×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) אכִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן⁠־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ⁠־בִנְךָ֨ אֽוֹ⁠־בִתְּךָ֜ א֣וֹ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃
If your brother, the son of your mother, or your son, or your daughter, or the wife of your bosom, or your friend, who is as your own soul, entices you secretly, saying, "Let us go and serve other gods,⁠" which you have not known, you or your fathers,
א. ‹סס› ל=אין פרשה
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובר״י קרארשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא פז]
כי יסיתך אחיך בן אמך – אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר (מלכים א כ״א:כ״ה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו.
אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנאמר (שמואל א כ״ו:י״ט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה.
מכלל שנאמר (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידים זה לזה יכול כשם שאין מעידים זה לזה כך אין מסיתים זה את זה תלמוד לומר כי יסיתך אחיך בן אמך.
אחיך – זה אחיך מאביך.
בן אמך – זה בן אמך.
או בנך – בנך מכל מקום.
או בתך – בתך מכל מקום.
או אשת – זו ארוסה.
חיקך – זו נשואה.
או רעך – זה הגר.
אשר כנפשך – זה אביך.
בסתר – מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר (משלי ז׳:ט׳) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר (שם א׳:כ׳) חכמות בחוץ תרנה וגו׳ בראש הומיות תקרא וגו׳.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – רבי יוסי הגלילי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה.
סליק פיסקא
[Piska 87]
"If there shall incite you (yesitecha) your brother, the son of your mother": "hasatah" (as in "yesitecha") connotes deception, as in (I Kings 21:25) "… wherein Jezebel his (Achav's) wife hesatah.⁠"
Others say "hasatah" connotes incitement, as in (I Samuel 26:19) "And now, let my lord (Saul) listen to the words of his servant (David). If the Lord hesitecha you against me, He will be pacified with an offering.⁠" "your brother":
From (Devarim 24:16) "Fathers shall not be put to death by cause of sons, and sons shall not be put to death by cause of fathers,⁠" we learn that they (i.e., kin) do not testify against each other. We hereby infer (that to secure testimony against an inciter to idolatry) witnesses are sequestered against him.
"your brother" — your brother from your father.
"the son of your mother" — your brother from your mother.
"or your son" — in any event (i.e., even if he is a mamzer).
"or your daughter" — in any event.
"or the wife" — betrothed.
"of your bosom" — married.
"or re'acha" — your friend.
"who is as your soul" — your father and your mother.
"in secret, saying": We are hereby taught they utter their words (of incitement) only in secret, as it is written (Proverbs 7:9) "In the evening, in the close of day, in the midst of night and darkness.⁠" But words of Torah are uttered only in the open, as it is written (Ibid. 1:20) "Wisdom (Torah) sings in the streets, etc.⁠"
"Let us go and serve other gods, whom you did not know, you, nor your fathers": R. Yossi Haglili says: This is in denigration of Israel. For the idolators do not forsake what their fathers have bequeathed to them, but Israel (are amenable to) forsaking what their fathers have bequeathed to them to go and serve idolatry.
[End of Piska]
כי יסיתך אין הסתה אלא טעות כענין שנ׳ (מלכים א כ״א:כ״ה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו:
אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי כענין שנ׳ (שמואל א כ״ו:י״ט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה:
מכלל שנ׳ (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידין זה על זה יכול כשם שאין מעידין זה על זה כך אין מסיתין זה את זה ת״ל כי יסיתך אחיך בן אמך מסיתין הן זה את זה:
אחיך זה אחיך מאביך:
בן אמך זה בן אמך:
או בנך בנך מכל מקום:
או בתך בתך מכל מקום:
או אשת זו ארוסה:
חיקך זו נשואה:
או רעך זה הגר:
אשר כנפשך זה אביך:
בסתר מלמד שאין אומרין דבריהן אלא בסתר וה״א (מש׳ ז׳:ט׳) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה אבל דברי תורה אין נאמרין אלא בפרהסיא וה״א (שם א׳:כ׳) חכמות בחוץ תרונה:
ד״א אחיך בן אמך הרי הכתוב פותח לו באחיו שהוא חיב עליו ומנ׳ שאחיו מאמו חביב עליו יתר מאחיו מאביו לפי שאינו מורישו:
בסתר לאמר למה נאמר והלא כבר נאמר כי יסיתך ומה ת״ל בסתר אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים כיצד אמ׳ לו המסית יש יראה במקום פל׳ כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:
כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמנין עליהן חוץ מזה אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו:
אמר לאחד הוא אומ׳ לו יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמנן לאחורי הגדר וכיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית פנימי ומושיבין לו עדים בבית חיצון כדי שיהוא רואין אותו והוא אינו רואה אותן והלה אומ׳ לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והלה אומ׳ לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתינו וכך יפה לנו העומדין והשומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו וכך עשו לבן סטרא בלוד ותלאוהו בערב פסח:
נלכה ונעבדה אלהים אחרים מיכן אמרו המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד, אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח, אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר, אנסך אלך ואנסך נלך וננסך, אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה:
אשר לא ידעת אתה ואבותיך ר׳ יוסי הגלילי אומר דבר גנאי הוא לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין מה שמסרו להן אבותיהן והולכין ועובדין ע״ז:
אֲרֵי יִמְלְכִנָּךְ אֲחוּךְ בַּר אִמָּךְ אוֹ בְרָךְ אוֹ בְרַתָּךְ אוֹ אִתַּת קְיָמָךְ אוֹ חַבְרָךְ דִּכְנַפְשָׁךְ בְּסִתְרָא לְמֵימַר נְהָךְ וְנִפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּלָא יְדַעְתָּא אַתְּ וַאֲבָהָתָךְ.
If your brother, the son of your mother, or your son, or your daughter, or the wife of your covenant,⁠a or your friend who is as your soul, shall persuade you in secret, saying: Let us go and worship the gods of the Gentiles whom you have not known, nor your fathers,
a. Samaritan Version, "of your love.⁠"
ארום יטעיא יתך אחוך ברה דאמ⁠(ן){ך} או ברך או ברתך או את⁠(ה){ת} חובךב או חברך רחמך דחביב עליך כנפשך בטומרה למימר ניזיל ונפלחג כען טעוון אחרניין די לא חכמתון אתון ואבהתכוןד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יטעי״) גם נוסח חילופי: ״יסטי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״את⁠(ה){ת} חובך״) גם נוסח חילופי: ״אתתה דדמכה חובך או (עובך) {חברך} דר׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ונפלח״) גם נוסח חילופי: ״ונפלוח״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואבהתכון״) גם נוסח חילופי: ״אנשי בתכיון״.
ארום יטעינך מילכא בישא אחוך בר אימך כלדכן בר איבך או ברך או ברתך או איתתך דדמכא בעבך או חברך דחביב עלך כנפשך ברז למימר נהך וניפלח לטעוות עממיא דלא חכימתא אנת ואבהתך.
When thy brother, the son of thy mother, when even the son of thy father, or thy own son, or thy daughter, or thy wife who reposeth with thee, or thy friend who is beloved as thy soul, shall give thee evil counsel, to make thee go astray, speaking out and saying, Let us go and worship the gods of the Gentiles, which neither you nor thy fathers have known;
ארום יסטי יתך אחוך ברא דאמך או ברך או ברתך או אתתא דדמכא עמך.
When thy brother, the son of thy mother, thy son, thy daughter, or the wife who reposeth with thee, shall turn thee away.
כי יסיתך אחיך בן אמך1לפי שאחיו מאביו יש לומר שלדעת כן הוא [עושה], כדי שיירש חלקו, לפיכך לא תשמע לו, אלא אפילו אחיך מן האם שתחשוב בלבך שזה אינו אומר לך בשביל ירושתך שאם בן מן האם אינו יורשך ואינו אומר אלא דבר שתקנה לא תשמע לו.
1. לפי שאחין מאביו. בספרי פיסקא פ״ז איתא רק אחיך זה אחיך מאביך בן אמך זה בן אמך מ״מ.
וַאִדַ׳א אַטגַ׳אךַּ אַכֻ׳וךַּ אִבּןֻ אֻמִךַּ אַוְ אבּנֻךַּ אַוְ אִבּנַתֻךַּ אַו אמרַאתֻךַּ אַלַּתִּי הִי חִרמַתֻךַּ אַוְ צַאחִבֻּךַּ אַלַּדִ׳י הֻוַ כַּנַפסִךַּ פִי סִתַּארֵ קַאאִלַא, תַּעַאלַ נַעבֻּד מַעבּוּדַאתֵ אֻכַ׳רַ מַא לַם תַּערִפהַא אַנתַּ וַאבַּאאֻךַּ
ואם הלהיט אותך, אחיך בן אמך, לפרוץ גבול, או שזה היה בנך או בתך או אשתך אשר היא מקדשת לך, או רעיך אשר הוא כנפשך, בהסתר, באמירה, תבא נעבד נעבדים אחרים, ממה שלא הכרת אותם, אתה ואבותיך.
כי יסיתך אחיך – במצוה זאת מכלל המצוות אפשר שיסתרו העדים לשמוע את המסית, ויעידו עליו בבית דין וייהרג.
כי יסיתך – אין הסתה אלא גירוי, שנאמר: אם י״י הסיתך בי (שמואל א כ״ו:י״ט), אמיטרא בלעז, שמשיאיןא לעשות כן.
אחיך – מאב.
בן אמך – מאם.
חיקך – השוכבת בחיקיך, ומחוקה בך, אפיקייר בלעז, וכן: מחיקב הארץ (יחזקאל מ״ג:י״ד) – מיסוד התקוע בארץ.
אשר כנפשך – זה אביך. פירש לך הכתוב את החביבים לך,⁠ג קל וחומר לאחרים.
בסתר – דבר הכתוב בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר, וכן אמר שלמה: בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה (משלי ז׳:ט׳).
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – דבר זה גנאי גדול הוא לך, שאף האומות אין מניחין מה שמסרו להם אבותם, וזה אומר לך לעזובד מה שמסרו לך אבותיך.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״שמשיאו״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים כלשון הפסוק: ״ומחיק״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917: ״עליך״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י אוקספורד 34, דפוסי שונצינו, סביונטה: ״עזוב״.
כי יסיתך IF [YOUR BROTHER …] ENTICE YOU – The term יסת always denotes to "stir up", "to incite", as it is said, "If it be Hashem that has stirred you up (הסיתך) against me" (Shemuel I 26:19) (Sifre Devarim 87:2); inciter in Old French1 – i.e. that he induces one to act thus.
אחיך YOUR BROTHER – means, your brother on the father's side (Sifre Devarim 87:4).
בן אמך THE SON OF YOUR MOTHER – i.e., your brother on the mother's side. (The meaning of the Hebrew words is: your brother or the son of your mother) (Sifre Devarim 87:5).
חיקך [OR THE WIFE OF] YOUR BOSOM – i.e. who lies on your bosom and is attached (מחוקה) to you, affichee in Old French. Similar is the expression "and from the bottom (מחיק) upon the ground" (Yechezkel 43:14) – i.e. from the foundation that is sunk in the ground.
אשר כנפשך [OR YOUR FELLOWMAN] WHO IS AS YOUR OWN SOUL – Thus refers to your father (Sifre Devarim 87:11). Scripture specially mentions all those who are dear to you – that you must not consent unto them nor spare them (v. 9), how much the less should you consent unto others or spare them.
בסתר [IF YOUR BROTHER ENTICE YOU] SECRETLY – Scripture speaks of what usually occurs (but does not intend to exclude one who entices people publicly), for usually the words of the enticer are spoken in secret. Similarly does Solomon say of the strange woman that she practices her art of seduction "In the twilight, in the evening of the day, in the blackness of night and the darkness" (Mishlei 7:9) (Sifre Devarim 87:12).
אשר לא ידעת אתה ואבתיך [LET US GO AND SERVE OTHER GODS] WHICH YOU HAVE NOT KNOWN, YOU, NOR YOUR FATHERS – This would be a great disgrace for you: for not even the heathen nations abandon that which their fathers have handed down to them, and this man says to you, "Abandon what your fathers have handed down to you"! (Sifre Devarim 87:13).
1. English: to incite.
פס׳: כי יסיתך אחיך בן אמך – אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר (מלכים א כ״א:כ״ה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו.
אחיך – זה אחיך מאביך.
בן אמך – זה בן אמך. ולמה אמר הכתוב בן אמך. כלומר אפילו בן אמך שאינו מתקנא בך מחמת ירושה שאין ירושה מן האם אלא מן האב אפילו הכי לא תאבה לו.
או בנך – מכל מקום.
או אשת חיקך – זו נשואה. או לרבות את הארוסה.
או רעך – לרבות את הגר.
אשר כנפשך – להביא אביך.
בסתר לאמר – מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר. נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך. אומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין זה גנאי גדול:
כי יסיתך אחיך⁠[ בן אמך – הוא הדין לבן אביך אלא לפי שהוא רגיל אצלו יותר מאחיו ]⁠מאביו ואוהבו יותר דבר הכת׳ בהווה.

נלכה [ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת – ... ... ... ... ... וכן וירא א]⁠להים את בני ישראל וידע אלהים (שמות ב׳:כ״ה). וכן הוא א⁠[ומר ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... יזבחו לשדים לא א]⁠לוה אלוהים לא ידעום (דברים ל״ב:י״ז). (כ״י אימולה 17.2)
יסיתך – כל עצה שסופה פורענות קורא הסתה: ותסיתני {בו} לבלעו חנם (איוב ב׳:ג׳), אשר הסתה אותו איזבל אשתו (מלכים א כ״א:כ״ה), ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד (דברי הימים ב י״ח:ב׳).
כי יסיתך IF [YOUR BROTHER ...] COUNSELS YOU (יסיתך): Any advice that eventually leads to misfortune is called הסתה [in biblical Hebrew]. For example, (Job 2:3) “You counseled (ותסיתני) me to destroy him for no good reason”;⁠1 (1 Kings 21:25) “at the counsel (הסתה) of his wife Jezebel”; and (2 Chr 18:2) “and counseled (ויסיתהו) him to march against Ramoth-gilead.”2
1. In the Job commentary attributed by Sara Japhet to Rashbam there is no comment on this verb.
2. The verb להסית appears in our verse for the first time in the Bible. Sifre (87) offers two explanations – that it means “to err” (or perhaps “to cause someone to err”) or “to incite or provoke” (לגרות). Rashi here adopts the second opinion of Sifre. In his commentary to 1 Sam 26:19, Rashi’s interpretation is slightly different. There he says כל הסתה לשון שומה, i.e., that it means “to impose upon” or perhaps “to pressure.” In both passages, Rashi uses similar Old French words to explain the verb, words that are probably connected to the modern French verb ameuter, to incite or stir up. (See J. Greenberg, Foreign Words in the Bible Commentary of Rashi, p. 278, note 187.)
Rashbam’s explanation differs from Rashi in shade of meaning. Rashi understands the verb as implying forceful persuasion or active provocation. Rashbam says that giving any advice (even not forcefully) that eventually leads to a bad result may be called הסתה in biblical Hebrew.
Generally in the halakhic definition of הסתה there is no requirement that the guilty party be forceful or provoking. Any advice to worship idols would qualify as הסתה. See e.g. Maimonides, ‘Avodat kokhavim, chapter 5.
כי יסיתך אחיך – הטעם, אפילו אחיך.
וטעם בן אמך – שהייתם בבטן אחת. והאם כגוף, והאב כצורה. והצורה לא יבינוה רק מתי מעט.
IF THY BROTHER…ENTICE THEE. This means even thy brother.⁠1
The import of thy mother is, you2 were in one womb. The mother is like matter and the father is like form.⁠3 Very few people understand the nature of form.
1. If thy…brother entice thee is to be understood as even if your brother entices you, for the law applies to anyone who entices you.
2. And your brother were in one womb. Thus the meaning of our verse is, even if your brother who was in one womb with you entices you. Our verse speaks of thy brother, the son of thy mother. This is an appellation rarely used in Scripture. The question thus arises, "Why did Scripture add the son of thy mother?⁠" Furthermore, why did the Torah not describe the brother as the son of thy father? Hence Ibn Ezra comments that the matter from which a person is made comes from the mother; the father's sperm (so Ibn Ezra believed) shapes the matter. Thus a person, biologically speaking, is closer to a brother from a mother than to a brother from a father, and probably has closer emotional ties to him. Hence Scripture states, even if your brother who is made of the same matter as you entices you, do not listen to him.
3. Form gives shape to matter. Form is intangible. Different men will give different form to the matter produced by the same woman. However, all of the children will share the same matter. Hence Scripture speaks of thy mother not thy father.
אחיך בן אמך – שהוא חביב לך, שהייתם שניכם בבטן אחד, ושניכם ינקתם משדים אחדים. ולפי שהוא חביבא יותר מבן האב, שמאב אחד עויינים זה את זה מפני הנחלה. אבל אם – אין דרך כל כך להיות לה נחלה להנחיל לבניה, לפי שאין בת יורשת במקום בן.
ורבותינו דרשו (בבלי קידושין פ׳:): {ו}⁠כי בן {אם}⁠ב מסית, ובן {אב}⁠ג אינו מסית? אלא הא קמ״ל: דבן מתייחד עם אמו, ואין אדם מתייחד עם שאר העריות. ומתוך שהם מתייחדים שם, מוצא זה את זה ביחוד, אומר זה אל זה מה שעם לבו.
אשת חיקךד – אשה השוכבת בחיקך, כמו משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (מיכה ז׳:ה׳).
בסתר לאמר – דבר הכתוב בהווה, שאין דרך לומר דבר זה כי אם בסתר.
ולי נראה: אפילו בסתר, שתאמר: לא גילה סודו ועצתו כי אם לי, באשרה הוא בוטח בי, איך אגלנו, וזהו אְנְקוּ נְפַשִי און.⁠1
1. בלעז: en confiance.
א. בפענח רזא כ״י אוקספורד 103 בשם ר״י בכור שור נוספה כאן המלה: לך.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י מינכן 52: ״אב״.
ג. כן כנראה צ״ל. בכ״י מינכן 52: ״אב״.
ד. בכ״י מינכן 52: חקיך.
ה. כן בספר הג״ן ובפענח רזא כ״י אוקספורד 103. בכ״י מינכן 52: כאשר.
אחיך בן אמך – YOUR BROTHER SON OF YOUR MOTHER – that he is beloved to you, that the two of you were in the same womb, and the two of you were nursed from the same breasts. And [it mentions the son of your mother] since he is more beloved than the son of the father, for those from one father are hostile to each other because of the inheritance. But a mother – it is not so customary for her to have an inheritance to gift to her sons, since a daughter does not inherit in the place of a son.
And our Rabbis derived (Bavli Kiddushin 80b:6): {And} does only the son of the {mother} entice, while the son of the {father} does not entice? Rather it teaches us: a son can be in seclusion with his mother, and a person cannot be in seclusion with the rest of the forbidden sexual relations. And since they are alone together there, they find each other in seclusion, and they say to each other what is in their heart.
אשת חיקך – THE WIFE OF YOUR BOSOM – the woman who sleeps in your bosom, like: “With the woman lying in your embrace, be careful of the words of your mouth” (Mikhah 7:5).
בסתר לאמר – SECRETLY SAYING – the verse speaks of the most common case, for it is not customary to say this thing except in secret.
And to me it appears: even secretly, that you shall say: he is not revealing his secret and his counsel except to me, since he trusts me, how can I expose him, and this is en confiance.
אחיך בן אמך – הוא הדין לבן אביך אלא דבר הכתוב בהווה לפי שהוא אוהבו ורגיל אצלו יותר מן אחיו בן אביו1 לפי שאינו חולק עמו בנחלה.⁠2
1. שאוב מר״י קרא ובדומה בר״י בכור שור.
2. שאוב מר״י בכור שור.
אחיך בן אמך, "your brother, the son of your mother.⁠" The same applies to "your brother, the son of your father;⁠" the reason why the Torah chose as its example the brother, son of your mother,⁠" is that normally the bonds to one's mother are closer, and one is in the same house with one's mother all the time, while the father is in the field or elsewhere outside the house, earning his livelihood. Moreover, brotherly love to one another is often tainted by the fact that one has to share the father's inheritance with one's brother of the father, but not with a brother of the same mother.
כי יסיתך אחיך בן אמך – שהוא חביב לך ששניכם הייתם בבטן אחד, ושניכם ינקתם משדיים אחדים, ולפי שהוא חביב לך יותר מבן אב, שבני אב אחד שונאים זה את זה מפני הנחלה. אבל בני אם – אין דרך כל כך להיות לה נחלה להנחיל לבניה לפי שאין בת יורשת כמו בן, בכור שור. ...
בסתר לאמר – דבר הכתו׳ בהווה, כי אין דרך לדבר דבר זה כי אם בסתר. ונראה לרבינו בכור שור דאפי׳ יאמר לך דבר בסתר, לא תאמר אותו שגילה לי סודו ועצתו באשר הוא בוטח בי אלך ואגלינו לכך כתב לא תחמול ולא תכסה עליו כי אין זה מסירה, כי אין לך לאהוב אדם ולהבטיחו נגד יוצרך.
כי יסיתך אחיך בן אמך – על דרך הפשט אפילו אחיך בן אמך שהיית עמו בבטן אחד.
וע״ד מדרש רז״ל אפילו בן אמו שאינו נוטל חלק עמו בירושה ואינו שונאו לא ישמע לו בזה, אין צריך לומר בן אב שנוטל חלק עמו ואולי הוא שונא אותו ונותן לו עצה רעה.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – פירש רש״י ז״ל ראה כמה מגונה עצתו, שאומר לך להניח מה שמסרו לך אבותיך.
ויתכן לפרש שירמוז בכאן על שני חלקי האמונה, שני חלקים, האחד מצד הקבלה והשני מצד הידיעה והחכמה. המאמין מצד הקבלה שקבל מאבותיו כן, אמונה טובה היא מאחר שהקבלה אמתית אבל אין לה שלמות לפי שאין בה חכמה, והנה דמיונו כעור ההולך בחברת עורים וכל אחד ואחד סומך ידו על חברו ויש פקח אחד בראש כלן שהוא מנהיג אותן, בודאי כלן הולכין בדרך סלולה וישרה מאחר שהם אוחזים דרך הפקח, כן אמונתנו מצד הקבלה בלא חכמה דרך סלולה היא הסומכין ונשענים זה על זה עד משה רבינו ע״ה ואנחנו אוחזין דרכו כי באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו, אבל אין שלמות לאמונה הזאת, כי המאמין מצד הקבלה אם ישמע דברי התועים והכופרים עובדי אלילים אינו בטוח בעצמו שלא יטה לבו לאחד מהם כיון שאין לו חכמה, אבל בודאי אפשר שיטה לבו, או יאמין או יסתפק כמו העור שאינו בטוח בעצמו שלא יכשל, אבל הפקח הוא בטוח שלא יכשל כי כח הראות חזק עמו ואין צריך לאחר, כן המאמין הזה שלם בעצמו, בטוח שלא יטה לבו אחרי המבהילים, ומתוך חכמתו וידיעתו יסתור דעתם וישאר לבו חזק באמונתו, לכך יצטרך האדם שלא יספיק לו ענין אמונתו מצד הקבלה בלבד אלא שילמוד ויחכם עד שתשלם אמונתו ותהיה לו אמונה מצד הקבלה ומצד הידיעה, ועל זה אמרו רז״ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס. וזהו שהזכיר בכאן שני חלקי האמונה ואמר אשר לא ידעת זהו אמונה מצד הידיעה, אתה ואבותיך היא האמונה מצד קבלת האבות.
כי יסיתך אחיך בן אמך, "if your brother, the son of your mother tries to seduce you, etc.⁠" According to the plain meaning of the text the wording means that "even if the seducer is a brother, son of the same mother, you must not protect him against justice" (Ibn Ezra).
A Midrashic approach based on Kidushin 80: even a brother who does not share the inheritance with you seeing he is only the son of the same mother and there is therefore no natural jealousy between them must not be protected, nor must one allow oneself to be seduced by him into idolatry. This is all the more so if the brother is one with whom one shares the parental heritage, when there is reason to suspect that he is being given bad advice for ulterior motives.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך, "whom neither you nor your fathers have known of.⁠" Rashi comments: "consider for a moment how despicable such advice is. He tells you to abandon a deity whom you and your fathers have served successfully, and suggests you try something totally unknown.⁠"
It is also possible that the Torah here alludes to two separate aspects of faith. One is based on tradition, the other on intelligence. If someone believes because he has a tradition from his parents, this is a good form of faith though it is not perfect as he did not examine the premise this tradition is based on. Such a person lacks wisdom and is like someone who is blind and walks in the company of more blind people. They appear to get to their goal because each one holds on to the hand of his nearest companion. As long as this column of blind people have one seeing person at their head they will travel a well paved road seeing they all follow the seeing person. This is what happens to us if we rely completely on the faith handed down by our ancestors. Seeing that Moses was "seeing,⁠" as long as we follow the tradition of Moses we cannot go wrong, seeing we heard the instructions from Moses directly and our fathers have told us about it if we were not around at the time. However, such a faith is not perfect. The problem with such a faith is that when the believer is challenged by people presenting a different viewpoint, a person who does not possess wisdom will be shaken in his belief, become unsure of himself and his forefathers as they did not equip him with the answers to the new challenges. A physically blind person no less than a spiritually blind person is by definition unsure of himself and a potential victim of the seducer mentioned in our verse. This is why it is not enough to accept the tradition handed down by our fathers but one must study it and thereby develop the insights necessary to counter arguments presented by theologians of different religions. Only in that way will one acquire a perfect אמונה, faith. This is what the sages in Avot 2,19 had in mind when they said: "try and study Torah in depth so that you will know how to answer the heretic.⁠" This is why the Torah refers here to two aspects of אמונה, one which lacks ידיעה by yourself, the other a faith not even handed down by your fathers.
כי יסיתך אחיך בן אמך – שהוא חביב לך ששניכם הייתם בבטן אחד אבל אחים מבני האב אינם אוהבים זה את זה כל כך ועוד שעויינים זה את זה על הנחלה.
בסתר לאמר – דבר הכתוב בהווה כי אין דרך לדבר דבר זה כי אם בסתר. ונראה להרב״ש שאפילו אם אמר לך דבר סתר אל תאמר אותו שגילה לי סודו ובוטח בי היאך אגלנו לכך כתיב לא תחמול ולא תכסה עליו (דברים י״ג:ט׳) כי אין לך לאהוב אדם ולהבטיחו נגד בוראנו.
כי יסיתך אחיך בן אמך – שהוא חביב כך ששניכם יצאת׳ מבטן אחד אבל בני האב אינן חביבין כל כך זה לזה. ועוד שדרכן לשנא זה את זה מפני הירושה.
בסתר לאמר – דבר הכתוב בהווה כי דרך לדבר דבר מכוער כזה בסתר. והרב בכור שור אומר שלפי שנאמר הולך רכיל מגלה סוד אל תאמר שבשביל שדבר לך בסתר שאסור לגלות סודו כי אדרבה לא תכסה עליו שאסור לכסות דבריו.
כי יסתך אחיך בן אמך, "If your brother, son of your mother, will attempt to entice you (to worship an idol);⁠" The reason that the Torah adds the words: "son of your mother,⁠" here is that it is likely that brothers of the same mother, i.e. the same womb, are closer to one another than brothers who only share the same father. Furthermore, sons of only the same father are likely to be hostile to one another for reasons of the eventual inheritance.
בסתר לאמור, "secretly, saying:" the Torah uses an example that is commonplace, i.e. forbidden matters are usually discussed under a mantle of secrecy. Rabbi B'chor shor sees in the Torah's use here of the expression בסתר, "secretly,⁠" the Torah's answer to what Solomon said in Proverbs 11,13: הולך רכיל מגלה סוד, "a talebearer reveals secrets,⁠" i.e. condemnation of revealing secrets; there is one exception to his rule and that is when worship of idols is being planned in secret. Then it becomes a positive commandment to reveal the people planning this to the authorities. (9) even adds the fact that concealing such information is equivalent to transgressing a negative commandment also.
כי יסיתך אחיך בן אמך – שהוא חביב עליך ששניכם יצאתם מבטן א׳ וכן ר״ל עוד בשיר השירים מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אבל בני האב אינם אוהבים זה את זה כל כך בשביל הירושה.
בסתר לאמר – דיבר הכתו׳ בהווה כי דרך לדבר דבר מכוער כזה בסתר והרב בכור שור אומר לפי שנא׳ הולך רכיל מגלה סוד אל תאמר ע״ז שדבר בסתר שאסור לגלותו כי אדרבא לא תכסה עליו שאסור לכסות דבריו.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – אמר ואבותיך לפי שאם בא אביו להסיתו כדכתיב רעך אשר כנפשך שהוא אביך לכך אומר לך הכתוב שתקבוץ משאר אבותיך כי אביך אומר לך שקר:
אשר לא ידעת אתה ואבותיך, "that you did not know, and that your forefathers did not know either.⁠" Moses mentions "your forefathers,⁠" so that in the event that someone close to you, as close as your friend, i.e. even your own father, would try and seduce you to follow idolatrous ways, enquire from the other "fathers" if they had ever heard of such deities as your own father now proposes that you should worship. They will confirm that your father is lying to you.
כי יסיתך אחיך בן אמך וגו׳ – כי יסיתך ר״ת בגימטריא ביחוד רמז ליחוד מן התורה.
כנפשך – ב׳ במס׳. אשר כנפשך. כנפשך שבעך היינו דאיתא בחולין אין הסתה בדברים והא כתיב כי יסיתך ההוא נמי באכילה ושתיה והיינו כנפשך כמו כנפשך שבעך דהיינו אכילה.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – כתיב במסית לפי שרעך כנפשך דהיינו אביו מסיתו לומר לא תלמד לעשות מאבותיך שהוא אבי אביך אלא תלמד מאביך.
כי יסיתך אחיך בן אמך – רוצה לומר: אחיך או בן אמך שאינו אחיך מן האב והנה דבר הכתוב בהוה שלא יסית איש אחר בזאת ההסתה שיש בה מהסכנה העצומה לו אם יודעו דבריו אם לא יהיה קרבו או רעהו אשר כנפשו ולא יאמרו כמו אלו הדברים לזאת הסבה גם כן כי אם בסתר.
התועלת השישי הוא במצות והוא מה שהזהיר שלא יסית ולא ידיח איש מישראל לעבוד עבודה זרה מישראל איש או אנשים מישראל שנאמר והנשארים ישמעו וייראו וגו׳ והנה התועלת בזאת המצוה מבואר.
אחיך מאב או בן אמך מאם. בספרי ויחסר או וכ״ש אחיך מאב ומאם כי לא יתכן להיות בן אמך הבדל למעט אחיך מאב דאחיך מאב יותר הוא חביב לך מאחיך מאם:
אשר כנפשך זה אחיך. ויחסר או כי אין האב נקרא ריע בשום מקום:
כי יסיתך אחיך בן אמך וגו׳. עד כי תשמע וגו׳. אחרי שהזהיר על הפתוי הראשון שיתפת׳ האדם מדברי הנבי׳ או החכם. זכר בפרש׳ הזאת הפתוי השני והוא מדברי הקרובים. ועליו אמר כי יסיתך אחיך שהוא בן אמך שהוא ג״כ אח. וזכר עליה ראשונה. לפי שמפאת האחוה וההשתוות אשר ביניהם ישמעו יותר זה לזה ויתיעצו בעניניהם ויאמינו בדבריהם. ואחרי כן זכר או בנך או בחך שהוא יותר רחוק שיתפתה האדם מהם. כי הם ראויים לקבל את מוסר האב ולמודו לא לפתות אותו באמונותיו. אבל יקרה זה בהיו׳ הבנים והבנות בחזקת בעלי שכל מאביהם וזכר אחר כך אשת חיקך. שהיא רחוקה מקורבת האדם מן האחים והבנים. וזכר הרע באחרונה כי כן הוא אצל הטבע. אע״פ שיש שכן קרוב מאח רחוק. ולכן אמר בו אשר כנפשך. והנה פירש רש״י (שם ט׳) אשר כנפשך ולא אביך. ואולי התורה לא חששה לזכור האב והאם אם לפי שלא יזהיר את הבנים לשוב מאחרי ה׳ ואם לפי שלא יפול עליהם המשפט כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה כי איך יצוה את האדם שיהרג בידיו את אביו ואת אמו אשר החמירה כל כך בכבודם ומוראם וענין ההסתה לא יפול כי אם בשיתן המסית טענות או אמתלאות חזקות בדבר. ולכן יראה שתהיה ההסתה אם באותות הנביא אשר זכר ואם בהצלחות והשפעות שימשכו מהאלוהות ההם שבהם תהיה ההסתה לעבדם. ולכן תאות בנשים ובבנים ובבנו׳ החוזרי׳ על תועלת הבית ולזה אמר בסתר. ר״ל עם היות שאמר זה בסתר מבלי עדים.
אח״כ אמר כי יסיתך אחיך בן אמך וגו׳ – הרמז בזה שאמר להם אני יודע כי הדברים שאמרתי לך הם דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת. ואין אדם שיוכל להכחיש. ולכן איני ירא מן הנביא או חולם חלום. אבל אני ירא שיסיתך אחיך בן אמך או רעך אשר כנפשך. שאתה מתמיד ישיבתך עמהם. ואפשר שברוב הימים יפתוך חטאים ויסיתוך ויאמרו לך נלכה אחרי אלהים אחרים. לא תאבה לו ולא תאהבנו ולא תשמע אליו כי הרוג תהרגנו כי בקש להדיחך. בקש ובטענות כוזבות מעל ה׳ המוציאך מארץ מצרים. ואמר אחיך בן אמך. ולא אמר אחיך בן אביך. להורות לנו מעלת מרע״ה שראה בנבואתו מה שעתיד להיות אחר כמה שנים. והוא שרמז בזה על ענין ע״ז של פסל מיכה שעשאו בן אשה אלמנה מאותו כסף. כמו שמוזכר בנביאים ראשונים. וכתב שם ותאמר לו אמו ברוך לה׳ בני. שפירושו שהיא אמרה שהיה ברוך אבל לא היה אלא ארור. וכמו שפירשתי אצל ותאמר קניתי איש את ה׳. ולפי שכתב שם ותאמר לו אמו. אמר בכאן כי יסיתך אחיך בן אמך. להורות לנו ענין פסל מיכה. ולכן שהע״ה אמר בספר שיר השירים שבו גלה סודות עמוקים. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי. כי למד ממאמר רבו שאמר אחיך בן אמך ולא אמר בן אביך. ולכן אמר כי שחרות ישראל הוא בסבת הע״ז שעובדים. וזהו ששזפתני השמש עבודת השמש והירח ושאר מיני ע״ז. וכל זה בא לי מצד בני אמי ולא מצד בני אבי. הוא רמז על מיכה ואמו שהסית והדיח לישראל לעבודת ע״ז. ורמז ג״כ בזה כי זה השחרות אינו טבעי בו אלא מצד ששזפתני השמש. ומיד אני יכולה להתלבן בקלות כיריעות שלמה. אע״פ שאני שחורה כאהלי קדר. וכבר הארכתי בזה בפי׳ שיר השירים. וכן רמז אחיך בן אמך. להורות שעון ע״ז בא מצד העון וקלות הדעת. כמו הנשים שדעתן קלה. וזה התחיל מחוה שבקלות דעתה בא עליה הנחש והטיל בה זוהמא. ולכן נקראת חוה ע״ש הנחש שתרגומו חויא. וזהו כי היתה אם כל חי. כ״ל אם העון והחטא. ועל זה רמז ובחטא יחמתני אמי. ולכן אמר בכאן אחיך בן אמך. שפירושו (בו) [בן] העון והחטא. (כן) [בן] יצה״ר והצפוני שהוא נקרא מסית ומדיח. וז״ש כי יסיתך.
אחיך מאב או בן אמך מאם. בספרי. ונראה לא שיהיה חסר – כאילו כתב ׳אחיך או בן אמך׳ כמו שפירש הרא״ם, אלא כך הוא הפירוש; לפי שמספר הכתוב תארים ״אחיך בן אמך״, ולא לחנם נכתבו אלו התארים הרבים, אלא כך פירושו, ״אחיך״ הוא מן האב, שסתם אחיו הוא מן האב – שנקראים ״אחים״, כמו בני יעקב שנקראים ״אחים״ (בראשית מב, יג), לפי שהיו אחים מן האב, אף על גב שלא היו אחים מן האם. ומדכתיב ״בן אמך״, רוצה לומר שגם אם הוא אחיו מן האם, שהכתוב אמר (פסוק ט) שאל תהיה חס עליו מפני שהוא אחיך מאב וגם מפני שהוא בן אמך, ומכל שכן אם הוא אחיך מאב בלבד, או בן אמך בלבד:
אשר כנפשך זה אביך. פירוש, לכך כתב ״אשר כנפשך״ אצל ״רעך״, לרבות האב, לפי שהאב גם כן הוא כנפשו של האדם. והשתא אין צריך להוסיף ׳או׳, אלא מה שאמר ׳זה אביך׳ רצה לומר כי אביו הוא כנפשו גם כן, ומדכתיב זה אצל ״רעך״, הנה גם כן אביו בכלל. זהו הפירוש האמיתי, ולא כפירוש הרא״ם:
בֶֿן אמך: הבי״ת רפה. [בֶן⁠־אִמֶּךָ].
אין הסתה אלא גרוי וכו׳ שמשיאו כו׳. וא״ת מתחילה פירש אין הסתה אלא לשון גירוי, ואח״כ כתב שהוא משיאו וכו׳ שלשון זה משמע שהוא ל׳ הטעאה, כבר תי׳ הרא״ם בפ׳ בראשית (בראשית ג׳:י״ג) בפסוק הנחש השיאני, וכתב דאע״פ שסתם הסתה הוא מלשון הטעאה, מ״מ מה שפירש רש״י כאן אין הסתה אלא לשון גירוי שמשיאו וכו׳, היא מפני שהגירוי עצמו הוא אינו בא אלא מדברים המטעים. ופירוש שמשיאו לעשות כן, מטעהו לעשות כן:
מאם. ויחסר וי״ו ובן אמך, כי לא יתכן לומר רק אחיך מן האב ומן האם, דהא כבר מצאנו דנקרא אחיך אפילו מן האב, כמו (בראשית מ״ב:י״ג) שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, וכמו (להלן כ״ה:ה׳) כי ישבו אחים יחדו, אלא ע״כ או נקט קרא. כי אחיו מן האב יותר חביב לו מאח מן האם:
זה אביך כו׳. ויחסר מלת או, כי אין האב נקרא ריע בשום מקום:
The word הסתה always denotes inciting ... He seduces him, etc. You might ask: At first Rashi explains, "The expression הסתה always denotes inciting,⁠" but afterwards he writes, "He seduces him, etc.,⁠" which denotes to mislead. This question has already been answered by Re"m in Parshas Bereishis regarding the verse (3:13), "The serpent seduced me.⁠" He writes: Although the term הסתה usually means, "to mislead,⁠" nevertheless Rashi explains here [in Re'ey], "The word הסתה always denotes inciting ... he seduces him, etc.⁠" This is because inciting is only accomplished through words that are misleading. And the meaning of [Rashi's words], "He seduces him into performing the act,⁠" is, "he misleads him into performing the act.⁠"
Maternally. A vav is lacking, [and it means as if it said] ובן אמך (or your mother's son). It is not correct to say that only a brother from the same father and mother is intended. For we find the term "brother,⁠" indicates even a paternal brother, as in (Bereishis 42:13), "Your servants are twelve brothers,⁠" and (below 25:5), "If brothers reside together.⁠" Rather, the verse must be understood as if it said, "or.⁠" ["Your mother's son,⁠" is written] because one's paternal brother is more beloved to him than his maternal brother.
This refers to your father, etc. [Rashi is referring to the term, "soul mate,⁠" and] the verse is lacking the word "or.⁠" For a father is never referred to as ריע (neighbor).
כי יסיתך אחיך וגו׳ – בפ׳ זו רמז ה׳ הערה גדולה באופני ההסתה הבאה לאדם מעצמו להטותו מדרך הטוב והישר, דע כי יש מסית שבא עם האדם מיום היותו בעולם, וכאומרם ז״ל (סנהדרין צא:) בפסוק (בראשית ד׳ ז׳) לפתח חטאת רובץ והוא מסית להאדם להרע.
עוד יולד באדם כח מסית ב׳ באמצעות העבירה אם עבר על מצוה אחת תולד בו כח החפץ רשע, סוד מאמר (משנה אבות ד׳:ב׳) עבירה גוררת עבירה, והאריכו בזה אנשי אמת לומר כי על ידי עבירה א׳ קונה קטיגור אחד ונוסף גם הוא על כח הרע הראשון להחטיאו, וכן שנים וכן שלשה כי ירבה לחטוא יגדל בו ההסתה, ולטעם זה אמרו (ברכות לד:) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד.
עוד באמצעות נטות האדם לדרך לא טוב יסובבנו קנות כח ג׳ שהוא נפש רעה כדרך שיזכה האדם בתוספת נשמה יתירה בהתעצמותו בדרכי ה׳ כמו כן באמצעות דרכים הרעים יקנה תוספת נפש רעה להחטיאו.
עוד יוסיף מזה גדר ד׳ והוא להכנס נפשו בגדר אחרת שאין למעלה ממנה, והיא שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשוה לו בטבעה, וזה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה.
והוא מה שרמז באומרו כי יסיתך אחיך הוא חלק הרע שהוא מתאחה עם האדם מתחלתו קודם בואו בעולם, ואומרו בן אמך נתכוין להודיע מנין בא אח לצרה ואמר בן אמך שהיא אם כל חי שהיא חוה שגרמה תערובת הרע במקור הקדושה בחטא הראשון. וכנגד גדר ב׳ שהוא מסית הנולד מחטא האדם כנזכר אמר או בנך או בתך הם תולדות מעשים רעים שגם הם נקראים בנים זרים, ואמר או בתך כי יש עבירות שיולידו קטיגור במדריגת זכר ויש במדריגת נקבה כפי כח החטא כשיהיה גדול יוליד כח הזכר ולפי חלישותו יתייחס אליו כינוי הבת.
וכנגד גדר ג׳ שהוא קנין נפש רעה שתתלוה עם החוטא אמר או אשת חיקך ששוכנת בתוכו נפש רעה ותגביר בו ההסתה להפעיל הרע.
וכנגד גדר ד׳ שהוא נטות הנפש וכלותה לחלק הרע שיהיה בנפשו אמר רעך אשר כנפשך שאין גדר בין שניהם אלא חלק הרע ונפשו בחינה אחת, ואחר הדרגות אלו יהיה כח במסית לדבר אליו כדברים האלה נלכה ונעבדה וגו׳.
ודקדק לומר בסתר להעיר כי המסית הוא מסתיר עצמו כי הוא המסית ומדבר כמדבר דברי אהבה וריעות ומראה טלפים כי לא להרע הוא מתכוין.
ואומרו לאמר נלכה פירוש לא שאומר בפירוש נלכה נעבדה אלא אומר דברים מסותרים ותכלית דבריו הוא לומר נלכה נעבדה וגו׳, גם יערים במאמרו לומר נלכה נעבדה שכולל עצמו עמו, ומתחכם בזה לומר שגם הוא עד עתה לא היה מסכים לעבודה זרה אלא מכאן ולהבא הוא רוצה לעבוד, ובזה יחשוב האדם כי נפשו היא המדברת ולא זולתה שהוא יצר הרע.
ואומרו אשר לא ידעת – פירוש בא בטענה נגד מה שנתחייב האדם בקבלת התורה שלא לעבוד אלהים אחרים ואומר לו כי אין עליו החיוב אלא דוקא בעבודה זרה שידע וקבל שלא לעובדה אבל עבודה זרה אלהים לא ידעום בעולם אין עליו טענת מה שקבל שלא לעבוד כי לא עלה זה על דעת אז כשקבל, והוא אומרו אשר לא ידעת אתה, ולא אתה לבד אלא ואבותיך גם הם כשקבלו עליהם איסור עבודה זרה לא ידעו זו.
כי יסיתך אחיך, "If your brother entices you, etc.⁠" In this paragraph the Torah teaches that enticement to sin is not only due to external sources but may be due to something within us, in fact some force born within us from the day we see the light of day. Our sages in Sanhedrin 91 derive this from Genesis 4,7: "sin rests at the door.⁠"
There is an additional internal "enticer,⁠" i.e. the spiritually negative force man creates every time he sins. This is the mystical dimension of Avot 4,2 that "one sin drags another in its wake.⁠" Kabbalists have talked at length about this subject explaining that every sin creates an accuser which in turn increases the power of the original evil urge within us. The more man sins the more powerful the forces which urge him to sin become. This is the meaning of Berachot 34 that מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, "that it is not possible to draw a valid comparison between the forces of evil to which a repentant sinner is exposed and to similar forces to which the person who is totally without sin is exposed.⁠"
There is a third dimension to the personality of a person who indulges in sin. By doing so he acquires an additional soul, as it were. Just as we have a principle that he who observes the Sabbath is granted an additional soul (spiritually positive force) on that day, the reverse holds true for the habitual sinner.
When you continue on such an evil path, allowing yourself to be enticed into sin, one eventually integrates one's personality with the forces of evil so much so that instead of merely becoming the victim of enticement one denies the essence of Judaism leading one to embrace idolatry.
When Moses speaks of בי יסיתך אחיך, "when your brother entices you,⁠" he describes the evil urge as someone who considers himself as "your brother" from birth. He adds the words בן אמך, "son of your mother,⁠" to explain whence the enticer originates, i.e. he is a "son" of our common mother Eve who was responsible for the fact that good and evil are inextricably mixed within us at birth. Concerning the second aspect of evil within us, i.e. the one created by our own sins -as opposed to Eve's- Moses says או בנך או בתך, "or your own son or your own daughter.⁠" These are references to the spiritually negative creations which are the result of our own sins. They too are called alien children. The reason that the Torah lists both בנך, "your son,⁠" as well as בתך, "your daughter" to describe such creations, is that some sins produce accusers of a masculine type whereas other sins produce accusers of a feminine variety. It all depends on the type of sin one has committed. The greater the sin the more likely that the accuser it creates is of the masculine type. If the sin is relatively minor, the accuser it creates may be described as בתך, "your daughter.⁠"
With regard to the third acquisition i.e. an evil soul which hence-forth accompanies the sinner constantly, Moses describes it as אשת חיקך, "the wife of your bosom,⁠" as it now resides inside the sinner and will add to the power of the forces which entice man to sin.
Regarding the fourth element which entices man to sin, the opposite of the נשמה יתירה, the "additional soul" a Sabbath-observing Jew is equipped with on the Sabbath, the Torah calls it רעך אשר כנפשך, "your friend who is like your own soul.⁠" Once the sinner has been "softened up" by the enticer, the Torah describes the nature of the enticement, i.e. an invitation to serve alien gods.
Moses makes a point of describing this enticement as occurring בסתר, "secretly,⁠" seeing the enticer is in the habit of hiding his true purpose pretending to love you and to have your true interests at heart.
לאמור נלכה, saying "let us go.⁠" Moses inserts the word לאמור to make it clear that the enticer does not openly use words such as "let us commit idolatry,⁠" but he expresses himself more obliquely; all the while he aims at the eventual objective, i.e. to commit idolatry. When Moses portrays the enticer saying נלכה נעבוד, "let us go and serve, etc,⁠" he includes himself in such a way that his victim thinks that he too had never previously served idols. This makes the victim think that his own soul is speaking to him rather than an outside force which he would define as the evil urge against which he would be on guard.
אשר לא ידעת, "which you have never known, etc.⁠" Moses describes the enticer as marshalling arguments against the undertaking by the Israelites at the time of the revelation not to serve any alien deities. He argues that the undertaking entered into by the Israelites at that time included only the religions which were known at that time. He argues that any religion, i.e. form of idolatry, which did not exist at that time or which the Israelites did not know of at that time, was not something they were committed not to serve. He emphasizes his point by stressing אשר לא ידעת אתה ואבותיך, "which neither you personally nor your ancestors were aware of.⁠" When your forefathers accepted the prohibition not to serve idols, these idols were not included either in what they undertook not to serve.
כי יסיתך אחיך – זו אח מן האב.
בן אמך – זו אח מן האם.
בנך או בתך – מ״מ.
או אשת – זו ארוסה.
חיקך – זו נשואה כמו שנאמר משוכבת חיקך וגו׳ וכן ואתנה לך וגו׳ נשי אדוניך בחיקך.
או רעך – זה אב.
אשר כנפשך – זו אם. שהאם אוהבת את בנה יות׳ מן האב כמו שאמרו רז״ל גלוי וידוע שרחמי וכו׳.
בסת׳ – שכל דברי שקר בסתר הוא כמו שאמר באשה זונה בנשף בערב וגו׳ ולחם סתרים וגו׳.
נלכה ונעבדה אלהים אחרים – שאחרים לעובדיהם.
אשר לא ידעת אתה ואבתיך – זהו גנאי. שהגוים לא עזבו את יראתם שהיו להם מאבותיהם ואתם תעזבו הקב״ה שבחרו בו האבות כמו שאמר ירמי׳ ההמיר גוי אלהים וגו׳ ועמי וגו׳.
כי יסיתך וגו׳ – בספרי מכלל שנאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות מכלל שאין מעידין זה על זה (פי׳ שפרט כאן הכתוב קרובים ונאמר כאן ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו׳ ובכל המיתות הכתובות בתורה נאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו. יכול כאן נמי שאמר הכתוב ידך תהיה בו וגו׳ הוא מחמת שהקרוב כשר להיות עד וה״א שהקרובי׳ שיש בדבר הזה ג״כ יהיו עמו בראשונה להמיתו לכך אמרו בספרי שבכל מקום פסולים קרובים להעיד וכאן אמר כל הקרובים ע״כ שאינן עדיו) אלא דגזירת הכתוב הוא שיד הניסת תהיה בו בראשונה משא״כ בכל התורה.
כי יסיתך – כל עצה שסופה פורענות קורא אותה הסתה, והענין שבא לפתות אותך בחלקלקות להטותך מן הדרך הישרה, ולמעלה מדבר בנביא שקר, שבא אליך בשם ה׳ ורוצה לאמת שליחותו במופת, אבל כאן מדבר באוהב או שכן או קרוב שרוצה לטעון לפניך טענות בדרך שכל ובכח בינתו עד שתתרצה לו לעבוד אלהים אחרים, והוא האפיקורוס מכת משנאי ה׳ ומנאציו, וכל כונתו לחלוק על האמת ולצוד ברשתו חלושי השכל שילכו אחר עצתו:
אשת חיקך – השוכבת בחיקך ומדובקת בך, וכגון אשת איוב שאמרה לו עודך מחזיק בתומתך:
רעך אשר כנפשך – רעך אשר הוא אהוב לך כנפשך, ומתוך האהבה והקורבה אשר לאנשים האלה עמך, יבאו לפתותך בסתר אין רואה, ובהוסדם יחד עמך לקחת נפשך זממו:
כי יסיתך – בהבדל בין פתה. השיא, הסית, אמר רשד״ל שהמפתה מראה לאדם ההנאה אשר תבא לו בעשותו הדבר, והנפתה עושה הדבר בעבור הטוב אשר יקוה ממעשהו, המשיא מסיר היראה ממי שהיה נמנע מעשות הדבר מפני היראה, והמסית אומר כי טוב הדבר לעשותו לא להנאה הנמשכת ממנו רק למען האמת והצדק, כי יסיתך אחיך בן אמך (שיאמר כי כן נכון והגון לעבוד ע״ז פלונית, כי ראוי׳ היא להיות נעבדת), אם ה׳ הסיתך בי (נתן בלבך כי בן מות אני), ויסת את דוד בם לאמר לך מנה את ישראל (העלים ממנו האיסור, ויסיתם אלהים ממנו (נתן בלבם כי לא נכון להם להלחם אתו כי לא היה מלך ישראל, ומלכם צוה אותם לאמר לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו), ותסיתנו בו לבלעו חנם (הצדקת הדבר בעיני), פן יסית אתכם חזקי׳ (לאמר כי נכון לבטוח בה׳), כי ברוך בן נרי׳ מסית אותך בנו, משדל אתך בדברים עד שתחשוב כי טוב וישר להרחיק אותנו מלבא מצרימה למען תת אותנו ביד הכשדים להמית אותנו וזה להנקם ממנו על כל הרעות אשר הרעונו לך; מכאן אמרו חכמים (סנהדרין ס״ז) כי המסית צריך שיאמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה, וכן צריך שיאמר כך היא חובתינו וכך יפה לנו, כי זה באמת ענין ההסתה להצדיק הדבר בעיני האדם שיאמין שכן ראוי לעשות, אבל האומר נלך ונעבוד מפני ההנאה הנמשכת מע״א כלומר להתיר עריות וכיוצא בזה אין זה מסית רק מפתה.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – יראה שהוא בא עליך בטענה לומר שמה שלא עבדוהו אבותיך הוא לפי שלא ידעוהו, ואילו ידעוהו בודאי לא היו מתפרדים ממנה (מ״ח).
כי יסיתך אחיך וגו׳ – לא רצתה התורה להזכיר שיהיה האב מסית את בנו, ואולי אם האב מסית את בנו הבן מוזהר שלא לשמוע בקולו, אבל משום כבד את אביך יש לו לכסות עליו ולא ילשינהו לבית דין.
כי יסיתך וגו׳ – התורה מדגישה את היחסים הקרובים ביותר, את קשרי הדם, הנישואין והרֵעות, ובכך מראה שהיא מצדיקה את השפעתם על לב האדם ומייחסת ערך רב להשפעה זו. דווקא משום כך מבקשת התורה להבטיח את הנאמנות לה׳ מפני כל פגיעה מצד קשרים חזקים ומוצדקים אלה.
במסכת קידושין (פ:) עומדים חז״ל על ההדגשה המיוחדת של ״בן אמך״, ולומדים מכך שהתורה מניחה שהבנים מתכנסים בדרך כלל בבית אמם, המשמש כמקום מפגש משפחתי פנימי וקרוב. שכן פסוקנו מדבר על שיחה אישית סודית ונסתרת שהיא בגדר ״ייחוד״: ״בסתר״.
אשר לא ידעת – קשה לפרש שאלוהים אלה אינם ידועים באופן כללי. שכן בפסוק הבא אחריו נכלל בפירוש גם ״הקרבים אליך״; לפיכך ניתן להניח שהם ידועים.
אלא דעתנו היא, כאן וכן במקומות אחרים (לעיל יא, כח; יג, ג; להלן יג, יד; ירמיהו ז, ט), ש״אשר לא ידעת״ מדגיש את הניגוד החד בין ה׳ לבין כל אלוהי העבודה הזרה. מציאות ה׳ היא ודאות מוחלטת אצלך, שכן היא הובאה להכרתך על ידי עובדות שראית במו עיניך. ידיעתך את ה׳ עומדת בדרגה הגבוהה ביותר של ודאות. לא כן בנוגע לכל האלילים שדמיון התעתועים האנושי מייחס להם אלוהות, שכן אפילו עובדה אחת שניתן לבסס עליה ״ידיעה״ באלוהותם לא הוצגה בפני השכל האנושי.
{כי יסיתך: ביחיד1 כתיב לשון ׳הסתה׳2, וברבים3 כתיב ׳הדחה׳ (פסוק י״ד)⁠4. והיינו כדאיתא בחולין (ד,ב)5 ׳אין הסתה אלא באכילה ושתיה׳6, וזה מצוי ביחיד ולא ברבים}.
בסתר: היינו ליחיד או ליחידים, מה שאין כן לאנשי עיר בכלל אין דין ׳מסית׳, אלא ׳מדיח׳, שאינו אלא בנביא7, כמו שכתבתי לעיל (פסוק ב׳), או שנים מדיחי עיר הנדחת (שם).
אשר לא ידעת8 וגו׳: ענין ׳הסתה׳ הוא לומר דברים נפלאים9 – ׳כך אוכלת וכך שותה10, כדאיתא בסנהדרין (סא,ב)11, משום הכי דייק הכתוב ״אשר לא ידעת״, והוא מספר לך עניינים נפלאים12. ובאינו אומר כן אלא משיאו לעבודה זרה הידועה לו13, אינו בכלל ׳מסית׳14.
1. המסית את היחיד לעבוד ע״ז.
2. קצ״ע מלהלן פסוק י״א ״כי ביקש להדיחך״.
3. המדיח את הרבים לעבוד ע״ז (פרשת עיר הנדחת).
4. רש״י פירש: אין ׳הסתה׳ אלא גרוי... שמשיאו לעשות כן. ואכן קשה מדוע בעיר הנדחת מוזכרת לשון ״הדחה״, וענין זה בא רבינו להסביר. אך אונקלוס תרגם בפסוקנו ״ימלכנך״ מלשון התייעצות, ובעיר הנדחת (פסוק י״ד) תרגם ״ואטעיאו״ – התעו אותם, ויש לעיין.
5. בביאור ״כי יסיתך״ שבפסוקנו.
6. שמתוך כך הלבבות מתקרבים – תורה תמימה.
7. רק בנביא ישנה אפשרות של מדיח (רבים) שהוא אדם יחיד, אך מי שאינו נביא אינו יכול לעשות לבדו עיר נדחת, אלא לפחות עם עוד אחד, וכנ״ל.
8. עיין ברש״י בעקבות הספרי, אך רבינו מחדש מזה הגדרות של הסתה. ועיין לעיל פסוק ג׳ ד״ה אשר לא ידעתם.
9. מלשון ״כי יפלא ממך דבר״, דברים נעלמים ומכוסים, כי הוא מספר על ע״ז רחוקה שאינה ידועה לך.
10. ׳כך מטיבה כך מריעה׳.
11. לשון רש״י שם: אלא מפני שדרכו של מסית לדבר על עבודת כוכבים רחוקה שאינו מכיר בה ומוציא בפיו השקר, ואומר כך אוכלת וכך שותה.
12. מלשון ״כי יפלא ממך דבר״, דברים נעלמים ומכוסים, כי הוא מספר על ע״ז רחוקה שאינה ידועה לך.
13. לניסת.
14. חידוש גדול להלכה מכח פשוטו של מקרא.
נצטווינו לרדוף בכל חומר הדין את המסית, ולא רק את נביא השקר, המסוכן, אלא גם את המסית ההדיוט, ואפילו אם יהיה זה קרוב משפחתי קרוב ביותר, או ידיד. אבל מסית הדיוט אינו חייב מיתה אלא אם כן הוא מסית לעבודה זרה, ולא אם הוא מסית לבטל שאר המצוות. כי כאן (בפסוק י״א) לא נאמר אלא: ״כי בקש להדיחך מעל ה׳ אלהיך״, ולא נאמר כמו למעלה (פסוק ו׳) בנביא השקר: ״מן הדרך אשר צוך ה׳ אלהיך ללכת בה״. יש לתת טעם פשוט לדבר: רק נביא המקיים דבריו על ידי אותות, כשהוא דורש ביטול מצוה לחלוטין, מביא בסופו של דבר לידי ביטול גמור של התורה ולבסוף לידי עבודה זרה; ואילו מסית הדיוט השפעת הסתתו היא זמנית ואינה מביאה לידי תוצאות חמורות כל כך. על כן לא צוותה התורה להמיתו, במקרה שאינו מסית לעבודה זרה.
יסיתך – ״הסת״ פירושו פיתוי דברים בדרכי שלום, על הרוב לשם מטרה רעה, אבל לא תמיד (השוה ספר שופטים א׳:י״ד).
אחיך בן אמך – תרגום יונתן מוסיף: ״כל דכן בר אבוך״ (כל שכן בן אביך), ובספרי שנו רבותינו: ״אחיך זה אחיך מאביך, בן אמך זה בן אמך״.⁠1
אשת חיקך – השוה כ״ח:נ״ו ומיכה ז׳:ה׳ (וגם שמואל ב י״ב:ג׳).
רעך אשר כנפשך – (השוה שמואל א י״ח:א׳,ג׳). כאן מפרש הספרי: ״אשר כנפשך זה אביך״. י. ד. מיכאליס (״חוקת משה״ סעיף 246) טוען, כי אין חיוב למסור לבית דין את האב, האם והבעל, כיון שלא נזכרו כאן להדיא. אבל כבר השיב עליו שולץ, כי מצינו כעין זה להבדיל גם בחוקי סולון, שלא הזכיר את עונשו של רוצח אביו. אין התורה רוצה להזכיר את האפשרות שדווקא אלה החייבים לקיים את יראת ה׳ בלב משפחתם יעשו את ההיפך מתפקידם; הרי זה בלתי⁠־טבעי ביותר. ״פירש לך הכתוב את החביבין לך קל וחומר לאחרים״ (רש״י).
בסתר – ״דבר הכתוב בהווה, דרכם של המסיתים לעשות במחשך מעשיהם, וכן נאמר: בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה (משלי ז׳:ט׳). אבל דברי תורה אינן נאמרין אלא בפרהסיא וכן הוא אומר חכמות בחוץ תרונה״ (ספרי ורש״י).
אשר לא ידעת וגו׳ – אין אלה דברי המסית, אלא הכתוב מבהיר לנו את הפשע הגדול שבדבר. הוא מסית אותך:
1) לעבוד אלהים אחרים ״אשר לא ידעת״ כלל;
2) ״אתה ואבותיך״. כלומר שאפילו אבותיך לא הכירו אותם, וכפי פירוש הספרי: הרי זה דבר גנאי לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם;
3) ״מאלהי העמים אשר סביבותיכם וגו׳⁠ ⁠⁠״, כלומר, המסית לא חידש שום ענין על ידי חקירה עצמית, אלא כל מה שהוא עושה בא מתוך רצון לחיקוי גרידא. הוא רוצה לחקות את מה שראה אצל העמים ״הקרובים אליך או הרחוקים ממך״ וגם אותך הוא רוצה להסית לכך; ״מקצה הארץ ועד קצה הארץ״, האלילים האלה יהיו בכל מקום שהוא — המסית הזה אינו בוחל בהם. הוא אינו בוחר לו דווקא אלהים של עמים חכמים או אדירים; אפילו אלהי העם הנבזה ביותר שבקצה העולם אינם מתועבים בעיניו, כיון שכל מטרתו אינה אלא ״כי בקש להדיחך מעל ה׳, אלהיך״, כמו שכתוב להלן.
לדעתו של שד״ל ההבדל בין הפעלים ״פתה״, ״השא״, ״הסת״, הוא כך: ״המפתה מראה לאדם ההנאה אשר תבא לו בעשותו הדבר, המשיא מסיר היראה ממי שהיה נמנע מעשות הדבר מפני היראה, והמסית אומר כי טוב הדבר לעשותו לא להנאה הנמשכת ממנו רק למען האמת והצדק״. על דרך זה מפרש בעל ״הכתב והקבלה״ את כוונת המשנה (סנהדרין ז׳:י׳) שהמסית אמר: ״יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה וכו׳⁠ ⁠⁠״ וכן צריך שיאמר: ״כך היא חובתנו וכך יפה לנו וכו׳⁠ ⁠⁠״.
בכל הפירוש הזה לא נתבאר הפועל ״הדח״ ובאופן כללי הסבר זה דחוק מאד וקשה להעמיד אותו בכל המקומות. אולי יותר קרוב אל האמת הוא הפירוש הבא: ״פתה״ (משורש ״פתה״, להיות פתוח לכל השפעה, מתוך כך גם פתי, בלתי מנוסה), פירושו לפתות אדם בלתי מנוסה למעשה שאינו טוב בשבילו והוא בעצמו אינו מכיר בכך; ״השא״ (משורש ״נשא״ לתעות ולנדוד) פירושו להטעות, כלומר לרמות. ה״משיא״ מבקש להביא אדם לידי מעשה מסויים על ידי טענות כוזבות; ״הסת״ (משורש ״סות״, להיות נרגז) פירושו לעורר ולגרות. ה״מסית״ מבקש לעורר את האדם לידי מעשה מסויים על ידי רבוי פטפוטים, הוא משתדל להביא הוכחות רבות, ועל כן חכמינו זכרונם לברכה מפרשים את דברי המסית כמבואר במשנתנו הנזכרת. אם הצליח המסית והביא אדם לידי המעשה המבוקש, הוא נקרא ״מדיח״ (מכאן הביטוי ״עיר הנדחת״).
1. במכילתא (מדרש תנאים עמוד 64 בסופו) שנו רבותינו: ״אחיך בן אמך הרי הכתוב פותח לו באחיו שהוא (חייב) [חביב] עליו (ומנ׳) [ומכאן] שאחיו מאמו חביב עליו יותר מאחיו מאביו לפי שאינו מורישו (כלומר שהאהבה אליו אינה תלויה בדבר)״. בקידושין פ׳:, אמרו רבותינו שאדם אוהב את אחיו מאמו יותר, מפני שאינו יורש עמו את ירושת אביו, זאת אומרת שאינו מגרע את חלקו בירושה (השוה גם פסיקתא זוטרתא).
כי יסיתך – סתם הסתה באכילה ובשתיה.⁠1 (שם ד:)
אחיך בן אמך – א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק, רמז לאיסור יחוד מן התורה, דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מתיחד עם אמו ואסור להתיחד עם כל העריות שבתורה2. (קדושין פ׳:)
אחיך בן אמך – וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית3 אמר אביי, לא מבעי קאמר, לא מבעי בן אב דסני ליה ומייעץ לו עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא יציית ליה, קמ״ל.⁠4 (שם שם)
בסתר – מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז׳) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה5 (ספרי).
1. ע״ד ההוה נקט, דעיקר הסתה במאכל ובמשתה, שמתוך כך הלבבות מתקרבים, ובכל מקום שמצינו ענין פתוי והסתה כתיב גביה אכילה ושתיה, כמו בבנות מדין ויאכל העם וישתחוו וגו׳, ועיי״ש באגדות, ובאחאב כתיב (דברי הימים ב י״ח) ויזבח לו אחאב [ליהושפט] צאן ובקר ויסיתהו, וכן אמרו בסנהדרין ק״ג ב׳ גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים, וכ״א בזוהר פ׳ וארא אין יצה״ר מתפתה אלא מתוך אכילה ושתיית יין, אבל לענין חיוב בודאי אין נ״מ, ואם הסיתו בדברים לבד ג״כ חייב.
2. אינו מבואר כלל מה מקום כאן לרמז זה, וגם מאי שייכות הסתה למי שמותר או אסור להתייחד. ונראה שבא הענין בקיצור, ועיקר הכונה דמדסיים הכתוב כי יסיתך בסתר ומפרש בסמוך שאין המסית מסית אלא בסתר, לכן נקט בן אמך על דרך ההוה דדרך הבן להיות אצל אמו ושם הוי מקום סתר כמש״כ כל כבודה בת מלך פנימה [עיין לפנינו ר״ש וירא בפ׳ הנה באהל] ושייך שם הסתה בסתר, אך בכ״ז אין זה רק רמז בעלמא משום דבאמת אפשר לאדם להמציא מקום סתר גם עם אחיו מאביו, ומה דנקיט בן אמך משום דע״פ רוב אחים בני אם אחת הם יותר מקורבים באחוה וידידות ושייך בהו יותר הסתה וכלשון סוף הפסוק או רעך אשר כנפשך וכבדרשה הבאה.

ואמנם מ״ש ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה לאו דוקא עם כל אלא עם רוב, שהרי קיי״ל האיש מתייחד עם בתו, וכמרומז זה בפ׳ זה או בתך בסתר, וכן מתייחד אדם עם אשתו נדה אע״פ שאיסורה כעריות וכתובה בפ׳ עריות (פ׳ אחרי), וטעם הדבר משום דכיון דנתרת לאחר זמן לא חיישינן לתקלה.

ובתשו׳ הרשב״א סי׳ תקכ״ז כתב דכל הרמזים ואיסורים אלו הם בעריות, אבל באשה דעלמא אפילו רמז ליכא, וקצת צ״ע שלא פירש דבריו דבפנויה איירי, אבל אשת איש כתובה בפ׳ עריות. ומה שכתב אפילו רמז ליכא צ״ל דכונתו דבתורה ליכא רמז, אבל בנביאים ובחז״ל רמוז ומפורש האיסור עוד מבית דינו של שם וכמבואר בסנהדרין כ״א ב׳ באותה שעה [במאורע אמנון ותמר] גזרו על היחוד דפנויה.
3. ואע״פ דבדרשה הקודמת דריש לשון זה לענין היתר יחוד, עיי״ש. אך שם דריש כן רק על דרך רמז כמ״ש שם מפורש רמז ליחוד מה״ת מניין, וכאן דריש ע״ד פשטיה דקרא.
4. בן אב סני ליה משום דממעט ליה בחלק ירושתו, משא״כ בן אם זה יורש את אביו וזה יורש את אביו, ואין נוגעים זה בזה.
5. בזנות איירי הכתוב, ונסמך על המבואר באגדות שכל ענין זנות המבואר במשלי משל הוא על המינות ועבודת כוכבים.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובר״י קרארשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144