Devarim 13 – דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא פד]

ובא האות והמופת – אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להם מפני מה כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.

אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור.

[Piska 84]

"And there shall materialize the sign and the wonder of which he spoke to you, etc.⁠": R. Yossi Haglili said: See how far Scripture penetrated to the ends of the psyche of the idolators and gave them dominion — Even if they cause sun and moon, stars and constellation, to stand still, pay them no heed. Why? (Ibid. 4) "For the Lord your G-d is trying you to know whether you love the Lord your G-d, etc.⁠"

R. Akiva said: G-d forbid that He should cause them to stand still for the idolators. The verse speaks only of one who was a true prophet in the beginning, (at which time he caused them to stand still, and then became a false prophet, like Chananiah ben Azur (viz. Jeremiah 28).

ובא האות והמופת אמר ר׳ יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי ע״ז ונתן להן ממשלה שאפלו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע להן מפני מה כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם:

אמר ר׳ עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (ירמיהו כ״ט:י׳) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ׳ (דהי״ב ל״ג:י״א) ויבא ה׳ עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ׳ (ירמיהו כ״ח:א׳) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו [השמטה: אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו] אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב״ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב״ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי׳:

וְיֵיתֵי אָתָא וּמוֹפְתָא דְּמַלֵּיל עִמָּךְ לְמֵימַר נְהָךְ בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּלָא יְדַעְתָּנוּן וְנִפְלְחִנִּין.

and the sign or wonder comes to pass (yet), should he speak with you, saying, Let us go after the gods of the Gentiles whom you have not known, and let us worship them;

וייתי אתה^א או סימנה די מלל לכון^ב למימ׳ נזיל^ג בתר טעוון אחרניין די לא חכמתון יתהון ונפלח קדמיהון^ד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וייתי אתה״) גם נוסח חילופי: ״וייתון אתייה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכון״) גם נוסח חילופי: ״עמך״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״נזיל״) גם נוסח חילופי: ״נזל״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמיהון״) גם נוסח חילופי: ״להון״.

וייתי אתא או תימהא דמליל עימכון למימר נהך בתר טעוות עממיא דלא חכימתנון וניפלוח קדמיהון.

and the sign or the miracle come to pass, (yet) because he spoke with you, saying, Let us go after the gods of the peoples whom you hast not known, and worship them,

ובא האות והמופת – ¹שהקב״ה עושה אות ומופת לע״ז, כגון חנניה בן עזור שבתחלה היה נביא אמת וחזר מאחרי ה׳, ואומר הנביא השב מאחרי ה׳, אל תאמן בו, שאין אות ומופת אלא בשם הקב״ה, ²ואם תאמר שהקב״ה היה יודע מה עתיד לעשות, למה היה עושה אות ומופת בשבילו לא עשהו הקב״ה אלא כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם לדעת הישכם וגו׳.

דבר אחר: חיפש הקב״ה אחר עובדי ע״ז דאפילו יראים בכשפים או במעשה שדים עושים אות ומופת לא ישמע להם שאין בהם ממש.

1. שהקב״ה עושה אות ומופת לע״ז כגון חנניה בן עוזר. עיין ספרי פיסקא פ״ד, ועיין סנהדרין פ״ט ע״א.

2. ואם תאמר שהקב״ה היה יודע מה עתיד לעשות כו׳. עיין ספרי פיסקא פ״ד, ורש״י על התורה.

פַלַוְ אַתַּתִ אלאַיַת אַו אַלּבֻּרהַאןֻ מִמַּא קַאלַ לַךַּ תַּעַאלַ בִּנַא אִלַי׳ מַעבּוּדַאתֵ אֻכַ׳רַ מַא לַם תַּערִפהַא פַנַעבֻּדֻהַא

ולכן אפילו הגיע הסימן או הראיה החותכת ממה שאמר לך, תבוא אלינו ונלך אל נעבדים אחרים, ממה שלא הכרת אותם, ונעבד אותם.

פס׳: ובא האות והמופת – רבי יוסי הגלילי אומר בוא וראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתן של עובדי ע״ז ונתן להם ממשלה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו. ומפני מה כי מנסה ה׳ אלהיכם. אמר רבי עקיבא ח״ו שהקב״ה מעמיד חמה ולבנה וכוכבים ומזלות לעובדי ע״ז אלא מהו ובא האות והמופת כגון חנניה בן עזור שהיה נביא אמת מתחלה וחזר להיות נביא שקר ולמדך הכתוב שאם בא אות ומופת ע״י נביא כשהיה נביא אמת וחזר ואמר לך לך עבוד אלהים אחרים אל תשמע לו:

פס׳: לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה׳ אלהיכם – זה שאמר הכתוב (יחזקאל יד) והנביא כי יפותה אנכי פתיתי נתתי (לו ארץ רחבת ידים) לפרסמו. כדתנן מפרסמין את החניפים מפני חילול השם. וכדי לנסות בו את ישראל שנא׳ כי מנסה ה׳ אלהיכם. וכה״א ביהושע (שופטים ג) ואלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל:

פס׳: אחרי ה׳ אלהיכם – זה (הענן) [עשה], ד״א זו דרכיו של הקב״ה מה הוא רחום וחנון אף אתה היה כן. מה הוא גומל חסדים אף אתה כן. ארך אפים וקדוש אף אתה כן שנא׳ (ויקרא יא) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה׳ אלהיכם.

ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם.

ואת מצותיו תשמרו – אלו המצות [א].

ובקולו תשמעו – זו התורה.

ואותו תעבודו – במקדשו.

ובו תדבקון – והופרשו מע״ז ודבקו בו:

ובא האות והמופת – שיודעים עתידות על ידי רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני.⁠^א

א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: וידעונים.

ובא האות והמופת [EVEN IF] THE SIGN OR PORTENT COMES TRUE [DO NOT HEED THE WORDS OF THAT PROPHET]: [The sign of such false prophets could come true] because they know the future, since they make use of the forces of evil or teraphim or [they consult] ghosts or familiar spirits.⁠¹

1. The problem in our passage is that it suggests that false prophets are able to determine the future. They may give “signs” or “portents” about future events that actually come true.
Despite the clear meaning of the text, Ibn Ezra argues that that could not be the case. He reinterprets what it means for “signs” or “portents” to come true. In his understanding there is no possibility that a false prophet would really know the future. Perhaps a “sign” is not a prediction; perhaps a false prophet appears to have predicted the future when he plagiarized the prediction of a true prophet.
Rashbam believes that the forces of evil are real; evil people can make use of them to foretell the future and may get something in return for their efforts. The reason to avoid idolatry (which for Rashbam is synonymous with divination and magic) is that the Torah forbade it. See similarly Rashbam’s commentary on Exodus 32:4, s.v. אלה אלהיך, and notes 11-18 there; commentary on Exodus 20:20, and notes 30-34 there; commentary on Exodus 28:30, and notes 51-55 there; commentary on Deuteronomy 5:7, and note 26 there; commentary on Deuteronomy 6:4, and note 36 there; commentary to Deuteronomy 18:12, and note 28 there; and commentary to Deuteronomy 18:13 and note 32 there. See also my “Tradition or Context,” p. 81.
It is interesting, and perhaps surprising, to find that Nahmanides, years later, weighed in on the side of Rashbam about this issue (although Nahmanides clearly had not read Rashbam’s commentary). Nahmanides quotes Ibn Ezra’s long explanations of the verse and then suggests that there really are people who can successfully predict the future despite the fact that they have no access to the God of Israel.

ובא האות והמופת – וי״ו במקום או, כלומר או המופת, דוגמא: מכה אביו ואמו (שמות כ״א:ט״ו), ועוד הרבה. תניא אמר רבי עקיבא: ח״ו שהקב״ה מעמיד חמה לעוברי רצונו אלא בנביא שמתחילתו היה נביא אמת ולבסוף נביא שקר כגון חנניה בן עזור (ירמיהו כ״ח:א׳) דבר הכתוב והכי קאמר קרא אם יקום בקרבך נביא (דברים י״ג:ב׳) אמת ובעוד שהוא נביא אמת ונתן לך אות או מופת על דברים שאמר לו הקב״ה ובא האות והמופת – שאמר ואחר כך נעשה נביא שקר ואומר לך עבוד עבודה זרה ויכול אתה לסמוך עליו בהרבה אותות שראית על ידו לכך נאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא (דברים י״ג:ד׳), ואם תאמר: מאחר שסופו לקלקל למה נתן הקב״ה את רוחו עליו להיותו נביא אמת פן יטעה את בניו. תשובה לדבר כי מנסה י״י אלהיכם אתכם וגו׳ (דברים י״ג:ד׳) וכל שכן אם יעשה האות על ידי מכשפות או על ידי אחיזת עיניים או על ידי גנבה כגון ששמע דברי נביא אמת והלך הוא ואמר כן בשם עבודה זרה לא תשמע לו אלא אחרי י״י אלהיכם תלכו (דברים י״ג:ה׳).⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור דברים י״ג:ב׳-ג׳.

ובא האות והמופת, "and the sign or wonder predicted will come to pass;⁠" the letter ו in the word והמופת means: "or.⁠"We have a similar construction in Exodus 21,15, where the line: ומכה אביו ואמו, means: "anyone who strikes his father or his mother.⁠" Similar constructions occur in Exodus 21,17, and in numerous other places in the Torah. The Sifri quotes a Baraitha in which Rabbi Akiva is cited as saying that we must not be misled into believing that God would interfere with the position of sun or moon in order to comply with the wishes of a false prophet. What is meant in our verse is that a true prophet, who has in the past performed miracles, and had thus legitimised himself by having performed such miracles, has become a heretic and the people now believe him, not knowing that he has become a heretic. If such a prophet would call on the people to perform acts of idolatry, he must not be believed, regardless of the fact that at one time he was a legitimate prophet. No true prophet is to be believed if his message entails violating laws of the Torah, regardless of how many times he had in the past demonstrated that he was a true prophet, unless when he did so he said that he suggested such a violation only as a one time emergency measure due to exceptional circumstances. If you were to ask, that seeing that God knew in advance that such a prophet would turn into a heretic, so why did He equip him with prophetic powers in the first place?The Torah answers this question by telling us that it is God's way of testing our faith in Moses' Torah being the one and only Torah He has given us, and that it will not undergo changes in the course of history. (verse 4) This is even more true, when the socalled prophet performs acts by a slight of hand which deceive the onlookers into believing that he had performed miracle. The same is true if such a charlatan knows how to trick you into believing that you had heard things in the name of the Lord, things which he had never heard from God. Do not let either your eyes or your ears deceive you when the subject is the inviolability of the laws of the Torah. You must follow only the revealed word of God as handed down by Moses in the Torah.

ובא אליך האות והמופת – בנביא שהי׳ בתחלה נביא אמר ובא אז האות והמופת על הדבר שדיבר אליו השם ואח״כ הוא נביא שקר ואומר לסמוך עליו מכח אותות הראשונים שעשה לעיניהם ונתאמתו מיירי קרא כדאיתא בברייתא ואין לתמוה למה א״כ עשאו ית׳ נביא מתחלה ולא חש לשמא יטעה את בניו בכך, דזהו דאמר קרא כי מנסה ה׳ וגו׳ שאעפ״כ תזהר מלשמוע לו עתה בשקוריו, ג״ן, וק״ו שאין להשגיח במופתים שע״י מכשפות ומעשה תיעתועים כמו של המתעה הגדול שלא הי׳ נביא אמת מעולם ולא הסכים הש״י על יד מופתיו.

ובא האות – תניא א״ר עקיבא ח״ו שאין הקב״ה מעמיד חמה לנביאי השקר אלא כנגד חנניה בן עזור דברו הנביאים שבתחלתו נביא אמת וה״ק כי יקום בקרבך נביא אמת ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת אשר ידבר עכשיו הוא מתנבא בשם ע״ז ואו׳ לסמוך על דבריו ראו שאמת אני מדבר שהרי כמה אותות ומופתים עשיתי לעיניכם לא תשמעו בשביל זה אל דברי הנביא ההוא. וא״ת הואיל וסופו לקלקל למה עשאו הקב״ה נביא פן יטעה את בניו לכך כתיב כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם וכ״ש שאין לו לשמוע לאותם הנביאים הנעשים מתחלתם ע״י כשפים.

ובא האות והמופת – כמו שיעד אותו קודם באו ויאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם ואל זה נתן לך האות והמופת כדי שתאמין לדבריו.

אשר לא ידעתם – שלא בא מופת אפילו על מציאותם. כי אמנם הנודעים בחוש או במופת נודע מהם שהם פועלים תמיד בענין אחד, באופן שנודע שהם פועלים טבעיים לא רצוניים, ובכן לא יועיל להתפלל אליהם ולא לעבדם.

אשר לא ידעתם, the miracle proving the existence of such a phenomenon seeing you had never heard of its existence. Seeing we do not know the function of the phenomenon makes it more difficult to dismiss the idea that it possesses powers. It is unlike sun and moon whose functions and limitations we know. We know that it is useless to pray to sun and moon, as their obvious limitations are known to us.

וְנָעָבְדֵם: בקמץ חטוף בעי״ן כמו ולא תעָבְדם¹. [וְנָעָבְדֵם].

1. ולא תעָבְדם: שמ׳ כ ד; כג כד; דב׳ ה ח.

אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם וגו׳ – אנחנו נשאל מפני [מה] היראה והכבוד יותר אל איש לא ראינוהו ולא הכרנו בו מאיש אשר הורגל עמנו? {ב} כי ההרגל מביא לידי חברה והחברה תבז לו בלבה. וקרוב הדבר שהנביא והחולם חלום המסית אותנו יאמר לנו שנעבוד אל אלהים אחרים אשר לא ידענום למען נשרתנו בכבוד ובמורא גדול כאשר לא נדע את משפט אלהי הארץ. בא הכתוב להוציא שקר זה מלבנו באמרו כי זה יקרה לבזות בהרגל מי שלא נעבדנו אלא מיראה וכאשר סרה היראה במנהג החברה תשוב להיות בזיון. אמנם כאשר נעבוד מלך אושר מאהבה כל שכן דפקר טפי ותדבק נפשנו בו לעבדו בלב שלם. זהו אמרו כי מנסה ה׳ וגו׳ לדעת הישכם אוהבים את ה׳ וגו׳ כי אם תאהבו אותו בודאי תנצלו מזה הפחד וכל עוד שתדבקו בו לא תבזוהו. כאשר הוסיף ואמר אחרי ה׳ אלהיכם תלכו וגו׳ ואותו תעבודו ובו תדבקון רצונו שתמיד אותו תעבודו אע״פ שבו תדבקו ולא יתחדש בלבבכם בזיון מן ההרגל:

ובא האות והמופ׳ וגו׳ נלכה אחרי אלהים אחרים – לא תשמע לו אף שנתן אליך אות וכו׳.

נלכה אחרי אלהים וגו׳ אשר לא ידעתם – שע״ז הקרובה לא תשמע לו בוודאי שידעת שאין בה ממש אך על ע״ז הרחוקה צריך להזהיר אותך שלא תטעה שיש בהם ממש.

כי יקום בקרבך נביא – מפני שבפ׳ שפטים נאמר בנביא שקר מיתה וסתם מיתה בחנק וכאן מיירי במדיח והוא בסקילה שנאמר כאן להדיחך ונאמר במסית להדיחך ובמסית כתיב וסקלתו באבנים אף כאן בסקילה.

ובא האות – שנתאמת כל מה שאמר, ואחרי שבאו המופתים על שליחותו הנה הוא אומר עשו כך וכך, ולכו אחרי אלהים אחרים:

אשר לא ידעתם – אין המאמר הזה מדברי נביא השקר, אלא מדברי משה, והוא כמו מאמר מסוגר:

לאמר – חוזר למעלה, כי יקום בקרבך נביא לאמר.

ובא האות וגו׳ – אות הוא בהגדת העתידות, שידיעתן ראיה על נבואתו, ומופת מעשה נסים.

אשר לא ידעתם – הם דברי משה, והטעם אשר לא נִסִיתָ בהם^א כח אלהי, לא שהם חדשים שלא ידעתם ולא שמעת שמעם.

א. כן בכ״י קולומביה. בדפוס ראשון: בחם.

ובא וגו׳ אשר דבר אליך לאמר – האות שהוא ״דיבר״ אליך כדי ״לומר״ לך, היינו כדי לתמוך בו את דרישתו, התרחש. או לדעת ר׳ עקיבא (עיין סנהדרין צ.): אם יקום נביא שקודם לכן נתן לך אותות ומופתים [״אשר דבר אליך״], והאותות והמופתים התממשו [״ובא״], ועתה הוא אומר לך וכו׳ [״לאמר״].

אשר לא ידעתם – שלא ידעתם עליהם מאומה, שלא הכרתם בקיומם; או ליתר דיוק, שברור לכם שאינם קיימים.

[נח] ובא האות והמופת – משמע אף שבא האות והמופת ביחד דהיינו שמשנים איזה דבר בשמים ג״כ לא ישמע לו, כי ה׳ עשה המופת הזה כדי לנסות אתכם אם אתם שלמים באהבתו, ור״ע השיב שא״א שיעשה ה׳ נס, שעי״ז יטעו שיש ממש בע״ז, ומפרש שהיה תחלה נביא אמת ופי׳ ונתן שכבר נתן אות או מופת בעודו נביא אמת וכ״ז מובא בסנהדרין (דף פט), וכבר כתב הרי״א שכ״ז רחוק שיעשה ה׳ נס לנביא שקר או שנביא אמת ישוב להדיח לעבוד עכו״ם רק שהכתוב דבר דרך הפלגה, אף שיעשה נס בשמים לריה״ג או אף שהיה תחלה נביא אמת בכ״ז אל תשמע לו, כי זה מן הנמנעות שיסכים ה׳ שתעבד ע״ג אף לשעה וע״כ לא יועילו ע״ז לא אותות ומופתים ולא עדות נביא מוחזק והוא דרך הפלגה לאמת שדבר זה שקר ומן הנמנעות:

ובא האות והמופת אשר דבר אליך: שנתן כבר בכשרותו¹, והביא² לראיה שגם זה אמת אשר ״נלכה וגו׳⁠ ⁠⁠״. {על כן כתיב בלשון יחיד³, משום דקאי⁴ בכל ישראל, כענין נביא אמת⁵. וכבר ביארנו להלן (לא,כו) בשם הגר״א ובכמה מקומות⁶ שכשהוא מדבר עם הכלל הרי הוא כיחיד⁷. ומכאן ואילך⁸ מדבר שמסית את אנשי עיר אחת⁹, משום הכי כתיב בלשון רבים¹⁰}.

אשר לא ידעתם:⁠¹¹ ומשום הכי אין אתם יודעים שכך היא סגולת עבודה זרה זו טובה למקרה זה¹². והוא אומר שיודע שכך הוא.

ונעבדם: עבודה זו המסוגלת למקרה זה¹³. ובאשר אתה בעת צרה על כן הנך מסתפק בכך¹⁴.

1. כפי שכתב רבינו לעיל.

2. את האות והמופת שנתאמתו.

3. פסוק ב׳ – ״אליך״ כהמשך ל״בקרבך״.

4. ההכרה בו כנביא אמת ע״י ש⁠(כבר) נתן אות או מופת, היתה ע״י כלל ישראל.

5. שכלל ישראל (באמצעות הסנהדרין) יכול לאשר ולהעניק לנביא מעמד של נביא אמת עליו ציותה התורה ״אליו תשמעון״.

6. לאורך כל החומש, ועיין גם לעיל פסוק ב׳.

7. כלומר, סגנון הכתיבה בתורה יהיה בלשון יחיד.

8. מפסוקנו ואילך העוסק בהסתתו של הנביא.

9. אך לא את כלל ישראל, וכנ״ל ברבינו.

10. פסוק ד׳ ״כי מנסה... אתכם... הישכם אוהבים... בכל לבבכם ובכל נפשכם״. אך קשה מתחילת פסוק ד׳ ״לא תשמע״ – לשון יחיד, וכן מתחילת פסוקנו ״אשר דבר אליך״.

11. מדוע מדובר רק על עבודה זרה שאינה ידועה להם.

12. של איזה חולי או פגע רע, וכפי שהעמיד רבינו לעיל (תחילת פסוק ב׳).

13. של איזה חולי או פגע רע, וכפי שהעמיד רבינו לעיל (תחילת פסוק ב׳).

14. כי אדם הטובע בצרותיו מוכן להחזיק בכל קש כדי להינצל.

נלכה אחרי אלהים אחרים – על זה לא תאמין לו לעולם ולא תחשוב מופתיו ראיה, אבל אם נתן לך אות ומופת על דבר אחר תשמע לו, לפי שמכלל לאו נשמע הן (ועיין מה שאכתוב בע״ה למטה י״ח:י״ד).

אשר דבר אליך לאמר נלכה וגו׳ – מבנה המשפט הוא קשה. יש אומרים כי ״לאמר״ תלוי בפועל הראשי, כלומר ״כי יקום... נביא... לאמר...⁠״. לפי זה כל המלים שבינתיים הוא מאמר מוסגר. אולם יותר נראה, ש״לאמר״ קשור ב״אשר דבר אליך״, אם כן פירושו, הוא דבר אליך את האות או המופת, כדי לאמר בכך: ״נלכה אחרי אלהים אחרים... ונעבדם״. לפי זה ״לאמר״ הוא כמו ״ואמר״.

אשר לא ידעתם – אינו שייך לדברי הנביא המסית, אלא התורה הקדושה מוסיפה לומר בתור פירוש: הלא עליך לדעת כי נביא השקר מבקש להסית אותך לעבוד לאלהים אחרים שאין אתה יודע אותם כלל, וזאת הלא היא דרישה מגונה ביותר (השוה להלן פסוק ז׳ ולהלן ל״ב:י״ז).

ונעבדם – בקמץ, כמו ה׳:ח׳, (גזניוס-קאוטש 60). הקמץ עברה מן ההברה האחרונה אל האות הגרונית והאות שלפניה (השוה איוו׳ 251). כמובן ש״ונעבדם״ שייך שוב לדברי נביא השקר.

מן המקרא משמע כאילו הנביא פותח מיד לומר ״נלכה ונעבדה אלהים אחרים״. אבל רבותינו זכרונם לברכה לימדונו (סנהדרין צ׳.; השוה שם): ״המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב, לקיים מקצת ולבטל מקצת רבי שמעון פוטר. ובעבודה זרה אפילו אומר היום עבדוה ולמחר בטלוה דברי הכל חייב״.

זאת אומרת, כי נביא שקר חייב מיתה אף כשהוא מסית לעבור על שום מצוה שהיא. ההבדל בין עבודה זרה לשאר מצוות אינו אלא זה, שהמסית לעבודה זרה אין להאמין לו בשום אופן, ואפילו אם אינו רוצה להסית לעבודה זרה אלא בהוראת שעה, על מנת לבטלה אחרי כן מיד, בעוד שבשאר מצוות אינו חייב אלא אם כן הוא מבקש לעקור את המצוה לחלוטין; אבל אם יבוא נביא מוחזק בנבואה ויורה בהוראת שעה לעבור על אחת מן המצוות, אז — לא רק שהנביא אינו חייב מיתה, אלא אדרבא נצטווינו לשמוע בקולו.

יש להביא ראיה, מתוך משמעות המקרא, לדרשת חכמינו זכרונם לברכה, שנביא המבקש לעקור מצוה לחלוטין הרי הוא כמו מסית לעבודה זרה, שהרי להלן פסוק ו׳ נאמר: ״והנביא... יומת כי דבר סרה על ה׳... להדיחך מן הדרך אשר צוך ה׳ אלהיך ללכת בה״, מזה מוכח להדיא כי עקירת מצוה ממצוות השי״ת מהווה גם עזיבת השי״ת בעצמו, כי קודשא בריך הוא ואוריתא חד הוא. התורה הקדושה פותחת בענין עבודה זרה, רק מפני שמהות כל עקירת המצוות היא עבודה זרה. הטוען שאפשר לעקור שום מצוה מן התורה כופר שמצוה זו מן השמים היא ועי״ז הוא כופר בתורה מן השמים; הכופר בתורה מן השמים כופר בחיוב עבודת ה׳ בכלל, כיון שלפי דבריו לא דרש ה׳ מישראל כלום. ואם כן אין שום חובות מוטלים על ישראל כלפי השי״ת. דברים כאלה מביאים בהכרח לידי איזו שהיא של עבודה זרה.

ובא האות – תניא, רבי יוסי הגלילי אומר, הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים לפיכך נתנה ממשלה בה, שאפילו מעמיד חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו¹. (סנהדרין צ׳.)

1. כך משמע ליה הלשון ובא האות והמופת, כלומר אע״פ שבא האות והמופת שלו ואף גם בשינוי הטבע לא תשמע לו, יען כי מאת ה׳ היתה זאת לנסות אתכם אם אתם שלמים באמונתו, ור׳ עקיבא לא ניחא ליה כן, יען כי אי אפשר שיעשה ה׳ נס ע״י נביא שקר אחרי שע״י זה אפשר לטעות בו, ולכן מפרש דהא דבא המופת איירי בנביא שמתחלתו היה נביא אמת, ועל זה הוי הפירוש ונתן אות או מופת ובא האות והמופת שכבר נתן בעוד שהיה נביא אמת אל תסמוך עתה על זה.

וכלל הענין מה שצותה התורה שלא לסמוך על הנסים ומופתים שיעשה הנביא אע״פ שלפעמים יתכן גם מופת אמתי וכעין מ״ש בסנהדרין צ״ג ב׳ בבר כוזיבא שאמר על עצמו שהוא משיח ואמרו רבנן ניזיל ונחזה אי מורח ודאין [סימן למשיח] משמע שאם היו מוצאין כהאי סימנא היו סומכין עליו – יש לבאר הענין בכלל שמכיון דכאן איירי בשינוי מצוה מן התורה כמ״ש נלכה אחרי אלהים אחרים ואנו אין לנו אלא מה שאחת דבר אלהים במעמד הר סיני ושוב לא תשתנה התורה לעולם, וזהו מה שאמרו במגילה ג׳ א׳ ובכ״מ אין הנביא רשאי לחדש דבר, והוי כמו שנצטוינו אז בסיני שאם יבא מי לשנות התורה אף שיבא באותות ומופתים תדעו שהוא מזוייף ולא תשמעו לו כי בזדון דבר הנביא ההוא ורק למען נסות אתכם הניח לו הקב״ה לעשות האות והמופת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון