Devarim 13 – דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף את העיר – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קפ״ו, ספר החינוך תס״ד. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות עונש כ״ט, יראים רע״ו, סמ״ג מצוות עשה ט״ו

שלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קס״ח, יראים שע״ד, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה כ״ג, סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ה, ספר החינוך תס״ה

[פיסקא צה]

ואת כל שללה – לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.

אל תוך רחבה – אין לה רחוב עושים לה רחוב.

היה רחוב חוצה לה מנין שכונסים אותו לתוכה תלמוד לומר אל תוך רחובה.

ושרפת באש את העיר ואת כל שללה – ולא שלל שמים מיכן אמרו אילנות המחוברים מותרים והתלושים אסורים בורות שיחים ומערות וכתבי הקודש מותרים שנאמר שללה ולא שלל שמים.

דבר אחר: שללה ולא שלל שמים.

מיכן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו תרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו.

כליל לה׳ אלהיך והיתה תל עולם – וכן הוא אומר (יהושע ו׳:כ״ו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה׳ אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה אלא שלא יבנו אותה ויקראו שמה עיר אחרת ושלא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו, (שם) בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה יכול שוגג תלמוד לומר (מלכים א ט״ז:ל״ד) כדבר ה׳ אשר דבר ביד יהושע בן נון אמור מעתה מזיד היה.

סליק פיסקא

[פיסקא צו]

לא תבנה עוד – לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים אפילו שובך יוני הרדסאות כדברי רבי עקיבה.

[Piska 95]

"And all of its spoil": to include the property of the wicked (found) outside of it.

"into the midst of its square": If it has no square, one is made for it.

If its square were outside of it, whence is it derived that it is gathered within it? From "into the midst of its square.⁠"

"and you shall burn with fire the city and all of its spoil": and not the spoil of Heaven

— whence it was ruled: Its consecrated objects are to be redeemed; its terumoth are to be left to spoil; its ma'aser sheni and holy writings are to be secreted.

"entirely, for the Lord your G-d": If you execute judgment against a condemned city, I shall account it to you as if you sacrificed a burnt-offering "entirely" before Me.

"And it shall be a heap forever": And thus is it written of Jericho (Joshua 26:6) "And Joshua swore … Cursed is the man … who shall arise and rebuild the city, Jericho.⁠" Do we not know that Jericho is its name? The intent is, rather, that it not be rebuilt and called by the name of a different city and that another city not be built and called "Jericho.⁠" (Ibid.)

"With his first-born son shall he lay its foundations, and with his youngest shall he plant its gates.⁠" And thus is it written (I Kings 16:34) "In his (Achav's) days Chiel of Beth-el built Jericho. With his first-born son he laid its foundations, and with his youngest son he planted its gates.⁠" I might think that (Joshua swore thus) unintentionally; it is, therefore, written (Ibid.) "according to the word of the Lord that He had spoken through Joshua the son of Nun.⁠"

[End of Piska]

[Piska 96]

"It shall not be built again": It may not serve even for gardens and orchards; even as a coop for homing pigeons. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva said: It may not be restored to its original state, but it may serve for gardens and orchards.

ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:

ואת כל שללה תקבץ למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין שלל שדרכו לקבץ ובין שלל שאין דרכו לקבץ ת״ל ושרפת באש ואת כל שללה תקבץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא שלל שמחוסר תלישה קביצה ושריפה מיכאן אמ׳ אילנות מחוברין שבתוכה מותרין ותלושין אסורין בורות שיחין ומערות מותרות:

אל תוך רחובה אם אין לה רחוב עושין לה רחוב:

היה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנ׳ אל תוך רחבה:

ושרפת באש את העיר שריפתה מצות עשה:

ואל כל שללה שללה ולא שלל חברתה מכאן אמרו נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע״פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא חוזרין לבעליהן:

שללה ולא שלל שמים מיכאן אמ׳ ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ואפלו בכור ומעשר כשהן תמימין ימותו שנ׳ (מש׳ כ״א:כ״ז) זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדו ואח״כ שורפין אותן שנ׳ שללה ולא שלל שמים:

התרומות ירקבו אימתי בזמן שהגיעו ליד כהן מפני שהן נכסיו אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת מפני שהן נכסי שמים מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו:

כליל לה׳ אלהיך אמר ר׳ שמעון אמר הקב״ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו העלית לפני עולה כליל:

ד״א כליל לה׳ אלהיך שומע אני ישרפנה בראש המזבח ת״ל ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מה העיר במקומה אף שללה במקומו:

ומה אני מקיים כליל בעיר הנדחת אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם שנ׳ (מש׳ י״א:י׳) בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה:

ודרך רשעים יעות ימלך ה׳ לעולם (ועד) (תהלים קמ״ו:ט׳):

שני רשעים שברת לה׳ הישועה (שם ג׳:ח׳):

ה׳ מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם י׳:ט״ז):

יתמו חטאם מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה (שם ק״ד:ל״ה):

והיתה תל עולם שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה ת״ל לא תבנה עוד לא תעשה אפלו גנות ופרדסים דברי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבה אומר לא תבנה עוד כמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים:

וְיָת כָּל עֲדָאַהּ תִּכְנוֹשׁ לְגוֹ פְּתָאַהּ¹ וְתוֹקֵיד בְּנוּרָא יָת קַרְתָּא וְיָת כָּל עֲדָאַהּ גְּמִיר קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וּתְהֵי תֵּל חָרוּב לְעָלַם לָא תִתְבְּנֵי עוֹד.

1. במקום האחר שמופיע רחוב העיר, בראשית יט:ב, רחוב = רחובא. אולם בתרגום יונתן לנביאים, תרגומי כתובים, וארמית שומרונית נמצא ג״כ רחוב העיר = פתאה.

and destroy it and all that is therein and its cattle by the edge of the sword; and you shalt gather all the spoil of it together into the midst of its street, and burn the city and the whole spoil thereof with fire entirely before the Lord your God, and it shall be a desolate heap for ever, it shall be builded no more;

וית כל ע⁠(ה){ד}⁠יתה^א תכנשון יתה לגו מצע פלטיה^ב ותיקדון בנורא ית קרתא וית על עדיתה^ג גמיר^ד קדם י״י אלהכון ותיהוי צדי^ה לעולם לא תתבני תוב^ו.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ע⁠(ה){ד}⁠יתה״) גם נוסח חילופי: ״בזתה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פלטיה״) גם נוסח חילופי: ״פלטייוותה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עדיתה״) גם נוסח חילופי: ״בזתה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גמיר״) גם נוסח חילופי: ״גמורה״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״צדי״) גם נוסח חילופי: ״תל״.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תוב״) גם נוסח חילופי: ״עוד״.

וית כל עדאה תכנשון במצע פלטיתא ותוקדון בנורא ית קרתא וית כל עדאה גמיר קדם י״י אלקכון ותהי תל חרוב לעלם לא תתבני תוב.

You shall gather all its spoil into the midst of the street, and burn the city with fire, together with the whole of the spoil, before the Lord your God; and it shall be a desolate heap for ever, never to be built again:

ואת כל שללה תקבץ – ולא שלל שמים שאם היו קדושים לא היו נשרפים ונכסי צדיקים אבודים.

וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ – אֵין לְךָ רְחוֹב, אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לָהּ רְחוֹב עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב, הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ כּוֹנְסִין אוֹתָהּ לְתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר ״אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ״.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא עִיר הַנִּדַּחַת לֹא הָיְתָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתְּבָה, דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר, כְּמַאן, כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דַּאֲמַר כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ מְזוּזָה אַחַת אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, דַּאֲמַר קְרָא וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ וְכֵיוָן דְּאִיכָּא מְזוּזָה לָא אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב (לעיל י״ב:ד׳) ״לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, אֲנִי רְאִיתִיהָ וְיָשַׁבְתִּי עַל תִּלָּהּ.

וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ – שְׁלָלָהּ וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דַּאֲמַר כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ מְזוּזָה וְכוּ׳. שְׁלָלָהּ. וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. כָּל שְׁלָלָהּ. לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה נִכְסֵי [צַדִּיקִים] שֶׁבְּתוֹכָה יֹאבֵדוּ, מִי גָּרַם לָהֶם שֶׁיָּדוּרוּ בְּתוֹכָהּ, מָמוֹנָן, לְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבָד. אֲמַר מַר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִקְבֹּץ, לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. אֲמַר רַב חִסְדָּא, וּבְנִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ. כָּלִיל לַה׳ אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִין בְּעִיר הַנִּדַּחַת מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה מַעֲלֶה עוֹלָה וְכָלִיל לְפָנָי. וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם. לֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַּנוֹת וּפַרְדֵּסִין, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִין.

״[הַכֵּה תַכֶּה אֶת (כָּל) יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא״, מִכָּאן אָמְרוּ, [אֵין] מְקַיְּמִין אֶת הַטְּפֵלִין. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר: (להלן כ״ד:ט״ז) ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים״, בְּעִיר הַנִּדַּחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תִּקְבֹּץ וְגוֹ׳ וְשָׂרַפְתָּ. מִכָּאן אָמְרוּ, אִילָנוֹת הַמְחֻבָּרִין מֻתָּרִין, תְּלוּשִׁין אֲסוּרִין, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת [מֻתָּרִין], וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מֻתָּרִין שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁלָלָהּ״ וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. הַהֶקְדֵּשׁוֹת וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ].

כָּלִיל לַה׳ אֱלֹהֶיךָ – וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וַיַּשְּׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ אָרוּר הָאִישׁ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר יָקוּם ובָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ״. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיְּרִיחוֹ שְׁמָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִבְנֶה אוֹתָהּ וְיִקְרְאוּ שְׁמָהּ כְּעִיר אַחֶרֶת וְשֶׁלֹּא יִבְנוּ עִיר אַחֶרֶת וְיִקְרְאוּ שְׁמָהּ יְרִיחוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א ט״ז:ל״ד) ״בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת (יְרִיחוֹ) [יְרִיחֹה] בַּאֲבִירָם בְּכ⁠(וֹ)⁠רוֹ יִסְּדָהּ וְגוֹ׳. יָכוֹל שׁוֹגֵג. תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) ״כִּדְבַר ה׳ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד (עַבְדּוֹ) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן״, אֱמֹר מֵעַתָּה מֵזִיד הָיָה.

וַגַמִיעִ סַלבִּהַא אגמַעהֻ אִלַי׳ וַסַטִ רַחבַּתִהַא וַאחרֻק בִּאלנַּארִ תִלךַּ אַלּקַריַתִ וַגַמִיעַ סַלבִּהַא לִלָּהִ רַבִּךַּ גֻמלַתַּ וַתַּכֻּוןֻ תַּלַאַ אִלַי׳ אַלדַּהרִ לַא תֻבּנַי׳ אַבַּדַא

וכלל שללה, אסף אותו אל תוך רחבת ככרה, ושרוף באש את הקריה וכל-שללה, אל ה׳ אלהיך, בסך הכל, ותהיה לתל לעולם, לא תבנה לעולם.

לי״י אלהיך – לשמו ובשבילו.

לי"י אלהיך [AND YOU SHALL BURN WITH FIRE THE CITY …] FOR HASHEM YOUR GOD – i.e. for the honor of His name and for His sake.

פס׳: ואת כל שללה – לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.

תקבוץ אל תוך רחובה – אין לה רחוב עושין לה רחוב. היה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה.

ד״א: ואת כל שללה – ולא שלל שמים. מיכן אמרו ההקדישות שבתוכה יפדו והתרומות ירקבו. מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו.

והיתה תל עולם לא תבנה עוד – לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית גנות ופרדסים.

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם – מיכן אמרו מקל או מלגז או כרכר או שרביט כלם אסורין בהנאה. כללו של דבר כל הנהנה מן ע״ז יוליך הנאה לים המלח.

למען ישוב ה׳ מחרון אפו – כל זמן שע״ז בעולם חרון אף בעולם. נסתלקה ע״ז נסתלק חרון אף מן העולם.

ונתן לך רחמים ורחמך והרבך – מיכן אמר רבי שמעון בן גמליאל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאין מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

והרבך – כמו שנא׳ (בראשית כ״ו:ד׳) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים.

כאשר נשבע לאבותיך – הכל בזכות אבותיך.

כי תשמע בקול ה׳ אלהיך – מיכן אמרו התחיל אדם לשמוע קמעה סוף משמיעין אותו הרבה.

כליל – כולה.

לי״י אלהיך – בעבור כבוד השם תשרפנה באש.

תל – מגזרת: על הר גבוה ותלול (יחזקאל י״ז:כ״ב).

EVERY WHIT. Completely to the Lord your God.⁠¹ You shall bum it in fire because of God's honor.⁠²

A HEAP. The word tel (heap) is related to talul (heaped) in upon a high mountain and heaped (Ezek. 17:22).⁠³

1. In other words, the term kalil (every whit) is connected to la-Adonai. Our clause is to be read, every whit unto the Lord thy God.

2. To the Lord thy God means for the honor of the Lord thy God. By burning the contents of the city, the Israelites demonstrated that they destroyed the city because its inhabitants worshipped idols, and not for the purpose of looting.

3. Translated according to Ibn Ezra.

ואת כל שללה תקבוץ – דרשו רז״ל ולא שלל שמים, ובא ללמדך ששלל שמים פלט, מכאן אמרו הקדשות שבתוכה יפדו, כלומר אינן נשרפין אבל הן כשאר הקדש שצריך פדיון משום דשלל שמים הוא. וכן בכלל זה מעשר שני שבתוכה שאינו נשרף, אע״פ שהוא נאכל לישראל משום דהקדש אקרי והם בכלל הקדש, וכן כתבי הקדש שבתוכה דלא אמרינן ישרפו אלא בין מעשר שני בין כתבי הקדש וכל מידי דהוי קדש אינם בשרפה אבל טעונין גניזה.

כליל לה׳ אלהיך – כולה של הקב״ה, אין לך רשות ליהנות ממנה אלא שתשרפוה לכבודו יתעלה. ודרשו רז״ל א״ר שמעון, אמר הקב״ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו הקרבת לפני עולה שהיא כליל לה׳, שנאמר (שמות ל״ב:כ״ט) מלאו ידכם היום לה׳ כי איש בבנו ובאחיו.

ואת כל שללה תקבוץ, "and you are to collect all its loot (all the possessions).⁠" Our sages in Sanhedrin 111 say that the word שללה "its loot,⁠" excludes "the loot belonging to heaven" [a reference to donations the citizens had made to the Temple Treasury. Ed.] These are to be subject to redemption just like הקדשות of ordinary people in other towns. They are not to be burned. Included in such שלל שמים is the second tithe which normally is taken to Jerusalem to be consumed there by the owners (or its proceeds). Neither are holy writings such as Torah scrolls subject to this provision of all the possessions of the people in that city having to be burned. They need to be buried (Sanhedrin ibid.)

כליל לה' אלו-היך, "completely for the Lord your God.⁠" All of it henceforth belongs to God; no one has the right to use any of it for deriving any benefit from it whatsoever. On the same folio in Sanhedrin 111 Rabbi Shimon is quoted as saying in the name of God: "if you carry out the provisions written here concerning such an עיר הנדחת, a city which has to be obliterated, I will consider it as if you had offered a burnt-offering which the Torah describes as כליל לה'.⁠" He based this on Exodus 32,29: מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו, "dedicate yourselves to the Lord this day, for each has opposed his son and his brother.⁠"

כליל לה׳ אלהיך – כדי שיודע שלשם הקב״ה עשו מה שעשו.

כליל לה׳ אלהיך – כדי שיודע לכל שלשם ה׳ ב״ה חרבתם העיר ולא ליהנות מממונם.

כליל לה' אלוהיך, "as a holocaust (completely) to the Lord your G–d.⁠" You are to do this in public so that everyone knows that your motivation is not to enrich yourself by doing so.⁠¹

1. [According to an opinion in the Talmud, there is no record of this legislation ever having to have been enforced. Ed.]

כליל לה׳ אלהיך – כדי שיודע לכל שלשם הקב״ה חרבתם את העיר ולא ליהנות ממונם. ונתן לך רחמים ורחמך בשכר שלא רחמת על מכעיסיו הוא ירחם עליך.

ואת כל שללה – לפי שראוי לבער הרע מקרבנו כשהיה בזה האופן המגונה בתכלית הנה ראוי שלא נשפוט שיהיה אמרו אל תוך רחובה תנאי שאם לא היה לה רחוב לא נשפוט אותה כעיר הנדחת ועוד שהרי אמרה תורה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מכל מקום ולזה הוא מבואר שכונת התורה בקבוץ שללה לתוך רחובה להוסיף פרסום בענין כדי שיוסרו הנשארים ולזה הוא מבואר שאם לא היה לה רחוב עושין לה רחוב והרי אני קורא בה רחובה ואם יש לה רחוב חוצה לה עושין בדרך שיהיה רחובה, רוצה לומר: שיבנו בה חומה סביב העיר באופן שיהיה הרחוב תוך החומה ואז יקרא רחובה ויקבצו שם את כל שלל העיר.

ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לי״י אלהיך – זהו מצות עשה ואמר שזה הפעל ראוי שיעשה לי״י – רוצה לומר: שיכון בעשייתו נתינת האלהות לשם יתעלה במה שיחרים ויאבד עובדי עבודה זרה וכל אשר בה.

והיתה תל עולם לא תבנה עוד – למדנו מזה שאסור לבנות עיר הנדחת לעולם ולפי שלא הזהיר אלא שלא תבנה למדנו מזה שעושה אותה שדות וכרמים גנות ופרדסים.

וגם כל שללם ישרף ברחוב העיר. ככה הילדים אשר להם ימותו כי הם בני הפושעים ומבטן ארור לא יצא ברוך. ויהיו נדונים כשאר קניני האבות בהיותם מבלתי זכות מצד עצמם.

וְשָרַפְתָ֣ בָאֵ֗ש: בס״ס ושרפת בגלגל, באש ברביע, ואין בהם קדמא אזלא. [וְשָׂרַפְתָּ֣ בָאֵ֗שׁ].

ואת כל שללה – לרבות נכסי רשעים שחוצה לה.

שללה – אפילו פקדונות שיש להם מעיר אחרת שקבלו אחריות עליהם הרי בכלל עיר הנידחת.

אל תוך רחבה – אם אין לה רחוב עושין לה רחוב. היתה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנאמר אל תוך. צריך שיהי׳ תוך ורחוב.

תקבץ – אם מקביצין לתוכה ופירש רש״י אם מעות של עיר הנידחת הוא בתוך מהלך מעת לעת.

ושרפת באש וגו׳ שללה – ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות וכו׳.

כליל לה׳ – אמר ר״ש אם אתה עושה דין וכו׳ כאלו אתה מעלה עולה כליל וכו׳.

והיתה תל עולם לא תבנה – לא תעשה אפילו גנות ופרדסים דריה״ג ר״ע אומר לא תבנה לכמו שהיתה וכו׳ אבל עושין בה גנות ופרדסים.

ואת כל שללה – רכושה אשר הוא לשלל, כי אם אין בעלים הכל הוא לשלל ולבז:

כליל – מוסב על פועל השריפה, כלומר שלא ישאר מהעיר ומשללה כלום:

לה׳ אלהיך – לשמו ובשבילו:

תל – גל אבנים, מגזרת הר גבוה ותלול:

[פ] אל תוך רחובה – הרחוב הוא מקום הקבוץ וברייתא זו כר״ע בסנהדרין שם דאם אין רחוב עושין לה רחוב והיל״ל אל רחובה ולשון אל תוך מציין שמקבץ מן הצדדים אל התוך והאמצע ועז״א היה רחובה חוצה לה וכו׳:

[פא] ואת כל שללה – לא ההקדשות אף של הרשעים, כי הם שלל שמים וצריכים פדיון, ותרומות מיירי בתרומה ביד כהן שחל עליהם איסור עיר הנדחת רק אין מזלזלים בה, ותרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת וכן מעשר שני יגנז משום דאקרי קדש ועיין בגמרא (דף קי״ב ע״ב):

[פב] כליל לה׳ אלהיך – שדבר זה מרוצה לה׳ ובמ״ש והיתה תל עולם וכו׳ למד יהושע להחרים את יריחו ושיהיה תל עולם וה׳ הסכים על ידו כמ״ש ברבה במדבר (פ׳ כ״ג) וכמ״ש כדבר ה׳ אשר דבר ביד יהושע, ר״ל ואחר שהיה בדבר ה׳ הי״ל לדייק הלשון את העיר את יריחו שאפילו עיר אחרת ע״ש יריחו אסור וא״כ מזיד היה ועיי״ש בסנהדרין (דף קי״ג) שבנה עיר אחרת ע״ש יריחו וז״ש יכול שוגג ת״ל כדבר ה׳:

[פג] לא תבנה עוד – לדעת ר״ע פי׳ לא תבנה כמו שהיתה אבל מותר לעשות גנות ופרדסים שע״ז מורה מלת עוד, והספרי סותם כדעת ריה״ג שאפילו גנות ופרדסים אסור ופי׳ בגמ׳ דס״ל עוד לגמרי משמע ר״ל שע״ז שלא תבנה בבנין לבד א״צ מלת עוד שלשון בנה בדיוק הוא רק בנין, ודי שיאמר והיתה תל עולם לא תבנה, וע״כ שמלת עוד מציין כמלת לעולם ועד שלא תבנה לנצח ע״י שישאר שם חורבה לגמרי עד שלא יבא לידי כך לבנות שם שום בנין, וכמ״ש גבי צור (יחזקאל כ״ו י״ד) ונתתיך לצחיח סלע וגו׳ לא תבנה עוד:

והיתה תל עולם: דמקום ששלט בה כח הטומאה בחוזק הוא מקום מסוכן לעולם¹, על כן אותו מקום ׳חרם הוא׳ ושרוי בו כח עבודת כוכבים.

1. בספר החינוך כתב בסתמא: שורש מצוה זו ידוע הוא... ראוי למחות שמם ולאבד זכרם מן העולם, ולא יישאר מהם בעולם מקום זכר להם כלל, ואין להם כליון חרוץ יותר השריפה.

ואת כל שללה – כל השלל ששללו בה (״ולא שלל שמים״, כלומר הקדש גבוה). את הכל יש לשרוף. חרם זה הוא עוד יותר חמור מחרם יריחו, שהוקדש לגבוה.

כליל וגו׳ – במשנה, בספרי ובמכילתא: ״אמר רבי שמעון אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני״. זאת אומרת, כי עונש עיר הנדחת אין להוציא לפועל מתוך רגשי נקם, אלא רק לשם שמים, לכבודו של הקדוש ברוך הוא, והוא נחשב כהקרבת עולה שהיא גם כן כליל ואין לאדם בה הנאה גשמית. יש מן הפרשנים החדשים, כגון קאלווין, קליר ומיכאליס, שרצו לפרש את חומר הדין מטעמי יעילות: אסור לישראל לקחת שום דבר מעיר הנדחת, כדי שלא יבואו להחרים עיר נקיה מחטא, כדי לזכות בממונה.

אבל שולץ מעיר בצדק, כי פקחות שפלה כזאת זרה היא לרוח התורה הקדושה. אין לנו לתת סעד אחר לחוק התורה, מאשר כבודו של הקדוש ברוך הוא. הלא הכתוב מפרש להדיא את טעם החרמת הרכוש: ״ולא ידבק וגו׳ למען ישוב ה׳ מחרון אפו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ״שכל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם״. רק השמדתם המוחלטת של עובדי עבודה זרה יכולה לנקות את ישראל מן הפשע הגדול שנעשה בקרבו. אז — ורחמך והרבך – הוא ישלים לך את חסרונך שהפסדת על ידי השמדת עיר שלמה.

יש לציין כי במשך כל דברי ימי ישראל לא נודע מקרה של הוצאת מצוה זאת לפועל. כל זמן שישראל היו נאמנים לה׳ לא קרה מקרה כזה, ובשעה שסרו מדרך ה׳ עבדו רוב ישראל עבודה זרה. וכן מסופר בתוספתא (סנהדרין תחילת פרק י״ד): ״עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה לומר דרוש וקבל שכר״.

לא תבנה עוד – במשנה סוף סנהדרין רע״ק אומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית גנין ופרדסין, דייק מעוד יתירא משמע דוקא עוד הפעם כמו שהיתה, ובירושלמי מייתי ע״ז דוגמא, וז״ל וכן הוא אומר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד דג״כ עוד יתירא הוא, ודייק לישיבה אין אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש הארץ דר״ל עוד הפעם כמו שהיה אינו חוזר שבפעם ראשון הלכו לישיבה, כמו שאמרו לגור בארץ באנו. והפני משה לא פירש כן עיין ותראה האמת. ודוגמתו מצאנו לעיל בספרי במדבר קרח פסקא קי״ו, עיי״ש ודו״ק.

ואת כל שללה – שללה ולא שלל שמים, מכאן אמרו, ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו.⁠¹ (שם קי״א:)

ואת כל שללה – לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה, ואימתי, א״ר חסדא, בנקבצים לתוכה.⁠² (שם קי״ב.)

ואת כל שללה – אמר רב חסדא, פקדונות של בני עיירות אחרות המופקדין אצל אנשי עיר הנדחת, אע״פ שקבלו עליהן אחריות מותרין, דלאו שללה הוא.⁠³ (שם שם)

תקבוץ וגו׳ ושרפת – שער הראש מותר, דכתיב תקבוץ ושרפת, מי שאינו מחוסר

אלא קביצה ושריפה – יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה.⁠⁴ (סנהדרין קי״ב.)

אל תוך רחבה – מלמד שאם אין לה רחוב עושין לה רחוב, ואם היתה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה.⁠⁵ (שם קי״א:)

כליל לה׳ אלהיך – א״ר שמעון, אמר הקב״ה, אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאלו אתם מעלים עולה כליל לפני.⁠⁶ (שם שם)

לא תבנה עוד – ר׳ עקיבא אומר, לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים.⁠⁷ (שם שם)

1. בהקדשות איירי בקדשי בדק הבית דאפשר בפדיון אבל קדשי מזבח דאין נפדין ימותו, ואע״פ דגם הם שלל שמים אך זבח רשעים תועבה, ובתרומה איירי כשהיא ביד כהן שממונו הוא, ואפ״ה מדהיא קדושה לא מזלזלינן בה לשריפה, אבל תרומה שביד ישראל היא של גבוה ואינה נאסרת, ומעש״ש לא הניחן לרקב כמו תרומה משום דמעש״ש הכל רגילין בהנאתן ויש לחוש לתקלה, משא״כ בתרומה כהנים זריזין הם, וכתבי הקודש יגנזו משום כבודן. ונראה דאיירי כשנכתבו מקודם שהודחו, דאם אח״כ הלא קיי״ל ס״ת שכתבו מין ישרף.

2. נראה דר״ל אם אפשר לקבצם אל תוכה בעת שנשרפת העיר עם שללה, אבל אם היו רחוקים חוץ לעיר עד שאי אפשר לקבצם אל תוכה בעת שנשרפת העיר שוב אין נשרפין, והרבותא בזה דלא אמרינן כל העומד לשרוף כשרוף דמי, משום דכתיב תקבץ תלי העיקר בקיבוץ.

3. והרמב״ם כתב דדרשינן שללה ולא שלל חבירתה. וטעם הדבר, דלא דיינינן להו כלל כשל אנשי עיר הנדחת אף דקבלו עליהם אחריות, נראה דעכ״פ כיון דאיתנהו בעינייהו ברשותא דמרא קאי ועל שמם נקראו. ונראה דלא דמי למ״ש בפסחים ו׳ ב׳ דחמץ של עובדי כוכבים המופקד אצל ישראל והישראל קיבל עליו אחריות חייב לבער, יען דהתם אם לא יבער יהנה מחמץ בפסח, מפני שבזה שהחמץ בעין אין חייב לשלם אחר, משא״כ כאן הקפידה תורה ששלל אותה העיר תשרף, אבל זה השלל של בני עיר אחרת אינו בכלל שללה מפני שנקראת על שם אותן האנשים של העיירות האחרות.

4. וכן אילנות עם פירות מחוברין מותרין מפני שמחוסרין תלישה. וע״ע בגמרא איבעיא לענין פאה נכרית של נשים צדקניות כשאין קשורה אז בראשה [דאם מחוברת בראשה כגופה דמיא] אם הוי זה בכלל ואת כל שללה או כלבושה דמי ועלה בתיקו, ורמב״ם פסק לחומרא כדעתו בכל תיקו שבגמרא.

5. ר״ל אם מקום קבוץ בני העיר היה חוצה לה כונסין אותה לתוך העיר, והיינו שעושין החומה חוץ להרחוב.

6. ודימה זה לעולה ולא לקרבן אחר משום דבשניהם כתיב כליל.

7. דלשון בנין יונח רק על בתים ולא על גנות ופרדסים, והלשון לכמות שהיתה אינו מיושב כל כך, ויותר היה נאות לומר לא תבנה עוד אבל נעשית היא גנות ופרדסים, וצ״ע.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון