Devarim 13 – דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

שלא לשמוע למסית – סמ״ק כ״ו

[פיסקא פט]

לא תאבה לו – מכלל שנאמר (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה תלמוד לומר לא תאבה לו.

ולא תשמע אליו – מכלל שנאמר (שמות כ״ג:ה׳) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה תלמוד לומר ולא תשמע אליו.

ולא תחוס עינך עליו – מכלל שנאמר (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמד על דם רעך יכול אי אתה רשיי לעמוד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.

ולא תחמול – לא תלמד עליו זכות.

ולא תכסה עליו – אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשיי לשתוק.

[Piska 89]

"You shall feel no affection for him": Because it is written (Vayikra 19:12) "And you shall love your neighbor as yourself,⁠" I might think that you shall love this one (the inciter), too; it is, therefore, written "You shall feel no affection for him.⁠"

Because it is written (Shemot 23:5) "Unload shall you unload (his animal) with him,⁠" I might think that you should unload for this one, too; it is, therefore, written "and you shall not hearken to him.⁠"

Because it is written (Vayikra 19:16) "And you shall not abide the (spilling of the) blood of your neighbor,⁠" I might think that the same applied to this one, too; it is, therefore, written "and your eye should not look mercifully upon him.⁠"

"and you shall not pity": You shall not argue in his defense.

"and you shall not shield him": If you know something against him, you may not remain silent.

לא תאבה לו מכלל שנ׳ (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת״ל לא תאבה לו:

ולא תשמע אליו מכלל שנ׳ (שמות כ״ג:ה׳) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת״ל ולא תשמע אליו:

ולא תחוס עינך עליו מכלל שנ׳ (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם ריעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת״ל ולא תחוס עינך עליו:

ולא תחמול לא תלמד עליו זכות:

ולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק:

מנ׳ שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות [ת״ל כי הרוג תהרוג] יצא זכאי מנין שמחזירין אותו לחובה ת״ל תהרגנו:

ד״א לא תאבה לו בלבך אבל מקבלו אתה בפיך שאם אין אתה מקבלו בפיך כיצד את מכמין עליו:

ד״א לא תאבה לו למה נאמר לפי שהוא אומר כי יסיתך אחיך ולא תשמע אליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בנך ולא תחוס עינך עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בתך ולא תחמול למה נאמר לפי שהוא אומר או אשת חיקך ולא תכסה עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או רעך:

ד״א לא תאבה לו אפילו הוא גדול שבישראל:

ולא תשמע אליו שאם בא לידי סכנה אל תבדוק אחריו הכישו נחש אל תבדוק אחריו:

ולא תחוס עינך עליו שאם אין עדים שרוצין להעידו יעידו:

ולא תחמול קוב כיסך עליו:

ולא תכסה עליו גלה מסתריו:

לָא תֵיבֵי לֵיהּ וְלָא תְקַבֵּיל מִנֵּיהּ וְלָא תְחוּס עֵינָךְ עֲלוֹהִי וְלָא תְרַחֵים וְלָא תְכַסֵּי עֲלוֹהִי.

you shalt not consent to him, nor listen to his word, nor must your eye have pity on him; you shalt neither compassionate nor conceal him,

לא תצבון^א לה ולא תשמעון למילוי^ב ולא יחוסון^ג עייניכון עלוי ולא תחוסון ולא תכסון עלוי.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא תצבון״) גם נוסח חילופי: ״ולא תחמדון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למילוי״) גם נוסח חילופי: ״לה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יחוסון״) גם נוסח חילופי: ״תחוסון״.

לא תצבון להון ולא תקבלון מיניה ולא תיחוס עיניכון עלוי ולא תרחמון ולא תכסון בטומרא עלוי.

you shall not consent to them, nor hearken to him, neither shall your eye spare him or have compassion, nor shall you hide him in secret;

ולא תחוס עינך עליו – מכאן שהיו טוענין למסית.

פַלַא תַּשַׁא דַ׳לִךַּ וַלַא תַּקבַּל מִנהֻ וַלַא תֻשׁפִק עַלַיְהִ וַלַא תַּרתֻ׳ לַהֻ וַלַא תַּסתִר עַלַיְהִ

אל תרצה זאת, ואל תקבל על עצמך ממנו, ואל תחמל עליו, ואל תחוס עליו, ואל תסתיר עליו.

לא תאבה לו – לא תהיה תאב לו, לא תאהבנו. לפי שנאמר: ואהבת לרעך (ויקרא י״ט:י״ח), את זה לא תאהב.

ולא תשמע אליו – בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר: עזוב תעזוב^א עמו (שמות כ״ג:ה׳), לזה לא תעזוב.

לא תחוס עינך עליו – לפי שנאמר: לא תעמוד^ב על דם רעך^ג (ויקרא י״ט:ט״ז), על זה לא תחוס.

לא תחמול^ד – לא תהפך בזכותו.

ולא תכסה עליו – אם אתה יודע לו חובה, אינך רשאי לשתוק.

א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״עזב תעזב״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13. בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״תעמד״.

ג. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״ריעיך״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34: ״תחמל״.

לא תאבה לו YOU SHALL NOT CONSENT UNTO HIM – i.e. you shall feel no longing (תאב) towards him, you shall show no affection for him (אהב); This is stated because it is said, "You shall love your fellowman as yourself" (Vayikra 19:18); this man, however, you shall not love (Sifre Devarim 89:1).

ולא תשמע אליו AND YOU SHALL NOT HEARKEN UNTO HIM – when he makes entreaty for his life, that you should forgive him. This is stated because it says. "[If you see the ass of him that hates you] you shall surely help him" (Shemot 23:5); this man, however, you shall not help (Sifre Devarim 89:2).

ולא תחוס עינך עליו NEITHER SHALL YOUR EYE SPARE HIM – This is stated because it says, "you shall not stand against the blood of your fellow" (Vayikra 19:16) – this man, however, you shall not spare (Sifre Devarim 89:3).

ולא תחמל NEITHER SHALL YOU PITY [HIM] – i.e. you shall not occupy yourself in his favor (you shall not seek to find anything favorable to him) (Sifre Devarim 89:4).

ולא תכסה עליו AND YOU SHALL NOT CONCEAL (COVER OVER) HIM – If you know anything about him that will condemn him, you are not allowed to keep silent (Sifre Devarim 89:5).

פס׳: לא תאבה לו – אע״פ שהזהרתיך (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם רעך לא תחוס עינך עליו ולא תחמול, שלא תלמד עליו זכות.

ולא תכסה עליו – אם יודע אתה עליו חובה אין אתה רשאי לשתוק:

ולכך, אף על פי כן: {ו}⁠לא תחמול ולא תכסה עליו – כי אין זו מסירה לא טְרַאִישון,⁠¹ כי אין לך לאהוב אדם ולהבטיחו נגד יוצרך.

ורבותינו דרשו (בבלי סנהדרין ל״ג:): {ו}⁠לא תחמול ולא תכסה – שלא תהפך בזכותו, כי אם בחובתו, ומחזירין אותו לחובה ולא לזכות.

1. בלעז: trahison (בגידה).

And therefore, despite this: {ו}⁠לא תחמול ולא תכסה עליו – {AND} YOU SHALL NOT SPARE OR CONCEAL HIM – because this is not handing over [to an enemy], this is not treason, because you should not love a person and secure him against your Creator.

And our Rabbis derived (Bavli Sanhedrin 33b:6): {ו}⁠לא תחמול ולא תכסה – {AND} YOU SHALL NOT SPARE OR CONCEAL – That you shall not overturn his judgment to acquit him, but only to find him liable, and one brings him back to court to find him liable, but not to acquit him.

לא תאבה לו – פר״ש: לא תהי תאב לו לא תאהבנו לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט:י״ח), את זה לא תאהב ולא תשמע אליו – בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳) לזה לא תעזוב עמו. פר״ש נקט ליה לשון הברייתא והתרגום משבק תשבוק מה די בלבך עלוהי ותפרק עמיה פי׳ בשונא דעלמא אתה חייב לעזוב שנאתו אבל לזה המסית לא תעזוב שנאתו ולא תאבה לו.

לא תאבה לו, "you shall not consent to him (his suggestion) according to Rashi the root of the word is אהב, Hence the meaning of the line is: "do not profess to love him;⁠" we have a similar construction when the Torah asks us to love our fellow human beings as thyself in Leviticus 19,18. ולא תשמע אליו, "and to not even listen to him.⁠" If he pleads with you to forgive him, in order not to report his criminal suggestions to the authorities, although as a rule the Torah teaches us not to abandon a person in need, (Exodus 23,5), in this instance this rule is to be ignored. Even though we are not to indulge in reciprocal hatred when the hatred has been initiated by the other person, in this instance we must react differently and prevent the spread of idolatry by enabling such a person to convert naive people to his seduction.

לא תאבה לו – לא תהא תאב לו, ולא תאהבנו. לפי שנאמר: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט:י״ח) – את זה לא תאהב. לשון רבינו שלמה מסיפרי (ספרי דברים י״ג:ט׳).

אבל בגמרא (בבלי סנהדרין ס״א:) אמרו: הא אבה ושמע, חייב. וכן הדבר, כי אבה לשון רצון: ולא אבה י״י אלהיך לשמוע אל בלעם (דברים כ״ג:ו׳) – לא רצה, לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳), ממה שאמר: ואם לא יחפץ (דברים כ״ה:ז׳). והנה לא תאבה לו – בלב, ולא תשמע אליו – שתודה לו, לומר: כן אעשה, אלך ואעבוד עבודה זרה שאמרת, והוא מתחייב מיתה בהודאתו. וכן דעת אנקלוס: לא תקבל מיניה. ואלו הלאוין כמו: ולא^א תתאוה ולא תחמוד (דברים ה׳:י״ז), שאם תתאוה בלב עובר בלאו הראשון, ואם הוסיף לעשות כאשר חשב עובר גם בלאו השני.

לא^ב תחוס עינך – לרחם עליו שלא יומת, ולא תחמול – על הקורבה הנזכרת שיש לו עמך, כענין שנאמר: כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו (מלאכי ג׳:י״ז). ולא תכסה עליו – מהעיד עליו בבית דין. ובסיפרי (ספרי דברים י״ג:ט׳): לא תחמול – לא תלמד עליו זכות, ולא תכסה – אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק. והכל טעם אחד, כי הכסוי מן: מכסה פשעיו (משלי כ״ח:י״ג), וכוסה^ג קלון (משלי י״ב:ט״ז) – השתיקה מהגיד.

ואמר: ולא^ד יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה – כי הוא דבר מצוי, יעשה תמיד לולי המשפט, אבל ענין הנביא הנזכר איננו בתדירות.

א. כן בכ״י פריס 222, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון: ״לא״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בפסוק: ״ולא״.

ג. כן בכ״י פריס 222, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון: ״כוסה״.

ד. כן בכ״י פריס 222, דפוס רומא, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״לא״.

THOU SHALT NOT 'THOVEH LO' — "you shall not 'long' for him, nor shall you love him. Because it is said, Thou shalt love thy neighbor as thyself¹ — [it is necessary to caution that] this one [who seeks to mislead you into idolatry] you shall not love.⁠" This is Rashi's language quoting the Sifre.⁠² But in the Gemara the Rabbis have said [in connection with this verse]:⁠³ "But [if the one misled] avah (wanted) and consented [to the words of the inciter, although he actually did not worship the idols, the misleader] is guilty" [thus showing that the word thoveh is not an expression of "longing" as Rashi holds, but of "willingness"]. And this is correct, for avah is an expression of "desire,⁠" as it is said, And the Eternal thy G-d was not 'avah' (willing) to hearken unto Balaam,⁠⁴ meaning "He did not desire.⁠" So also, he is not 'avah' (willing) to perform the duty of my husband's brother,⁠⁵ [this expression being based upon the statement in the first part of that verse], and if the man 'desires' not to take his brother's wife. Thus, thou shalt not 'thoveh lo' means ["thou shalt not be willing] in your heart [to give credence to him"], nor hearken unto him by consenting to him, saying "I will do so; I will go and I will worship the idol you mentioned.⁠" And [the inciter] becomes liable to the death penalty because of his [the victim's] consent. And such is the opinion of Onkelos [who translated]: "Do not accept [the offer] from him.⁠" Now these two prohibitions [Thou shalt not be willing to give credence to him in your heart, nor shalt thou hearken unto him] are like Neither shalt thou desire thy neighbor's house⁶ [which prohibits us from desiring what belongs to another], and Thou shalt not covet thy neighbor's house⁷ [which prohibits us from scheming to acquire it], so that if he desires it in his heart, he infringes the first prohibition, and if he goes on to do as he thought, he transgresses also the second negative commandment.⁠⁸

NEITHER SHALL THINE EYE PITY HIM — to show him mercy that he not die.

NEITHER SHALT THOU SPARE because of the close [family] relationship as mentioned,⁠⁹ as it is said, as a man spareth his own son that serveth him.⁠¹⁰

NEITHER SHALT THOU CONCEAL HIM — by not testifying against him in court. And in the Sifre it is written:⁠¹¹ "Neither shalt thou spare — you shall not plead in his favor. Neither shalt thou conceal — if you know anything unfavorable to him, you are not permitted to stand mute.⁠" All [these interpretations]⁠¹² convey the same thought, for the term "concealing" is from he that 'concealeth' his transgressions;¹³ but a prudent man 'concealeth' shame,⁠¹⁴ meaning that he refrains from telling it. And he states, and they shall do no more any such wickedness as this is in the midst of thee,⁠¹⁵ because this matter [of a misleader] is very common, and it would be frequently done were it not for the law [as a deterrent, hence this pronouncement was necessary], but the matter of a false prophet mentioned [above] is not a common occurrence, [therefore, unlike in the verse before us, no admonitions were mentioned in (6)].

1. Leviticus 19:18.

2. Sifre, R'eih 89.

3. Sanhedrin 61b.

4. Further, 23:6.

5. Ibid., 25:7.

6. Above, 5:18. See "The Commandments,⁠" Vol. II, pp. 251-252.

7. Exodus 20:17. "The Commandments,⁠" Vol. II, pp. 250-251.

8. Here too, if in his heart he gives credence to the words of the inciter he violates the first prohibition, and if he also consents to worship the idol he infringes the second negative commandment as well.

9. (7): If thy brother, the son of thy mother, or thy son, or thy daughter …

10. Malachi 3:17.

11. Sifre, R'eih 89.

12. I.e., whether we interpret Neither shalt thou conceal by "not testifying" against him, or "withhold" anything unfavorable to him — the purport is the same, since covering up of evidence is a form of silence.

13. Proverbs 28:13.

14. Ibid., 12:16.

15. (12).

לא תאבה לו ולא תשמע אליו – וא״ת מאחר שסופו לקלקל למה עשהו הקב״ה נביא אמת להטעות בניו על ידו ולכך הוא אומר כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם (דברים י״ג:ד׳) וכ״ש שאין לשמוע לאותו העושה על ידי מכשפות. כי דבר סרה על ה׳ (דברים י״ג:ו׳) אלהיך כדי להסיר אתכם מאחריו.

לא תאבה לו ולא תשמע אליו – שאם אבה פי׳ שנתרצה לו בלבו או שמע אליו שאמר כן אעשה חייב אפי׳ על הריצוי:

ולא תחוס עינך עליו – פי׳ הרמב״ן אין לך לרחם עליו שלא יומת:

ולא תחמול עליו – על קורבה שיש לו עמך:

ולא תכסה עליו – מהעיד עליו בב״ד. ואמר:

לא תאבה לו ולא תשמע אליו, "do not accede to him and do not hearken to him.⁠" Moses points out that both a mere expression to accede to such requests, or even listening to it without protest and giving the impression that you consider such proposals seriously, is culpable in Hashem's eyes.

ולא תחוס עינך עליו, "and your eye must not pity him,⁠" you must not have pity on him so as not to cause him to be executed.

ולא תחמול ולא תכסה עליו, "and do not be compassionate with his plight, nor cover up for him.⁠"

You must not dodge your duty to testify against such a person in court.

ולא תחוס עינך עליו – (עם האותיות והתיבות) גימ׳ אין טוענין למסית.

ולא תכסה – ב׳ ולא תכסה עליו ולא תכסה עוד על הרוגיה וזהו שדרשו במסית שאם יצא מב״ד חייב אין מחזירין אותו לזכות וזהו ולא תכסה עוד על הרוגיה פי׳ על מי שיוצא ליהרג.

לא תאבה לו – אפילו שהיה אהובך מצד הקורבה והאהבה כמו שזכר תחלה לא תרצה בו ובאהבתו כי בקש להדיחך ולהאבידך וזאת האזהרה שלא יסכים לדבריו.

ולא תשמע אליו – מגיד שאם אבה ושמע חייב אף על פי שעדין לא עבד עבודה זרה וזה יהיה כשצוה לעבוד אלהים אחרים מהקרובים אליו או מהרחוקים אבל אם הסית המסית שיעבדוהו לא ינהג בו זה הדין וזה מבואר מהשרשים הכוללים ולפי שזה המאמר היה בסתר וידענו שאין האדם נדון במיתה כי אם על פי עדים למדנו מזה שיש לנסות להכמין לו עדים שיראוהו וישמעו דבריו והוא לא יראם כדי שיוכלו להעיד.

לא תחוס עינך עליו – הזהיר בזה שלא לחוס על דם המסית.

ולא תחמול – הזהיר בזה שלא ילמדו עליו זכות.

ולא תכסה עליו – הזהיר בזה שלא ישתוק אם ידע לו חובה.

התועלת השביעי הוא במצות והוא מה שהזהיר שלא יפותה המוסת להסכים לדברי המסית שנאמר ולא תאבה לו ולא תשמע אליו ומזה למדנו שאם אבה ושמע אף על פי שלא עבד עבודה זרה נסקל המוסת והנה התועלת בזאת האזהרה מבואר.

התועלת השמיני הוא במצות והוא מה שהזהירנו מלחוס על דם המסית ומלטעון עליו זכות ושלא נעמוד מלטעון עליו חובה אם ידענוהו לו שנאמר ולא תכסה עליו והתועלת באלו האזהרות מבואר כדי שיוסרו האנשים מעשות כדבר ההוא.

לא תאבה לו לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנא׳ ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב ולא תשמע אליו בהתחננו על נפשו למחול לו כו׳. בספרי דאי אפש׳ לפרש לא תאבה לו כמשמעו כמו אם יפתוך חטאים אל תאבה ולא לפרש ולא תשמע אליו כמשמעו שלא תקבל דברי המסית אותך נלכה ונעבדה אלהי׳ אחרים דא״כ מאי ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו כי הרוג תהרגנו דקאמר הוא עומד להרגו וקא מזהר לה שלא להתרצות לדבריו ולא לקבל דבריו לעבוד אלהים אחרים. ומ״ש הרמב״ן ז״ל שזה של ספרי חולק על מה שאמרו בגמרא הוא אבה ושמע חייב ושגם המתרגם שתרגם ולא תשמע אליו לא תקבל מניה חולק עליו לא ידעתי מהיכן למד זה ולמה לא יתפרשה מאמר ולא תקבל מיניה על תחנוניו המתחנן על נפשו למחול לו ומה שהוצרך רש״י לתת טעם לאזהרת לא תאבה לו לפי שנא׳ ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב וכך שנו בספרי הוא מפני שלולא זה היה קשה למה הוצרך להזהירו וכי תעלה על דעתך שיהא אוהב למסית שהוא חייב מיתה אבל בספרי נתנו טעם גם לאזהרת ולא תשמע אליו ולאזהרת ולא תחוס עינך עליו ואמרו לפי שנאמר עזב תעזב עמו אמר ולא תשמע אליו ולפי שנא׳ לא תעמוד על דם רעך אמר ולא תחוס עינך עליו ורש״י ז״ל לא הביא רק הטעם שלא תאבה לו מפני שלא יעלה על לב שיאהב המסית שום אדם בעולם אבל יעלה על הלב שיחמול עליו בהתחננו על נפשו שלא יהרגנו ואין זה צריך טעם לפי הפשט:

הנה אתה לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו לא תחמול ולא תכסה עליו. רוצה לומר לא תאבה. ולא תחפוץ ולא תרצהו אליו בלב ולא תשמע אליו שתודה לדבריו לומר כן אעשה ואעבוד עבודה זרה שאמרת כי המודה בפיו חייב מיתה בהודאתו וכן תרגם אונקלוס. ולא תקבל מיניה. ורש״י ז״ל פי׳ לא תאהבנו. לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך. את זה לא תאהב ולא תשמע אליו בהתאננו אליך על נפשו. ולפי שאתה תצטרך להיות בזה בעל דין ולהלשינו. ועד להעי׳ עליו ושוטר לעשו׳ בו משפט. לכן אמר בו ג׳ לשונו׳. לא תחוס. לא תחמול. ולא תכסה.

ואמר בזה לשון חמלה לפי שהיו קרוביו ואולי יכמרו רחמיו עליהם להצילם. ובספרי לא תחמול לא תלמד עליו זכות ולא תכס׳. מהעיד עליו בב״ד וכבר בארו חז״ל במשנת סנהדרין פ״ז שלא נתחייב המסית בעדות המוסת אם לא היו שם עדים אחרים בהסתתו.

לא תאבה לו – באמרו שתחקור לדעת אם כנים דבריו שעבודה זרה פלונית כך מטיבה וכך מריעה.

ולא תשמע אליו – ובזה האופן לא תשמע אליו, ולא תקבל ממנו לעבוד. שאם יהיה בדבר ספק אצלך אם הוא ראוי, סוף שתשמע אליו, כי ספק כזה לא יקרה אלא מחסרון התבוננות בגודל האל יתברך וסדרו בעולם.

לא תאבה לו, when he suggests that you investigate the truth of his words that a certain form of idolatry is demonstrably effective for its believers, do not assent to listen to him.

ולא תשמע אליו, you must not listen to him to make such an experiment, and to go through a “conditional” obeisance as a test. The reason is that the moment you even entertain doubts about the utter falsity of what the seducer claims, in the end you will become a victim of his persuasiveness. You could not even entertain any doubt about God and His Torah unless you had never properly understood the greatness of God and His mastery in the universe.

לא תהא תאב לו לא תאהבנו. שאין לפרש שהכתוב בא להגיד שלא יתרצה לעבוד עבודה זרה, דהא הכתוב אמר (פסוק י) ״הרוג תהרגנו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ואיך סלקא דעתך שיתרצה לו. אלא פירוש הכתוב שלא יאהבנו לזה המסית. ומפני שקשה כי למה סלקא דעתך שיהיה אוהב לו – עד שהכתוב מזהיר לא יאהבנו, ולפיכך קאמר מפני שנאמר (ויקרא יט, יח) ״ואהבת לרעך וגו׳⁠ ⁠⁠״, והוה אמינא גם כן למסית יאהב. וכן ״לא תשמע אליו״ גם כן קשה, דאין לפרש כמשמעו שלא יתרצה לו, דאין סלקא דעתך דבר זה, וצריך לפרש שלא ישמע אליו בהתחנן לו למחול. ומפני שקשה מהיכי תיתי לומר דיהא מוחל לזה, ולפיכך קאמר ׳לפי שהכתוב כו׳⁠ ⁠׳. אבל בגמרא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סא ע״ב) משמע דקרא ״לא תאבה״ אתיא להך מילתא – דאם אבה ושמע, אף על גב דלא עבד, אלא אבה ונתרצה לעבוד, חייב מיתה. ואם כן קרא הוא כמשמעו:

לא תהפך בזכותו וכו׳. מפני שלשון חמלה נופל על החומל על דבר שלא יאבד, לכך דרשינן (ספרי כאן) ״לא תחמול״ ש׳לא יהפוך בזכות׳. אבל ״לא תחוס״ משמע לא תהא מרחם עליו, וזה על מי שכבר בא שיהיה נאבד. לכך דרשינן, מפני שנאמר (ויקרא יט, טז) ״לא תעמוד על דם רעך״, אלא תרחם עליו, אבל על זה לא תרחם עליו:

לא תהא תאב לו כו׳. דאי אפשר כמשמעו שלא תרצה לדבריו ושלא לקבל דברי המסית אותך, דאם כן מה לא תחוס עינך עליו וגו׳ כי הרוג תהרגנו וגו׳, הוא עומד להרוג וקא מזהיר שלא להתרצות לדבריו ולא לקבל דבריו לעבוד אלהים אחרים:

לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו כו׳. ותרגם אונקלוס משבק תשבק מה דבלבך עלוהי, היינו השנאה דבלבך, ותמחול לו. והא דפירש רש״י לעיל (שמות כ״ג:ה׳) עזור לו וכאן פירוש שהוא לשון מחילה, י״ל דלעיל פירש לפי פשוטו. וכן פי׳ מהרא״י:

Do not be inclined towards him, etc. For this verse cannot be understood according to its simple meaning — "Do not agree with his words, and do not accept them.⁠" For if so, what is the meaning of, "Do not view him compassionately ... for you must certainly execute him, etc.⁠" He is about to be executed! Does the verse need to warn, "Do not agree with his words, and do not accept his words to serve other gods"?

Because it states, "Lay aside [your hatred of him] and assist him,⁠", etc. Onkelos explains עזוב תעזוב as, "Lay aside whatever is in your heart against him,⁠" which means to [put aside] the hatred in your heart and be forgiving to him. Although Rashi explains above (Shmos 23:5) that the term עזוב תעזוב denotes assistance, here he says that it denotes forgiveness, because Rashi above is explaining the simple meaning of the verse. (Maharai explains likewise).

ואומרו לא תחוס וגו׳ – פירוש שצריך להרחיק ממנו כל אשר תאוה נפשו אפילו דברים שאין בהם איסור כדי לענות אדם נפשו ולא יחוס ולא יחמול עליו לומר למה יענה נפשו ללא דבר וה׳ הרשהו לתאבון זה, והנה הגם שעינוי זה היא לנפש עיקרו היא לאותו המתלוה לה שהם כוחות המסיתים שזכרנו, והוא סוד התענית שיתענה האדם לאבד כח הרע הדבוק בו שהוא כח המסית האמור.

ואומרו ולא תכסה – פירוש על דרך מעשה של רב עמרם חסידא (קידושין פ״א.) שצעק נורא בי עמרם ואספו יחד גם בני אדם גם בני איש ובזה גרש ממנו מסית, והוא אומרו לא תכסה עליו הכרז עליו וגלהו לעיני הכל ובזה תהיה נמלט ממנו כי בזה אתה הורגו והוא אומרו כי הרוג תהרגנו.

ואומרו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו׳ – פירוש שלא הרשה אותך הכתוב לגלות מעשיו ולקרא כהחסיד נורא בי עמרם אלא כשלא תשיג ידך אבל כשתשיג להתעצם כנגדו ולדחותו אין לך להכלם בדרך זה אלא ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, על דרך אומרו (תהלים ק״ט) ולבי חלל בקרבי, ואם לא תשיג ידך יד כל העם באחרונה לקרא נורא בי עמרם לבא אליו העם להורגו בכוחם שאיבוד תאותו היא הריגתו.

ולא תחוס עינך עליו, "and your eye shall not take pity on him;⁠" this means that one has to deny the enticer everything he desires or holds dear, even things totally unrelated to what he proposed. The idea is to make him endure suffering. You should not say that there is no point in making this person endure pointless denials seeing that God Himself has permitted all these things to be enjoyed by man. Even though the afflictions we speak about affect primarily the soul, they will also have an effect on the spiritually negative mani-festations which have become an inseparable part of this human being. This is the mystical dimension of the whole concept of fasting. Man is to deny himself food and drink in order to weaken the forces of evil within him.

ולא תכסה, "and you must not cover up, etc,⁠" This may best be understood by a reference to Kidushin 81 in which the Talmud relates a story involving Rav Amram. [The subject matter is being alone with a woman who is not your wife and the implications of such a situation. Ed.] Certain female prisoners whose freedom had been bought by the people of Nehardea, the town in which the pious Rav Amram resided, were entrusted to him for safekeeping. He assigned to them the top floor, removing the connecting stairs. One day he was sorely tempted by his evil urge to socialise with one or the other of these women and he single-handedly put up a ladder to climb the upper floor which it would normally require several people to move. When half way up he cried out that his house was on fire which brought out the neighbors before he could succumb totally to the enticer within him. He embarrassed himself thereby publicly, but told his colleagues that it was better for him to be embarrassed in the here and now, than to face the consequences of his action in the hereafter where his embarrassment would be far greater. Moses says here that you should not conceal the fact that the enticer is active within you, but by exposing this fact similar to Rav Amram, you will be able to defeat the enticer by publicly disgracing him for what he is. כי הרוג תהרגנו, "Rather, you must surely kill him.⁠"

Moses adds: ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, "your hand shall be the first against him to kill him.⁠" Moses indicates that in contrast to what Rav Amram did in the story related in Kidushin when he called on others to killl the evil urge within himself, you must do so yourself, at least you must begin the job. Only if you failed in your attempt may you do as Rav Amram did, i.e. call upon outsiders to do what is really your task. Only when you are in the position described by David in Psalms 109,22 that "my heart is pierced within me,⁠" may you call on God to do the job on your behalf as did David in Psalms 109,26, i.e. "Help me O Lord my God, etc.⁠" If you fail by yourself, Moses' final comment i.e. ויד כל העם באחרונה "and the hand of all the people at the end,⁠" applies. This is a reference to the situation when you may do as Rav Amram did and call in outside help.

לא תאבה לו – מכלל שנאמר ואהבת לרעך וגו׳ לכך אמר לזה לא תאבה. ומכלל שנאמר עזב תעזב עמו לכך אמר ולא תשמע אליו. ומכלל שנאמר לא תעמד על דם רעך מלהציל אותו לכך נאמר ולא תחום עינך עליו. ולא תחמל ולא תכסה עליו. שבדיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה וחילופו במסית. לא תחמל. אם תדע לו זכות לא תאמר. ולא תכסה. אם תדע עליו חובה תאמר. והיינו לפי שנאמר בפ׳ מסעי ועד א׳ לא יענה בנפש למות ואמרו בסנהדרין אמר א׳ מן העדים יש לי ללמד עליו זכות או א׳ מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה היו משתקין אותו. ופי׳ הפסוק כך הוא ועד א׳ לא יענה בנפש מה שהגיד בענין נפש אפילו לזכות. ואחד אחר. לא יענה למות לחוב דווקא. ולכך אמר כאן הכתוב ולא תחמל ולא תכסה עליו שבמסית הוא להיפוך. ומפני שג׳ דברים הוא באדם נשמה וגוף וממון ובנשמה יש ג׳ נפש רוח נשמה והכל ה׳ דברים עם נשמה לכך אמר לא תאבה. הוא אהבה. ואהבה בגוף הוא כנגד ואהבת לרעך. ולא תשמע. הוא בממון אם עשיר הוא ולכך אמר ולא תשמע אליו שאליו הוא ממון פי׳ שאצלו הוא. ולא תחוס וגו׳ ולא תחמל ולא תכסה וגו׳ הכל בנשמה כנגד ג׳ חלקי נשמה.

לא תאבה ולא תשמע וגו׳ – פי׳ בברייתא לא תאבה בלב. ולא תשמע במעשה. וכן פי׳ הרמב״ן ולי נראה שאמר במשלי בני אם יפתוך חטאים אל תבא פי׳ לעשות כמוהם אבל מותר לשמוע דבריהם. אבל כאן במסית אמר הכתוב לא תאבה ולא תשמע אליו תיכף באומרו לך לעבוד ע״ז א״ל לך מאתי. רק בפני עדים כשמכמינין לו אחורי הגדר צריך להשמיע דבריו כדי להמי׳ אותו.

לא תאבה – בלב:

ולא תשמע – במעשה:

ולא תחוס – אף שהוא אהובך:

ולא תחמל – אף שהוא אדם:

ולא תכסה עליו – אף שהוא ממשפחתך וקרוביך לא תכסה משאת חרפה על קרוביך ותגלה הדבר, והחמירה התורה כל כך בעונש המסית, עד שאין ללמד עליו זכות מן הטעם שכתבנו (במדבר ט״ו ל׳), כי המסית אינו עובר לתיאבון, אבל עושה ביד רמה ומגדף את ה׳ מצד אפיקורוסות:

לא תאבה לו ולא תשמע אליו – אל תקבל את דבריו, לא בדיבור ולא במעשה.

ולא תחוס עינך עליו – עיין פירוש בראשית מה, כ. אל תישא לו פנים משום שאישיותו חשובה בעיניך.

לא תאבה לו ולא תשמע אליו: כולו מיותר¹. ואפילו לפי הדרש שהביא רש״י מספרי ״לא תאבה לו״ היינו לא תאהבהו, גם-כן מיותר, שהרי כתיב ״לא תחמול״. וכן ״לא תשמע אליו״ – שלא תעזבהו², מיותר גם-כן, שהרי כתיב ״לא תכסה עליו״. אלא מכאן למדו בגמרא סנהדרין שם (סא,ב) ׳הא אם אבה ושמע³ חייב הניסת מיתה׳⁴.

ולפי הפשט ביאור אזהרות אלו הוא כעין אזהרה ״אל תפנו אל האלילים״ (ויקרא יט,ד) שמשמעו שלא להרהר בדבר מדבריה⁵, כמו שכתב הרמב״ם הלכות עבודה זרה פרק ב׳⁶. ובא הכתוב להזהיר ״לא תאבה לו״ – בשעה שמתחיל לדבר בזה, ואם החל לדבר עמו אזי מוזהר ״ולא תשמע אליו״, ואם כבר שמע הפתויים, אזי ״לא תחוס וגו׳⁠ ⁠⁠״⁷.

1. המילים ״לא תאבה לו ולא תשמע אליו״, אך לא המשך המשפט.

2. הכוונה ברש״י – לא תעזרהו, עיי״ש.

3. רש״י: (הניסת) למסיתו.

4. אע״פ שלא עבר לשלב של עובד עבודה זרה במעשה. זהו על פי שיטת חז״ל שרק בעבודה זרה עשו בו מחשבה כמעשה.

5. לא כפירוש רש״י שם ׳לעבדם׳.

6. הלכה ה׳: ... וכן המינים בישראל... הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות... ומחשבה של אפיקורס – לעבודה זרה.

7. אלא המסית כבר חייב מיתה, אע״פ שהניסת לא עבד בפעל עבודה זרה. כלומר, ״לא תחוס״ מופעל מיד אחרי ״לא תשמע״ בלבד.

לא תאבה לו – בלב.

ולא תשמע אליו – במעשה (רמב״ן וראב״ע). ולא עוד אלא שאין אתה רשאי אפילו לחוס עליו (ולא תחוס עינך עליו).

ולא תחמול... עליו – מבואר בספרי ״לא תלמד עליו זכות״, כלומר אין לך רשות לצדד בזכותו בשעה שהוא נידון בבית דין. מדברי הרמב״ן נוכל ללמוד הבדל בין ״חוס״ ו״חמל״. ״חוס״ פירושו להציל דבר מן האבדון, לא כתוצאה של רגש רחמים. אדם חס על דבר הנראה בעיניו מועיל. או לפחות בלתי מזיק, על כן מצינו ברוב המקומות כי שורש ״חוס״ מחובר עם ״עין״, מפני שהעין משגיחה על דבר מועיל, שומרת עליו ומשתדלת להצילו מן האבדון, ומצינו הלשון ״חוס״ או ״חוס עין״ אפילו כלפי דברים דוממים (השוה: ״ועינכם אל תחוס על כליכם״, בראשית מ״ה:כ׳, ״אתה חסת על הקיקיון״, יונה ד׳:י׳); אבל ״חמל״ פירושו לרחם על איזה דבר מתוך הרגשת הלב (השוה: ״כאשר יחמול איש על בנו״, מלאכי ג׳:י״ז ״ותחמול עליו״, שמות ב׳:ו׳). כיון שכאן מדובר על בן משפחה קרוב ביותר, מזהירה אותנו התורה שלא לחמול עליו.

ולא תכסה עליו – כלומר אל תסתיר שום דבר ממה שעשה. ספרי: ״אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק״. במכילתא (במדרש תנאים עמוד 65) מבואר כי חמשה הלאווין שבפסוק זה נאמרו כנגד חמשה מיני מסיתים הנזכרים בפסוק ז. מכאן גם הוכחה כי תוספת השומרוני בפסוק ז, המוסיף: ״או בן אביך״ לפני ״בן אמך״, אינה נכונה.

לא תאבה וגו׳ – לא תאבה לו ולא תשמע אליו – הא אם אבה ושמע חייב.⁠¹ (סנהדרין ס״א:)

לא תאבה לו וגו׳ – יכול מדכתיב (פ׳ קדושים) ואהבת לרעך כמוך אתה אוהב לזה, ת״ל לא תאבה לו, או יכול מדכתיב (פ׳ משפטים) עזב תעזב עמו אתה עוזב עמו ת״ל ולא תשמע אליו² (ספרי).

ולא תחוס עינך – מה ת״ל, שיכול הואיל דכתיב (פ׳ קדושים) ולא תעמוד על דם רעך אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, ת״ל ולא תחוס עינך עליו.⁠³ (שם)

ולא תחמל וגו׳ – א״ר חמא בר חנינא, מפרקיה דר׳ חייא בר אבא שמיע לי, מניין שאין טוענין למסית, דכתיב ולא תחמול ולא תכסה עליו.⁠⁴ (סנהדרין כ״ט.)

ולא תחמל וגו׳ – ת״ר, מניין ליוצא מב״ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו ת״ל (פ׳ משפטים) ונקי אל תהרג, ומניין ליוצא מב״ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת״ל (שם) צדיק אל תהרג,⁠⁵ אמר רב שימי בר אשי, וחלופא למסית, דכתיב ולא תחמול ולא תכסה עליו, ורב כהנא מתני דכתיב (פ׳ י׳) כי הרג תהרגנו.⁠⁶ (שם ל״ג:)

ולא תחמל וגו׳ – תניא, אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים, רבי יהודה מוסיף אף אכזרי, וחלופיהן במסית, דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו.⁠⁷ (שם ל״ו:)

ולא תחמל וגו׳ – אמר רבה בר רב הונא, לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית, דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו.⁠⁸ (שם פ״ה:)

1. ר״ל אע״פ שעדיין לא עבד אלא רק קיבל ממנו ואמר הן, אלך ואעבוד חייב, וטעם הדבר משום דכיון דשמע לו שוב לא ממלך ובודאי יעבוד, ומבואר בגמרא דזה הוא רק במסית לעבוד לאחרים אבל במסית לעבוד לעצמו אינו חייב אלא א״כ עבדו, וטעם הדבר משום דבכזה קרוב הדבר שיתחרט, דיאמרו השומעים מאי שנא איהו מינן.

2. מפרש לא תאבה מענין לא תהא תאב לו, ולא תשמע אליו בענין עזיבה, ונראה הכונה דבסתם מי שהוא צריך לעזר הוא מבקש ומחנן מאנשים שיעזרוהו, ועל זה אמר לא תשמע אליו.

3. טעם דרשה זו והבאות אחריה הוא מפני שאע״פ שהתורה דרכיה דרכי נועם ואנו מצווים לעולם לאהוב את הבריות ומכש״כ שלא יתאכזר, ואפילו במי שמחויב מיתה אמרו ברור לו מיתה יפה ומשקין אותו עד שיתבלבל וכו׳ כנודע, אך במסית וכן במדיח צותה התורה להתאכזר עליו, יען כי אכזריות זו על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל – רחמים הוא בעולם, שמעבירין אותם מדרך הישר ומהרסין יסודות העולם והישוב, וגורמים להירוס ופרצות בבתים ומשפחות ובעולם כולו, ולכן גדול חרון אפו של הקב״ה בזה, ובכובד הדינים שדנים אותו ישוב מחרון אפו וכמש״כ בסוף הענין (פ׳ י״ח) למען ישוב ה׳ מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך וכו׳.

4. ר״ל אם רואים ב״ד לפניו טענת זכות אין טוענין בשבילו אם לא טענה הוא עצמו כמו בכל דיני נפשות שטוענין בשבילו. וטעם הדבר כמש״כ באות הקודם מפני שהאכזריות על אלו רחמים הוא בעולם, יעו״ש.

5. טעם הלמוד מלשונות אלו מבואר לפנינו במקומם בפ׳ משפטים.

6. הרוג הוא המקור ותהרגנו פי׳ שתגרום לו שיהא הרוג אם על ידי שתיקתך או ע״י דבורך וכדמפרש. וטעם הדבר כתבנו לעיל אות כ״ג דאכזריות זו רחמנות היא, יעו״ש. וברי״ף ורמב״ם פ״ה הי״ד מממרים הגירסא חוץ ממסית ומדיח, ובסנהדרין נ״ג א׳ נתבאר דמסית הוא ליחיד, ומדיח – לרבים, כעיר הנדחת. ובטעם הדבר י״ל משום דכש״כ הוא ממסית דקיל ממדיח בכמה פרטים כמבואר בפרשה, וצ״ל דכך היתה גירסתם בגמרא, דאם רק מסברא חדשו זה כמש״כ, א״כ למד זה רק בפרט זה חדשו ולא בהדינים שבדרשות הקודמות, דמקור ויסוד אחד להם, ולדינא נראה דבאמת בכל הדינים הקודמים שנאמרו במסית נוהגות גם במדיח, דלא יתכן שמחטיא הרבים יהיה קל ממחטיא את היחיד, וזה פשוט.

7. כמש״כ באות הקודם.

8. עיין מש״כ באותיות הקודמות וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון