י״ח:י״ט) – שהוא חייב מיתה בידי שמים, וכמו שנאמר במצות הנביא: הכני ופצעני בדבר י״י (מלכים א כ׳:ל״ה-ל״ז). וכן אמרו בסיפרי (ספרי דברים י״ג:ה׳): ובקולו תשמעו – בקול נביאיו.
ואתו תעבדו ובו תדבקון – פרשתיו (רמב״ן דברים ו׳:י״ג). והנה כבר נאמר: את י״י אלהיך תירא ואותו תעבוד (דברים ו׳:י״ג), אבל החזירו לכאן לשלול שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת, ולא נעבור על עבודת השם בעבור דבריו, כי מן השם לבדו נירא ולא מאל אחר, ולהוסיף: ובקולו תשמעו.
א. כן בכ״י פריס 222, בדפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2 חסר: ״אלהיכם״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״מאותו״.
ג. כן בכ״י מינכן 137, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״אלהינו״.
AFTER THE ETERNAL YOUR G-D SHALL YE WALK. This is a commandment that we follow His counsel, and of Him alone shall we inquire concerning every hidden thing and inquire concerning the future, as it is written, and she went to inquire of the Eternal;1 because the people come unto me to inquire of G-d.⁠2 And so did the Israelites do with the prophets, [as it is said,] Is there not here a prophet of the Eternal, that we may inquire of the Eternal through him?;3 that the Eternal thy G-d may tell us the way wherein we should walk, and the thing we should do.⁠4 And in the Sifre it is stated:⁠5 "After the Eternal your G-d [shall ye walk] — this refers to the cloud [of Glory].⁠"6 This is as we have explained, that we are to hearken to the "voice" of His signs and follow His counsel.
AND HIM SHALL YE FEAR. You are to believe that it is He in Whose hand is the soul of every living thing,⁠7 and it is in His power to kill and to make alive,⁠8 visiting iniquity,⁠9 and rewarding for meritorious deeds.
AND HIS COMMANDMENTS SHALL YE KEEP. This refers to the Law of Moses.
AND UNTO HIS VOICE SHALL YE HEARKEN — to do whatever He commands us to do aside from the Torah, such as Samuel said [to Saul], Thou hast done foolishly; thou hast not kept the commandment of the Eternal thy G-d10 [referring to a commandment transmitted to Saul by Samuel]. It is this which is explained further, A prophet will the Eternal raise up unto thee, of thy brethren, like unto me; unto him ye shall hearken,⁠11 and it states, And it shall come to pass, that whosoever will not hearken unto My words which he shall speak in My Name, I will require it of him12 meaning that he will be liable to death by the hand of Heaven,⁠13 and as it happened because of the prophet's command, "Smite me, and wound me by the word of the Eternal"14 [and when the man refused to obey he was slain by a lion].⁠15 And so also the Rabbis said in the Sifre:⁠16 "And unto His voice shall ye hearken — the voice of His prophets.⁠"
AND HIM SHALL YE SERVE, AND UNTO HIM SHALL YE CLEAVE. I have already explained this.⁠17 Now it has already been stated, Thou shalt fear the Eternal thy G-d, and Him shalt thou serve.⁠18 But he repeated it here to negate [any consideration of obedience to a false prophet,] that we are not to fear the words of a [false] prophet because of the sign or wonder, and that we should not transgress the service of G-d because of the prophet's words, for it is the Eternal alone that we are to fear, and no other god. [It was also repeated here] to add, and unto His voice shall ye hearken.
1. Genesis 25:22.
2. Exodus 18:15.
3. II Kings 3:11.
4. Jeremiah 42:3.
5. Sifre, R'eih 85.
6. See Ramban to Numbers 9:19: "They did the will of G-d in following after the cloud [of Glory].⁠" See also my Hebrew commentary here p. 406.
7. Job 12:10.
8. II Kings 5:7.
9. Exodus 20:5.
10. I Samuel 13:13.
11. Further, 18:15.
12. Ibid., (19).
13. Sanhedrin 89a.
14. I Kings 20:35.
15. Ibid., (36).
16. Sifre, R'eih 85.
17. Above, 6:13; 11:22.
18. Ibid., 6:13.
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – אחר מדותיו, כענין שכתוב (דברים כ״ח) והלכת בדרכיו, ואותו תיראו – מלחקור ענינו מצד עצמותו אלא מצד פעולותיו.
ואת מצותיו תשמרו – זו תורה שבכתב שהיא תרי״ג מצות.
ובקולו תשמעו – הם הנביאים, וגם זה כולל תורה שבע״פ שהיא קבלה מן הנביאים, וכענין ששנינו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
ואותו תעבודו – זו תפלה. ובו תדבקון – שאפילו בשעה שאתם עסוקים בדבר הרשות תדביקו בו מחשבתכם ולא תפרדו ממנו אפילו שעה אחת.
או יאמר ובו תדבקון שלא תרצו לצאת מעבודתו לעולם, כי בנוהג שבעולם כשהעבד תחת יד האדון אפילו היה האדון טוב ורחמן עליו הרי הוא מתאוה שיפרד ממנו שיצא מרשותו בן חורין לעצמו, ולכך אמר בכאן ובו תדבקון שתהיו דבקים בעבודתו לא תתאוו אל הפרידה ואל החירות ממנו, כי עבודתו הוא החירות האמתי.
או אפשר לומר עוד ובו תדבקון שהיא ההבטחה אל שכר העוה״ב, ובא ללמד שאם אנו מקיימין האזהרות שהזכיר, והוא שנלך אחר מדותיו שנירא אותו ושנשמור תורה שבכתב ושבע״פ ושנעבוד אותו בתפלה, יבטיח אותנו שנהיה דבקים בו בסוף, והדבקות בו הוא שנדבק בהאל הקדוש שהוא שכר העוה״ב.
אחרי ה' אלו-היכם תלכו, "Follow Hashem your God!⁠" This is an exhortation to emulate God's attributes. The call by Moses here is similar to והלכת בדרכיו in Deut. 28,9.
ואותו תיראו, "and Him you shall revere.⁠" Do no relate to Him by trying to investigate His essence but by assessing His manifest actions.
ואת מצותיו תשמרו, "and His commandments you are to observe.⁠" This is a reference to the written Torah, the 613 commandments written therein.
ובקולו תשמעו, "and to His voice you are to hearken.⁠" This refers to the prophets and includes the oral Torah as we learned in Avot 1,1: "Moses received the Torah (orally) at Mount Sinai and handed it over to Joshua,⁠" etc.
ואותו תעבודו, "and Him you shall serve.⁠" This refers to prayer. ובו תדבקון, "and to Him you shall cleave.⁠" This means that even while you are preoccupied with matters other than Torah, matters which are your legitimate concern, such as working for a living, you shall still have God on your mind and not totally disassociate your mind from Him even at such times.
Alternatively, the meaning could be that you should not ever entertain the thought to leave the service of the Lord. When someone is a slave, even if he is fortunate enough to have the most accommodating and sympathetic master, there are times when he wishes to be free, independent. A Jew is never to allow himself the feeling that he wants to be free of his obligations vis-a-vis the Lord. The affinity between Israelite and God should be one that neither party ever wishes to sever. The reason is that true freedom is this very cleaving to Hashem, the best insurance against being enslaved to the evil urge.
It is also possible to view the words ובו תדבקון not so much as a command but as a promise. It is the promise of life in the world to come if we have fulfilled the instructions in the first half of the verse to emulate the attributes of the Lord, to revere Him and to serve Him by praying to Him and to observe His commandments, both the written ones and the oral ones (compare Ibn Ezra).
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – כתב הרמב״ן שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד כענין ותלך לדרו׳ את ה׳ וכן עושים ישראל עם הנביאי׳ כדכתיב האין פה נביא ונדרשה את ה׳:
ואותו תיראו – שתאמינו בלבבכם כי הוא אשר בידו נפש כל חי ובידו להמית ופוקד עון ומשלם שכר:
ואת מצותיו תשמורו – תורת משה.
ובקולו תשמעו – לעשות כל אשר יצוה אותנו מלבד התורה על פי נביאיו. והנה כבר הזהיר את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד והחזירו כאן לומר שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת השם בעבור דבריו כי מאת השם לבדו נירא ולא מאל אחר ולהוסיף ובקולו תשמעו. ור׳ אברהם כתב אחרי י״י אלהיכם תלכו שתעשו כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו: ואותו תיראו. שלא לשאל למה זה: ואת מצותיו תשמורו שהם העיקר: ובקולו תשמעו. מה שהם זכר לעיקר: ואותו תעבודו. במעשה: ובו תדבקון. בלב בראש ובסוף:
אחרי ה' אלוהיכם תלכו, "You shall follow Hashem your God;⁠" Nachmanides interprets these words as Moses urging the people to follow God's advice exclusively, and if they feel the urge to know something in the future because they are consumed with worry, to turn only to Him via His accredited prophets. They are to emulate our matriarch Rivkah, who, when she was unable to account for what by all accounts was an unusual pregnancy, went to "enquire from a Divine source.⁠" (Compare Genesis 25,23)...
ואותו תיראו, "and Him you shall fear.⁠" You should be secure in your heart that life and death are domains that are exclusively His, only He can decree death, and only He can decree life, therefore there is no point in fearing anyone else.
ואת מצוותיו תשמורו, "and His commandments you shall observe;⁠" the Torah taught to you by Moses.
ובקולו תשמעו, "and to His voice you shall hearken.⁠" As a prelude to observing all His instructions, the ones communicated by His accredited Rabbis, in addition to that which is spelled out in the written text of the Torah. The reason why Moses appears to repeat himself here to some extent is because he wants to counter any effect of the words of a false prophet. Some people, out of fear that maybe the false prophet is a true prophet and not listening to him could bring harm on oneself, are inclined to "play it safe.⁠" Moses therefore warns such people not to do so. There is no other authority than Hashem that is authorized to issue any instructions whatsoever to His people. This is all part of the warning in 12,31, לא תעשה כן לה' אלוהיך, "do not do thus to the Lord your God.⁠" The exclusivity of the nature of Hashem must be preserved at all times and in all places. Ibn Ezra understands the words אחרי ה' אלוהיכם תלכו, as an appeal by Moses for the Jewish people to emulate Hashem whenever and wherever that is possible. We are to follow in His footsteps to the extent that He has revealed them to us. The words: ואותו תיראו, he understands as warning us not to ask "why" before we perform His commandments. The words ואת מצותיו תשמורו, he understands as meaning that "performance" of the commandments is what is what is important, not any additional reason of why you do it, i.e. because you agree with it. The words: ובקולו תשמעו, he understands as any explanations, rationales, supporting these commandments being only a reminder of the essential element of each commandment being its performance whenever possible. The meaning of the words ואותו תעבודו, "Him you shall serve,⁠" is "in deed,⁠" whereas the words ובו תדבקון, "and to Him you shall cleave,⁠" mean "with your heart, throughout your life from its beginning to its end.⁠"
אחרי י״י אלהיכם תלכו – צוה שילכו אחרי השם יתעלה רוצה לומר: שילכו בדרכיו בחקרם איך מנהגו במה שישפע ממנו וזה יהיה סבה שייראו ממנו ויראתם ממנו תסבב שישמרו מצותיו וישמעו בקולו ויעבדוהו לא זולתו וידבקו בעבודתו.
ואת מצותי תשמרו תורת משה ובקולו תשמעו בקול הנביאים. בספרי פי׳ אתם מחוייבים לשמוע את מצותיו שהם כלם נכללי׳ בתורת משה ובקולו תשמעו במה הכתוב מדבר הרי כלם אמורים במאמר את מצותיו תשמרו שהיא התורה הכוללת הכל מת״ל ובקולו תשמעו בקול הנביאים שאתם מחוייבים לקבל כל מה שכתוב בתורה ובדברי הנביאים:
ואותו תעבודו במקדשו. שהעבודה הזאת אינה אלא עבודת הקרבנות דאי עבודת המצות הרי כבר אמור ועבודת הקרבנות אינו אלא במקדשו:
ובו תדבקון הדבק בדרכיו גומל חסדים קבור מתים כו׳. בפ״ק דסוטה אמרו אחרי י״י אלהיכם תלכו אחר מדותיו תלכו מה הוא מלביש ערומי׳ דכתיב ויעש י״י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ומבקר חולים דכתיב וירא אליו י״י באלוני ממרא ומנחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וקובר מתי׳ דכתיב ויקבור אותו בגיא אף אתה עשה כן:
ולכן הזהירם אחרי ה׳ אלהיכם תלכו רוצה לומר מה לכם עם דבר הנביאים או החולמים בהיותם בהפך מה שראיתם בעיניכם במעמד הר סיני שאתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו ולכן לכו אחר מה ששמעתם שמה באזניכם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לא אחר דברי נביאי השקר והחלומות אשר שוא ידברו.
והנה אמר בזה ששה לשונות: אחד. אחרי ה׳ אלהיכם תלכו. והשני ואותו תיראו. ג׳ ואת מצותיו תשמורו. ד׳ ובקולו תשמעו. ה׳ אותו תעבודו. ו׳ ובו תדבקון. לפי שמשש בחינות היה ראוי שלא ישמעו אל הנביא או אל חולם החלום ההוא:
הראשונה מפאת האלוה רוצה לומר ששם האלהים אחרים לא ידעום. והש״י הוא ה׳ אלהיהם אשר עשה עמהם להפליא. ואין ראוי אם כן שילכו אחרי אלהים כדברי הנביא ההוא שאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים. אלא אחרי הש״י ועל זה אמר אחרי ה׳ אלהיכם תלכו:
הבחינה השנית מפני היראה פן יקצוף האלהים עליה׳ האם ראוי שיראו משני קצף הש״י. או מפני קצף האלהים אחרי׳ שלא יוכלו להרע עמהם על זה אמר ואיתו תיראו. רוצה לומר ואל תיראו מאלהים אחרים שאין יכולת בהם:
הבחינה הג׳ מפאת המצות ושלמותם כי אם הש״י צוה לא יהיה לך אלהים אחרים. והאלהים אחרים צוו בהפך. יותר ראוי שנשמור את מצות הש״י ממצות האלוה האחר ההוא. כי מצות הש״י שלמות מכל זולת׳. וע״ז אמר ואת מצותיו תשמרו:
והבחינה הד׳ לפי שהקב״ה דבר זה אליהם בעצמו ושמעו דבריו וקולו. ואיסור העבודה זרה לא קבלו אותו מפי נביא בלבד כי אם מפי הש״י. מה שאין כן הענין בכאן. כי אפילו מאותן אלהים אחרים לא שמעו קולו ודבריו כי אם דבר הנביא המדבר בשמו. ויותר היה ראוי שישמעו בקול אלהים חיים. משישמעו אל הנביא אשר ידבר בשם אלהים אחרי׳. ואינם שומעים קולו:
והבחינה הה׳ משאת העבוד׳. ר״ל אתם נתחייבתם לעבוד את הש״י ואתם לא תוכלו לעבוד אלהים רבים. א״כ בחרו לכם כמו שאמר יהושע את מי תעבודו אם לאלוה יתב׳ אם לאלהי׳ אחרים. וידוע הוא שיותר הי׳ ראוי לעבוד את הש״י כפי עבודתו והטבתו וע״ז אמר ואותו תעבודו:
והבחינה הו׳ היא מפאת השכר הנפשי כי אף שנודה שהאלהים אחרים ישפיעו בעה״ז בעובדיהם מה שאינו כן. הנה בעול׳ הנפשות לא יוכלו להדבק בם. והנה ימי האד׳ כאפלה ותוהו הם. וראוי שיחושו יותר לשכר הנפשיי מהגשמיי. זה אמרו ובו תדבקון. רוצה לומר אחרי הפרד הנפש מן הגוף בהש״י תדבקון ולא באלהים אחרים. או יהיה אמרו ובו תדבקון תכלית כל המאמר כלו אמר ובו תדבקון בעבור חמש הבחינות אשר זכרתי. ותדבקו בהש״י לא בזולתו ולא תחושו אל דברי הנביא שקר או חולם חלום כוזב.
ולפי שזה דבר שנראה שאין לו הכרח כי מרע״ה האומר זה הוא נביא. והנביא שנותן לו אות או מופת כמשה הוא נביא. א״כ למה נאמין לזה ולא לזה. ולזה אמר להם משה אחרי ה׳ אלהיכם תלכו. כלומר אני אומר לך שלא תאמין לדברי ולא לדבריו. אלא שתאמין לשם ה׳ אלהיכם שנגלה לכם בסיני בקולות ולפידים. ואמר בפיו אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים. וראוי שתאמין אליו ותשמע בקולו ולא לקול הנביא. וז״א אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ולא אחרי. ובקולו תשמעו שאמר בפיו ובקול שדי לא יהיה לך אלהים אחרים. וכמו שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שנאמר תורה צוה לנו משה. ומלת תורה עולה תרי״א מצות. חסרו בכאן שתי מצות למנין תרי״ג. הם אנכי ולא יהיה לך שלא ניתנו אלא מפי הקב״ה ולא מפי משה. בענין שזה חוזק גדול לאמונתינו. וכשיבא נביא ויאמר שיעבדו ע״ז. תשובתו בצדו שיאמרו לו אנכי ולא יהיה לך. לא שמעתי מפי נביא אלא מפי השם. ולכן איני מאמין לך עד שיבא השם בעצמו ויגיע ויראה בפומבי רבתא. כמו שהיה במעמד הר סיני. ויחזור לומר אחרי אלהיכם תלכו. ובעוד שלא אשמע זה לא אאמין לשום אדם נביא וחוזה. אלא אחרי ה׳ אלהי אלך ובקולו אשמע ולא לקולך. אחרי שעמי דבר צור האדם בכבודו ובעצמו. והנביא יומת כי דבר סרה על ה׳ שהוציאך ממצרים. ואתה מכיר יכלתו וגדלו ובקש להדיחך מן הדרך אשר צוך ה׳ הוא בעצמו:
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – כענין ״והלכת בדרכיו״ (דברים כ״ח:ט׳), ולא בדרכים חדשים שיאמר נביא או חולם ״להדיחך מן הדרך״ (פסוק ו׳).
ואתו תיראו – אף על פי שהיה אותו הנביא אצלך כבר אדם חשוב ונורא, ומגזם עתה, תבטל יראת הנביא מפני יראת האל יתברך.
ואת מצותיו תשמרו – ולא מצות חדשות שיחדש הנביא, בפרט בעבודה זרה שהיא מנוגדת לכל מצוות האל יתעלה, כי אמנם הוא ״צוה לעולם בריתו״ (תהלים קי״א:ט׳), ״לא יחליפנו ולא ימיר אתו״, ובקלו תשמעו – במה שיצוה על ידי נביאיו לקיום תורתו ולקדוש שמו, כענין אליהו בהר הכרמל לא בקול זה המבטל את כל מצות האל יתעלה.
ואתו תעבדו – לבדו, לא אחר עמו, כאמרו ״זבח לאלהים יחרם״ (שמות כ״ב:י״ט), כמו שהתבאר במקומו.
ובו תדבקון – שיהיה תכלית כל פעולתכם לעשות רצונו, ולא תהיה שנאתך על זה מסובבת מאיבה קודמת.
אחרי ה' אלוהיכם תלכו, similarly phrased to והלכת בדרכיו in Deut. 28,9. You are not to seek out new paths which the “prophet” or “dreamer” employs to make you depart from the ways of the Lord.
ואותו תיראו, even though the person who now claims to be a prophet had previously been considered as a pious and thoroughly God-fearing individual. Your prior esteem of him and his views must turn into total rejection and you must allow your awe and reverence for God and His words to outweigh any argument he may present. ואת מצותיו תשמורו, so that you will only observe His commandments and not any new ones claimed to be His by the new “prophet.” This refers in particular to matters involving idolatry where the most minute deviation automatically challenges the totality of Torah and all of its laws.
ובקולו תשמעון, you are to carry out all the instructions given to you by properly accredited prophets and to listen to their commands, such as to Elijah at Mount Carmel, and not to the instructions of anyone canceling any of God’s commandments.
ואותו תעבודו, exclusively. You cannot simultaneously serve any other deity as spelled out in Exodus 22,19 זובח לאלוהים יחרם, “if anyone is found offering sacrifices to any other deity he is guilty of death.”
ובו תדבקון, the objective of all your activities must be to carry out His will unaffected by any prior hostility.
בקול הנביאים. הנה ענין זה נכבד מאוד למה קרא הנביאים ״קולו״, ותורת משה ״מצותיו״:
ואותו תעבדו במקדשו. דאי עבודת המצוה, כבר כתוב ״ואת מצותיו תשמרו״, אלא דהכא איירי בעבודת בית המקדש, שהיא עבודה להקדוש ברוך הוא ביותר:
בקול הנביאים. פירוש משום דמצותיו תשמרו תורת משה כולה במשמע, שכל המצות נכללין בה, ואם כן, מאי ובקולו תשמעו, אלא לרבות קול הנביאים:
במקדשו. דעבודה זו מיירי בקרבנות שהוא במקדש, דאי בעבודת מצות הרי כבר אמור:
הדבק בדרכיו גמול חסדים כו׳. והא דלא פירש רש״י לעיל בפרשת עקב (דברים י׳:כ׳) דכתיב נמי ובו תדבק. יש לתרץ משום דפשוטו של מקרא ובו תדבק, פירושו הוא, הדבק בדרכיו גמול חסדים וכו׳, אבל הכא משום דלא נטעה לומר ולפרש הקרא אחרי ה׳ תלכו וגו׳, ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז בו תדבקון להיות כל השגחתו עליכם, לכן הוצרך לפרש הדבק בדרכיו וגו׳:
The voice of the prophets. I.e., "Keep His commandments,⁠" already implies the entire Torah given through Moshe, which includes all His commandments. If so, what is the meaning of, "Heed His voice"? Rather, it includes the voice of the prophets.
In His Sanctuary. The word "serve" refers to sacrifices, which is in the Sanctuary. For if it refers to the service of fulfilling His commandments, this has already been mentioned.
Embrace His ways; engage in kindness, etc. Why does Rashi not explain similarly above in Parshas Eikev (10:20) where it also written, "Cleave to Him"? The answer is: The simple meaning of the verse in Eikev [actually] is: "Embrace His ways; engage in kindness, etc.⁠" But here in order that we do not make a mistake to explain [in a similar fashion] the verse "After Adonoy, your God, are you to go...⁠" that it means "after having acquired all of these attributes, then "Cleave to Him" — in order that you shall have His Divine Providence. Therefore, Rashi needed to explain: "Embrace His ways, etc.⁠"
אחרי ה׳ וגו׳ – קשה למה הפסיק בפסוק זה באמצע משפט נביא שקר שהרי אחריו הוא אומר והנביא ההוא וגו׳ יומת שהיה לו לאומרו אחר פסוק והנביא וגו׳. עוד צריך לדעת למה האריך כל אלה הדברים תלכו תיראו תשמורו תשמעו תעבודו תדבקון.
ונראה שבא להעיר הדברים הכללים שישנם בעבודת ה׳ כדי שתדע מהם לחייב הנביא והחולם כשיאמר לעשות אחת מהנה לע״ז והתחיל לומר אחרי ה׳ אלהיכם תלכו זו מצות קבלת עול מלכות שמים ללכת אחרי ה׳ ולא אחרי זולתו, הא למדת שאם אמר הנביא לקבל עליהם ע״ז ללכת אחריה חייב, ודקדק לומר תלכו לשון עתיד להעירך בשיעור חיוב הנביא שמתחייב עליו, שהגם שלא אמר קום עבוד עתה אלא תקבלו ע״ז עליכם לאלוה למחר יתחייב מיתה מעת שאמר להם הדברים הגם שדבריו לעתיד.
ואומרו ואותו תיראו פירוש דוקא אותו תיראו ולא לעבודה זרה, הכוונה שאם בא לומר יראו מעבודה זרה פלונית הגם שלא אמר לעשות לה דבר ולא לעובדה אלא ליראה שמא תריע לו ואין זה ממעט יראתו יתברך אף על פי כן חייב מיתה כי אותו לבד יראו.
ואומרו ואת מצותיו תשמרו מצותיו ולא מצות עבודה זרה, הכוונה בזה שאם תצוה עבודה זרה לעשות דבר שיש בו הנאה כגון שתאמר עבודה זרה מי שירצה להרויח יעשה דבר זה וירויח וכדומה לזה ואין במעשה זה דבר שנוגע לעבודה זרה ויש מקום לומר כיון שאין בדבר זה מין עבודה אין בכך כלום, ת״ל מצותיו יתברך תשמרו, ואם בא הנביא לומר שה׳ צוה לו שיעשו דברי ע״ז בזה ויצליחו יומת.
ואומרו ובקולו תשמעו פירוש דוקא בקולו יתברך הוא שיש לכם לשמוע ללמוד וללמד אמרותיו הטהורות ולא בקולה של עבודה זרה, שאם עבודה זרה אמרה איזו אמרים אסור לשומעם, ואם בא הנביא ואמר שצוה ה׳ לילך לעבודה זרה לשמוע דבריה הגם שאין בהם לא מעשה ולא ליראה ממנה אף על פי כן יומת.
ואומרו ואותו תעבודו – פירוש לה׳ ולא לזולתו, והכונה בזה על דרך אומרם ז״ל (גיטין נ״ז) שאמר קיסר לבן קטן של חנה שיערים להשליך טבעתו מעל ידו לפני עבודה זרה וילך ויביאנה ויראה לרואים שעבד הגם שאין בלבו לעובדה ולא רצה וכו׳, על כן בא הכתוב כאן לומר שאם בא נביא לומר על פי ה׳ כי ה׳ מרשהו לעשות כן יומת הנביא.
ואומרו ובו תדבקון יתבאר על דרך אומרם ז״ל (כתובות קי״א:) וכי אפשר לידבק בשכינה אלא שידבק בלומדי תורה שהם מרכבה לשכינה וכאלו נדבק בו יתברך, וכאן צוה ה׳ שלא ידבק אלא בקרובי ה׳ וקדושיו ולשלול בא שלא ידבק בקרובי עבודה זרה, ואם בא נביא ואמר במאמר ה׳ לעשות כן יומת הנביא ההוא. ואולי כי לזה נתכוון באומרו ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים ולא אמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים לומר שחייבין גם אם לא יאמרו לעבוד, והגם שגמר אומר ונעבדם, הכוונה בזה שסופו לומר ונעבדם ולעולם שיתחייב על כל פרטים שרשם ה׳ בפסוק אחרי ה׳ וגו׳, ולזה גמר אומר והנביא ההוא וגו׳ פירוש שרצה לנגד האמור יומת; וטעם המיתה אמר הכתוב כי דבר סרה על ה׳, והגם שלא הסית בפירוש לעבוד עבודה זרה אף על פי כן מחייבו הכתוב על ששקר על ה׳ שניבא דברים רעים כאלה, ומודיע ה׳ שנבואה כזו לא ינבא נביאו, והגם שינבאו לומר לישראל לבטל איזו מצוה הוראת שעה, דוקא בשאר מצות, אבל בעבודה זרה כל שהוא באיסור, בין דבר שחייב עליו מיתה, ובין דבר שאינו חייב עליו מיתה לא יסכים ה׳ עליו לעשותו אפילו לפי שעה, ואם אמר כן נביא שקר ענה בה׳, וכן אמרו בספרי וז״ל כי דבר סרה שבא לזייף דבריו של הקב״ה ע״כ, ועל זיופו הוא מת.
וחוץ מדרכנו יתבאר הכתוב שבא להזהיר על כללות התורה שכלל בששה סדרי משנה על זה הדרך, אחרי ה׳ וגו׳ תלכו זה סדר זרעים, ולפי שיש בהם דין לקט שכחה ופאה ומתנות עניים וכולן ממדותיו יתברך, גם לענין מעשר שני שצריך להוליכו למקום אשר יבחר ה׳, גם בענין מעשר לוי פירוש על דרך מה שאמרו ז״ל (ש״ר פל״א) מעשה באדם אחד שהיה נותן מעשרותיו והיתה לו שדהו מוציאה לו אלף וכו׳ לאחר זמן מת האיש ההוא ועמד בנו שנה ראשונה רעה עינו במעשרו ופיחת משיעור הצריך לשנה הבאה הוציאה לו השדה כשיעור מה שפרע עליו אשתקד לשנה אחרת פחת עוד הוציאה לו שדהו כשיעור מה שפרע שנה שעברה וכן על זה הדרך ע״כ, הדברים מוכיחים כי לשיעור מה שהיה נותן היתה שדהו מוציאה לו לזה בא מאמרו יתברך כאן וצוה עליו שילך הוא אחר מעשיו יתברך לתת כפי מה שיתן לו ולא יסובב שה׳ ילך אחריו כפי מה שיתן הוא מעשרותיו על אופן שכתבנו.
עוד נתכוון הכתוב לומר לשון זה כנגד סדר זרעים לפי שבו מחית האדם ומזונותיו, וכתב רמב״ם בהלכות דעות (פ״ג ה״ב) שצריך שיכוין אדם במאכלו ובמשתהו להברות גופו לעבודת ה׳ וכו׳ דכתיב (משלי ג׳ ו׳) בכל דרכיך דעהו וגו׳, והוא מאמר אחרי ה׳ אלהיכם תלכו בדרכיכם.
ואותו תיראו זה סדר מועד, ורמזם בתיבת אותו כי שבת נקרא אות דכתיב (שמות ל״א י״ז) אות הוא, גם ימים טובים נקראים אותות, ויחס להם המורא על דרך אומרם ז״ל בספר תיקוני הזוהר (תיקון ט׳) ירא שבת שצריך לירא מעונשם.
ואת מצותיו תשמרו זה סדר נשים, שצריך לשמור הרבה מצות שבהלכות נשים ואיסורי ביאה וזיקות.
ובקולו תשמעו זה סדר נזיקין, ורמז במאמר ובקולו תשמעו שצריך להטות אוזן לאשר ישפטו השופטים לחייב החייב ולזכות הזכאי ולא יסור מכל אשר יורוהו, וכמו שאמר הכתוב (לקמן י״ז י״ב) והאיש וגו׳ לבלתי שמוע אל הכהן וגו׳ או אל השופט וגו׳.
ואותו תעבודו זה סדר קדשים שכולו משפטי עבודת בית אלהינו.
ובו תדבקון זה סדר טהרות שכולו משפטי הטהרות, ורמזו במאמר ובו תדבקון כי באמצעות הטהרה יהיו ראויים לידבק בשכינה.
אחרי ה' אלוהיך תלך, "Follow the Lord your God, etc. It is difficult to understand why our paragraph about the false prophet is interrupted by this verse. This verse should have been written only after verse 6 in which the penalty of execution of the false prophet is discussed. Besides, why did Moses use such long-winded phraseology as "you shall follow God, fear Him; His commandments you shall observe, and to His voice you shall hearken; Him you shall serve and to Him you shall cleave?⁠"
I believe that Moses wanted to spell out the various elements which comprise serving the Lord. Once we know this we can better understand why the penalty for a false prophet or a dreamer applies even if he asks you to violate only a single one of these elements which are part of serving God by applying them to worship of an alien deity. The first element in serving the Lord, i.e. "following Him" is the acceptance of the yoke of Heaven and not the dictates of any other power claiming to be a god. This teaches us that if the prophet asks the people to accept the sovereignty of any other power he is guilty of enticing the people to serve idols. Moses was careful to use the word תלכו, "you shall walk (future),⁠" to teach us that even if said prophet did not demand immediate acceptance of an alien deity he is still guilty of the death penalty from the moment he made such a statement.
Moses continues: ואותו תיראו, "and Him you shall fear,⁠" to emphasize that only Him you shall fear. You must not be afraid of any other so-called power in this universe. The Torah implies that even if the false prophet does not suggest you worship or sacrifice to any other power but only "fear" it, he has thereby become guilty of the death penalty. One must only fear God in Heaven.
Moses continues: ואת מצותיו תשמרו, "and His commandments you shall observe,⁠" i.e. His commandments and not the demands made in the name of any other deity. The new element in this statement is that if, say, the deity orders you to do something which brings in its wake a tangible benefit, such as the promise that if you perform a certain act you will become rich as a result, then although the act itself has no connotation of worship you must not do it as you must not take orders from anyone but God. If the false prophet were to say that God has ordered him that the people should perform a certain idolatrous act in order to be successful, such a false prophet is liable to execution.
Moses goes on to say ובקולו תשמעו, "and you shall hearken to His voice,⁠" to remind you that you are to listen only to the teachings revealed in the Torah and to teach these sacred words. You are not to listen to words spoken by the Avodah Zarah. [I suppose it would be prohibited to listen to the sound of the voice of the oracle in Delphi. I was there myself, but it did not speak. Ed.] If the false prophet claims to have been instructed by God to listen to what such a deity has to say he is guilty of death even though he does not perform a deed or even fears the deity in any way.
ואותו תעבדו, "and Him you shall serve,⁠" etc. This also means "God exclusively.⁠" We can illustrate this with the story told in Gittin 57 of the Seleucid Emperor who said to Hannah's youngest son that he should merely pretend to throw the ring on his finger in front of the idol and he could then come and bring it back so that the onlookers would gain the impression that he had performed an act of obeisance though in his heart he had not meant to do this at all. The son refused and was killed for refusing. The Torah tells us here that if a false prophet were to come and tell such a son of Hannah in the name of God that he could do what the Emperor requested of him, such a prophet would make himself guilty of the death penalty [though all he wanted was to save the boys' life. Ed.].
ובו תדבקון, "and you are to cleave to Him. This expression may be understood in conjunction with Ketuvot 111 where the Talmud asks how it is possible for man who is made of matter to cleave to God who is totally abstract? The answer given is that we are to cleave to Torah scholars as they are the carriers of the Shechinah, the presence of God. By cleaving to Torah scholars one is considered as having attached onself to God. ובא האות והמופת לאמור נלכה אחרי אלוהים אחרים, "and the sign or the wonder comes about, of which he spoke to you saying: 'Let us follow gods of others, etc.'" Moses does not quote the false prophet as saying: "let us serve the gods of others" in order to teach us that he is guilty of the death penalty even without encouraging the Israelites to "serve" those gods. Even though Moses concludes the verse with the prophet saying: "and let us worship them,⁠" Moses merely means that in the end at one point or another such a false prophet will ask you to worship and to serve the deity in question. This is why in the next verse (6) the Torah speaks of והנביא ההוא, "that prophet;⁠" i.e. "this prophet" who wanted to escape execution by his devious ways will be executed, כי דבר סרה על השם, "because he has said something perverse against God.⁠" Although this prophet did not literally promote idol worship he lied vis-a-vis God by prophesying lies. The Torah makes it plain that a true prophet would never predict such things, much less in the name of the Lord. Any command by an established prophet for the Jews to temporarily violate one of the commandments is valid only for one of the commandments not involving idolatry. With regards to idolatry the slightest deviation is taboo and God will not even tolerate a minute deviation in an emergency. Sifri confirmed what we have said by translating the word סרה, as "falsified.⁠" Committing fraud with the Torah is a capital sin.
Apart from the approach we have taken to explain our verse, i.e. that it is intended to address the six elements involved in serving God, one may also view Moses as alluding to the six major sections of the oral Torah, i.e. the Mishnah. The words: "follow the Lord your God" refer to the section called Zeraim. This section contains laws involving the gleaning after the farmers have harvested their grain or orchards, as well as many laws designed to cater to the needs of the poor. It therefore reflects the attributes of God who cares for the needy. It also contains a tractate about the need to bring one's second tithe all the way to Jerusalem to consume it or its equivalent in that city. There is also a story Shemot Rabbah 31 about a farmer who had duly discharged all the various commandments dealing with tithes and gifts to the Levite, the priest and the poor, and who found that the normal yield of his field amounted to one thousand bushels. After a while the farmer died and during the year following the father's death the field continued to yield its regular harvest. The son, who was miserly, separated less than the required amount of tithes, and found to his distress that in the following year the yield of the field declined by approximately the amount he had thought he had saved by cutting back on his tithes, etc. He continued to deprive the Levite and the poor of even more of their due only to find that the harvest of his field kept shrinking apace. The story proves that the earth's produce is in direct proportion to whether the farmer fulfills his social obligations laid down in the Torah. This is what Moses alluded to when he instructed the Israelites: אחרי ה' אלוהיכם תלכו, "follow after the Lord your God!⁠"
Another nuance in the wording of this verse which suggests that it may allude to laws in the section Zeraim of the Mishnah, is that that section relates to laws governing man's nourishment and his food supply. Maimonides writes in his treatise Hilchot Deyot 3,2 that when man eats and drinks he has to concentrate on the thought that the purpose of eating and drinking is to keep his body in good health so that he can serve the Lord with all his strength. He bases this on Proverbs 3,6: "Acknowledge Him in all your ways (activities).⁠" This is what Moses meant when he wrote אחרי ה'... תלכו, "i. e. in your ways, your activities.
ואותו תיראו, "and Him you shall fear.⁠" This is an allusion to the second section of the Mishnah, the one called Moed which deals with all the festivals and the Sabbath. The word אתו is an allusion to the Sabbath which is called אות in Exodus 31,17. Festivals are also described in the Torah as אות, "sign.⁠" The author of Tikkuney Hazohar chapter 9 relates to that fact by saying that just as one needs to fear violating the Sabbath one should fear violating the laws pertaining to the festivals.
ואת מצותיו תשמרו, "and observe His commandments.⁠" This is an allusion to the section of the Mishnah called Nashim in which the many laws concerning marriage, forbidden unions, family purity, etc., are discussed.
ובקלו תשמעו, and to His voice you shall hearken; this is an allusion to the various tractates dealing with property rights called Nezikin. One needs to pay careful attention to the judges who render judgment in matters of civil disputes. One must not depart fom what the judges rule, as spelled out in Deut. 17,12 "any man who deliberately fails to obey the ruling by the priest, etc.
ואתו תעבדו, "and (only) Him you must serve.⁠" This is an allusion to the section called Kodoshin. It deals with the details of the Temple Service, etc.
ובו תדבקון, and to Him you shall cleave.⁠" This is an allusion to the sixth and final section of the oral Torah which deals with matters of ritual purity. By observing these laws in its details one becomes worthy of cleaving to the Shechinah, the presence of God.
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – להדבק במידותיו מה הוא רחום וכו׳.
ואתו תיראו – שיהא מורא שמים עליכם.
ואת מצותיו תשמרו – זו מ״ע ול״ת.
ובקלו תשמעו – זו קול תורה ללמוד תורה.
ואתו תעבדו – זו עבודת בה״מ.
ובו תדבקון – הדבק בחכמי׳ ותלמידיה׳.
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – כמי שהולך אחרי מורה דרך לא יסור ימין ושמאל כי הוא בטוח עליו שיביאו למקום חפצו:
ובקלו תשמעו – כי איסור ע״ז לא קבלתם אותו מפי נביא בלבד, אלא הקב״ה בעצמו דבר אליכם ושמעתם קולו הגדול שאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, א״כ מוכרחים אתם לשמוע בקולו דוקא:
ובו תדבקון – ולא תצמדו לאלילים:
מצותיו תשמרו – תורת משה. ובקולו תשמעו, בקול הנביאים (רש״י מספרי) הנה רוב דברי הנביאים הם על פורעניות המוכנות לעוזבים ארחות יושר, והטובות שיגיעו לצדיקים, ומהם גזרות היורדות על עם ועם טרם תבאנה, ומהם שגוזרים אם יצאו למלחמה אם לא, ומהם דברי תוכחה לעם שילכו בדרך התורה. ורחוק לומר שעל אלה יזהיר כאן לשמוע בקול הנביאים, כי כל דברי תוכחותיהם אינם רק לשמירת המצות, ועל זה כבר הזהיר באמרו מצותיו תשמרו. ונ״ל דהך מאמר דספרי דקולו קול נביאים אתי׳ כהא דאיתא (בס״ת ויצא קמ״ז ב׳) פירושא דאורייתא דבכתב איהו תורה שבע״פ וכו׳ והיינו קול גדול, ע״ש. והכי איתא נמי בתנא דב״א קול אלו ההלכות. הנה התורה שבע״פ נקראת בשם קול, ומקבלי התורה שבע״פ המוציאים דברי התורה הזאת בפיהם ומלמדם לאחרים נקראו נביאים (כמו אהרן אחיך יהיה נביאך דתרגומו מתורגמנך. ע״ש רש״י) מלשון ניב שפתים, שמוציאים בניב שפתותיהם על פועל הבטוי וההברה, מה שנמסר להם בידיעת התורה שבע״פ לפי מה שיקבלו מרבם ורבם מרבם עד הלכה למשה מסיני (כי לקבל תורה והלכות בנבואה אי אפשר כמאמרם אין נביא רשאי לחדש מעתה) וכל מקבלי התורה שבע״פ להיותם חכמים גדולים ובעלי שמועה כי נחה עליהם רוח ה׳ ומילא אותם שכל ובינה ודעת קדושים עד שהיו ראויים ביותר למסור להם התורה שבע״פ נקראו נביאים, (ובשבת קי״ט ב׳ ובנביאי אל תרעו, אלו תלמידי חכמים) כי עשיית האותות והמופתים חוץ לטבע וידיעות עתידיות אינם רק ענינים מקריים, בנביא כשתהיה השעה צריכה להן, אמנם התנאי ההכרחי בו הוא היותו במעלה משובחת כ״כ עד שהוא ראוי שיזדקק לו השם ב״ה ויעשנו שליח להגיד לעם את דבריו (וראיתי להגר״א שהעתיק על מקרא זה דברי הספרי, ועל ובקולו תשמעו אמר, זו קול תורה ללמוד תורה. נראה שהתכוין לדברי) הנה להיות שבתורה הכתובה אינו מבואר רק כלל כל מצוה ומצוה, ובלתי אפשרי לקיים מצוה אחת מהן כתקונה בלעדי התורה שבע״פ המבארת כל הפרטים והדקדוקים הראויים לכל מצוה ומצוה, לכן אחר שהזהיר כאן מצותיו תשמרו הזהיר אחריו ובקולו תשמעו, להטות אוזן לשמוע קול מקבלי התורה שבע״פ, אשר בלעדה לא משכחת לה שמירת המצות, עמ״ש נצבים (ל׳ י׳) כי תשמע בקול ה׳. (ומצאנו יחוס ראיית עינים על התורה שבכתב, ויחוס שמיעת אזנים על התורה שבע״פ, כי בגנות הנמנעים מעסק התורה שבכתב ושבע״פ אמר הנביא (ישעיהו ו׳ י׳) אזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע כביאור הגר״א שם).
אחרי ה׳ וגו׳ – עליכם ללכת בנאמנות אחרי ה׳ אלוקיכם, אשר בהתגלותו אליכם היה הוא לבדו אדון גורלכם ומדריך מעשיכם. אל תתנו לעצמכם להיות מרומים על ידי שום נביא בנוגע ליראת אלוקיכם, לקיום מצוותיו בדקדקנות, לנאמנותכם, לעבודתכם ולדבקותכם בו.
כבר הערנו שלשון פסוק זה מסייעת לדעה, שהכתוב כאן עוסק לא רק בהסתה לעבודה זרה, אלא גם בהסתה לכל בגידה בתורת ה׳. (השווה במדבר טו, כב–לא ופירוש שם. גם שם, עבירה על מצווה אחת בדעת ובמזיד דינה כעזיבת כל התורה והליכה אחרי אלוהים אחרים.)
[ס] אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – חושב שש בחינות: א) אם תבחנו אחרי מי תלכו לעשות רצונו במ״ע הלא ראוי שתלכו אחרי ה׳ שהוא אלהיכם וי״ל קשר עמכם בטובותיו שהפלא עמכם שזה הוראת אלהים הבא בכנוי אל ישראל ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם, והליכה אחרי מורה אחרי מדותיו ודרכיו ג״ח הלבשת ערומים בקור חולים כמ״ש בסוטה (יד), ב) מצד היראה הלא ראוי שתהא מוראו עליכם לא מורא ע״ג שהיא כאין נגדו, ג) מצד מל״ת הלא הזהיר ע״ז לא יהיה לך אלהים אחרים וראוי שאת מצותיו תשמורו, ד) מצד הנביא השקר הלא ראוי שבקולו תשמעו שהלא נביאי האמת מזהירים אתכם מזה, ה) מצד העבודה ראוי שרק אותו תעבודו בעבודת המקדש לא זולתו על כל הר וגבעה ועץ רענן, ו) מצד שאתם דבקים בה׳ מצד נשמתכם שהיא חלק אלוה ממעל וכשתעבדו ע״ג יופסק הדבוק הזה ונפשכם תכרת משרשה העליון אל הטומאה והגלולים וראוי שבו תדבקון:
אחרי1 וגו׳: הוא עצה2 לעת צרה3 רחמנא ליצלן. ״אחרי ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״ – הולך בתום ילך בטח, והוא ״משגב לעת צרה״ (ע״פ תהלים ט,י).
ואת מצותיו תשמורו:⁠4 תתנו5 השגחה על העיר, אם המה נשמרים בדיני תורה או חלילה יש עוברים מצוות התורה6.
ובקולו תשמעו:⁠7 להעמיד8 אנשים עוסקי תורה9, שעומדים נגד כל המלחמות שבעולם10, כמו שכתבתי בספר בראשית (כו,ה) על הפסוק ״וישמור משמרתי״.
ואותו תעבודו:⁠11 משמעות הלשון נתבארה לעיל (ו,יג. י,כ) על פי מדרש חז״ל שמפנה עצמו לעבודת ה׳ לבדו. והיינו להעמיד12 אנשים מוכנים לכך, כמו עשרה בטלנים שבבית הכנסת.
ובו תדבקון:⁠13 מבואר גם זה שם (לעיל י,כ) שפירושו להשיא בתו לתלמיד חכם וכדומה. ובכל הדברים הללו אין אדם מוזהר בכל עת שיהא מתנהג בזה האופן, רק לפי שעת הסכנה14 יש להוסיף זכויות, כמו שכתבתי לעיל (ו,יג) בשעת מלחמה.
1. ושאל רבינו לעיל: וגם מקרא ״אחרי ה׳ אלוהיכם וגו׳⁠ ⁠⁠״ אינו ענין לכאן, וכל המקרא כבר נאמר ונשנה.
2. כנגד החיפוש אחרי פתרון ע״י עבודה זרה וכו׳.
3. כפי שהעמיד רבינו את כל הפרשה.
4. כל הפסוק עוסק בעצות לעת צרה, וכנ״ל.
5. ציווי על הציבור לדאוג לעניינים אלו, בעת צרה.
6. כי שמא ׳עוברים׳ אלה הם סיבת ל׳איזה חולי או פגע רע בעיר׳. וא״כ ״תשמורו״ – ׳לשמור׳ על הזולת שישמרו התורה.
7. כל הפסוק עוסק בעצות לעת צרה, וכנ״ל.
8. ציווי על הציבור לדאוג לעניינים אלו, בעת צרה.
9. משמעות ׳שמיעה בקול׳ במשנת רבינו – עסק התלמוד, ועיין גם להלן פסוק י״ט, ועוד.
10. כי זו סגולתו של לימוד תורה, להצלחתם במלחמה.
11. כל הפסוק עוסק בעצות לעת צרה, וכנ״ל.
12. ציווי על הציבור לדאוג לעניינים אלו, בעת צרה.
13. כל הפסוק עוסק בעצות לעת צרה, וכנ״ל.
14. הדברים לכאורה אינם ברורים, שהרי להשיא בתו לת״ח וכו׳ (שזה אופן אחד בהגדרת מצות הדביקות בה׳) הוא ציווי קבוע לכל אדם מישראל, ולאו דוקא בעת צרה.
[השמטה: אחרי ה׳ אלהיכם תלכו. רבותינו אמרו הדבק בדרכי, עשו ההדמות למעשיו יתברך הכלל הראשיי Criterium בחכמת המדות ולהם מאמרים יקרים לרוב מאד מהמין הזה, וג׳ דברים ראיתי בעת להעיר על זה -. האחד, כי הכלל הזה נובע ממקור קדוש וקדמון מימי עולם והוא ספור בריאת האדם שנאמר עליו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, ומי שנברא בצלמו ובדמותו ית׳ מה לו לעשות אם לא להדמות לדפוסו? וכל הקרב הקרב אל צלמו ודמותו שעל פיו נברא הרי זה משובח, והוא משיג חלק רב מזולתו בתאר האנושיות — ב׳, כי הוא זה הכלל הגדול שהוקם על, בפילוסופיאה האפלטונית היינו ההדמות לאלוה — La ressemblance avec Dieu. (Teetete. ed. Paris. 66.) ועיין עוד Bitter. Hist. de la phil. anc. vol. lll. p. 233.
ג, הוא ג״כ אשר דברו האסטוייכים Stoiciens כאשר שמו לראש פנת מוכרם וחכמת המדות ההשתוות אל הטבע Conformite avec la nature וכבר ידענו מה שאמר יוסף על הפרושים כי הם היו אצלנו ביחס הסתוייכים אצל היונים — ד׳, סמוך לבי לא יירא לומר עוד שאם נרד לעומק הכלל הגדול שהקים קאנט Kant בחכמת המדות נראה כי גם בחותם זה נחתם לא נופל דבר — כי הוא אמר ״התנהג באופן שמעשיך הפרטיים יאותו להרחיבם ולהחזירם אזהרה כללית״ ומי הוא מקור הדעות הכלליות והנימוס העליוני אם לא הוא ית׳? — ה׳, ודעת פילוסוף איטלקי מן החיים אשר המה חיים עדנה גם הוא חכם ויבא לנו דברים דומים בצורתן ובצביונן לכל האמור Fine pertanto dell' uomo e di tutto il ereato essere non pun e non dee se non imitare lddio ed assomigliarsi a Lui quanto riesce fattibile. Percio l' unverso tende all' unita perhe Dio e uno, tende all' infinita perche Dio e infinito, tende alla vita o vogliamo dire allo svolgimento delle forze spontaneeed organate perche Dio e vivente ed attivo. Dell' ontologia e del metodo. p. 113.]
אחרי ה׳ וגו׳ – כלומר אסור לכם לשמוע בקול נביא השקר מפני שאתם חייבים לשמוע בקול ה׳.
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ואותו תיראו – בניגוד ל״הלך אחרי אלהים אחרים״ (פסוק ג׳).
ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו – בניגוד ל״לא תשמע אל דברי הנביא״. המצוה הראשונה (״ואת מצותיו תשמורו״) מתייחסת (לפי הספרי) לתורת משה; המצוה השניה (״ובקולו תשמעו״) מתייחסת ל״בקול הנביאים״.
ואותו תעבודו וגו׳ – בניגוד ל״ונעבדם״ (פסוק ג׳), יש לשים לב, כי כל הפעלים שבפסוק זה מנוקדים בתנועה גדולה בעי״ן הפועל, כרגיל באתנחתא וסוף פסוק, אף על פי שלא כולם מוטעמים באתנחתא או סוף פסוק. את טעם הדבר יש למצוא אצל איוו. 100.
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – א״ר חמא בר חנינא, מאי דכתיב אחרי ה׳ אלהיכם תלכו, וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה והלא כבר נאמר (ואתחנן) כי ה׳ אלהיך אש אכלה הוא1 אלא להלך אחר מדותיו של הקב״ה, מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים, מה הוא בקר חולים אף אתה בקר חולים, מה הוא ניחם אבלים אף אתה נחם אבלים, מה הוא קבר מתים אף אתה קבור מתים2. (סוטה י״ד.)
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – א״ר תנחום א״ר יהושע בן לוי, אין הצבור רשאין לצאת מביהכנ״ס עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, אמר רבא, בר אהינא אסברה לי, אחרי ה׳ אלהיכם תלכו.⁠3 (סוטה ל״ט:)
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – תלכו – זו מצות עשה, ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם, ואת מצותיו תשמרו – זו מצות ל״ת,⁠4 ובקולו תשמעו – בקול נביאיו, ואותו תעבודו – במקדש, ובו תדבקון – הפרישו עצמכם מעבודת כוכבים ודבקו במקום5 (ספרי).
1. לכאורה אין באור מספיק לשאלה זו, דהא כן הוא מדרך צחות הלשון אחרי ה׳ תלכו, כלומר אחרי תורתו ומצותיו וכו׳, וצ״ל דס״ל להדורש הזה כמ״ד כל מקום שנאמר אחרי הוי סמוך לו, כלומר סמוך ונדבק לאותו דבר [עיין מ״ר אסתר ה׳], ולכן מדייק כאן איך אפשר לפרש סמוך ממש להקב״ה.
2. הא דהקב״ה מלביש ערומים מתבאר ממש״כ בפ׳ בראשית ויעש ה״א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ובקור חולים מתבאר ממש״כ בר״פ וירא ה׳ אליו, ובעל המאמר הזה לשיטתיה באגדה דב״מ פ״ו ב׳ דאותו היום שנראה ה׳ אליו היה יום שלישי למילה ובא הקב״ה לשאול לשלומו, והא דניחם אבלים מתבאר בס״פ חיי ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, ומשמע ליה דברכה זו היתה ברכת אבלים, דאל״ה למה תלה ברכה זו במיתת אברהם, ומה שהוא קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא (ס״פ ברכה), ומדה טובם היא שלא יהא גוף האדם מוטל בבזיון ויבא לידי ניוול.

ודע כי במ״ר קהלת עה״פ טוב ללכת אל בית אבל הובאה דרשה זו ושם גריס מקודם בקור חולים ואח״כ קבורת מתים ואח״כ נחום אבלים, ואף כי אפשר שבמקרה נסדרו הענינים הכא והתם כמו שהם, בכ״ז י״ל גם דבכונה נסדרו כמו שנסדרו, והיינו דהגמרא חשיב כסדר הפסוקים שבתורה, והמדרש כסדר המאורעות בתיי האדם.
3. אסמכתא בעלמא היא לנהוג כבוד בס״ת שלא להניחה ולצאת קודם שבאה למקומה, וכן בכלל זה שההולכים להבימה ומהבימה בשעה שנושאים הס״ת צריך לילך לאחריה ולא לפניה. ובב״י לאו״ח סי׳ קמ״ט הביא בשם תר״י בחידושי מגילה דאיסור היציאה הוא רק לכל הצבור כאחד או רובו, וכך קבע הרמ״א בשו״ע שם. אבל לדעתי זה צ״ע, דכיון דהמצוה הוא משום כבוד והידור א״כ איזו חילוק בין יחיד לצבור, וכמו שארי חלוקת הכבוד בס״ת שוים ליחיד ולצבור, ודברי תר״י נראה שנאמרו רק לפי השיטה דעיקר הקפידא מיציאה הוא לא מפני הכבוד אלא רק מפני שצריך להצניע הס״ת במקומה כמבואר בפוסקים, ולכן שרי ליחיד לצאת, דכיון שנשארו רוב הצבור בודאי יניחוה במקומה, אבל לדידן דקיי״ל דאיסור היציאה הוא רק מפני הכבוד בודאי כמו צבור כמו יחיד כולם חייבין בכבוד המקום, וכ״מ מדברי רש״י שכתב כאן ולא יצא האדם לפני ס״ת, משמע אפילו אדם יחיד, ודו״ק.
4. כמ״ש בעלמא כל מקום שנאמר השמר אינו אלא ל״ת,
5. מ״ש ואותו תעבודו במקדש נראה משום דעיקר ויסוד עבודת ה׳ היא במקדש ע״י הקרבנות וכמ״ש במגילה ל״א ב׳ בזמן שביהמ״ק קיים היו הקרבנות שבמקדש מכפרין ועכשיו תקנו לומר סדר קרבנות, הרי דיסוד העבודה היא במקדש, ומ״ש ובו תדבקון הפרישו עצמכם מעבודת כוכבים נראה דמכוין למ״ש בכתובות קי״א ב׳ ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו וכי אפשר להדבק בשכינה וכו׳ ודריש שם מה שדריש [ע״ל ס״פ עקב], וגם כאן קשה ליה כזה הלשון ובו תדבקון, ולכן דריש הפרישו עצמכם מעבודת כוכבים, כלומר דבזה שתפרישו עצמכם מעבודת כוכבים בזה תדבקון בה׳.
מקבילות במקראמוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזראר״י בכור שוררמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״גמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144