2.
לב. ר״ל מדלא כתיב על אודות ישמעאל ועל אודות הגר ש״מ שבאמת לא הורע בעיניו על הגר כמו על ישמעאל. הערה זו של רבנו לקוחה כנראה מדברי הרמב״ם בפיה״מ לאבות
(ה:יט) שכתב להוכיח מדת פרישותו של אברהם ממקרא זה וז״ל:
׳ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה ׳הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך׳ מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה, וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל, העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד, והוא אמרו ׳וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו׳ ׳. כלשון הזה מובא גם בדרושי ופירושי רבנו יונה כאן, וראה כעי״ז בפי׳ הרמב״ן כאן שכתב:
׳והנכון בעיני כי הכתוב סיפר בכבוד אברהם ואמר שלא היה הדבר רע מאד בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה׳. [עוד בענין פרישותו של אברהם ראה מש״כ רבנו בס׳ המספיק בפרק על הפרישות
(הוצאת פלדהיים עמ׳ 344) וע״ש בהערות ר״י וינסלברג, והשוה דבריו עם דברי הרמב״ם בפיה״מ אבות
(סוף פ״ה) ובמו״נ
(ג:מט) בענין צניעותו של אאע״ה].
ויש להעיר, שלכאורה צ״ב לדרך זו מהפסוק הבא שכלל הי״ת הגר וישמעאל במאמרו ׳אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך׳. כבר הרגיש בזה הרמב״ן, וע״ש שהטעים שבאמת הורע לו גם על שילוח האמה, ורק שעכ״ז עדיין היה שומע לקול שרה לולא שציוותה גם על הבן. אמנם לפי״ז אין כ״כ ראיה על פרישותו של אברהם, שטבעי הוא שאדם יהיה קשור יותר לבנו בכורו מאשר לפילגשו. מה גם שמלשון הרמב״ם משמע שלא הורע בעיניו כלל על הגר, ואם כן אינו מסכים לתירוצו של הרמב״ן. ובפירוש רבי מתתיה היצהרי לאבות
(ה:יט) אשכחנא פתרי לשיטת הרמב״ם, שכתב:
׳וכשצוה לגרש את הגר אמר ׳וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו׳, כלומר שלא על הגר כלל, ומה שאמר לו השם ׳אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך׳ הוא בעבור חמלו עליה כחמול על חי יהיה מה שיהיה׳.
אלא שבעיקר פירושו של הרמב״ם עדיין יש להעיר מדברי הרמב״ם עצמו בפיה״מ לאבות
(ה:ג), ששם מנה בתוך עשרה נסיונות שנתנסה בהן אברהם אבינו:
׳השמיני, גרש הגר אחרי הבנותו ממנה׳, ומשמע שהורע בעיני אברהם לשלח את הגר. והן אמת שדקדק בלשונו לומר ׳אחרי הבנותו ממנה׳ לומר שמטבע הדברים היה ראוי לחמול עליה במיוחד מכיון שנבנה ממנה, וזאת למרות שמצד פרישותו לא היה דבק בה כנ״ל. ואמנם בכל זאת קשה לכאורה, שאם לא היה שילוח הגר רע בעיני אברהם היאך יתחשב דבר זה ניסיון לאברהם. ועי׳ לרש״י ורבנו יונה בפירושם לאבות
(שם) שבאמת לא מנו בנפרד נסיון לאברהם בשילוח הגר, וכ״ה שיטת מדרש רז״ל בפרקי דר״א
(פכ״ט). וכן משמע דעת רבנו כדבריהם, שלהלן
(פסוק יד) מדגיש את הנסיון שנתנסה אאע״ה בשילוח ישמעאל ולא הזכיר גם שילוח הגר, ומשמע שגם לדעתו אין למנות שילוחי הגר כנסיון לאברהם
(וראה בפירוש המיוחס לר״ד הנגיד עמ״ס אבות שג״כ הלך בעקבות המפרשים ודלא כהרמב״ם). ואשר לדעת הרמב״ם ראיתי להגר״ד קאהן בספרו ׳תולדתן של אבות׳ על פרקי אבות
(ברוקלין תשס״ח, עמ׳ 168) שנתעורר בזה, וכתב שאם כי לא היה הדבר רע בעיניו כמו בישמעאל, בכל זאת נחשב נסיון לאברהם מצד הכרת הטוב שהרגיש כלפי הגר על שנבנה ממנה. ונראה שיש להטעים הענין ע״פ דרך הרמב״ם בביאור ענין הנסיונות, שביאר במו״נ
(ג:כד) שמטרתם אינה תועלת המנוסֶה, אלא לקדש שם שמים בעיני הרואים. עפ״ז אפשר להבין שאף שלא הורע בעיני אברהם שילוחי הגר, בכל זאת בעיני הרואים נתפס דבר זה כענין קשה לענות בו, וציות אברהם מורה על מעלתו הגבוהה שדבר זה לא היה מן הנמנע אצלו, ויש בזה קידוש שם שמים, ולכן נחשב זה כאחד מעשרה נסיונות.
עוד יש להעיר, שהלא רבנו גופיה פירש לעיל שמאמרה של שרה ׳גרש האמה הזאת׳ לא היה אלא משום רצונה בגירוש בנה ישמעאל, ורק מצד חמלתה אמרה לשלח גם הגר. ומכיון שכן אין כ״כ ראיה מן הכתוב על פרישותו של אברהם, שהיה אפשר לפרש שהורע לו עיקר דרישת שרה לגרש בנו, וקיצר הכתוב והזכיר רק את סיבת הגירוש, ולא פירט גם גירוש הגר הבא בעקבותיו
(והשוה פירוש רד״ק כאן שכתב כעי״ז).
3. לג. ר״ל, לא דבק אברהם בהגר לתאות המשגל, כעין שכתבו הרמב״ם בפיה״מ לאבות והרמב״ן כאן (לשונם צוטט לעיל בסמוך), אלא שדיבר רבנו בלשון נקיה דקה מן הדקה.