Devarim 13 – דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

מנין שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות תלמוד לומר כי הרוג.

יצא זכיי מנין שמחזירים אותו לחובה תלמוד לומר תהרגנו.

ידך תהיה בו – מצוה ביד הניסת להמיתו מנין לא מת ביד הניסת ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה.

Whence is it derived that if he leaves beth-din incriminated, he is not to be returned for acquittal? From (Devarim, Ibid. 10) "But kill (shall you kill him.⁠")

And whence is it derived that if he leaves beth-din acquitted, he is to be returned for incrimination? From "shall you kill him.⁠"

"Your hand shall be against him first to put him to death": It is a mitzvah for the one incited to put him to death, and, afterwards, (if he did not die under his hand), by all men, it being written "and the hand of all the people afterwards.⁠"

[End of Piska]

כי הרג תהרגנו זו דחייה אתה אומר זו דחייה או אינו אלא סקילה וכשהוא אומר וסקלתו באבנים ומת הרי סקילה (האמורה) [אמורה] הא מה ת״ל כי הרג תהרגנו זו דחייה שאם דחוהו עדיו ומת יצא ידי חובתו:

ר׳ יאשיהו אומר כי הרג תהרגנו למה נאמר לפי שנ׳ (שמות כ״א:ט״ו) ומכה אביו ואמו מות יומת שומע אני אף המסית והמדיח במשמע ת״ל כי הרג תהרגנו ומה אני מקיים ומכה אביו ואמו בשאר כל אדם חוץ מן המסית והמדיח ובמסית ובמדיח מה אני מקיים כי הרג תהרגנו אפלו אביו ואמו:

ידך תהיה בו בראשונה מצוה ביד המוסת להמיתו מנ׳ שאם לא מת ביד המוסת ימות ביד כל אדם ת״ל ויד כל העם באחרונה:

אֲרֵי מִקְטָל תִּקְטְלִנֵּיהּ יְדָךְ תְּהֵי בֵיהּ בְּקַדְמֵיתָא לְמִקְטְלֵיהּ וִידָא דְּכָל עַמָּא בְּבָתְרֵיתָא.

but killing you shalt kill him; your hand shall be upon him the first to kill him, and afterwards the hand of all the people;

ארום מקטל^א תקטלון יתיה ידיכון ישלטון^ב ביה בקדמיתה^ג למקטלה יתיה וידיהון דכל עמא באחריתה^ד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מקטל״) גם נוסח חילופי: ״מקטול״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ישלטון״) גם נוסח חילופי: ״יפשטון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בקדמיתה״) גם נוסח חילופי: ״שרוייה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באחריתה״) גם נוסח חילופי: ״בסופה״.

ארום מקטל תקטליניה ידיכון יתושטן ביה בשירויא למיקטליה וידיהון דכל עמא בסופא.

but killing you shall kill him; your hand shall be the first upon him to slay him, and afterwards the hand of all the people;

בַּלִ אקתֻלהֻ קַתּלַא וַיַדֻךַּ אַוַּלִ מַא תַּקַע עַלַיְהִ פַתַּקתֻלֻהֻ וַיַדֻ סַאאִרִ אלאֻמַתִ אַכִ׳ירַא

אלא, הרג אותו ברציחה, וידך תהיה ראשית מה שתפל עליו ומיד תהרג אותו, וידם של שאר האמה בסוף.

כי הרג תהרגנו – יצא מבית דין זכאי – החזירהו לחובה, יצא מבית דין חייב – לא תחזירהו לזכות.

ידך תהיה בו בראשונה – מצוה ביד הניסת להמיתו. לא מת בידו – ימות בידי אחרים, שנאמר: ויד כל העם וגומ׳.

כי הרג תהרגנו BUT YOU SHALL SURELY KILL HIM – and if he has left the court after having been acquitted have him brought back for condemnation if you know anything against him; if, on the other hand, he has left the court after being found guilty do not bring him back to plead in his favor (Sifre Devarim 89:6-7).

ידך תהיה בו בראשונה YOUR HAND SHALL BE FIRST UPON HIM [TO PUT HIM TO DEATH] – He who was to be seduced to idolatry has the duty to put him to death; if he did not die by his hand he must die by the hands of others, as it goes on to state "and afterwards the hands of all the people" (cf. Sifre Devarim 89:8).

פס׳: כי הרג תהרגנו – מיכן אמרו מחזירין לחובה ואין מחזירין לזכות במסכת סנהדרין.

ידך תהיה בו בראשונה – מצוה ביד הניסת ואח״כ מצוה בכל אדם שנאמר ויד כל העם באחרונה:

כי הרג תהרגנו – אלא הרג תהרגנו.⁠^א

א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). המלים ״אלא הרג תהרגנו״ הושמטו ע״י הדומות בנוסח א׳.

כי הרג תהרגנו: means “rather (אלא) kill him.”¹

1. Rashbam frequently points out that, following a sentence with a negative statement (like our verse 9, “do not show pity”), the word כי at the beginning of the subsequent clause often means “rather.” See Rashbam’s comment to Deuteronomy 7:5, and note 46 there.

ידך תהיה בו בראשונה – היה נראה כי הוא אחד משנים עדים, לולי הקבלה.

THY HAND SHALL BE FIRST UPON HIM. Were it not for tradition,⁠¹ it would appear that the reference² is to the two witnesses.

1. That teaches that thy hand refers to the hand of the people whom he tried to entice. See Sifre.

2. Thy hand.

כי הרוג תהרגנו – צדד כיצד תהרגנו, שתכמין לו עדים מבחוץ, ותדליק לו את הנר מבפנים, כדאיתא בסנהדרין (בבלי סנהדרין ס״ז.).

ידך תהיה בו בראשונה – שאתה שמעת הנבלה מפיו, ושלח בו יד תחילה, ואז תחזק יד כל העם אחריך להמיתו, כי ידעו כי לא בחינם אתה נותן בו יד.

כי הרוג תהרגנו – BUT YOU SHALL SURELY KILL HIM – Scheme how to kill him, that you shall conceal witnesses outside for him, and light for him a candle inside, as is in Sanhedrin (Bavli Sanhedrin 67a:11).

ידך תהיה בו בראשונה – YOUR HAND SHALL BE FIRST ON HIM – For you heard this disgrace from his mouth. And you shall send forth a hand against him first, and then you shall strengthen THE HAND OF ALL THE PEOPLE after you TO PUT HIM TO DEATH, because they will know that you do not set your hand against him for nothing.

כי הרג תהרגנו – דברי התורה כלה רחמים מבעל הרחמים יתעלה, וכאשר תצוה עלינו להרוג המחויב לא כוונה שנעשה כן דרך נקמה שננקום ממנו כיון שנתחייב בה, כי זה היה סבה להרגיל טבענו במדת האכזריות, אך הכוונה בנקמתו דרך רחמנות לרחם על השאר, ומזה הזכיר לפניו ולא תחוס עינך עליו, ואחריו וכל ישראל ישמעו וייראון ולא יוסיפו לעשות כן עוד, ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו וייראו.

כי הרג תהרגנו, "you are to surely kill him.⁠" Seeing that the words of Torah all express mercy of one kind or another, it is not possible to understand the words הרג תהרגנו as an instruction to take revenge on the individual who is to be executed. If that were the purpose of the execution the Torah would actually train us in developing a cruel streak in our character; this is clearly at odds with all the Torah wishes to teach us. The consideration underlying the Torah's insistence is the mercy and loving concern the Torah extends to all those who know the guilty party. If he were allowed to get away with it many more people would follow in his footsteps with terrible results for them. To make this whole point clear, the Torah first wrote: "you shall not be compassionate with him;⁠" afterwards the Torah explains its concern for the people by writing that the execution of such a seducer will cause the survivors to relate to God with the proper degree of reverence so as to preclude the need for any executions in the future.

כי הרג תהרגנו – צוה בזה להמיתו ושהמוסת תהיה בו ידו בראשונה להמיתו ויד כל העם אחרונה ולפי שזאת ההמתה היא בסקילה למדנו שהמוסת חייב להשליך בו אבן שיהיה בו כדי להמית שנאמר להמיתו ואם לא מת ישליכו עליו כל העם אבנים באחרונה והנה כונה התורה בזה לפייס המוסת שיקח נקמתו מזה שהשתדל להאבידו עם שהוא במדרגת העד בזה והתורה אמרה יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו

כי הרוג תהרגנו יצא מב״ד זכאי החזירהו לחובה יצא מב״ד חייב אל תחזירהו לזכות. כדתניא בספרי מניין ליוצא מב״ד חייב שאין מחזירין אותו לזכות תלמוד לומר כי הרוג יצא זכאי מניין שמחזירים אותו לחובה ת״ל תהרגנו דאל״כ הרוג תהרגנו תרי זימני למה לי ואע״ג דאיכא למימר דברה תורה כלשון בני אדם ה״מ היכא דליכא למדרש אבל היכא דאיכא למדרש דרשינן וא״ת היכי דרשי להו לתרוייהו הא חד מנייהו לגופיה הוא דאתא יש לומר דתרוייהו יתירי הוו דמידך תהיה בו בראשונה להמיתו למדנו שהוא בר הריגה הרוג תהרגנו למה לי חד לשאין מחזירין אותו לזכות וחד לשמחזירין אותו לחובה:

ובעבור שההסתה היתה מביאה אותו למות עולמית צוהו שימדוד אותו מדה כנגד מדה המסית בא להרגך בלשונו והסתתו ואתה הרוג תהרגנו וידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה.

יצא מבית דין חייב אל תחזירהו לזכות יצא זכאי תחזירהו לחובה. כך הגירסא בספרי. ואם תאמר, מנא לן תרווייהו לדרוש, דהא חדא צריך לגופיה (קושית הרא״ם). ונראה לומר, דשניהם שקולים הם, שהרי בדיני נפשות אמרינן (סנהדרין לב.) ׳יצא זכאי אל תחזירהו לחובה, יצא חייב תחזירהו לזכות׳. ולפיכך כאן שכתוב ״הרוג תהרגנו״, מרבינן תרווייהו, דשניהם שוים. והרא״ם פירש דשניהם מיותרים, שכבר כתיב ״ידך תהיה בו בראשונה להמיתו״. ולא נראה:

אל תחזירהו לזכות. דאל״כ הרג תהרגנו תרי זימני ל״ל. ואף על גב דדיברה תורה כלשון בני אדם, כתב הרא״ם הני מילי היכא דליכא למדרשיה, אבל היכא דאיכא למדרש דרשינן. ונראה לי דקשה ליה לרש״י דהרוג תהרגנו יתורא הוא, דהא כתיב אחר זה ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, אלא לדרשה אתי:

Do not retry him to exonerate him. Otherwise why does it need to say הרג תהרגנו (lit., you shall execute, execute him), which is apparently repetitive? Even though the Torah uses common speech, Re"m says: "We only say this if there is nothing to expound [from the apparent redundancy]. But if there is something to be expounded, then we do so.⁠" But it seems to me that Rashi is answering the question: The entire phrase הרוג תהרגנו is seemingly superfluous! For it is written afterwards, "Let your hand strike him first to execute him.⁠" Therefore, "surely execute him,⁠" is to be expounded.

כי הרג תהרגנו – מכלל שנאמר ונקי וצדיק אל תהרג מניין אם יצא מב״ד חייב והוא יודע לו זכות שיאמר שנאמר ונקי אל תהרג אע״פ שאינו צדיק בדין ומנין אם יצא זכאי מב״ד והוא יודע חוב שלא יאמר לכך נאמר וצדיק אל וגו׳ אע״פ שאינו נקי וכאן להיפוך שאם יודע לו זכות לא יאמר לכך נאמר הרג לשון מקור כלומר עזוב אותו וממילא נהרג הוא.

תהרגנו – אם יצא מב״ד זכאי ואתה יודע חוב אזי תאמר וזהו תהרגנו שתהרוג אתה אותו בידים במה שאתה אומר עליו חוב.

ידך תהיה בו וגו׳ – יד הניסת תחילה.

כי הרג תהרגנו – כשיצא מבית דין חייב על פי שמועתך, וכבר ביארו חכמינו ז״ל שלא נתחייב המסית בעדות המוסת אם לא היו שם עדים אחרים בהסתתו:

בראשונה – אינו תואר אל היד, אלא ענינו בתחלה:

כשאמר ויד כל העם לִמֵד שאין מיתתו מסורה ליחיד, אלא על פי השופטים, וכיון שיבא הדבר לפני השופטים ידוע כי עֵד אחד לא יענה בנפש למות {במדבר ל״ה:ל׳}, אם כן בהכרח צריך שיהיו שם עדים, כדרז״ל.

בראשונה: עיין להלן (יז,ז) מה שכתבתי שם.

כי הרוג תהרגנו – המקור כתוב קודם, כדי להבליט את הניגוד: אל תחוס עליו אלא הרוג אותו; אבל אין הכוונה כלל, שהמוסת בעצמו יהרוג את המסית בלי להמתין לפסק בית הדין. אמנם פילון סבור (די מונרכיה א׳) שכל אזרח בעל יחוס וחינוך טוב, רשאי להרוג את המסית בידו בלי לחכות לפסק בית הדין, ואפילו בלי להודיע על כך לבית הדין. אבל במשנה (שם) מפורש להדיא: ״מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו״, וכן משמעות המקרא, שהרי נאמר להדיא: ״ולא תכסה עליו״, ועוד נאמר: ״ידך וגו׳ ויד כל העם באחרונה״, משמע שעמד בדין בכל זאת מתרגמים השבעים את הפסוק שלא כצורתו במובן ״העד תעידנו״ (ואולי קראו כי הגד תגידנו), אבל אין זה הכרחי, כי כוונת הכתוב באמרו ״הרוג וגו׳⁠ ⁠⁠״, היא, אחרי שהובא לבית דין ונידון, ורק אז ״מצוה ביד הניסת להורגו״ כמבואר בספרי, על פי מה שאמרה תורה: ״ידך תהיה בו בראשונה״, כדי שיוכיח בזה את קנאתו לה׳ (ולא לשם יתר בירור, כדעתו של קנובל). כאן לא נאמרה דרישה וחקירה כמו להלן בפסוק טו, כיון שהכתוב פונה כאן אל הניסת בעצמו (כמבואר ברמב״ן), שהענין ברור אצלו ואינו צריך לחקרו.

ידך תהיה בו בראשונה – השוה י״ז:ז׳.

ידך תהיה בו כו׳ – מצוה ביד הניסת. התוי״ט סוף נגעים העיר, אם נקטעה יד הניסת אם חייב, ופשוט, דהא דין דנקטע יד העבדים אינו פוטר רק אם נקטע לאחר גמר דין, וכיון שכבר נגמר דינו של מסית אין מחזירין דינו לזכות, כל שכן דלא מיפטר על נקטע ידו של מוסת ופשוט.

כי הרג תהרגנו – הובא בדרשה בפסוק הקודם.

כל העם באחרונה – מלמד שמצוה ביד הניסת להמיתו ואחר כך ביד כל אדם¹ (ספרי).

1. הטעם פשוט מפני שהוא היה קרוב לקלקול יותר משאר כל אדם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון